סעיף 6 לחוק החברות, לאחר תיקונו ובנוסחו דהיום, קובע לאמור: "6(א)(1)  בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (2)  לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד. (ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו. (ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)." אשר לאופן בו יש ליישם הוראות אלה בהקשר של משפט העבודה אמר בית הדין הארצי לעבודה זה מקרוב את דברו בע"ע 129/10 אופיר זוננשיין נ' G.S.S גניוס סאונד סיסטם בע"מ (ניתן ביום 31.10.11) להלן: "עניין זוננשיין"). זאת, תוך שהוא חוזר ומתווה את העקרונות הבאים: בהקשר של דיני עבודה, ניתן מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך. העובד הוא נושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה (ראה - עע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) - אילת בע"מ ואח' בע"ע 1170/00 מרים פרידמן - יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ ואח', פד"ע לח 817, 821 (2002) בע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין - ערב חדש (עתונות) אילת בע"מ; לא פורסם, 17.12.2002). בעת שנבחנת שאלה בדבר "ערוב נכסים" בין החברה לבין בעלי מניותיה, יש לבדוק מהי המטרה העומדת בבסיסו של אותו "ערוב נכסים", ולבחון האם אותה מטרה עולה בקנה אחד עם טובת החברה ונושיה, כאשר במקרה כזה אין מרימים את מסך ההתאגדות, כמו גם במקרה בו מנהל ובעל מניות בחברה נחלץ לסייע לחברה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי עובדיה (ראה - ע"ע 131/05 מעתוק מארק נ' דוד אוסטרובסקי; לא פורסם, 25.4.2006). כאשר מדובר בחברה משפחתית ובהתקיים הנסיבות הנדרשות נוטה הכף להרמת מסך ההתאגדות, הואיל והסיכוי לעירוב נכסים ולטשטוש הקו המפריד בין טובת החברה לבין טובת המשפחה הוא גדול יותר (ראה - ע"ע 1452/04 שלמה אביר נ' מנסור חוסיין ואח'; לא פורסם, 22.5.2006). אין להשלים עם מצב בו חברה ובמיוחד חברה משפחתית הנקלעת לקשיים כלכליים ממשיכה להעסיק עובד בלי שמשולם לו שכר לאורך מספר חודשים. שכן, חובת תום הלב מחייבת התאמה של העסקת העובדים ליכולת הכלכלית של החברה, כאשר המשך ההעסקה בידיעה שאין בידי החברה לשלם מהווה ניצול לרעה של מסך ההתאגדות (ראה - עניין זוננשיין).. במקרה בו מוקם ומנוהל עסק הממשיך, ולו חלקית, את פעילות החברה המעבידה, כך שהמהלך מרוקן למעשה את החברה מנכסיה קמה הצדקה במקרים המתאימים להרמת מסך ההתאגדות (ראה - ע"ע 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ ואח' נ' דליה ברגר;לא פורסם, 14.10.2009; כן ראה - עע 1138/04 אהרון מאיר נ' שחר ידגר; לא פורסם, 7.11.2005). אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם, מהווה עילה מספקת להרמת מסך (ראה - עע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ; לא פורסם,19.1.03; להלן: ענין אדיב).. התנהלות זו מהווה "שליחת יד" בכספי העובד ועבירה לפי חוק העונשין, התשל"ז - 1977 ולפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר ועל כן מדובר במקרה מובהק של מעשה תרמית המצדיק את "הרמת מסך" ההתאגדות כלפי בעלי המניות, גם אם אין מתקיימות עילות נוספות ל"הרמת מסך". אכן נכון הוא כי חלק מפסיקתו של ביה"ד הארצי לעבודה, המאוזכרת לעיל, לרבות פסק הדין בעניין אדיב מתייחס לעובדים שהעסקתם הסתיימה טרם שתוקן סעיף 6 לחוק החברות המסדיר את הכללים בדבר "הרמת המסך". זאת, באופן המצמצם את שיקול הדעת השיפוטי בהפעלת הדוקטרינה בהשוואה למצב טרם לתיקון. כמו כן, נכון הוא כי נוסח מצמצם זה הוא החל בענייננו נוכח מועד סיום יחסי העבודה שחל לאחר התיקון לחוק החברות (ראה - ע"ע 1435/04 י.ס. תעשיות בע"מ ואח' נ' מוחמד חטיב). עם זאת, סבורים אנו כי השילוב בין עמדת הפסיקה הנזכרת לעיל - לרבות זו שפורטה בענין אדיב - המתייחסת באופן ספציפי לחומרתו של המחדל שבאי העברת ניכויים - לבין עמדתו המאוחרת של המחוקק אשר ביקש לצמצם את החלת הדוקטרינה של "הרמת המסך" - מוביל למסקנה כי ייתכן ואין מקום להחלה גורפת של דוקטרינה זו ביחס למכלול רכיבי התביעה. זאת כל אימת שהחברה ובעלי מניותיה ”חוטאים" באחד או יותר מהחטאים הנזכרים לעיל, לרבות החטא של אי העברת הניכויים שנוכו משכר העובד לקופה"ג. משמע - התיקון לחוק החברות כאמור מחייב ליתן את הדעת באופן מעמיק יותר למכלול נסיבותיו של המקרה ולסוגיית המידתיות: כך למשל, בהקשר של אי העברת ניכויים יתכן ויש מקום לשקול את משך התקופה שבגינה לא הועברו הניכויים והסיבה לכך, כמו גם את השאלה האם ליקוי זה תוקן אם לאו וכן לתת את הדעת לרכיבי התביעה בגינם מתבקשת "הרמת מסך" ולזיקה שבין רכיבים אלה להתנהלות הפסולה של החברה ובעלי מניותיה הכרוכה בהימנעות מהעברת הניכויים שנוכו משכר העובד ולא הועברו ליעדם. דיני חברותחוק החברותנושה