קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות הבנק על זיוף חתימה על צ'ק: מבוא התובעים שבפני מלינים על התנהלות הנתבעים אשר חייבו את חשבונם בשיק על סך 50,000 ₪, כהגדרתו להלן, תוך שבין היתר, הפרו את חובות הנאמנות ויתר החובות החלות על מוסד בנקאי לפי כל דין. כך ובין היתר טוענים התובעים כי למרות שחתימת התובע 1 על השיק זויפה, ולמרות שניתנה הוראת ביטול, כיבד נתבע 1 (להלן: "הבנק") את השיק. מנגד, טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה, שכן ובין היתר הבנק פעל באופן תקין, לאחר שהשיק נבדק וכובד כדין. כמו כן, כי אין כל עילת תביעה כנגד נתבע 2 שהיה מנהלו של סניף הבנק בזמנים הרלבנטיים לתובענה (להלן: "מנהל הבנק"). הצדדים הסכימו כי הפלוגתאות הדורשות הכרעה הינן: האם חתימת התובע 1 זויפה (ליד מחיקת הכיתוב "בלתי סחיר"); האם הבנק פעל באופן סביר ותקין כאשר שילם לצד שלישי את סכום השיק. העובדות וטענות הצדדים התובע 1 (להלן: "התובע") מנהל משנת 1982 מספר חשבונות בנקאיים בסניף הבנק המצוי בנתניה. התובע 2 (להלן: "אלי") הינו אחיו של התובע, אשר חשבון הבנק נשוא התביעה - 027270 - רשום על שמו (להלן: "החשבון"). אלי מסר לתובע ייפוי כוח נוטריוני המאפשר לתובע לפעול בחשבון. בתאריך 17.6.2007 הופקד לפירעון בחשבון, שיק בסך 50,000 ₪, זמן פירעון 15.6.2007, משוך על ידי התובע לפקודת "לפקו" ומוסב לצד שלישי (להלן: "השיק"). כנטען, שיק זה ניתן על ידי התובע לחברת "לפקו", 120 יום לפני מועד פרעונו, וזאת כנגד התחייבותה של "לפקו" לספק לתובע סחורה תמורתו. בניגוד למוסכם, לפקו לא סיפקה לתובע את הסחורה נשוא השיק. התובע טוען כי עיון בשיק מלמד כי הגבלת הסחרות - "לא סחיר" - נמחקה תוך שנמתח עליה קו, ולצידו חתימה המתיימרת להיות חתימתו. כמו כן, כי השיק הוסב לצד שלישי - "חברת געש מוצרי תאורה בע"מ" (להלן: "חברת געש"). התובע טוען כי חתימתו לצד מחיקת הגבלת הסחרות זויפה, וזאת על מנת להפוך את השיק לסחיר וליתן נפקות להסבתו לחברת געש. בהגיע מועד הפירעון, פעלה חברת געש לגבות השיק, אולם, לטענת התובע, ניסיונה לא צלח שכן השיק הוחזר על ידי הבנק משלושה טעמים: (א) ההיסב אינו בסדר; (ב) חסרה חתימה בצד התיקון ו - (ג) פעולה אסורה על פי דין. כבר עתה יאמר כי הבנק מכחיש עובדות אלה וטוען כי החזרת השיק נעשתה לבקשת התובע, רק לאחר שהשיק כבר נפרע, כמפורט להלן. לאור האמור טוען התובע, כי השיק חולל והוחזר לבנק המושך מטעם חברת געש - סניף לב דיזנגוף בתל-אביב של בנק המזרחי (להלן: "סניף דיזנגוף"). עוד טוען התובע, כי ביום החזרת השיק, ניגש למנהל הבנק ויידע אותו אודות השתלשלות האירועים הנ"ל וכן כי החתימה על גבי השיק אינה חתימתו. התובע טוען כי מנהל הבנק הורה לו לבטל את השיק לאלתר ובהתאם, פעולת הביטול נעשתה על ידיו בו במקום. התובע טוען כי לא פעל לבטל את השיק קודם לכן, שכן סבר כי "לפקו" תשיב לו את השיק ולא תעשה בו כל שימוש. לאחר מספר ימים נטען, כי מנהל הבנק יצר קשר עם התובע ושב וביקש לדעת האם החתימה ליד מחיקת הגבלת הסחרות הינה חתימתו. התובע טוען כי השיב כי אין מדובר בחתימתו וכי הוא נכון להיבדק בדיקת פוליגרף ואף לבצע בדיקה גרפולוגית. התובע סבר כי בכך הסתיים הענין אלא שלהפתעתו, כעבור מספר ימים התגלה כי החשבון חויב בהעברת יומן בסכום השיק, בלא שהתובע נתן כל הוראה לבנק לפעול כאמור. התובע מתאר מסכת התכתבויות ודין ודברים עם הבנק והממונה על פניות הציבור אצלו, אשר לא הביאו לביטול החיוב. לפיכך, עותר התובע לחייב את הבנק להשיב לו את סכום השיק שכן הבנק כיבד את השיק שלא כדין; כמו כן, עתר לחייב את הבנק בפיצוי בגין עוגמת נפש, אובדן ימי עבודה ופגיעה בשמו הטוב, בסך כולל של 40,000 ₪. מנגד, עתרו הנתבעים לדחיית התביעה. לטענתם השיק הוצג לפרעון בחשבון בתאריך 17.6.2007 לאחר שכאמור נמחקה הגבלת הסחרות והשיק הוסב לחברת געש. לטענת הנתבעים, התובע פנה לבנק רק בתאריך 19.6.07 בדרישה לביטול השיק, בטענה שחתימתו זויפה. הנתבעים טוענים כי הוסבר לתובע כי על פי תקנות המסלקה ועל פי נוהלי הבנק ביטול השיק יכול היה להתבצע רק עד לתאריך 18.6.07, קרי יום לאחר שהוצג בחשבונו של התובע ונפרע. כמו כן, הוסבר לתובע כי ביטול השיק בשלב מאוחר זה תלוי ברצונה הטוב של חברת געש. הנתבעים טוענים כי מנהל הבנק הבהיר לתובע כי ינסה לפעול להחזרת השיק, לפנים משורת הדין, תוך שהוא מדגיש כי הסיכויים לביטולו נמוכים. כך, בתאריך 19.6.07 הוחזר השיק לבנק המושך - סניף דיזנגוף - משלושת הטעמים שפורטו לעיל. מנהל הבנק טוען כי שוחח עם מנהל סניף דיזנגוף, אולם הנפרעת - חברת געש - דרשה את כיבוד השיק. בנסיבות אלה, משחלף זמן הביטול, לא היתה לבנק כל ברירה אלא לפעול בהתאם לבקשתה של חברת געש. לפיכך, לאחר בדיקה שערך הבנק בקשר עם חתימת ההיסב, כובד השיק. הנתבעים טוענים עוד כי התובע פנה בתאריך 2.7.2007 ליחידה לפניות הציבור בבנק וטען לזיוף חתימתו כאמור והתחייב להיבדק במכונת אמת ובבדיקה גרפולוגית. במענה לפנייתו נענה התובע כי תנאי מוקדם לטיפול בעניין זה הינו הגשת תלונה במשטרה. למרות זאת, רק בחלוף מספר חודשים הואיל התובע (בתאריך 22.10.2007) להגיש תלונה במשטרה. עם הגשת התלונה החלה בדיקה מקיפה אשר במסגרתה התבקש התובע לבצע בדיקת פוליגרף, כפי שהתחייב, אולם התובע לא נענה לפניות אלה והתחמק באמתלות שווא. בסופו של יום פניית התובע לממונה על פניות הציבור בבנק נדחתה, תוך שבין היתר ציין הממונה כי טענות התובע נמצאו לא אמינות. לאור כל זאת ועוד, טוענים הנתבעים כי הבנק פעל לאורך כל הדרך בהגינות ועל פי כל הכללים החלים עליו כמוסד בנקאי. לחלופין נטען, כי הנזקים הנטענים בתביעה נגרמו בשל רשלנותו המכרעת של התובע וכי התובע לא פעל להפחתת נזקיו. לפיכך עותרים הנתבעים לדחיית התביעה ולחיוב התובעים בהוצאות. ראיות הצדדים מטעם התובעים הוגש תצהירו של התובע, מר יעקב סלאם, בו פרט את העובדות והטענות דלעיל; עוד הוגש תצהירו של מר יצחק מזוז - מנהל חברת לפקו אשר טען, בין היתר, כי למיטב ידיעתו השיק לא היה אמור להיות מוסב והיה צריך לחזור לתובע. עוד טען כי בעת שקיבל את השיק, המילים "לא סחיר" לא היו מחוקות, וכי הוא העביר את השיק להנהלת החשבונות של לפקו, כשהוא תקין. משלפקו לא סיפקה את הסחורה לתובע, הורה להנהלת החשבונות להשיב את השיק לתובע; כמו כן, זומן לעדות מר כהן בנימין מי ששימש בעת ההיא מנהל לקוחות ויועץ בבנק. התובעים הגישו חוות דעת גרפולוגית מטעם הגברת אורה כבירי - גרפולוגית מוסמכת, אשר קבעה בסבירות הגבוהה ביותר כי החתימה שבמחלוקת אינה חתימתו של התובע. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מנהל הבנק, מר יצחק סרדס, בו פרט את ההשתלשלות העובדתית דלעיל. כמו כן הוגשה חוות דעתו של עו"ד יונתן נפתלי - מומחה בגרפולוגיה משפטית, אשר קבע, בין היתר, כי קיימת אפשרות שהחתימה על גבי השיק מזויפת. כמו כן, כי לא ניתן לצפות בנסיבות העניין, כי פקיד בנק יוכל במהלך עבודתו השוטפת לזהות את האפשרות האמורה לזיוף. דיון והכרעה החלטתי לדחות את התביעה. אין בזיוף חתימתו של התובע כדי לסייע בידי התובע עובר לשמיעת הראיות בתיק, הודיעו הצדדים כי הם מוותרים על חקירתם של מומחי הגרפולוגיה. בנסיבות אלה עומדות בפני בית המשפט שתי חוות דעת גרפולוגיות מהן עולה לטעמי המסקנה כי חתימתו של התובע, ליד מחיקת הגבלת הסחרות, אכן זויפה. ודוק. הגברת אורה כבירי קבעה כי: "לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה בסבירות הגבוהה ביותר (דרגה 1), שהחתימה שבמחלוקת, ליד התיקון בצ'ק המוסמן "א" (מחיקת המילים "לא סחיר"), לא נחתמה ע"י יעקב סלם והיא אינה חתימתו." (עמוד 2 לחוות הדעת). המומחה מטעם הבנק, מר יונתן נפתלי, לא קבע באופן נחרץ כי החתימה זויפה אך קבע כי: "לאור האמור לעיל, קיימת אפשרות שחתימת המחלוקת מזוייפת, אפשרות השקולה למצב של זהות." (עמוד 3, פרק ו', סעיף 1 לחוות הדעת). לפיכך, כאשר מחד, מומחה אחד קובע באופן חד משמעי כי החתימה זויפה ומומחה שני קובע כי קיימת אפשרות כי החתימה זויפה, הרי שבמאזן ההסתברויות אני קובע כי חתימת התובע אכן זויפה. יחד עם זאת בנסיבות דנן, עולה השאלה האם יש לכך משמעות כלשהי בשים לב להתנהלותו של הבנק. כאמור, בנוסף לקביעתו הנ"ל קבע מומחה הבנק ואף קביעה זו לא נסתרה, כי לא ניתן לצפות מפקיד בנק להבחין כי מדובר בזיוף: "...4. השילוב של חתימה מפושטת, מגוון רחב של דוגמאות וזהות בחלק מתכונות הכתב אינו מאפשר לאדם שאינו מומחה לזהות כי מדובר בזיוף. 5. לא למותר לציין שאף הנבדק עצמו התקשה לזהות חלק מחתימותיו ובאשר לחלקן הוא לא היה בטוח שהן אמיתיות. 6. לא ניתן לצפות בנסיבות העניין כי פקיד בנק יוכל במהלך עבודתו השוטפת לזהות את האפשרות האמורה לזיוף". (ההדגשה שלי - נ.ע.). כאמור, ב"כ התובעים בחר שלא לחקור את המומחה ובהיעדר כל התייחסות לעניין זה בחוות דעתה של המומחית מטעם התובעים, ניתן לקבוע כי אין בזיוף כדי להטיל דופי ו/או אחריות כלשהי על הבנק שעה שכיבד את השיק. בענין זה מקובלות עלי טענות הנתבעים, בהיעדר ראיה לסתור, כי בזמן אמת פקיד הבנק אשר לידיו הגיע השיק, ערך את כל הבדיקות הנדרשות טרם אישר את פרעון השיק. די בכך לטעמי כדי להעיד על פעילותו התקינה של הבנק. כפי שכבר נקבע, בנק אינו נדרש לבצע בדיקות של מומחים לחתימות טרם אישור המחאה ויפים לענין זה הדברים שנקבעו בדנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט ואחרים, פ"ד מ"ז (5) 31, כדלקמן: "השיקול העיקרי בנושא זה של כיבוד שיקים - הפונקציה הקרויהbanker paying- הוא הצורך בעשייה מהירה של הבנק, בפעילות שוטפת המחליקה למישרין. שיק הנמשך ביום מסוים חייב הבנק לכבדו באותו יום, והרי מירווח הזמן הניתן לבנק לבירורים הוא קצר עד למאוד. שיקול זה מכריע מאליו - וראוי לו שיכריע בקביעת חובת הזהירות המוטלת על בנק כלפי לקוחו, ומכאן אף הקביעה (בין השאר) כי הבנק אמור לפעול על-פי חזות פני הדברים במהלך עסקיו של הבנק" (ראה פסקה 32 וכן ראה עמוד 55 לפסק הדין). כפי שכותב המומחה מטעם הבנק, לאמור לעיל יש להוסיף אף את התנהלות התובע אשר תרם תרומה משמעותית לחוסר יכולת הפקיד להבחין בזיוף, וזאת בשל חתימותיו הרבות והשונות. כך ובין היתר העיד התובע: "אין לי צורה שבלונית של חתימה" (עמוד 8, שורה 2); כמו כן: "צד אחד זו חתימתי. יכול להיות שחתמתי בשמו של אחי" (עמוד 7, שורות 17-18 - שם נשאל לגבי טיב החתימות שהופיעו על גבי שיקים שונים שנמשכו מהחשבון דנן); כלומר, אף עדותו של התובע תומכת ומחזקת את מסקנת המומחה מטעם הבנק לפיה לא ניתן לצפות מפקיד הבנק לזהות אפשרות לזיוף. זאת בפרט שהתובע בעצמו מעיד כי חתימתו אינה קבועה, כי אין לו צורה שבלונית של חתימה, כי לעיתים הוא חותם בשם אחיו וברי כי אם אין לתובע חתימה קבועה, מה לו כי ילין בנסיבות אלה על פקיד הבנק. לאור האמור, אני קובע כי אין כל משמעות בנסיבות דנן לקביעה כי חתימת התובע זויפה כאמור, והיא אינה מעלה ואינה מורידה באשר לתביעתו. יפים לענין זה גם הדברים בספרו של המלומד - פרופסור לרנר, לפיהם: "הדין בישראל לא עסק בסוגיה באופן ממצה ולא קבע כלל רחב, שלפיו בנק אינו רשאי לחייב את חשבון לקוחו, אלא אם כן פעל במדויק על פי הוראותיו" [שלום לרנר, "דיני שטרות" (מהדורה שניה, התשס"ז - 2007) עמוד 427]. כמו כן כי: "...עילות שונות מאפשרות לבנק לחייב חשבון לקוחו על אף הזיוף במשיכה", וזאת, בין היתר, כאשר לא ניתן להבחין בזיוף וכן בשל כך שכיום "איבדה דוגמת המושך מחשיבותה" (שם, בעמודים 428-432). כיבוד השיק על ידי הבנק בוצע כדין ולתובע אין להלין אלא על עצמו דחיית התביעה מתבקשת בעיקר מן הטעם כי הוכח כי התובע פנה לבנק לשם ביטולו של השיק, רק לאחר שהשיק כבר כובד כדין. התובע טען בכתבי טענותיו כי השיק חולל וכי הבנק אינו מכחיש זאת. בנוסף, בסיכומיו טען כי רק בשל כך, הודאת הנתבעים כאמור, יש להורות על קבלת תביעתו. אלא שהשאלה הנשאלת היא מה היה עיתוי ביטולו של השיק ופועל יוצא של אילו אירועים. ודוק. התובע סומך את הטענה כי השיק הוחזר על ידי פקידי הבנק, על נספח א' לכתב התביעה שהינו מסמך הבנק שכותרתו "פרטי החזרה". התובע טוען כי משהוחזר השיק על ידי הבנק שוב לא יכול היה הבנק לשלמו לצד שלישי, מכל סיבה שהיא. אלא מאי, די בתוכנו של מסמך "פרטי ההחזרה" הנ"ל כדי לשמוט את הבסיס תחת תביעתו של התובע. כך, במסמך זה נכתב כי: "פרטי החזרה "... תאריך החזרה: 19/06/2007 תאריך ערך: 17/06/2007 תאריך משלוח השיק: 19/06/2007 ..." תוכנו של המסמך כאמור, תומך בגרסת הבנק לפיה התובע הגיע לבנק רק לאחר שהשיק הוצג וכובד כדין (ביום 18.6.2007) וכי הבנק עשה ניסיון להחזרת השיק לאחר שזה כבר כובד (תאריך החזרה 19.6.2007). כפי שהצהיר מנהל הבנק, השיק דנן הוצג על ידי חברת געש לפירעון בתאריך 17.6.2007. בהתאם, בתאריך 18.6.2007 הגיע השיק לבנק, אושר וכובד. התובע התייצב בבנק רק יומיים לאחר מכן ודרש לבטל את השיק שכן חתימתו זויפה (ראה סעיפים 7 ו - 8 לתצהיר מנהל הבנק, אשר לא נסתרו בחקירה נגדית). מנהל הבנק אף הצהיר כי בהתאם לבקשתו של התובע הורה על החזרת ההמחאה. גרסה זו מתיישבת, בין היתר, עם נספח א' הנ"ל ממנו עולה בבירור כי מועד ההחזרה היה רק בתאריך 19.6.2007 - הוא המועד בו הגיע התובע לבנק. לענין זה גרסת מנהל הבנק מהימנה בעיני ולא נסתרה בחקירה נגדית. תמיכה לאמור הינה אף העובדה כי התובע אינו נוקב בתאריך ספציפי בו הגיע לבנק לביטול השיק, אלא טוען כי ביום החזרת השיק פנה למנהל הבנק (סעיף 19 לתצהירו). משמע, התובע אינו שולל את האמור לעיל ודווקא גרסתו תומכת בגרסת מנהל הבנק, לפיה התייצב בבנק רק לאחר שהשיק כבר נפרע. התובע גם העיד כי הגיע לבטל את השיק באיחור לאחר מועד הפירעון, דבר התומך אף הוא במסקנה הנ"ל: "ת. אני לא עוקב אחרי החשבונות שלי בגלל זה הגעתי באיחור, 24 שעות אחרי. אני לא כל היום בבנק." (עמוד 8, שורות 28-29); "הוא הבטיח שיחזיר לי את השיק ולא החזיר לי. אחרי זה הלכתי והגשתי ביטול. אח"כ ראיתי שהשיק נפרע והלכתי לבטל אותו באיחור של יומיים." (עמוד 9, שורות 26-27); "דרשתי ומשך אותי עוד יום ועוד יום. כאשר הגיע מועד פרעון ולא קיבלתי את השיק איחרתי והגעתי לבנק לבטל אותו." (עמוד 10, שורות 25-26). "כשניגשתי לבנק וראיתי בתדפיס שיק שהופיע של חברת לפקו ביטלתי אותו, לפני שביטלתי הלכתי למנהל ואמרתי שיש שיק עם זיוף חתימה הוא שלח אותי לפקיד הבנק שאני אבטל אותו" (עמוד 11, שורות 6-7). יתרה מכך. אף העד מטעמו, מר בנימין כהן, פקיד הבנק אותה עת, תמך בגרסת הנתבעים כי ראה את השיק רק למחרת היום בו חזר לסניף הבנק, וכי אינו זוכר תאריכים (עמוד 14, שורות 15-18). מר כהן תמך אף הוא בגרסת הנתבעים וציין כי התובע הגיע אליו בעצמו וזה היה ה"טריגר" לביטולו של השיק: "ת. הגיע אליי הלקוח אמר לי שהשיק לא סחיר, אז הסתכלתי באמת וראיתי שיש מחיקה לא סחיר, יש שם תיקון, אז אמרתי לו כן או קיי אני מחזיר את השיק. החזרתי את השיק בגלל שלוש סיבות, חסרה חתימה ליד התיקון." (עמוד 115, שורות 22-24). אף במסגרת החקירה הנגדית תמך עד זה בגרסת הנתבעים כי למעשה נעשה ניסיון לביטול השיק על אף שידע כי חלפו המועדים לביטולו: "ש. כלומר אם אתה אומר שהחלטת שהשיק לא תקין וצריך לבטלו, אז אתה נתת את ההוראה על אף שידעת שחלפו המועדים ולא ניתן לבטל את השיק.ת. אז בשנת 2007, היו כמה פעמים שהחזרתי שיקים גם אחרי יום יומיים. ניסיתי להחזיר, ניסיתי לראות אם הבנק ההוא יקבל את זה." (עמוד 16, שורות 5-8); ובעיקר הודה הלכה למעשה בגרסת הנתבעים במלואה בניגוד לטענות התובע: "ש. כלומר כבר ידעת בוודאות שלא ניתן לבטל ואמרת לעצמך שתנסה לבטל על אף שאתה יודע שזה בניגוד לנהלים. ת. נכון. החזרתי את השיק כי הוא היה לא סחיר ולא בגלל הביטול. היו 2 חתימות. היו כמה הסבים. התובע בא אלי ואמר לי את הסיבות ואז הלכתי לבטל." (עמוד 10, שורות 14-17). משמע, אם התובע מעיד כי הגיע לבנק לאחר שהשיק נפרע בחשבונו ופקיד הבנק אשר טיפל בתובע והובא לעדות מטעמו מאשר זאת, משמע השיק לא בוטל באופן יזום על ידי הבנק כפי שטען התובע וסמך על כך את תביעתו, אלא הדבר נעשה רק לאחר שהתובע ביקש זאת באיחור, ורק לאחר שהשיק כבר הוצג לפירעון ונפרע. תמיכה לאמור הינן אף הוראות סעיף 5 להוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים), תשנ"ב-1992, הקובע בין היתר, כדלקמן: "הורה מושך השיק לבטלו, לא יחוייב חשבונו אם הודיע על הביטול לסניף הבנק עליו נמשך השיק לא יאוחר מיום העסקים הבנקאי הראשון שלאחר יום הסליקה, ובלבד שעד למועד ההודעה לא נפרע השיק או לא אושר ללקוח שהפקידו זיכוי סופי מוקדם כאמור בסעיף 3(א) על פי אישור שנתן הבנק הנמשך לבנק הגובה." כאמור, כפי שהוכח הוראת ביטול השיק דנן ניתנה רק בתאריך 19.6.2007, יומיים לאחר מועד הצגת השיק בחשבון ולפיכך מדובר בהוראת ביטול מאוחרת שאינה תקפה. דברים אלה נתמכו אף בעדותו המהימנה של מנהל הבנק אשר הסביר ענין זה לתובע: "ש. הסברת לתובע שסעיף 5 לחוק הבנקאות. ת. לא, אמרתי לו שהוראות הבנקאות אומרות, בלשון חופשיה ולא ציטטתי את הוראות החוק כי אני לא ידוע את לשון החוק, אני יודע את רוח החוק, ציטטתי לו מתוך החוק איך החוק מתייחס להחזרת שיק באיחור. ש. אז מה? ת. אמרתי לו בוא נחזיר את השיק. אמרתי לו דע שיש סיכוי שההחזרה לא תתקבל כי זה תלוי ברצון הטוב של מי שהציג את השיק. ש. אז נתת הוראה להחזיר את השיק? ת. נכון ש. מאיזה טעמים? ת. ההיסבים לא תקינים, מכיון שאם השיק הוא למוטב בלבד אי אפשר שיהיה יותר מהיסב אחד והחתימה על ביטול הסחירות אינה חתימתו, כך טען ועל פי זה הלכתי." (עמוד 18 שורות 13-24). בנסיבות אלה אני סבור כי לא נפל כל פגם בהתנהלותו של הבנק ויפים לענין זה הדברים שנקבעו בדנ"א 1740/91 הנ"ל, לפיה אחריותו של הבנק תהא רק מקום שהוכח כי הבנק התרשל וברי כי ענין זה לא הוכח אלא נסתר מניה וביה. הנני מקבל אף את הסברי מנהל הבנק כי אין כל משמעות לטענת התובע כי חויב בהוראת יומן שלא בהתאם להוראותיו. כך, משסרב סניף דיזנגוף להחזרת השיק לאחר שזה נפרע כאמור, הרי שהעברת סכום השיק על ידי הבנק בדרך של העברת יומן אין ולא היה בה כדי להעיד על התנהלות לא תקינה שכן ממילא היה על הבנק לחייב את החשבון, הן אם בדרך של הצגה נוספת של השיק בחשבון והן אם בדרך של העברת יומן; ממילא מבחינת חשבון התובע אין בכך כל הבדל (ראה עדות מנהל הבנק בעמוד 20, שורות 10-19). רשלנותו של התובע - אין לתובע להלין אלא עצמו טעם נוסף לדחיית התביעה הינו רשלנותו הרבה של התובע. כפי שעולה מהשיק (נספח א' לכתב התביעה) מועד פרעונו היה בתאריך 15.6.2007. התובע הצהיר כי השיק ניתן לחברת לפקו 120 יום לפני מועד פרעונו (סעיף 12 לתצהירו). בדיון שהתקיים בתאריך 1.7.2011 העיד התובע כי: "...נתתי את השיק שוטף + 120 הסחורה היתה אמורה להיות מסופקת בתוך 60 יום" (פרוטוקול הדיון מיום 1.7.2011, עמוד 2, שורה 6). משמע, זמן רב טרם פרעונו של השיק ידע התובע כי חברת לפקו לא תספק את הסחורה אך התובע לא עשה דבר. התובע הסביר את מחדלו כי: "ש. השיק ניתן ביום 25.12.06 ע"ג השיק רשום 15.6.07, אם השיק ניתן 120 יום מראש וכעבור 60 יום כבר ידעת למעשה שהוא לא עומד בהסדר איתך ולא משלם לך למה לא ביטלת את השיק? ת. הוא היה אמין עליי כל הזמן, למה שאבטל את השיק, אמר שהסחורה מתעכבת. הוא הבטיח שיחזיר לי את השיק ולא החזיר לי. אחרי זה הלכתי והגשתי ביטול. אח"כ ראיתי שהשיק נפרע והלכתי לבטל אותו באיחור של יומיים." (עמוד 10, שורות 23-27). בנוסף וכאמור העיד כי איחר (עמוד 10, שורות 25-26) והגדיל והעיד כי השיק כלל לא ענין אותו כי היה טרוד בעבודה: "ש. לא טרחת להגיע לחברה לקחת את השיק ידנית? ת. אני הייתי בקשר איתו. ש. 50,000 ₪ זה סכום מהותי למי שטרוד בעניינים כספיים ללכת ולקחת אותו בעצמו. ת. הייתי טרוד הייתי באמצע עבודה." (עמוד 10, שורה 30 - עמוד 11, שורה 1). יוצא מהאמור כי התובע התרשל וכי אף אם היתה מוכחת התנהלות לא תקינה מצידו של הבנק, הרי שניתן היה ליחס לתובע אשם תורם בשיעור 100%; למרות שידע שההסכם עימו הופר ועמד לו זמן רב טרם מועד פרעונו של השיק, לא רק שלא טרח לגשת פיזית למשרדי לפקו לקבל את השיק אלא אף לא טרח לעשות פעולה פשוטה יותר והיא מתן הוראה לבנק, מבעוד מועד, לביטולו של השיק. אף בשל טעם זה דין תביעתו להידחות. חוסר מהימנותו ותום ליבו של התובע התובע הצהיר, בין היתר, כי כלל לא הכיר את חברת געש וכי אין לו כל קשר אליה; כך עלה מתצהירו וכך גם עלה ממכתבו של התובע לחוקר מטעם הבנק (נספח ז' לתצהירו של מנהל הבנק). דא עקא, בחקירתו הנגדית, נסתרו טענות אלה והוכח כי לתובע היו קשרי עבודה עם חברת געש. כך, מנספח ז' לתצהירו של מנהל הבנק עלה כי כשבועיים בלבד לאחר האירוע דנן, משך התובע שיק לפקודת געש, שיק שמועד פרעונו יום 30.6.2007. ברי כי בנסיבות אלה נשללו טענותיו לחוסר היכרותו ו/או קשר לאותו צד ג' דנן (ראה עדות התובע בעמוד 12, שורות 12-28). כלומר, לא זו בלבד שהתובע הודה בקשר ארוך וממושך עם צד ג' למרות טענותיו כלפי הבנק, אלא אף בחר שלא להודיע דבר לחברת געש בדבר פרעונו של השיק ואף לא להגיש כל תביעה כנגד חברת געש ו/או חברת לפקו, והדבר אומר יותר מדרשני. אין בסיס לתביעה כנגד מנהל הבנק בנוסף לכל האמור לפיו לא מצאתי פגם כלשהו בהתנהלות הבנק הרי שממילא אין כל אחריות למנהלו. אוסיף ואציין כי לא מצאתי כל בסיס לתביעה ו/או לאחריותו האישית של מנהל הבנק להבדיל מאחריותו הנטענת של הבנק והתביעה כנגדו היתה יותר ממיותרת; ממילא ענין זה נזנח בסיכומים ואף בשל כך דין התביעה כנגדו להידחות. סיכום לאור כל האמור התביעה נדחית. התובעים, יחד ולחוד, ישאו בהוצאות הנתבעים, יחד ולחוד, בסך 7,500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 יום. בנקשיקיםמסמכיםזיוף חתימהזיוף