קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אובדן חפצים במזוודה בטיסה: ביום 31.7.2009 טסה התובעת במטוס הנתבעת (להלן: "אל על") לקנדה, שם כניסתה סורבה על ידי השלטונות הקנדיים. לפיכך, טסה חזרה ארצה במטוס אל על בו ביום. לטענת התובעת על אל על לפצותה בגין אובדן חלק מכבודתה בטיסה וכן עוגמת נפש שנגרמה לה בסך כולל של 25,808 ₪. טענות התובעת 3. בעת עליית התובעת למטוס בנמל התעופה בן גוריון בישראל, היא מסרה לנציגי הנתבעת שתי מזוודות שהכילו את חפציה האישיים ודברי ערך. בעלייתה למטוס נשאה איתה מחשב אישי נייד מדגם ACER עם מכשירי עזר ומצלמה דיגיטלית, בתוך תיק מחשב וכן תיק יד גדול. 4. לפני עליית התובעת למטוס חזרה מטורונטו הודיע לה הנציג האחראי על המזוודות שם כי אחת המזוודות שלה נותרה בארץ וכי המזוודה השנייה הגיעה לטורונטו ותוחזר יחד איתה על אותו מטוס. 5. בטרם עליית התובעת למטוס, בהיותה בחדר הבטחון של אל על, לאחר חיפוש שנערך עליה, נמסרה לה המזוודה שהגיעה לקנדה, אך אשת הבטחון של אל על דרשה ממנה להשאיר את תיק המחשב על תכולתו בתוך המזוודה שהגיעה מהארץ, כדי שיועבר לתא המטען של המטוס. התובעת ניסתה להתנגד לדרישה זו, ללא הואיל. המזוודה הגדולה ותיק המחשב שבה נשארו ברשות אנשי הבטחון לשם העברתם לתא המטען. 6. בהגיע התובעת לתוך המטוס, מסרה לה אשת הבטחון ארבעה כרטיסים בגין הכבודה שעלתה לתא המטען של המטוס, ללא הסבר. במטוס עצמו גילתה התובעת כי נוסעים רבים הורשו לעלות עם דברי מזון, מחשבים ומצלמות, למרות שלה הוסבר כי אסור להעלות דברים אלה לטיסה. 7. כשהגיעה התובעת ארצה, ניגשה למסוע המזוודות לקבל את המזוודה ותיק המחשב אך גילתה כי המזוודה שלה ריקה ותיק המחשב על תכולתו נעלם. התובעת ניגשה ליחידת תביעות כבודה בשדה התעופה, שם הופתעה לגלות כי חלק מתכולת המזוודה הריקה הושם בתוך ארבעה קרטונים, שכנראה לגביהם קיבלה את ארבעת הכרטיסים. היא קיבלה את המזוודה הקטנה שנשארה בישראל והתבקשה להגיש תביעה בגין הכבודה האבודה. 8. פקידת התביעות של אל על מסרה לתובעת טופס תביעה למילוי פרטיה ופרטי החפצים האבודים וערכם וביקשה ממנה, בהתחשב במצבה הנפשי של התובעת, כי תגיש את התביעה לאחר שתגיע לביתה ותבדוק את תכולת הקרטונים. 9. התובעת שלחה את תביעתה לנתבעת עם הפרטים הדרושים וקיבלה מס' תיק 341018. 10. התובעת מפרטת את פרטי הכבודה שאבדה (מחשב, מצלמה, פרטי לבוש, איפור, מתנות) וערכם, המסתכם ב- 4,160 $, שהם 15,808 ₪ לפי שער הדולר נכון ליום הארוע. 11. התובעת מפרטת את המעשים והמחדלים אותם היא מייחסת לאל על בהתנהלותה כלפיה, ושלטענה גרמו לה נזקים. כמו כן נגרמה לה עוגמת נפש עקב אובדן חפציה, אותה מעריכה ב- 10,000 ₪. טענות אל על 1. אל על מעלה מספר טענות משפטיות. המדובר בתביעה בה נטען לאובדן חפצים מתוך כבודה בתובלה אווירית בינלאומית, לפיכך היא כפופה לאמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בינלאומית באוויר, הידועה כאמנת וורשה, כפי שתוקנה ע"י פרוטוקול האג (להלן ביחד: "האמנה"). 2. על כבודה והובלתה חלות הוראות האמנה מכוח חוק התובלה האווירית, התש"מ-1980 (להלן: "החוק") המחיל את הוראות האמנה על מדינות האמנה. קנדה וישראל הן צדדים לאמנה ולפרוטוקול המתקן ולפיכך התביעה כפופה להם. סע' 24 לאמנה קובע כי עילת תביעה הצומחת מהאמנה כפופה אך ורק לתנאים ולגבולות הקבועים באמנה. המחוקק הישראלי אף הוסיף בסע' 10 לחוק התובלה האווירית הוראה דומה, המדגישה את בלעדיות העילה מכוח החוק והאמנה. 3. הפסיקה הישראלית אימצה הלכה זו ושללה כל אפשרות של הגשת תביעה על יסוד חוק אחר או הדין המקומי שעה שהתביעה עוסקת בתחום התובלה האווירית ובעניין המוסדר בתוך גדרי האמנה. לפיכך התביעה מוגבלת לגבולות האמנה והתובעת מנועה מלתבוע עפ"י כל דין אחר. 4. יש מקום לדחיית התביעה על הסף שכן חוק הטיס (בטחון בתעופה אזרחית) התשל"ז-1977 (להלן: "חוק הטיס"), סע' 9(א) לחוק מסמיך את אל על לבצע בידוק בטחוני לנוסעי טיסה, וסע' 12 לחוק אף קובע כי לא יעלה נוסע למטוס אם לא בוצעה לו ולכבודתו בדיקה בטחונית. לפיכך היא פעלה בהתאם לסמכותה בעת ביצוע הבידוק ובקבלת ההחלטה כי אין להעלות חלק מהציוד למטוס ככבודת יד. 5. סע' 19 לחוק הטיס קובע חסינות לעושי בידוק בטחוני מפני כל תביעה אזרחית או פלילית בגין ביצוע הבידוק הבטחוני. חסינות זו משמעה פטור מאחריות שכוללת גם פטור מחובת פיצוי. בשל חסינות זו, דין התביעה להדחות על הסף. 6. סע' 22 לאמנה קובע את גבולות הפיצוי באמנה ואת הכלל הבסיסי כי הפיצוי המרבי על אובדן כבודה ייקבע על פי משקל הכבודה. צו התובלה האווירית (זכויות משיכה מיוחדות), תשל"ט-1978 (להלן: "הצו") קבע את גבולות הפיצוי המקסימאלי העדכניים לסכום בש"ח השווה ל- 17 זכויות משיכה מיוחדות לכל ק"ג של כבודה שאבדה, ניזוקה או אחרה להגיע ליעדה. זכויות משיכה מיוחדות שוות ערך כיום לכ- 103 ₪. לכן מגבלת האחריות המקסימלית תהא שווה למכפלת 103 ₪ במשקל הכבודה שאבדה. 7. לגבי עוגמת נפש, נקבע בפסיקה כי הוראות הדין אינן מאפשרות לפסוק פיצוי כלשהו, לרבות פיצוי בגין עוגמת נפש, מעבר לשעור הקבוע באמנה. 8. באשר לעובדות נשוא התביעה, אל על מכחישה את מרביתן. אל על מודה כי בעת ביצוע הבדיקה הבטחונית הוחלט לא לאפשר לתובעת לקחת עמה לתא הנוסעים חפצים מסוימים והיא נדרשה להכניסם לכבודתה ולא לקחתם עימה לתא הנוסעים. היא מכחישה כי היו לתובעת שתי יחידות כבודה שמסרה בישראל וכן את טענתה כי אחת מהן נותרה בישראל, היא מפנה לכרטיס העליה למטוס. אל על אינה מכחישה כי נמסרו לתובעת 4 תוויות בכבודה בגין הכבודה שנשלחה לתא המטען בטורונטו. לטענתה התובעת קיבלה את כל יחידות הכבודה והחפצים שמסרה בנמל התעופה בטורונטו על פי התוויות שהיו בידיה. 9. התובעת לא הוכיחה את פרטי הנזק, רשימת הפרטים שטוענת לאובדנם אינה סבירה. כמו כן לא צורפו קבלות כלשהן. התובעת אכן הגישה תביעה והוצע לה פיצוי בסכום של 804 ₪, המבוסס על 8 ק"ג הערכת משקל הפרטים החסרים. הראיות 10. התובעת הגישה תצהיר מטעמה. הנתבעת הגישה תצהיר התומך בכתב ההגנה של גב' ענבר כהן, נציגת תביעות כבודה של הנתבעת בישראל. ביום 23.1.11 נחקרה התובעת על תצהירה. בא כוחה וויתר על חקירת המצהירה מטעם הנתבעת. הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ. דיון 11. אפתח בכך שמרבית חקירתה הנגדית של התובעת התמקדה בשאלת הסיבה לסרוב שלטונות ההגירה הקנדיים להכניסה למדינה. התובעת בחקירתה הבהירה כי טסה גם לאחר מכן לקנדה וכי גם אז כניסתה סורבה (עמ' 3 ש' 22-28). התובעת לא ידעה להסביר זאת, למעט השערה כי ייתכן ובואה עם בגדי קיץ עורר חשד כי תנסה להישאר במדינה (עמ' 4 ש' 28-30). 12. לעניות דעתי אין שלאלת הטעם סירוב הכניסה של התבועת לקנדה השלכה מהותית על ההכרעה בתיק זה. אם היתה לאל על סיבה לדרוש מהתובעת לעמוד בתנאי בידוק קפדניים, ולמעשה איני מוצאת כי ניתן לשלול שיקול הדעת המוקנה לה בעניין זה, הרי עיקר טענותיה של התובעת כאן מתמקדות באובדן כבודתה. גם אם היתה לאל על זכות לבדוק את התובעת כדבעי, לפי כללי הבטחון המחמירים ביותר, אין בכך כדי לשלול חובתה של אל על להחזיר את הכבודה במלואה לידי התובעת, ללא כל הנמקה מיוחדת. 13. התובעת הציגה לפני גרסה ברורה לארועי יום 31.7.09 - לשיטתה, מסרה בשדה התעופה שתי מזוודות כבודה, כשרק אחת אכן הגיעה לתא המטען של המטוס. יחד עימה בתא הנוסעים היו שני תיקים נוספים - תיק ובו מחשב נייד, מצלמה ואביזרים נלווים ותיק צד (סע' 5-6 לתצהירה). בחקירתה הוסיפה התובעת כי הגיעה לשדה התעופה בישראל עם מזוודה אחת בלבד, אך משנמסר לה כי יש לה משקל עודף במזוודה, קנתה מזוודה נוספת ופיצלה את חפציה בין השתיים (עמ' 5 ש' 14-19). משכניסתה לקנדה סורבה, ולאחר בדיקה בטחונית שעברה, הוחזרה לארץ כשאנשי הבטחון של אל על הורו לה להכניס את תיק המחשב למזוודה ומסרו לה 4 ספחים לקבלת כבודה (סע' 7,9 לתצהיר). בהגיעה לארץ, במסוע המזוודות חיכתה לה מזוודתה, ריקה (סע' 11 לתצהיר), וביחידת תביעות כבודה בשדה התעופה נמסרו לה 4 קרטונים ובהם חלק מכבודתה (סע' 12). ביחס לאופן עריכת הבידוק הבטחוני, הצהירה כי אשת הבטחון שביקשה ממנה את המחשב נהגה בה בזלזלו רב, תוך תנועת יד שנמאס לה מהתובעת, שלא צריך "לבלבל את המוח". כשביקשה לשבת נמנע ממנה והיא נאלצה לשבת על הרצפה בשטח ליד חדר הבטחון על אף שממול היו ספסלים וכסאות לישיבת נוסעים (סע' 7-8 לתצהיר), נציגי אל על בקנדה התעללו בתובעת, נהגו בה בגסות רוח, באלימות, באלימות מילולית, בזלזול. כשביקשה שיתרגמו לה את דברי השוטרת הקנדית מאנגלית לא הסכימו לעשות כן ודיברו ביניהם באנגלית כדי שהתובעת לא תבין. אף מנעו ממנה לקנות בקבוק מים לשתיה, כך שהיא בכתה ובכתה עד חזרתה לארץ, דבר שהכניסה לטראומה נפשית בלתי נסבלת (סע' 15). 14. בחקירתה של התובעת הוסיפה את הפרטים הבאים - בהגיעה לנמל התעופה בן גוריון, לפני הטיסה לקנדה, הגיעה עם מזוודה אחת גדולה והיה לה משקל יתר. אמרו לה באל על שתקנה מזוודה נוספת ותפצל חפציה לשתי מזוודות, כדי שלא תידרש לשלם על עודף המשקל. התובעת עשתה כן (עמ' 5 ש' 14-19).כשעלתה למטוס בקנדה, קיבלה שוברים, שאלה מהם ואמרו לה כי שלחו את חפציה בדואר. בארץ קיבלה מזוודה ריקה וארגזים שהכילו חלק מחפציה (עמ' 6 ש' 8-11). הארגזים לא היו מלאים, חפציה פוזרו בין ארבעת הארגזים, בגדיה התפזרו במסוע של המזוודות ולא יכלה לקחתם (עמ' 6 ש' 21-23). התובעת אישרה כי לאחר שכניסתה סורבה התיישבה באמצע שדה התעופה, באמצע הטרמינל (עמ' 4 ש' 7-19). 15. אני מוצאת כי גרסתה של התובעת לא נסתרה בחקירתה, אין בפרטים שנוספו כדי לשנות את התמונה שהציגה ביחס לכבודה. ביחס לטענות הנוגעות לאופן עריכת הבידוק, התובעת אישרה כי היא זו שהחליטה להתיישב באמצע הטרמינל. 16. מנגד, אל על הסתפקה בהכחשת גרסתה של התובעת, מבלי שהציגה גרסה אחרת למהלך הארועים. יחד עם זאת, ישנם רמזים לכך כי בידיעת אנשי אל על פרטים נוספים מעבר לאלה שהוצגו על ידה. כך, שאל פרקליטה של אל על את התובעת "אני אומר לך שביולי היו לך 39 ק"ג. זה הגיוני?" (עמ' 5 ש' 22). התובעת לא ידעה לאשר או להכחיש דבריו. עצם העלאת הנתון הזה ביחס למשקל כבודתה של התובעת, מעלה תמיהה האם אין בידי אל על נתונים נוספים ביחס למהלך העניינים נשוא התביעה, אותם בחרה שלא להציג. כך, למשל, ראוי היה כי אל על תבהיר מהי טענתה ביחס לפריטי המטען של התובעת - האם לשיטתה שלחה התובעת מזוודה אחת, שתיים או ארבע. איני מוצאת כי די בהפניה לכרטיס העלייה למטוס אותו צרפה התובעת לתביעה. איני מוצאת כי ניתן להסיק ממנו למה מכוונת אל על בנושא זה. 17. דוגמה נוספת לכך היא הודאתה של אל על כי בעקבות הבדיקה הביטחונית הוחלט כי התובעת לא תורשה לקחת עימה לתא הנוסעים חפצים מסוימים וכי נדרשה להכניסם לכבודתה ולא לקחתם לתא הנוסעים (סע' 29 לכתב ההגנה). ביחס למהותם של אותם פריטים שתקה אל על ולא פרטה. דומה בעיני כי שתיקתה במקום זה אינה ראויה ופועלת לרעתה. משלא פרטה אל על מהם הפריטים שלשיטתה לא הורשתה התובעת להכניס עימה לתא הנוסעים, אני מקבלת את גרסת התובעת בעניין זה במלואה. 18. לבסוף, אל על מודה כי הציעה לפצות את התובעת בפיצוי המגיע לה בהתאם לאמנה, שהינו, לשיטתה 804 ₪ (סע' 38 לכתב ההגנה). אל על אינה מפרטת טעמיה להצעת הפיצוי, מהי המדיניות בה היא נוהגת ביחס לפיצוי מתלוננים במקרים דומים, האם נוהגת היא לפצות כל מתלונן או שמא מצאה יסוד לתלונתה של התובעת ואפילו אינה טוענת כי הפיצוי הוצע כפשרה גרידא. יש לזכור כי מדובר בפיצוי המקסימלי אותו סבורה אל על שעליה לשלם מכוח הדין. 19. בסיכומיו טען ב"כ אל על כי יש לראות בהמנעות ב"כ התובעת מחקירת המצהירה מטעם אל על כגרסה שלא נסתרה, כגרסה שהוכחה (עמ' 8 ש' 28-31). אלא שכאמור, אל על לא הציגה בפניי מסכת עובדתית ברורה למהלך הארועים, ואין בהמנעות מחקירה נגדית כדי להשלים את החסר. כמו כן אפנה להסכמת הצדדים בפתח ישיבת ההוכחות על פיה אין באי חקירת עד אודות סעיף בתצהירו כדי להוות הסכמה לאמור בו אלא מטעמי שיקולי יעילות בלבד. 20. לאור כל האמור אני מקבלת את גרסתה של התובעת לפיה בשובה לישראל הוחזרו לה חלק מפרטי הכבודה אותם לקחה עימה לטיסה לקנדה במטוס אל על, בעוד שחלק אחר אבד. עוד אני מקבלת גרסתה כי תיק המחשב שלה, על תכולתו, שכללה מחשב נייד, מצלמה, מצלמת מחשב ואוזניות, הועלה לבטן המטוס, בניגוד לבקשתה להעלותו עימה לתא הנוסעים וכי התיק, על תכולתו, לא הוחזר לה. המצב המשפטי 21. באשר לעצם הבידוק הבטחוני ושיקול דעתה של אל על, לא אחת נקבע כי עריכת בידוק בטחוני הינה במסגרת סמכות המוביל האווירי ואף חובתו וכי, מדובר בהליך שאינו נעים מטבעו, אך הכרחי וחוק הטיס מקנה חסינות מתביעה לנזק שנגרם במהלכה (ת"א (ראשל"צ) 3751/08 שהרם מורדיאן נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (2011) למעט מקרים בהם נגרם במהלכו נזק בזדון (ת"א (חי') 20860-05 נור פעאור נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (2010)). איני מוצאת כי התובעת הוכיחה כי הבדיקה הבטחונית נעשתה בצורה לא סבירה או כי נעשו בה מעשים שחורגים מהנדרש. ייתכן והיחס כלפיה היה יכול להיות אדיב יותר, אך יש לזכור כי נראה שציפיותיה ביחס למצופה מאנשי חברת התעופה חריגות. לדוגמה, איני סבורה כי מחובתם לשמש מתורגמנים עבורה. אלא שביחס לאובדן כבודתה של התובעת, איני מוצאת כי אופן אריזת הכבודה של התובעת כפי שנעשה לאחר שהסתיימה הבדיקה הבטחונית, מהווה חלק מהבדיקה עצמה וממילא הובלתה אינו מהווה חלק מבדיקה זו. 22. הצדדים מסכימים כי על התביעה שלפניי חלות הוראות חוק התובלה האווירית, תש"ם-1980, שהחיל, בין היתר, האמנה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה בין-לאומית באויר, שנחתמה בורשה ביום 12 באוקטובר 1929, להלן: "אמנת ורשה" ואת הפרוטוקול המתקן את אמנת ורשה, שנחתם בהאג ביום 28 בספטמבר 1955, להלן: "פרוטוקול האג" וכי התביעה הינה לפיצוי מכוחם. 23. הכלל הקבוע בסע' 22 לאמנת ורשה הינו כי אחריות המוביל מוגבלת בסכום, שהינו פונקציה של משקל הכבודה שאבדה. באמנה נקבע כי הפיצוי הינו 250 פרנקים לכל ק"ג. הפרוטוקול הראשון המתקן את אמנת ורשה החליף את יחידות המטבע הקבועות בסעיף 22 לאמנת ורשה ביחידת המטבע של קרן המטבע הבינלאומית - זכויות המשיכה המיוחדות (SDR) (ראה הסבר ופירוט בדברי ההסבר להצעת חוק התובלה האוירית, תשל"ט-1979, הצ"ח 1412, 249, 253). צו התובלה האווירית (זכויות משיכה מיוחדות), תשל"ט-1978 קובע כי במקום הסכום הכספי הקבוע באמנה יבואו 17 זכויות משיכה מיוחדות. 24. כיום זכות משיכה אחת שוות ערך ל- 1.5859 $ (דולר אמריקאי) (הנתונים מאתר קרן המטבע העולמית ). (מיום 30.12.10 ועד יום השינוי היה ערכה 1.54003). דהיינו, כיום 17 זכויות משיכה שוות ערך ל- 27$ (במעוגל). 25. ב"כ התובעת טוען, בסיכומיו, כי יש להחיל את החריג הקבוע בסע' 25 לאמנה. איני מקבלת את טענת אל על כי מדובר בהרחבת חזית, מדובר בטענה משפטית, כשיש לבחון האם הונח היסוד העובדתי לקבלתה. 26. סעיף 25 (כפי שתוקן בפרוטוקול האג) קובע: "גבולות האחריות הנקובים בסעיף 22 לא יחולו אם יוכח שהנזק נגרם כתוצאה ממעש או מחדל של המוביל, משמשיו או סוכניו, שנעשו בכוונה לגרום נזק או מתוך לא-איכפתיות ובידיעה שקרוב לוודאי שייגרם נזק בעטיים, בתנאי שאם מעשה או מחדל כזה נעשו על ידי משמש או סוכן, יוכח גם כי הוא פעל תוך כדי ביצוע תפקידו" (הנוסח מתוך ע"א 74/81 אולימפיק אירוויס ס.א נ' מנקל מנזל קלימי, פ"ד חז (1) 1 (1982), להלן: "עניין מנקל"). בעניין מנקל נקבע: "כל אלה מראים, שכדי לענות על קנה המידה של אי-אכפתיות כנ"ל דרושה רשלנות, שמידתה וטיבה מיוחדים. במידתה חייבת זו להיות רשלנות רבתי, ובטיבה חייבת היא להגיע כדי פזיזות, שקנה המידה לקביעתה הוא סובייקטיבי ומתבטא ביחס של התנכרות לאפשרות הקרובה של סכנה, הצפויה מההתנהגות, או עצימת עיניים והתעלמות ממנה. ודי במסקנה, שניתן להסיקה על פי ניסיון החיים מתוך מכלול הנסיבות, כי המתרשל אכן היה ער לסכנה וידע, כי התוצאה האסורה הינה קרובה לוודאי". 27. בענייננו, דומה בעיני כי מעשה פירוק כבודתה של התובעת מהמזוודה המקורית בה הוטען, הפרדתו למספר ארגזים והוצאת תיק המחשב ממנה מעידים על התנכרות לאפשרות של סכנה לציוד. עצם פיזורה של הכבודה בין מספר ארגזים יכול להביא לאובדן חלקה, הוצאתו של תיק המחשב מהמזוודה, מגדיל משמעותית את הסיכויים לתוצאה דומה. לא הוצג בפניי כל הסבר סביר להתנהלות זו. כחברת תעופה סבירה הייתי מצפה כי אל על תדאג לכך שכבודתה של התובעת תיארז חזרה במזוודה, באופן בו נמסרה לידיה, או לחילופין באריזה הולמת. משלא עשתה כן ופעלה כפי שתואר, דומה בעיני כי פעלה ברשלנות רבתי, תוך באדישות לתוצאה האפשרית של אובדן או נזק לכבודה. משכך, הריני קובעת כי התקיימו תנאי סע' 25 לאמנה והתביעה שלפניי אינו כפופה למגבלות הסכומים שבאמנה. 28. מעבר לדרוש אוסיף כי גם לולא הייתי קובעת כך, הייתי מוצאת לנכון לדחות את טענת אל על ביחס לגובה הפיצוי המגיע עבור המחשב הנייד שאבד, משני טעמים נוספים. ראשית, סע' 22(2) לאמנה מאפשר לבטל את מגבלת האחריות, בקובעו: "בהובלת כבודה רשומה וטובין, מוגבלת אחריות המוביל לסכום של מאתיים וחמישים פרנק לקילוגרם, זולת אם הצהיר השוגר בעת העברת הצרור לידי המוביל הצהרת ערך מיוחדת על ענינו במסירה ושילם תשלום נוסף אם היה צורך בכך. במקרה זה יהיה המוביל אחראי עד כדי הסכום המוצהר, זולת אם הוכיח שאותו סכום עולה על ענינו הממשי של השוגר במסירה". (הנוסח העברי מתוך בר"ע (מחוזי יר') 3347/07 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' תום אלסברג, תק-מח 2011(1), 6235 , 6236 (2011)). התובעת הצהירה כי התנגדה לדרישה להעברת תיק המחשב הנייד לתא המטען של המטוס, נמסר לה כי אינה צריכה להיות מודאגת מכך וכי תקבלו בישראל, העברתו לבטן המטוס נעשתה בניגוד לרצונה (סע' 7). התובעת העידה: "...שאלתי בשדה התעופה מהבטחון שעובד, האם אני צריכה לרשום את המחשב. אמרו לי לרשום שיש לי מחשב. הם לקחו ובדקו. אמרתי האם אני צריכה לחתום על משהו, אמרו לא, את לא צריכה..." (עמ' 5 ש' 29-31). 29. עולה כי התובעת הבהירה במידה מספקת, לפני משלוח המחשב מדובר בפריט יקר ערך ואף ביקשה לדעת האם נדרשת חתימתה בעניין זה. ייתכן ואל על היתה יכולה לדרוש ממנה הצהרת ערך, אך היא לא עשתה כן. לפיכך אני קובעת כי גם מכוח סע' 22(2) לאמנה, לא חלה על אובדנו של תיק המחשב הנייד על תכולתו מגבלת הסכום הקבוע באמנה. בעניין אלסברג התקבלה תביעה לפיצוי ביחס למצלמה שאבדה בנסיבות הדומות לאלה שלפניי, בין היתר בהסתמך על הוראות סע' 22(2) לעיל (תביעה קטנה התקבלה, הבר"ע נדחתה). גובה הנזק 30. ביחס למחשב הנייד הציגה התובעת חשבונית רכישה מיום 14.3.08 מחברת טרקלין חשמל על סך 3,599 ₪. ביחס לציוד הנוסף שהיה בתיק הגישה התובעת הצעת מחיר מאת טרקלין חשמל כדלקמן- מצלמה דיגיטלית סוני דגם 500S מחיר 1,099 ₪, אוזניות אלחוטיות סוני דגם 140 IF מחיר 379 ₪, מצלמה לוגיטק רשת 600C מחיר 360 ₪, סה"כ 1,838 ₪. בכתב התביעה תבעה 250$ עבור המצלמה ו- 50$ עבור מצלמת המחשב והאוזניות (לכל אחד), סה"כ כ- 1,300 ₪. ביחס למחשב, אני מקבלת את הסכום במלואו. ביחס לציוד הנוסף, אני קובעת פיצוי על דרך האומדנה בסך של 1000 ₪. 31. ביחס לפרטי הכבודה האחרים התובעת הציגה רשימת פריטים עם עלויות בדולרים, כדלקמן: 2 בגדי ים (300$), 3 חזיות (150$), 20 תחתונים (250$), 2 זוגות נעליים (230$), 3 מכנסי ג'ינס (360$), 2 בשמים (420$), 1 איפור (500$), מתנות לגבר (סיגריות, בגדים, בושם) (400$), סה"כ 2,610$. 32. ביחס לרשימת הפריטים עצמה, לא בלי התלבטות, אני מקבלת את טענת התובעת כי הפריטים שהוצגו הם אלה שאבדו. אל על הודתה כי משקל הכבודה של התובעת עמד על 39 ק"ג. מדובר במשקל רב. אמנם, התובעת העידה כי חלק מהכבודה אבד ולא כולה, ללא פרוט נוסף. הפריטים שנטען לאובדנם הינם פריטים שסביר כי יהיו במזוודתו של מי שנוסע לחו"ל. 33. באשר לעלויות, דומה בעיני כי מדובר בעלויות מופרזות. על דרך האומדנה אני מעמידה הפיצוי בגין הפריטים הנוספים שאבדו בסך של 3,000 ₪. 34. סך הפיצוי בגין אובדן תיק המחשב, על תכולתו, והכבודה האחרת עומד על 6,600 ₪. סיכום 35. אל על תפצה את התובעת בסך של 6,600 ₪ וכן תשלם לה הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תביעות נגד חברות תעופהתעופהאובדן מזוודה / כבודה