קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת עובד עירייה להפרשי שכר: 1. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת - עיריית שפרעם (להלן:"הנתבעת" או "העירייה") ביום 1.4.1990 בתפקיד נהג ראש העיר דאז - מר איברהים נימר חוסיין ז"ל (להלן: "מר חוסיין") - גיסו של התובע. בשנת 1994 הוטל על התובע להקים ארכיון עירוני, שלא היה קיים עד אז, והוא החל לעבוד בארכיון העירייה, תחילה כעובד יחיד. לטענת התובע, בישיבה של מועצת העירייה מיום 11.2.97, הוחלט על העלאת דרגתו לדרגה של מנהל מחלקה, כהוקרה על כך שקיבל תעודת ארכיונאי מצטיין. כתוצאה מההחלטה הנ"ל, על הנתבעת היה להעביר את התובע לדרגה 11+. משזה לא בוצע, פנה התובע ביום 20.6.98 אל ראש העיר דאז - מר חוסיין, וזה אישר בחתימתו כי אין לו התנגדות להעלאת דרגתו של התובע למנהל מחלקת ארכיון, כמו ליתר מנהלי המחלקות. גזבר העירייה אישר אף הוא את הבקשה ונתן הוראה לבצע שינוי לדירוג מנהלים. על אף זאת, טוען התובע, כי הוא לא קיבל העלאה לדרגה לה הוא זכאי. על כן, דורש התובע בתביעתו הפרשי שכר בין דרגה של מנהל מחלקה לבין זו שקיבל בפועל, בגין התקופה מיוני 1998 ועד יולי 2007. כמו-כן, טען התובע כי הוא סיים לימודים אקדמאיים וקיבל תואר ביום 8.2.2006, ופנה לעירייה בבקשה לעבור מדירוג מינהלי לדירוג המח"ר, אך גם בקשה זו לא נענתה ועל כן, מבקש התובע לחייב את הנתבעת בהפרשי שכר בגין התקופה מפברואר 2006 ועד יולי 2007. 2. הנתבעת הגישה כתב הגנה, שבו העלתה טענות של התיישנות ושיהוי התביעה, בהתחשב כי החלטת מועצת העירייה התקבלה ביום 11.6.97 ואילו התביעה הוגשה לבית הדין רק ביום 25.11.07. לגופה של התביעה, טענה הנתבעת כי התובע הועבר מדרגת עובד ארכיב לדרגת מנהל הארכיב העירוני, והנתבעת פעלה במתח הדרגות בהתאם לחוברת מסלול הקידום לעובדים בדירוג המינהלי ברשויות המקומיות. ראש העיר, מנכ"ל העירייה וגזבר העירייה הסכימו להחלטת מועצת העירייה, כי התובע יועבר לדירוג מנהל בהתאם למסלול. זאת, כאשר מתח הדרגות על פי החוק של מנהל ארכיב עירוני הינו מדרגה 6 לדרגה 9 והתובע קיבל דרגה בהתאם. באשר לבקשת התובע לשינוי דרגתו מדירוג מינהלי לדירוג מח"ר, לאחר קבלת תואר BA במדעי המדינה ומדעי החברה, בקשה זו נדחתה על ידי העירייה, בהתאם לשיקול דעתה, מאחר ולטענתה אין כל זיקה בין התעודה שקיבל התובע לבין תפקידו בעירייה. לחילופין, טענה הנתבעת, כי אף אם היה חל שינוי בדירוג התובע, דרגתו היתה בדרגה מקבילה ולא היתה מזכה אותו בהפרשי שכר. 3. ראיות שנשמעו בדיון: התביעה הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. נוכח היות מנכ"ל הנתבעת נציג ציבור בבית הדין בחיפה, הועבר הדיון לבית דין זה, בהחלטה של כב' הנשיא (כתוארו אז) ס' אדלר, מיום 22.4.10. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו. מטעם הנתבעת הגישו תצהירים והעידו מנכ"ל העירייה - מר עומר מלק (להלן:"המנכ"ל") וגזבר העירייה - מר נזיה שחאדה (להלן:"הגזבר"). 4. עובדות המקרה: א. התובע התקבל לעבודה בתפקיד נהג ראש העיר דאז, שהיה גיסו, מר חוסיין ז"ל, ללא מכרז. ב. בשנת 1994 עבר התובע לעבוד בארכיון העירוני, אז עבד כעובד יחיד. ג. בישיבה של מועצת העיר מיום 11.2.97 נתקבלה החלטה לפיה: "לפי בקשת חבר המועצה מר אחמד חמדי, שציין כי בישיבת ההנהלה הקודמת הוחלט על העלאת דרגת העובד אניס קרעאוי לדרגת מנהל וזאת לאור קבלתו דרגת ארכיונאי מצטיין. הנוכחים הסכימו להמלצת ההנהלה". ד. עד להחלטה הנ"ל קיבל התובע שכר לפי דרגה 7 לדירוג המינהלי והחל מחודש פברואר 1998 קיבל העלאה לדרגה 8 לדירוג מינהלי. ה. ביום 20.6.98 פנה התובע לראש העיר דאז - מר חוסיין ז"ל וביקש העלאה לדרגה 11+ וכן, העלאת אחזקת רכב מדרגה ג' לדרגה ד'. ראש העיר אישר את בקשתו וכתב על גבי הבקשה, כי "אין לו התנגדות להעלאת דרגתו של התובע למנהל מחלקת ארכיון כמו יתר מנהלי המחלקות". גם מנכ"ל העירייה דאז - מר עומר אלמלך אישר את בקשת התובע. גזבר העירייה כתב על גבי הבקשה "לבצע בהתאם להוראות ראש העירייה לשינוי הדירוג לדירוג מנהלים דרגה 9". ו. החל מיום 1.6.98 קודם התובע לדרגה 9 והחל לקבל רמת ניידות ד'. בחודש ינואר 2002 קודם התובע לדרגה 9+. ז. התובע סיים לימודים לתואר (BA) במדע המדינה ולימודים רב תחומיים במדעי החברה מטעם המכללה האקדמית עמק יזרעאל בתאריך 8.2.06. התובע הגיש בקשה להעבירו מדירוג מינהלי לדירוג מח"ר, ובקשה זו לא נענתה. רק מחודש אוגוסט 2009, בעקבות בקשה חוזרת, הועבר התובע לדירוג מח"ר, דרגה 39+. 5. בעקבות ההליכים שהתקיימו בפני בית הדין האזורי בחיפה, פנה ב"כ התובע למר ישראל שפיצר - מנהל כ"א ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים, תוך פירוט עובדות המקרה, וציון כי שיבוצו של התובע בדרגה של מנהל מחלקה הינה החלטה שבסמכות העירייה, וכי אין כל מניעה חוקית למימושה. תשובתו של מר שפיצר הייתה: "הריני לאשר קבלת מכתבך בסימוכין על מצורפיו. לאחר שבדקתי את הבקשה, ומבלי שאתייחס להבטחות שנתנו למרשך, הרי שעפ"י ההסכם הקיבוצי הדן במסלולי הקידום לעובדים בדירוג המינהלי בתוקף מ-1.1.97 בו נקבע שמתח הדרגות ל"מנהל ראשי לארכיב העירוני הכללי הוא 6-9 מינהלי ובתום שלוש שנים לשהיה זכאי העובד לקידום לדרגה +9 מינהלי. לאור הנ"ל העיריה פעלה בהתאם לאמור בהסכם הקיבוצי של מסלולי הקידום, ולא יכלה לקדמו לדרגה גבוהה יותר מאחר וקידום כזה היה בניגוד לאמור בסעיף 29א' לחוק יסודות התקציב התשמ"ה-1985". לאחר פנייה חוזרת של ב"כ התובע, הגיב שוב מר שפיצר, במכתב מיום 31.12.200, כדלקמן: "לאחר שבחנתי את הסוגיה אני סבור שהיקף העבודה המטלות על מרשך אינה מצדיקה יצירת תואר של מנהל מחלקת או מתן דרגת מנהל מחלקה למרשך". 6. דרגה המגיעה לתובע: התובע מתבסס בתביעתו על החלטת מועצת העירייה וכן על הבטחה של ראש העיר דאז, שאושרה על ידי מנכ"ל העירייה וגזבר העירייה, לפיהן עליו היה לקבל דירוג של מנהל מחלקה, קרי, במתח דרגות עד לדרגה 11+. התובע הסכים בתצהירו ובסיכומיו כי בהחלטה של מועצת העיר דובר על דרגה של "מנהל" ולא של "מנהל מחלקה" - כפי שאף עולה מתרגום ההחלטה אשר היה מוסכם על הצדדים. ברם, ביום 20.6.98 פנה התובע בכתב לראש העיר דאז וביקש להעלות את דרגתו "כמו ליתר מנהלי המחלקות בעירייה" ובתגובה לכך כתב ראש העיר כי הוא "אינו מתנגד". הנתבעת טוענת כי התובע קיבל דרגות כדין, כמנהל הארכיון העירוני, שאינו בגדר "מחלקה" ולכן, אין הוא זכאי לדירוג של "מנהל מחלקה". בהתאם ל"מסלולי הקידום לעובדים בדירוג המינהלי ברשויות מקומיות" שבחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל (להלן: "חוקת העבודה"), מתח הדרגות לתפקיד/עיסוק של מנהל ראשי לארכיב העירוני הכללי הוא מדרגה 6 עד דרגה 9, עם דרגת שיא אישית 9+ (בתום שהות של 3 שנים). ההחלטה של מועצת העירייה לא יכולה להתפרש מעבר למה שנאמר בה: התובע היה אמור להיות מקודם לתפקיד של "מנהל" (זאת, מבלי להתייחס, לאור הזמן שחלף, לשאלה האם זו החלטה כדין וניתן היה למנותו למנהל ללא מכרז). בהחלטה לא נאמר "מנהל מחלקה", לא הייתה קיימת אז - ולא קיימת עד היום - מחלקה של ארכיון עירוני במסגרת הארגונית של הנתבעת. בטרם ההחלטה היה התובע בדרגה 7 והוא קודם לדרגה 8 בפברואר 1998. מ-1.6.98 קיבל התובע דרגה 9 ומינואר 2002 דרגה 9+. כל הדרגות של התובע באותה תקופה, ועד היום, נמצאות במתח הדרגות של "מנהל ראשי לארכיב עירוני" שהינו התפקיד של התובע, בהתאם לחוקת העבודה. יובהר, אף מעבר לנדרש, כי כל עילה לזכאות להפרשי שכר בגין התקופה שלפני 25.11.2000 התיישנה. זאת, מבלי שרואים שעילה כזו אכן קיימת. באשר למה שנכתב על ידי ראש העיר, מר חוסיין ז"ל, על גבי הבקשה של התובע להעלאה בדרגה, כמו יתר מנהלי המחלקות בעירייה, קשה לראות בכך "החלטה" או "הבטחה שלטונית". מר חוסיין כתב כי הוא "אינו מתנגד", העדר התנגדות הניתנת לפרשנות בהתאם לדרישות הדין. אין כאן אקט פוזיטיבי של העלאה בדרגה, שלא בוצעה בפועל, ואף לא החלטה על כך, אלא אך ורק העדר התנגדות לבקשתו של התובע. אף אם היינו רואים באותה אמירה של ראש העיר "הבטחה", הרי שלגבי השאלה מתי קשורה רשות ציבורית להבטחה, אימץ בית הדין הארצי לעבודה כללים, שעל פיהם הבטחה תחייב את הרשות, כאשר לשם כך צריכים להתקיים מספר תנאים מצטברים:   א. נותן ההבטחה היה בעל סמכות לתתה. ב. היתה לו כוונה להקנות לו תוקף משפטי. ג. הוא בעל יכולת למלא אחריה. ד. אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה.   במידה ואחד התנאים הללו אינו מתקיים, רשאית הרשות לשנות או לבטל את ההתחייבות (דב"ע מ"ט 3/170 מדינת ישראל נ' מצגר, פד"ע י"ב 237, עתירה לבג"ץ נדחתה, דב"ע נ"א, 3/23 מדינת ישראל נ' יוסף הס, עבודה ארצי כרך א' (2) 442). נזכיר כי האינטרס הציבורי לבטל הסדרים הנוגדים סדרי עבודה תקינים גובר על היסוד החוזי ועל הבטחה שאיננה תקפה, ובטלה כדין על ידי הרשות (אף בכך שלא יושמה בפועל). כל עוד לא הייתה קיימת במערך הארגוני של העירייה "מחלקת הארכיון", לא היה ראש העיר בעל סמכות למנות את התובע כמנהל מחלקה. זאת בפרט שהמינוי נעשה ללא מכרז כדין ובנוסף לספק הרב (בלשון המעטה) באשר לכוונה לתת לאותה אמירה תוקף משפטי מחייב. ב"כ התובע טוען בסיכומיו, כי עלה מן העדויות שנשמעו בדיון כי קיימות מחלוקות אחרות בעירייה עם עובד אחד בלבד, ואין זו סיבה שלא למנות את התובע כמנהל מחלקה. אכן עלה מעדויותיהם של עדי הנתבעת - המנכ"ל והגזבר - כי קיימות בעירייה מחלקות שבהן עובד אחד בלבד (ראו בין היתר ע' 13 ו-20 לפרוטוקול הדיון). אולם אין בכך כל הצדקה לראות בארכיון העירוני כ"מחלקה" ועל כן, דין הטענה להידחות, זאת מבלי להיכנס לשאלה של תקינות המצב, שכלל אינה רלוונטית לענייננו). ב"כ התובע מתבסס גם על ההסכם הקיבוצי לאישרור ולמניעת חריגות שכר ובדבר תוספת אחוזית-שקלית מיום 3.3.1999, שנחתם בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין מרכז השלטון המקומי (בין היתר) - להלן: "הסכם בדבר חריגות שכר". זאת, בטענה כי אף אם היה במינויו של התובע כמנהל מחלקה חריגה כלשהי, היא הוסדרה באותו הסכם. הסכם בדבר חריגות שכר קובע כי: "כל ההסכמים המקומיים שנחתמו, שהוסכמו, שנקבעו או שהונהגו מ-1.4.1982 ועד למועד הקובע (31.8.98) אשר לא אושרו ע"י הממונה וכפי שהם מיושמים על כל עובד ועובד ערב חתימת ההסכם, ימשיכו לחול על עובדים ותיקים, ככל שאין בהם כדי לגרום לשכרו של עובד ותיק להיות שכר גבוה כהגדרתו בהסכם זה, אלא אם תוקנו או בוטלו ע"י הוראה מהוראות הסכם זה, ויהיו מאושרים לפי סעיף 29 (א) לחוק כמפורט באישור הממונה על השכר בסיפא להסכם זה" (הדגשה לא במקור). על מנת שהסכם בדבר חריגות שכר יחול על הסכם חריג, צריך שיהיה מיושם על עובד ספציפי ערב חתימת ההסכם. אין זה המקרה של התובע, אשר דורש דרגה אותה לא קיבל בפועל ולכן, אין התובע יכול להסתמך על ההסכם בדבר חריגות שכר. לאור כל האמור לעיל, אנו סבורים כי התובע לא הוכיח את זכאותו לדרגות - בדירוג המנהלי - כפי שהוא דורש בתביעתו ודין רכיב זה של התביעה להידחות. 7. העברה לדירוג מח"ר: אין חולק, כאמור לעיל, כי התובע סיים תואר אקדמאי מוכר בחודש פברואר 2006 ובעקבות כך ביקש העברתו לדירוג עובדי מדעי החברה והרוח (דירוג מח"ר). בקשה זו סורבה על ידי הנתבעת והתקבלה רק החל מחודש אוגוסט 2009, אז קיבל התובע דרגה 39+ לדירוג מח"ר, כשלדבריו הדרגה אינה מתאימה לו ועל כן, הוא ביקש לחייב את הנתבעת בהפרשי שכר בהתאם לדרגה 41+. בהתאם לחוקת העבודה, בסעיף 26.2: "העברת עובד מדירוג אחיד לדירוג מח"ר": "נתמנה עובד בעל תואר ראשון למשרה בדרגה 3(טו) או בדרגה גבוהה ממנה של הדירוג האחיד, או קיבל עובד המשובץ בדרגה כאמור תואר אקדמי כנ"ל, יועבר לדירוג האקדמאים במדעי החברה והרוח (להלן בסעיף זה- האקדמאים) בדרגה כלהלן:..." דרגה 9 של התובע בדירוג אחיד, מקבילה לדרגה 39 בדירוג מח"ר. בניגוד לטענות הנתבעת בנידון, אין כל דרישה בחוקת העבודה שתהיה זיקה כלשהי בין התואר לגבין התפקיד או המשרה, ואין הדבר נתון לשיקול דעתה של הרשות. בהתאם לחוקת העבודה, אשר מחייבת את הנתבעת, הדרישה היחידה המזכה בהעברה לדירוג מח"ר (לגבי עובד בדרגה 3 ולמעלה) הינה קבלת תואר ראשון. התובע קיבל תואר ראשון בחודש פברואר 2006 ועל כן, היה זכאי להעברה לדירוג מח"ר מחודש מרץ 2006 וזאת עד לחודש אוגוסט 2009, אז בוצעה ההעברה בפועל. באשר לדרגה, הרי שבהתאם ללוח המופיע בחוקת העבודה, עליה להיות 39+, כפי שקיבל התובע לאחר מכן. חישוב ההפרשים שנערך על ידי התובע נעשה לפי דרגה 41+ וטענה זו נדחתה. אין אנו יכולים לומר כעת, מאחר והדבר לא הוכח, אם יהיה בהעברת הדרגה כאמור בגין התקופה ממרץ 2006 ועד יולי 2009 כדי לזכות את התובע בהפרשים ולכן, לא ניתן לחייב את הנתבעת, בשלב זה, בסעד כספי קצוב. 8. לסיכום: לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי על המועצה היה לשלם לתובע שכר לפי דרגה 39+ בגין התקופה מחודש 3.06 ועד 7.09 ובמידה והתובע יהיה זכאי להפרשי שכר בגין קביעה זו, על הנתבעת לשלמם לתובע. הסכומים יחושבו על ידי ב"כ הנתבעת תוך 15 ימים מקבלת פסק הדין כאשר התחשיב יישלח ישירות לב"כ התובע תוך מתן אפשרות לבדוק אותו. במידה ולא תהיה התנגדות מטעם ב"כ התובע תוך 15 ימים מקבלת התחשיב לידיו, תשלם הנתבעת לתובע, תוך 15 ימים מאותו מועד, את הסכום כאמור, כשהוא משוערך ליום התשלום בפועל. היה ותתעורר מחלוקת לגבי התחשיב, יוכלו הצדדים לשוב ולפנות לבית הדין בעניין זה בלבד, לא יאוחר מ- 60 יום ממועד קבלת פסק הדין. במקרה זה, ימנה בית הדין חשב שכר והצדדים יחוייבו בתשלום שכרו. כל יתר התביעה נדחית. לאור תוצאות המשפט, אין אנו עושים צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו. 9. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. עובדי עירייההפרשי שכרעירייה