בתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006, נקבעו ההוראות הבאות: "10. על הגשת בקשה לפי סעיפים 7ב(ג) או (ד) או 7ג(א) לפקודה יחולו הוראות סימן א' לפרק כ' בתקנות סדר הדין, בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות תקנות אלה. 11. (א) במועד שנקבע לדיון יתייצבו המצהירים לחקירה על תצהיריהם, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. (ב) הדיון בבקשה יסתיים בתוך יום אחד; ראה בית המשפט כי יש צורך בכך, רשאי הוא לקבוע ימי דיונים נוספים, ברציפות ככל האפשר, עד גמר חקירת העדים. (ג) בעלי הדין רשאים להגיש לבית המשפט, עד שבעה ימים לפני המועד שנקבע לדיון, רשימת אסמכתאות משפטיות ועיקרי טיעון בכתב; סיכום טענות בעלי הדין יהיה בעל פה ביום הדיון בבקשה לאחר סיום הבאת הראיות. (ד) בית המשפט ייתן החלטה בבקשה לכל המאוחר בתוך 14 ימים, לכל המאוחר, מתום הדיון בבקשה, ולפני מתן כל החלטה אחרת בתובענה". "הצעת החוק אף נותנת מענה לשאלה באיזה מועד תתברר בקשה לדחיית תובענה על הסף, בהתאם לפקודת הנזיקין (תיקון מס' 10) וקובעת: "הבירור במסגרת ההליך המוצע יתבצע בשלב ראשוני של התביעה; ... לפיכך, מוטל עליה לברר את הענין בשלב הראשוני של התביעה, זאת כדי למנוע אי-בהירות ואי-וודאות באשר לזהות הנתבע ולעובדות הטעונות הוכחה ...". ואכן, תקנה 11 לתקנות הנזיקין קובעת, כי הדיון בבקשה יסתיים ביום אחד, אלא אם יש צורך בימי דיונים נוספים, והכל על-פי ראות עיניו של המותב היושב בדין. עוד קובעת תקנה 11, כי "בית המשפט יתן החלטה בבקשה לכל המאוחר בתוך 14 ימים ..."." ברע (ת"א) 1934/07 מדינת ישראל / המשרד לאיכות סביבה/מחוז מרכז נ' מרדכי ספוז'ניקוב בע"מ (2007) . מכיוון שכך, הבקשה לדחיית הבירור בשאלת החסינות לסופו של ההליך- נדחית. בס' 7א' (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] נקבע: "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור". בסעיף 7ב. לפקודה נקבע: (א) הוגשה תובענה נגד עובד המדינה על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד המדינה, וטענה המדינה בהודעה לבית המשפט לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת. (ב) ביקשה המדינה, בהודעתה לפי סעיף קטן (א), כי תידחה התובענה נגד עובד המדינה - תידחה התובענה נגדו, ויראו את התובענה כאילו הוגשה נגד המדינה מכוח אחריותה למעשהו של עובד המדינה לפי סעיפים 13 או 14, ואת מעשה עובד המדינה כאילו נעשה תוך כדי מילוי תפקידו. (ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי התובע לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א; קבע בית המשפט כאמור, לא תידחה התובענה נגד עובד המדינה, ולא יחולו הוראות סעיף קטן (ב). (ד).... ס' 4 לתקנות הנזיקין (אחריות עובד ציבור), התשס"ו-2006 מורה על הגשת ההודעה מטעם המדינה ובמבוא לדברי ההסבר להצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) (אחריות עובדי הציבור), התשס"ג-2002, נכתב (בעמוד 134): "בעניין אחריותם של עובדי המדינה או עובדי רשויות ציבוריות קיימות גישות שונות: הגישה התומכת בהטלת אחריות רחבה על עובדי הציבור גורסת כי אין מקום לסטות מהכלל של אחריות בנזיקין רק משום שאדם פעל למען הציבור, הואיל ואין הצדקה להבחין בין עובד הציבור לבין כל עובד אחר, וכי קיים חשש להפסד ההיבט ההרתעתי של דיני הנזיקין לגבי עובד הציבור. הגישה התומכת בהרחבת חסינותם של עובדי הציבור גורסת כי אין מקום שעובדים אלו יישאו באחריות כאשר הם פועלים בתום לב במהלך עבודתם, בין השאר, משיקולים אלה: קיים חשש מפני הרתעת יתר של עובדי הציבור, שעלולה לפגוע, באופן משמעותי, בפעילות הרשות הציבורית או המדינה ועובדיה; הטלת אחריות בנזיקין עלולה לעוות את שיקול הדעת של עובדי הציבור בכך שיעניקו משקל יתר לסיכון להתבע בידי גורם מסויים, במקום לקבל החלטות בהתאם לעניין החברתי; ריבוי תביעות כנגד עובדי הציבור עלול לגרום לשיבוש פעילותם; נימוק אחר נובע מהספק אם יש מקום להתערבות בית המשפט בדרך של ביקורת נזיקית בשיקול דעת המדינה...בהקשר זה נטען גם כי לא הוכח קשר בין הטלת אחריות רחבה על עובדי ציבור לבין התנהגותם בזהירות ראויה. בהצעת החוק מוצע להרחיב את חסינותם של עובדי הציבור מנימוקים אלה: מוצדק להכיר במעמד המיוחד של עובדי ציבור מכיוון שהם חשופים לסיכוני אחריות עקב אפשרות ההיזק הרחבה של הרשות; עובדי הציבור נתונים ללחצים בדרך של הגשת תביעות אישיות בלתי מוצדקות או איום בהגשת תביעות כאלה, דבר העלול להשפיע על תפקודם ולשבש את פעילותה של הרשות הציבורית; מבחינת כושר הפיצוי, המדינה או הרשות הצביורית היא בעלת המשאבים הכספיים ובעלת היכולת לפזר את הנזק והתביעה האישית כנגד עובד הציבור אינה מוסיפה דבר לנפגע..." אופי הביקורת על ההחלטה הינו מנהלי במהותו, כמתחייב מהעובדה שמדובר בביקורת על החלטה שלטונית ונטל ההוכחה בעניין זה יוטל על הטוען כנגד החלטת המדינה (ר' עמ' 157 לדברי ההסבר). "הנושא העומד לביקורת שיפוטית בהקשר זה הינו החלטת המדינה למסור הודעת הכרה, דהיינו - לפרוש חסותה על מעשי "המעוולים", ככל שיוכחו - ולאו דווקא השאלה האם נעשו המעשים במסגרת תפקידו השלטוני של העובד או האם נעשו ביודעין, מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה, כאמור. קרי - מדובר בהחלטה שלטונית העומדת לביקורת שיפוטית של בית המשפט" ברע (ת"א) 1934/07 מדינת ישראל / המשרד לאיכות סביבה/מחוז מרכז נ' מרדכי ספוז'ניקוב בע"מ (2007) "...הבדיקה לפי תיקון מס' 10 לפקודת הנזיקין נועדה אך ורק לבדוק את תקינות מעשה השלטון על-פי אמות-מידה של המשפט המינהלי, קרי - השיקולים שעמדו בבסיס החלטת ההכרה שהוגשה על-ידי המדינה לבית המשפט. ואילו במסגרת שמיעת הראיות לגופן תיבדק ותיבחן חבותה הנזיקית של המדינה, אשר באה לידי ביטוי בהתנהלות והתנהגות עובדיה כלפי החברה, והנזק הלכאורי שנגרם לחברה ולעסקיה בגין התנהלות זו." (ר' שם) וראה גם בג"צ 127/80 אודם נ' ראש עיריית תל-אביב - יפו ואח', עמ' 121 עובדי ציבורנזיקין