קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום על כוננות רופא: בפני בית הדין תביעת התובע, רופא מומחה בפסיכיאטריה במקצועו, נגד מדינת ישראל ומשרד הבריאות.תחילה תבע כי תוסיף לשבצו בכוננויות מתוכננות אותן יבצע במרכז הירושלמי לבריאות הנפש. בדיעבד חדל לעבוד ותבע תשלום בגין כוננויות-על וימי ערך מתוקף תפקידו כמנהל תחנה לבריאות הנפש. הנתבעים - מדינת ישראל ומשרד הבריאות (להלן יקראו כאחד: "הנתבעת") טוענת כי התובע אינו זכאי לשיבוץ בכוננויות מתוכננות על פי תנאי העסקתו, כי לא קמה לו כל זכות קנויה לכך, וכי ההחלטה על ביטול הכוננויות התקבלה כדין ובסמכות. העובדות התובע הינו רופא מומחה בפסיכיאטריה משנת 1991 והועסק בנתבעת כמנהל תחנה לבריאות הנפש במעמד של רופא קבוע. התחנה כפופה למרכז הירושלמי לבריאות הנפש של הנתבעת. תנאי העסקתו של התובע נקבעו על פי הסכמים קיבוציים החלים על הצדדים. בהתאם להוראות הסכמי העבודה והוראות נוהל של הנתבעת, ניתן להיעזר לשם ביצוע כוננויות מתוכננות בכונן חוץ, דהיינו לשבץ בכוננויות מתוכננות רופא מומחה שאינו מועסק בבית החולים או במחלקה בה הוא מבצע את הכוננות. בהתאם להוראות הסכמי העבודה והוראות הנוהל של הנתבעת, מנהל מחלקה בה מבוצעות כוננויות הוא המוסמך לקבוע את תכנית הכוננויות המתוכננות, וזאת בכפוף לאישור מנהל בית החולים. עד ליום 31.10.04 הועסק התובע על ידי הנתבעת במרפאה לבריאות הנפש במרכז הירושלמי שבקרית יובל. ביום 1.11.04 מונה התובע לתפקיד מנהל התחנה לבריאות הנפש ע"ש ירוס (להלן: "התחנה"), הכפופה לבית החולים "איתנים" (להלן: "בית החולים"). טרם מינויו של התובע לתפקיד מנהל התחנה ואף לאחר מכן, ביצע התובע כוננויות מתוכננות בבית החולים. בנוסף, בהיותו משמש בתפקיד ניהולי, התובע החל לקבל תשלום בגין "כוננויות-על", בהתאם להוראות הסכמי העבודה. בחודש ינואר 2006, הודיעה הנתבעת לתובע כי לא ישובץ עוד לביצוע כוננויות מתוכננות בבית החולים (נספח ב' לתצהיר מר חבקין). הפסקת שיבוצו של התובע לכוננויות מתוכננות לא נבעה מאי שביעות רצון מעבודתו או מכישוריו המקצועיים. לאחר הגשת התביעה, הציע בית הדין כי לתובע ייערך שימוע (עמ' 3 ש' 5). ביום 11.7.07 נערך לתובע שימוע (העתק פרוטוקול השימוע מצ"ב כנספח ג' לתצהיר מר חבקין). התובע שהה בחופשה ללא תשלום מיום 1.7.07 ועד ליום 30.4.11 במסגרתה סיים את עבודתו בשירות המדינה. המחלוקת מה היה הרקע ומה היו הנסיבות לקבלת ההחלטה בדבר הפסקת שיבוצו של התובע לכוננויות מתוכננות בבית החולים. מי היה הגורם שקיבל את ההחלטה על הפסקת שיבוצו של התובע והאם היה מוסמך לכך. האם החלטה עומדת באמת מידה של סבירות והאם התקבלה בהתאם לכלל הצדק הטבעי והמנהל התקין. האם כטענת התובע, הובטח לו טרם מינויו לתפקיד מנהל התחנה כי יוכל להמשיך ולהיות משובץ לכוננויות מתוכננות בבית החולים אם לאו. ככל שהתשובה לכך תהא חיובית, מהי נפקות ההבטחה האמורה. האם יש בהחלטה בדבר בפסקת השיבוץ כדי להפלות לרעה את התובע לעומת רופאים אחרים בתפקידו. האם היה מקום לבטל את ההחלטה בדבר הפסקת שיבוץ התובע בכוננויות בבית החולים ולחזור לשבצו. ככל שהתשובה תהא חיובית, האם התובע זכאי לפיצוי בגין כך ובאיזה שיעור. הכרעת הדין הרקע לקבלת ההחלטה בדבר הפסקת שיבוצו של התובע לכוננויות מתוכננות התובע העיד כי לאחר שזכה במכרז לתפקיד מנהל התחנה, ביקש מהנהלת בית החולים להמשיך ולבצע כוננויות מתוכננות וכי לאחר בירור, נענה בית החולים לבקשתו (סעיף 10 לתצהירו וכן עמ' 10 ש' 28-29). לטענתו, לאחר תקופת הניסיון החליט להישאר בתפקיד מהטעם שהיה מרוצה ממהות התפקיד ומשנאמר לו כי יוכל להמשיך ולבצע כוננויות מתוכננות ולקבל בגינן תמורה (סעיף 12 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 10 ש' 17-18 ובעמ' 11 ש' 15-17). ואכן בפועל, התובע שובץ לכוננויות מתוכננות למעלה משנה לאחר מינויו לתפקיד מנהל התחנה, וקיבל תמורה בגין כך (סעיף 12 לתצהיר התובע, וכן עמ' 10 ש' 17-18 ועמ' 11 ש' 15-17). לטענת התובע, עצם העובדה כי שובץ לכוננויות בבית החולים כפר שאול בו לא עבד קודם לכן, היא הראיה הטובה ביותר כי בקשתו להמשיך ולבצע כוננויות נבדקה ואושרה (עמ' 10 ש' 28-29 ועמ' 17 ש' 15-18). הנתבעת טענה כי שיבוצו של התובע לכוננויות מתוכננות לאחר שמונה לתפקיד מנהל התחנה, נעשה עקב טעות ולפיכך נתקבלה ההחלטה על הפסקת שיבוצו. תנאי העסקתם של מנהלי תחנות לבריאות הנפש נקבעו בהסכמי העבודה עם הסתדרות הרופאים. סעיף 24 להסכם הקיבוצי משנת 1991 בדבר דירוג רופאים (להלן: "ההסכם", נספח ד' לתצהיר מר חבקין) קבע כי רופאי התחנות לבריאות הנפש יהיו זכאים לתוספת בריאות הציבור וכן לתוספות ייחודיות שמטרתן להוות תוספת כספית חלופית לתגמול שמקבלים מומחים בבתי חולים, על מנת להשוות את שכרם ותנאי עבודתם לאלו של רופאי המרפאות (סעיף 29 לתצהיר עו"ד בר). דהיינו, תוספת בריאות הציבור והתוספות האחרות נועדו לשפר את השכר של רופאים ומנהלים המועסקים בחטיבות הקהילתיות וזאת לנוכח העובדה כי אין ביכולתם לבצע כוננויות (עדות מר חבקין בעמ' 37 לפרוטוקול). בהתאם להוראות הסכמי העבודה החלים על הצדדים, ממלאי תפקידים ניהוליים (מנהלי מחלקות ו/או מרפאות) דוגמת התובע, מקבלים תשלום עבור כוננויות-על. כוננויות אלו הינן כוננויות גלובליות ,וזאת בניגוד לכוננויות מתוכננות אותן ביצע התובע טרם כניסתו לתפקיד, הנקבעות בחלוקה פנימית של בית החולים מתוך סך כוננויות מתוכננות מוגדר הנקבע מראש (סעיפים 6-7 לתצהיר מר חבקין). לפיכך, כאשר נכנס התובע לתפקידו כמנהל תחנה, החל להיות מתוגמל בגין ביצוע כוננויות-על ובנוסף קיבל תוספות ייחודיות לתפקיד, למשל תוספת בריאות הציבור על סך של 2,500 ₪ מדי חודש (ר' עמ' 13.4 בנספח ד' לתצהיר מר חבקין ותלושי שכרו המצ"ב כנספח ה' לתצהיר עו"ד בר). התובע המשיך להיות משובץ לכוננויות מתוכננות במשך למעלה משנה לאחר כניסתו לתפקיד מנהל התחנה. במהלך חודש אוגוסט 2005 במסגרת בדיקה שגרתית, בדק הממונה על תחום שכר ויחסי העבודה בנתבעת, עו"ד הרולד בר, את תנאי השתכרותם של רופאי בית החולים. התברר כי התובע המשיך להיות משובץ כרופא כונן מתוכנן בבית החולים ולקבל תשלום על כך וזאת במקביל לקבלת תמורה בגין כוננות על כמנהל התחנה. נוכח האמור בחודש ינואר 2006 הודיע עו"ד בר כי יש להפסיק את שיבוץ התובע לכוננויות מתוכננות בבית החולים (נספחים א'-ב' לתצהיר מר חבקין). האם לתובע זכות מוקנית לביצוע כוננויות מתוכננות? טרם נבחן את תהליך קבלת ההחלטה בדבר הפסקת שיבוץ התובע לכוננויות מתוכננות ואת סבירותה, נבחן את השאלה האם לתובע זכות מוקנית לביצוע כוננויות מתוכננות. זכרון הדברים מיום 29.11.1996, שנחתם כהסכם קיבוצי (נספחים ט'-י' לתצהיר התובע) קובע: "21. מנהל מחלקה בבית חולים, יחידה, מכון או מרפאת חוץ של בית חולים, יקבל תשלום בגובה שכר 15 ימי עבודה לחודש, בהיותו כונן-על במשך כל החודש. 22. כוננויות מתכוננות, היינו כוננויות בין שעה 16:00 לשעה 8:00 למחרת, הצמודות בפועל למועדים מסוימים, יבוצעו ע"י רופאים בעלי תואר מומחה שאינם מנהלי מחלקות. אולם מנהל ביה"ח יהא רשאי לבקש ממנהל מחלקה לבצע כוננויות מתוכננות, וזאת במקרים בהם הדבר חיוני לדעתו. כדי להסיר ספק מוצהר בזאת כי במקרה כזה יהא מנהל מחלקה זכאי לקבל תמורת הכוננות המתוכננת, נוסף לתמורה עפ"י סעיף 21 לעיל. 23. א. לכל רופא בעל תואר מומחה שאינו מנהל כנקוב בסעיף 21 תובטח מכסה מינימלית של 7 כוננויות מתוכננות לחודש בו הרופא נמצא בעבודה בבית החולים." קריאת שני הסעיפים מלמדת כי רק לרופא בעל תואר מומחה שאיננו מנהל מחלקה, יחידה, מכון או מרפאת חוץ של בית חולים, תובטח מיכסה מינימלית של 7 כוננויות מתוכננות לחודש. דהיינו, לתובע שהינו מנהל תחנה, אין כל זכות מוקנית לביצוע כוננויות מתוכננות. על כך ניתן ללמוד גם מפסיקת בית הדין הארצי בעניין ע"ע 300359/98 ד"ר ברונו סיגל - מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך לג (63) (להלן: "פרשת ברונו") בו נדונה תביעתו של המערער - מנהל היחידה המקצועית להשתלות בבית החולים ע"ש שיבא בתל השומר, לתשלום בעד "כוננויות מתוכננות" שביצע. כעולה מפסק דינו של בית הדין הארצי, לאחר שבחן את הוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים, קבע בין היתר: "התנאי הראשון לביצוע כוננויות מתוכננות על ידי מנהל יחידה - דוגמת התובע - הוא כי על פי סעיף 22 צריך שליחידה תוקצה מיכסת כוננויות משלה... ליחידה של התובע לא היו כוננויות מתוכננות ולכן הוא לא היה צריך לקבל את הכוננויות המתוכננות שלא היו ליחידה שלו. אילו ליחידה של התובע היו מוקצבות כוננויות מתוכננות, התובע היה מסוגל לבצע אותן. זו אינה זכות אישית, כפי שנאמר בסעיף 21 ובסעיף 23א, אלא זו זכות לבצע כוננויות מתוכננות שמוקצבות ליחידה". ... "אין מקובלת עלינו טענתו של ב"כ המערער כי המערער זכאי לתשלום בעד כוננויות מתוכננות אשר ביצע אותן בפועל. המסגרת הארגונית של מקום עבודה מחייבת ביצוע משימות ומטלות על-פי הוראות של המוסמכים לכך מטעם המעסיק, בהתאם למבנה ההירארכי של מקום עבודה. בענייננו, לא בכדי נקבע בסעיף 25 להסכם הקיבוצי כי מנהל בית החולים, או מי שהוא יקבע לכך, "יארגן את תכנית הכוננויות המתוכננות". המסגרת הארגונית - הירארכית של בית החולים, היא בלבד קובעת את התכנית ואת הביצוע של הכוננויות המתוכננות בבית החולים. כפועל יוצא מכך, ביצוע כוננות מתוכננת מחוץ או בניגוד למסגרת האמורה, אין בו כדי להקנות זכות אישית למבצע הכוננות המתוכננת...." (דגש שלי - ש.ש.) אמנם בענייננו אין המדובר במי שהקצה לעצמו כוננויות, אולם כפי שנקבע בפסיקה, יש לבצע כוננויות מתוכננות בהתאם למסגרת ההיררכית-אירגונית של בית החולים וההסכם הקיבוצי אינו מקנה לעובד "זכות אישית" מוקנית לבצע כוננויות מתוכננות (לעניין זה ר' גם פסק דין עב 326/01 דבורה שרה סוקול נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, ניתן ביום 15.8.07 ,פיסקאות 26-31). התובע לא הראה כל זכות על פי דין, הוראות חוק או הסכם קיבוצי לפיו יש לו זכות מוקנית להשתבץ בכוננויות מתוכננות. אין מחלוקת כי על פי ההסכם הקיבוצי ניתן לשבץ את התובע לכוננויות מתוכננות בבית החולים, אולם אין כל חובה כזו (ר' דברי התובע שאשר זאת בעמ' 16 ש' 18-20). גם אם הופסקו הכוננויות בשל תשלום תוספת בריאות הציבור לתובע, אין מדובר בפגם המצדיק את התערבותנו. מדובר בתוספת שכר נכבדה,שלא על פי הכללים ושאינה זכות קנויה, בנוסף השיקול התקציבי בעניין זה אינו שיקול פסול. התובע טוען כי הובטח לו לאחר כניסתו לתפקיד מנהל התחנה, שיוכל להמשיך ולהיות משובץ לכוננויות מתוכננות וכי הדבר מהווה הבטחה מנהלית. הנתבעת טוענת כי לא הובטח לתובע כלל שיוכל להמשיך ולבצע כוננויות מתוכננות ואף אם הובטח לו, המבטיח לא היה בעל סמכות להבטיחה. טענה זו של התובע, נטענה בעלמה. התובע לא ציין מי הוא הגורם אשר הבטיח לו כי יוכל להמשיך להשתבץ בכוננויות מתוכננות, מהו תפקידו או מתי ניתנה לו הבטחה זו, והאם המבטיח הינו בעל הסמכות לתיתה. כאשר נשאל על כך, התובע לא ידע לענות מי נתן לו את ההבטחה האמורה (עמ' 11 ש' 2-3). התובע טוען כי טענת הנתבעת כאילו שיבוצו נעשה בטעות ולכן היא רשאית לבטלו, אינה נכונה והראיה לכך היא שיבוצו במשך למעלה משנה לכוננויות מתוכננות. אף טענה זו אין לקבלה. טוב עשתה הנתבעת כאשר פעלה לאחר שהתגלתה הטעות במסגרת הבדיקה שערכה, ללא כל דיחוי לתיקון המצב בהתאם להוראות הסכמי העבודה החלים עליה, שהרי בית החולים אינו פועל בחלל ריק, אלא במסגרת ההסכמים החלים ובמסגרת תקציבית מוגדרת, כך שקביעת מכסת כוננויות מתוכננות בכל מחלקה או יחידה, מהווה חלק מן האיזונים שבין צרכיה המקצועיים של המערכת לבין המסגרת התקציבית שבה היא פועלת, וכחלק מתנאי העבודה הידועים של העובדים עליהם חל ההסכם הקיבוצי. כאמור, ההחלטה על מספר הכוננויות בה משובץ התובע הינה פררוגטיבה ניהולית של המעביד, בהתאם לצרכי המערכת ולשיקולים תקציביים (בעניין זה ר' פסק דין סע (י-ם) 10-06-18597 ד"ר מרק יפה נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, ניתן ביום 7.9.10, פיסקאות 6 -7 לפסק הדין). לפיכך, המסקנה הינה כי לתובע שאינו נמנה עם רופאים בית החולים והינו מנהל תחנה, אין זכות קנויה מכוח ההסכמים החלים עליו, לבצע כוננויות מתוכננות ולקבל בגינן תמורה ,אין בידו הבטחה כלשהי בסמכות ועל כן לא נפל פגם בביטולן ע"י הנתבעת. בעניין זה ניתן להקיש גם מן ההלכה הפסוקה בעניין זכותו של עובד לביצוע שעות נוספות ולפיה עבודה בשעות נוספות אינה זכות המגיעה לעובד, ההופכת במשך הזמן לחלק מתנאי עבודתו. העובד אינו יכול לכפות על המעביד להעסיקו בשעות נוספות, אם המעביד אינו רוצה בכך (ע"ע 367/03 רונית סעדיה - שירות התעסוקה, לא פורסם; דב"ע מו/3-113 עיריית תל אביב - גפני, פד"ע כ 1). דברים אלה יפים גם לענייננו. לאור האמור, אף כי על פי הסכמי העבודה החלים על הצדדים ניתן לשבץ את התובע לכוננויות מתוכננות, לתובע אין כל זכות מוקנית לביצוע כוננויות מתוכננות. למרות שהתובע שובץ לכוננויות אלו למשך למעלה משנה לאחר כניסתו לתפקיד, כאשר התגלתה הטעות וכאשר התברר לנתבעת כי אין הדבר עולה בקנה אחד עם ההסכמים הקיבוציים, סבורים אנו כי קבלת ההחלטה על הפסקת שיבוץ התובע לכוננויות מתוכננות הינה נכונה בנסיבות העניין. מי קיבל את ההחלטה והאם היה מוסמך לקבלה הצדדים חלוקים מיהו הגורם שקיבל את ההחלטה בדבר הפסקת שיבוצו של התובע. בעוד שהתובע טוען כי ההחלטה נתקבלה על ידי עו"ד בר, הנתבעת טוענת כי ההחלטה התקבלה על ידי בית החולים. אין ספק והצדדים מסכימים, כי ההחלטה על הפסקת שיבוץ התובע לכוננויות מתוכננות נמצאת במסגרת הפרורגטיבה הניהולית של הנתבעת. אולם התובע טוען כי הדבר אינו יכול להוות חסינות של הנתבעת מפני ביקורת שיפוטית וכי הפררוגטיבה הניהולית אינה ערך העומד בעצמו והינה כפופה לדרישת הסבירות, המידתיות ותום הלב. במקרה דומה שנדון בבית דין זה נדחתה בקשה למתן צו מניעה זמני לביטול החלטת הנתבעת להפסקת שיבוצו של רופא פסיכיאטר לכוננויות מתוכננות. וכך נקבע על ידי נשיאת בית הדין כב' השופטת ד. פרוז'ינין: "משנקבע, לכאורה, כי ביצוע כוננויות אינו חלק מתנאי העבודה של המבקש על פי ההסכמים החלים אליו, ולא נסתרה טענת המשיבה כי המבקש ביצע כוננויות בשל מחסור במומחים בתחום הפסיכיאטריה של הילד, ואין בכך עוד צורך, מצויה ההחלטה אם לאפשר למבקש לבצע כוננויות אם לאו, בתחום הפררוגטיבה הניהולית של המשיבה, ובית הדין לא יתערב בשיקול דעתה בעניין זה. מדובר בתנאי ענייני, לכאורה, שבשלו הופסקו הכוננויות. גם אם הופסקו הכוננויות בשל תשלום תוספת בריאות הציבור למבקש, אין מדובר בפגם המצדיק את התערבותנו. מדובר בתוספת שכר נכבדה, והשיקול התקציבי בעניין זה אינו שיקול פסול." (סע 10-06-1859 מרק יפה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 7.9.10, פיסקה 7 להחלטה, דגש שלי - ש.ש.). אמנם קביעות בית הדין הינן לכאוריות שכן המדובר בסעד זמני, אולם מהותן בת היקש לענייננו .למעסיק פררוגטיבה ניהולית בכל הנוגע להקצאת כוננויות ולשיבוץ בהן ואף אנו לא מצאנו הצדקה להתערב בשיקול דעת מנהלי זה של הנתבעת. הגורם המוסמך לארגן את תכנית הכוננויות המתוכננות המחלקתית הינו מנהל מחלקה באישורו של מנהל בית החולים (סעיף 36(ה) להסכם הקיבוצי מיום 15.3.1979, סעיף 4 למוסכמות וסעיף 30.2 לתצהיר התובע), דהיינו המסגרת הארגונית-היררכית של בית חולים היא הקובעת את התכנית ואת הביצוע של הכוננויות. לטענת התובע, מאחר ועו"ד בר הוא זה שקיבל את ההחלטה בדבר הפסקת שיבוצו לכוננויות מתוכננות, ההחלטה נתקבלה בחוסר סמכות. הנתבעת טוענת כי מאחר ולביצוע הכוננויות ישנה נפקות כלכלית, מנהל בית החולים אינו הסמכות הבלעדית להחליט בנושא זה, למרות שההחלטה הסופית ניתנה על ידו. מר חבקין, מנהל אדמינסטרטיבי במרכז הירושלמי לבריאות הנפש, אמר בתצהירו כי תקציב בית החולים נבחן מדי שנה על ידי הנהלתה. ואכן, עו"ד בר ערך ביקורת לגבי תנאי שכרם של רופאי בית החולים במהלכה התברר כי התובע משובץ כרופא כונן למרות שיבוצו במקביל ככונן-על בתחנה. לפיכך, עו"ד בר הנחה את בית החולים להפסיק את שיבוץ התובע בכוננויות מתוכננות ומר חבקין ביום 11.1.06 שלח מזכר פנימי ובו ציין כי בהתאם להנחיות המחלקה ליחסי עבודה של הנתבעת יש לחדול מלשבץ את התובע לכוננויות מתוכננות (נספח א' לתצהיר פרופ' גרינהאוס) . פרופ' גרינהאוס, המשמש כמנהל המרכז הרפואי לבריאות הנפש, הבהיר כי קיבל את הנחייתו של עו"ד בר וכאשר בדק את הנושא, אכן התברר כי לתובע ניתן תשלום עודף מאחר והתובע משובץ לכוננויות מתוכננות במקביל לתשלום תוספת בריאות הציבור. עוד אמר פרופ' גרינהאוס בתצהירו כי לא היה כל צורך מערכתי בשיבוץ התובע לכוננויות מתוכננות (סעיף 28 לתצהירו שלא נסתר) ולפיכך, קיבל את ההחלטה הסופית על הפסקת שיבוץ התובע בכוננויות מתוכננות: "ב 2005 אחד מהתפקידים שלקחתי על עצמי היה לעשות סדר ובין השאר לראות מה מגיע למי ומה לא מגיע. כשנעשה ברור שהתובע מקבל תוספת של בריאות הציבור וגם כוננויות מתוכננות נעשה לי ברור שיש פה תשלום עודף, אין בבית החולים אף מנהל מרפאה בתנאים של התובע שמקבל גם תוספת בריאות הציבור וגם כוננויות מתוכננות." (עמ' 28 ש' 6-10)( דגש שלי - ש.ש.). פרופ' גרינהאוס הוסיף ואמר כי הוא זה שקיבל את ההחלטה הסופית ,כעולה מההדגשה בציטוט לעיל וכן להלן: "ש. לא היית שותף לקבלת ההחלטה ת. לא אמרתי זאת. ההחלטה להפסיק את הכוננויות של התובע היתה החלטה שלי. ש. כתוב שנערכה בקורת שגרתית בשנת 2005 בסעיף 21 לתצהירך והממונה על השכר ביחסי עבודה הנחה את המנהל האסמיניסטרטיבי להפסיק את התשלומים הכוונה להחלטה שלך. ת. החלטה שלי לא היתה ברגע זה, ברגע שד"ר אוירבך פנה אלי עם הסוגיה של הפסקת הכוננויות נכנסתי לסוגיה, שאלתי את השאלות וצידדתי בהחלטה של מר חבקין. ש. זה היה אחרי שהתקבלה ההחלטה ת. ההחלטה הסופית בעניין זה היא שלי כמנהל בית החולים ולא החלטה אדמינסטרטיבית." (עמ' 27 ש' 10-17, דגש שלי - ש.ש.). מר חבקין בעדותו, חזר על דבריו של פרופ' גרינהאוס ואמר כי לאחר שעו"ד בר ביצע את הביקורת, התקבלה ההחלטה על מנת שהמצב יתוקן (עמ' 43 ש' 18 ואילך). הוכח כי ההחלטה התקבלה משיקולים ענייניים לאחר ביקורת ד"ר בר ובדיקתו האישית והנפרדת של פרופ' גרינהאוס עם הגורמים המוסמכים לכך, עו"ד בר וד"ר חבקין. מעדותו עולה בבירור כי פרופ' גרינהאוס שקל את ההמלצות וקיבל את ההחלטה הסופית בדבר הפסקת השיבוץ, ותוך שקילת ההיבטים הרלבנטיים. לא מצאנו כי העובדה שפרופ' גרינהאוס קיבל את ההחלטה הסופית בעניין לאחר שעו"ד בר נתן את המלצות בעניין, כפגם בכלל או כפגםהמצדיק התערבותינו . מצאנו את התהליך נכון ותקין מנהלית. אין ולא היתה מחלוקת כי ההחלטה לא נתקבלה עקב אי שביעות רצון מתיפקודו של התובע. מדובר בחלטה שאינה קשורה לתפקודו כלל. ההחלטה כלכלית ומערכתית, עולה מהצרכים בפועל ,סבירה ונכונה בנסיבות העניין ונתקבלה על ידי הגורמים המוסמכים לקבלה לאחר שהופעל שיקול דעת. התובע לא עמד בנטל ההוכחה ,הרובץ עליו ,כי ההחלטה התקבלה תוך חריגה מסמכות ולפיכך טענותיו בעניין זה נדחות. סבירות ההחלטה התובע טוען כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות מאחר שהתקבלה ללא איסוף נתונים, מבלי שנבחנה אמינות הנתונים ומבלי שנאספה תשתית ראייתית מוצקה. הנתבעת טוענת כי מאחר והתובע אינו זכאי בדין לבצע כוננויות מתוכננות ומאחר וביסוד החלטתה של הנתבעת עמדו שיקולים עניינים, לרבות שיקולים כלכליים ומערכתיים, החלטתה סבירה . כמפורט בתצהירו של מר חבקין, לבית החולים ישנה מכסה קבועה לביצוע כוננויות מתוכננות . מתוקף הסכם העבודה (סעיף 9.2 להסכם מיום 21.7.91) ישנה חובה לחלק את המכסה בשוויוניות בין המומחים בבית החולים (סעיפים 28 ו-33 לתצהיר מר חבקין וכן עדות התובע בעמ' 14 ש' 22-28). דבריו אלו בתצהירו לא נסתרו ונתמכו בעדות התובע. שיבוצו של התובע שאינו נמנה על סגל בית החולים, אף ששיבוץ כזה מותר, מפחית את מספר הכוננויות שבתקן בית החולים ופוגע בתנאי השתכרות הרופאים העובדים בו והחובת החלוקה השוויונית כאמור לעיל. בנוסף, המשך שיבוץ התובע בכוננויות מתוכננות בבית החולים עלול לגרום להפלייתו לטובה אל מול רופאי הקהילה האחרים , שעלולים לטעון כי גם הם זכאים לשיבוץ בכוננויות מתוכננות, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם ההסכמים החלים על הצדדים. בנוסף, שיבוצו של התובע בכוננויות מתוכננות לא מתיישב הוראות הסכמי העבודה החלים על הצדדים, שכן התובע זכאי לתוספת של בריאות הציבור, תוספת אשר תכליתה הינה שיפור תנאי הרופאים העובדים בקהילה לעומת רופאים העובדים בבתי החולים. תלושי השכר של התובע מראים חד משמעית כי קיבל תוספת משמעותית זו בשכרו (נספח ה' לתצהיר מר חבקין), והתובע אף לא הכחיש עניין זה. לפיכך למרות שקיבל תוספת בריאות הציבור, כדי להשוות שכרו לרופאים העובדים בבתי החולים המשיך לקבל תוספת הניתנת לה ולהיות משובץ בכוננויות מתוכננות בבית החולים. כאמור, עניין זה הינו בניגוד לרציונל העומד בבסיס הסכמי העבודה וההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים ומהווה פגיעה בשוויון וניצול בלתי יעיל של משאבים. לסיכום, מצאנו כי החלטת הנתבעת התקבלה משיקולים ענייניים וללא כל שיקולים זרים ולפיכך עומדת בדרישות סבירות ומידתיות בנסיבות המקרה ונתקבלה בהתאם למסגרת הנורמטיבית החלה על מערכת יחסי העבודה שבין הצדדים על ידי הגורמים המוסמכים לכך.טענותיו אלו נדחות ועל כן גם הסעד האופרטיבי של תשלום הכוננויות נדחה. האם קמה חובת שימוע והאם קויימה התובע טוען כי ההחלטה התקבלה בניגוד לכללי הצדק הטבעי ובניגוד לכללי מנהל תקין וזאת מאחר ולתובע לא נערך שימוע טרם קבלת ההחלטה. למעלה מן הנדרש נציין כי לנתבעת לא קיימת כל חובה לקיים שימוע וזאת מאחר ולתובע, כפי שקבענו לעיל, אין זכות קנויה לביצוע כוננויות מתוכננות. למרות זאת, לתובע ניתנו מספר הזדמנויות להשמיע את טיעוניו ( עדות התובע בעמ' 8 ש' 12-18). מר חבקין שוחח עם התובע סמוך לקבלת ההנחייה בדבר הפסקת שיבוצו. באת כוח התובע פנתה אל עו"ד בר ביום 15.5.06, 4 חודשים לאחר קבלת ההחלטה, והעלתה את טענותיו כנגד ההחלטה (נספח ו' לכתב התביעה). לאחר הגשת תביעה זה ובהמלצת בית הדין, נערך לתובע שימוע, אף שאין המדובר בזכות מוקנית, בו התובע העלה שוב את טענותיו כנגד הפסקת שיבוצו ( פרוטוקול השימוע - נספח ג' לתצהיר מר חבקין). במהלך השימוע הובהר לתובע כי ההחלטה על הפסקת שיבוצו לכוננויות לא התקבלה משיקולים מקצועיים אלא מתבקשים מתנאי העסקתו על פי הוראות הסכמי העבודה החלים עליו כמנהל תחנה, בשונה מתנאי העבודה של רופא העובד בבית חולים. בסיום השימוע נאמר כי דבריו של התובע נשקלו, אולם אין בטענותיו כדי לשנות את החלטת הנתבעת וההחלטה על הפסקת שיבוצו תיוותר על כנה. מכאן, כי לפנים משורת הדין ועל אף שלנתבעת לא היתה כל חובה לעשות כן, בהמלצת בית הדין נערך לתובע שימוע. בנוסף, הוכח בפנינו כי התובע העלה את טענותיו כנגד ההחלטה במספר הזדמנויות, בין בעצמו ובין באמצעות ב"כ. על פי פרוטוקול השימוע, דבריו של התובע נשקלו (עדות פרופ' גרינהאוס בעמ' 29 ש' 13-15) אולם בסיומו הוסבר לתובע פעם נוספת כי לא נמצא צידוק לבטל את ההחלטה וכי אין אפשרות לשבצו עוד לכוננויות מתוכננות. על כן הוכח כי נתנו לתובע הזדמנויות להישמע ולטעון, הגם שלא היה הכרח מן הדין. השימוע נעשה אף הוא כראוי ודין טענות התובע בעניין זה, להידחות. טענת ההפליה לטענת התובע, ההחלטה כי אין לשבצו עוד לכוננויות מתוכננות, מפלה בינו לבין רופאים אחרים במעמדו ובוותקו. התובע מתבסס על כך שהנתבעת מתירה למנהלי מחלקות בבית החולים לקבל תשלום עבוד כוננויות-על ובמקביל להיות משובצים לכוננויות מתוכננות ולקבל תשלום בגינן. הנתבעת טוענת כי אין מדובר בהפליה שכן יש לערוך אבחנה בין התובע לבין מנהלי מחלקות בבית החולים, אבחנה שהינה ראויה סבירה ומבוססת על נתוני שכר והשלכות תקציביות. עוד טענה כי אין מדובר בהפלייה שכן מלבד התובע, אין מנהל תחנה אחר במרכז הירושלמי אשר מתוגמל בתוספות הייחודיות של רופאי בריאות הציבור ובמקביל מבצע כוננויות מתוכננות ( סעיף 44 לתצהיר מר חבקין שלא נסתר). נטל ההוכחה מונח על כתפי הטוען כי הופלה. הנטל הראשוני מוטל על העובד, ובעניין זה לא הובאו ראיות טובות המצביעות על הפליית התובע אל מול בודד או קבוצה אחרת. ההיפך, הנתבעת טוענת כי שיבוצו של התובע שאינו נמנה על סגל רופאי בית החולים יכול להוות הפלייתו לטובה אל מול רופאי הקהילה האחרים שיטענו כי גם הם זכאים להיות משובצים לכוננויות מתוכננות. סוף דבר מאחר והתובע לא הראה אף בראשית ראיה כי מדובר בהפלייה, אין לקבל את טענותיו בעניין זה, והן נדחות. ההחלטה להפסיק את שיבוצו של התובע לכוננויות מתוכננות התקבלה כדין, תוך שקילת שיקוליים רלבנטיים, לרבות שיקולים של נחיצות כוננויות אל בפועל ,שיקולי תקציב ושיקולים ומערכתיים, ובהתאם למסגרת הנורמטיבית החלה על הצדדים. לתובע אין זכות מוקנית לביצוע כוננויות מתוכננות וההחלטה מהווה פררוגטיבה של הנתבעת שהופעלה בשיקול דעת ובמסגרת כללי מנהל תקין ולא מצאנו כי נתקבלה תוך חריגה מסמכות. לפיכך, בית הדין לא מוצא מקום להתערב בשיקול הדעת שהופעל. מאידך, התובע לא הוכיח פגם בהחלטה או בתהליך קבלתה וטענתו כי נתקבלה משיקולים זרים או תוך חריגה מסמכות נדחתה. משכך גם לא הקים כל עילה לתשלום או פיצוי. לאור האמור, תביעת התובע על כל רכיביה נדחית. בנסיבות העניין, ומאחר והתובע סיים את שירותו בשרות המדינה, כל צד ישא בהוצאותיו. רפואהכוננות