קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום על תקופת התלמדות: 1. לפנינו תביעתו של מר סאמר (להלן - "סאמר"), ותביעתן של גב' X (להלן - "X") וגב' X (להלן - "X"), נגד מכון לב הגליל לרפואה בע"מ (להלן - "המכון" ו/או "הנתבעת"). התובעים עתרו בתביעתם למתן פסק דין הקובע, כי התקיימו בין כל אחד מהם לבין הנתבעת יחסי עובד ומעביד, וכפועל יוצא מכך טענו, כי הם זכאים לשכר עבודה ולזכויות נוספות הנובעות מתקופת עבודתם הנטענת וסיומה. סאמר תבע תשלום שכר מינימום, פדיון חופשה והחזר הוצאות נסיעה. X וX תבעו בנוסף לתשלום הזכויות שתבע סאמר גם תשלום פדיון דמי הבראה, דמי חגים ופיצוי עונשי בגין עוגמת נפש. התובעים למדו במכללה הטכנולוגית נשר (להלן - "המכללה") את מקצוע הטכנולוג הרפואי וביצעו אצל הנתבעת הכשרה מעשית לאורך תקופה של כ- 10-12 חודשים, תקופה בה התקיימו לטענתם יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. זאת, ללא ששולמו להם זכויות מכח משפט העבודה. מכאן תביעתם. 2. בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את תביעתם של תובעים וטענה, כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד ומעביד ולא היתה כל כוונה ליצור יחסים חוזיים עם התובעים, או עם כל סטודנט אחר של המכללה שנשלח אליהם לביצוע הכשרה מעשית. הנתבעת טענה, כי ההכשרה המעשית שהועברה אצלה לתובעים, היתה חלק אינטגראלי ובלתי נפרד מתכנית לימודיהם כאשר מטרתה העיקרית היתה הקניית ידע ומיומנות מקצועית. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי לא דובר בהכשרה אשר ניתנה לתובעים לצורך העסקתם בשלב מאוחר יותר אצלה, כך שהיא, כמעביד, תוכל ליהנות מפירות השקעה שהשקיעה בעובד. הנתבעת אף הדגישה, כי לא היתה מעורבות בזהות התלמידים שנשלחו אליה לבצע את ההכשרה אצלה, והיא לא בחרה תלמיד כלשהו, אלא המכללה היא זו אשר קבעה את מקום הכשרתם של תלמידיה. הנתבעת הכחישה את טענת תובעים, כי הם הועסקו אצלה ואת מספר שעות העבודה הנטענות, לרבות עצם ביצוע עבודה. 3. נציין, כי מגדולין תבעה גם את מר אודי טורצ'ן באופן אישי (להלן - "אודי"). אודי טען בכתב הגנתו, כי הוא משמש מנהל והינו בעל מניות בנתבעת, ומאחר והתביעה האישית כנגדו היתה רק מסיבה זו, דין התביעה כנגדו להימחק מחמת היעדר יריבות משפטית בינו לבין תובעים וכן בשל היעדר עילה וחוסר תום לב. בהחלטתנו מיום 26.10.10 נמחקה תביעת מגדולין נגד אודי, מאחר והיא לא הבהירה בכתב התביעה מה עילות התביעה נגדו, והיא אף לא עשתה כן לאחר שאפשרנו לה להגיש סיכום טענותיה בעניין זה בהחלטתנו מיום 13.9.10. היותו של אודי בעל מניות ומנהל של הנתבעת, אינה הופכת אותו למעסיק של מגדולין, אשר לא הצביעה על עילת תביעה אישית נגדו. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו, כפי שהן עולות מחומר הראיות: 4. התובעים למדו במכללה את מקצוע הטכנולוג הרפואי. הנתבעת מחזיקה ומנהלת מכון למתן שירותים רפואיים בנהריה, משנת 1994. מכון זה מעניק שירותי בדיקות רפואיות בהתאם לדרישות קופות החולים. אודי הינו בעל מניות ומנהל בנתבעת וכן הינו בעל מניות ומנהל בחברת ש.ר.ם שירות רפואי מתקדם בע"מ אשר גם היא, כמו הנתבעת, מחזיקה ומנהלת מכונים למתן שירותים רפואיים ופועלת באזור הצפון. 6. סטודנטים אשר למדו את מקצוע הטכנולוג הרפואי, והתובעים בכלל זה, נדרשו ללמוד במשך שנתיים, לימודים עיוניים במכללה עצמה ובהמשך נדרשו לסיים בהצלחה הכשרה מקצועית, באחד מבתי החולים, או המכונים הפרטיים, העוסקים בתחום. כמו כן, נדרשו הסטודנטים להגיש פרויקט גמר . הלימודים הקנו ללומד, הן תואר הנדסאי, בתחום הנדסת אלקטרוניקה במגמת משנה של מכשור רפואי, והן תעודת טכנולוג רפואי. בלא פרויקט הגמר, לא ניתן לקבל תואר הנדסאי. 7. סטודנט המבקש לקבל תעודת טכנולוג רפואי, המעניקה לו הסמכה לביצוע בדיקות בחולים, צריך לסיים בהצלחה הכשרה מעשית. בלא תעודה כאמור לא ניתן לעבוד כטכנולוג רפואי בבתי חולים ובמוסדות רפואיים. 8. את תעודת הטכנולוג הרפואי, כאמור לעיל, קיבלו הסטודנטים, והתובעים ביניהם, מהמכללה, כאשר על גבי התעודה צוינו התחומים בהם הם ביצעו הכשרה מעשית. לדוגמא, סאמר קיבל תעודת טכנולוג רפואי, אשר על גביה צוין, כי הוא התמחה כטכנולוג א.ק.ג וארגומטריה וכן כטכנולוג אקו לב. 9. במשך חודשי ההכשרה התובעים לא קיבלו תשלום חודשי כלשהו מהנתבעת ו/או מהמכללה. התובעים ידעו, כי מסלול הלימודים הינו שלוש שנים. 10. סאמר ביצע הכשרתו המעשית בתקופה מ-1.11.05 ועד ל-31.8.06. הכשרתו המעשית בוצעה אצל הנתבעת. מגדולין ביצעה הכשרתה המעשית בתקופה מ- 10.9.07 ועד ל- 20.7.08. הכשרתה המעשית בוצעה אצל הנתבעת. X ביצעה הכשרתה המעשית בתקופה מ-3.12.06 ועד ל-3.10.07. הכשרתה המעשית בוצעה בשני מקומות - 5 חודשים בבית החולים בנהריה מ- 3.12.06 ועד ל- 3.5.07 ואת יתרת תקופת ההכשרה מ- 4.5.07 ועד ל- 3.10.07 ביצעה אצל הנתבעת. יוער, כי בהתאם להחלטת הנשיא כהן, להסכמות הדיוניות בין הצדדים, ולהחלטות השופטת רימון-קפלן ומותב זה, תקופת הכשרתה של X בבית החולים בנהריה, על השלכותיה המשפטיות, הועברה להכרעתה של השופטת רימון-קפלן יחד עם עניינם של תובעים נוספים שביצעו הכשרתם בבתי חולים ציבוריים. נציין, כבר עתה, ונעמוד על כך ביתר פירוט בהמשך, כי התשתית העובדתית שהוצבה לפנינו על יסוד חומר הראיות בעניינם של התובעים, באשר למהות העבודה שביצעו אצל הנתבעת, שונה מהתשתית העובדתית שהוצבה בהתייחס לעבודה שבוצעה ע"י תלמידי מכללה שנשלחו לבתי חולים ציבוריים, וניתן להיווכח בכך, אף מעיון בתצהירה של X, המפרטת את מהות העבודה שביצעה באופן שונה, בהתייחס לתקופה שעבדה בבית חולים בנהריה בהשוואה לתקופת עבודתה אצל הנתבעת. טענות הצדדים: טענות התובעים בתמצית הינן: 11. בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד משום שבמהלך תקופת ההכשרה המעשית התייצבו התובעים אצל הנתבעת לביצוע עבודה מעשית כ- 40 שעות שבועיות. בפועל, כך לטענת התובעים, במשך תקופת ההכשרה המעשית הם ביצעו בדיקות שונות ועבודה של טכנולוג רפואי באופן עצמאי. 12. מעמד של אדם כעובד הינו סטאטוס שאין להתנות עליו ואף אם הם חתמו על הסכם מיוחד לפיו לא יתקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים (אשר לטענתם העתק ממנו לא נמסר להם ותוכנו לא הוסבר להם), אין בכך לקבוע את מהות היחסים בין הצדדים. 13. בין המכללות המכשירות את תלמידיהם לעסוק בתחום הטכנולוגיה הרפואית לבין בתי החולים ומוסדות רפואיים ציבוריים אחרים קיים הסדר להעסקתם של סטודנטים כמתמחים בתחום הטכנולוגיה הרפואית. סטודנטים המבקשים לרכוש הכשרה בתחום הטכנולוגיה הרפואית, נדרשים ללמוד לימודים עיוניים משך שנתיים אשר בסיומם הם מקבלים תעודת הנדסאי בלבד. סטודנט המבקש לקבל תעודת טכנולוג רפואי, המעניקה הסמכה לביצוע בדיקות בחולים, חייב לסיים בהצלחה 10-12 חודשי הכשרה. כלומר, לטענת התובעים תקופת ההכשרה אינה חלק אינטגראלי מתכנית הלימוד. 14. בפסיקת בתי הדין לעבודה נקבע, לא אחת, כי מתמחים בתחומים שונים (ראיית חשבון ומשפטים לדוגמא), זכאים לשכר מינימום, במשך תקופת ההתמחות. מסיבה זו, טוענים התובעים, כי בהתחשב בכך שביצעו עבודה עצמאית או סייעו באופן משמעותי לטכנולוגים הרפואיים ולרופאים, הם זכאים לשכר על בסיס שכר המינימום במשק. למעשה הגישו הצדדים את תביעותיהם כנגד הנתבעת, רק לאחר שניתן פסק הדין בעב' 3244/02 הלון הלן- מדינת ישראל (29.1.06) (להלן - "עניין הלן הלון"), והם מבססים תביעתם על תוצאת פסק-דין זה, אשר בו נקבע, כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין סטודנטית, אשר למדה במסלול טכנולוג רפואי וביצעה הכשרה מעשית בבית החולים רמב"ם בחיפה, בשנים 1997-1998, לבין המדינה. 15. יישום המבחנים לקביעת מעמדו של עובד על פי המבחן המעורב ומבחן ההשתלבות, מעלה כי יש לראות בהכשרה המקצועית שעברו התובעים אצל הנתבעת כעבודה לכל דבר ועניין. טענות הנתבעת בתמצית הינן: 16. לטענת הנתבעת, לא שררו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, וזאת בשל מספר נימוקים. ההכשרה המקצועית שביצעו אצלה התובעים היתה חלק אינטגראלי ובלתי נפרד מתכנית לימודיהם במכללה. 17. הנתבעת טענה, בכתב הגנתה, כי חוזה עליו חתמו תלמידי המכללה, מעגן, מפורשות, את העדרם של יחסי עובד-מעביד, אולם בסיכומיה זנחה טענה זו, וטוב שכך. חוזים המתייחסים ספציפית לתובעים שלפנינו לא צורפו, ומכל מקום, אף לנתבעת ברור, כי לחתימה כזו לא היתה משמעות, אילו היה מוכח, כי בפועל התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, וכי התובעים ביצעו עבודה אשר תמורה הם זכאים לשכר. 18. מטרת ההכשרה הינה הקניית ידע מעשי ומיומנות מקצועית, וההכשרה מהווה לימוד לכל דבר ועניין. 19. התובעים לא ביצעו עבודה עצמאית והפעולות אשר ביצעו, היו לימודיות ונעשו תמיד בהדרכתו ו/או ליוויו של טכנולוג רפואי, כך שהתובעים לא ביצעו עבודה כלשהי שהורידה מהמטלות של עובדי הנתבעת, או שחסכה כח אדם לנתבעת. 20. שיבוץ התובעים להכשרה המעשית נעשה על ידי המכללה, כאשר רשימת השיבוץ נשלחה מהמכללה לנתבעת, והנתבעת לא היתה מעורבת כלל בבחירת זהותם של הסטודנטים שישלחו אליה. 21. במשך תקופת ההכשרה הנתבעת לא הפיקה כל תועלת מעשית מתובעים אשר לא הקלו על העבודה ואף הקשו עליה. 22. תביעת התובעים הוגשה בחוסר תום לב, מאחר והתובעים יצרו מצג לפיו תנאי הכשרתם ומעמדם ידועים ומקובלים עליהם ויש לדחות את התביעה גם מטעם זה. 23. שעות ההכשרה המקצועית אותן ביצעו התובעים, היו בהתאם לבדיקות שנקבעו לרופאים, כאשר התובעים בחרו באלו בדיקות לצפות, ללא שהיה כל פיקוח על שעות הגעתם ויציאתם. בפועל, הרישום של 40 שעות היה רישום פורמאלי, אולם התובעים לא נכחו אצל הנתבעת ולא ביצעו בפועל הכשרה מקצועית במשך 40 שעות בשבוע. 24. פסק הדין בעניין הלן הלון אינו רלבנטי לתיק זה, מאחר ונסיבותיו העובדתיות שונות ועל כן, גם התוצאה צריכה להיות שונה. יישום המבחנים לקביעת מעמדו של עובד על פי המבחן המעורב ומבחן ההשתלבות, שגוי ויש ליישם בתיק זה את המבחנים שנקבעו בפסק הדין בס"ק 1148/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' אל על נתיבי אוויר לישראל (להלן - "עניין אל על"). עדים וראיות: 25. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של כל אחד מהם. לתצהיר סאמר צורפה תעודת הטכנולוג הרפואי אשר הוענקה לו וחוות דעת בגין תקופת ההכשרה. לתצהיר מגדולין צורפו שני מכתבי המלצה ו/או אישור על ביצוע ההכשרה, חוות דעת על תקופת ההכשרה ותעודת הנדסאי אלקטרוניקה. לתצהיר X צורפה חוות דעת בגין תקופת ההכשרה. בנוסף, הזמינו התובעים להעיד, כעדים מטעמים, את ד"ר ארנסטו מייסולס וד"ר עבוד מועין, החתומים על מכתבי ההמלצה שמגדולין צרפה לתצהירה. 26. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של אודי-מנהל הנתבעת, גב' שחרוב זויה-טכנולוגית רפואית - העובדת אצל הנתבעת (להלן - "זויה"), גב' סטלה רויזמן - סטודנטית שלמדה במכללה במסלול טכנולוג רפואי בשנים 2007-2008 - ואשר ביצעה את הכשרתה המקצועית אצל הנתבעת (להלן - "סטלה"), מר עאסי אברהים - עבד כטכנולוג רפואי אצל הנתבעת בעבר (להלן - "אברהים"), ומר חייר סעדה - טכנולוג רפואי אצל הנתבעת משנת 1995. לתצהירי עדי הנתבעת האמורים צורפו נספחים שונים עליהם נעמוד בהמשך. מר חייר סעדה לא הגיע להיחקר על תצהירו והנתבעת ויתרה על עדותו, ומשכך, לא ישמש תצהירו כראיה בתיק. נציין, כי עדותה של סטלה, עשתה עלינו רושם מהימן, ולפחות, לכאורה, לא היה לה אינטרס, כזה או אחר, באשר לתוכן עדותה. סטלה הבהירה, כי אינה עובדת, במועד מתן עדותה, אצל הנתבעת, אלא בחברה המייצרת מכשור רפואי בתחום האסטטיקה, וכי גם בעבר, לאחר תום תקופת ההכשרה המקצועית, לא עבדה אצל הנתבעת, אלא בחברת מדיטון, ואף לא עבדה בחברה אחרת שאודי הינו בעל המניות בה. התובעים לא הצביעו לפנינו על אינטרס כלשהי שהיה לסטלה, ליתן עדות שאינה תואמת את התרחשות הדברים בפועל. דיון והכרעה: 27. הקביעה - האם אדם הינו עובד הינה קביעת מעמד הקרוב לסטאטוס, ומעמד זה נקבע בהתאם לנסיבות העניין, ולא כפועל יוצא מהסכמת הצדדים, או מקביעת צד זה או אחר, שהתקיימו יחסי עובד-מעביד, או שלא התקיימו יחסים כאלה. (ראה דב"ע לא/3-27 עיריית נתניה - בירגר, פד"ע ג', 177; דב"ע נד/77-3 רוטנברג - תדיראן בע"מ, פד"ע כז' 454, 462). מטרת ההתקשרות: 28. תנאי בסיסי והכרחי לקיומם של יחסי עובד-מעביד, הינו שהמטרה העיקרית תהא ביצוע העבודה. בדב"ע לד' 3/60 עזבון בלה ורי נ' לאורוי בע"מ, פד"ע ו', 10, 13-14, נפסק כי: "ביסודם של יחסי עובד ומעביד מונחת ההתקשרות החוזית, עת המטרה העיקרית של ההתקשרות היא ביצוע עבודה. ביצוע עבודה צריך שיהא מטרה בפני עצמה ולא תוצאה נילוות להשגת מטרה אחרת ...". פרופ' מרדכי מירוני במאמרו "מי הוא המעביד - הגדרת יחסי עובד-מעביד בתבניות עסקה מודולריות", עיוני משפט ט' 2, 505, מתייחס לכך, שבלא היסוד של מבחן ההתקשרות אין משמעות לבחינת קיומם של מבחני העזר השונים לקביעת קיומם של יחסי עובד ומעביד. במאמר זה קיימת התייחסות לכך, שבפסקי דין רבים של בתי הדין לעבודה ושל בג"צ, נפסק כי לא קיימים יחסי עובד-מעביד בין חייל בשירות קבע למדינה, בין חבר אגודה שיתופית לאגודה שיתופית, בין שופט למדינה ועוד. העדר קיומם של יחסי עובד-מעביד, הינו למרות שבאותם מקרים קיים השתלבות בפעילות של הגוף הנתבעת ואין למשתלב עסק משלו. לכן, מסביר פרופ' מירוני, כי יש לעבור בשעריו של מבחן ההתקשרות, שמהותו בחינת השאלה - האם קיימת התקשרות ליצירת יחסים משפטיים, שמטרתה העיקרית הסדרת העברת שירותי העבודה בתמורה, בטרם בוחנים קיומם של מבחנים אחרים, כגון מבחן ההשתלבות. אם התשובה למבחן המקדמי הינה שלילית, אין מקום להגיע למבחן ההשתלבות. גם בפסק הדין בע"ע 670/06 יעקב רוט נ' רם מבנים בע"מ נפסק, בדעת הרוב, כי יש לבחון את טיב ומהות הקשר ואת מטרת ההתקשרות, וכי באותו מקרה לא היתה כוונה ליצור מערכת יחסים של עבודה תמורת שכר, אלא מטרת ההתקשרות היתה שיקום בלבד (שם דובר באדם בעל מוגבלות שהועסק במפעל במשך כ-10 שנים). בעניין רוט, בדעת המיעוט - דעת הנשיא אדלר, קיימת התייחסות לאדם בעל מוגבלות, כאשר אם בחינת יכולת העבודה שלו מצביעה על כך, כי יכולת זו פחותה מ-20% בהשוואה לעובד רגיל, הרי במצב כזה, לא מוכרים יחסי עובד ומעביד, אלא מתייחסים לאותו אדם מוגבל כאל משתקם, אלא שהדבר צריך להיקבע מפורשות. 29. בענייננו, השאלות אשר יש להכריע בהן, הינן, תחילה - האם התובעים והנתבעת התקשרו למטרת קבלת ומתן עבודה בפועל, ורק לאחר מכן, יש לבחון - מה מעמדם כמבצעי עבודה, האם הם עובדים, האם הם עצמאיים וכד'. כאשר השאלה הרלבנטית, הינה האם, בכלל, בוצעה עבודה בפועל, אין מקום לבחון את השאלה בדבר קיום יחסי עובד-מעביד לפי מבחן ההשתלבות. עניין זה נדון, בהרחבה, בעניין אל על, שהוזכר לעיל בסעיף 24 לפסק-דין זה (מפי השופטת וירט ליבנה). באותו פס"ד נדונה השאלה, אם מי שמצוי בהכשרה מקצועית, הינו בגדר "עובד" או "חניך". וכך נפסק בעניין אל על: "על אף מרכזיותו של המבחן המעורב ולאור נסיבות המקרה שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי אין הוא המבחן המתאים לצורך הכרעה בשאלת היות חניך בהכשרה מקצועית "עובד" הזכאי לשכר מינימום. המבחן המעורב מיושם במצבים בהם נדרש בית הדין לקבוע את מעמדו של מבצע עבודה, כאשר שאלת ביצוע העבודה אינה במחלוקת. האם מבצע העבודה הוא "עובד" מעמד המזכה את בעליו בזכויות משפט העבודה המגן, או שמא מבצע העבודה הוא עצמאי, משתתף חופשי וכד'. במסגרת הכשרה מקצועית לא מתקיימת אחת מהנחות היסוד של המבחן המעורב, היא ביצוע העבודה. החניך בהכשרה אינו מבצע עבודה, אלא לומד. אף אם כוללת ההכשרה עבודה מעשית מסוימת, היא לרוב שולית לתכלית ההכשרה ואופיה, ומהווה חלק ממנה. ישום המבחן המעורב ללא התייחסות למאפיינים המיוחדים של יחסי חניכות עלולים להביא לתוצאות בלתי רצויות". גם במקרים נוספים בהם נדרשה התייחסות לשאלת עצם ביצוע העבודה, להבדיל מלימוד גרידא, היתה התייחסות למבחנים שהותוו בפסק הדין בעניין אל על. 30. פסק הדין בעניין אל-על עוסק בתביעת דיילי אוויר וקרקע זמניים, לשכר מינימום וזכויות סוציאליות עבור תקופת הכשרתם המקצועית. מועמדים שביקשו להתקבל לעבודה בשורותיה של אל על כדיילי אויר או קרקע, ואשר עברו תהליך מיון של החברה, חויבו להשתתף בקורס הכשרה בן שמונה שבועות, אשר מכשיר ומסמיך אותם לשמש בתפקידם. לקורס זה, לא קדמה ו/או נדרשה השכלה אקדמאית כלשהי, וכך גם במהלך הקורס, לא היו התובעים שם סטודנטים במסגרת אקדמאית ו/או אחרת כלשהי. כמו כן, בשלב בו המועמדים עברו את תהליכי המיון והתחילו את קורס ההכשרה, ברור היה לצדדים, כי הכוונה המשותפת הייתה להעסיקם כדיילים מייד בתום הקורס. כלומר, מטרת ההתקשרות של אל על עם התובעים הייתה, למעשה, ליצור בהמשך יחסי עובד ומעביד, וזאת לאחר תקופת ההכשרה. לאור המבחנים שהותוו בעניין אל על, יש לבחון את הנקודות הבאות: האם מטרת ההתקשרות בין הצדדים וההכשרה הינה יצירת יחסי עובד ומעביד; האם אופייה של ההכשרה הינה כשל הכשרה המועברת במוסד הכשרה לימודי או הכשרה במסגרת יחסי עובד מעביד; מהו משך ההכשרה, היקף השעות והאם מתאפשר למתמחים לעבוד במקביל להכשרה; האם מפיק המעסיק רווח מההכשרה; מה הייתה כוונת הצדדים אשר עמדה בבסיס ההכשרה. 31. בעב' 1161/01 לילך מוזס ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (26.7.07) (להלן - "עניין לילך מוזס"), נדונה השאלה - האם מעמדן של דיאטניות, בתקופת התמחותן בבתי החולים, היה של "עובד" או של מתלמד או חניך (פסק הדין ניתן ע"י מותב בראשות סגנית הנשיאה, דיתה פורז'ינין). בעניין לילך מוזס, נפסק על ידי בית הדין, תוך ישום המבחנים שהותוו בעניין אל על, וזאת בהתייחס לדיאטניות שביצעו הכשרתן המקצועית בבתי החולים כחלק מתוכנית הלימודים, כי לא נוצרו יחסי עובד-מעביד בינן לבין בתי החולים. עוד נפסק בעניין לילך מוזס, כי ההתקשרות בין הדיאטניות לבין בתי החולים, נעשתה באמצעות שיבוצן על ידי האוניברסיטה, אשר שילמה להן מילגה, כאשר בסיום ההכשרה לא היתה מחויבות של בתי החולים להעסיקן. בית הדין קבע כי תקופת ההכשרה לא היתה ממושכת, והעובדה כי הן נדרשו ללמוד את ביצוע העבודה במחלקות שונות, מלמדת כי הן לא ביצעו עבודה של ממש. בית הדין קבע, כי הפעולות והמטלות שהדיאטניות ביצעו, לוו, תמיד, בפיקוח ולכל היותר דובר בהתנסות אשר לא נשאה אופי של עבודה. בית הדין קבע, כי היקף שעות ההכשרה, היה כזה שאפשר לדיאטניות לעבוד בעבודות סטודנטיאליות במקביל להכשרה, כפי שחלק מהן עשו, זאת ללא קבלת היתר מבתי החולים כפי שנדרשים עובדים מן המניין לקבל. בית הדין קבע, כי הדיאטניות לא השתלבו במערך הארגוני של בתי החולים ולא היוו חלק מהצוות המקצועי בפועל. 32. האם בכל פעם שתובע יטען, כי ביצע עבודה כמתמחה, או כי היה בהכשרה מקצועית, יהיה די במילים אלה, כבמטה קסם, לקבוע, אוטומטית, כי המקום בו התמחה התובע, או ביצע את ההכשרה המקצועית, הינו מעבידו וכי הוא זכאי לשכר עבודה, לפחות בגובה שכר המינימום במשק, על בסיס משרה מלאה?! איננו סבורים, כי המדובר בקביעה אוטומטית, הגם שנטיית הלב, הינה לחייב בתשלום שכר עבודה לאדם שהתמחה במקום מסוים, אלא יש לבחון בכל מקרה ומקרה את העובדות לאשורן, דהיינו, לבדוק האם בוצעה העבודה בפועל במשך כמה שעות וכד'. נבחן את יישומם בפועל של המבחנים שהותוו על הנסיבות העובדתיות הספציפי בעניינם של התובעים שלפנינו, על יסוד חומר הראיות שהובא לפנינו, בשאלה - האם התובעים ביצעו עבודה המזכה אותם בשכר, או האם תקופת ההכשרה היתה, למעשה, תקופת התלמדות והתנסות בלא ביצוע עבודה עצמאית. נקדים ונציין, כי אל מול הדוגמאות שהובאו בפסיקה, בהתייחס למתמחים המבצעים עבודה בפועל והזכאים לשכר, לפחות בגובה שכר מינימום, כגון המתמחים במשפטים, בראיית חשבון וכד', קיימות דוגמאות של הכשרה מעשית שאינה מזכה את המבצעים אותה בשכר. לדוגמא, סטודנטים לרפואה - במהלך שנות לימודיהם החמישית והשישית, מבצעים הכשרה מעשית בסבב מחלקות בבתי החולים, אולם אינם זכאים, בהתייחס להכשרה זו, לשכר, וזאת להבדיל מתקופת התמחותם בשנה השביעית, בה מבצעים, באופן שוטף, עבודה עצמאית, ואזי הם זכאים לשכר; כדוגמא נוספת, ניתן להביא את הסטודנטים בסמינר להכשרת מורים - אשר כחלק מלימודיהם מבצעים גם הכשרה מעשית, יום או יותר בשבוע, בכיתות לימוד. הכשרה מעשית זו, אינה מזכה אותם בשכר, גם אם במסגרת הכשרה זו הם עוזרים, פה ושם, למורה המלמדת בכיתה. נדגיש, בהתייחס לדוגמאות אלה, כי בשתי הדוגמאות, המקום בו מבוצעת ההכשרה המעשית, אינו בוחר את הסטודנטים שישלחו אליו לצורך ביצוע ההכשרה, וההחלטה - איזה סטודנט לשלוח לאיזו מחלקה, או לאיזו כיתה, הינה החלטה של הגוף האקדמי/סמינר בשיתוף עם הסטודנט. זאת להבדיל ממתמחים בתחום המשפטים, ראיית חשבון, יעוץ מס וכד', אשר המקום בו הם מבצעים התמחות, בוחר אותם ואינו מקבלם באופן אקראי. מה היתה מטרת ההתקשרות, בהתייחס להכשרת התובעים: 33. כפי שציינו לעיל, תנאי בסיסי והכרחי לקביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד, הינו שהמטרה העיקרית, לשמה התקשרו הצדדים זה עם זה, תהא ביצוע עבודה. להלן נפרט, תוך התייחסות לעדויות שלפנינו: מה היתה מטרת ההכשרה; האם הנתבעת התחייבה להעסיק מי מהתובעים בסיום ההכשרה; כיצד החלה ההתקשרות בין הצדדים. 34. בענייננו, השתכנענו, כי ההתקשרות בין הצדדים, נועדה להכשיר את התובעים וללמדם. ההתקשרות בין הצדדים, הינה כתוצאה מהתחייבות המכללה, בה למדו התובעים את לימודיהם העיוניים, לדאוג אף להכשרתם המעשית. על מנת להכשיר את התובעים, כמו גם את יתר הסטודנטים, באופן מעשי, דאגה המכללה לשיבוצם במקומות שונים, בהם יוכלו ללמוד את אופן הפעלת המכשור הרפואי לצורך ביצוע בדיקות. הנתבעת לא בחרה את התובעים, או מי מהם, לא ראיינה אותם, לא העדיפה את קבלתם על פני קבלת מועמדים אחרים, אלא קיבלה אותם כנתון מהמכללה בה למדו. לעניין זה, נפנה לעדויות התובעים עצמם: סאמר, הודה בחקירתו הנגדית, כי המכללה היא זו שדאגה לשיבוצו. ובלשונו: "ש. במהלך הלימודים, מכללת נשר אמרו לך שהם ישבצו אותך בהכשרה מעשית באחד המכונים ת. אמרו לי שיש שנתיים עיוני ושנה מעשי. הם אמרו שהם ידאגו לי אבל לא אצל הנתבעת. הם מנסים לשים אותם במקום שאתה רוצה וקרוב אליך. ש. מכללת נשר נתנה לך רשימת מכונים או בתי חולים ואתה שובצת על ידי המכללה במכון? ת. נכון. ש. כשהתחלת את ההכשרה, לא עשית ראיון עבודה? ת. בטח שעשיתי מול אודי. הוא יכול היה להגיד לי שאני לא מתאים לו. ש. זה נכון שהמכללה היא זו שהציבה אותך אצל הנתבעת? ת. כן." (עיין עמ' 17, ש' 9-20 לפרוטוקול). מגדולין, העידה בחקירתה הנגדית, כי ידעה שתקופת הלימודים שלה הינה בת 3 שנים, וכי היא נחשבת סטודנטית במשך 3 שנים. מעדותה של מגדולין עולה, כי הראיון שהיה אמור להיות עם אודי, לא היה ראיון קבלה, אלא פגישת היכרות, וכי הראיון לא היה כלל תנאי לתחילת תקופת ההכשרה שלה, ולמרות שהראיון לא התקיים במועד שנקבע, היא החלה בפועל בהכשרה, ורק תוך כדי תקופת ההכשרה הגיע אודי לדבר עימה (עיין עמ' 20, ש' 13-17 לפרוטוקול). באשר לאופן השיבוץ, העידה מגדולין, כי: "קיבלנו דף עם השמות של המכונים, בחרנו כל אחד, ואחרי זה אמרו לנו איפה כל אחד יעשה את הסטאג'" (עמ' 20, ש' 21 לפרוטוקול) עינינו הרואות, כי כל סטודנט בחר היכן הוא מעוניין לבצע את הכשרתו המעשית במקום נח לו מבחינה קרבה גאוגרפית, או מכל שיקול אחר, והמכללה שיבצה את הסטודנטים למקומות ההכשרה השונים. תחילת ההכשרה לא היתה מותנית כלל בראיון קבלה על ידי מי מטעם הנתבעת. גם X העידה, כי היא זו שבחרה את המקום לצורך ההכשרה ובצעה את ההכשרה, תחילה בבית חולים בנהריה ולאחר מכן אצל הנתבעת. ובלשונה: "ש. מדוע עברת מביה"ח לנתבעת? ת. הייתה לנו אפשרות לבחור. הייתי צריכה לעשות את כל התקופה בביה"ח נהרייה אז אמרו לנו שיש בעיה והיינו צריכים לבחור במקום אחר כדי לסיים את ההכשרה ואז בחרתי מכון לב הגליל שזה מקום קרוב בשבילי למקום המגורים שלי. בחרתי מתוך הרשימה שהמכללה נתנה לי." ( עמ' 22, ש' 14-18 לפרוטוקול) 35. אודי בתצהירו העיד, כי הנתבעת הסכימה, מתוך רצון טוב לתרום לקידום התחום בו עוסק המכון, וכי המכללה היא זו שהחליטה, איזה תלמיד יבצע הכשרה מקצועית, באיזה מכון ובלשונו: "...תלמידים אלו מעולם לא עברו סינון או ראיון עבודה אצל המכון, ולמעשה מעולם לא נפגשו עם מי מנציגי המכון טרם תחילת תקופת הכשרתם. לשון אחר: המכון מעולם לא בחר את מי מהתלמידים שהשלימו לימודיהם אצלו, אלא בית הספר היה זה ששלח את הסטודנטים ללימודי ההכשרה במכון, זאת באופן אקראי וללא כל שליטה מצד המכון". (עיין ס' 16, נ/4). לתצהירו צירף אודי מסמכים שונים, לרבות מבית הספר הארצי להנדסאים של הטכניון, אליו עברו הסטודנטים ללמוד, לאחר שהמכללה נסגרה, ומהם עולה, כי הסטודנטים נשלחו ע"י מוסד לימודיהם לנתבעת, בצירוף הסכמים מיוחדים להכשרת משתלמים החתומים ע"י מנהל בית הספר להנדסאים. קיים הסכם לביצוע הכשרה קלינית בין בית ספר הארצי להנדסאים, אשר החליף לגבי חלק מהסטודנטים את מכללת נשר עם סגירתה, ובהסכם צוין, כי המרפאה תיתן לסטודנטים הכשרה קלינית בהיקף של 40 שעות שבועיות למשך 10 חודשים, בהתאם לתוכנית הכשרה ספציפית, וכי אין בביצוע ההכשרה המעשית כדי ליצור יחסי עובד ומעביד בין התלמידים למרפאה. כמו כן, צירף אודי אישורים מהם עולה, כי בתקופה בה הסטודנטים ביצעו הכשרה מעשית, הם בוטחו על-ידי בית הספר הארצי להנדסאים בביטוח אחריות מקצועית ובביטוח צד שלישי. בביטוח צוין ספציפית, כי הביטוח שלו כולל את מגמת הנדסאי מכשור רפואי, גם בהתייחס לתקופה בה הם מבצעים הכשרה מעשית במוסדות הרפואיים, או הפרא רפואיים השונים . 36. גם סטלה, שהיתה סטודנטית במכללת נשר ולאחר מכן בבית הספר להנדסאים בטכניון, העידה בתצהירה (ס' 2 לנ/1), כי המכללה היא זו שקבעה לסטודנטים היכן יבצעו את הלימודים המעשיים. סטלה אף העידה, כי היה ידוע לה, כי תקופה זו היא חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים במכללה, וכי לא עלה על דעתה, שהיא זכאית לשכר, שכן המדובר בלימודים ולא בתקופת עבודה. 37. נדגיש שוב, כי הבדל זה באשר לאופן התחלתה של ההכשרה, בלא שלנתבעת יש אינטרס כלשהו בזהות הסטודנט, בניגוד לאופן קבלת מתמחה לביצוע התמחות בתחום עריכת הדין, ראיית חשבון וכד', יש לו משמעות. בענייננו, המטרה היתה לימודים מעשיים, גם לצורך הגשת עבודת הגמר; המטרה לא היתה עבודתם של התובעים. האם ההכשרה שביצעו התובעים אצל הנתבעת היתה חלק מתכנית הלימודים במכללה? 38. הנתבעת, בכתב הגנתה טענה, כי ההכשרה המעשית שביצעו התובעים אצלה, היתה, למעשה, חלק מתוכנית לימודיהם, מלכתחילה. אין המדובר בהפרדה בין לימודים עיוניים לקבלת תואר במכללה ולאחריהם בנפרד ובלא קשר ביצוע התמחות במקומות עבודה שונים. אם ניטול לדוגמא את לימודי המשפטים, או ראיית החשבון - הסטודנט מקבל תואר בלא קשר לביצוע ההתמחות, וההתמחות נפרדת באופן מוחלט מהלימודים. האוניברסיטה, או המכללה, בה לומד סטודנט משפטים, ראיית חשבון, יועץ מס וכד', לא דואגת לו למקום לביצוע ההתמחות, והוא זה שמחפש את מקום ההתמחות בכוחות עצמו, שכן ההתמחות אינה מהווה תנאי לקבלת התואר. בענייננו, ההכשרה המעשית, הינה חלק משלוש שנות הלימוד במכללה, והתעודות מהמכללה ניתנות רק לאחר ביצועה של ההכשרה. 39. פועל יוצא מכך, שההכשרה המעשית הינה חלק משלוש שנות הלימוד במכללה, הינו ביטוחם של הסטודנטים על-ידי המכללה בתקופה זו, והצורך בהגשת פרויקט במהלך תקופת ההכשרה המעשית. אודי העיד, כי המזכירה או הטכנולוגים הרפואיים של הנתבעת היו מיידעים מדי שבוע את הסטודנטים אודות השעות בהן עתידות להתבצע בדיקות ומזמינים אותם להתרשם, כאשר הסטודנטים היו חופשיים לבחור מתי להגיע ולכן, לנתבעת לא היה כל פיקוח על שעות לימודיהם. עיין סעיפים 14-17, 22-23 לתצהיר אודי. 40. מההסכמים שצורפו, והמתייחסים להכשרת סטודנטים בחברה דומה לנתבעת, שכן הסכמים אלה הצליחה הנתבעת לאתר עולה, כי המכללה מכשירה סטודנטים לקראת תעודת הנדסאי אלקטרוניקה במגמת מכשור רפואי וכן מכשירה טכנולוגים רפואיים, ועל פי הוראות משרד הבריאות, הסטודנטים, כחלק מלימודיהם, אמורים לבצע תקופת הכשרה קלינית במוסד רפואי מוכר לצורך קבלת תעודה. ההסכם מתייחס לתקופה של 10 חודשים, בה אמורה הנתבעת להכשיר, מעשית, את הסטודנטים. נציין, כי התובעים לא התייחסו בתצהיריהם במפורט לנקודה זו, על פיה ההכשרה המעשית היתה חלק מתוכנית הלימודים במכללה, מלכתחילה, וכן נמענו מלהעיד - האם שילמו שכר לימוד עבור 3 שנים. 41. סטלה אשר למדה בשנים 2007-2008 במכללה הטכנולוגית נשר, ולאחר שזו חדלה מלתפקד, היא המשיכה לימודיה בבית הספר להנדסאים בטכניון, העידה בתצהירה, כי טרם שהחלה בלימודיה המעשיים אצל הנתבעת, היא ידעה שתקופה זו, הינה חלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים במכללה, והמכללה היא שהודיעה לה, שאת השלמת לימודיה המעשיים - ההכשרה - היא תבצע אצל הנתבעת. בחקירתה הנגדית העידה סטלה, כי תקופת ההכשרה היתה חלק מתוכנית הלימודים, לכל דבר ועניין. (עיין עמ' 28 לפרוטוקול ש' 19 ועמ' 29, ש' 12-13 לפרוטוקול). כמו כן, העידה סטלה, כי את תעודת ההנדסאי ואת תעודת הטכנולוג הרפואי, שתנאי לקבלתן היה ביצוע ההכשרה והגשת עבודה - פרויקט גמר המתבססת על לימודיה בתקופת ההכשרה, היא קיבלה רק בתום שלוש שנים. סטלה העידה, כי ביצעה את ההכשרה אצל הנתבעת מיום 2.11.07 ועד ליום 2.9.08, כאשר הזכאות לתעודת ההנדסאי, הינה מיום 2.9.08, לאחר שעמדה בבחינות הגמר והגנה על פרויקט הגמר ותעודת הטכנולוג הרפואי נושאת תאריך 14.9.08 (עיין עמ' 28-29 ש' 28-31, ש' 1-14, לפרוטוקול). התובעים לא הציגו לפנינו מסמכים שיש בהם כדי להצביע על כך, שמי מהם קיבל את תואר ההנדסאי בטרם סיים את ההכשרה המעשית. מהנספחים לתצהירה של מגדולין עולה, כי היא סיימה את ההכשרה המעשית ב-20.7.08, וכי זכאותה לתואר הנדסאי, הינה רק מ-29.7.08, לאחר שסיימה את הלימודים, לרבות ההכשרה המעשית, עמדה בבחינות גמר והגנה על פרויקט הגמר. אשר על כן, האמור בסעיף 6 לתצהיר מגדולין-ת/3, על פיו תעודת ההנדסאים ניתנת בסיום שנתיים לימודים, אינה מדויקת לאור קבלתה רק בתום ההכשרה המעשית. גם סאמר סיים את ההכשרה המעשית בסוף חודש 8/06 וקיבל את תעודת הגמר כטכנולוג רפואי, רק ב-9/06; סאמר לא צירף לתצהירו את תעודת ההנדסאי שלו. אשר על כן, הננו קובעים, כי לאור החומר שהוצג לפנינו, ההכשרה המעשית היתה חלק מתוכנית הלימודים, ובטרם הסתיימה לא קיבלו הסטודנטים תעודת הנדסאי או תעודת טכנולוג רפואי. 42. סאמר אישר בחקירתו הנגדית, כי עם תחילת לימודיו במכללה הוא קיבל לידיו את תכנית הלימודים ובתכנית הלימודים הובהר, כי הלימודים הינם לתקופה של 3 שנים ומבחינה כלכלית הוא נערך למצב זה (עיין עמ' 16, ש' 19-33 לפרוטוקול). בנוסף אישר סאמר, בחקירתו הנגדית, כי בתקופת ההכשרה, בשנה השלישית ללימודים, היה עליו לכתוב את פרויקט הגמר וכי הטכנולוג הרפואי סייע לו בהכנת העבודה, לטענתו לא באופן משמעותי (עיין עמ' 17, ש' 33, עמ' 18, 1-12 לפרוטוקול). 43. מגדולין אישרה בחקירתה הנגדית, כי כאשר נרשמה ללימודים היא ידעה שמדובר במסלול לימודים בן 3 שנים, בסופו עליה להגיש עבודת גמר והוסיפה כי מבחינה כלכלית היא נערכה לכך וביקשה מראש מאביה סיוע לתקופה זו. "ש. ביצעת את הפרוייקט במהלך תקופת ההכשרה? ת. כן. ש. תספרי לי על תקופת הלימודים שלך. כשניגשת ללימודים ידעת שמדובר במסלול של 3 שנים שסופו בעבודת גמר? ת. כן, ידעתי. ש. איך תכננת להתפרנס. ת. מאבא שלי הוא לא עזר לי בתקופת הלימודים. ש. דיברתם על זה את(ה) ואבא שלך? ת. אמרתי לו שאני צריכה עזרה ב- 3 שנים של הלימודים. הוא ידע שהוא צריך לעזור לו." 44. X העידה, כי את פרויקט הגמר היא הכינה במהלך תקופת ההכשרה בביה"ח בנהריה וכי תקופת ההכשרה נועדה להשלים את לימודיה לצורך מציאת עבודה כטכנולוגית רפואית (עמ' 24, ש' 6-13 לפרוטוקול). 45. נציין, כי הצדדים לא המציאו לתיק בית הדין העתק מתוכנית הלימודים שנמסרה לתובעים עם תחילת לימודיהם במכללה, והתובעים לא התייחסו לשאלה - האם בשנת הלימודים השלישית, שילמו שכר לימוד למכללה, אם לאו. מעבר לנקודות אלה שלא הובהרו כל צורכן, עולה מחומר הראיות שלפנינו, כי תקופת ההכשרה המעשית היתה חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים במכללה. האם ההכשרה שביצעו התובעים היתה עבודה המזכה אותם בשכר, או שהיא נשאה אופי לימודי בעיקר, וככזו אין היא מזכה אותם בשכר? 46. כפי שקבענו לעיל, מטרת ההתקשרות בין הצדדים היתה לצורך לימוד והכשרה ואלה נעשו כחלק מתכנית הלימודים של תובעים. בעוד לטענת התובעים תקופת הכשרתם אצל הנתבעת היתה תקופת עבודה לכל דבר ועניין והם היו עצמאיים בעבודתם, לטענת הנתבעת תקופת ההכשרה נשאה אופי לימודי והתובעים לא ביצעו עבודה עצמאית ו/או עבודה בכלל. בנסיבות הספציפיות של תביעות התובעים שלפנינו, כפי שנבהיר להלן, לא הוכיחו התובעים כי ביצעו עבודה בפועל, כפי שטענו, במשך 5 ימים בשבוע, לפחות 40 שעות, והתרשמותנו הינה כי ההכשרה נשאה בעיקרה אופי לימודי ולא אופי של עבודה. נציין כי מעבר לעדות התובעים עצמם שהעידו כי ביצעו עבודה באופן עצמאי, לא תמך עד כלשהו בגרסתם, לרבות לא העדים שהובאו מטעמם. 47. התובעים טענו כי ביצעו בדיקות באופן עצמאי אולם עדי התובעים ד"ר ארנסטו מייסולס (להלן - ד"ר ארנסטו) וד"ר עבוד מועין (להלן - ד"ר עבוד), תמכו בעדותם דווקא בגרסת הנתבעת. ד"ר ארנסטו העיד, כי בכל הבדיקות שהוא ביצע נכח טכנולוג רפואי מוסמך ולא היה צורך בסטודנטים לביצוע הבדיקות. גם כאשר הסטודנטים חיברו את המכשור הנחוץ לביצוע הבדיקות, פעולותיהם נעשו תמיד בפיקוח טכנולוג רפואי מוסמך. ד"ר ארנסטו העיד, כי התובעים /הסטודנטים לא היו חלק ממערך כח האדם אצל הנתבעת, ומבחינתו, לא היה הבדל, אם הם היו נוכחים במהלך ביצוע הבדיקות, אם לאו. ד"ר ארנסטו אף העיד, כי הקשר שלו עם הסטודנטים היה שעות ספורות בשבוע בעת ביצוע בדיקות המאמץ עליהן היה מופקד. (עיין עדותו בע' 9 - 12 לפרוט'). 48. ד"ר עבוד העיד אף הוא כי כל הפעולות שתובעים /הסטודנטים ביצעו היו נתונות לפיקוח ולמעשה עיכבו את ביצוע הבדיקות (עיין עמ' 15 ש' 6-16 לפרוט'). בנוסף העיד ד"ר עבוד כי הוא לימד את הסטודנטים ובכלל זאת את התובעים, את החומר העיוני והמעשי הקשור לביצוע הבדיקות, ובלשונו: "ש. אתה ישבת ולימדת אותם? ת. בוודאי, אני מדריך של סטודנטים לרפואה שנה ד' בטכניון בחיפה ואני מלמד אותם. זה התפקיד שלי. ש. בשעות שהיית צריך לעשות בדיקות ישבת עם הסטודנטים? ת. זה אחד התפקידים שאני ממונה עליו. ש. איך לימדת את התובעת? ת. אני הסברתי לה מה זה אקו ואיך לעשות אותו, איך לאבחן א.ק.ג. מתי החולה בסכנה. דברים בסיסיים. ש. האם נעזרת בתובעת? ת. הם נעזרו בי, אני לא נעזרתי אף פעם. לגבי המילה "עבדה" אינני בקיא ברזי השפה". (עמ' 14-13 לפרוטוקול, ש' 32-17, 1-5 בהתאמה). 49. המכתבים שצרפה מגדולין לתצהירה, בחתימתם של ד"ר ארנסטו וד"ר עבוד בהם היא מבקשת לתמוך את טענתה לפיה היתה עובדת של הנתבעת, אין בהם לדעתנו ללמד על מעמדה של התובעת ועל היותה בגדר "עובדת" כמשמעות מונח זה בהקשר של יצירת יחסי עובד ומעביד. מדובר במכתבי המלצה שכתבו הרופאים לתובעת על מנת שהיא תוכל להציגם למעסיקיה העתידיים. במכתבים אלה ציינו הרופאים כי התובעת "עבדה" ובכך היא מבקשת לתמוך את טענתה בהתייחס למעמדה. ד"ר עבוד העיד במפורש בחקירתו הנגדית כאשר התבקש להתייחס למכתב ההמלצה החתום על ידו כי ראה בתקופת ההכשרה לימודים ולא עבודה וכי נקט במילה עבודה מאחר ואינו בקי ברזי השפה. עיין עדותו בעמ' 14 לפרוט' ש' 3-5, עמ' 15 לפרוטוקול ש' 20-25. ד"ר ארנסטו אישר בחקירתו, כי חתם על מכתב ההמלצה, אך הבהיר, כי התובעת לא ביצעה את הבדיקות לבדה, אלא בפיקוח. הננו סבורים, כי אין בעובדה שהרופאים ארנסטו ועבוד כתבו במכתב, כי התובעת עבדה כדי לקבוע את מעמדה. מעדותם עלה, כי השימוש במילה "עבדה" ו/או "עבודה" אין בו להצביע על היותה של התובעת עובדת, או כי ביצעה עבודה של ממש אצל הנתבעת. כל שניתן להסיק ממכתבים אלה, כי הרופאים רצו לסייע למגדולין במציאת עבודה לאחר סיום תקופת ההכשרה, ולא את שהתובעת מבקשת להסיק. הדברים אמורים גם בהתייחס לחוות הדעת אשר צרפו התובעים לתצהיריהם. מדובר בחוות דעת אשר נחתמו ע"י אודי ואשר אין מחלוקת כי לא הוא זה שפיקח על עבודתם של תובעים. להבנתנו עריכת חוות הדעת היתה פרוצדורה שהכתיבה דווקא המכללה וחוות הדעת נכתבו, על ניירות המיועדים לכך של המכללה או של בית הספר הארצי להנדסאים ולא על גבי ניר מכתבים של הנתבעת. אודי העיד בחקירתו הנגדית, כי חוות הדעת המתייחסת למגדולין חתומה על ידו, אך כתב היד בחוות הדעת גופה אינו כתב ידו. כך או כך, התובעים צרפו את חוות הדעת מבלי שהסבירו מי יזם את כתיבתן ולצורך איזה מטרה הן נערכו. גם חקירתו הנגדית של אודי על חוות הדעת היתה מצומצמת. צירוף חוות הדעת באופן שכזה אין בו לסייע לתובעים. התרשמותנו, הינה כי חוות הדעת מולאו בהתאם לדרישות המכללה/בית ספר להנדסאים וכחלק מהפיקוח שלהם על הסטודנטים, וכי חוות הדעת היו חלק מהפרוצדורה המקובלת לצורך קבלת תעודת הטכנולוג הרפואי, אולם, אין בהן כדי להוכיח כי הנתבעת היתה מעבידתם של התובעים. יתר על כן, כפי שיפורט בהמשך, גם לא התרשמנו שבהכרח מספר השעות שצוינו בחוות הדעת של חלק מהתובעים, אכן שיקפו בפועל את השעות שהתובעים היו נוכחים במשרדי הנתבעת, קל וחומר, שלא שיקפו את השעות שבהן התנסו התובעים בפועל בהפעלת המכשור הרפואי. 50. עדי הנתבעת, זויה ואיברהים, העידו, כי לימדו את התובעים כיצד לבצע את הבדיקות הרפואיות, לרבות מתן הסברים בהתייחס לחלק העיוני הקשור לביצוע הבדיקות, וכן לימדו את התובעים לקרוא את תוצאותיהן. כמו כן העידו זויה ואיברהים, כי התובעים לא ביצעו בדיקות ללא פיקוח של טכנולוג רפואי (עיין עדותה של זויה בתצהירה וכן בעמ' 39-42 לפרוטוקול, ובמיוחד בעמ' 41, ש' 3-10 לפרוטוקול; עיין עדותו של איברהים בסעיפים 6-7 לתצהירו וכן בעמ' 33 לפרוטוקול ש' 12-13, עמ' 37 לפרוטוקול ש' 8-10). גם סטלה, אשר ביצעה את ההכשרה אצל הנתבעת, העידה, כי תקופת ההכשרה היתה תקופת לימודים במסגרתה ניתנו לסטודנטים הסברים על ידי הטכנולוגים הרפואיים ועמדה בחקירתה הנגדית, על האמור בתצהירה, כי את הבדיקות הרפואיות היא ויתר הסטודנטים לא ביצעו מעולם ללא פיקוח (עיין סעיפים 6-7 לתצהיר ועדותה בעמ' 29, ש' 15-18 לפרוטוקול). כן עיין עדותו של אודי בסעיפים 4-11 לתצהירו. נדגיש, פעם נוספת, את אשר ציינו בסעיף 26 לפסק-דין זה, כי עדותה של סטלה עשתה עלינו רושם מהימן. לעדותה המהימנה של סטלה, מצטרפות עדויותיהם של שני הרופאים, שאינם עובדי הנתבעת ועדותו של איברהים שחדל לעבוד אצל הנתבעת בטרם מתן עדותו לפנינו, ומכל העדויות עולה, כי התובעים לא ביצעו עבודה עצמאית, אלא קיבלו הסברים ותרגלו הפעלת מכשירי הבדיקות, בנוכחות הטכנולוגיים הרפואיים המוסמכים, עובדי הנתבעת. 51. הננו מעדיפים את עדויות הרופאים - עדי התובעים ואת עדויות הנתבעת, לעניין זה, וקובעים, כי התובעים לא הוכיחו שביצעו עבודה עצמאית להבדיל מתרגול בנוכחות הטכנולוגיים הרפואיים המוסמכים ו/או בנוכחות הרופאים. התנסות זו אינה בגדר "עבודה" המזכה בשכר. 52. באשר לטענת התובעים, כי ביצוע הכשרתם במשך 40 שעות שבועיות, שכן זו היתה דרישת המכללה, נציין, כי בפועל, וכעולה מהראיות שלפנינו, לא נכחו התובעים במשך 40 שעות שבועיות בנתבעת. התובעים לא הביאו עדות, מלבד עדויותיהם הם, לכך שנכחו במשך 40 שעות בשבוע וביצוע עבודה בהיקף כזה. התובעים לא ערכו רישום ידני של שעות הנוכחות שלהם אצל הנתבעת במהלך תקופת הכשרתם. מהעדויות עולה, כי המכון, המבצע בדיקות שבבעלות הנתבעת, היה פתוח משנה 08:00 ועד 20:00 ולסטודנטים ניתנה האפשרות לבחור, מתי להגיע, תוך שנמסר להם המידע באיזה ימים ובאיזה שעות במהלך כל שבוע, מתוכננות בדיקות, לפי סוגי הבדיקות. לא התרשמנו, כי מסגרת עבודתם של התובעים היתה קבועה, וכי הם עבדו, באופן קבוע, 5 ימים בשבוע, מהשעה 08:00 ועד השעה 16:00, ובנוסף לכך, מספר שעות ביום שישי. סאמר ומגדולין, אף לא צרפו לתצהיר מטעמם, מסמך כלשהו ממנו עלה, ולו לכאורה, כי הם נכחו 40 שעות בשבוע אצל הנתבעת 53. סטלה העידה, כי שעות ההכשרה היו שעות לימוד על בסיסן היה עליה לכתוב את פרויקט הגמר וכי היא והסטודנטים האחרים ידעו, מראש, כי לא יבצעו 40 שעות שבועיות של הכשרה מה גם ש-40 שעות שבועיות הן מקסימום השעות, ולא מינימום השעות, הנדרשות לביצוע ההכשרה (עמ' 28, ש' 22-30 לפרוטוקול). ובלשונה של סטלה: " ש. חובת הסטג' זה לעבוד 40 ש"ש? ת. לא, זה ללמוד ולא 40 ש"ש אלא כמה שאפשר לבוא על מנת אח"כ לכתוב את הפרוייקט. לא הייתי מחוייבת לשעות כי לביה"ס להנדסאים של הטכניון היה מגבלה להשיג לנו מקום סטג'. ש. אני אומר לך שאודי אומר שלפני ההוראות על מנת לעשות סטג' צריך להיות נוכח 40 ש"ש. אני מפנה לסעיף 22ז' לתצהיר של אודי. ת. זה באמת היה במסגרת הלימודים 40 ש"ש אבל לביה"ס הטכניון לא היה מקום לתת לנו להתנסות 40 ש"ש. מראש ידענו שאנחנו אצל הנתבעת נעשה פחות מ - 40 ש"ש. זה גם לא המינימום אלא המקסימום". עיין גם בעמ' 30 לפרוטוקול ש' 9-31, שם העידה סטלה, כי נאמר לה במכללה, כי במידה ובמקום ההכשרה לא ניתן לבצע 40 שעות שבועיות של הכשרה, כתיבת פרויקט הגמר מהווה לימודים ולכן, אין בכך פסול. 54. עדותה של זויה תומכת, אף היא בגרסת הנתבעת. זויה העידה, כי השעות בהן הגיעו הסטודנטים להכשרה לא היו קבועות, אלא נקבעו בהתאם לשעות הבדיקות הרפואיות שהיו באותו שבוע, לגביהן היא והטכנולוגים הרפואיים האחרים היו מעדכנים אותם. זויה העידה, כי היא זו שהיתה אחראית וניסתה לשבץ את הסטודנטים, והסטודנטים מצידם היו מגיעים מספר שעות, ימים ספורים בשבוע (2-3 ימים), ולא כל יום, בהתאם לבחירת הסטודנטים, ובהתייחס לימים בהם התבצעו הבדיקות הרפואיות. זויה העידה, כי לא היה פיקוח ממשי על שעות הלימוד של הסטודנטים, ולמרות שהיא שיבצה אותם בהתאם לסידור העבודה של הטכנאים, הם לא תמיד הגיעו לבדיקות הרפואיות, במיוחד X, אשר כמעט ולא הגיעה כלל לבדיקות. זויה הדגישה, כי אף אחד מתובעים לא ביצע 40 שעות לימוד שבועיות בשבוע ומאחר ולא נערך רישום כלשהו המתייחס לשעות הלימוד של כל אחד מהסטודנטים, כפי שהגיע בפועל, לא ניתן לדעת, כמה שעות, בסופו של דבר, הגיע כל אחד מהם. זויה צרפה לתצהירה, כנספח א', דוגמאות של סידורי עבודה לשנים 2007-2008. מרישומים אלה עולה בבירור, כי מלכתחילה לא שובצו הסטודנטים, באופן רצוף, מידי יום, בצמידות לטכנולוגיים הרפואיים, אלא היו ימים בהם מופיע רישום של צירוף X לצוות שכלל רופא וטכנולוגים רפואיים, והיו ימים בהם צורפה מגדולין לצוות, ולא מצאנו, ולו שבוע אחד, שבו שובצו שתיהן לצפות בבדיקות במשך כל השבוע. זויה הוסיפה, כי הסטודנטים לא ביצעו מעולם בדיקה רפואית ללא פיקוח ונוכחותם בבדיקות לא תרמה מאומה למטופל או לנתבעת, אלא נועדה בכדי שילמדו את המקצוע. בחקירתה הנגדית עמדה זויה על עדותה בתצהירה והבהירה, פעם נוספת, כי נספח א' הוא רישום של השעות בהן הסטודנטים היו יכולים להגיע, ולא דווקא, הגיעו בפועל (עיין עמ' 41-39 לפרוטוקול), כי הסטודנטים לא ביצעו, מעולם, בדיקות ללא פיקוח של טכנולוג רפואי, כי לימדה את הסטודנטים חומר עיוני, ובכלל זאת, קריאת בדיקות. בעניין זה הסבירה זויה, כי חלק מהחומר העיוני נמסר לסטודנטים מראש, על מנת שיקראו וילמדו אותו בביתם (עיין עמ' 43-42 לפרוטוקול). ויובהר: עדותה של זויה לא נסתרה והתובעים לא הביאו ראיה, מעבר לעדותיהם הם, בהתייחס לשעות נוכחותם אצל הנתבעת. 55. נדגיש, כי גם התובעים לא העידו ולא טענו, שאם נבצר ממי מהם להתייצב עקב מחלה/ חופשה/חג וכד', הם היו צריכים לדווח לנתבעת. התובעים אף לא טענו, כי הם נבצר מהם להתייצב, היתה מבוצעת החלפה של ימי התייצבותם עם סטודנטים אחרים. 56. כמו כן, מעדויותיהם של סטלה ואיברהים עלה, כי סאמר ומגדולין לא הגיעו באופן סדיר להכשרה מאחר ועבדו בתקופה זו: סאמר כמלצר בבית קפה ולאחר מכן כבעלים של בית קפה ומגדולין בחנות של אביה. לגבי מגדולין העידה סטלה בחקירתה הנגדית, כי מגדולין, אומנם, למדה איתה יחד בהכשרה אצל הנתבעת, אך הגיעה לשיבוצים אצל הנתבעת רק לעיתים רחוקות, זאת מאחר ועבדה בחנות של אביה. כאשר נשאלה, כיצד נודע לה שמגדולין עבדה בחנות של אביה השיבה כי בתקופה הרלוונטית כאשר היא התקשרה למגדולין, לברר מדוע זו האחרונה לא הגיעה לשיבוצים אצל הנתבעת, מגדולין השיבה לה, שאין באפשרותה להגיע עקב העבודה אצל אביה. (עיין בפרוטוקול עמ' 30-31). עדותה של סטלה, לפיה מגדולין מיעטה להגיע להכשרה מאחר ועבדה בחנות של אביה, לא נסתרה, והמדובר בעדות מהימנה בעינינו. באשר לסאמר - בתצהירו המשלים, אישר כי במקביל לתקופת הכשרתו עבד כמלצר ובהמשך הוא ושותף נוסף ניהלו והיו בעלים של בית קפה. בעדותו, בחקירתו הנגדית, העיד כי עבד בבית הקפה, מדי יום, בשעות אחר הצהריים. איברהים העיד, כי: " סאמר לא היה תמיד מגיע לסטג', הוא לא היה מגיע ללמוד, הוא היה מגיע מתי שבא לו כי היתה לו עבודה נוספת במסעדה ..." (עיין עמ' 34 לפרוטוקול ש' 12-13). עדותו של איברהים מהימנה עלינו. בנוסף, לא סביר בעינינו, כי סאמר נכח בהכשרה מדי יום, מהשעה 08:00 עד השעה 16:00, ומהשעה 17:00 עד שעות הלילה המאוחרות עבד בבית הקפה, כך במשך כ-10 חודשים. 57. המסקנה העולה מהעדויות שלפנינו, הינה, כי לא היה פיקוח על שעות נוכחותם של הסטודנטים, אולם היה פיקוח צמוד של הטכנולוגים הרפואיים על העבודה שביצעו, ולמעשה, הם לא ביצעו בדיקות, באופן עצמאי ולבד. גם מעדויות התובעים לא עולה, כי נדרשו לדווח על נוכחות או על היעדרות, תוך פירוט נימוקי ההיעדרות, כפי שמצופה מעובד לעשות. היעדרותם של הסטודנטים, לרבות התובעים בתיק שלפנינו, לא הצריכה גיוס ממלא מקום על מנת לבצע עבודה כלשהי במקומם, שכן, ממילא, הנתבעת לא בנתה את תוכנית העבודה וביצוע הבדיקות במכון, על התובעים. אשר על כן, הננו קובעים, כי לאור חומר הראיות, כפי שהובא לפנינו, לא ביצעו התובעים עבודה, המזכה אותם בשכר. מחומר הראיות אף עולה, כי הנתבעת לא הפיקה רווח של ממש מתקופת הכשרתם של התובעים, וכי הדרכתם של התובעים והפיקוח עליהם על-ידי הצוות המקצועי שכלל -טכנולוגים רפואיים מוסמכים, שהינם עובדי הנתבעת, וכן רופאים שעבדו במכון שבבעלות הנתבעת, אם כי לא היו עובדי הנתבעת - אף דרשה מאמץ והשקעת זמן. יתר על כן, מעדותו של אודי (סעיף 24 לתצהירו), שלא נסתרה, עולה כי מצבת כח האדם אצל הנתבעת לא השתנתה כלל, לאחר שהנתבעת הפסיקה לקבל סטודנטים לצורך הכשרה מעשית. 58. אשר על כן, כאשר במצטבר מטרת ההתקשרות לא היתה יצירת יחסי עובד-מעביד, המדובר היה בהכשרה מעשית שהינה חלק מתוכנית הלימודים, ואשר כפועל יוצא ממנה, היו הסטודנטים אף אמורים להגיש את פרויקט הגמר, כאשר התובעים לא הוכיחו עבודה בימים ובשעות סדירות, ומנגד, הוכח כי לא היה פיקוח ורישום מדויק של שעות הגעתם לנתבעת, וכאשר לאלה מצטבר הנתון, כי התובעים לא ביצעו בדיקות באופן עצמאי, אלא, בעיקרו של דבר, התנסו בביצוע הבדיקות בפיקוח אחרים - אין המדובר ביחסי עובד מעביד ובעבודה המזכה בשכר. כפי שציינו, לעיל, הכשרתם המעשית של התובעים, לא היתה שונה במהותה מסבב המחלוקות שמבצעים רופאים במהלך שנות לימודיהם, מצפייה של סטודנטים הלומדים להיות מורים בשיעורים בכיתות, או בגנים, לרבות העברת שיעורים בפועל, מידי פעם, ודומה לאמור בפסק-הדין בעניין מוזס ובדוגמאות שהובאו בסעיף 16 שם. 59. לאור פסק הדין בעב' 3244/02 הלן הלון נ' מדינת ישראל (29.1.2006) (להלן - "עניין הלן הלון) מפי השופטת רימון-קפלן, אשר עוסק אף הוא בתקופת הכשרה של טכנולוגים רפואיים, במסגרתו נקבע כי שררו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד, מלאכתנו לא תהא שלמה ללא התייחסות לקביעותיו, מה גם, שלמעשה, התובעים הגישו תביעתם כאשר אין הם מתאמצים להוכיח טענותיהם בדבר ביצוע עבודה בפועל, אלא מסתמכים על פסק-דין בעניין הלן הלון, כבסיס לתביעתם. בנוסף, נתייחס לפסק דין בעב' 2362/05 שלומית לבקוביץ נ' המרכז הרפואי שערי צדק והמכונים הביוטכנולוגיים בישראל (6.4.08), מפי השופט אברהמי, אשר עסק אף הוא בשאלה - האם תקופת הכשרתה של טכנולוגית רפואית, הינה תקופת עבודה המזכה בשכר. נדגיש, כי בשני המקרים היה מדובר בסטודנטים שהוכשרו בבתי חולים, אשר בהם מסגרת המטלות שהוטלו עליהם היו שונות, מאשר בענייננו. 60. נסיבות המקרה וקביעותיו העובדתיות של בית הדין בעניין הלון הלן עליו מבקשים תובעים לסמוך ולבסס את תביעתם שונות מהמקרה שבפנינו. בעניין הלן הלון, התובעת ביצעה הכשרה מקצועית בת 10 חודשים במרכז הרפואי רמב"ם, שהינו בית חולים ממשלתי. בית הדין קבע, כי ההכשרה בוצעה מכח הסדר מינהלי של משרד הבריאות (חוזר מנכ"ל מס' 24/01 מיום 17.12.01), לפיו משך הלימודים וההכשרה הוא 3 שנים הכולל שנתיים לימודים עיוניים ושנה אחת התנסות בתחום מכשור מסוים במחלקות המוכרות המתאימות בבתי החולים. בית הדין, לאחר שסקר את פסיקת בתי הדין לעבודה בנושא מעמד מתמחה או חניך כעובד וניתוח הראיות והעובדות שהוכחו בפניו, הגיע למסקנה, כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד. בית הדין בעניין הלן הלון קבע, כי במהלך תקופת הכשרתה בבית החולים התובעת נכחה 5 ימים בשבוע בכל שעות הפעילות הרגילה של המחלקה, ביצעה בפועל עבודה אשר נדרשה לצרכי המחלקה מעבר ללימוד שלמדה ולערך המוסף הלימודי לו זכתה מעצם שהייתה ועבודתה במחלקות זאת, בשונה מתלמיד אשר פוקד את המחלקות במשך שעות ספורות בשבוע, תוך כדי לימודיו העיוניים במכללה. בית הדין ציין, כי בתקופת הכשרתה של התובעת לא היה כח עזר במחלקות ולא אחות קבועה, כפי שמתחייב ונהוג, כך שהתובעת ביצעה בפועל פעולות עזר ופעולות נלוות לליבת הפעילות במקום כח העזר זאת, ללא הוספת תקן. בית הדין בעניין הלן הלון, קיבל את גרסת התובעת, לפיה היא קיבלה הנחיות מהטכנאיות וביצעה בפועל, באופן עצמאי, בדיקות רפואיות אשר טכנולוג רפואי מבצע, זאת בנוסף לסיוע בפעולות עזר שונות, כגון מענה לטלפונים וניקוי מכשירים לצורך ביצוע בדיקות ו/או בסיומן. כן קיבל בית הדין את גרסת התובעת, לפיה היא היתה קשורה במסגרת של ימי ושעות עבודה, כך שכאשר היא נאלצה לצאת מוקדם יותר, להגיע מאוחר יותר, או להיעדר מסיבה כלשהי, היא דיווחה על כך למנהל המחלקה, או לטכנולוג הראשי. בית הדין הדגיש, כי הנתבעת - המדינה, נמנעה מלהעיד את הטכנאים אשר נכחו ועבדו בתקופה בה ביצעה התובעת את ההכשרה והעדיף להעיד את מנהל היחידה לקרדיולוגיה בלתי פולשנית (אקו-לב), בה ביצעה התובעת את ההכשרה, אשר לא ידעה, מידיעה אישית, פרטים באשר למתכונת השעות והפעולות אותן ביצעה התובעת מדי יום. גם העדים הנוספים שהעידה הנתבעת בעניין הלן הלון, לא ידעו להעיד על פעולותיה היומיומיות של התובעת, היקף שעות הפעילות ומתכונת ההכשרה בפועל. בית הדין ציין בסיום פסק דינו, כי: "קביעתנו - כאמור לעיל מתייחסת לנסיבות העסקתה של התובעת כפי שהוכחו בפנינו, ואין היא מתיימרת לקבוע באשר למעמד זה באופן כללי ולרבות אצל מעסיקים אחרים, או בבתי חולים אחרים של הנתבעת, אשר כלל לא הובאו בפנינו ראיות לגבי האופן בו מתנהלים הדברים אצלם. ברם, בהינתן כי בכובעה האחר, הנתבעת שבפנינו, משמשת גם כרגולאטור המפקח על מקצוע זה, מן הראוי כי תדאג להסדיר סוגיה זו באופן ברור ונהיר לכל הנוגעים בדבר, כפי שאמנם העיד ד"ר שנון כי בכוונתה לעשות". (עיין סעיף 37 לפסק הדין). ובהשוואה לענייננו, כמפורט בהרחבה לעיל, התובעים לא הוכיחו, כי בפועל במסגרת הכשרתם נכחו באופן קבוע - 5 ימים בשבוע 8 שעות ביום - במכון הנתבעת, מה גם שכמות הבדיקות אצל הנתבעת מצומצמת באופן משמעותי, בהשוואה להיקף הבדיקות המבוצעות בבית חולים ממשלתי, כדוגמת בית החולים רמב"ם. ונהפוך הוא - מהעדויות לפנינו עולה אחרת. גם אם נשווה את התייחסות X בתיק שלפנינו לתקופת עבודתה בבית החולים, בהשוואה אצל עבודתה אצל הנתבעת, ניתן יהיה להיווכח, כי במסגרת העבודה בבית החולים היא ביצעה גם עבודות ניקוי, חיטוי, החלפת צנרת וכד', ואף נדרשה לבצע תיוקים, לסדר ציוד במחסנים ולענות לטלפונים וכן לעבור ממחלקה למחלקה בבית החולים (עיין סעיפים 16-20 לתצהירה, ת/5). אותן פעולות שנדרשה X לעשות בבית החולים היא לא נדרשה לבצע אצל הנתבעת, אפילו בהתאם לגרסתה בתצהירה. אשר על כן, ברור, שיש הבדל משמעותי בין סוגי העבודות שסטודנטים נתבקשו לבצע בעת הכשרתם בבית החולים לבין העבודות, או ליתר דיוק, הצפייה והניסיון בביצוע בדיקות, במכון פרטי, כדוגמת הנתבעת. בניגוד לעניין הלן הלון, התובעים בענייננו לא החליפו כח עזר, או אחות כלשהי. כמו כן, בענייננו הביאה הנתבעת עדים, בעלי ידיעה אישית, וכן מספר טכנולוגים רפואיים, סטודנטית שהוכשרה, כמו התובעים, ואף עדי התובעים - הרופאים שזומנו -וכולם העידו, כי הכשרת התובעים לא היתה בגדר עבודה המזכה בשכר. אשר על כן, מטבע הדברים, הצבת תשתית עובדתית שונה וחומר ראיות שונה, מביאה גם למסקנה שונה, בסופו של דבר. 61. באשר לעניין שלומית לבקוביץ, ציין בית הדין האזורי בירושלים, שם מפי השופט אברהמי, כי בבסיס ההתקשרות שם, היתה אופציה להעסקת הסטודנטים לאחר תום הכשרתם, ואכן התובעת שם המשיכה עם סיום תקופת ההכשרה לעבוד כטכנאית רפואית בבית החולים, כאשר לא היה הבדל בין הפעולות שביצעה, בעת תקופת ההכשרה, לפעולות שביצעה לאחר מכן. נדגיש, פעם נוספת, כי המדובר בהכשרה שבוצעה בבית חולים ובתשתית עובדתית ממנה עולה, כי התובעת היתה חלק מהצוות המקצועי, נכחה בהיקף של משרה מלאה וביצעה בדיקות באופן עצמאי. כמו כן, באותו עניין קבע בית הדין, כי אלמלא היתה התובעת שם מבצעת את הבדיקות, הן היו צריכות להיות מבצעות ע"י עובד אחר של בית החולים, ובית החולים שם לא הביא ולו טכנאי אחד מטעמו, על מנת להעיד מה בדיוק עשתה התובעת בתקופת הכשרתה, והימנעות זו מהבאת עדים, זקף בית הדין לחובת הנתבע שם. התשתית העובדתית בענייננו, וכמפורט לעיל בהרחבה, שונה באופן מהותי. הנתבעת דאגה להביא עדים היודעים, מידיעה אישית, מה בוצע ע"י התובעים בפועל ועד כמה נכחו אצל הנתבעת, ולאחר תום תקופת ההכשרה, לא המשיכו התובעים לעבוד אצל הנתבעת. לא הוכח, כי התובעים ביצעו עבודה עצמאית בפועל, או כי היוו חלק מהצוות המקצועי הקבוע אצל הנתבעת, ובכל מקרה, התובעים לא הוכיחו את מסגרת שעות עבודתם במהלך תקופת ההכשרה. 62. באשר לטענת הנתבעת, כי יש לדחות התביעה גם לאור חוסר תום ליבם של התובעים, אין בידינו לקבל טענה זו. משהתביעה נדחתה לגופה על בסיס שיקולים עניינים, מתייתר הצורך לדון בטענה זו של הנתבעת. יחד עם זאת, לו היינו מגיעים למסקנה, כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, וכי התובעים ביצעו עבודה המזכה אותם בשכר, הרי שעצם הגשת התביעה, אינה מהווה התנהלות בחוסר תום לב. התובעים בענייננו, אמנם לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם, אך אין לומר, שהתנהלותם מהווה התנהלות שלא בתום לב. סוף דבר תביעת התובעים נדחית. כל אחד מתובעים ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪. התלמדות בעבודה