קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות חברת אבטחה על פריצה: נתוני רקע 1. התובעת (להלן, גם "המלון") היא חברה הרשומה כחוק בישראל המפעילה את מלון "גלרי" ברח' הרצל 61 בחיפה. הנתבעת (להלן, גם "כנפי עטלף") היא חברה לשירותי אבטחה ושמירה בשכר. 2. עובר ליום 18.4.07 היה מצוי המלון בעיצומן של עבודות שיפוץ על-מנת להכשיר אותו למתן שירותי תיירות. כנפי עטלף נשכרה על ידי המלון לביצוע עבודות שמירה כל יום בין השעות 23:00 עד 07:00. השמירה בוצעה על ידי שומר אחד. 3. נטען בכתב התביעה כי ביום 4.5.07, בשעה 23:15, שעה שהמלון היה אמור להיות מאובטח על ידי כנפי עטלף, בוצעה אליו פריצה על ידי גנבים שנטלו עמם פריטי רכוש שונים: שני מכשירי טלוויזיה, מספר כלי עבודה וכמות נרחבת של צינורות נחושת למטרות שונות. הנזקים הסתכמו בסכום של 54,734 ₪. נטען כי כנפי עטלף נושאת באחריות לפריצה האמורה. כך, הן משום התרשלותה שראשיה נימנו בסעיף 18.2 לכתב התביעה, והן משום מעמדה כשומרת שכר, כהגדרתה בחוק השומרים, תשכ"ז - 1967 (להלן - "חוק השומרים"), המשולבת בהתחייבותה החוזית לבצע שירותי שמירה ואבטחה ברמה מקצועית. כנפי עטלף התגוננה בפני התביעה. היא כפרה בעילת התביעה וטענה כי שעת ההתפרצות קדמה לשעה 23:00, שהיא כזכור השעה הראשונה למשמרת. נטען כי באותה עת, כאמור, בוצעו עבודות שיפוץ ע"י קבלן השיפוצים, מר יעקב צבי (להלן - "יעקב"). לנוכח זאת שהה יעקב מרבית שעות היממה במלון וכן שוכנו במלון עובדיו, כנטען עובדים לא חוקיים מן השטחים. אף ההתפרצות נעשתה לחדרו של יעקב, שהיה נעול כאשר המפתח מצוי ברשותו. נטען כי לא היה דופי בפועלה של כנפי עטלף והיא לא יכולה הייתה לצפות את האירוע הנטען לאור העובדה כי עבודתה מתבצעת בשעות קבועות. כנפי עטלף טענה אף לאשם תורם בלעדי ו/או מכריע של המלון ואף השיגה על ראשי הנזק. 4. בישיבת קדם משפט ראשונה הסכימו ב"כ הצדדים כי התיק בשל להגשת תצהירי עדויות. משאלו הונחו בפניי נחקרו המצהירים על תצהיריהם והוריתי על הגשת סיכומי טענות. לבקשת ב"כ המלון סיכומי טענות אלו הוגשו בשני מחזורים. מטעם המלון נמסרו עדויותיהם של מר רוני פל (להלן - "פל"), מי ששימש כמנהל המלון בתקופה הרלוונטית, ושל מר אלון רז (להלן - "רז"), מי שהיה הבעלים של המלון בתקופה זו. מטעם כנפי עטלף נמסרה עדותו של מר פלאח עאדל (להלן - "עאדל"), מי ששימש כמנהל אחראי של כנפי עטלף בתקופה הרלוונטית. במהלך שמיעת הראיות סוכם כי יונח בפניי חומר ראיות משטרתי בגין תיק משטרה שנפתח בעקבות האירוע, וכך היה. עוד הניח בפניי ב"כ המלון את תוכנית בניין המלון, כעולה מבקשה להיתר בנייה נשוא עבודות השיפוץ. 5. להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים לצורך הכרעתי. אקדים ואציין כי שתי בעלות הדין, באופן בוטה ונרחב, ראו להיכשל בכשלים דיוניים וראייתיים לרוב, כפי שיפורט, אף בסוגיות משמעותיות ביותר. הדברים יפורטו, להלן, שעה שאדרש למחלוקות העובדתיות שבפניי. טרם אעשה כן ראוי לעמוד על מספר נתונים שאינם שנויים במחלוקת. נתונים שאינם שנויים במחלוקת 6. קדם לאירוע הפריצה אירוע מיום 18.4.07. או-אז הסתבר לפל כי במסגרת המשמרת נתפסו אנשים זרים הלנים בחדרי המלון, תוך שהם עושים שימוש במתקני המלון כבשלהם. הסתבר שמדובר בבת זוגו ובנו של השומר המחליף מטעם כנפי עטלף אשר נטלו עמם אף את מפתחות דלת הכניסה ומפתחות "המאסטר" של חדרי המלון, אשר הוחזרו למלון רק לאחר התערבות ישירה של קב"ט כנפי עטלף והשומר הקבוע של המלון. הדבר נתפס כמעידה חד- פעמית. האירוע האמור התרחש, כאמור, כשבועיים לפני אירוע הפריצה. לא הייתה כל הכחשה של כנפי עטלף בעניינו של אירוע זה. 7. בעקבות האירוע האמור נשלח מכתב נוקב של המלון לכנפי עטלף. הוטעם שם כי בנוסף לחומרה הנודעת לאירוע האמור, הובהרו תפקידיו של השומר. בין השאר נרשם שם כי "השומר בבואו למשמרתו יבדוק את כל חדרי המלון ויוודא נעילת הדלתות והחלונות וכן את דלתות השטחים הציבוריים והכניסות למלון (יציאה לחניון מכיוון גרמי מדרגות דרומי ומרכזי, יציאה מהמלון לכיוון החזית - 3 גרמי המדרגות, חדרי ישיבות, מחסנים וכו')". וכן "השומר יפגין נוכחות בחזית המלון ובשטחי החניון ויערוך סבבי ביקורות על-מנת לראות ולהראות" (נספח ד' ל-ת/1). 8. בעקבות האירוע נערך דו"ח שלכאורה אמור היה להיות חתום ע"י השומר באותה משמרת, והוא מר איאד אבו קמיר (להלן - "איאד"). בסופה של דרך דו"ח זה נכתב בכתב ידו של עאדל. ניכר כי צילום הדו"ח שבפניי אינו מלא וחסרה בו, למשל, חתימת העורך, אם עאדל ואם איאד. נהיר לחלוטין שטופס דו"ח זה נעשה ע"י המלון, ולדרישתו, ואף דבר זה מובהר בנספח ד' ל-ת/1 הנ"ל. בדו"ח נרשם כי "פריצה במשרד של יעקב נגנבו שני טלוויזיות וכמה טלפונים. דווח למשטרה, לקב"ט חברת שמירה, לסייר ולקבלן. יש לציין שהיו 3 מורעלי פנים שפרצו את המשרד גנבו כמה דברים וברחו, כאשר אני הייתי על הגג מתצפת ומסתובב פתאום שמעתי רעש בקומה למטה באתי במהירות וראיתי את שלושה אנשים ברחו ורדפתי אחריהם עד שיצאו...". 9. כאמור נפתח תיק משטרה. מהחומר שהונח בפניי אני למד כי המתלונן הוא יעקב. התלונה הוגשה ביום 5.5.07 בשעה 08:17. תחילת האירוע הוגדרה כשעה 23:20. התיק נסגר מסיבת "עבריין לא נודע". האירוע תואר כאירוע של "פריצה". דומה שביום 20.9.07 דווחו הפריטים שנגנבו, שכללו טלוויזיות וכלי עבודה שונים. 10. עתה אדרש לשורה של מחדלים ראייתיים ודיוניים לחובת כל אחת מבעלות הדין. מחדלי המלון 11. חרף העובדה שבכתב התביעה לא נטענה הטענה הנסמכת על סעיף 41 לפקודת הנזיקין, וכתב התביעה מתגדר אך בטענות הרשלנות רגילות וחוק השומרים, הנה בסיכום טענות ב"כ המלון, ותוך הרחבת חזית, נטענת הטענה האמורה. 12. מלכתחילה מעוררת כנפי עטלף את שאלת שעת הפריצה. כאמור שעה זו היא סמוכה לשעה 23:00, היא תחילת המשמרת. אין עוררין כי במלון שכנו עובדיו של יעקב והוא החזיק במפתח לחדרו שנפרץ. משום כך ככל שהפריצה התרחשה, ולמצער החלה, לפני השעה 23:00, שאלה פרשנית היא האם ניתן להטיל חבות על כנפי עטלף. לנתון זה יש אף משמעות דו-סיטרית. נשווה בדעתנו כי אירוע הפריצה נרשם כזה שהתרחש בשעה 7:10 בבוקר, דהיינו זמן קצר לאחר סיום המשמרת, ולכאורה באופן שפוטר את כנפי עטלף מן החבות. אף אז יש מקום לבחון האם חרף זאת יש להטיל חבות על כנפי עטלף, שמא תחילתו של האירוע הייתה בתוך תקופת המשמרת, דהיינו לפני סיומה בשעה 07:00. כל אלו מצביעים על כך שבולטת עד מאוד הימנעות המלון מלהביא תצהירו ועדותו של יעקב. יעקב גם היה מעורב באירועים לאחר הפריצה. הוא צילם, כנראה, את זירת האירוע לאחר התרחשותה. כאמור הוא היה זה שהגיש את התלונה במשטרה. כנראה שהפריטים, או חלקם, נגנבו מחדרו-שלו. לא מן הנמנע כי הפריצה החלה לפני השעה 23:00. כל אלו מחייבים היו את שמיעת דבריו של יעקב. הימנעות המלון מלעשות כן, נזקפת לחובתו. 13. מעדותו של עאדל, אף למראה עיניי, דו"ח האירוע אינו שלם. המקור מצוי אצל המלון. המקור לא הונח לנגד עיניי. שמא נרשמו שם דברים משמעותיים נוספים. 14. מעדותו של רז אני למד שישנו הסכם בכתב המגדיר את תנאי העסקתה של כנפי עטלף (עמ' 14-13 לפרוטוקול). פליאה גדולה היא הכיצד הסכם בכתב זה לא צורף לחומר הראיות. מחדל זה הוא אף מחדלה של כנפי עטלף. אכן אם יש ישנו הסכם בכתב, פליאה היא על שום מה לא צורף לראיותיה-שלה. 15. עיקר מניינה של התביעה הוא לעניין הנחושת שנגנבה. מתצהירו של פל אני למד כי גניבת הנחושת נתגלתה בשלב מאוחר יותר. ואולם חרף זאת, אף חרף העובדה שדיווח המיטלטלין החסרים נמסר למשטרה ביום 20.9.07, הנה לא נמסר דיווח לעניינה של הנחושת, חרף העובדה שהיא כאמור עיקר מניינה של התביעה. מחדלי כנפי עטלף 16. השומר במשמרת היה השומר הקבוע, איאד. איאד לא מסר תצהיר וממילא לא מסר עדות. אין צריך לומר כי עדותו של איאד היא עדות מרכזית, כמוה כעדותו של יעקב. איאד אמור היה למסור פרטים אודות פועלו באותה משמרת, על-מנת לבחון את סבירות פועלו. לא נמסר כל הסבר להנחת הדעת על שום מה נפקדה עדותו של איאד, באופן שחלקים נרחבים מעדותו של עאדל, שנסמכו על דבריו של איאד, הם בבחינת עדות שמיעה. ניסיונו של ב"כ כנפי עטלף לתרץ זאת בכך שנותק הקשר עם איאד, נעשה רק בסיכומי הטענות, וממילא תוך הרחבת חזית בוטה. 17. בלב הגנתו של עאדל, כך עולה מעדותו שבפניי, קיימת הגרסה שלאחר התרחשות האירוע הוא צפה יחד עם פל במצלמות האבטחה של המלון. כתוצאה מכך הסתבר שהגנבים הונסו מן המקום כשהם לא נוטלים עמם דבר. משמע הייתה התפרצות שלא הסתיימה בגניבה, הואיל ונכשלה. ממילא לא נגרם למלון כל נזק. ואולם עניין כה משמעותי וקריטי, נפקד מקומו לכל אורך הדרך. בכתב ההגנה של כנפי עטלף לא נטען דבר לעניין צפייה משותפת זו במצלמות האבטחה. לכתב ההגנה צורף מכתב תשובה של כנפי עטלף מיום 20.7.08 למכתב דרישה של ב"כ המלון מיום 1.7.08 (והרי מחדל נוסף של המלון, שלא גילה קיומו של מכתב זה בגדר ראיותיו). במכתב זה לא נטען דבר אודות אותה צפייה במצלמות האבטחה. אכן, במכתב זה, אך משום מה לא בכתב ההגנה ולא בתצהירו של עאדל, נטענה טענה של תיכנון וביום הנרמזת כנגד יעקב. אכן בתצהירו של עאדל נרשם כי "במתחם בית המלון היו מצלמות קבועות שהפעלתן היא בידי בית המלון" (סעיף 15 ל-נ/2). וחרף זאת, ולו באותה נשימה, לא טרח עאדל לציין את הנתון המשמעותי כי עיניו שזפו את מה שמראות המצלמות, דהיינו את כשלון הגניבה. ועוד: בכתב ההגנה ידעה כנפי עטלף לציין כי לעתיד לבוא היא תבקש לבצע גילוי ספציפי, אך רק ככל שעסקינן במסמכים המעידים על נזקו הנטען של המלון (סעיף 19). מעולם לא נדרש גילוי ספציפי של סרט ההקלטה. כנפי עטלף, כמוה כמלון, לא נקטה בכל הליכי ביניים על-מנת שיוכרע עניינו של מסמך ספציפי רב-חשיבות זה, סרט ההקלטה הנטען, טרם הגשת סיכומי הטענות. 18. חרף העובדה שהחובה למלא דו"ח בגין כל משמרת הייתה מוטלת על השומר, וביום הספציפי על איאד, כנפי עטלף התרשלה בכך. הדו"ח נרשם על ידי עאדל, הגם שלכאורה הוא רשום בגוף ראשון הנחזה להיות של איאד המתאר שהוא היה מתצפת על הגג, הוא הבחין ברעש שהעלה את חשדו וראה את רעולי הפנים הנסים. משמע, עאדל מתיימר למסור עדות ולמלא מסמך, שאמור היה להיות פרי עבודתו של איאד. טענתו של עאדל שאיאד, שמא אינו יודע קרוא וכתוב, אף היא איננה מתרצת מחדל זה. כנפי עטלף אינה אמורה להעסיק שומרים שלא יוכלו, בכתב ידם ובחתימתם, לאשר אירועים שוטפים המתרחשים במשמרתם. 19. בסיכום טענות ב"כ כנפי עטלף הוא מתיימר להסתמך על תצהיר תשובות לשאלון. הגם שתצהיר זה מצוי בתיק בית המשפט, מעולם לא סוכם כי הוא ישמש כחומר ראיה, ואף ב"כ כנפי עטלף לא ביקש זאת. ממילא מדובר בהרחבת חזית נפסדת. 20. לאחר שהצבעתי על מחדליהן הנרחבים והמשמעותיים של שתי בעלות הדין, אבוא להכריע בחלק מן הסוגיות העובדתיות. הניתוח המשפטי שיבוא לאחר מכן יצביע על כך שמכל מקום דין תביעת המלון להידחות. התשתית העובדתית - דיון והכרעה 21. כנפי עטלף רומזת על כך שביצוע הפריצה היה פועל יוצא של תכנון וביום של יעקב. בדעתי לדחות הטענה האמורה. ראשית, כאמור, הדבר לא נטען מפורשות בכתב ההגנה, ומצפה הייתי שטענה חמורה זו תבוא לידי ביטוי מפורש, הן בכתב ההגנה והן בתצהירו של עאדל. שנית, אם אלו הם פני הדברים מצפה הייתי שכנפי עטלף תשקול להגיש הודעת צד ג' כנגד יעקב. שלישית, ושמא העיקר: בסופה של דרך ובמניין הנזק כלי העבודה שנגנבו כנטען, ושהיו שייכים ליעקב ועלותם שולמו לו על ידי המלון, עולים לסכום זניח, שאף צומצם בכתבי הטענות לכדי סך של 1,584.69 ₪. חסרת סבירות, איפוא, היא הטענה שידו של יעקב הייתה במעל הביום, רק על מנת לזכות בסכום כה נמוך וזניח. 22. הסוגיה השנייה שאמורה להיות מוכרעת על ידי היא לעניין גרסת עאדל אודות כך שבעקבות הפריצה הוא ראה את סרט ההקלטה, ממצלמות האבטחה של המלון, יחד עם פל, ובסרט זה ניכר בעליל שהגנבים לא הצליחו לגנוב דבר. המלון כופר בטענה האמורה. הוא מכחיש כי עובר לאירוע הותקנו במלון מצלמות אבטחה, כל עיקר. נטען, הגם על דרך של הרחבת חזית, כי רק לאחר האירוע הותקנו מצלמות במלון. לעניין הרחבת חזית זו טוען ב"כ כנפי עטלף כי מדובר במצלמות חדשות על אלו המקוריות שכבר היו במקום. 23. כמבואר, כפות המאזניים בעניין זה נוטות לחובת כנפי עטלף, אך לא באורח משמעותי. כבר ציינתי כי טענה זו, שאין משמעותית הימנה, נפקדה מחומר הראיות של כנפי עטלף עד לחקירה הנגדית של עאדל, וממילא גם תוך הרחבת חזית וגם תוך חוסר סבירות קיצונית. מנגד, אודה שמנקר הספק. לא נעלם ממני, למשל, כי לפני שפל הכחיש שלפני האירוע היו מצלמות, בהעידו כי "לאחר מכן היו. לאחר אירוע הגנבה", הרי מנגד, בשאלה שקדמה לכך "האם המצלמה פעלה" הוא השיב "מצלמות המלון לא פעלו", וממילא ניתן ללמוד כי הגם שהן היו, הן רק לא פעלו (עמ' 6 לפרוטוקול). כאשר נשאל פל "למה לא צרפת סרט של המצלמה" הוא השיב "זה בטיפולו של ב"כ התובע" (עמ' 8 לפרוטוקול). לנוכח זאת הצהירו ב"כ הצדדים כי "מקובל יהיה שככל שניתן יהיה להגיש את הסרט יש הסכמה שיהיה חומר ראיות" (עמ' 9 לפרוטוקול), ומן הסתם הגיוני יותר שההסכמה נסבה על סרט ההקלטה בגין מצלמות אבטחה, ולא על סרט בגין סתם תמונות מזירת האירוע שהונחו בפניי, ושאינן מוכחשות. וחרף הספק האמור אין בו כדי להאפיל על עוצמת השיקולים לחובת כנפי עטלף, וממילא אין בדעתי לרחוש אמון לגרסתו של עאדל בנקודה זו, והנני קובע כי אכן עובר לאירוע הפריצה לא היו במלון מצלמות אבטחה כל עיקר. אכן, ככל שהייתה התביעה מתקבלת, נהיר כי יש להשית על המלון אשם תורם משמעותי. את ההחלטה להרכיב מצלמות אבטחה, ובעיקר לנוכח ידיעת המלון כי כנפי עטלף מחוייבת למשמרת של שומר אחד בלבד, אמור היה המלון לקבל עובר לפריצה, ולא לאחריה. 24. וסיבה נחרצת נוספת למסקנתי זו עולה מן האמור בדוח האירוע, הוא נספח ב' ל-ת/1. הטענה אודות האבחנה בין פריצה, שאינה מלמדת בהכרח על גניבה, מתבדה מיניה וביה למקרא הדוח. אכן רושמו של הדוח, ואחת היא לי אם מדובר בעאדל מפי איאד, או מאיאד עצמו, כי בעקבות "פריצה" במשרד של יעקב, הרי "נגנבו שני טלוויזיות וכמה טלפונים". ובהמשך הדוח מצביע על כך שאותם "שלושה מורעלי פנים שפרצו את המשרד" הם "גנבו כמה דברים וברחו". אין ספק כי אילו עורך הדוח היה סבור שבעקבות הפריצה לא הספיקו הגנבים ליטול דבר, שהרי הונסו ומזימתם נכשלה, לא היה נוקט בביטוי "גנבו כמה דברים וברחו". קיימת מעין הודאת בעל דין המצביעה על כך שההתפרצות הצליחה והגנבים גנבו את אשר גנבו. 25. ומה המיטלטלין שנגנבו? עורך הדוח מציין ש"נגנבו שני טלוויזיות וכמה טלפונים". אף המלון גורס שנגנבו שתי טלוויזיות, ובהגינותו הוא אינו מציין שנגנבו "מספר טלפונים". מנגד, בהמשך הדוח מציין עורכו שלאחר שהגנבים פרצו את משרדו של יעקב הרי הם "גנבו כמה דברים". לנוכח זאת אף אמינה עליי גרסת המלון כי בין היתר נגנבו כלי עבודה של יעקב, שעל שוויים הזניח עמדתי לעיל. אין בדעתי לרחוש אמון לגרסה אודות גניבת הנחושת. כאמור ב"כ המלון לא הציג בפניי את מכתב הדרישה שבעקבותיו נמסר מכתב המענה שצורף לכתב ההגנה, שמא ממנו ניתן היה ללמוד דבר. דבר גניבת הנחושת לא דווח למשטרה, למרות שהדיווח אודות הפריטים שנגנבו נמסר לאחר מספר חודשים. 26. נותר לי, איפוא, להידרש לרשלנות האפשרית הנטענת של כנפי עטלף. בדעתי לעשות כן רק ככל שהדבר יהא דרוש לנוכח הניתוח המשפטי. אליו אגיע עתה. המצב המשפטי 27. נטען כי כנפי עטלף היא בבחינת "שומר שכר", כמשמעותו בחוק השומרים. סעיף 2(ב) לחוק השומרים מורה אותנו כי "שומר שכר אחראי לאובדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס הייתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אובדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". ב-רע"א 9488/02 חן שחר נ' עטיה גד (במאגרי "נבו") מורה אותנו כב' השופט טירקל כי סעיף 2(ב) מבחין בין שני סוגים של שומר שכר. האחד, בו דנה הסיפא לסעיף 2(ב) הנ"ל, הוא "שומר שכר ששמירת הנכס בידיו טפלה למטרה העיקרית של החזקתו", והוא "שומר שכר טפל". השני, בו דנה הרישא לסעיף 2(ב) הנ"ל, הוא "שומר שכר ששמירת הנכס בידיו היא המטרה העיקרית של החזקתו", והוא "שומר שכר עיקרי". אכן השופט טירקל מצביע על כך שהקריטריון העיקרי לאבחנה בין השניים היא התמורה שנותן בעל הנכס לשומר בגין השמירה. "מטעם זה גם חמורה רמת אחריותו של שומר השכר העיקרי שהתמורה שהוא מקבל היא כולה עבור השמירה, מאחריותו של שומר השכר הטפל שמקצתה של השמורה שהוא מקבל היא עבור השמירה ורובה עבור מטרה אחרת". הפועל היוצא, כך מסכם השופט טירקל, הוא לעניין רמת אחריותם של שומרי השכר לסוגיהם. "שומר שכר טפל אחראי איפוא לאובדן הנכס או לנזקו, אלא אם כן הוכיח שלא התרשל. לעומתו, שומר שכר עיקרי אחראי לאובדן הנכס או לנזקו, אפילו לא התרשל, אלא אם כן הוכיח שהאובדן או הנזק נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש והוא לא יכול היה למנוע את תוצאותיהן" (סעיף 9). דומה שכנפי עטלף אינה יכולה להיות בבחינת "שומר שכר טפל" אלא בבחינת "שומר שכר עיקרי". משום כך, וככל שכך ייקבע, שאלת רשלנותה או אי רשלנותה של כנפי עטלף לא תעלה ולא תוריד. אכן אז היא תיפטר מחבותה, רק ככל שתוכיח שהאירוע התרחש "עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן". 28. ואולם האומנם כנפי עטלף הינה שומרת שכר? תמיהה דומה עמדה בפני כב' הנשיא ברק בפרשה שנדונה בפניו ב-רע"א 270/01 תמנון שירותי מיגון אבטחה וכוח אדם (1993) בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (במאגרי "נבו"). המערערת שם, כמוה ככנפי עטלף בפניי, הייתה חברה שאין עוררין שהיא עוסקת בשירותי שמירה. חרף כל אלו הורה הנשיא ברק על הפטור שלה, תוך שהוא ממקד מבטו לסעיף 1(א) לחוק השומרים המצביע על כך ש"שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות", כאשר הנשיא ברק ממקד מעייניו להיקף הפריסה של מושג "ההחזקה" המאפיין את השמירה. לאחר בחינה ועיון הוא מסכם כי "אחריות מוגברת כשומר בשכר תהא מוטלת על אותו אדם אשר מפעיל מידת שליטה המתיישבת עם הטלתה של אחריות מוגברת. כאשר הקשר בין הצדדים, אשר מהווה בסיס לשמירה ולאחריות, מקורו בחוזה שבין הצדדים, יש לבחון את הוראות החוזה ואת ההסדרים אשר נקבעו בין הצדדים לעניין הפיקוח על הנכס ומהן לעניין היקף האחריות אשר השמירה גוררת אחריה" (סעיף 7). ומה היו הנסיבות העובדתיות בפרשה ההיא? אף שם נטלה המערערת על עצמה לקיים שמירה בשעות מוגבלות, מן השעה 15:00 ועד למחרת הבוקר בשעה 07:00, כאשר בפרשה שבפניי מדובר בשעות מוגבלות, מן השעה 23:00 עד למחרת בבוקר בשעה 7:00. בנסיבות שם סוכם כי השמירה תבוצע על ידי שני שומרים בכל משמרת. בפרשה שבפניי סוכם שהשמירה תבוצע על ידי שומר אחד. משכל אלו עמדו לנגד עיניו הכריע הנשיא ברק כי - "בהעמידי עקרונות אלה לנגד עיני, מתבקשת המסקנה כי ההסדרים החוזיים שנקבעו בין החברה לבין המערערת אינם עושים את היחס ביניהם ליחס של שמירה כמשמעותו של דיבור זה בחוק השומרים. אין לומר כלל כי המערערת החזיקה במגרש, במחסנים ובכל אשר בתוכם, באופן שניתן לאפיין החזקה זו כשמירה הגוררת אחריה אחריות מוגברת. שני שומרים שמרו על מגרש ובו מחסנים וחפצים רבים. השמירה באתר לא היתה היקפית כל העת. השומרים היו מצויים, במשך רוב זמן שמירתם, בשער אחד באתר - הוא השער הצפוני. אין מחלוקת כי משער זה לא קיים קשר עין עם מחסן החברה שנפרץ. בהסכמת החברה צומצם מספר הסיורים שעל השומרים לערוך לשלוש פעמים במשמרת (עמ' 7 לפסק דינו של בית משפט השלום). המערערת לא היתה אמורה לדאוג לגידור האתר, או לתקינות נקודות הביקורת במקום. החברה היתה אמורה לדאוג לאלה. בחינה זו של ההסדרים החוזיים שנקבעו בין הצדדים אינה מתיישבת כלל ועיקר - לא מבחינת גמירת דעתם של הצדדים ולא מבחינת ההגינות המתחייבת - כי תוטל על המערערת אחריות מוגברת אשר תחייב אותה לפצות את החברה על כל נזק למחסנים ולתחולתם למעט נזקים שנגרמו על ידי נסיבות שלא היה ניתן לצפותן מראש. נהפוך הוא: מהיחס החוזי שבין הצדדים מתבקשת המסקנה כי על המערערת מוטלת האחריות לפיצוי החברה רק על אותם נזקים שנגרמו בשל רשלנותה. מכיוון שכך, אין להטיל אחריות על המערערת מכוח חוק השומרים..." (סעיף 8). 29. וכך אף בפרשה שבפניי. חרף העובדה שמדובר במלון הנמצא בשלבי שיפוץ נרחבים, החליט המלון להפקיד שמירה בשעות קצובות, ועל ידי שומר אחד. כבר הצבעתי על כך שלא הוצג בפניי ההסכם בין בעלות הדין, ולא נותר לי אלא לסמוך על הגדרת תפקידו של השומר, כעולה ממכתבו הנוקב של המלון לכנפי עטלף, בעקבות אירועי ה- 18.4.07. פשיטא, כאשר שומר אחד ויחיד זה פועל בהתאם להנחיות שניתנו לו, הוא אינו יכול, גם אם ירצה, למנוע באופן החלטי פריצה וגניבה. והרי כאשר השומר נמצא על גג המלון, ובהתאם לסדר שהותווה מראש, הוא אינו יכול לשלוט על מה שנעשה בקומת הכניסה או בחניון, כשם שכאשר הוא ניצב בקומת הכניסה או בחניון, פשיטא הוא אינו יכול לשלוט על מה שנעשה על גג המלון. איש לא מנע, כמובן, מן המלון לשכור את כנפי עטלף לשמירה על המלון בכל שעות היממה, או לשכור מספר שומרים רב יותר, או להוכיח כי מכל מקום, על יסוד ההסדרים החוזיים שבהסכם שבכתב, נטלה על עצמה כנפי עטלף אחריות של "שומר שכר עיקרי". וכבר הצבעתי על כך שהמלון לא השכיל להניח בפניי הסכם בכתב כאמור, שמא הוא היה משנה מסקנותיי ומאזן שיקוליי. לנוכח כל אלו, וכפי שהורה הנשיא ברק בפרשת תמנון הנ"ל, "בחינה זו של ההסדרים החוזיים שנקבעו בין הצדדים אינה מתיישבת כלל ועיקר - לא מבחינת גמירת דעתם של הצדדים ולא מבחינת ההגינות המתחייבת - כי תוטל על המערערת אחריות מוגברת אשר תחייב אותה לפצות את החברה על כל נזק למחסנים ולתכולתם למעט נזקים שנגרמו על ידי נסיבות שלא היה ניתן לצפותן מראש. נהפוך הוא: מהיחס החוזי שבין הצדדים מתבקשת המסקנה כי על המערערת מוטלת האחריות לפיצוי החברה רק על אותם נזקים שנגרמו בשל רשלנותה" (שם). 30. הנה-כי-כן, חוק השומרים לא חל על המסכת שבפניי. המלון יגיע אל המבוקש רק ככל שיצביע על רשלנותה של כנפי עטלף. לכאורה המלון יכול להגיע אל המבוקש, לנוכח הימנעותה של כנפי עטלף להעיד את איאד, הוא השומר, ולשמוע את דבריו. וחרף כל אלו ידו של המלון על התחתונה. האירוע התרחש בין השעה 23:15 ל- 23:20, משמע בדקות הראשונות של המשמרת. על פי הדוח שהונח בפניי, ושעליו נסמך אף המלון, אותה שעה, כך הגרסה, "אני הייתי על הגג מתצפת ומסתובב". כתוצאה מכך, כך המשך הגרסה, שמע איאד רעש בקומה שמתחתיו, ובאופן סביר דלק אחרי הגנבים. לא נטען על ידי המלון כי בשעה האמורה אמור היה איאד להימצא במקום אחר בכלל, ובאותה קומה בה התרחשה הפריצה בפרט. ככל שנלמד מנספח ד' ל-ת/1, כזכור, "השומר בבואו למשמרתו יבדוק את כל חדרי המלון ויוודא נעילת הדלתות והחלונות וכן את דלתות השטחים הציבוריים והכניסות למלון (יציאה לחניון מכיוון גרמי מדרגות דרומי ומרכזי, יציאה מן המלון לכיוון החזית בשלושה גרמי המדרגות, חדרי ישיבות, מחסנים וכו')". איאד היה בתחילת משמרתו, שמא הוא סיים לבדוק את דלתות השטחים הציבוריים והכניסות למלון ולאחר התצפית על הגג אמור היה, בדרך הטבע, לבדוק את כל חדרי המלון. משמע, על מנת להוכיח את רשלנותו של איאד אמור היה המלון לצייד אותו בלוח זמנים קשיח, ממנו ניתן ללמוד באיזה שעה בדיוק, ולמצער באיזה טווח זמן, עליו להימצא באתר זה או אחר של המלון. ואכן, אילו למשל המלון היה משכיל להוכיח שעל פי אותו לוח זמנים, הרי ברבע השעה הראשונה של המשמרת אמור היה איאד להימצא בקומה בה התרחשה הפריצה, ולא באתר אחר ממכלול האתרים הנרחבים של המלון, ניתן היה לבחון האם דבקה רשלנות בפועלו. דומה, בהיבט זה, כי המלון אף לא מתחיל במלאכה. אכן הוא משמיע טענות כלליות ומעורפלות נגד כנפי עטלף, כאשר הטענה החשובה לטעמי היא שכנפי עטלף "לא איתרה את הפריצה למלון בזמן" (סעיף 18.2.3). משמע, על המלון רבץ הנטל להוכיח, בזמן הפריצה, היכן אמור היה איאד להימצא, ולא נמצא. העובדה שאיאד היה על הגג, כך אני קובע, גרמה לכך שהוא שמע את הרעש ויכול היה לדלוק אחר הגנבים, הגם שלא הצליח ללוכדם. ככל שבאותה עת איאד היה מצוי, למשל, בחניון, כי באותה עת הוא אמור היה להיות שם, הוא אף לא יכול היה לשמוע את הרעש, ואף אז לא ניתן היה לבוא אל כנפי עטלף בכל טענה. הנה-כי-כן, לא הוכחה להנחת דעתי רשלנותה של כנפי עטלף. סוף דבר 31. לפיכך הנני דוחה את התביעה. הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה כאשר פגרת בית המשפט לא תקטע את מירוץ המועדים האמור. פריצהחברת שמירהאבטחה