קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחוזי נכות בגין פגיעה בשריר: 1. עניינו המרכזי של ערעור זה הינה בקשת המערער שתקבע לו נכות נפרדת בגין פגיעה בשריר (גיד הפרוניאוס הקצר), בנפרד משאלת התפקוד של האיבר המופעל בין היתר באמצעות אותו שריר, וזאת על אף שלא נמצאה מגבלה כלשהיא בתפקוד האיבר. 2. המערער יליד 1979. שירת בשירות קבע כמכונאי. ביום 08.07.08 בעת שפרק ציוד מנגמ"ש נפל עם הציוד לבור סמוך ונפגע בקרסול שמאל, פגיעה שאובחנה כנראה כנקע. המערער פנה ביום 25.8.09 להכיר בנכותו כנכות מוכרת. המערער עבר ניתוח עקב נקעים חוזרים בקרסול. 3. ועדה מחוזית מיום 13.4.10 קבעה למערער אחוז נכות 1% בגין צלקת ניתוחית, 5% נכות בגין ירידה בתחושה באזור אצבעות 3,4,5 בכף רגל שמאל ובאזור הצלקת וכן 10% נכות באופן זמני עד 04/2011 בגין מצב אחרי נקעים חוזרים בקרסול שמאל והגבלה בינונית בתנועות לאחר ניתוח על שם "אוואנס", לפי סעיף 48(3)א'III. 3. המערער ערער לועדה רפואית עליונה וצרף לערעורו חוות דעת האורטופד ד"ר רובינזון מיום 01.12.10. המומחה מטעם המערער קבע כי מגבלת תנועת הקרסול היא בדרגה של 10%. הצלקת לדעת מומחה המערער מזכה ב- 5% נכות וירידת התחושה אף היא ב- 5% נכות. עוד ציין מומחה המערער כי לדעתו יש לפסוק נכות נפרדת ונוספת לגיד הפרוניאוס הקצר אשר הוסר בניתוח לצורך השימוש בו לקיבוע הקרסול, שכן הוא לא קיים יותר כגיד מתפקד. 4. הועדה הרפואית העליונה התכנסה לדון בערעורו של המערער ביום 13.12.10. ב"כ המערער טען כי יש להעלות את דרגת הנכות בקשר לצלקת וכן כי יש לפסוק נכות נפרדת בגין חיתוך הגיד והפגיעה בשריר. הועדה שמעה את דברי המערער. הועדה בדקה את המערער וציינה את ממצאי בדיקתה בפרוטוקול. בחלק הדיון דחתה הועדה את התייחסות ד"ר רובינזון לנושא הצלקת כעניין שאיננו בתחום התמחותו וכן ציינה את טעותו בעניין סעיף המבחן. הועדה השאירה את דרגת הנכות בגין הצלקת בדרגה של 1%. עוד ציינה הועדה כי קביעתו של ד"ר רובינזון לגבי מידת הגבלת תנועות הקרסול זהה לממצאיה והועדה השאירה נכות זו כנכות זמנית עד לחודש אפריל 2011. בקשר לדרישה לפסוק נכות נפרדת בגין גיד הפרוניאוס הקצר הסבירה הועדה כך:"על תנועת וכוח הכיפוף הגבי לטראלי של כף הרגל אחראים גיד הפרוניאוס הארוך (פרוניאוס לונגוס) והקצר. לצורך השגת מטרת הניתוח, מנותק גיד הפרוניאוס ונעשה בו שימוש ליצירת "רצועה" ליציבות לטראלית של הקרסול. לא נותרה נכות תפקודית בכח של הכיפוף הגבי לטראלי מאחר והשריר והגיד הארוך עושים קומפנסציה להעדר הגיד הקצר. לנוכח זאת אין מקום לקביעת נכות נוספת כפי שמציע ד"ר רובינזון. הערעור נדחה". 5. בהודעת הערעור טוען ב"כ המערער כי יש להעניק במקרה זה 2 נכויות נפרדות ומקבילות. האחת בגין הגבלת תנועת הקרסול והשנייה בגין חיתוך של גיד הפרוניאוס הקצר בכף הרגל, חיתוך שנעשה לצורך ביצוע הניתוח לייצוב הקרסול. לטענתו, חיתוך הגיד הקצר צריך למצוא ביטוי במסגרת סעיף 51 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) התש"ל 1969 הקובע לטענתו נכות בגין דרגת הפציעה של השרירים. 6. טיעונו של ב"כ המערער מתבסס על כך כי לדעתו, במקרה של פציעת שריר יש לבדוק לפי התקנות את רמת הפציעה ולא את רמת התפקוד כתוצאה מהפציעה. אלא שטיעון זה איננו נתמך, לא במלל אשר מופיע בסעיף ולא בתכלית החקיקה. "נכות" מוגדרת על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט 1959 כ- "איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה". דרגת הנכות במקרה זה מאופיינת לפי מדידתו של כושר הפעולה. אין לתפישתי חשיבות למידת הפציעה של השריר במנותק מיכולת התפקוד, שכן אין בהכרח קורלציה ישירה בין מידת פציעה של שריר מסוים לבין ההגבלה התפקודית שהיא יוצרת. הקשר בין רמת הפציעה למגבלת התפקוד תלויה , בין היתר, בחשיבותו של השריר לצורך התפקוד הרגיל, במיקומו, באפשרות ביצוע הפעולה ללא עזרתו של השריר. לפיכך, יש לראות בתקנות הדנות בפגיעת השרירים כמתייחסות למגבלת התנועה שיוצרת הפגיעה, בין בינונית ניכרת או קשה. פרשנות זו היא המתחייבת לאור תכלית החקיקה והגדרת המושג נכות בחוק. על כך שאין חשיבות לפציעת שריר כנכות בפני עצמה אם אין בה כדי להוסיף על מגבלת התנועה, ניתן להסיק בדרך האנלוגיה גם מסעיף 10(א)(1) מתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל 1969 הקובעות - "10 (א) בקביעת דרגה של נכה שנפגע פגימה מוכרת - (1) בקשיון או בהגבלת תנועות של פרק גדול אחד - לא יתחשבו בנזק שנגרם לשרירים הפועלים על אותו פרק". עולה מהאמור כי יש חשיבות למגבלת התנועה של המפרק מבלי להביא בחשבון נזק לשריר מסוים כנכות נפרדת, ונכות השריר מתבטאת בנושא הגבלת התנועה. כאשר רצה המחוקק לציין כי בנוסף לנכות בגין מגבלת תנועה יש לקבוע דרגת נכות נפרדת לעצם קיומו של הפגם הפיזיולוגי ציין זאת במפורש וראו לדוגמא תקנה 37 הדנה בשברים בעמוד השדרה שם צויין בסיפא לסעיף :"בנוסף לשבר בעמוד השדרה תקבע נכות בגלל הגבלה בתנועות עמוד השדרה או הפרעות נוירולוגיות בהתאם למיקום האנטומי". או לדוגמא לגבי גוף זר בריאה , תקנה 5 (ז) "בנוסף לאמור בפסקאות 1-3, אם קיים ליקוי תפקודי, ייקבעו אחוזי נכות לפי סעיף קטן ו'." סיפא מסוג זה לא מופיע בסעיפים הרלוונטיים לערעור זה. ב"כ המערער מבקש לבסס את טיעונו על השוואה למקרים של כריתת טחול או כריתת אצבע בהם התקנות מכירות בעצם הכריתה כנכות. אין ללמוד גזרה שווה ממקרה של אובדן איבר למקרה של פציעה של שריר המופקד כחלק ממערכת על תנועות גופנו. הנכות המוענקת בגין אובדן איבר מאלו המוזכרים בתקנות, למעשה מגלמת בתוכה את מגבלת התפקוד שיוצר האובדן. במקרה נשוא הערעור, קובעת הועדה במפורש כי שרירים אחרים באותו מקום יוצרים קומפנסציה באופן שהאיבר איננו מוגבל בתנועתו. ב"כ המערער טוען כי ניתן ללמוד על כך שדרגת הנכות בסעיף 51 מתייחסת למידת הפציעה של השריר ולא למגבלת התפקוד, מכך שסעיף 49 הוא זה שמתייחס לנושא תפקוד כף הרגל. אך עיון בתקנות מלמד כי סעיף 49 מתייחס למגבלה בתפקוד כף הרגל בשל נסיבות אחרות כמו קשיון מפרקים, קטיעה, דפורמציה במפרקים, כף רגל שטוחה ועוד. העובדה שקיים סעיף 49 שדן במגבלת תנועה בכף הרגל בגלל נסיבות אחרות, איננו מלמד על כך שסעיף 51 איננו דן במגבלת תנועה בגלל פגיעה בשרירים. יש לכן לדחות את הטענה כי יש לקבוע נכות נפרדת בגין פציעה בשריר, גם אם לא קימת הגבלת תפקוד כלשהיא כתוצאה מפציעת השריר. 7. הועדה קבעה על בסיס שיקול דעתה הרפואי מקצועי כי לא נותרה כל נכות תפקודית באשר היא לגבי הכיפוף הגבי לטראלי מאחר והשריר והגיד הארוך מפצים על היעדר הגיד הקצר. מדובר בקביעה רפואית, קביעה מקצועית שאין לבית משפט זה הסמכות לדון בה. וראו רע"א 7481/08 פלוני נ' משרד הבטחון (אתר נבו 24.9.08) "המחוקק הפקיד במפורש את קביעת אחוזי הנכות בידי הועדות הרפואיות. סעיף 10 א' לחוק הנכים קובע כי ועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה. הדברים ברורים כשמש - דרגת הנכות היא אחוזי הנכות והמחוקק ראה את אלה כשאלה רפואית ואכן, עצם המחלוקת שנתעוררה בתיק זה עוסקת באחוזי הנכות". וכן רע"א 10746/06 פלוני נ' הועדה הרפואית - "... עניין לנו בנושא רפואי מובהק, ובית המשפט כמצוות המחוקק - אינו מצויד בסמכות ואף אינו ניחן במומחיות הדרושות לכך". 8. העובדה שהמערער המציא חוות דעת של מומחה מטעמו שסבור שיש להעניק נכות בגין חיתוך גיד הפרוניאוס הקצר בניתוח, איננה מחייבת את רופאי הועדה לאמץ גישה זו וראו לעניין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון (אתר נבו) - "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". 9. בהעדר מגבלה כלשהיא בעקבות החיתוך של גיד הפרוניאוס הקצר, כפי שמצאה הועדה, אין מקום לקביעת נכות בתחום זה. 10. הערעור נדחה. 11. אין צו להוצאות. אחוזי נכותנכות