מהי אחיזה כשורה בשטר ? סעיף 28 בפקודת השטרות (נוסח חדש) קובע כי אחיזה כשורה מותנית בארבעה תנאים אלו: תקינות השטר ושלמותו על-פי מראהו, אי הגבלת הסחרות בשטר, מתן ערך בעד השטר וסיחורו בתום לב. השאלה אם האוחז בשטר הוא תם לב, נבחנת על-פי מבחן סובייקטיבי, ודי שהאוחז יוכיח שנהג ביושר, ולא בהכרח בדרך המקובלת האובייקטיבית (ש' לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, התשס"ז-2007, בעמ' 235-233). יחד עם זאת, נפסק כי עצימת עיניים והתעלמות מחשדות סבירות, תיחשב לחוסר תום-לב, כך גם התנהגות נמוכה מזו המצופה מאדם סביר תחשב להיעדר תום-לב (שם, עמ' 233; כן ראו: ע"א 842/79 משה נס נ' נחום גולדה, פ"ד לו(1) 204 (1981, בעמ' 212). דרישת תום הלב הקבועה בסעיף 28(2) היא דרישה כפולה, על האוחז להראות כי "נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא הייתה לו כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה". משמעותו של מבחן זה היא שאמנם האוחז בשטר אינו נדרש לערוך בדיקות, אך עליו להסיק מסקנות הגיוניות וסבירות מהמידע המצוי ברשותו (לרנר, בעמ' 236). כך למשל, לא יחשב האוחז בשטר לתם-לב אם ידע שהנפרע הפר את החוזה שבגינו ניתנה ההמחאה (לרנר, בעמ' 237). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחיזה כשורה בשטר: עניינה של התובענה הוא שלוש המחאות שמשך הנתבע ושהוסבו אל התובע. התובע טוען שהוא אוחז כשורה בהמחאות, ואילו הנתבע טוען שהן הגיעו לידי התובע במסגרת קנוניה בינו לבין הנפרע. רקע דיוני והערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין 2. ראשיתה של התובענה בבקשה לביצוע שטר בקשר לשתי המחאות שהגיש התובע ביום 3.5.2007 נגד הנתבע אל לשכת ההוצאה לפועל, ומאוחר יותר הוגשה בקשה נוספת, המתייחסת להמחאה שלישית. התנגדות התובע לביצוע השטר הוגשה ביום 3.7.2007, והתנגדות מתוקנת הוגשה ביום 28.10.2007. ביום 4.12.2007 הודיעו הצדדים על הסכמתם שההתנגדות תתקבל. ביום 29.5.2008 הגיש הנתבע הודעה לצד שלישי נגד הנפרע, עלי אל-רביע (להלן - עלי) ונגד אביו, מוחמד אל-רביע. משלא הוגש כתב הגנה על-ידי הצדדים השלישיים ניתן נגדם ביום 14.11.2008 פסק-דין מותנה. בדיון שהתקיים ביום 26.10.2009, בתום עדותו של עלי ולאחר שטען שלא ידע על פסק הדין, נמסר לו עותק של פסק הדין שניתן נגדו והודע לו שהוא רשאי להגיש בקשה לביטולו תוך שלושים יום (עמ' 21). עד היום לא הוגשה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהודעה לצד השלישי. 3. בקדם המשפט שהתקיים ביום 16.4.2008 בפני כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל, הודיעו באי-כוח הצדדים על הסכמתם שהתובענה תתייחס אל כל שלוש ההמחאות. בדיון זה גם ניתנה רשות לבא-כוחו של הנתבע להגיש את ההודעה הנזכרת לצד השלישי. בקדם-משפט נוסף (מיום 22.6.2009), נקבעו מועדים להשלמת הגשת התשובות לשאלונים, נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ההוכחות. ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 26.10.2009. תחילה נשמעו ראיות ההגנה, ובמסגרתם העידו הנתבע ועלי. במסגרת ראיות התביעה העיד רק התובע. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. סיכום טענות התובע הוגש ביום 24.12.2009 וסיכום טענות הנתבע הוגש ביום 9.2.2010. 4. תובענה זו, לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעו כאמור, לפני כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל, שנפטר בחודש פברואר 2011, לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם, אך קודם למתן פסק הדין. בהתאם להנחייתה של נשיאת בית משפט זה, כבוד השופטת שולמית דותן, התיק הועבר אליי למתן פסק-דין. תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט בן-עטר ז"ל תשמענה פעם נוספת (ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם ואח', פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק ואח', פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249). עיקרי טענות הצדדים 5. שלוש ההמחאות הנדונות נמשכו על-ידי הנתבע מחשבונו בבנק אוצר החייל, וניתנו לעלי, שהוא הנפרע. האחת על סך של 16,000 ₪, שמספרה 10603 ומועד פירעונה 16.3.2007. שנייה על סך של 20,000 ₪, שמספרה 10607 ומועד פירעונה 15.4.2007. שלישית על סך 15,000 ₪, שמספרה 10612 ומועד פירעונה 31.6.2007. סך כל סכום שלוש ההמחאות הוא 51,000 ₪. אין מחלוקת בין הצדדים שעסקת היסוד, שבגינה נתן התובע את שלוש ההמחאות לעלי, הייתה עבודות שיפוצים שהזמין הנתבע מעלי. גם אין מחלוקת שעלי הסב את שלוש ההמחאות לתובע, שהוא בעל חנות צעצועים המצויה סמוך לביתו של הנתבע. לפי דברי עלי והתובע, מקורה של ההיכרות ביניהם היא עבודות תיקון שביצע עלי בגג החנות של התובע. 6. טענת התובע היא שהתובענה הנדונה היא תביעה שטרית בין התובע, שלטענתו אוחז כשורה בשלוש ההמחאות, לבין הנתבע, מושך ההמחאות. לטענתו, בנסיבות אלו, שבהן התובע והנתבע אינם צדדים קרובים, מאחר שעסקת היסוד לא נערכה ביניהם, אין לעסקת היסוד רלוונטיות. לפי גרסת התובע, עלי קיבל כאמור, את ההמחאות מהנתבע, בתמורה לעבודות שיפוצים שביצע עלי בביתו של הנתבע. מאחר שהנתבע שילם בהמחאות מעותדות, נעתר התובע לבקשתו של עלי והחליף לו אותן בכסף מזומן. את ההמחאות הפקיד התובע בחשבון הבנק שלו, אך אז התברר לו שהן בוטלו על-ידי הנתבע. לפיכך כאמור, הגיש אותן לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. לפיכך לטענתו, בהיותו אוחז בהמחאות, חזקה שהוא אוחז כשורה בהן, ולטענתו גם הוכח שנתן לעלי תמורה בעדן. יוער שהיה קושי לדלות מסיכום טענות התובע את טענותיו, ככל שנטענו. כל אשר כללו סיכומיו היה תמצות של מסמכי התיק לפי סדר כרונולוגי (רקע תמציתי, ההתנגדות הראשונה לביצוע השטר, ההתנגדות השנייה, הודעה לצד שלישי, תצהיר עדות ראשית של התובע, עדות הנתבע, עדות עלי, עדות התובע). לבסוף ביקש שהתביעה תתקבל. כך ולא מעבר לכך. 7. מנגד טוען הנתבע, שאין לראות בתובע אוחז כשורה בהמחאות. לטענתו, בין התובע לבין עלי נרקמה קנוניה שלפיה עלי הסב את ההמחאות אל התובע כדי להקנות לתובע מעמד של "אוחז כשורה". בפועל, התובע ידע שהנתבע לא קיבל תמורה בעדן וגם התובע לא נתן לעלי כל תמורה בעדן. 8. תחילה נדון בעובדות לאור הראיות שהובאו מטעם הצדדים, ולאחר מכן נידרש למסקנות שעולות מעובדות אלו ולהשלכותיהן על התביעה הנדונה. דיון בעובדות 9. הנתבע הוא בעליהן של שתי דירות ברחוב אורגוואי בירושלים. בחודש דצמבר 2006 נחתם בינו לבין עלי הסכם, שלפיו עלי יבצע עבודות שיפוצים בדירות. בתמורה לכך שילם הנתבע לעלי בהמחאות שניתנו במועדים שונים. שלוש ההמחאות הראשונות בסך כולל של 25,000 ₪ שולמו בתור מקדמה ונפרעו (נספחים ו1 - ו3 של תצהיר הנתבע). שלוש מההמחאות הן אלו הנדונות. לטענת הנתבע, עלי ואביו לא השלימו את עבודות השיפוצים, ולכן ביטל את שלוש ההמחאות הנדונות. את ההמחאות הסב עלי לתובע. לפי עדות הנתבע, שאושרה גם על-ידי עלי, התובע הגיע מספר פעמים אל מקום ביצוע העבודות, כדי לתהות על קנקנו של נותן ההמחאות (ראו למשל, עדותו של עלי בעמ' 15). גם התובע אישר ששוחח עם הנתבע כדי לבדוק את תקינות ההמחאות (עמ' 23 שורות 18-15). לטענת הנתבע, עלי ואביו לא השלימו את העבודות בפרק הזמן שנקבע בהסכם שנחתם ביניהם, ולכן עלי ביקש ארכה. הנתבע הסכים ושילם לעלי בהמחאה על סך 15,000 ₪ שמועד פירעונה היה 26.2.2007, בעוד שעלי חתם על הסכמתו שאם העבודה לא תסתיים, תוחזר ההמחאה (נספח ז' של תצהיר הנתבע). משלא הסתיימה העבודה, וההמחאה לא הוחזרה, ביטל הנתבע את ההמחאה. עלי הסביר לנתבע שההמחאה כבר בידי התובע, ולכן התובע הגיע אל הנתבע, החזיר את ההמחאה, וקיבל במקומה את ההמחאה הראשונה מבין השלוש הנדונות, על סך של 16,000 ₪. עובדה זו אינה שנויה במחלוקת. כדי להביא להשלמת העבודות ולטענת הנתבע, בשל הקושי למצוא קבלן שיפוצים אחר שיוכל להמשיך ממצב שבו העבודות בעיצומן, נחתם הסכם נוסף, והנתבע נתן לעלי את שתי ההמחאות הנוספות. גם לגביהן חתם עלי על הסכמה לכך שאם העבודות לא תסתיימנה, יהיה עליו להחזירן לנתבע (נספח ט' של תצהיר הנתבע). מאחר שעלי לא סיים את העבודות, ביטל הנתבע גם את שתי ההמחאות הנוספות. 10. בעדותו חזר עלי שוב ושוב על כך שהעבודות הושלמו והסתיימו (עמ' 18-17), אולם הנתבע טען שהעבודות לא הסתיימו, ולתמיכה בכך צירף תמונות (שם, נספח י"ב). הנתבע טען עוד, שדברי עלי, כאילו העבודות הושלמו בעשרים ימי עבודה (עמ' 16), אינם רציניים, מאחר שההסכם הראשון נחתם בחודש דצמבר, והסכם נוסף נחתם בחודש מרץ. את העובדה שחרף הפרות ההסכם מצד עלי המשיך הנתבע לשלם לו באמצעות המחאות, הסביר הנתבע בכך שנעתר לבקשותיו של עלי לתת לו הזדמנות נוספת להשלים את העבודות, וגם כאמור, בשל הקושי במציאת קבלן אחר שימשיך עבודות שאחר החל בביצוען (עמ' 11-10). 11. את כל ההמחאות שנתן הנתבע לעלי, הסב עלי לתובע. טענתם של עלי ושל התובע היא שבתמורה לכך נתן התובע לעלי כסף מזומן, ששולם לעלי בתשלומים (עדות עלי - עמ' 17-16; עדות התובע - עמ' 12). בעניין זה לא הובאה כל ראייה. לא זו בלבד, אלא שהתובע אף הגיב בהשתוממות כשנשאל מדוע לא הביא דפי חשבון בנק, כדי להוכיח שאמנם שילם כסף מזומן בסכום ניכר לעלי (עמ' 22 שורה 18). הוא גם לא השיב מה היה המקור של אותם כספים, אלא התחמק באומרו "מפה, משם מחבר. מה זה משנה מאיפה נתתי לו. זה לא משנה ... יש לי חנות שאני מוכר בה. ויש לי גם קצת כסף. אני לא מקבל צדקות" (שם, שורות 22-19). 12. אין מחלוקת שעלי לא נקט בכל פעולה מכל סוג שהוא כלפי הנתבע שביטל את ההמחאות שנתן לו, ולא נקט כל פעולה בעניין פסק הדין המותנה שניתן נגדו בהודעה לצד השלישי. כך גם אין מחלוקת, שהגם שלפי טענת התובע שילם כסף מזומן לעלי תמורת ההמחאות, שבדיעבד התברר שבוטלו, לא נקט הוא כל הליך נגד עלי, הגם שלכאורה, הדבר מתבקש. אחיזה כשורה 13. סעיף 28 בפקודת השטרות (נוסח חדש) קובע כי אחיזה כשורה מותנית בארבעה תנאים אלו: תקינות השטר ושלמותו על-פי מראהו, אי הגבלת הסחרות בשטר, מתן ערך בעד השטר וסיחורו בתום לב. הצדדים כאמור, חלוקים בשאלה אם התובע אוחז כשורה בהמחאות. טענת התובע היא שאין לבחון את עסקת היסוד, בהיותו אוחז כשורה בהמחאות. מנגד טוען הנתבע, שהתובע אינו אוחז כשורה, מאחר שלא היה תם-לב בעת שההמחאות סוחרו אליו, וכך גם מהטעם שלא נתן תמורה בעדן. נבחן טענות אלו לאור העובדות שעליהן עמדנו. (1) תום-לבו של התובע 14. השאלה אם האוחז בשטר הוא תם לב, נבחנת על-פי מבחן סובייקטיבי, ודי שהאוחז יוכיח שנהג ביושר, ולא בהכרח בדרך המקובלת האובייקטיבית (ש' לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, התשס"ז-2007, בעמ' 235-233). יחד עם זאת, נפסק כי עצימת עיניים והתעלמות מחשדות סבירות, תיחשב לחוסר תום-לב, כך גם התנהגות נמוכה מזו המצופה מאדם סביר תחשב להיעדר תום-לב (שם, עמ' 233; כן ראו: ע"א 842/79 משה נס נ' נחום גולדה, פ"ד לו(1) 204 (1981, בעמ' 212). דרישת תום הלב הקבועה בסעיף 28(2) היא דרישה כפולה, על האוחז להראות כי "נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא הייתה לו כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה". משמעותו של מבחן זה היא שאמנם האוחז בשטר אינו נדרש לערוך בדיקות, אך עליו להסיק מסקנות הגיוניות וסבירות מהמידע המצוי ברשותו (לרנר, בעמ' 236). כך למשל, לא יחשב האוחז בשטר לתם-לב אם ידע שהנפרע הפר את החוזה שבגינו ניתנה ההמחאה (לרנר, בעמ' 237). 15. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת שכל אימת שעלי ביקש להסב המחאה לתובע, שוחח התובע עם הנתבע, כדי לבדוק את תקינות ההמחאה וכשרותה. כך שגם לא יכולה להיות מחלוקת שהתובע היה מעורב בנסיבות מתן ההמחאות, ובכך שכל אימת שהנתבע קיבל המחאה, הוא חתם על כך שנתינת ההמחאה מותנית בכך שישלים את עבודות השיפוצים במועד שנקבע לכך. כך גם לא הייתה מחלוקת שאחת ההמחאות שבוטלה, הוחלפה באחרת, ולשם כך הגיע התובע בעצמו אל הנתבע, כדי לקבל את ההמחאה החלופית. בנסיבות אלו, אפילו נניח שהתובע אמנם לא ידע אם עבודות השיפוצים הושלמו אם לאו, למצער היה עליו לבדוק זאת בטרם הסכים לקבל את ההמחאות וכטענתו, לשלם בכסף מזומן תמורתן. בוודאי שבטרם הפקיד את ההמחאות בחשבונו, היה על התובע לבדוק אם עלי לא נדרש להחזיר את ההמחאות לנתבע בשל אי קיום ההסכם. בכל מקרה, אין לומר שהתובע היה תם-לב בעת שההמחאות סוחרו אליו וכי לא ידע שעל-פי ההסכם שבין הנתבע לעלי, אם העבודות לא תושלמנה במועד, כי אז יהיה על עלי להחזיר את ההמחאות לנתבע, שאם לא כן, תבוטלנה. (2) מתן ערך בעד השטר 16. התובע העיד שהסכום שנתן לעלי תמורת ההמחאות, סך של 51,000 ₪, אינו קל ערך בעיניו, ולא היה נגיש בכיסו (עמ' 22). מנגד העיד, שאין לו כל קשר עם עלי (עמ' 24), וגם אין מחלוקת שכלל לא ניסה לתבוע מעלי את החזר הכסף המזומן שלטענתו, נתן לו בתמורה להמחאות. אין חולק שדברים אלו תמוהים, ומעלים סימני שאלה, אם אמנם הוציא התובע מכיסו סך של 51,000 ₪, ונתן אותו לאדם זר, לעלי, מבלי שניתנה לו תמורה בגין כך, שהרי ההמחאות בוטלו. לא זו בלבד, אלא שלאחר ביטול ההמחאות, לא טרח התובע לדרוש את החזר הסכום מעלי. ההסבר המתקבל יותר על הדעת, הוא זה שבפועל לא נתן התובע כל תמורה בעד ההמחאות. מסיבה זו, גם כאמור, לא ידע להשיב מניין נלקח סכום הכסף שלטענתו נתן בעד ההמחאות, והתחמק ממתן תשובה לשאלה אם יוכל לבסס זאת בדפי חשבון הבנק (עמ' 22). טענת התובע שהסתמך על דברי הנתבע, שאמר שההמחאות תקינות (עמ' 23), דווקא מוכיחה את ההפך. שהרי חזקה על הנתבע שאמר לתובע שההמחאות ניתנו על תנאי שהעבודות תבוצענה. המסקנה היא אפוא, שהתובע לא נתן דבר בתמורה להמחאות, שאותן לטענתו, קיבל מאדם זר, שרק ביצע עבודות כלשהן בחנות שלו. סיכום 17. משנסתרו טענותיו של התובע כי הוא אוחז כשורה בהמחאות, וזאת לאחר שנמצא כי לא היה תם-לב בעת שסוחרו אליו ולא נתן תמורה בעדן, הרי שדינה של התביעה להידחות. התובע ישלם לנתבע עבור שכר-טרחת עורך-דינו ועבור הוצאות המשפט שהוציא סך של 12,000 ₪. שיקיםאוחז כשורהאחיזה בשטרתום לבשטר