קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תלונה על עישון במקום העבודה: 1. השאלה העומדת בפנינו להכרעה הינה האם התובע פוטר מעבודתו משום שהתלונן במשרד הבריאות על העישון במקום עבודתו, או שמא, כטענת הנתבעים פוטר מעבודתו בשל שיקולים מקצועיים. 2. התובע פסיכיאטר במקצוע עבד במרפאה לבריאות הנפש בשדרות מטעם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת 1" או "המרפאה") מיום 1/8/06 עד לפיטוריו שנכנסו לתוקף ביום 31/5/09. 3. התובע עבד במרפאה תחת פיקוחה הישיר של ד"ר א. כץ (עובדת עירית שדרות) מרפאה שהיתה תחת פיקוחו של היועץ המקצועי מטעם הנהלת המרכז הרפואי "ברזילי", באשקלון, פרופ' גבריאל שרייבר שהיה באותה עת מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים. 4. מדצמבר 2007 הועסק התובע בנתבעת 2 במקביל לעבודתו במרפאה בתורנויות באתר הדחק בשדרות שהוקם בעקבות ירי הקסאמים על העיר מזה מספר שנים (להלן:"העמותה" או "מרכז חוסן"). בתקופה הרלוונטית ניהלה את מרכז חוסן ואת אתר הדחק הגב' דליה יוסף. 5. כמו כן הועסק התובע בנתבעת 3 מיום 1/3/08 כ- 36 שעות חודשיות על פי הסכם עבודה אישי לביצוע ססיות בלבד. (להלן: "הנתבעת 3" או "קרן המחקרים") 6. בכל מקומות העבודה הנ"ל הועסק התובע על פי חוזים שצירף לתביעתו המתוקנת (נספח א' עד ג'). 7. התובע שלח מכתבי תלונה שונים החל מ- 16/4/09 (לפי גרסתו) לבעלי משרה שונים כגון פרופ' שרייבר, ד"ר שמעון שרף מנהל המרכז הרפואי ברזילי, ראש עירית שדרות, מנהלת השירות הסוציאלי בתחום בריאות הנפש בביה"ח ברזילי, ד"ר אילנה דיין, אורלי וילנאי, ויו"ר הסתדרות הרפואית בהם הלין על כך כי מנהלת המרפאה ד"ר כץ ומזכירתה מעשנות בתחום המרפאה. נטען כי התובע ועובדים נוספים סובלים מ"עישון פסיבי" ועישון זה גרם אצל התובע להחמרת מחלת האסטמה ממנה סובל. התובע לא יכול היה לשאת המצב עד כי נאלץ לפנות בתלונות בכתב ובבקשות להפסקת העישון. 8. ביום 28/4/09 זומן התובע לשימוע בו צוין כי לאור חוות דעת הממונים עליו, יש בכוונת הנהלת ביה"ח "ברזילי" להפסיק את עבודתו (נספח יא' לתצהיר התובע). ההזמנה יצאה מהמרכז הרפואי "ברזילי" באשקלון. 9. ביום 30/4/09 נערך לתובע שימוע. פרוטוקול השימוע מיום 30/4/09 צורף כנספח יב' לתצהיר התובע. 10. ביום 3/5/09 שלחה הנתבעת 1 לתובע הודעה על הפסקת עבודתו החל מיום 31/5/09. 11. ביום 7/5/09 ולאחר מכן ביום 20/5/09 קיבל התובע מכתב על הפסקת עבודתו ככונן באתר הדחק במרכז חוסן (נספח יג' ונספח טו' לתצהיר התובע). צוין במכתבים כי עקב סיום עבודתו של התובע בסוף חודש מאי 2009 במרפאה, תופסק עבודתו ככונן באתר הדחק בשדרות ביום 10/6/09 ובמכתב נוסף מאוחר יותר, צוין כי גם בשל צמצום תקציבי הוחלט על הפסקת עבודתו של התובע. 12. ביום 13/5/09 קיבל התובע מכתב הפסקת עבודה מהנתבעת 3, במכתב הנ"ל צוין כי לאור הפסקת עבודתו של התובע במרפאה, תסתיים העסקתו באותו יום בנתבעת 3. 13. ביום 11/5/09 שלח התובע מכתב לנתבעת 2 בו הביע תדהמה על הפסקת עבודתו, הלין על כך וטען כי חש בקיומו של מסע התנכלות כלפיו בעקבות תלונתו בדבר העישון הכפוי במרפאה (נספח טז' לתצהירו). 14. ביום 17/6/09 נשלח מכתב מטעם היועץ המשפטי של משרד הבריאות עו"ד אייל קרני למנהלת המרפאה ד"ר אדריאנה כץ בדבר איסור על עישון במרפאות לרבות איסור על קיומו של חדר עישון בין כותלי המרפאה כל זאת על פי החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג - 1983 (להלן: "החוק") (נספח יז' לתצהיר התובע). 15. התובע טוען כי סמיכות הזמנים בין מכתבי התלונה ששלח לגורמים השונים בדבר העישון של ד"ר כץ בין כותלי המרפאה ובין המועד בו זומן לשימוע ופוטר מעבודתו מובילה למסקנה כי פוטר בשל מכתבי התלונה ששלח. 16. הנתבעות כאמור חולקות על גרסת התובע וטוענות כי לא פוטר בשל תלונותיו בנושא העישון, אלא פוטר משיקולים עניינים ומקצועיים ובשל הפרת הוראות הנוהל על ידו לרבות כללי האתיקה החלים והמקובלים על רופא בתחום מומחיותו כאשר הסיבה העיקרית לקבלת החלטה על פיטוריו היתה העובדה כי עזב ביוזמתו את מקום עבודתו במרפאה והעביר את המטופלים על ידו על דעת עצמו מבלי לקבל אישור מהממונים עליו, מהמרפאה בשדרות למרכז חוסן. נטען כי נושא העישון הועלה על ידי התובע רק בתגובה על מנת למנוע פיטוריו ולא כגורם להם. נטען מפי הנתבעים כי מכתבי התלונה הגיעו לידיעת הממונים עליו רק לאחר שהתקבלה ההחלטה לפטרו ולזמנו לשימוע עקב כך ולפיכך אין קשר בין המכתבים הנ"ל לפיטוריו. עוד הודגש כי בעבר נשקלו פיטורי התובע בשל התנהלותו והתבטאויותיו הבלתי מקצועיות כלפי מוסדות שונים (למשל המוסד לביטוח לאומי) אך הדבר לא נעשה בשל מצוקת כוח אדם באותה עת במקומות בהם עבד. 17. בעקבות פיטוריו הגיש התובע ביום 27/5/09 בקשה למתן סעדים זמניים להורות לנתבעים לבטל את החלטת הפיטורים בעניינו ולהותירו בתפקידו באותה משרה, באותו מקום עבודה ובאותם תנאים וסמכויות ולהימנע מכל שינוי או הרעה בתנאי העסקתו. 18. לאחר קבלת תגובות המשיבים ודיון במעמד הצדדים הוחלט על דעת הצדדים לאחד את הדיון בבקשה הזמנית עם התיק העיקרי. בעקבות כך לא ניתן כל סעד זמני והוגש כתב תביעה מתוקן (בש"א 1690/09 מיום 17/6/09). 19. התובע הגיש כתב תביעה מתוקן ביום 1/7/09. התובע תובע להצהיר כי פיטוריו היו פיטורים שלא כדין על רקע תלונותיו בדבר העישון הכפוי במקום העבודה אשר נעשו בניגוד להוראות החוק. כמו כן נטען כי מדובר בפיטורים בחוסר תום לב מתוך שיקולים זרים ואף מטעם זה יש לבטלם ולהשיבו לעבודה. לחילופין תובע התובע פיצוי כספי בגין פיטורין שלא כדין ובגין אי מתן זכות שימוע . סך תביעתו הינה בשיעור 400,588 ₪. תמצית טענות התובע 20. במהלך כל תקופת עבודתו סבל התובע בעבודתו במרפאה מתופעת העישון של מנהלת המרפאה ומזכירתה. 21. על מנת לשמור על מקום עבודתו נאלץ לשאוף עשן סיגריות בימי העבודה במרפאה עובדה שגרמה לו לסבל רב ולקשיי נשימה והחרפת מחלת האסטמה ממנה סובל (חוות דעת רפואית מיום 6/9/09 צורפה כנספח ז' לתצהירו). 22. בעקבות תלונות התובע, מנהלת המרפאה חדלה לעשן במרפאה והחלה לעשן במשרדה. 23. התובע פרט בתצהירו כי פיטוריו נעשו על רקע התקוטטות מילולית סביב נושא העישון בתוך המרפאה אשר אירעה בין סטודנטית לעבודה סוציאלית המועסקת במרפאה לבין המזכירה, אירוע מיום 18/3/09. הסטודנטית, נעמה שייחי ביקשה חדר רחוק ממקור העישון על מנת לפגוש מטופלים ובעקבות כך החל עימות מילולי בינה לבין מזכירת המרפאה עד כי השומר נאלץ להפריד ביניהן. לגרסת התובע מנהלת המרפאה נתנה הוראה לנעמה לא להגיע למרפאה והורתה לשומר לא להכניסה למרפאה. התובע חש בנסיבות אלה כי כלו כל הקיצין וכי אינו מסוגל לסבול יותר את החרפה והזלזול ובעקבות כך הודיע לכל המטופלים כי הוא שוקל לעבור למרכז חוסן מאחר ואינו יכול יותר לסבול את העישון המסיבי ואת ריח הסיגריות. התובע הצהיר כי הכין רשימה של מטופלים והעביר אותה לאישור מנהלת מרכז חוסן הגב' דליה יוסף על מנת לשריין מקום למטופלים ביומנו העמוס שכן הדגיש כי לא ביקש להגדיל את אחוז משרתו במרכז חוסן אלא לעבור לעבוד פיזית שם. 24. ביום 16/4/09 טוען בתצהירו כי פנה במכתב תלונה אל גורמים רבים ביניהם מנהל השירות הפסיכיאטרי בבית החולים "ברזילי", מנהל המרכז הרפואי "ברזילי", יושב ראש ההסתדרות הרפואית ומר יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות והתריע על תנאי עבודתו במרפאה (נספח ט' לתצהיר). כשלא קיבל תשובה פנה שוב ב - 27/4/09 במכתב תלונה לאותם גורמים ולגורמים נוספים (נספח י' לתצהיר). 25. ביום 28/4/09 קיבל התובע הזמנה לשימוע וטוען כי הוזמן לשימוע בעקבות מכתבי התלונה הנ"ל. בישיבת השימוע התריע על העישון וטען כי זו הסיבה לפיטוריו (נספח יב' לתצהיר). אולם, לא היתה כל התייחסות לנושא זה במהלך הישיבה. 26. עוד הוסיף בתצהירו כי מנהלת המרפאה, החלה ד"ר א.כץ החלה במשא התנכלות נגדו לאחר שהתלונן בכתב עליה והפנה למקרים מ - 7/5/09 התומכים בטענתו. לטענתו שמע את מזכירת המרפאה באותו יום מוסרת למטופלים שלו כי אינו מועסק יותר במרפאה ובמועדים סמוכים קיבל מכתבי הפסקת עבודה גם מנתבעים 2 ו - 3. כמו כן הצהיר התובע כי לאחר שנודע למנהלת המרפאה כי הינו מיוצג, הוציאה הנחייה, באישור המנהל האדמיניסטרטיבי של ביה"ח "ברזילי", שימנע כניסתו למרפאה בטענה כי התובע מחבל בתיקי המטופלים. עובדה זו, טוען התובע גרמה לו לצער רב ובושת פנים ופגיעה בזכויותיו להיכנס למקום עבודתו, לקחת חפציו האישיים ולהיפרד מחבריו לעבודה בכבוד. (ראה גם מכתב התובע מיום 11/5/09 - נספח טז' לתצהירו). 27. לטענת התובע העברת המטופלים נעשתה בתיאום מלא עם הממונים עליו והפנה אף למקרים בהם ד"ר כץ פעלה בעבר להעברת מטופלים מהמרפאה למרכז חוסן. 28. כאמור לטענת התובע סמיכות הזמנים בין מועד שליחת מכתבי התלונה על העישון במרפאה לבין פיטוריו תומכים בגרסתו כי פוטר שלא כדין ומשיקולים זרים ופסולים. תמצית טענות המרפאה 29. התובע הועסק ע"י האגודה לבריאות הציבור, ששימשה למעשה קבלן כוח אדם של משרד הבריאות (הנתבעת 1) בחצי משרה במרפאה לבריאות הנפש בשדרות החל מיום 1/8/06 עד 1/4/09, מועד בו פוטר מהאגודה וקיבל פיצויים כדין (נספח א' לכתב ההגנה). 30. בתקופה מ - 1/4/09 עד 31/5/09 עבד התובע בחצי משרה כעובד זמני של הנתבעת 1 במרפאה. 31. הסיבות שהביאו לפיטורי התובע היו ידועות לו ועומת איתן קודם לישיבת השימוע וכן בישיבה עצמה. 32. הסיבה לפיטוריו כי בחודש אפריל 2009 בטרם החלטת הפיטורים החליט התובע על דעת עצמו ובניגוד לנוהלי העבודה לעזוב את מקום עבודתו במרפאה ובכלל זה במשרד הבריאות ולעבור לעבודה במרכז חוסן. התובע הגדיל לעשות והודיע למטופלים על עזיבתו ושהם עוברים להיות מטופלים במרכז חוסן. בעקבות כך התקבלה במרכז חוסן רשימה של 20 מטופלים שהועברו. 33. העברת מטופלים ללא התייעצות ואישור הממונים נוגדת את נוהלי העבודה במקום ומהווה הפרה חמורה של כללי העבודה וכל נוהל תקין (פרוטוקול מיום 4/11/08 נספח א' לתצהיר ד"ר כץ). במשך 3 שנים נטען כי מנהלת המרפאה נתקלה בהפרות משמעת והפרת כללי אתיקה מקצועית על ידי התובע, ביניהם מקרים חמורים של התבטאויות חריפות ומשפילות לעמיתיו למקצוע לרבות התכתבויות רשמיות עם מוסדות המדינה כמו ביטוח לאומי (נספח ג1 עד ג6 לכתב ההגנה). מדובר בהתנסחויות בוטות ובלתי קולגיאליות במכתבים רשמיים של התובע שהועברו לפרופ' שרייבר. 34. בעקבות כך מנהלת המרפאה זימנה את התובע לשיחת ברור בעבר. 35. הנתבעת 1 טענה לביקורת על התנהלותו המקצועית של התובע כמי שמזדהה עם חלק מהמטופלים וזאת שיטת טיפול אינה נכונה (הנתבעת 1 מפנה למקרים מסוימים של טיפול בקטין וזלזול באיומי מטופלת להתאבדות). 36. זמן קצר אחרי כניסת חוק העישון לתוקף ועקב המצב הביטחוני שלא אפשר למנהלת ולאנשי הצוות לעשן מחוץ למרפאה בשדרות, דאגה המנהלת להפוך את חדרה לפינת עישון וכך נרשם על הדלת. 37. הנתבעת 1 שללה כל קשר בין פיטורין של התובע לתקרית עם הסטודנטית אשר התנהגותה מתחילת ההתמחות לא היתה מקובלת והעברתה בוצעה בהחלטה משותפת ולא בצו הרחקה, כטענת התובע. 38. המעשה האחרון של התובע שגרם למנהלת המרפאה לבקש את פיטוריו של התובע היה הפניה של מספר מטופלים של המרפאה למרכז חוסן בטענה שהתובע עוזב עבודתו (נספח ב' לתצהירה). כאשר נשאל מדוע לא הודיע לממונה עליו על צעד זה, תשובתו היתה "שכחתי". לאחר מכן הצהירה מנהלת המרפאה כי גילתה את רשימת המטופלים בכתב ידו שהיו אמורים לעבור טיפול במרפאה למרכז חוסן. 39. לפיכך נטען כי מדובר בהחלטה לפטר התובע משיקולים עניינים ומקצועיים וכי מדובר בהחלטה שהתבקשה והיתה חיונית, בשל אי התאמתו לתפקיד ולאחר שנערך שימוע כדין. תמצית טענות הנתבעת 2 (העמותה) 40. במקביל לעבודתו של התובע במרפאה עבד התובע כפסיכיאטר בעמותה שהפעילה את אתר הדחק בשדרות לאור אירועי נפילת הקאסמים מאז הוקם אתר הדחק כל העובדים בו עבדו ועובדים גם במרפאה לבריאות הנפש. כך גם התובע. 41. בנוסף לאתר הדחק הפעילה העמותה מאז דצמבר 2007 גם את מרכז חוסן בשדרות המעניק טיפול נפשי לתושבי שדרות בעקבות המצב הביטחוני. 42. את מרכז חוסן כמו גם את פעילות אתר הדחק העמותה הפעילה במסגרת תקציבים הממומנים על ידי גורמים חיצוניים כגון: משרד הבריאות, משרד הרווחה, המשרד לענייני גמלאים והקואליציה הישראלית לטראומה. 43. בשנת 2009 בעקבות קיצוץ התקציב למרכז חוסן ולאתר הדחק ב - 50%, הוחלט על מהלכי צמצום והתייעלות לרבות פיטורים. 44. לפיכך ביום 7/5/09 נשלח מכתב לתובע מאת מנכ"ל העמותה על הפסקת עבודתו ככונן באתר הדחק. 45. ביום 12/5/09 במסגרת החלטה של הועדה המקצועית העוסקת בהפעלת מרכז חוסן הוחלט על פיטורי כונני אתר הדחק ופיטורי עובדי מרכז חוסן (נספח ג' לתצהיר המנהלת דליה יוסף). 46. בישיבת ועדת ההיגוי הארצית מיום 17/5/09 הוחלט כי יש להפסיק את העסקת הפסיכיאטר הכונן באתר הדחק ובמרכז חוסן, היינו התובע. (נספח ד' לתצהיר). 47. בעקבות החלטת ועדת ההיגוי מסרה העמותה מכתבי פיטורים לכל הכוננים באתר הדחק כולל ד"ר כץ שנכנסו לתוקף ביום 20/6/09. כמו כן פוטרה עובדת סוציאלית מאותו מועד ולאחר שהתקבלה תוספת תקציבית מסויימת בוטלו פיטורי 3 מתוך 6 הכוננים באתר הדחק. 48. התובע פוטר מעבודתו באתר הדחק משתי סיבות : האחת- צמצומים והשניה - הפסקת עבודתו במרפאה על פי חוות דעת מקצועית של רופא מטעם משרד הבריאות מטעמים הקשורים במקצועיותו. הוחלט כי התובע לא יוכל להמשיך להיות מועסק על ידי העמותה אשר הכספים למימון אתר הדחק מקורם בעיקר במשרדי ממשלה וביניהם משרד הבריאות. נטען כי העמותה אינה מעסיקה רופאים באתר הדחק אשר אינם מועסקים במרפאה לבריאות הנפש או כאלה אשר משרד הבריאות מצא לנכון להפסיק עבודתם במרפאה. 49. ובעניין סוגית העברת המטופלים נטען כי בניגוד לטענת התובע, התובע לא העביר לאישור מנהלת המרכז את הרשימה של המטופלים שביקש לטפל במרכז חוסן. מנהלת המרכז הצהירה כי לא ידעה על כוונתו של התובע לקבל במרכז חוסן מטופלים מהמרפאה והורתה לתובע, לאחר שנודע לה הדבר, להעביר לה את רשימת המטופלים על מנת להודיעם כי עליהם להישאר במרפאה. רק במקרים מצומצמים ביותר נעשות העברת מטופלים בין מרכז לחוסן למרפאה ולאחר אישורי כל הגורמים המעורבים. תמצית טענות הנתבעת 3 - קרן המחקרים 50. תחילה טענה הקרן כי אינה מכירה גוף או אישיות משפטית הנושאת את שם הנתבעת 3 כפי שצויין בכתב התביעה. הקרן הצהירה כי הינה עמותה המוכרת ומאושרת כ"תאגיד בריאות" כמשמעותו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה- 1985 ליד ועבור מרכז רפואי "ברזילי" באשקלון ופועלת בהתאם לתקנות יסודות התקציב. 51. במסגרת פעולותיה כתאגיד הבריאות של בית החולים, הקרן העסיקה את התובע כרופא שאינו מתמחה ולא מומחה במרפאה, תחילה בהיקף של 50% על פי הסכם מיום 1/3/08 (נספח ה' לתצהיר התובע). על פי הסכם זה התובע הועסק כקבלן לביצוע ססיות בלבד. 52. על פי חוזה העבודה כל אחד מהצדדים היה רשאי לסיים את הסכם העבודה לפי שיקול דעתו בכפוף למתן הודעה מוקדמת. 53. הפסקת עבודת התובע בקרן המחקרים נעשתה בין היתר בעקבות חוות דעתו של פרופ' שרייבר על פי האמור בתצהירו. כמו כן עבודתו הופסקה בשל העדר תקציב, הפסקת פעילות מסוימת או צמצומים או אי השתלבות או אי התאמה לעבודתו והתנהגות בלתי הולמת את תפקידו כעובד הקרן כאמור בסעיף 9 ג' ו - 12 לחוזה העבודה. הראיות 54. התובע הגיש עדות תצהיר ראשית מטעמו ונחקר בבית הדין. מטעם המרפאה הוגש תצהירה של ד"ר אדריאנה כץ, מנהלת המרפאה לבריאות הנפש בשדרות וכן תצהירו של פרופ' שרייבר, מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים ברזילי באשקלון המשמש מנהל מקצועי למרפאה. מטעם העמותה הוגש תצהירה של דליה יוסף, מנהלת מרכז חוסן האתר הדחק. מטעם קרן המחקרים הוגש תצהירו של איתן כהן, המנהל האדמיניסטרטיבי של המרכז הרפואי בבית החולים ברזילי באשקלון המשמש גם כמנכ"ל המרכז. המצהירים נחקרו על תצהירים. הצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב. 55. השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים הינן: א. האם התובע פוטר בשל שיקולים זרים לאחר שהחליט להתלונן בכתב על העישון של מנהלת המרפאה ומזכירתה? האם מדובר בפיטורים שלא כדין במובן זה שהתובע פוטר בשל תלונות מוצדקות שהגיש בעקבות הפרת החוק בדבר עישון במקומות ציבוריים, לטענתו? ב. האם החלטת הנתבעת 1 לפטרו גררה אחריה פיטורים ממקומות העבודה הנוספים היינו בנתבעים 2 ו - 3? ואם כן, האם מדובר בפיטורים שלא כדין מאותם מקומות עבודה? ג. כמו כן יש לבחון טענת התובע בדבר אי מתן זכות שימוע והפיצוי שתבע ברכיב זה. דיון והכרעה 56. טענתו העיקרית והמובילה של התובע בכתבי טענותיו הינה העובדה כי פוטר מעבודתו בשל העובדה כי שלח מכתבי תלונה בדבר העישון של הממונה עליו - מנהלת המרפאה ד"ר כץ ומזכירתה, ועשה כן כאשר "כלו כל הקיצין". התובע מפנה לסמיכות הזמנים בין שליחת המכתבים מיום 16/4/09 ואילך לבין ההחלטה על פיטוריו אשר לטענתו התקבלה סמוך למועד בו נשלחו המכתבים. 57. התובע פרט גרסתו בתצהירו. התובע הפנה למכתב התלונה מיום 16/4/09 (נספח ט' לתצהירו) וטען לאחר מכן כי ידע מידיעה אישית ומשמועות כי התכוונו לפטר אותו מכל מקומות עבודתו כ - 10 ימים לפני שהוזמן לישיבת השימוע על רקע מכתב התלונה בנספח ט' (סעיף 36 לתצהיר). 58. ללמדך כי על פי גרסת התובע ובשים לב לעובדה כי זומן לשימוע ביום 28/4/09 הרי לטענתו שמע על הכוונה לפטרו ב - 18/4/09 או לפי גרסת הנתבעת 1 ב - 20/4/09. 59. להשלמת התמונה יצוין כי בתצהירו ציין כי מאחר ולא קיבל כל מענה למכתב התלונה הנ"ל שלח מכתב נוסף ב - 27/4/09 לגורמים נוספים (נספח י' לתצהירו) ולמחרת לתדהמתו קיבל את הזימון לשימוע (נספח יא' לתצהירו). 60. התובע נחקר באשר לגרסה זו. ככל שניתן להסיק מעדותו, לא הוכח כי ההחלטה על פיטוריו התקבלה בעקבות מכתבי התלונה. אסביר דברי: 61. התובע בחקירתו הנגדית לא יכול היה לציין מתי נכתב המכתב מיום 16/4/09 (שצורף לתצהיר) והעיד כי אינו זוכר אם התחיל לכתוב את המכתב וסיים באותו יום, היכן כתב את המכתב. כן הוסיף כי שיגר הרבה מכתבים בכתב יד ואחר כך בהדפסה. לטענתו יכול להיות והמכתב הראשון מה - 16/4/09 הגיע ליעדו ביום ראשון ה - 20/4/09 שכן בין לבין היה שישי שבת (עמ' 12 לפרוטוקול). 62. במהלך חקירתו הנגדית צירף התובע שני מכתבים נוספים אשר לא צורפו לתצהירו בתיק העיקרי לרבות לתצהירו במסגרת הבקשה לסעד זמני. המכתבים סומנו ת/1. מדובר במכתב מיום 16/4/09 בכתב יד למכותבים שאינם מכותבים זהים למכותבים שבמכתב המודפס מיום 16/4/09 (נספח ט' לתצהירו) כמו כן מדובר במכתב תלונה נוסף שנשלח לד"ר אילנה דיין ביום 24/4/09. 63. התובע לא צירף כל ראיה כי מכתב התלונה הראשון נשלח ב - 16/4/09 או בסמוך לכך ולכל הדעות על פי עדותו בפנינו לא זכר אם סיים המכתב באותו יום, מתי נשלח המכתב ואם נשלח. 64. כל שעולה מהראיות שהוצגו במהלך הדיון (אישורי משלוח בדואר רשום) המכתב הראשון נשלח ביום 26/4/09 ליו"ר ההסתדרות הרפואית ולמר יעקב נאמן. מכתב נוסף נשלח לגב' רבקה רוזנברג בתאריך 27/4/09, ומכתבים נוספים לחבר כנסת גלעד ארדן ב - 30/4/09 ו - 1/5/09. 65. אין כל תיעוד על שליחת דברי דואר לפרופ' שרייבר או לד"ר שרף מנהל ביה"ח, שהינם למעשה הממונים הישירים על התובע (למעט ד"ר כץ אשר התלונה הוגשה בגין התנהלותה - י.ה.). 66. גם טענת התובע כי שלח מכתב בנוסח זהה (של נספח ט' לתצהירו) ביום 16/4/09 מעוררת תמיהה כאשר מדובר במסמך שהינו מסמך מהותי בתביעתו הנוכחית, שכן על פי גרסתו סמיכות הזמנים בין קבלת המכתב הנ"ל לבין ההחלטה לפטרו הינה העילה לתביעתו. 67. אנו בדעה, וכפי שעולה מחומר הראיות, כי ההחלטה על הכוונה לפטרו התקבלה עוד קודם למשלוח מכתבי התלונה, גם לגרסתו. 68. נציין כי התובע עצמו הודה שעוד לפני כתיבת המכתבים הוא ידע על הכוונה לפטרו (עמ' 23 לפרוטוקול). גם העובדה כי לא הציג כל ראייה למשלוח המכתב מיום 16/4/09, כאשר מדובר במכתב מהותי - פועלת לחובתו במקרה הנדון. 69. התובע טוען כי נודע לו על הכוונה לפטרו ביום 18/4/09 (סעיף 36 לתצהירו) או לכל המאוחר ב- 20/4/09. המכתב המוקדם ביותר שהציג התובע נושא תאריך 16/4/09 (יום חמישי). המכתב לא יכול היה להגיע ליעדו לפני 18/4/09, זאת אף לדברי התובע, בשל סוף השבוע (עדותו בעמ' 12 לפרוטוקול). 70. לפיכך לא ייתכן כי מכתבי התלונה הם הגורם לפיטוריו. 71. לפיכך גם סמיכות הזמנים בין פיטורי התובע על ידי הנתבעת 1 לבין תלונותיו על העישון אינה מובילה בהכרח למסקנה כי בעקבות כך פוטר מעבודתו. 72. מסקנתנו זו נסמכת גם בעדות הנתבעות. 73. בתחילת חקירתה בבית הדין נשאלה ד"ר כץ מתי קיבלה את מכתבי התלונה על העישון והעידה: "לאחר ההודעה על הפיטורים" (עמ' 31 לפרוטוקול) 74. גם פרופ' שרייבר העיד בפנינו כי לא זכור לו תאריך מדויק אך זכור לו שקיבל מספר מכתבים אלה התקבלו זה לאחר השיחה בינו לבין ד"ר כץ שהתלוננה בפניו על התנהלות התובע וכוונתו להעביר מטופלים מהמרפאה בשדרות למרכז חוסן וכן זכר כי היה זה לאחר ההתדיינות בנושא ההתנהלות מול מרכז חוסן (עמ' 27 לפרוטוקול). 75. ככל שהוכח בפנינו מפי עדותה של ד"ר כץ שנתמכה במסמכים שצורפו לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1, ההחלטה שהובילה בסופו של יום לפיטורי התובע הינה העובדה כי נודע לה ביום 20/4/09 ממטופלים כי התובע הודיע להם על עזיבתו ועל המשך הטיפול בהם במרכז חוסן (נספח ד' לכתב ההגנה). 76. ד"ר כץ פירטה במכתב מיום 21/4/09, המופנה לגב' ניצה כהן מנהלת משאבי אנוש בביה"ח "ברזילי" את הסיבה העיקרית שבגינה ביקשה להפסיק את עבודתו של התובע וכן סיבות נוספות. 77. על גרסה זו חזרה באופן עקבי בכל כתבי טענותיה. 78. ואכן גם פרופ' שרייבר פנה במכתב לגב' ניצה כהן ביום 23/4/09 ותמך בעמדתה של ד"ר כץ תוך ציון העובדה כי גם בעבר נשקלו פיטוריו של התובע אולם הדבר לא נעשה אז, אולם בשים לב להתנהלות בלתי תקינה חוזרת של התובע, ביקש להיעתר לבקשתה של ד"ר כץ הפעם ולפטרו בכפוף להליך שימוע (נספח ה' לכתב ההגנה). לאחר מכן נשלחה לתובע ביום 28/4/09 הזמנה לשימוע. 79. על המועד בו נודע לד"ר כץ על פועלו של התובע להעביר מטופלים למרכז חוסן שלא על דעתה ולא בידיעתה תומך גם התובע בעדותו. התובע העיד כי מאבטח המרפאה מסר לו כי מחפשים סיבה לפטר אותו וכך העיד : "ב- 21/4 יום שלישי בבוקר נכנסתי למרפאה ניגש אלי שומר אלכס נרגש מאוד ואמר ולדימיר אתה מפוטר מכל המקומות. עכשיו ד"ר כץ וטובה לדבריו של השומר עובדות במרץ רב ומצלצלים ומכינים מכתבים וקשרים כדי לפטר אותך מכל המקומות מאתר דחק ומחוסן". (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 25/3/2010). 80. היינו, התובע אישר בעדותו כי כבר למחרת היום שמע מפי השומר כי התקבלה ההחלטה לפטרו. ולענייננו, לא הוכח מפי התובע כי במועד בו התקבלה ההחלטה, מכתבי התלונה התקבלו אצל מי מהמכותבים. 81. ד"ר כץ הסבירה בתצהירה והן בעדותה כי התנהלות זו של התובע שבכוונתו היתה להעביר מטופלים מהמרפאה למרכז חוסן היתה למעשה "הקש ששבר את גב הגמל" מבחינתה, שכן ההחלטה התקבלה ללא קבלת אישור על ידה ובניגוד לנוהלי עבודה במקום תוך הפרה חמורה של כללי העובדה והנוהל התקין (פרוטוקול מיום 4/11/08 נספח א' לתצהירה). 82. ואכן ד"ר כץ הצהירה כי לא היתה מודעת לצעד זה של התובע וכשפנתה אליו ושאלה אותו מדוע לא הודיע לה השיב לה "שכחתי". לאחר מכן הצהירה כי גילתה את רשימת המטופלים בכתב ידו של התובע שהיו אמורים לעבור מהמרפאה למרכז חוסן והגדירה זאת כמעשה חסר כל אתיקה ומשמעת (סעיף 27 לתצהירה) רשימת המטופלים שהוגדרה כרשימה חסויה התקבלה לתיק בית הדין והוגדרה ככזו. ברשימה הנ"ל מצוינים שמות של מטופלים שנאמר בה כי הועברו על ידי התובע למרכז חוסן והפגישה הראשונה נקבעה ל - 20/4 ולאחר מכן ל - 22/4 וכך הלאה. 83. ד"ר כץ בחקירתה לא הכחישה את העובדה כי עישנה במשך שנים בין כותלי המרפאה ורק לאחר שקיבלה את המכתב מד"ר קרני הפסיק חדרה לשמש חדר עישון כאשר לגרסתה קיבלה קודם לכן אישור ממשרד הבריאות לעשן בחדרה עד למציאת פתרון אחר אולם אישור כזה לא הוצג בפנינו על ידה (עמ' 31 לפרוטוקול). ד"ר כץ גם אישרה שהיתה מודעת לביקורת של התובע וטענותיו על תופעת העישון, וציינה כי התובע נהג לשבת בחדר זה וכאשר נשאל אם הדבר הפריע לו - לא הלין על כך. 84. מחקירתה של ד"ר כץ עולה בבירור כי העובדה שהתובע פעל ללא ידיעתה מאחורי גבה בהעברת המטופלים ושהדבר נודע לה כבר ב- 20/4/09, קיבלה ההחלטה לפטרו ועובדה זו קיבלה ביטוי במכתב ששלחה למחרת היום לגב' ניצה כהן מנהלת משאבי אנוש במשרד הבריאות. 85. ד"ר כץ העידה בחקירתה : "אני לא מבינה את הסיבה ולעולם לא אבין אותה ואמרתי לו אישית שאלתי אותו איך הוא חשב לעזוב את המרפאה להגיד לחולים מבלי להגיד לי התשובה היתה שכחתי" (עמ' 37 לפרוטוקול). 86. באשר להתנהלות התובע בקשר עם הסטודנטית לעבודה סוציאלית העידה כי האירוע היה במועד שלא שהתה במרפאה אולם "ההתנהגות של הסטודנטית והרצון של התובע להוכיח עד כמה הוא מסוגל להכתיב דברים זה גרם לו להתחיל להשתולל פנימי ולעשות דברים שאני חושבת שבסיטואציה אחרת הוא לא היה עושה כמו העברת חולים והעברה של עצמו". (עמ' 37 לפרוטוקול). 87. גם התובע בתצהירו ציין כי שקל לעבור למרכז חוסן מאחר ולא יכול היה יותר לסבול את העישון לאחר האירוע עם נעמה שייחי מיום 18/3/09 (סעיף 31 לתצהירו), וכך העיד "המטופלים התרעמו ונדהמו מהחלטתי והודיעו לי אם אעזוב את המרפאה הם יעברו אחרי למרכז חוסן" (סעיף 32 לפרוטוקול). לטענת התובע בתצהירו ערך רשימה של מטופלים והעביר אותה לאישור מנהל מרכז חוסן על פי בקשת המטופלים, אולם טענה זו לא הוכחה. 88. בחקירתו הכחיש כי לא היתה העברה בפועל של מטופלים ולכן טען כי לא דובר בהעברת מטופלים ללא אישור מנהלת המרפאה ולפיכך טען כי לא עבר כל עבירה אתית או כי פעל בניגוד להוראות הנוהל (עמ' 15 לפרוטוקול). אנו בדעה כי מדובר בתשובה מגמתית, שכן די בעובדה שהתובע הודה כי שוחח עם המטופלים ועם עובד סוציאלי נוסף בשם אלכס על כוונתו זו ואישר כי הסביר למטופלים את המצב וכי שוקל להפסיק לעבוד במרפאה, וזאת ללא הבאת הנושא לאישור הממונים עליו מהווה התנהגות שלא על פי הוראות הנוהל (עמ' 16 לפרוטוקול מול שורה 26). 89. בהמשך לחקירתו נשאל למה כוונתו כאשר הכין רשימת מטופלים והעביר אותה למנהלת מרכז חוסן כאמור בסעיף 34 לתצהירו, השיב כי מדובר ב - 20 מטופלים והחל להודיע להם על המצב אך הם רצו שימשיך לטפל בהם גם במרכז חוסן. כשנשאל "מתי מסרת לה (לדליה מנהלת מרכז חוסן- י.ה.) את הרשימה הזאת השיב: "ת. זה היה לפני המקרה של נעמה (תקרית הסטודנטית) ובין היציאה לחופש אולי 20 ומשהו במרץ. ש. מה כללה הרשימה? שמות איזה פרטים? ת. שמות. כמה שזכור לי שמות בלבד. כן שמות בלבד לא היה טעם לרשום תעודת זהות. ש. אתה מסרת אותה בעצמך ביד? ת. כן. דברתי איתה על המכתבי תלונה דליה ידעה שאני הולך להוציא כאלה מכתבים". 90. נדגיש כי מעדות התובע עולה כי גם אם מסר את הרשימה לדליה יוסף לאחר המקרה עם הסטודנטית לעבודה סוציאלית ולא כפי שנכתב "לפני" (סעיף 91 לסיכום הטענות), עולה מהמשך עדותו בפנינו כי מסר את הרשימה שממנה עולה על כוונתו המוצהרת לעזוב את המרפאה ולעבוד עם אותם מטופלים במרכז חוסן במחצית חודש מרץ ולא יאוחר מ - 20 לאותו חודש. 91. עובדה זו מובילה למסקנה כי פרסם את כוונתו זו וגם מנהלת מרכז חוסן היתה מודעת לכוונה זו עוד לפני יציאתו לחופשת הפסח כלומר כחודש לפני שליחת מכתב התלונה הראשון. מנהלת מרכז חוסן נשאלה מה עשתה עם אותם מטופלים והשיבה "הם לא הגיעו קיבלנו טלפונים למשרד הטלפונים הגיעו למזכירה ניקול ואני ששמעתי על כך התחלתי לטפל בזה ופניתי לד"ר כץ. זימנתי אותו לשיחה וביקשתי שיכין לי רשימה של מטופלים בהם הוא רצה לטפל במרכז חוסן. זה היה בסמוך לפיטורים". (עמ' 38 לפרוטוקול). 92. מנהלת המרכז הדגישה כי התובע לא שיתף אותה בטענה כי רצה לשבת במרכז חוסן בגלל העשן במרפאה (עמ' 38 לפרוטוקול). 93. בהמשך עדותה אישרה כי "אני ביקשתי שיביא רשימה של מטופלים שנדע את מי הוא רוצה להעביר כדי לעצור את התהליך שבו הוא על דעת עצמו רוצה להעביר מטופלים בלי אישור. ש. התובע לא הביא לך מיוזמתו רשימה את ביקשת רשימה? ת. במהלך הפגישה בינינו הוא אמר שהוא מדבר עם מטופלים ומתחיל להעביר את חלקם למרכז חוסן הוא אמר שיש לו שמות של מטופלים שאני הבנתי שיש יותר ממטופל אחד שאמור להגיע אז אני בפרוש אמרתי בוא תגיד לי למי אמרת ולמי הודעת בוא נדבר עם בריאות הנפש ונעצור את התהליך. הרשימה היתה בקשה שלי לפי היומנים שהוא ניהל". (עמ' 38 לפרוטוקול). 94. עדותה של מנהלת מרכז חוסן השאירה רושם מהימן על בית הדין. 95. מהשתלשלות העניינים שפורטה לעיל עולה כי כוונתו של התובע להעביר את הטיפול של מטופליו למרכז חוסן התקבלה זמן רב לפני שפנה במכתב התלונה מ- 16/4/09, סמוך לאחר המקרה עם הסטודנטית לעבודה סוציאלית. יש לשער כי יוזמה זו הובאה לידיעתה של ד"ר כץ בסמוך למועדים הנ"ל, ובכל מקרה עובדה זו הובאה לידיעתה טרם כתבה את המכתב מיום 21/4/09. וכל אלה תומכים במסקנה כי הוכח מפי הנתבעת כי הסיבה העיקרית והדומיננטית שהובילה להחלטה לפטר את התובע היתה התנהלות זו מיד לאחר שהובאה לידיעתה של ד"ר כץ, ולא מכתבי התלונה. 96. לטעמנו, התובע היה מודע לתוצאות המשפטיות של מעשהו, שעמדו בניגוד להוראות הנוהל ושנעשו שלא על דעת מנהלת המרפאה אלא בתגובה להתנהלותה וכי מכתבי התלונה שכתב היו שלב בביקורת התובע על התנהלותה של ד"ר כץ וכתגובה לשמועות שהודה בהם שבכוונת הנתבעת 1 היתה לפטרו ויכול ודאג לפרסם את תלונותיו גם בכתב דווקא במועד זה למרות שסבל מתופעת העישון כשהוא מודע למחלת האסטמה ממנה סבל במשך השנים. 97. ככל שהוכח בפנינו כשבא בית הדין לבחון את העילה האמיתית לפיטורי התובע במועד בו פוטר, אנו בדעה כי הסיבה האמיתית הינה העובדה שהתובע קיבל החלטה לאחר האירוע עם הסטודנטית לעבודה סוציאלית לעזוב את מקום עבודתו הפיזי במרפאה ולעבור ולקבל את המטופלים במרכז חוסן. התובע עשה דין לעצמו, קיבל החלטה בעלת משמעות ניהולית ומקצועית כאחד ללא קבלת אישור הממונים עליו. יצויין כי גם אם ברקע להחלטה זו עמדה תופעת העישון של ד"ר כץ, הרי יכול היה התובע טרם קיבל ההחלטה האופרטיבית, לפנות לד"ר כץ ולומר לה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי אינו יכול להמשיך לעבוד במרפאה. התובע לא עשה כן אלא דאג להודיע על החלטתו לכל העובדים עמו ולמטופלים למעט לד"ר כץ, ואין ספק כי אין זו דרך התנהלות ראויה גם בנסיבות המקרה הנדון. על רקע מסקנתנו זו, ניתן להבין את החלטתה של ד"ר כץ מיום 20/4/09 לפנות ולבקש את פיטוריו של התובע שפעל מאחורי גבה ושלא על דעתה. 98. אין במסקנתו זו כדי לתמוך או לברך על התנהלותה של ד"ר כץ עת עישנה בין כותלי המרפאה, גרמה סבל לסובבים אותה ובניגוד להוראות החוק ותמוה הדבר כי בחרה לעשות כן בתוך כותלי המרפאה תוך ציון "תירוץ" כי קיבלה אישור לעשן בחדרה כ"חדר עישון" במקום ציבורי ומעולם לא דאגה להמציא המכתב אשר טענה כי היה בחזקתה. אולם אין ספק כי גם אם קיים מכתב כלשהו בנושא הרי התנהלותה היתה בניגוד לחוק שצוטט לעיל. 99. למרות זאת, אין אנו בדעה כי בנסיבות המקרה הנוכחי בשים לב להשתלשלות והתנהלותו של התובע בעבר, התבטאויותיו ונוסח מכתביו בין היתר לרופאת המוסד לביטוח לאומי כפי שעולה ממכתבה מיום 13/2/08 (שצורפה לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1 ולתצהירו של פרופ' שרייבר), התבטאויות שהתובע לא חלק על אמיתות תוכנן, לא הוכח כי היוו עילה בלעדית לפיטוריו, אך אין ספק כי התנהלות זו לרבות התנהלותו הנוכחית , לרבות הביקורת המקצועית שנשמעה על התובע, בעיקר על ידי פרופ' שרייבר היועץ המקצועי למרפאה - הובילו להחלטה לפטר את התובע בשלב זה. 100. כל שהוכח כי במכלול נסיבות המקרה שבפנינו לא פוטר התובע בשל עילה פסולה או זרה או בחוסר תום לב, ולפיכך לא הוכח כי מדובר בפיטורים שלא כדין. זכות השימוע 101. התובע טוען כי בהליך השימוע שנערך טרם פיטוריו נפלו פגמים רבים והוא נערך שלא כדין, למראית עין וללא כוונה אמיתית לשמוע את דבריו ולהביא אותם עובר לקבלת ההחלטה על פיטוריו. 102. התובע טוען כי ציין במהלך השימוע כי הסיבה לפיטוריו היו תלונותיו בכתב בעניין העישון במרפאה, אולם טענותיו אלה לא זכו למענה או להתייחסות כלשהי. 103. מקשה התובע וטוען כיצד ניתן לנהל שימוע בתום לב אם כבר בתחילתו נקבעה העובדה שהתובע אינו מתאים לתפקיד, ולפיכך מדובר בשימוע שהיה "למראית עין" בלבד. 104. נטען כי הסיבות שפורטו בישיבת השימוע קשורות להתנהלות התובע בעבר ושאינן קשורות לפיטוריו, אלא הנתבעת 1 ביקשה הצדקה לפיטוריו על רקע מכתבי התלונה בעניין העישון וד"ר כץ החליטה על פיטורי התובע עוד קודם לישיבת השימוע. 105. הנתבעת 1 חולקת על גרסת התובע וטוענת כי ניתנה לתובע הזדמנות להשמיע טענותיו. כן מפנה לעדותה של ד"ר כץ כי שאלה את התובע מדוע החליט להעביר מטופלים ללא ידיעתה והשיב לה "שכחתי". נטען כי התובע היה מודע לסיבה לפיטוריו ונשקלו טענותיו ועניין העישון הפסיבי אינו רלוונטי לנושא הפיטורים. 106. נטען כי לאור החלטת התובע לעזוב את מקום עבודתו מיוזמתו, הליך השימוע נערך למעלה מן הצורך . במקרה הנדון הוסברה לתובע הסיבה לשימוע, נשמעו טענותיו, התובע היה מודע לכשלים וניתנה לו הזדמנות להשמיע טענותיו. בכל מקרה נטען כי גם אם נפלה טעות כלשהי בהליך השימוע, אין מקום לפצות התובע על כך שכל העילות לפיטוריו היו מוצדקות. 107. הנתבעת 2 טוענת כי התובע לא העלה טענות כלפי הליך פיטוריו מהעמותה ובכל מקרה הליך פיטוריו היה כדין, ואף אם היו פגמים - פגמים אלה אינם מזכים בפיצויים כלשהם. 108. רבות נפסק על הליך השימוע :- "זכות השימוע היא מכללי הצדק הטבעי. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מהן הטענות המועלות נגדו ובהתאם לתת תגובתו להן, להציג את נקודת ראותו ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות החלטתו. זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתינו המשפטית, ומקום של כבוד שמורה לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר - עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי חידוש חוזה העבודה. ודוק. זכות הטיעון אינה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס" גרידא, שיש לקיימו מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתינו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להפגע מההחלטה" (ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ. המכללה האקדמית עמק יזרעל ניתן ביום 7/1/2003 - פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם ע"מ 4 וכן ראה ע"ע 300085/98 פאדיה חדאד נ. עיריית מעלות תרשיחא - ניתן ביום 2/1/2000 פורסם במאגרים האלקטרוניים וכן דב"ע 231-3/98 ישראל גלבוע נ. מדינת ישראל עבודה ארצי לב (2) 139). 109. אין צורך להכביר במילים על חשיבותה של זכות השימוע ועל חובתו של המעסיק להציג בפני העובד את הטענות המועלות כנגדו ולתת לו הזדמנות להציג את גרסתו בטרם קבלת החלטה בעניינו . 110. במקרה שבפנינו וככל שהוכח ד"ר כץ הממונה הישירה על התובע פנתה בבקשה להפסיק עבודתו של התובע במכתב מיום 21/4/09 לגב' ניצה כהן מנהלת משאבי אנוש בנתבעת 1, ופירטה נימוקיה. לנימוקים אלה הצטרף גם פרופ' שרייבר שהמליץ לשקילת סיום שירותו של התובע. 111. בעקבות כך , זומן התובע לשימוע. 112. בתחילת הדיון צוינה בפני התובע הסיבה שבגינה מבקשים לפטרו. 113. מפרוטוקול השימוע עולה כי ד"ר כץ פירטה את טיעוניה. התובע ציין כי עד למקרה של התקרית עם נעמה חיימי העובדת הסוציאלית במחצית מרץ, מערכת יחסי העבודה היתה תקינה במרפאה ותקרית זו הובילה להחלטתו לשקול לעזוב את עבודתו במרפאה והודיע כך למטופלים. 114. עולה מפרוטוקול השימוע כי ניתנה לתובע האפשרות להתייחס לסיבות אשר פירטה ד"ר כץ בתחילת הדיון כעילה לפיטוריו. 115. עולה מהפרוטוקול כי התובע טען כי הסיבה העיקרית לפיטוריו היתה תלונתו בדבר העישון של ד"ר כץ, העובדה שלא התקיים דיון בנושא אינה מובילה בהכרח למסקנה כי טענתו לא נלקחה בחשבון עובר למתן ההחלטה. 116. לא ניתן לומר כי הליך השימוע היה שלא כדין מהסיבות שנטענו על ידי התובע. 117. ההחלטה אם לפטר את התובע אם לאו, לא היתה החלטה של ד"ר כץ או פרופ' שרייבר שהמליץ גם בעבר לפטר את התובע, אלא החלטה של ד"ר ר. לובל סגן מנהל המרכז הרפואי על שם ברזילי באשקלון (נספח יא' לתצהיר התובע). לא נטענה כל טענה באשר לסמכות או להרכב הוועדה . 118. התובע נחקר בפנינו על הביקורת המקצועית שהעלה פרופ' שרייבר על התנהלותו כמומחה בתחום עיסוקו ונשאל מדוע לא הגיב לטענות אלה. התובע השיב כי "זה פנטזיה" ולאחר מכן "זה לא ראוי להתייחסות" (עמ' 21 לפרוטוקול מיום 25/3/2010). 119. באשר לביקורת השיפוטית על ההחלטה המנהלית נפסק, כי: "בית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא, כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחקר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות". (ראה: ע"ע 1123/01 בית הספר התיכוני עירוני "כל ישראל חברים" בת"א יפו - צביזנר שפורסם בפד"ע כרך לו, עמ' 438, עמ' 475 והפסיקה שצוטטה בהערת שוליים 45). 120. סבירותה של החלטת הפיטורים נבחנת בשים לב לתשתית העובדתית עליה הסתמכה הרשות עובר לקבלת ההחלטה. (ראה: ע"ע 351/99 אסתר מנדלברוט - מדינת ישראל (משרד הביטחון), מפי כב' השופטת נילי ארד - (כתוארה אז) ). 121. בית הדין בבואו לבקר את ההליך מעביר תחת שבט ביקורתו את הנסיבות כולן, את השאלה אם שיקולי המעביד נעשו בתום לב, ללא שיקולים זרים או פוליטיים, ללא משוא פנים ואפלייה, תוך שמירה על כללי הצדק הטבעי ותוך לקיחה בחשבון שפיטורין הם צעד משמעותי וקשה לעובד, בשים לב לתקופת עבודתו. 122. ככל שהוכח בפנינו, לתובע ניתנה הזדמנות להשמיע טענותיו בטרם קבלת ההחלטה ולא הוכחה כל עילה להתערב בשיקולים המקצועיים שהובילו בסופו של יום לפיטוריו של התובע מהטעם כי לא ניתנה לתובע זכות הטיעון טרם קבלת ההחלטה. 123. לפיכך, לא הוכחה גרסת התובע כי מדובר בהליך שימוע שלא כדין. התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 124. התובע מפנה תביעתו להשיבו לעבודה ו/או לפיצוי כספי גם נגד הנתבעות 2 ו- 3. התובע טוען כלפי שתי הנתבעות הנ"ל כי פוטר בשל ההחלטה לפטרו מעבודתו בנתבעת 1 (ראה סיכום טענותיו). 125. הנתבעת 2 טוענת בסיכום טענותיה כי העמותה ממומנת, בין היתר ע"י משרד הבריאות וכפופה להחלטותיו המקצועיות, על כן רופא של משרד הבריאות מצאו בלתי מתאים מבחינה מקצועית לא יכולה העמותה להמשיך ולהעסיקו. מכתבי טענות הנתבעת 2 עולה כי כל העובדים שעבדו באתר הדחק ובמרכז חוסן עבדו גם במרפאה לבריאות הנפש לרבות התובע. נטען כי התובע היה מודע גם לקיצוצים התקציביים במרכז חוסן ונאמר לו כך גם על ידי הגב' דליה יוסף מנהלת המרכז. 126. כאשר הוחלט בפסק דין זה כי התובע לא השכיל להוכיח גרסתו, הן באשר לעילת הפיטורים לרבות טענותיו כלפי השימוע, הרי אין ספק כי יש לדחות תביעתו גם נגד הנתבעת 2 כאשר המשך העסקתו בעמותה היה מותנה באישור לכך על ידי הנתבעת 1 בהיותה בין היתר בעלת הביקורת באשר לכישוריו המקצועיים והתנהלותו של התובע, לרבות המימון התקציבי. 127. די באמור לעיל כדי לדחות את התביעה נגד הנתבעת 2. 128. כך גם באשר לנתבעת 3. התובע עבד בנתבעת 3 על בסיס שעות ועל פי הסכם ההעסקה עמו לפיו הנתבעת 3 רשאית להפסיק עבודתו על פי שיקול דעתה, בשים לב לתקופת עבודתו בתפקיד הנוכחי בקרן. גם במקום עבודה זה האחראי על התפקוד והרמה המקצועית הינו פרופ' גבריאל שרייבר ואם אכן התובע פוטר מעבודתו במרפאה, לא נותר לנתבעת 3 אלא לפטרו מעבודתו אצלה והנתבעת 3 לא הכחישה עובדה זו. 129. התובע לא הוכיח כל עילה לקבוע כי הפסקת עבודתו בנתבעת 3 תוך מתן התראה מוקדמת - הינה בבחינת פיטורים שלא כדין. 130. לפיכך דין תביעתו נגד הנתבעת 3 - להדחות. 131. מכל שנאמר לעיל דין תביעות התובע - להדחות 132. ובאשר להוצאות ושכר טרחת עו"ד- בשל העובדה כי התובע פוטר מכל מקומות עבודתו- לא מצאנו לנכון לחייב התובע בהוצאות משפט ושכר טרחה לנתבעת 1, אלא על התובע לשלם לכל אחת מהנתבעות 2 ו- 3 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪, לרבות הפרשי הצמדה וריבית חוקית אם הסכום לא ישולם תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין. 133. ניתן להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד פסק הדין. טבק / סיגריותעישון במקומות ציבוריים