קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי גילוי בהצהרת בריאות בביטוח חיים: 1. לפני תביעה לקבלת תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח חיים קבוצתית, בגין מקרה מוות של המבוטח ז"ל (להלן:"המנוח") לצורך הבטחת הלוואה. רקע 2. בתאריך 8.12.97 נטלו המנוח והתובעת מס' 2 , אילנה מיכה (להלן:"התובעת "), הלוואה מהנתבעת מס' 1 וחתמו על טופס הצעה לביטוח חיים מסוג ריזיקו קבוצתי שכלל בין היתר הצהרת בריאות. 3. על בסיס הצהרת המנוח וחתימתו עליה, נערכה למנוח פוליסת ביטוח חיים מסוג "ריזיקו קבוצתי - לווים". 4. בהתאם לסעיף 3 לטופס אישור ההצטרפות לביטוח, סכום הביטוח בכל פוליסה נקבע סכום השווה ליתרת קרן ההלוואה שהלווה חייב לבנק ואשר לא נפרעה בפועל עד יום פטירתו של המבוטח, להוציא הלוואות עומדות או מענקים מותנים. 5. בהתאם לסעיף 4 לטופס אישור ההצטרפות לביטוח, סכום הביטוח לעיל ישולם לבעל וליסה במקרה של פטירת המבוטח במשך תקופת הביטוח, למעט (בין היתר) במקרה שהמבוטח נתן הצהרה כוזבת על מצב בריאותו . 6. ביום 7.8.2001, נפטר המנוח. 7. ביום 20.8.2001, התקבל במשרדי הנתבעת מס' 2 (להלן:"הנתבעת") מכתב מהנתבעת מס' 1 (להלן:"הבנק"), המודיע על פטירת המנוח ומבקש להעביר אליו את ייתרת ההלוואה שנטלו התובעת מס' 2 והמנוח. סכום יתרת ההלוואה כנון ליום הפטירה עמד על כ -826,000 ₪. 8. מתעודת הפטירה עולה כי סיבת המוות של המנוח הייתה- PERMANENT ALCOHOLIC HEPATIC. 9. לאחר שעיינה הנתבעת במסמכיו הרפואיים של המנוח הגיעה כדי המסקנה כי המנוח הפר את חובת הגילוי המוגברת שחלה עליו בשלב כריתת חוזה הביטוח והעלים בכוונת מרמה, פרטים מהותיים בדבר מצבו הרפואי עובר למועד חתימתו על הצעת הביטוח והצהרת הבריאות. 10. הנתבעת סרבה לפרוע את יתרת ההלוואה לבנק מכוח חוזה הביטוח ומכאן התביעה שלפני. 11. יום 26.12.06 תוקן כתב התביעה במסגרתו צורף הבנק כנתבע נוסף. 12. השאלה הטעונה ברור היא האם הפר המנוח את חובת הגילוי המוגדרת שחלה עליו בשלב כריתת חוזה הביטוח מתוך כווונת מרמה, אם לאו. טענות הצדדים 13. טוענים התובעים כי הנתבעת הפרה את תנאי פוליסת הביטוח בכך שלא פרעה כלפי הבנק את יתרת ההלוואה וכן כי עוולה כלפי התובעים בעוולת הפרת חובות חקוקות על פי חוק חוזה ביטוח , התשמ"א-1981 (להן:"חוק חוזה ביטוח"), חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981, ותקנות שהותקנו על פיו וחוק הפיקוח על השירותים הפיננסיים (ביטוח) , התשמ"א - 1981. 14. באשר לבנק טוענים התובעים כי במחדלו באי תשלום דמי הביטוח מחברת הביטוח יש משום הפרת חוזה על ידיו, כאמור בסעיף 8(ה') לאישור ההצטרפות, וכן כי על ידי פעולותיו כסוכן ו/או מתווך ביטוח בלא שיש בידיו רשיון לכך הפר חובות חקוקות על פי חוק הבנקאות (רישוי) , התשמ"א- 1981, חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א - 1981. 15. הנתבעת טוענת כי המנוח הפר את חובת הגילוי המוגברת החלה עליו מכוח חוק חוזה ביטוח בכך שהעלים בכוונת מרמה מהנתבעת תשובות מלאות וכנות בנוגע למצבו הרפואי עובר לכריתת החוזה. 16. הבנק טוען כי תבע את תשלום הפוליסה מהנתבעת ובכך יצא ידי חובתו וכי המנוח היה מודע היטב והובהר לו ע"י פקידת הבנק כי תשובותיו להצהרת הבריאות הינן לצורך ביטוח חיים והן חשובות ומהותיות לצורך אישור הביטוח. דיון 17. ראשית טענו התובעים כי הנתבעת מנועה מלהעלות טענות בדבר דחיית התביעה לתשלום הפוליסה שלא הועלו במכתב הסירוב הראשון ולכן מנועה היא מלטעון לעניין מחלות כלי דם, שיתוק שרירים ביד שמאל שבר מפשעתי וזאת בהתאם להנחיית המפקח על הביטוח מיום 16.11.98, אף שאינה חיקוק היא מחייבת את חברות הביטוח. 18. הנתבעת טוענת מנגד כי תכלית ההנחייה היא לפרוש לפני התובע בהזדמנות הראשונה את מלוא נימוקי הדחייה על מנת שיוכל להתייעץ עם גורמים מקצועיים ולכלכל צעדיו. 19. לדידה, התובעים לא היו משנים מאופן ניהול התביעה גם אם במכתב הדחייה הראשון היתה התייחסות לא רק למחלות שנבעו מהאלכוהוליזם. 20. בניסוח מכתב הדחייה לא היה כדי לגרום כל שינוי באופן ניהול תביעת התובעים וכן לא נגרם להם כל נזק ראייתי. אתייחס אך ורק למחלות הנובעות מאלכוהוליזם וחובת הגילוי לגביהן. 21. בת.א. 1668/07 (מחוזי תל אביב) ארובט חברה ישראלית לתעופה בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם במאגרים משפטיים 27.3.08) נקבע: " זה המקום להבהיר, שבית המשפט אינו מצפה - וזו מעולם לא היתה הכוונה - שהמבטחת תפרט את מלוא נימוקי הגנתה העתידיים במכתב הדחייה. הציפייה היא, שהמבטחת תפרט את עיקר נימוקי הדחייה, ואין כל פסול בהעלאת טענת-דחייה כללית, כגון "סיכון" או "סיכון חריג", באופן שאם וכאשר יוגש כתב-הגנה, יפורטו על-ידי המבטחת אותם מעשים או מחדלים המגיעים לכדי סיכון או סיכון חריג, ואשר יש בהם כדי להביא לביטול הכיסוי הביטוחי על-פי הפוליסה." הנתבעת התייחסה לנימוקי הדחיה עקב מחלה הנובעת מאלכוהוליזם, על כן יסוב הדיון אך ורק סביב שאלות אלה. 22. סעיף 6 לחוק חוזה ביטוח קובע כדלקמן: "חובת גילוי 6.    (א)   הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה. (ב)   שאלה גורפת הכורכת ענינים שונים, ללא אבחנה ביניהם, אינה מחייבת תשובה כאמור אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה. (ג)   הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה." 23. הנתבעת טוענת כי השאלות אותן נשאל המנוח בהצהרת הבריאות מהוות ניין מהותי כמשמעו בסעיף 6 לחוק חוזה ביטוח. עוד טוענת הנתבעת כי לתשובותיו של המנוח בדבר מחלות כבד, כלי דם והרגלי שתיית אלכוהול היתה השפעה מכרעת על נכונות הנתבעת לבטחו וכי המבוטח לא השיב תשובות מלאות וכנות. כאמור הדיון יסוב אך ורק סביב תשובות המנוח לאלכואליזם והמחלות הנובעות מכך. 24. המנוח נשאל בהצהרת הבריאות , וענה כדלקמן: "6.ג' מחלות לב, יתר לחץ דם, דפיקות לב מוגברות, מחלות כלי דם, התקף לב, תעוקת חזה (אנגינה פקטורים), כאבי חזה - לא 6. ה' סכרת, מחלת כבד - לא 6.ז' חולי או בדיקות הקשורות במחלת צהבת מסוג HEPATITIS B, מחלות מין ו"איידס" (תסמונת הכשל החיסוני) - לא 7. עישון, משקאות וסמים מהי צריכתך השבועית הממוצעת של משקאות חריפים - כוסית ביום בערב." 25. הנתבעת טוענת כי המנוח השיב בשלילה לשאלות בדבר קיום מחלות כלי דם ומחלות כבד ובדיקות הקשורות במחלת הצהבת ולגבי שתית משקאות אלכוהוליים השיב כי הוא שותה כוסית אחת בערב, כאשר על פי התיעוד הרפואי מצטיירת תמונה שונה לחלוטין. 26. הנתבעת צרפה חוות דעת הערוכה בידי ד"ר חיים פרלוק (להלן:"החוות הדעת"), מומחה חיתומי מטעם הנתבעת (להלן:"ד"ר פרלוק"). 27. טענת הנתבעת עולה מחוות הדעת כי על פי התיעוד הרפואי המנוח סבל מאלכוהוליזם כרוני מאובחן ומתועד. בנוסף, האלכוהוליזם הביא להתפתחות מחלת כבד לרבות הפטיטיס לכוהולי וכבד מוגדל ושומני עם הפרעות תפקוד. (ראה בסעיף 3 לחוות הדעת) 28. עוד עולה מחוות הדעת כי המנוח סבל ממחלת כלי דם שגרמה לאי ספיקת מסתמים בוורידי שתי רגליו (ראה בסעיף 4 לחוות הדעת) ומפגיעה עצבית מאובחנת כתוצאה משתיה רבה וממושכת שגרמה לתחושות הרדמות, עקצוץ ונימול בכפות רגליו ורעד בידיו. 29. במסגרת פרק הדיון בחוות הדעת מציין ד"ר פרלוק שאלות ספציפיות לגביהן נשאל המנוח ותשובתו אינה תואמת את העולה מהתיעוד הרפואי עובר להצהרת הבריאות וכן שאלה כללית בדבר הפרעות בריאותיות אחרות שלא פורטו במסגרת השאלון וענה בשלילה כאשר מהתיעוד הרפואי עולה תמונת מצב שונה לחלוטין. 30. לסיכום חוות הדעת קובע ד"ר פרלוק כי " משה מיכה נפטר מדימום מאסיבי של דליות בושט כסיבוך ידוע של אלכוהוליזם כרונית עם פגיעה כבדית שהיתה ידועה שנים רבות, טרם נכנס לביטוח והיתה הגורם הישיר למותו." 31. לא למותר לציין כי כשנה לאחר חתימת המנוח על הצהרת הבריאות אישפז עצמו במוסד לגמילה מאלכוהול. 32. מחקירתו הארוכה של ד" ר פרלוק בפרוטוקול עולה כי למנוח היו לאורך שנים הפרעות בתפקודי כבד כתוצאה מכמויות האלכוהול אותן צרך וכן צהבת אלכוהולית. המנוח ערך בדיקות דם, אולטרסאונד כבד וביקר אצל רופאים ולא ניתן לטעון כי המנוח ואשתו לא היו מודעים למצב בריאותו בעוד שמהצהרת הבריאות עליה חתם עולה כי מדובר באדם בריא לחלוטין, אינו סובל מאלכוהליזם, ממחלת כבד או ממחלות אחרות הנוגעות לצריכת אלכוהול חריגה. 33. בעמ' 97 לפרוטוקול מיום 25.4.10 העיד ד"ר פרלוק: "...השאלון הזה הוא שאלון מפורט, הוא נוגע בבעיית הכבד בזוויות שונות, ואני הייתי מצפה שהוא ירמוז לנו ולו גם באחת התשובות לגבי הבעיה שלו והוא לא. הוא באופן עקבי, כמו בשאלות אחרות לגבי הכילה, לגבי הנכות, ולגבי בעיית הורידים, הוא פשוט לא אמר כלום. אצלו הוא בריא לחלוטין, לא סבל משום בעיה, לא היתה לו שום בעיה, הוא לא ביקר אצל רופאים בכלל . אדוני , הרי פה הייתה כוונה ברורה לא להצהיר אמת." 34. התובעת עצמה העידה כי המנוח שתה באופן קבוע כעשרים שנה. (עמ' 46-47 לפרוטוקול) כן העידה התובעת כי לאחר בדיקות היה ידוע כי למנוח בעיות בכבד, צהבת וכי משנת 1995, ידע המנוח כי עליו להפסיק את השתיה כי הכבד שלו בגודל מסוכן (ראה עמ' 50-58 לפרוטוקול) . 35. וביתר פירוט ראוי להפנות לעדות ד"ר פרלוק: "ת.ב. - 2.8.96 במסמך 3 כתוב ממשיך לשתות. עשה אולטרא סאונד של כבד, הכבד הוא שומני מאוד, יש לו הפרעות בתפקודי כבד, הווה אומר עשו לו בדיקות. ש. הווה אומר זה אתה אומר, זה לא כתוב שיש לו מחלת כבד. ת. אדוני כתוב הפרעות בתפקודי כבד. הפרעות בתפקודי כבד זאת מחלת כבד, נקודה. הלאה ב-1.11.96 מצוין במפורש, הפטיטיס אלכוהולי, זה אומר דלקת של הכבד. על רקע אלכוהול, זה מחלת כבד באופן ברור, לפני דצמבר 97 אדוני וכמובן שיש את התופעות האחרות. פרוטוקול הדיון מיום 25.4.10, עמ' 122, ש' 4-13) ... "ת. אדוני הוא היה מודע, כי הוא היה ש. איך אתה יודע למה הוא היה מודע? ת. כי הוא ידע שהוא שותה, כי הוא הלך לרופא, כי הוע עבר אולטרא סאונד שזה לא בדיקה שעבורים אותה בשינה, כי הוא עשה בדיקות דם, כי הוא חזר לרופא והרופא אמר לו תפסיק לשתות ויש לך נזק בכבד ושום דבר לא קרה. (שם, עמ' 123, ש' 3-8) ... "ת. כתוב נימוש קצה כבד 2 ס"מ תחת קשת הצלעות. הווה אומר יש לו כבד מוגדל אדוני. הכבד שלנו של כל אחד מאיתנו בנורמה לא ניתן למשש אותו מתחת לקשת הצלעות. מתי ממששים אותו מתחת לקשת הצלעות כאשר הוא גדל על רקע של מחלה. אז הוא גדל כי יש בו פגיעה, במקרה של אלכוהוליזם זה קלאסי, מסרעת אנחנו קוראים לזה בעברית, הכבד גדלה ואפילו הוא הופך להיות קשה, שחמת, דליות בוושט, מוות, זו התוצאה שקרתה ב-2001". (שם, עמ' 125, ש' 4-11) 36. לעניין ידיעת המנוח ואשתו ראוי לצטט את עדות אשת המנוח. "ש. את אומרת אבל בעיות בריאותיות היו לו? היה לזה איזשהו, ת. כן. הוא הלך לעשות בדיקות שגרתיות אולי או משהו כזה, אז אמרו לו שיש כבד שומני. (שם, עמ' 50, ש' 12-14) ש. לא משנה הבנתי את התשובה...בסופו של דבר כשהוא הגיע לקופת חולים או מה שזה לא יהיה, אמרו לו שיש לו בעיות בכבד. ת. כן." (שם, עמ' 51, ש' 18-20) "ש. יש גליון קופת חולים מיום 11.1.96, זה כמעט שנתיים לפני יום החתימה שדווח על הפטיטיס, כלומר צהבת אלכוהולית. את ידעת על זה? ת. כן. לזה כן. (שם, עמ' 53, ש' 17) ש. האם את ידעת שכבר שלוש שנים לפני שהוא אושפז פה, זאת אומרת משנת 95, שנתיים לפני שחתמתם הוא כבר ידע שהוא צריך להפסיק לשתות כי הכבד שלו כבר בגודל מסוכן? ת. כן, ידענו. (שם, עמ' 57, ש' 17-20) 37. מהמפורט עולה כי המנוח, עת מילא את הצהרת הבריאות היה מודע לבעיות רפואיותשנבעו משתייה מרובה של אלכוהול. המנוח פנה לרופאים וערך בדיקות רפואיות ואובחן כאלכוהוליסט עם בעיית כבד. אינני מקבל את טענת ב"כ התובעת כי לא ניתן לסתור את הטענה כי ביום שחתם על הצהרת הבריאות המנוח היה בשלב של ניסיון גמילה (כאמור על פי העדויות והתיעוד הרפואי היו מספר ניסיונות גמילה למשך מספר ימים ואחד למשך 46 ימים)ולכן הצהרתו כי הוא שותה כוסית ביום הינה אמת שכן לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמנוח ידע שיש לו בעיית אלכוהול ובעיות בריאותיות אחרות הנובעות מעובדה זו , עליהן לא הצהיר, למרות שנשאל על כך באופן מפורש. 38. גם אם נניח כי בשבוע שחתם על הצהרת הבריאות היה המנוח בגמילה, עדיין היה עליו לפרט ולציין כי הוא אלכוהוליסט שמנסה להיגמל ובוודאי לגלות את הרקע הרפואי לגבי מצב הכבד, כפי שעולה מהעדויות שצוטטו לעיל. 39. תשובותיה של התובעת לאורך כל חקירתה הנגדית הן תשובות מיתממות ומתחמקות המעידות על ניסיון הסתרה וחוסר תום לב. (ראה לדוגמא עמ' 69-70 לפרוטוקול לעניין סיבת מותו של המנוח והיתממותה לגבי שתיית אלכוהול ) 40. מעיון בתיעוד הרפואי למדים אנו כי המנוח לא גילה את כל הנוגע לעברו הרפואי לדוגמא כי הוא בעל 60% נכות יחד עם זאת ישנם פרטים בנוגע לבני משפחה שהוא פרט כגון סיבת מות אביו, מסרטן. נשאלת השאלה האם המנוח נתן תשובות לא מלאות אך כנות בטעות או מחוסר תום לב או שמא נתן תשובה כוזבת ביודעין מתוך כוונת מרמה. 41. שוכנעתי ללא כל צל של ספק כי המנוח היה מודע למצבו הרפואי והראיה לכך היא שבשנת אישפז עצמו במוסד לגמילה מאלכוהול לאחר שצרך כמויות גדולות של אלכוהול במשך כעשרים שנה, ידע והבין כי יש לו בעיות בריאותיות שהטיפול בהן הוא באמצעות גמילה. ולכן כאשר מילא את הצהרת הבריאות יש לראות בתשובותיו תשובות שאינן מלאות ואינן כנות, תוך הסתרת האמת ביודעין. 42. סעיף 7 לחוק חוזה ביטוח קובע לעניין תוצאות אי הגילוי לאמור: "תוצאות של אי-גילוי 7.    (א)   ניתנה לשאלה בענין מהותי תשובה שלא היתה מלאה וכנה, רשאי המבטח, תוך שלושים ימים מהיום שנודע לו על כך וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח. (ב)   ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, בניכוי הוצאות המבטח, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה. (ג)   קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:        (1)   התשובה ניתנה בכוונת מרמה; מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח". 43. בת.א. (ירושלים) 2165/05 חיים יוסף נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם באתרים משפטיים 3.10.06) התייחסה חברתי הש' עירית כהן לתוצאות אי הגילוי והדברים יפים גם לענייננו: "כפי שנפסק ביחס לחובת הגילוי: "הגילוי הנאות הוא מיסודותיהם המרכזיים של דיני החוזים, הואיל וללא גילוי מלא ונאות לא ייכון מפגש רצונות אמיתי. ובאשר לדיני הביטוח, מהווה קיומה של מערכת אמון הדדי מוגברת בין המבטח למבוטח אחד מיסודותיו של חוזה הביטוח. על הטעם ההיסטורי העומד מאחורי חובת הגילוי המוגברת בחוזי ביטוח, עמדה פרופ' ג' שלו במאמרה "חובת הגילוי בחוזי ביטוח" (הפרקליט מ' עמ' 20, 21): "הטעם ההיסטורי שניתן לחובת הגילוי היה, כי אמצעי הידיעה המטריאלית לגבי הסיכון נמצאים ברשותו ובידיעתו הבלעדית של המבוטח. לשם איזון חוסר שוויון זה בין המבטח לבין המבוטח הוטלה על האחרון חובת גילוי. ברבות השנים הוגבר התיחכום של חברות הביטוח, וגדלה יכולתן להשיג פרטים רלבנטיים בכוחות עצמן ולהעריך את הסיכון ללא עזרת המבוטחים. אולם הטעם הכלכלי של חובת הגילוי נותר בעינו, ולצדו גם הטעם החברתי מוסרי. מבחינה כלכלית, הטלתה של חובת הגילוי על המבוטח קלה וזולה יותר מאי-הטלתה. מבחינה מוסרית, קיימות עובדות רלבנטיות שרק המבוטח יכול לדעתן, כגון נתונים לגבי בריאותו או דברים שהתרחשו בעברו, ולכן עליו לגלותם למבטח" (ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית, פ"ד נח(6) 822). עוד נפסק כי: "מבטח המבקש לכרות חוזה ביטוח עם מבוטח, הגם שהוא בעל יתרונות משמעותיים על המבוטח, עודנו תלוי במידה רבה במבוטח ובתום לבו. בידיעתו של המבוטח מצוי בדרך כלל מידע החיוני למבטח לצורך הערכת הסיכון הטמון בביטוח. מבלי שמידע זה יובא על ידי המבוטח בפני המבטח, יקשה על זה האחרון להשיגו (יצוין, כי פערי המידע בין הצדדים נותרים בעינם גם בשלבים מאוחרים יותר של ההתקשרות, לרבות לאחר קרות מקרה הביטוח. ראו לעניין זה: ש' ולר "חובת הגילוי לאחר קרות מקרה הביטוח וחיוב מבוטחים בפיצויים עונשיים בגין מרמת ביטוח" עלי משפט א' (תשס"א) 277). תלות זו העומדת ברקע היחסים החוזיים יוצרת, לפחות על פניה, ציפיה שהיחסים האמורים יהיו מושתתים על אמון, שכן המבטח נכון ליטול עליו את החובות מכוח חוזה הביטוח מתוך הנחה שהמידע שהונח בפניו על ידי המבוטח נכון ואמיתי הוא (ראו בהקשר זה עמדתם של פרידמן וכהן, בעמ' 835 - 836)." (ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל ואח', תק-על 2006(1) 1806, 1811).   החובה להשיב תשובות מלאות וכנות אינה דורשת אלמנט נפשי של כוונת מרמה. כפי שנפסק בפרשת מנורה נגד יובלים הנ"ל: "החובה להשיב תשובות מלאות וכנות, הקבועה בסעיף 6(א), אינה דורשת אלמנט נפשי של כוונת מרמה (ע"א 855/86 מוריה נ' איסחרוב, פ"ד מב(2) 201, 210); רע"א 4657/96 טולדנו נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) השוו ש' ולר, חובת גילוי של מבוטחים בחוזי ביטוח (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, ירושלים, תשס"ג-2002) 347). כאשר עסקינן באי מתן תשובה מלאה וכנה לשאלה שנשאל המבוטח, אין הכרח כי תתלווה לכך כוונת מרמה מצד המבוטח, על מנת שלמבטח יעמוד הפטור מתשלום תגמולי ביטוח (ע"א 2230/92 צמח נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(2) 258, 261). אי מתן תשובה מלאה וכנה הוא מצג שווא, המעניק למבטח זכות לבטל את החוזה, גם כאשר העלמת העובדה או מצג השווא לא נעשו בכוונת מרמה. המטרה הבסיסית של סעיף 6 היא לצמצם את פערי המידע בין המבטח למבוטח, כדי לייעל את המנגנון הביטוחי." גם אם התשובות השגויות לשאלות ניתנו מתוך טעות, עדיין עומד לנתבעת הפטור הקבוע בסעיף 7(ג)(2) לחוק, אשר אליו אתייחס להלן (ע"א 2230/92 שמואל צמח נ' "ציון" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(2) 256, 261-262)." 44. המנוח כאמור לא עמד בחובת הגילוי ולא גילה בהצהרת הבריאות כי הוא אלכוהוליסט וכי יש לו בעיית כבד וצהבת אלכוהולית. הלכה פסוקה היא כי בידיעתו של המבוטח מידע החיוני למבטח לצורך הערכת הסיכון ולכן מוטלת חובת הגילוי על כתפי המבוטח (ראה ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל) האם היה מבטח סביר מתקשר בחוזה ביטוח אילו ידע את מצבו הרפואי של המנוח 45. ד"ר חיים פרלוק , רופא חתם של חברות הביטוח בתחומי תנאי קבלה לביטוח חיים ותביעות ביטוח חיים ובריאות, אשר ערך חוות דעת מטעם הנתבעת קבע בחוות הדעת כדלקמן: " משה מיכה נפטר מדימום מאסיבי של דליות בושט כסיבוך ידוע של אלכוהוליזם כרונית עם פגיעה כבדית שהיתה ידועה שנים רבות, טרם נכנס לביטוח והיתה הגורם הישיר למותו. לו ידענו את אשר עולה מתיקו הרפואי, הרי שכל מבטח סביר היה דוחה אותו מקבלה לכל כיסוי ביטוחי כולל לביטוח חיים קולקטיבי." 46. ד"ר פרלוק אינו החתם של הנתבעת אולם חוות דעתו התבקשה כחתם סביר, עמ' 78 לפרוטוקול: "ש. כאשר התבקשת לתת חוות דעת במקרה הזה, האם ביקשת את הנהלים של אישור, מה שנקרא אישור החיתום של חברת הביטוח הראל? לראות איך הם פועלים במקרה הזה לפני שאתה נותן חוות דעת כללית מה מקובל וסביר במקומות אחרים? ת. התשובה היא לא, כי אין צורך. אני התבקשתי לתת חוות דעת כחתם סביר וזה כולל את כלל חברות הביטוח. מה היה ההתנהגות של חברת הביטוח כחתם סביר כשהיו עומדים לפניו הנתונים הרפואיים שעולים מתוך התיק הרפואי של המנוח מיכה משה." 47. לעניין משקלה של חוות דעת חיתומית מפנה ב"כ הנבתעת לע"א 317/97 (מחוזי ת"א) שמשון ביטוח בע"מ נ' סילביו במאיור (פורסם במאגרים משפטיים 29.10.97 ובו נקבע כדלקמן: "התשובה לשאלה כיצד נוהג "מבטח סביר" במקרה מסויים ניתנת על ידי בית המשפט הקובע, לפי אמות מידה אובייקטיביות שהוא מעצב, את מידת נכונותו של המבטח לכרות את החוזה. אמות המידה אלה אינן בהכרח אמות המידה של חברות הביטוח, אם כי אפשר שהתנהגותו של מבוטח מסוים תשמש הדרכה לצורך קביעת הסבירות (ע"א 1809/95 הלמן נ' לה נסיונאל, פ"ד נ(3) 83). במהלך הבחינה של התנהגותו הצפויה של "מבטח סביר" ושל שיקוליו הענייניים, אנו רשאים לדעתי להיעזר בחוות דעתם של מומחים רפואיים שמועסקים גם כחתמים רפואיים בחברות הביטוח." 48. בעמ' 94-95 לפרוטוקול העיד ד"ר פרלוק לעניין הביטוחי: "...מי ששותה כוסית ליום יתקבל לביטוח, מי ששותה שתי כוסיות ייכנס לשורה של בדיקות. אנחנו נבקש לבדוק אינזימי כבד, במקרה הזה התשובה הייתה חד משמעית, היה לו הפרעה באינזימי כבד והוא היה נדחה מביטוח בגלל שזה היה על רקע של אלכוהוליזם." 49. התובעים לא הגישו חוות דעת חיתומית מטעמם. 50. אני מקבל את חוות דעתו ועדותו של ד"ר פרלוק, אשר לא נסתרה, לפיה אם היה מגלה המנוח את עובדת היותו אלכוהוליסט עם בעיית כבד, לא היה מתקבל לביטוח ומכאן שהמבטח פטור לפי סעיף 7.(ג).(2 )לחוק חוזה ביטוח. הפרת חובת הגילוי בכוונת מרמה 51. סעיף 43 לחוק חוזה ביטוח קובע : " 43.   המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 לאחר שעברו שלוש שנים מכריתת החוזה, זולת אם המבוטח או האדם שחייו בוטחו פעל בכוונת מרמה." 52. נטל ההוכחה של כוונת מרמה מצד מבוטח הינו נטל כבד המוטל על כתפי המבטח הטוען לכך.(ראה בספרו של ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך א' מהדורה 2002 בעמ' 183.) 53. נוכחתי כי המנוח ידע את מצבו הבריאותי לאשורו אשר תאם לתיעוד הרפואי. המנוח וגדר כאלכוהוליסט הסובל מבעיית כבד וצהבת אלכוהולית אשר לאורך שנים צרך משקאות חריפים וניסה להיגמל ממנהגו פעמים רבות בגלל השפעת השתיה על מצבו הבריאותי מצב אשר בסופו של יום הביא למותו. 54. הליקויים הרפואיים אשר הסתיר המשיכו להתקיים גם לאחר החתימה על הצהרת הבריאות וכן השפיעו על מקרה הביטוח , ויש לראות זאת בחומרה יתרה (ראה לעניין זה ת.א. (נצרת) 7072/04 נאדר ספורי נ' אריה חברה לביטוח בע"מ פורסם במאגרים משפטיים 24.1.08) 55. שעה שהמנוח נשאל שאלות מהותיות בהצהרת הבריאות ומסר ביודעין תשובות שאינן נכונות ואינן מלאות מתוך ידיעה והבנה של השאלות וחשובות המענה עליהן, הרי שיש לייחס למעשיו כוונת מרמה . 56. פסק הדין בת.א. 4464/04 (שלום חיפה) עזבון המנוח פירסט אברהם ז"ל ואח' נ' סהר חב' לביטוח בע"מ ואח' (פורסם במאגרים משפטיים 1.11.04) מתייחס לקיום כוונות מרמה של המבוטח ודבריו יפים לענייננו: " בספרו של אורי ידין על חוק חוזה הביטוח, פירוש לחוק החוזים בעריכת ג. טדסקי, נאמר בעמ' 45 כדלקמן: "מן הצירוף של סעיף 6(א) עם סעיף 7(א) נמצאנו למדים שתשובה לקויה על שאלה מהותית מהווה הפרת חובת הגילוי המזכה את המבטח לבטל את החוזה. בשפת חוק התרופות היינו אומרים שמתן תשובה כזאת מהווה הפרה יסודית של החוזה". וכן, בעמ' 46, נאמר כדלקמן: "אבל, אם העלים המבוטח בכוונת מרמה ענין שהוא ידע שהוא ענין מהותי, כי אז ממש רימה את המבטח והלז רשאי לבטל את החוזה. כדי להיבנות מסעיף 6 (ג) לא די שהמבטח יוכיח שהענין היה ענין מהותי ושהמבוטח העלים אותו. עליו גם להוכיח שהמבוטח ידע על מהותיות הענין, שהסתיר אותו - ויש להניח שהביטוי "הסתרה" חזק יותר ודורש קיום של מאמץ יותר מן הביטוי "העלמה" - ושעשה זאת לא בהיסח הדעת ואף בכוונה סתם, אלא "בכוונת מרמה". 21. המנוח מסר בהצהרת הבריאות תשובות שאינן נכונות בעליל. בידיעה ברורה כי תשובותיו אינן נכונות. מדובר בשאלות ברורות קצרות, וכל אדם סביר מבין כי מדובר בשאלות מהותיות לעניין ביטוח חיים. אין לי ספק כי המנוח היה מודע לכך שמדובר בשאלה מהותית לצורך קבלת פוליסת ביטוח חיים וכי מסר את התשובות השקריות, בידיעה כי הצהרתו אינה אמת, תוך הסתרת העובדות הנכונות ובכוונה לעשות כן. כאמור המנוח ידע על מחלותיו, אין מדובר בספק מחלה או בתשובה שיכולה הייתה להינתן בהיסח הדעת או ברשלנות. המנוח הבין היטב את טיב השאלה, היותה מהותית, מטרת השאלה. אין מדובר בעולה חדש, באדם חסר השכלה או הבנה. " 57. אין חולק כי המנוח היה אדם בוגר, איש עסקים בעל כשרות משפטית וחזקה עליו שקרא את הצעת הביטוח והבין אותה בטרם חתם עליה. (לעניין זה ראה הפניות בסיכומי הנתבעת בסעיפים 97,98). 58. בנוסף מחקירת התובעת עולה כי נציגת הבנק הגב' דורית קרן, הקריאה למנוח ולתובעת השאלות באופן מפורש והמנוח והתובעת הבינו והשיבו על השאלות (ראה עמ' 59-60 לפרוטוקול). 59. הלכה פסוקה היא כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 1064/03 שצויין לעיל, הלכת פיאמנטה, עצם הצגת השאלה מצביעה על כך שמדובר בעניין מהותי עבור המבטח (ראה לעניין זה הפניות בסיכומי הנתבעת בסעיפים 29-31). 60. ב"כ התובעת טוען בסעיף 40 לסיכומיו כי היות והצהרת הבריאות נחתמה בבנק בו ניהל המנוח את כל עסקיו הכספיים הרי שלא מן הנמנע שחשיפת המידע בנוגע להתמכרותו לאלכוהול היתה פוגעת בעסקיו עם הבנק ובמוניטין שלו ומכאן רצונו המובן של המנוח לא לגלות את האינפורמציה. טיעון זה בא ללמד כי המנוח הסתיר את האינפורמציה מתוך כוונת מרמה שכן ידע כי למידע תהיה השלכה ישירה על ההתקשרות עימו. 61. מכאן שהנתבעת הרימה את נטל השכנוע בכך שהמנוח פעל מתוך כוונת מרמה. 62. אין חולק כי המנוח נפטר כתוצאה ישירה מהיותו אלכוהוליסט וכעולה מהאמור לעיל אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת. נתבע מס' 2 - הבנק 63. התובעים טוענים כי סירובו של הבנק לתבוע את חברת הביטוח על מלוא סכום הביטוח לאחר פטירת המנוח מהווה הפרת סעיף 8(ה') לאישור ההצטרפות. 64. מנגד טוען הבנק כי לאחר פטירת המנוח דרשו מחברת הביטוח לפרוע את יתרת חוב ההלוואה , והאחרונה סרבה. 65. הבנק מחוייב על פי סעיף 8 (ה') לאישור ההצטרפות לתבוע את סכום הביטוח במקרה של פטירת המבוטח ואכן כל עשה בשתי הזדמנויות (נספחים ו-ט1 לתצהיר עדת הבנק). 66. הבנק לא התחייב להגיש תביעה נגד חברת הביטוח לבית המשפט זאת כאשר סרוב חברת הביטוח לשלם את הפוליסה נובע ממעשה או מחדל של המבוטח. 67. עדת הבנק הגב' דורית קרן, העידה בתצהיר עדות ראשית ובתצהיר תשובות לשאלון כי המנוח חתם על הצהרת הבריאות לאחר שמילא בכתב ידו את כל הפרטים הדרושים (למעט קופת החולים) ותחם עליה. אין מחלוקת לענייין החתימה. עוד הצהירה הגב' דורית קרן כי הסבירה ללווים שעליהם למלא את כל הפרטים המופיעים במסמכים בקפדנות ובמפורט, וכי מילוי מדוייק של הצהרת הבריאות הוא תנאי לאישור הביטוח ע"י חברת הביטוח.(ראה בעמ' 135-136 לפרוטוקול). 68. המנוח והתובעת ידעו שמילוי וחתימה על הצהרת הבריאות נועדו לצורך עריכת ביטוח חיים, וכי המידע מהותי וחשוב לצורך הביטוח. 69. הוכח כי הלווים הבינו שמילוי הצהרת הבריאות הינו תנאי מהותי לאישור הביטוח וכי ענו, לטענת התובעת, תשובות אמיתיות ברורות ואמינות. 70. כן טענת התובעים בדבר חובת הוידוא והאחריות האקטיבית של המבטחת להסביר למבוטח על הסייגים והתנאים לפוליסה אינה מתקיימת במקרה דנן, וטענה זו נדחית. 71. יש לדון בטענה כי על ידי פעולותיו כסוכן ו/או מתווך ביטוח בלא שיש בידיו רשיון לכך הפר חובות חקוקות על פי חוק הבנקאות (רישוי) , התשמ"א- 1981, חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א - 1981. 72. אכן נציגת הבנק אינה סוכן ביטוח מורשה אולם לא הוכח קשר סיבתי בין הנזק לבין ההפרה. 73. כפי שצויין לעיל, נציגת הבנק הסבירה ללווים את מהות הצהרת הבריאות, חשיבותה ולפי עדות התובעת עברה עמם שאלה שאלה עד למתן תשובות ברורות ואמיתיות. מכאן שלא ניתן לטעון כי הפרת החובה החקוקה היא שגרמה למחדל הקשה והקיצוני מצד התובע בכך שהסתירו את האמת. 74. לאור האמור התביעה נגד הבנק נדחית. 75. הערה לסיום - סבורני כי שעה שבית המשפט דן בתביעות מסוג זה, העוסקות בתביעת מבוטח או עזבונו כלפי מבטח, כאשר עוסקים אנו בחובת הגילוי הנאות, חובה על בית המשפט לשקול בין היתר גם את ההתנהגות הראויה שיש לייחס למבוטח אפשרי שעה שהוא ממלא ההצהרת הבריאות. יש לשדר מסר כי חובה על המבוטחים למלא את ההצהרה תוך מתן גילוי נאות, תשובות מלאות, לחשוף את מלוא הידע שבידיו ובוודאי שאין להשלים עם מצב בו ניתנות תשובות חלקיות או שאינן תואמות לאמת וזאת במטרה להביא לכך שהמבטח יסכים ליתן כיסוי ביטוחי. על בית המשפט לפעול באופן חד משמעי כדי לשרש תופעה שכזו, ולשדר מסר ברור וחד משמעי כי אדם, שעה שהוא ממלא הצעת ביטוח ומשיב לשאלון המוצג לפניו, יעשה כן בכנות, בתום לב, תוך גילוי מלוא המידע הרלוונטי העומד ל רשותו. סבורני כי אלו החובות הבסיסיות המוטלות על מי שמבקש לערוך חוזה ביטוח, ולקבל כיסוי ביטוחי. המפר חובות אלה, וגורם בכך להטעיית המבטח, חובה על בית המשפט שלא להעניק לו סעד כספי, לדחות את תביעתו ולהימנע מלהטיל על המבטח חובת תשלום כלשהי. סוף דבר 76. התביעה נגד הנתבעים נדחית. התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכ" ט עו"ד בסך של 10,000 ₪. לסכומים יצטרפו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. אי גילוי / הסתרת מידע / כוונת מרמה (ביטוח)רפואהמסמכיםביטוח חייםהצהרת בריאות