קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום אחזקת רכב לעובד פיצויי פיטורים: האם תשלום בגין אחזקת רכב, כאשר עובד משתמש בהסעות המעביד, הינו חלק מהשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים והאם עובד אשר חתום על הסכם עבודה אישי ולא טען במשך שנות עבודתו לחלות הסכמים קיבוציים החלים על המעביד, יכול שיחולו עליו ההסכמים הקיבוציים. זו עיקר המחלוקת מושא תיק זה. בפנינו תביעה של מספר תובעים להפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי הפרשות לזכויות סוציאליות, הפרשי שכר, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין נזק הסתמכות ופיצויי הלנת שכר. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: 1. הנתבעת 1 הינה חברת אחזקות הפועלת בתחום התעופה והתיירות והעוסקת בביצוע פעולות תחזוקה למטוסים בישראל. 2. הנתבעת 2 הינה חברת תעופה ותיירות. 3. הנתבעת 1 מחזיקה ב- 75% ממניות הנתבעת 2. 4. התובעים הועסקו על-ידי הנתבעות לצורך פרויקט מיוחד מחוץ לחצרי הנתבעות. בין התובעים לנתבעות נחתמו הסכמים למתן שירותים במשך 17 שנים. 5. התובע 1 הועסק כמכונאי מטוסים אצל הנתבעות החל מיום 1.4.88. 6. התובע 2 הועסק כחשמלאי מטוסים אצל הנתבעות החל מיום 8.2.89. 7 התובע 3 הועסק כחשמלאי מטוסים אצל הנתבעות החל מיום 28.3.89. 8. התובע 4 הועסק כמכונאי מטוסים אצל הנתבעות החל מיום 11.4.88. 9. התובע 5 הועסק כמכונאי מטוסים אצל הנתבעות החל מיום 23.5.89. 10. התובע 6 הועסק כמכונאי מטוסים אצל הנתבעות החל מיום 9.1.89. 11. התובע 7 הועסק כמכונאי מטוסים אצל הנתבעות החל מיום 30.3.89. 12. כל התובעים הועסקו למעלה מ- 17 שנים. 13. התובעים פוטרו ונמסרו להם מכתבי פיטורים בסמוך ל-29.10.06. במכתבי הפיטורים נקבע כי הפיטורים יכנסו לתוקפם ביום 31.10.06. 14. לכל אחד מהתובעים שילמו הנתבעות החזר הוצאות נסיעה מהעבודה וממנה בסכום גלובלי בעבור 750 ק"מ לחודש. 15. בהסכמי ההעסקה של התובעים נקבע כי התובעים יהיו זכאים לשכר בסיסי, החזר הוצאות והחזר נסיעות עבור 750 ק"מ. משכורותיהם של התובעים פוצלו לשכר יסוד ולאחזקת רכב עבור 750 ק"מ. התובעים לא נדרשו לדווח על מרחק הנסיעה החודשי (קילומטרז') שנסעו לעבודה וממנה ולא נערכה בדיקה ומעקב באשר לביצוע הנסיעות. 16. התובעים לא נדרשו להציג רשיונות נהיגה ורכב. 17. הנתבעות לא דרשו מן התובעים לדווח על שימוש ברכבם הפרטי בכל אחד מימי העבודה. 18. במקרים מסוימים שילמו הנתבעות לתובעים תוספת אחזקת רכב נוספת. 19. החל מחודש 9/00 קיבל התובע 1 אחזקת רכב נוספת של 300 ק"מ (נספח ז' 1 לתיק המוצגים מטעם הנתבעות), למרות שלא העתיק את מקום מגוריו. 20. בנוסף, קיבלו התובעים תוספת להחזר הוצאות הנסיעה בגין הגעתם לעבודה בימי שישי ושבת. 21. התובעים עבדו בתעשייה האווירית ולא בחצרי מי מהנתבעות. 22. התובעים השתמשו מידי פעם בהסעות של התעשייה האווירית. 23. התובעים הגיעו לעבודתם גם ברכבם הפרטי. 24. בסיום העסקתם של התובעים, לא העלו התובעים כל טענה באשר לאי הכללת רכיב אחזקת הרכב בשכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים. 25. התובעים ביצעו עבודה בשעות נוספות ועבודה במשמרות. 26. בחודש 10/06 עם סיום העסקתם של התובעים, קיזזו הנתבעות חלק יחסי מדמי ההבראה ששולמו לתובעים בעבור שנת 2007-2006. 27. התובעים לא שילמו מיסי ועד ומס ארגון. 28. הנתבעות שילמו לתובעים פיצויי פיטורים על-פי שכר קובע שכלל: משכורת בסיס, תוספת ותק ותוספת קו ורישיונות. 29. בטרם פיטוריהם ביום 25.10.06 ו-26.10.06, ערכו הנתבעות (באמצעות מר משה מושקוביץ', מנהל רכש ולוגיסטיקה בארקיע ומר מיקי אוזן, מנהל כוח אדם בנתבעת 2) שיחה עם כל אחד מהתובעים. 30. ועד העובדים של הנתבעות לא התנגד לפיטורים. טענות הצדדים טענות התובעים: 1. משכורותיהם פוצלו באופן פיקטיבי לשכר יסוד ולרכיב שכר נוסף שלו בחרו הנתבעות לקרוא בשם הפיקטיבי "אחזקת רכב". 2. אחזקת הרכב שולמה באופן קבוע, מידי חודש בחודשו, עבור 750 ק"מ, מבלי שהתובעים נדרשו לנסוע ברכבם הפרטי לעבודה וממנה. 3. במקרים בהם נדרשו התובעים להגיע ברכבם הפרטי, שילמו להם הנתבעות תוספת נוספת של אחזקת רכב. 4. הנתבעות סיפקו הסעות לתובעים לעבודה וממנה וסיפקו הסעות במוניות, כאשר התובעים עבדו בשעות שבהן לא סופקה הסעה. 5. הנתבעות שילמו לתובעים תוספת אחזקת רכב מעבר לתוספת הפיקטיבית, במקרים בהם השתמשו התובעים ברכבם הפרטי. 6. התשלום בגין "אחזקת רכב" נעשה בעת חופשות, מילואים ומחלות וללא קשר לימי העבודה. 7. רכיב אחזקת הרכב נכלל בחישוב השכר הכולל לצורך הודעה מוקדמת ופדיון חופשה. 8. "אחזקת הרכב" שולמה באופן קבוע, לפי מספר ק"מ קבוע, ללא כל תנאי וללא צורך בדיווח לנתבעות ולכן היא מהווה חלק מהשכר הכולל לצורך חישוב זכויותיהם של התובעים, לרבות פיצויי פיטורים והפרשות סוציאליות. על כן על הנתבעות לשלם לתובעים הפרשי הפרשות סוציאליות, הפרשי פיצויי פיטורים והלנת פיצויי פיטורים בגין רכיב זה. 9. עוד טוענים התובעים, כי שכרם עבור השעות הנוספות הולן באופן קבוע ובאיחור של חודש ימים, מידי חודש בחודשו. 10. הנתבעות ניכו שלא כדין תשלומי דמי הבראה ממשכורותיהם של התובעים, וזאת ללא הסכמת התובעים. 11. על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי אשר נחתם ביום 16.12.82 בין הנתבעת 1 לבין הסתדרות ועד העובדים הארצי של עובדי הקרקע בנתבעת 1 וכן ההסכם הקיבוצי שנחתם ביום 12.10.82 בין הנתבעת 2 לבין הסתדרות ועד העובדים הארצי של עובדי הקרקע בנתבעת 2. התובעים זכאים לכל הזכויות הנובעות מן ההסכמים הקיבוציים הנ"ל. 12. החוזה האישי שעליו חתום כל אחד מהתובעים מסדיר רק חלק מתנאי העסקתם ומקנה לתובעים זכויות מינימאליות ואין בכך כדי לפגוע בזכויות המוקנות להם על-פי ההסכמים הקיבוציים. 13. פיטורי התובעים נעשו שלא כדין ובחוסר תום-לב, ובניגוד לחובת ההיוועצות עם נציגוּת העובדים. 14. לתובעים לא נעשה הליך של שימוע בטרם פוטרו ולא ניתנה להם הזכות להתגונן מפני פיטוריהם. 15. הפנסיה של התובעים נפגעה כתוצאה מהפיטורים. התובעים הסתמכו על המשך עבודתם בנתבעת עד גיל הפרישה. לפיכך תובעים התובעים פיצוי בגין הפסד שכר במשך שלוש שנים. טענות הנתבעות: 1. רכיב אחזקת הרכב הינו רכיב אמיתי ששולם לתובעים בגין החזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה ועל כן אין להכלילו בשכר הקובע לצורך ביצוע הפרשות לתגמולים ולקרן השתלמות וכן נוכח הסכמת הצדדים כי רכיב זה אינו נכלל בבסיס השכר לצורך ביצוע הפרשות אלה ועל כן אין הוא נכלל בשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים. 2. שכרם של התובעים לא הולן. מאחר שהתובעים עבדו בשעות נוספות בכפוף לדיווחיהם, הרי ששכרם שולם להם לאחר קבלת הדיווח בתום חודש העבודה (התובעים עבדו מחוץ לחצרי הנתבעות). 3. ההסכמים הקיבוציים לא חלים על הצדדים כפי שנקבע בהסכם בכתב בין הצדדים ולכן התובעים אינם זכאים לתוספות המוענקות על פי ההסכם הקיבוצי (תוספת עבודה בשעות בלתי סדירות, הודעה מוקדמת בת חודשיים וכו'). 4. לאחר סיום ההתקשרות בין הנתבעות לתעשייה האווירית, ערכו הנתבעות שימוע לכל אחד מהתובעים, לפיכך פיטוריהם של התובעים נעשו כדין. עדויות: שמענו את עדות התובעים ומטעם הנתבעות העידו הגב' תמר נוי - סמנכ"ל משאבי אנוש בנתבעת 2 ומר מיכאל אוזן - מנהל כח אדם בנתבעת 2. הכרעה: לאחר ששמענו את העדויות בתיק, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ברובה. במשך 17 שנים חתמו התובעים על הסכם עבודה ולא טענו כי ההסכמים הקיבוציים חלים עליהם וכי אחזקת הרכב ששולמה הינה חלק משכרם. לפיכך מלכתחילה התובעים היו מנועים ומושתקים מלטעון טענות כנגד ההסכם האישי שעליו הם חתמו ואף התנהגו לפיו במשך 17 שנים. למעלה מן הצורך נתייחס לטענות הצדדים באשר לרכיבי תביעה אלה. הסוגיות העומדות בפנינו: האם אחזקת הרכב הייתה רכיב שכר פיקטיבי ולמעשה התובעים לא עשו שימוש ברכבם הפרטי ? האם על רכיב אחזקת הרכב חלה חובת הפרשה לקרן ההשתלמות ולביטוח הפנסיוני ? האם הסכמים קיבוציים חלים על הצדדים ? האם זכאים התובעים לתוספת בעבור עבודה בשעות בלתי סדירות ? האם נערך לתובעים שימוע כדין? האם עמדה לנתבעות הזכות לקזז סכומים בעת סיום יחסי עובד ומעביד ? האם זכאים התובעים להלנת שכר ? האם אחזקת הרכב הייתה רכיב שכר פיקטיבי ולמעשה התובעים לא עשו שימוש ברכבם הפרטי ? 1. תובע הטוען כי תוספת לשכר הינה חלק משכר היסוד, גם אם היא סכום קבוע, עליו הנטל להוכיח זאת. לפיכך, הנטל היה על התובעים להוכיח כי אומנם רכיב מרכיבי השכר הינו חלק משכר היסוד או חלק מהשכר הקובע אולם התובעים לא עמדו בנטל זה כפי שיפורט להלן. 2. הוכח בפנינו כי אחזקת הרכב והתשלומים ששולמו לתובעים בגינה לא היו תשלומים פיקטיביים אלא תשלומים אמיתיים. נוכחנו לדעת כי התובעים אומנם השתמשו פעמים רבות ברכבם הפרטי וגם אם לעיתים השתמשו בהסעות או במוניות, אלה לא היו דבר שבקבע. התובעים 1, 2, 4, 6 - ברמק, ברקהיים, פרג' ורץ 3. פרג', התובע 4, אישר בחקירתו כי כל התובעים הגיעו ברכבם הפרטי לעבודה: "ש. כולם גם באו עם הרכב הפרטי לפעמים ת. לצורך העבודה...צרכים האישיים...אם הוא הפסיד את ההסעה או קם מאוחר, קורה שבנאדם מאחר את ההסעה אז הוא בא בלילה עם האוטו הפרטי שלו כדי לא להפסיד את המשמרת." (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 23-20) 4. פרג' התחמק בתשובותיו משאלות בא כוח הנתבעות באשר לסוגיה זו: "ש. עבדת שכם אל שכם 17 שנה עם רץ ואתה לא יודע אם בא עם הרכב הפרטי שלו ת. אני לא הייתי במשמרות אתו, לפעמים הייתי במשמרות אתו ולפעמים לא. ש. אני אומרת לך שעבדת עם רץ ואתה יודע שהוא גר במכמורת ולכן פעמים רבות בא עם רכבו הפרטי ת. תשאלי אותו. אני יודע שהייתי במשמרת אתו הוא בא ברכב." (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 14-19) 5. פרג' אישר כי גם ברקהיים, תובע 2, הגיע ברכב הפרטי שלו: "ש. אבל גם ברכב הפרטי שלו ת. כן. אם הזמינו אותו בשעה שאי אפשר להשיג לו הסעה אז הוא בא ברכב הפרטי שלו והיה רושם את הקילומטרז' ועל זה היה מקבל כסף. זה מחוץ לאחזקת רכב אם את רוצה לדעת." (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 11-8) 6. לשאלת בא כוח הנתבעות האם גם רפי אייל (עובד הנתבעת 1, אשר תצהירו נמשך מתיק בית הדין) משקר, השיב פרג': "ת. הוא ראה אותי אז מה? באתי ברכב כשהייתי מפסיד את ההסעה אז הייתי בא ברכב הפרטי שלי." (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 23-22) 7. פרג' לא יכול היה לומר כמה פעמים בחודש הפסיד את ההסעה ונאלץ להשתמש ברכבו הפרטי: "ש. כל חודש כמה פעמים היית בערך מפסיד את ההסעה ת. לא זוכר. ש. ממוצע ת. לפעמים לא הייתי מפסיד את ההסעה. ש. אבל כמה פעמים בחודש ת. אולי פעם אחת. וכל שאר הפעמים הייתי בא בהסעות. חבל שאני לא יכול להביא את כל הנהגים שהיו אוספים אותי. ש. איך לא רשמת דבר כזה בתצהיר שאולי פעם בחודש היית בא ברכב הפרטי - עובדה שסותרת מה שכתבת בתצהיר ת. מה כתבתי בתצהיר?" (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 24 - עמ' 12 שורות 9-1) 8. לבסוף הודה פרג' כי בכל חודש הגיע ברכב הפרטי שלו: "ש. אני אומרת לך ונותנת לך אפשרות לתקן - כל חודש היית בא מספר פעמים ברכב הפרטי שלך ת. לצרכיי האישיים בלבד." (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 21-19) 9. ברקהיים, התובע 2, העיד כי רץ ופרג' באו הרבה עם רכבם: "ש. רץ בא הרבה עם רכבו הפרטי ת. כן ש. וגם פרג' ת. אוקיי." (עמ' 28 לפרוטוקול שורות 15-12) 10. וכן העיד ברמק כי היה מגיע למשמרות ברכב הפרטי: "ש. אבל כשהיית בא למשמרות האלה היית בא ברכב הפרטי ת. חלק מהזמן, בשעות חריגות הייתי בא עם הרכב שלי וחלק מהזמן עם מוניות שהיו מזמינים לי הסעות." (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 18-16) ולשאלת בית הדין השיב ברמק: "כמה מקרים כאלה היו - אני משיב שפעם בחודש - לא בטוח, אבל די הרבה. לפעמים פחות לפעמים יותר." (עדותו של ברמק בעמ' 16 לפרוטוקול שורות 2-1) 11. וכן היו פעמים בשל השעות הלא שגרתיות שבהן עבד לא יכול היה להגיע בהסעות: "ש. לפעמים לא היית יכול להגיע בהסעות מבחינת השעות שהוזמנת לעבודה או שגמרת את העבודה ת. נכון" (עדותו של ברמק בעמ' 16 לפרוטוקול שורות 8-6) 12. ברמק העיד לגבי פרג': "ש. גם פרג' יחסית בא הרבה עם הרכב הפרטי ת. אני לא יודע כי הוא היה גר בפ"ת, אז זה קרוב, אז אני לא יודע. אני באתי יותר מפרג' ברכב הפרטי בגלל התפקיד שלי." (עדותו של ברמק בעמ' 16 לפרוטוקול שורות 18-16) 13. כן התברר מעדותו של פרג' כי לו ולשלושה תובעים נוספים (רץ, ברקהיים וברמק) אף היה אישור חניה לתעשייה האווירית לרכבם הפרטי: "ש. לך גם היה אישור חניה לרכב הפרטי ת. המחווה של תעשיה אוירית שנתנו לנו. ש. מי עוד מהחברים היה אישור ת. דני רץ, יובל ולברמק." (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 10-6) ברי, כי אישור חניה לרכב במקום העבודה מעיד על שימוש תכוף ברכבם הפרטי של התובעים. 14. ברקהיים העיד כי הוא, ברמק, פרג' ורץ חנו בחניון הקרוב לליין: "ש. אתה חנית בחניון הקרוב לליין ת. כן ש. וככה גם ברמק ופרג' ורץ ת. נכון. החניון הקרוב משמעו בתוך התעשיה האוירית. נכון שהייתי צריך אישור מיוחד על זה וסידרו לנו אישור." (עמ' 28 לפרוטוקול שורות 24-20) 15. ברמק, התובע 1, הודה שהיה לו אישור כניסה לחניון: "ש. אני מבינה שהיה לך אישור כניסה לחנות בחניון הקרוב למחלקה ת. כן ש. אז כל פעם שהיית בא עם הרכב הפרטי היית חונה שם ת. כן ש. אני מבינה שאתה טוען שבאת גם בהסעות מדי פעם ת. כן" (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 24-23 - עמ' 15 שורות 4-1) התובע 5 - טלקר 16. טלקר, התובע 5, הודה בחקירתו שהגיע ברכבו הפרטי וחנה בחניון המרוחק 5 דקות ממקום העבודה: "ש. לא חנית בחניון ליד הליין כשהיית בא עם הרכב הפרטי ת. כמעט ולא הייתי בא. ש. אתה עונה לשאלות. ת. כן, חניתי בחניון המרוחק. ש. וכמה היית צריך ללכת מהחניון המרוחק למקום עבודה הספציפי ת. 5 דקות." (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 10-5) 17. בעדותו העיד טלקר כי השתמש ברכבו הפרטי אולם הסכים להודות כי רק לעיתים רחוקות השתמש בו: "אני יכול להגיד לגבי ולגבי האחרים שעבדו במוסך. אנחנו לא באנו עם הרכבים שלנו. לעיתים רחוקות. אפשר לספור את זה על כף היד." (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 22-21) 18. טלקר הודה בחקירתו כי למרות טענות התובעים כי בשעות חריגות סופקו שירותי מוניות, היו חודשים שלא היו בכלל מוניות ולכן הם נאלצו להשתמש ברכם הפרטי: "ש. אני אומרת לך שיש חודשים שאין בכלל מוניות אתה מסכים? ת. כן." (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 18-19) 19. טלקר ממשיך לעבוד בתעשייה האווירית וממשיך לקבל אחזקת רכב כ- 4,000 ₪ מידי חודש בחודשו והוא משתמש בהסעות: "ש. למה לא באת ואמרת לתעשיה אוירית שאתה לא צריך החזקת רכב ושאתה בא בהסעות? יש לך תשובה? ת. (העד משתהה בתשובתו) כי בתעשיה אוירית אמרו לי שאם אני.... אני לא בקיא בזה. ש. באת ואמרת להם שאתה לא זקוק להחזקת רכב ת. לא אמרתי להם כלום. לא שאלו אותי גם. ש. זאת אומרת שאתה מחכה, תסיים את העבודה בתעשיה אוירית עכשיו שם תתבע פיצויים על אחזקת רכב ת. לא יודע, עכשיו התחלתי לעבוד, אגיד לך מה יהיה עכשיו בעוד 20 שנה?" (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 24-19 - עמ' 22 שורות 3-1) התובע 6 - דניאל רץ 20. רץ עובד גם הוא כיום בתעשייה האווירית ומקבל אחזקת רכב בגובה של כ- 4,000 ₪ ומשתמש בהסעות: "ש. אתה מקבל החזקת רכב - באיזה סכום? ת. אני לא יודע אם זה רלוונטי לכם. 3,950 - כמעט 4,000 ₪. גם החזר ביטוח רכב. וגם החזר רישיון ש. לא אמרת להם שאתה משתמש בהסעות ואין צורך בהחזקת רכב ת. זה חוקים של תעשיה אוירית. ש. גם אותם אתה תתבע אחרי שתסיים לעבוד ת. אין קשר. לחלוטין לא." (עמ' 25 לפרוטוקול שורות 20-14) 21. רץ הודה שהגיע הרבה עם רכבו לעבודתו אצל הנתבעות: "ש. אתה היית מגיע הרבה עם הרכב הפרטי ת. נכון" (עמ' 26 לפרוטוקול שורות 10-9) 22. רץ העיד כי ברקהיים אומנם הגיע עם רכבו הפרטי למקום העבודה ונראה היה במהלך חקירתו הנגדית כי רץ מתחמק מתשובה: "ש. וגם ברקהיים ת. אני לא דובר בשם ברקהיים. כשביה"ד יחייב אותי לענות אני אענה. אני לא בדקתי מתי הוא בא עם האוטו ומתי לא, הוא לא בדק אותי. נכון שאני באתי המון עם הרכב הפרטי. אני הייתי יוצא מן הכלל. ש. וגם ברקהיים בא הרבה עם רכבו הפרטי ת. אני מעיד. אני לא מעיד על דבר שלא בדקתי. ש. ביחס לאחרים הוא בא הרבה? ת. הוא בא. לא יודע. הוא בא עם הרכב." (עמ' 26 לפרוטוקול שורות 18-15) 23. רץ הודה שלא קיבל מוניות: "ש. אתה אף פעם לא קבלת מוניות ת. לא." 24. רץ העיד כי פרג' הגיע גם הוא ברכבו הפרטי: "גם לפעמים פרג' בא עם הרכב. אני לא יכול להגיד שזה בא 6, 4 או 3 פעמים בשבוע. לא הייתי אחראי הסעות, סליחה." 25. ברקהיים העיד שרץ הגיע לעבודה ברכבו הפרטי: "ש. גם אתה כמו פרג' ורץ באת ברכב הפרטי שלך לא מעט ת. נכון." (עמ' 29 לפרוטוקול שורות 4-3) התובע 3 - מר קלוד כהן 26. כהן ממשיך לעבוד בתעשייה האווירית, משתמש בהסעות ומקבל אחזקת רכב. "ש. איפה אתה עובד היום ת. בתעשיה אוירית. אותה עבודה פחות או יותר .אני משתמש בהסעות, כל הזמן. ש. כל יום ת. אלא אם אלה שעות חריגות. אז מונית. ש. ואתה מקבל החזקת רכב ת. כן. בסביבות ה- 3,000 בתנאי שאני עובד X שעות בחודש אחרת מורידים לי. ש. אמרת שאתה לא זקוק כי אתה בא בהסעות ת. לא, זה ההסכם עם הועד, בין הועד להנהלה. ש. אתה לא בחוזה מיוחד בתעשיה אוירית ת. אני חוזה אישי ש. אז מה הקשר להסכם עם הועד? אתה מסכים שאתה בחוזה מיוחד ת. נכון ש. אתה גם מקבל החזר רשיונות ת. כן. גם ביטוח." (עמ' 29 לפרוטוקול שורה 24 - עמ' 39 שורות 14-1) 27. כהן העיד כי החנה את רכבו הפרטי בחניון החיצוני יותר, לא כמו ברמק וברקהיים. התובע 7 - מר יחזקאל אלקויתי 28. אלקויתי העיד כי החנה בחניון החיצון כי לא היה לו אישור להחנות בחניון: "ש. לך לא היה אישור לחנות בחניון ת. לא היה לי אישור. לא הכנסתי בחיים את האוטו שלי לתעשיה האוירית. כל אחד שבא מבחוץ יכול לחנות בחניון שבחוץ. בכניסה לתעשיה אוירית יש שומר ברגע שהוא רואה שיש לך תג שאת שייכת לקבלן או לתעשיה אוירית, אם לא יש חניון בכניסה שברגע שאת מראה שאת שייכת את רשאית לחנות שם, את לא נכנסת לתוך המפעל." העולה מהאמור לעיל כי גם אלקויתי החנה את רכבו הפרטי, שאתו הגיע למקום העבודה, בחניון החיצוני. סיכום ביניים: העולה מעדויות אלה כי התובעים הגיעו למקום העבודה ברכבם הפרטי, זאת בנוסף לשימוש שעשו התובעים בהסעות, ואף חלקם קיבלו אישור חנייה לרכבם בתעשייה האווירית. אשר על כן ברי כי אין עסקינן בתשלום החזר נסיעות פיקטיבי. התובעים לא הצליחו להזים את טענת הנתבעות ולפיה התובעים לא הוכחו כי הוצאות הרכב ששולמו להם הינן לא יחסיות לשכר ולא סבירות בהתחשב במרחק בין בתי התובעים למקום העבודה. העובדה שלעובדים שולמה אחזקת רכב בסכום זהה לכולם, אין בה כדי להעיד כי התשלום איננו סביר בהתחשב במרחק מגוריהם של התובעים. אי שימוש קבוע ברכב: 29. אי שימוש ברכב הפרטי בכל ימות החודש, גם בכך אין לפגוע בטענות הנתבעות ויפים הם לענייננו דברי בית הדין האזורי מפי כב' השופטת נטע רות: "נוסיף בהקשר זה כי אף אם עשה התובע שימוש בהסעות מעת לעת, הרי שאין בכך כדי ללמד על היותו של רכיב אחזקת הרכב בגדר שכר יסוד מוסווה. זאת בהתאם לפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה אשר ראה בתשלום עבור אחזקת רכב כהחזר הוצאות של ממש, אף שעה שהעובד עשה שימוש ברכב רק לעיתים ולא באופן קבוע (ר' דב"ע שנ/7-9 ד"ר אהוד פינקלשטיין נ' הממונה על תשלום הגמלאות, פד"ע כב 442 וכן ע"א 300124/98 משה אהרונוביץ' נ' "ערוגות" מושב עובדים להתיישבות בע"מ, ניתן ביום 10.6.02)." (עב [ת"א] 8097/03 זיידמן דב נ' אי.סי.איי טלקום בע"מ, ניתן ביום 9.9.09) על כן שימוש ברכב, גם אם הוא לא קבוע, לא הופך את רכיב השכר לרכיב שכר פיקטיבי אלא יש פה כדי להעיד כי עסקינן בתוספת אמיתית. תשלום אחזקת רכב ללא דיווח על מרחק הנסיעה: 30. בית הדין הארצי פסק כי רכיב השכר בגין אחזקת הרכב, ללא דיווח על מרחק הנסיעה החודשי שנעשה בגין שימוש אמיתי ברכב, אינו חלק מהשכר הקובע: "תשלום בגין השתתפות באחזקת רכב לעובד ציבור אינו נחשב כרכיב לצורך חישוב הגימלה מכוח חוק הגימלאות, אפילו כאשר אינו טעון דווח, וכאשר התשלום נקבע בסכומים אחידים מודרגים, שכן "... ביסודו של התשלום מונח הרעיון להחזיר הוצאות שהוצאו, ותכלית זו מתקיימת לגבי העובדים בעלי הרכב" (דב"ע לט 3-56/ רשות הנמלים נ' מיקא, פד"ע י"א, ע' 44)". (דב"ע שנ/7-9 ד"ר אהוד פינקלשטיין נ' הממונה על תשלום הגמלאות, ניתן ביום 22.1.91) 31. לאורך השנים נפסק כי עובד אשר ברשותו רכב חברה צמוד ומקבל תוספת אחזקת רכב, תחשב תוספת אחזקת הרכב כחלק משכר היסוד. ההלכות דלעיל אינן רלוונטיות לענייננו. כאן אין עסקינן ברכב חברה צמוד אלא ברכב פרטי של התובעים. התובעים העידו כי עשו שימוש ברכבם הפרטי ובדין קיבלו בגינו אחזקת רכב. אי הצגת רישיונות נהיגה ורכב: 32. באשר לטענת התובעים כי הנתבעות לא ביקשו מהם להציג רישיון נהיגה ורכב ובכך יש לתמוך בטענות התובעים, הננו דוחים טענה זו. התובעים נהגו ברכבם לעבודתם וברי כי היה ברשותם רכב פרטי ורישיון נהיגה בר-תוקף ולא היה כל צורך בהצגת מסמכים אלה. תשלום אחזקת רכב בעת היעדרות מהעבודה: 33. אין מחלוקת שרכיב אחזקת רכב שולם לתובעים גם בעת היעדרותם (חופשה, מחלה וכד'). אולם תשלום בעת היעדרות איננו משנה את מהות התוספת המשתלמת. ניתן ללמוד גזירה שווה מפסיקת בית הדין הארצי בעניין רכיב אחזקת טלפון: "אופיו של רכיב אחזקת הטלפון, כהחזר הוצאות מובהק, אינו משתנה, גם אם הרכיב משתלם לעובד בעת חופשה או העדרות, וגם אם שיעור התשלום משתנה בהתאם לגובה הדרגה" (דב"ע נה 50-3 צביה יעקובוביץ נ' תנובה מחשבים בע"מ, ניתן ביום 10.4.95) לכן, העובדה שרכיב אחזקת הרכב השתלם גם בעת חופשתם וללא קשר למספר ימי העבודה בפועל של התובעים, אין בכך להעלות או להוריד ועדיין רכיב אחזקת רכב יכול שיהיה רכיב תוספת אמיתי. 34. גם אם אחזקת הרכב חושבה לצורך חישוב פדיון חופשה ותמורת הודעה מוקדמת לתובעים - אין בכך לשנות את מסקנתנו דלעיל, מאחר שהוכח בפנינו כי התשלום בגין אחזקת הרכב היה תשלום אמיתי ובגין שימוש התובעים ברכבם הפרטי. שימוש בהסעות: 35. כפי שעלה מעדויות התובעים, נעשה על ידם שימוש בהסעות שסופקו מהתעשייה האווירית, אולם בכך אין כדי להעיד על אופיו של רכיב אחזקת הרכב. התובעים הם שבחרו להשתמש בהסעות והוכח בפנינו כי לנתבעות לא הייתה כל שליטה על הסעות אלו. על פי עדותם של התובעים, לא תמיד התאפשר להם לעלות על ההסעות ולעיתים הם הורדו ע"י אחראי ההסעות. ברי כי לא תמיד יכלו התובעים להסתמך על הסעות אלו מאחר שמקומם בהסעה היה על בסיס מקום פנוי ותו לא. זאת ועוד, ההסעות היו בשעות קבועות ואילו התובעים עבדו בימים ובשעות לא שגרתיים ולכן גם מסיבה זו ברור שהתובעים לא יכלו להסתמך על הסעות אלו ועל הנתבעת היה לשלם להם תשלומים בגין אחזקת רכב בשל הצורך בשימוש ברכבם הפרטי. פיצול רכיב אחזקת הרכב בתלוש השכר: 36. באשר לטענת התובעים כי פיצולו של רכיב אחזקת הרכב לשני רכיבים, מעיד על היותו פיקטיבי, אין בידנו לקבל טענה זו. מקובלים עלינו הסברי הגב' נוי בחקירתה (עמ' 42 לפרוטוקול שורות 6-1) ולפיהם הפיצול היה טכני בלבד. בנוסף, הפיצול כשלעצמו לא מעיד על פיקציה, כפי שהבהרנו לעיל. התשלום כולו היה בגין שימוש אמיתי של התובעים ברכב בדרכם מהעבודה ואליה. 37. סיכום: העולה מהאמור כי אחזקת הרכב ששולמה לתובעים הייתה בגין הוצאות שנגרמו לתובעים עם נסיעתם למקום העבודה וממנו ברכבם הפרטי, אף ללא דיווח על מרחק הנסיעה החודשי וללא הצגת רישיון רכב. 38. המוסר הכפול של התובעים אף הוא איננו ברור לנו. חלק מהתובעים עובדים כיום בתעשייה האווירית, משתמשים בהסעות ומקבלים אחזקת רכב מהתעשייה האווירית. כשנשאלו ע"י ב"כ הנתבעות אם בכוונתם ליידע את מעבידתם על כך שהם אינם זכאים לאחזקת רכב, השיב אחד מהם שלא. לכן, סבורים אנו כי גם במערכת ההתקשרות שבין הצדדים לתיק זה נהגו התובעים בחוסר תום-לב. לו סברו התובעים כי מקבלים הם תשלום פיקטיבי ולמעשה משתמשים הם בהסעות, היה עליהם להודיע זאת לנתבעות ואין מחלוקת כי התובעים לא פנו במשך כל שנות עבודתם לנתבעות ויידעו אותן בעניין. 39. מסקנתנו היא שהתובעים במהלך עבודתם אצל הנתבעות ובסיומה של ההתקשרות לא סברו כי רכיב אחזקת רכב הינו חלק משכר היסוד אלא שהם ידעו שהוא מהווה תשלום אמיתי בגין שימוש ברכבם הפרטי. 40. אשר על כן רכיב תביעתם להפרשי פיצויי פיטורים נדחה וכך גם רכיב תביעתם להפרשי הפרשות סוציאליות נטו בגין אי הפרשה על רכיב אחזקת רכב. האם על רכיב אחזקת הרכב חלה חובת הפרשה לקרן ההשתלמות ולביטוח הפנסיוני? 41. על פי הדין הפקדות פנסיוניות והפקדות לביטוח מנהלים נעשות על פי הסכמה בין עובד למעביד: "ביטוחו של העובד בקרן ההשתלמות מקורו, איפוא, בהסכמה בין הצדדים, לפיה נהגו הצדדים הלכה למעשה, והתנהגות הצדדים היא שקבעה את בסיס ההסכמה. לא מצאנו כי העובד מחה על גובה ההפרשות לקרן ההשתלמות במשך תקופה של כעשר שנים בהן שולם לו רכיב אחזקת הרכב, מה גם שההפרשות לאותה קרן היו של שני הצדדים. גם לו יצאנו מהנחה כי האגודה הפרה חובתה בעניין זה, תופסות לגבי תנאי כאמור הן הלכות ויתור והן הלכות השתק (דב"ע מא 3-115/ ישיבת בני-עקיבא "אהל משה" - שמחה זגורי, פד"ע יג, 171, 181, דב"ע נד-3-86/ יוחנן גולן - אי.אל.די. בע"מ פד"ע כז, 270, 276, דב"ע נד 3-3/ אבי כהן - החברה המרכזית לתכנה ואוטומציה בע"מ, פד"ע כח, 90, 94). לפיכך לא היה מקום לחייב את האגודה בתשלום ההפרשות לקרן ההשתלמות בהתייחס למרכיב אחזקת הרכב." (דב"ע נז3-48 אגודת קרית נוער נ' אהרן כהן, ניתן ביום 6.5.97 - פורסם במאגרים האלקטרוניים). 42. הצדדים חתמו על הסכם עבודה ולא טענו בפני הנתבעות לאורך כל השנים כי יש לבצע הפקדות בגין אחזקת הרכב ולא פנו לנתבעות וביקשו כי ההפרשות יבוצעו על פי שכר אחר. הצדדים נהגו על פי ההסכמות ביניהם. אשר על כן דין רכיב תביעה זו להידחות. האם הסכמים קיבוציים חלים על הצדדים? 43. צדדים רשאים לקבוע ולהחריג על אלו קבוצות עובדים ההסכם לא יחול ויש לבחון זאת על פי דרך היישום והביצוע של ההסכם לאורך השנים (ראה לעניין זה ע"ע 202/08 ד"ר ליליה סוטובסקי ו- 5 אח' נ' שירותי בריאות כללית, ניתן ביום 17.11.08- פורסם במאגרים האלקטרוניים). "... הלכה פסוקה היא כי בבוא בית הדין לפרש הסכם קיבוצי בזיקה לאומד דעת הצדדים, יכול הוא לתת דעתו גם לדרך יישומו וביצועו של ההסכם במרוצת השנים ולתת לכך משקל. בקשר לכך ציינתי באחד מפסקי הדין כי - "אין מקום לפרש הסכם קיבוצי בניגוד לדרך בה יושם, הלכה למעשה, משך למעלה משני עשורים וזאת בפרט, כאשר ארגון העובדים החתום על ההסכם מבכר שלא להגיש בקשה ברוח זו, וכשניתן לפרש את ההסכם גם בדרך בה יושם הלכה למעשה". (ע"ע 1249/02 עיריית ירושלים - שלמה כהן; לא פורסם, ניתן ביום 2.1.05). לא יכול להיות ספק שהדרך בה מיושם הסכם קיבוצי במרוצת השנים בפועל, יכולה לשקף את אומד דעתם של הצדדים לגבי תוכנו האמיתי ולגבי פרשנותו הנכונה והראויה." (ע"ע 156/07 אורי קצירי נ' חברת נמל אילת בע"מ, ניתן ביום 13.5.08) 44. בהסכם האישי שנחתם בין הצדדים נקבע: "על היחסים שבינך לבין ארקיע לא יחולו הוראות הסדרים וההסכמים הקיבוציים והאחרים לרבות ההסדרים וההסכמים הארציים, הענפיים והמפעליים וההסדרים וההסכמים ממין ומסוג כלשהו עם העובדים הקבועים בארקיע או בתע"א עם עובדיהן האחרים; על היחסים שבין ארקיע ו/או התע"א ובינך יחולו אך ורק יחסים של מזמין עבודה ונותן שרותים, הכל כאמור במכתבנו זה" (סעיף 11 להסכם העבודה נספח ד' בתיק המוצגים מטעם הנתבעות). 45. במשך כל תקופת עבודתם של התובעים אצל הנתבעות הועלה פעם אחת נושא החלת ההסכם הקיבוצי (בשנת 1998 - נספח ה' לתצהיר הנתבעות). העובדים סורבו על ידי הנתבעות ולמרות זאת לא פעלו ולא עשו דבר בעניין. משכך מסיקים אנו כי בשתיקתם במשך 8 שנים יש משום הודאה והסכמה לכך. 46. זאת ועוד, ברמק, שהועבר ממסגרת ההסכם הקיבוצי לחוזה העסקה אישי, המליץ לרץ לעשות כן גם (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 18-16). כלומר לתובעים היה ברור כי המסגרת של חוזה העסקה אישי טוב יותר בעבורם ממסגרת ההסכם הקיבוצי. טענתם של התובעים ולפיה הנתבעות כפו על התובעים את העסקתם בהסכמים אישיים לא הוכחה על ידם. 47. מסקנתנו היא שהתובעים ידעו לאורך השנים שההסכם הקיבוצי אינו חל עליהם וכך גם התנהגו. מעבר לצורך נתייחס לטענת התובעים ולפיה למרות האמור לעיל, ההסכמים הקיבוציים חלים עליהם. 48. בנתבעות חלים שני הסכמים קיבוציים: האחד, הסכם עבודה קיבוצי מיוחד שנחתם ביום 12.10.1982 בין ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ לבין ההסתדרות הכללית (להלן: "הסכם קיבוצי לעובדי הקרקע") והסכם עבודה קיבוצי מיוחד שנחתם ביום 16.12.1982 בין אחזקת מטוסים ושירותים תעופתיים מייסודה של כנף ארקיע בע"מ לבין ההסתדרות הכללית (להלן: "הסכם קיבוצי א.מ.") 49. סעיף 1 להסכם הקיבוצי לעובדי הקרקע קובע כי הוא חל "על כל עובד/ת המועסק/ת בחברה על פי הוראות הסכם זה" וסעיף 3 קובע: "ההסכם חל על כל עובדי הקרקע המעסקים כיום בחברה ושיועסקו על ידה בעתיד, למעט צוות הניהול, ...". עוד קובע ההסכם בפרק ח' כי "עובד אשר נתקבל לעבודה בעלת אופי זמני או עונתי או לעבודה בעלת אופי ארעי... יחול עליו ההסכם הקיבוצי בחלקו." ההסכם הקיבוצי א.מ. קובע נוסחים דומים להסכם הקיבוצי הנ"ל. 50. לצורך הכרעה בסוגיה הנדונה, עלינו להכריע בשאלה האם הועסקו התובעים במסגרת פרויקט שהינו עבודה בעלת אופי זמני ? סבורים אנו שכן. ההתקשרות בין ארקיע לתעשייה אווירית נעשתה לצורך ביצוע עבודה מסויימת - פרויקט מיוחד והתובעים הוצבו לצורך ביצוע פרויקט זה. גם אם עסקינן בפרויקט שלוקח שנים רבות יכול שיהיה הוא עבודה בעלת אופי זמני ועם סיום הפרויקט מסתיימת עבודת התובעים. 51. התובעים העידו כי במהלך השנים היו דיבורים שהפרויקט עומד בפני סיום (ראה להלן סעיף 75 לפסק דין זה), כלומר התובעים היו ערים לעובדה כי כל עוד הפרויקט נמשך הם מועסקים על ידי הנתבעות. 52. אשר על כן הננו קובעים כי התובעים הועסקו אצל הנתבעות לצורך פרויקט מסוים בלבד. 53. לאחר שקבענו שהתובעים התקבלו לעבודה בנתבעות לפרויקט מיוחד בעל אופי זמני, סבורים אנו כי ההסכם הקיבוצי איננו חל עליהם. צודקות באות כוח הנתבעות בטענתן כי שני ההסכמים הקיבוציים איפשרו להעסיק עובדים בחוזה אישי וללא הגבלת זמן, בשונה מהעובדות שתוארו בפסק דין בעניין נתאי (עע 300053/96 אסנת נתאי נ' בית התפוצות על שם נחום גולדמן, פד"ע לז 311). 54. ועוד, ההסכם הקיבוצי א.מ. הוציא מתחולתו עובדים שנתקבלו לעבודה בעלת אופי זמני בשונה מהעובדות המתוארות בפס"ד בעניין א.מ. שירותי תעופה שבו נקבע כך רק לגבי עובדים ארעיים (ראה לעניין זה סעיף 3 ג' לפסק הדין דיון מה/117-3 (ארצי) שירותי תעופה בע"מ נ' עופר סלע ואח' פד"ע יז 284) (שם עמ' 290). 55. בנוסף, ההסכם הקיבוצי לעובדי הקרקע חל על עובדי הקרקע בנתבעות כמשמעו אולם התובעים שימשו בתפקידים של חשמלאי מטוסים ומכונאי מטוסים. לא הוכח בפנינו כי התובעים עונים להגדרה זו. נטל הראייה בעניין חלות הסכם קיבוצי חל על התובעים והם לא עמדו בנטל הנדרש. 56. סעיף 5 להסכם הקיבוצי לעובדי הקרקע קובע: "החברה לא תהא רשאית לעשות הסכם עבודה מיוחד עם אחד מעובדיה או עם קבוצת עובדים אלא בהסכמת הועד". בס"ק 2/10 הסתדרות העובדים הכללית נ' עיריית ירושלים (ניתן ביום 12.4.10 - פורסם במאגרים האלקטרוניים - שם, סעיף 77 לפסק הדין) נקבע כי הסכמת הוועד איננה חייבת להיות הסכמה בכתב אלא די בהסכמת הוועד בהתנהגותו ואנו שותפים לדעה זו. הוכח בפנינו שוועד העובדים בנתבעת ידע על העסקת העובדים בהסכמים אישיים וככל הנראה הסכים לכך, כפי שיפורט להלן. 57. מהראיות שנשמעו בפנינו התברר כי הוועד סירב לייצג את התובעים. ועד / ארגון עובדים החתום על הסכם קיבוצי והמסרב לייצג קבוצת עובדים מסוימת, יש בכך אמירה מצידו ולפיה התובעים חתומים על הסכם עבודה אישי שהחריג עובדים כאלה. "... גם שתיקתו של ארגון העובדים משך עשרות בשנים על אי יישומו מלמדת על הסכמתו שבשתיקה שלא להפעיל. מכאן שלא קמה למשיבים זכות מוקנית "כללית" להיות מועסקים בדיעבד ומיום תחילת העסקת כל אחד מהם לפי הוראות נספח ג'. מכאן גם שאין כל מניעה לשנות את הסדרי העסקתם של המשיבים מתאריך מסויים, כפי שנעשה." (ע"ע 30350-05-10 מדינת ישראל נ' ירון מינטקוביץ ואח', ניתן ביום 17.10.10) 58. אין מחלוקת כי התובעים לא שילמו דמי ועד והוועד סירב לקבלם לשורותיו וכך גם העידו התובעים: 59. פרג' אישר שלא שילם דמי ועד והוועד סירב לקבלו לשורותיו: ש. אתה לא שלמת דמי ועד ת. לא ש. ואף פעם גם לא פנית לועד ת. לא רצו לקבל אותי. לאורך כל תק' העבודה לא רצו לקבל אותי. (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 18-15) 60. ברמק בחקירתו הודה כי לא שילם מיסי ועד והוועד סירב לצרפו לשורותיו: "ש. כשעברת לפרויקט של תעשיה אוירית לא שילמת ועד בודאות ת. נכון. ש. הועד לא רצה לייצג אותך ת. נכון" (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 4-1) 61. חלק מן העובדים לא שילם מיסי ועד ואף לא פנה אל הוועד מעולם. 62. טלקר העיד כי לא שילם מס ועד: "ש. לועד של ארקיע אף פעם לא פנית לא במהלך תק' העבודה ולא בסיום ולא שילמת מסי ועד ת. לא." (עמ' 23 לפרוטוקול שורות 17-15) 63. כהן לא שילם מיסי ועד ולא פנה לוועד: "ש. לועד פנית לבקש שיעזרו לך לבקש את החוזה שלך? ת. לא. ש. בסיום העבודה פנית לועד? ת. לא. ש. הורידו לך מסי ועד? ת. לא." 64. אלקויתי העיד כי לא שילם דמי ועד: "ש. שלמת דמי ועד לועד ארקיע ת. לא. אני אישית לא פניתי לועד." (עמ' 34 לפרוטוקול שורות 24-23) 65. אשר על כן ברור שהוועד סירב לקבלם לשורותיו וכאמור בסעיף 5 להסכם הקיבוצי לעובדי הקרקע, הוועד לא התנגד והסכים בשתיקתו שהתובעים יועסקו בהסכם אישי. טענתם של התובעים ולפיה הנתבעות מנעו מהתובעים קבלת סיוע מוועד העובדים הועלתה לראשונה בסיכומי התובעים ולא הוכחה על ידם. 66. ובנוסף, במהלך השנים הועלה שכרם של התובעים ושופרו תנאי עבודתם. אולם למשא ומתן זה לא היה צד ועד העובדים, בשונה מקבוצות אחרות בנתבעות אשר הוועד היה שותף לדיוני השכר. לעובדי הנתבעות בוצעה הפחתת שכר בשנת 1991 ובוצעו צמצומים שהתבטאו בפיטורי עובדי הנתבעות ואילו התובעים, השתכרותם הייתה גבוהה יותר משל עובדי הנתבעות והם לא היו נתונים לסכנת פיטורים אלא עם סיום הפרוייקט (ראה סעיף 35 לתצהיר הגב' נוי וכן עמ' 39 לפרוטוקול שורות 40-23 וכן שורות 11-1). התובעים היו מוחרגים מתחולת ההסכם הקיבוצי, הן בשל אופי עבודתם והן בשל סוג הפרויקט שבו הועסקו (ראה לעניין זה - ע"ע 202/08 ד"ר ליליה סוטובסקי נ' שירותי בריאות כללית, ניתן ביום 17/11/08 - פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם - סעיף 29 לפסק הדין). טענתם של התובעים כי ההסכמים האישיים שנחתמו עימם "גרועים באופן ניכר מההסכמים הקיבוציים המיוחדים" (סעיף 12 לסיכומי התשובה של התובעים) לא הוכחו אריתמטית. בתצהיריהם טענו התובעים כי ההסכמים הקיבוציים המיוחדים עולים במידה ניכרת על תנאי ההסכם האישי ( סעיפים 40-39 לתצהיר ברמק ובהתאמה בתצהירי שאר התובעים) הא ותו לא, ללא כל פירוט. 67. עוד נתברר מהעדויות כי אופי ומהות עבודתם של התובעים היו שונים מאופי עבודתם של עובדי ארקיע ולמעשה, הנתבעות שימשו כעין חברת כוח-אדם אשר סיפקה לתעשייה האווירית שירותי כוח אדם. התובעים, אשר עבדו בחצרי התעשייה האווירית טיפלו בכל סוגי המטוסים, לאו דווקא באלה של הנתבעות, כאשר הפיקוח המקצועי, הציוד, הכלים סופקו ע"י התעשייה האווירית. מנספח א' לתיק המוצגים מטעם הנתבעות ניתן לראות כי הערכות העובד בוצעו על ידי התעשייה האווירית לישראל, הקורסים המקצועיים ניתנו על ידי התעשייה האווירית, תדרוכים ניתנו על ידי התעשייה האווירית ופרסי ייעול אף הם ניתנו על ידי התעשייה האווירית. 68. התובעים לא העלו טענה בדבר חלות ההסכמים הקיבוציים לאורך כל שנות עבודתם והעובדה כי הסכם העבודה האישי בוצע על ידי הצדדים ככתבו וכלשונו מצביעה על כך, שהוסכם בין הצדדים כי ההסכם האישי חל ולא ההסכמים הקיבוציים. "ההלכה היא, כי ביצוע הסכם מלמד על הפירוש, שניתן לו על ידי הצדדים (דב"ע מג3-83/ רשות הנמלים נ' גוניק ואח', פד"ע י"ט 21, 26-25; דב"ע מט4-38/ ההסתדרות הכללית נ' מדינת ישראל - הקריה למחקר גרעיני (לא פורסם), ניתן ביום 3.9.1989. שם נאמר: "כאשר ניתן לפרש הסכם קיבוצי בדרכים שונות, יבחן בית-הדין את הדרך לפיה פירשו אותו הסכם לאחר חתימתו"). מכאן, אי-ביצוע הסכם במשך שנים רבות מלמד על העדר אימוצו על ידי המערערים והמשיבה. הסבריו של חבר הוועד, לפיהם הועד דרש את הפרמיה משך שנים רבות, ואף ניהל משא ומתן בעניין, אינם משכנעים. העדר הגשת תביעה בנסיבות אלה מצביע על השלמה עם המצב והנחה, כי דרישות הוועד היו לשיפור תנאי העבודה של המערערים, ולא לאכיפת זכות משפטית קיימת". (דב"ע נד3-13/ אפרים יעקב ו- 62 אחרים נ' חברת רדמונד אמקור בע"מ, ניתן ביום 2.5.95 - פורסם במאגרים האלקטרוניים) 69. אשר על כן הננו קובעים כי ההסכמים הקיבוציים החלים על הנתבעות אינם חלים על התובעים וממילא לא הוכחה זכאותם של התובעים להמשך העסקתם ע"י הנתבעות עד גיל הפרישה. האם זכאים התובעים לתוספת בעבור עבודה בשעות בלתי סדירות? 70. לאחר שקבענו שההסכמים הקיבוציים לא חלים על התובעים, אין התובעים זכאים לתוספות מעבר לאלה ששולמו להם. התובעים מעולם לא פנו לנתבעות בדרישה לתוספת זו והם מנועים כיום, לאחר 17 שנות עבודה, לבוא ולדרוש תוספת בעבור שעות אלו. האם נערך לתובעים שימוע כדין? 71. זכות השימוע היא מכללי הצדק הטבעי. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מהן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם לתת תגובתו להן, להציג את נקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו. "זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתינו המשפטית, ומקום של כבוד שמורה לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר - עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי חידוש חוזה עבודה. זכות הטיעון אינה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס" גרידא, שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתינו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להפגע מההחלטה." (ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל פד"ע לח 448, 455). 72. בטרם ההחלטה על סיום העבודה, יש לאפשר לעובד לומר את דברו: "התהליך של שמיעת העובד מתחייב מהיחסים המיוחדים בין עובד למעבידו, הדורשים "הגינות", שהיא למעלה מחובת "תום הלב". הליך זה חייב להיות כנה ואמיתי, ולא כדי לצאת ידי חובה." (דב"ע מח/148-3 שק"ם בע"מ נ' אפרים גרינברג פד"ע כ 141). "להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת, בפתיחות, בהגינות ובתום לב מבלי לכחד דבר מן העובד. … "הנמקת מעשה הפיטורין בדיעבד, אינה מרפאה את הפגם הנובע משלילת זכות הטיעון במועדה, בטרם הבשילה ההחלטה, שהיא בלתי הפיכה בתוצאותיה." (ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל פד"ע לח 448. שם בעמ' 455 ,456 ). 73. במקרה ועסקינן בפיטורי צמצום, יש לאפשר לכל מועמד לפיטורים לטעון את טענותיו. זאת מאחר ופיטורי צמצום פוגעים קשות במי שאין בם פגם. יש לבחון את היכולות של המועמדים לפיטורים מול צרכיו הכלכליים של המעביד (ע"ע 1349/01 ופא אסחאק נ' מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות, ניתן ביום 16.2.04 - פורסם במאגרים האלקטרוניים). 74. סיום עבודתם של התובעים נעשה בעקבות סיום הפרויקט של הנתבעות בתעשייה האווירית. 75. כל התובעים העידו כי היו שמועות שהגיעו לאוזניהם שהפרויקט מסתיים: "ש. ידעתם שארקיע הולכת להעביר את הפרויקט לאל על ת. היו דיבורים כל שנה, היו סיפורים. כל הזמן היו שמועות. אף אחד לא ידע מה קורה." (עדותו של ברמק בעמ' 19 לפרוטוקול שורות 12-11) "ש. אמרו לנו פה שהיו קודם שמועות שארקיע עומדת לעבור לאל על היית מודע להן? ת. נכון." (עדותו של רץ בעמ' 27 לפרוטוקול שורות 23-21) "ש. התובעים אמרו שהיו שמועות שיש מגעים בין ארקיע לאל על והם ידעו זאת לפני השימוע - אתה מאשר זאת ת. כן." (עדותו של ברקהיים בעמ' 29 לפרוטוקול שורות 15-13) "ש. החברים פה אמרו שלפני שהסתיים הפרויקט בין תעשיה אוירית לארקיע היו שמועות שארקיע הולכת לעבור לאל על ת. היו שמועות, אמרו לנו לא לדאוג, עד שיום אחד הודיעו לנו שנגמר העסק." (עדותו של כהן בעמ' 32 לפרוטוקול שורות 6-4) לפיכך סיום עבודתם אצל הנתבעות לא נפל על התובעים כרעם ביום בהיר. 76. חלק מהתובעים אף סברו כי נערך להם שימוע. ברמק הודה כי נערך לו שימוע: "ש. בשימוע אתה ביקשת לקבל את הנתונים של פיצויי הפיטורים ת. כן ש. בררת איך מבוצע שחרור כספים בקרנות ת. כן ש. והעלית בקשה מסוימת אתה זוכר. ת. אני בקשתי כמה חודשים קודם מניר דגן שהיה סמנכ"ל... בשימוע אמרתי שאני רוצה לעבוד בשדה דב ובשביל זה אני צריך קורס לעבוד על מטוסי גולדסטרים לרשיון." (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 22-15) 77. טלקר העיד כי נערך לו שימוע: "ש. בשימוע מה אמרת אתה זוכר? ת. בשימוע זה היה בושה וחרפה איך שהתנהגו אלינו. שתי דקות מה אני יכול להגיד? ש. זה נכון שביקשת לדעת בהקדם האפשרי את ההחלטה הסופית אם אתה נשאר או לא עובד ארקיע? ת. הם באו עם מכתבים של פיטורים." (עמ' 23 לפרוטוקול שורות 23-21 - עמ' 24 שורות 3-1) 78. מכתבי הפיטורים לא נמסרו לתובעים בשימוע כפי שטענו התובעים, אלא מספר ימים לאחר שיחת השימוע: "ש. את המכתב פיטורים לא קבלת ביום שנערך לך השימוע, זה נכון? ת. קיבלתי... אי אפשר לקרוא לזה שימוע. ש. קיבלת את המכתב פיטורים לא ביום שנערך לך שימוע ת. נכון." (עדותו של טלקר בעמ' 24 לפרוטוקול שורות 14-11) 79. עוד התברר כי ביום 26.10 נערכה לכהן פגישה עם מיקי אוזן: "ש. את מיקי אוזן אתה מכיר ת. אהה, מיקי. את מיקי כן. הוא נתן לי את המכתב ביד. ש. הוא עשה לך את השימוע? ת. לא היה לי שימוע. ש. ב- 26.10 הייתה לך פגישה עם מיקי אוזן -אתה זוכר? ת. כן ש. הפגישה הייתה בתעשיה אוירית. בפגישה הזו לא קיבלת מכתב פיטורים ת. אם זכור לי טוב, קיבלתי, אמרו לי קחו מכתב, אתם מפוטרים מיום ראשון. ש. יכול להיות שאתה קבלת אבל כל האחרים שהעידו... ת. קיבלנו ביחד ש. קיבלת מכתב פיטורים ביום הזה ת. אני לא זוכר אם זה היה ב- 25 או ב- 26 , מיקי נתן לי את המכתב" (עמ' 32 לפרוטוקול שורות 24-17 - עמ' 33 שורות 4-1) 80. זאת ועוד, רץ אף לא ידע להעיד אודות השימוע שנערך לו: "ש. בשימוע מה אמרת? אתה זוכר? ת. לא זוכר." (עמ' 27 לפרוטוקול שורות 17-16) 81. תובע הטוען כי נערך לו שימוע שלא כדין, עליו מוטל נטל הראייה להוכיח טענה זו. רץ לא יכול היה להעיד מה התרחש בשימוע. העובדה שנערך לרץ שימוע מעידה לכאורה, כי הוא נעשה כדין ולא הוכח על ידו אחרת. אולם סבורים אנו כי ככל הנראה מתכונת השימוע שנעשה לרץ הייתה זהה לשימועים שנעשו לכלל התובעים. 82. למרות האמור לעיל ולמרות שהתובעים זומנו לשימוע, מצאנו כי נפלו פגמים בהליך: א. לא נמסרו זימונים בכתב לשימוע. ב. ההודעה אודות השיחה נמסרה לתובעים רק ביום 24.10.06. ג. מועד השיחה נקבע לשעות אחה"צ המאוחרות וטרם חזרתם של התובעים לביתם. ד. השיחה ארכה מספר דקות בלבד. ה. מנהל כ"א של הנתבעת, מר אוזן, ערך חישובי גמר חשבון לכל תובע ותובע כבר ביום 23.10.06 (חקירתו של מר אוזן, עמ' 44 לפרוטוקול שורות 20-18) ו. לישיבת השימוע הגיעו הנתבעות עם פירוט של גמר חשבון. 83. התמוה הוא שהתובעים לא העלו בפנינו כל טענה כי כלל היה בכוונתם לטעון כנגד הליך הפיטורים ולכן בסופו של יום נראה שאולי תוצאת השימוע, קרי הפיטורים, לא הייתה משתנה. אולם בכל מקרה, החובה לערוך שימוע הינה אבסולוטית והתובעים אשר עבדו למעלה מ- 17 שנה אצל הנתבעות היו זכאים לשיחות שימוע אמיתיות, אשר היו אמורות להיעשות בלב פתוח ובנפש חפצה, תוך בדיקה האם ניתן לשלב את התובעים במקומות עבודה אחרים של הנתבעות, אולם דבר זה לא נעשה. התרשמנו שהנתבעות העמידו את התובעים בפני עובדה מוגמרת כי הם עומדים בפני סיום עבודתם, גם אם התובעים ידעו, כפי שהעידו, כי הפרויקט עומד להסתיים וניסו להתארגן במקום עבודה חלופי (עמ' 29 לפרוטוקול שורות 15-13, עמ' 27 לפרוטוקול שורות 23-21). לא היה בכך כדי לפטור את הנתבעות מלנהל הליך שימוע מסודר, כדין ואמיתי. 84. בנסיבות בהן מגיע בית הדין למסקנה כי לא נערך שימוע כדין, על בית הדין לפסוק פיצוי כספי בשל הפגם שנפל בהחלטת הפיטורים. כב' השופט צור בע"ע 1465/02 בנימין משה ואברהם קיפר נ' איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה (פד"ע לט 646 - שם בעמ' 671) קובע באילו מקרים יש לפסוק פיצוי בגין פיטורים שלא כדין: א. הסעד הכספי נתבע כסעד חלופי בתביעה. ב. מדובר בפיצוי בעל אופי עונשי וצריכות להתקיים נסיבות המצדיקות להשיתו על המעסיק. ג. הדרך הנכונה להביע מורת רוח מהליקויים שדבקו בפיטורים, היא פסיקת הוצאות. 85. בנסיבות אופן עריכת השימוע על ידי הנתבעות וידיעת התובעים כי יתכן שעבודתם תופסק, הננו מקבלים רכיב תביעה זה בחלקו ופוסקים כי על הנתבעות לשלם לכל אחד מהתובעים 15,000 ₪ בגין פיצוי על פיטורים שלא כדין. האם עמדה לנתבעות הזכות לקזז סכומים בעת סיום יחסי עובד ומעביד? ניכוי דמי ההבראה: 86. בחודשים יוני ויולי 2006 שילמו הנתבעות לתובעים תשלומים על חשבון דמי-הבראה בעבור התקופה מיום 1.4.06 עד 31.3.07. משהתובעים סיימו עבודתם בסוף חודש אוקטובר 2006, שולמו לתובעים דמי-הבראה בגין התקופה שבה כבר לא עבדו אצל הנתבעות. 87. דמי ההבראה ששולמו למפרע לשנה אחת הינם למעשה מקדמה שעל הצדדים להחזירה אם סיימו לעבוד בטרם סיום השנה שעבורה קיבלו את דמי ההבראה. לפיכך למעביד הזכות לנכות דמי הבראה אלה ששולמו ביתר אף ללא הסכמת העובד, כפי שנפסק בהע"ז (נצרת) 1193-08 מדינת ישראל נ' קיבוץ מעלה גלבוע (ניתן ביום 18.6.10 - פורסם במאגרים האלקטרוניים): "ניכוי מקדמה לפי סעיף 25 (א) (7) מהשכר, אינו מחייב הסכמה או כתב כלשהו מאת העובד. אם ניתנה מקדמה - מותר למעביד לנכות אותה מהשכר, במגבלות האמורות בסעיף 25 (א) (7) לחוק הגנת השכר, גם ללא מסמך כלשהו וללא הבעת הסכמה של העובד על אותו ניכוי." 88. סעיף 25 (א)(7) לחוק הגנת השכר קובע: "לא ינוכו משכר העבודה אלא סכומים אלה: … מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים - חלות על היתרה הוראות פסקה (6)". 89. לפיכך, כאמור בסעיף 25 (א) (7) לחוק הגנת השכר בדין קיזזו הנתבעות סכומים בגין דמי הבראה ששולמו לתובעים בעבור התקופה שבה לא עבדו יותר אצל הנתבעות המהווים למעשה מקדמות על חשבון שכר עבודה. האם זכאים התובעים להלנת שכר ? 90. הוכח בפנינו כי מאחר שמדי חודש בחודשו ובסוף כל חודש הועברו דיווחים לנתבעות באשר לשעות הנוספות שביצעו התובעים, שילמו הנתבעות גמול שעות נוספות בחודש שלאחר מכן. מקובלים עלינו הסברי הנתבעות כי דיווחים אלה התקבלו במדור השכר של הנתבעות בתחילת החודש שלאחר ביצוע השעות הנוספות ומאחר שדיווחי הנוכחות בוצעו במערכת הנוכחות של התעשיה האווירית ולא של הנתבעות, לפיכך נדרשו הנתבעות להזין ידנית את דיווחי הנוכחות של התובעים, שהתבססו על החתמת כרטיס הנובחות של התובעים, לתוך מערכת הנוכחות שלהן. 91. סעיף 2 לתקנות הגנת השכר (מועד מיוחד לתשלום שכר עבודה), תשמ"ח-1987 קובע: "(א) שכר עבודה שלא נקבע מועד לתשלומו בסעיפים 9 עד 12 לחוק, המשתלם על-פי דיווח שהעובד מגיש למעבידו, והדיווח הוגש לא יאוחר מחמישה ימים מתום חודש העבודה - ישולם לא יאוחר מהיום הששי מתום חודש העבודה. (ב) הוגש הדיווח האמור בתקנת משנה (א) לאחר היום החמישי מתום חודש העבודה - ישולם שכר העבודה האמור בתקנת משנה (א) בתום  החודש  שלאחר החודש שבו הוגש הדיווח." 92. על כן אין כל עילה לחיוב הנתבעות בתשלום הלנת שכר בגין שעות נוספות אשר שולמו במועד בחודש שלאחר מכן מאחר שטכנית לא ניתן היה לבצע תשלום באותו חודש. לפיכך כל חודש, למעט החודש הראשון לעבודה, קיבלו התובעים את תשלום השעות הנוספות מדי חודש בחודשו ובאותו מועד ולא נגרם להם כל נזק. 93. אשר על כן דין רכיב תביעה זה להידחות. סוף דבר: הנתבעות תשלמנה לכל אחד מהתובעים סך של 15,000 ₪ בגין פיצוי על פיטורים שלא כדין. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה ורבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בנסיבות העניין ומשהתביעה נדחית ברובה, איננו רואים מקום לפסוק הוצאות לטובת התובעים. כל צד ישא בהוצאותיו. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. רכבפיצוייםאחזקת רכבפיטוריםפיצויי פיטורים