קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי תשלום שכר טרחת עורך דין: בפני תובענה שבסיסה עתירות בדבר זכותן של התובעות לתשלום שכר טרחת עורך דין מן הנתבעים. א. עיקר טענות התובעות 1. התובעת 1 הינה חברת עורכי דין והתובעת 2 הינה שותפות עורכי דין. 2. הנתבעים הינם בני משפחה אחת והינם הבעלים הרשומים של חטיבת קרקע המתרכזת בחלקות 234-237 בגוש 6624 (להלן: "המקרקעין") כמפורט בסעיף 2 לכתב התביעה המתוקן. 3. התובעת 2 טוענת כי בתחילת שנת 1997 שעה שהתבקשה על ידי הנתבע 1 (להלן: "עוזי") בשמו ובשם הנתבעות 4 ו-5 להפחית חיובי מס רכוש שהוטלו עליהם בהיותם הבעלים של חלק מן המקרקעין וכי הוסכם בין הצדדים כי התובעת תהא זכאית לשכר טרחה על בסיס ש"ע לפי תעריף של 150 דולר לש"ע בתוספת מע"מ וכן להחזר הוצאות. כנטען ע"י התובעת 2, טיפולה נשא פרי באופן שניתן לנתבעים האמורים פטור מלא או חלקי מתשלומי מס רכוש בהתאם לחלקות השונות. ביום 18.9.98 לאחר השלמת הטיפול המשפטי הגישה התובעת 2 לנתבעים 5, 4, 1 באמצעות עוזי חשבון שכ"ט ע"ס 3,551.82 דולר המתבסס על 20 ש"ע מוכפלות בתעריף המוסכם. לטענת התובעת 2, השתהו הנתבעים האמורים בפירעון החשבון ובסופו של יום הסכימה תובעת 2 לבקשתם (שנומקה בקשיים כספיים) כי פירעון החוב יידחה עד למועד בו תתבצע עיסקה מקיפה במקרקעין עם קבלן/יזם והנתבעים הציעו לתובעת 2 את הטיפול בה (להלן: "עיסקת המקרקעין"). 4. להלן טענה התובעת 2 כי במהלך שנת 1999 פנה אליה עוזי והודיעה כי בדעת הנתבעים למכור את זכויותיהם במסגרת עסקת המקרקעין וכי ברצון הנתבעים לשכור את שירותי התובעת 2 לייצוג הנתבעים בעיסקה האמורה. להלן טענה תובעת 2 כי סוכם בינה ובין הנתבעים כי שכר טרחתה בגין הטיפול בעיסקת המקרקעין ייקבע בהסכם שיגובש עובר לאיתור והתקשרות עם קבלן/יזם, בהתחשב במהות העיסקה. 5. התובעת 2 מוסיפה וטוענת כי נענתה לבקשת עוזי בשם הנתבעים לצרף לצוות המקצועי את התובעת 1 אשר ראשיה הינם מומחים בתחום מיסוי מקרקעין, וכי בנתון לכך סוכם בין התובעת 2 לנתבעים כי תבוצע הפרדה בין התגמול המגיע לתובעת 2 לגבי המועד שעד להצטרפות תובעת 1 ובין תגמולם של שתי התובעות יחדיו בגין טיפולן המשותף בעיסקת המקרקעין. כנטען על ידי התובעת 2 נקבע בהסכמה כי שכרה בגין טיפולה בעיסקת המקרקעין עד לאותו מועד יעמוד ע"ס 10,000 דולר בתוספת מע"מ, סכום שישולם מתקבולי עיסקת המקרקעין. 6. התובעת 1 מוסיפה וטוענת כי ביום 24.2.00 שיגרה לנתבעים בשם התובעות הצעת שכר טרחה בגידרה פורטו אחת לאחת מטלות הטיפול המשפטי לו התחייבו התובעות ואף נקבעו חלופות לתשלום שכר טרחתן של התובעות בהתאם לאופי העיסקה שתגובש (להלן: "הצעת שכר הטרחה). התובעות טוענות כי עוזי הודיען ביום 27.2.00 על קבלת הצעת שכר הטרחה בסייג אחד לפיו מועד תשלום בסך 12,000 דולר המהווה חלק משכרם המותנה של התובעות - יידחה "לזמן קבלת הכסף המזומן מהיזם". 7. התובעות טוענות כי משך שנתיים ומחצה עד לסוף חודש יוני 2002 העניקו התובעות לנתבעים שירותים משפטיים מגוונים ומקיפים בהקשר לביצוע עיסקת המקרקעין והקדישו לצורך העניין שעות עבודה מרובות כמעט מדי יום לשביעות רצון הנתבעים. 8. התובעות פרטו בסעיף 10 (א) לכתב התביעה המתוקן את הפעולות שביצעו ותוצרי העבודה שהפיקו במהלך אותה תקופה בהקשר לביצוע עיסקת המקרקעין ובכלל אלו: 8.1 הכנת חוות דעת מיסויית מורכבת ומקיפה שלקחה בחשבון כי שווי המקרקעין בעיסקת מכר במזומן מסתכמת לסכום של 4,600,000 דולר (להלן: "שווי המקרקעין") על יסוד חוות דעת שמאיות שנערכו לבקשת הנתבעים. 8.2 ניהול משא ומתן ממושך ומתיש משך כשנה עם חברת משולם לוינשטיין בע"מ (להלן: "לוינשטיין") לצורך התקשרות בהסכם קומבינציה. הכנת מזכר הבנות בין הנתבעים ובין עצמם לצורך ביצוע העיסקה עם לוינשטיין. 8.3 כנטען על ידי התובעות בסוף חודש מאי 2001 ולאחר שנקבע כבר מועד לחתימת הסכם קומבינציה בין הנתבעים ללוינשטיין החליטה האחרונה במפתיע לסגת מן העיסקה ובכך ירדו לטמיון חודשי עבודה ארוכים ומאומצים ללא שהתובעות תוגמלו בגינן כלל ועיקר. 8.4 התובעות מוסיפות וטוענות כי לאחר נסיגת לוינשטיין מן העיסקה הן פעלו לאיתור גורם אחר לצורך ביצוע עיסקת המקרקעין, ובחודש יוני החלו לנהל בשם הנתבעים משא ומתן עם חברת גני דולינגר בע"מ (להלן: "דולינגר") עיסקת קומבינציה. 8.5 התובעות טוענות כי הצעת דולינגר לעיסקת קומבינציה לא התקבלה על דעת הנתבעים וניסיון התובעות לשפרה, לא צלח בשל עקשנות שגילו הצדדים, בין כך וכך נמשכו המגעים עם דולינגר משך חודשים ארוכים. 9. התובעות טוענות כי לאור מאמציהם הרבים במהלך המשא ומתן המתיש עם לוינשטיין ביקשו תגמול ספציפי מיוחד במסגרת תגמולם בעיסקה שתתגשם עם דולינגר. התובעות טוענות כי הנתבעים הסכימו לשלם להם תוספת בסך 33,000 דולר מעבר לשכרם המוסכם (להלן: "תוספת השכר") על פי סיכום שהועלה על הכתב במכתב התובעת 1 לעוזי מיום 2.6.02. 10. התובעות טוענות כי רק ביום 29.9.02 התקבל במשרדיהם מכתבו של עוזי הנושא תאריך 26.8.02 בגדרו הכחיש האחרון את הסיכום לגבי תוספת השכר והעלה טענות חסרות שחר באשר לפעילות התובעות וטען כי "בדעתו להמשיך ולפעול באופן עצמאי לקשירת עיסקה בנוגע למקרקעין" וכי הוא "איננו מחוייב לכל המשך קשר מקצועי משפטי עם התובעות וכי הוא מודיע על סיום הקשר בינינו" (להלן: "מכתב ביטול ההתקשרות"). 11. התובעות דחו את טענות עוזי וניסיונו לבטל את ההתקשרות במכתב התובעת 2 מיום 7.10.02 שנמען לנתבעים. 12. להלן טוענות התובעות כי הופתעו לגלות כי הנתבעים פעלו מאחורי גבן וניהלו משא ומתן עם יזם ללא שיידעו את התובעות על כך וכי שלושה חודשים לאחר מכתב ביטול ההתקשרות, התקשרו הנתבעים בעיסקת מקרקעין עם א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ (להלן: "דורי"). התובעות טוענות כי היו מוכנות להמשיך וליתן לנתבעים את מלוא השירותים המשפטיים שהוסכמו, אך הנתבעים התנערו באופן חד צדדי מהקשר המחייב שבין הצדדים והתחייבויותיהם כלפי התובעות. 13. על יסוד טענותיהם כפי שפורטו לעיל עותרות התובעות: 13.1 למתן פסק דין הצהרתי לפיו הם זכאיות לקבל מן הנתבעים, יחד ולחוד, שכר טרחה מוסכם בשיעור של 1.5% משווי המכירה של היחידות שייבנו על המקרקעין ולהורות על מתן חשבונות מלאים ומפורטים ביחס לכל עיסקה שתיעשה במקרקעין. 13.2 לחילופין; לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעות סך של 751,956 ₪ המייצג שכר טרחה מוסכם בשיעור 2% משווי המקרקעין למועד ההתקשרות בתוספת מע"מ. התובעות טוענות כי יש להשתית את שווי המקרקעין לצרכי קביעת שכר טרחתם על סכום של 4,600,000 דולר ומשכך סכום שכר הטרחה המוסכם נכון ליום הגשת התביעה הינו בסכום שאינו נמוך מ-751,966 ₪. 13.3 לחילופי חילופין זכאיות התובעות לשכר ראוי בגין השירותים שנתנו לנתבעים עד למכתב ביטול ההתקשרות. 13.4 בנוסף עתרה תובעת 2 לתשלום סך 13,035 דולר בערכו המשוערך בגין הטיפול במס רכוש והשכר הנפרד עד להצטרפות התובעת 1. ה. עיקר טענות הנתבעים 1. הנתבעים כפרו בזכותם של התובעות לקבלת הסעדים ההצהרתיים והכספיים להם עתרו התובעים. 2. הנתבעים טענו כי התובעים אף התיימרו להביא קבלנים או יזמים מטעמם אף לאורך תקופת ההתקשרות בין הצדדים נהגו התובעות בסחבת, לא אירע דבר חיובי ולא נקשרה עיסקה. הנתבעים טוענים כי התובעות היו אמורות לפעול נמרצות לקידום עיסקה אך עסקו בניסיונות לשפר את שכר טרחתם. 3. להלן טענו הנתבעים כי במהלך חודש מאי 2002 דרשו התובעים מהנתבעים בניגוד לתנאי ההתקשרות לקבל מיידית סכום בסך 50,000 דולר בגין מאמציהם שכשלו בקשר לעסקאות קודמות, והתריעו כי אם לא ישולם להם סכום זה, לא ימשיכו לטפל בענייני המקרקעין וכי הנתבעים דחו דרישה זו מכל וכל. 4. הנתבעים הוסיפו וטענו כי דרישה זו הכניסה אותם ללחצים כספיים מיותרים ובינתיים אף הגישה נגדם לוינשטיין תביעה בגין כספי הלוואה בקשר לעיסקה עם לוינשטיין שלא התממשה (באשמת לוינשטיין והתובעות). 5. הנתבעים טוענים כי במהלך תקופת הקשר שבין בעלי הדין לא הבשילה שום עסקה ולא טופלה על ידי התובעות בכל דרך משפטית. 6. בצר לנתבעים ולאחר שדרישות התובעות לתוספת לשכר טרחתם התעצמו - נותק הקשר בין הצדדים כאמור במכתב ביטול ההתקשרות שנשלח על ידי הנתבעים. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי הסכם ההתקשרות עם התובעות לא נקצב בזמן והנתבעים היו רשאים לבטלו במתן הודעה. להלן נטען כי התובעות אינן יכולות לכפות את עצמן על הנתבעים לעד ולחייב את הנתבעים לקבל מהן שירותים משפטיים בעיקר לאחר שהנתבעים איבדו האמון בתובעות. 7. הנתבעים טוענים כי הסכם ההתקשרות בוטל על ידם כדין וכי התובעות עותרות לתשלום כספי שכר טרחה שאינן זכאיות לו ודרישתן סותרת את הסכם ההתקשרות שתנאיו לא מולאו והוא בוטל כדין. 8. הנתבעים טענו כי התובעות לא הצליחו להביא עיסקה רצינית ואף לא עלה בידם לקשור עיסקה במקרקעין. התובעות השתהו בהגשת תביעתן משך 5 שנים ושיהוי זה מדבר בעד עצמו. 9. הנתבעים טענו כי התובעת 2 לא השלימה הטיפול בהסדרת חובות מס רכוש וזה הסתיים רק בשנת 2003. 10. הנתבעים כפרו בטענות תובעת 2 לגבי הפרדה כביכול בין חובות שכר טרחה עד למועד הצטרפותה של תובעת 1, ולאחר מכן, וכי תביעה בגין טיפול הקודם לשנת 2000 נתונה להתיישנות. 11. הנתבעים טענו כי התובעות או מי מהן עמדו במצב של ניגוד עניינים לגבי המשא ומתן עם דולינגר. הנתבעים חזרו והטעימו כי אמונם בתובעות נפגע קשות הן בשל חוסר הצלחתם לקשור עיסקה במקרקעין והן בשל דרישתם לשכר טרחה נוסף. עד כאן עיקר טענות בעלי הדין. ג. המחלוקת המחלוקת העובדתית בתובענה זו הינה קטנה יחסית ומשנית לפלוגתאות הפרשניות והמשפטיות. 1. המחלוקת העובדתית מתמצית בסוגיות כדלקמן: 1.1 האם התחייבו הנתבעים לשלם לתובעת שכר טרחה בסך 10,000 דולר + מע"מ בגין שירותיה המשפטיים שעד ליום הצטרפותה של התובעת 1. 1.2 האם השלימה תובעת 2 את שירותיה המשפטיות מסוגיית חיובי מס רכוש באופן המזכה אותה לשכר מוסכם ולחילופין שכר ראוי. 1.3 האם התנו התובעות את המשך הטיפול המשפטי בקבלת תוספת השכר. 1.4 האם החלו הנתבעים ערב משלוח מכתב ביטול ההתקשרות, מגעים עם דור באמצעות פרקליט אחר. 2. הפלוגתאות הפרשניות הינן רבות אנפין ונוגעות לשאלה, האם בוטל הסכם ההתקשרות כדין ואם לא - מהן הזכויות והסעדים אשר התובעות זכאיות להם. ד. דיון וממצאים 1. מהות ההתקשרות וכריתת הסכם שכר הטרחה 1.1 ההתקשרות שבין בעלי הדין מתבססת על התניית הזכות לקבלת שכר טרחת עורך דין מתקבולים שהנתבעים יהיו זכאים לקבלם אם וכאשר ייקשר בינם ובין צד שלישי הסכם לגבי עיסקה במקרקעין בין במתכונת הסכם קומבינציה ובין במכירה במזומן. עסקינן איפוא בהסכם שכר מותנה וכך אישר בעדותו עו"ד עטר (עמ' 20 שורות 26-28). 1.2 אין חולק בפני כי הנתבעים קיבלו את הצעת התובעת מיום 24.2.00 (נספח י"ז לתצהיר עו"ד מנחם לוי) (להלן: "עו"ד לוי") וזאת במכתבו של עוזי מיום 27.2.00 (נספח י"ח לתצהיר עו"ד לוי). 1.3 בין בעלי הדין נתגלעה מחלוקת זוטא בשאלה, האם מכתבה של התובעת 1 מיום 12.3.00 (נספח י"ט) מהווה חלק מן ההסכם שבין הצדדים בעוד שעו"ד לוי טען כי המכתב האמור יצא והתקבל אצל הנתבעים (עמ' 4 שורות 10-14) טען עוזי כי לא אישר את תוכנו של נספח י"ט הגם שהודה כי לא הסתייג ממנו בכתב (עדותו בעמ' 35 שורות 13-27). 1.4 במחלוקת זו נוטה דעתי אחר הנתבעים שלו בשל הסיבה שבסעיף 7 לנספח י"ט נרשם "לאישורכם אודה" ולא נסתרה גירסתו של עוזי לפיה לא אישר את המסמך (שם, שורות 22-24), למען סבר את האוזן אטעים כי בסעיף 1 לנספח י"ט נרשם: "הסכם שכר הטרחה מיום 24.2.00 כפי שאושר על ידך ביום 27.2.00 יעמוד בתוקפו בכפוף להבהרות". שמע מניה כי למיצער לא נגרע דבר מן הסכמה שהושגה בין בעלי הדין בתוקף ההצעה והאישור המגולמים במוצגים י"ז-י"ח לתצהיר עו"ד לוי. יתר על כן, עו"ד לוי אישר בעדותו כי הוא מסתמך על ההסכם הראשון שאגסי אישר את קיבולו בכתב (עמ' 6 שורות 1-3). 2. האם התנו התובעות את המשך טיפולן המשפטי בתשלום תוספת השכר 2.1 התובעות הודו כי ביקשו מן הנתבעים תגמול ספציפי המשקף ביטוי למאמץ שהשקיעו במשא ומתן עם לוינשטיין ואשר ישולם להם במסגרת תגמולם הכולל בעיסקה עם דולינגר ככל שזו תתממש (סעיף 20 לתצהיר עו"ד לוי ומכתב התובעת מיום 2.6.02 לעוזי - נספח מ"ג לתצהיר). 2.2 במכתב זה ביקשו התובעות תוספת שכר על פי החלופה הגבוהה מבין השתיים בפורטו במכתב קרי תשלום במזומן בסך 33,000 דולר בתוספת מע"מ או שיעור של 5% משווי יחידות או שטחים שנוספו עקב ביטול הפקעה או תוספת אחוזי בניה. עיון בנוסח המכתב מעלה כי לא נכללה בו התניה מצד התובעות בדבר המשך השירות או התראה בהפסקתו (להלן: "התניה והתראה") 2.3 בסעיף 34 לתצהיר עדותו טען עוזי כי הדרישה לתוספת השכר בסך 50,000 דולר הועלתה בפניו בעל פה עוד קודם למשלוח המכתב נספח מ"ג והוסיף: "(התובעות) התריעו כי באם לא ישולם סכום זה, לא ימשיכו לטפל בענייני המקרקעין". 2.4 עו"ד לוי טען בעדותו כי נספח מ"ג משקף סיכום (עמ' 4 שורה 30) אך הודה כי עוזי לא אישר את קבלת הסיכום כמתחייב מסעיף 5 לנספח מ"ג (עמ' 5 שורה 1). 2.5 במהלך חקירתו הנגדית עומת עוזי עם גירסתו בדבר ההתניה והודה: "אני לא יכול להראות אסמכתא...וקראנו לשיחה שבה עו"ד לוי ועו"ד בן עטר ואני לא זוכר מי מבין שניהם הציג את זה שהם מבקשים 50 אלף דולר להמשך העבודה בתיק" (עמ' 36 שורות 9-17). משחזר ונשאל עוזי לגבי גירסת ההתניה הוא משיב: "חלק מזה זה היה השוק, יצאנו בהרגשה שאם הם לא יקבלו את ה-50 אלף מיידית הם לא ימשיכו בטיפול" (שם, בין שורות 21-25) (ההדגשה שלי-מ.ב.ח). 2.6 לא זו בלבד שנספח מ"ג אינו מכיל התניה או התראה כלשהיא אלא שגם הגירסה בדבר "ההלם" שאחז בנתבעים מגלה סימני ריפיון משהוכח כי דרישה לתוספת שכר הופנתה על ידי התובעות לנתבעים ביום 11.10.01 (ת/1) ונדחתה על ידי עוזי במכתבו מיום 14.10.01 (ת/2) ואז לא הסבה לנתבעים טראומה כלשהיא (עדות עוזי עמ' 37 שורות 11-12). 2.7 לא זו אף זו; אין חולק כי הנתבעים לא טרחו לציין במכתב ביטול ההתקשרות את טענתם בדבר ההתניה וההתראה. 2.8 תחת רישומן המצרפי של הראיות בפני, אני דוחה את טענות הנתבעים לפיה התובעות ערכו התניה ו/או התראה בכל הנוגע לבקשתם לקבל את תוספת השכר. עם זאת, לא עלה בידי התובעות לשכנעני בטענתן לפיה הוסכם בעל פה על תשלום תוספת השכר (סעיף 20 (ב) לתצהיר עו"ד לוי ועדותו של עו"ד בן-עטר בעמ' 22 שורות 31-32). 2.9 עיקר עניין לכך מצוי בעובדה כי התובעות הן שקבעו כי הבקשה (ההצעה) טעונה קיבול על ידי אישורה בכתב - כמתבקש מסעיף 5 לנספח מ"ג ואין חולק כי הנתבעים לא אישרו את הבקשה כמתחייב מסעיף 5 של נספח מ"ג. על התובעות אשר היו מודעות זה מכבר לגישתם הבסיסית של הנתבעים לסרב להעלאת השכר (מוצגים ת/1-ת/2) היה לעמוד על קבלת אישור בכתב לבקשתם. ד. מכתב ביטול ההתקשרות 3.1 הנסיבות האופפות את הפסקת ההתקשרות עם התובעות בכלל ונוסחו של מכתב ביטול ההתקשרות ותשובת התובעות עליו בפרט מהווים את ציר המחלוקת העיקרי בין הצדדים. 3.2 בסעיף 25 לתצהירו טען עו"ד לוי כי הופתע לקבל את מכתב ביטול ההתקשרות הנושא תאריך 26.8.02 אך התקבל במשרדו רק ביום 29.9.02. 3.3 מכתב ביטול ההתקשרות צורף כנספח נ"ג לתצהיר עו"ד לוי על פי כותרתו הוא מתייחס לבקשת התובעות לתוספת שכר ולגביה נטען טען עוזי כי הוא אינו מסכים להצעות של התובעות לשינוי הסדר שכר הטרחה. מפאת חשיבותו אעתיק הנה את עיקרי המכתב. בסעיף 3 למכתב נרשם: "אציין כי עד להיום טרם גובשה עיסקה בנוגע למקרקעין עם הגורמים עמהם משא ומתן". ולהלן: "4. מכתבי זה משקף בעצם את מהות הבעיה שלי אתכם. לצערי אני נתקל בסחבת נוראית בניגוד לרצוני ואין התקדמות בתהליכים. במקום שאתם, צוות עורכי הדין, ייצג אותנו (משפחות אגסי ואלעד) - אני מוצא עצמי טרוד בניסיון לפענח מסמכים, כולל סבך של נספחים, עקב רצונכם לשנות את שכר הטירחה מעת לעת. למעשה אני נזקק לעורך דין נוסף כדי שיבדוק את המסמכים הנוספים שאתם שולחים אלי בנסיון, שאינני מסכים לו, לשנות את אשר סוכם בזמנו. 5. מאז ההסכם הנ"ל (מיום 24.2.2000) לא קרה למעשה דבר, לא גובשה כל עיסקה עם יזם כלשהו. ההיפך הוא הנכון - נוצרו מעצרים ומיכשולים להמשך התהליך ואני טרוד עמכם בענייני שכר טירחה במקום לפרוץ את הדרך קדימה. 6. בנסיבות העניין אני חייב ומחוייב לפעול למען הבשלת עיסקה וקידום השבחת המקרקעין אולם לצערי הקשר עמכם עד כה לא הביא לתוצאה הרצויה ונראה כי מעורבותכם והקשרים שלכם עם הקבלן דולינגר לא צלחו. 7. בנסיבות העניין בדעתי להמשיך ולפעול באופן עצמאי לקשירת עיסקה בנוגע למקרקעין ועל פי המוסכם ביננו אינני מחוייב לכל המשך קשר מקצועי משפטי עמכם. 8. אינני מקבל את הצעותיכם החדשות בעניין שינוי שכר הטירחה כפי שהוסכם עליו בחודש פברואר 2000. בנסיבות העניין ובהיעדר עסקה לטפל בה, הנני להודיעכם על סיום הקשר ביננו, במידה שאמצא לנכון אפנה אליכם שוב בנושאים שונים, על פי שיקול דעתי, והכל בכפוף לקביעה מסודרת מראש ובכתב של נושא שכר הטירחה". 3.4 קודם שאדרש לתגובת התובעות על מכתב ביטול ההתקשרות, ראיתי לעמוד על היבטים רלבנטיים העולים מעדותו של עוזי ואשר יש בהם השלכה על בחינת צדקת ביטול ההסכם. 3.5 בראש ובראשונה אטעים כי אין חולק כי במכתב ביטול ההתקשרות לא הזכירו הנתבעים כלל ועיקר את גירסת ההתניה וההתראה ולא ביססו עליה את עילת הביטול - בפרט. עוזי אומת בחקירתו עם פירכה זו והשיב: "אני לא עורך דין ואין לי השכלה משפטית...לקח לי מספר ימים לנסח את המכתב ולשלוח אותו. יכול להיות שבדיעבד הייתי צריך לציין את הסעיף של ה-50 אלף דולר שהוא הגורם...זו סיטואציה פסיכולוגית...החלטנו שאיננו יכולים להמשיך עם עוה"ד שהיו אתנו במשך כשנתיים ואנחנו חייבים לסיים את העיסקה..." (עמ' 38 שורות 7-16 לפרוטוקול). 3.6 בהמשך חקירתו הופנה עוזי לסעיפים 8, 7 למכתב ביטול ההתקשרות שם הצהיר כי בדעתו לפעול עצמאית לקשירת עסקה במקרקעין וכן ציין כי בהעדר עיסקה לטפל בה - הוא מודיע על סיום הקשר - ונשאל, האם זו הסיבה. עוזי השיב בשלילה וטען: "הסיבה היא כפי שציינתי זריקת הגט. הסיבה לבקשה להתנתק כי ראינו שבמשך שנתיים שליוו אותנו עוה"ד לוי ונמדר לא היתה שום התקדמות יתירה מזו...זרקו לנו את האיום או קבלת 50 אלף דולר או שאנחנו לא ממשיכים לפעול" (שם מול שורות 18-24). 3.7 בהמשך עדותו מוסיף עוזי: "אחד הדברים שנפגענו, שלא היתה התנצלות מאף אחד מעורכי הדין שלאחר כשנתיים סחבו אותנו באף עם לוינשטיין, נתנו לו לעזוב את העיסקה ללא שכר סיבה...ועוד הם מבקשים 50 אלף דולר. הרצחת וגם ירשת?!" (עמ' 39 שורות 22-26). 3.8 בהמשך עדותו ביקש עוזי להסביר את פרק הזמן הממושך שבין התאריך המופיע על מכתב ביטול ההתקשרות ובין מועד קבלתו וטען: "הייתי צריך לתקן את התאריך שבו שלחתי את המכתב ועם כל הכעס שלי עליכם לקח לי חודש עד ששמתי אותו בתיבת הדואר" (עמ' 40 שורות 5-7). 3.9 כאמור לעיל, מצאתי כי גירסתו של עוזי הינה בלתי עקבית ולוקה בחוסר סבירות בעיקר לגבי טענתו בדבר התניה והתראה שנעדרה לחלוטין מנוסח מכתבו וכן לאור האיחור המשמעותי שחל במשלוח ההודעה. 3.10 מר צבי קליין שהעיד מטעם הנתבעים העיד כי נכח בפגישה שבה אמרו עוה"ד לוי ובן עטר כי הם הוציאו באיזה שהוא מקום 50 אלף דולר וכן הם לא יכולים להמשיך (עמ' 60 שורות 18-20). אך לא השתכנעתי מגירסה עמומה זו, מה גם שקליין הודה כי נטל חלק בניסוח מכתב ביטול ההתקשרות ולא היה בידו להסביר, מדוע לא נכללה בו טענה בדבר ההתניה וההתנאה (עמ' 64 שורות 1-22). 4. תגובת התובעות למכתב ביטול ההתקשרות 4.1 במכתבם המפורט מיום 7.10.02 דחו התובעות את טענות הנתבעים, כפרו בצדקת הודעת הביטול והתנגדו לו (נספח כ"ד לתצהיר עו"ד לוי - להלן: "מכתב ההתנגדות"). 4.2 במכתב ההתנגדות התפלמסו התובעות באופן נוקב עם טענות הנתבעים, ייחסו להם העדר תום לב והגינות, עמדו על גירסתם באשר לסיכום שהושג לגבי התמורה הנוספת והביעו תרעומת קשה ואכזבה לנוכח ניסיון הנתבעים לזקוף לפתחם של התובעות אחריות לכך שטרם גובשה עיסקה במקרקעין. 4.3 התובעות גילו דעתן כי אין ביוזמתו המוצהרת של עוזי להמשיך באופן עצמאית לקשירת עיסקה במקרקעין כדי לפתור אותו מהתחייבויותיו וחובותיו כלפי התובעות ואין בהודעתו החד-צדדית כדי לבטל את ההסכמות. התובעות התריעו בפני עוזי כי: "אם לא יחול שינוי בהתייחסותך כמפורט במכתבך, נפעל למיצוי זכויותינו ובכלל זה קבלת מלוא המגיע לתובעות ע"פ כל דין". 4.4 לא ניתן להימנע מציון העובדה כי אין במכתב ההתנגדות כל איזכור מפורש באשר לרצונם ו/או כוונתם של התובעות להמשיך ולעמוד לרשות הנתבעים לתקופה קצובה או אחרת, על מנת לנסות ולממש עיסקה במקרקעין. 4.5 יתר על כן, בסעיף 3 טענו התובעות: "טועה אתה באם אתה סבור כי כעת נצא מן התמונה בלא הגה שעה שלאחר מתן שירותים משפטיים לך ולמשפחתך משך שנים אתם חייבים לנו סכומים נכבדים ששיעורם מוסכם (ובוודאי ראוי)" (ההדגשה שלי-מ.ב.ח). אפס, עו"ד לוי חזר בו למעשה מטענתו בדבר חוב בסכומים נכבדים ובתשובה לשאלה, האם יש לו דרישות שכר בגין העסקות שלא יצאו לפועל הוא משיב: "ברור שלא, שאין לי דרישות שכר טרחה בגין העסקאות שלא יצאו לפועל" (עמ' 11 שורה 1). 4.6 עם זאת, העיד עו"ד לוי כי עיסקת דולינגר לא גוועה לחלוטין והבהיר כי עד לקבלת מכתב ביטול ההתקשרות היו מגעים עם דולינגר (עמ' 13 שורות 1-9). עו"ד לוי עומת עם הטענה לפיה מאז שלחה דולינגר את הצעתה הראשונית למשא מתן עם הנתבעים ביום 23.7.01 (נספח מ"ב לתצהיר עו"ד לוי) ועד ליום 2.6.02 לא אירע דבר מבחינת הנתבעים, שעל כך השיב: "לא נכון, היו לנו פגישות ומגעים עם דולינגר ופרקליטו וכן עם אגסי ובאותה (עת) אגסי לא הביא שום יזם אחר. אנחנו בדקנו ולא היו קבלנים באותה עת לפתח עיסקה. לכן המגעים עם דולינגר נמשכו כל אותה התקופה" (עמ' 13 שורות 25-27 וכן עמ' 14 שורות 7-10). גם בתשובה לשאלה, מדוע השהו התובעות את הגשת תביעתן משך 5 שנים מיום "סיום הקשר" השיב עו"ד לוי: "אגסי במכתבו שמר את הזכות לפנות אלינו...השוק היה מת ואני חיכיתי שהוא ייכנס עם עוד עיסקה" (עמ' 16 שורות 2-5). 5. טענת התובעות כי הנתבעים מכרו את המקרקעין מאחורי גבם באופן המזכה אותם בשכר 5.1 בסעיפים 29, 28 לתצהירו טען עו"ד לוי כי התובעות הופתעו לגלות כי הנתבעים פעלו מאחורי גבן וניהלו משא ומתן עם יזם ללא שיידעו את התובעות וכי ביום 5.1.03 התקשרו בהסכם ביחס למקרקעין עם א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ (להלן: "דורי") אשר הגישה לנתבעים הצעה עוד בשנת 2000 וזו נדחתה בזמנו על ידי הנתבעים. לטענת התובעות רישום הערת אזהרה לזכות דורי ביום 5.1.03 מלמדת כי הנתבעים החלו במשא ומתן עם דורי שלא באמצעות התובעות - זמן רב קודם לכן. 5.2 אין חולק כי במענה לשאלות מפורשות של עו"ד לוי השיב ב"כ הנתבעים עו"ד ויספלד בישיבת יום 24.2.08 כי "למיטב זיכרונו" המשא ומתן בין הנתבעים לדורי החל באמצע חודש ספטמבר 2002 (בעמ' 3 לפרוטוקול) דהיינו עוד קודם למועד בו התקבל אצל התובעות מכתב ביטול ההתקשרות. לתצהירו המשלים של עו"ד לוי צורפו מסמכים שונים שנועדו לגבות את גירסת התובעות. 5.3 בתצהירו נמנע עוזי מלהתייחס למועדים כלל ועיקר המתייחסים לקשירת ההסכם עם דורי הגם שבחקירתו הכחיש כי היה בקשר עם עו"ד ויספלד בסוף ספטמבר 2002 וטען כי הקשר עם דורי היה רק באוקטובר 2002 (עמ' 40 שורות 16-24). גירסה זו אינה מתיישבת עם תוכן הצהרתו של עו"ד וויספלד בפני בית המשפט. 5.4 סמיכות הזמנים הקרובה שבין משלוח מכתב ביטול ההתקשרות מזה ותחילת המגעים בין הנתבעים ועו"ד ויספלד ו/או דורי מזה על רקע יתר נסיבות העניין מכרסמים בגירסת הנתבעים ומעוררים תהיות באשר לכשרות מניעיהם. 5.5 אני פוסק איפוא כי במועד בו שיגר עוזי לתובעות את מכתב ביטול ההתקשרות - היו הנתבעים שרויים למיצער בהידברות עם עו"ד וויספילד לצורך קבלת שירותיו כעורך דין מייצג וכן נערכו לפתיחת משא ומתן עם דורי. 6. מסקנות ביניים 6.1 לא עלה בידי הנתבעים להזים את גירסת התובעות באשר למאמץ המקצועי לו נדרשו ושעות העבודה הרבות שהקצו לצורך ניהול המשא ומתן עם יזמים/קבלנים בכח. כמו כן לא עלה בידי הנתבעים להוכיח את טענתו המרומזת לפיה על התובעות הוטלה גם חובה לאתר רוכשים בכח. 6.2 חל כירסום הדרגתי ברמת שביעות הרצון של הנתבעים כלפי התובעות שהלך והעצים הן על רקע העובדה שלא נקשרה עיסקה במקרקעין משך התקופה שעד למשלוח מכתב ביטול ההתקשרות והן בשל העובדה כי התובעות ניסו (ללא הצלחה) לסטות מתנאי ההתקשרות על ידי דרישת תוספת התשלום. 6.3 חרף זאת, הודה עוזי בעדותו כי עד למשלוח מכתב ביטול ההתקשרות לא העלו הנתבעים נגד התובעות טענה כלשהיא (עמ' 43 שורות 21-23). 6.4 אינני נותן אמון בגירסת הנתבעים לפיה ערב משלוח מכתב ביטול ההתקשרות - לא החלו במגעים עם עו"ד ויספלד ו/או עם דורי. 6.5 בעוד שהנתבעים ביטאו היטב במכתב ביטול ההתקשרות את תסכולם לנוכח מה שהגדירו במרומז כחוסר יכולתם של התובעות להביא לידי עיסקה במקרקעין, מצאתי כי טענתם לפיה בשלב זה לא עומדת על הפרק "עיסקה לטפל בה", אינה משקפת את המציאות. 7. הכרעה 7.1 עורך דין המתקשר עם לקוחו בהסכם שכר טרחה המותנה בהצלחה הינו בבחינת השולח לחמו על פני המים בתקווה כי ברבות הימים ימצאהו. מטבע הדברים נושא עורך דין בסוג כזה של התקשרות במירב הסיכון שכן הוא מקדיש לעתים מאות שעות עבודה ותשומות אחרות בעוד שסיכוייו לבוא על שכרו לוטים בערפל. 7.2 בנסיבות אלו, הדעת נותנת, כי ביטול חד-צדדי של הסכם ההתקשרות היזום על ידי הלקוח חייב לעמוד באמות מידה קפדניות של תום הלב המובנית בהוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק ככלי) תשל"ג 1973 (להלן: "חוק החוזים"). 7.3 עמדה זו הינה פועל יוצא של רבדים בהתפתחות הפסיקה שראשיתה ב-ע"א 136/92 ביניש עדיאל עו"ד נ. דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ (פד"י מ"ז (5) 114) - (להלן: "פרשת ביניש) שם נקבע: "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו". כברת דרך נוספת בגיבוש העמדה האמורה נעשתה ב-ע"א 8854/06 חיים קורפו ואהרון ברוכין עו"ד נ. סורוצקין ואח' (להלן: "פרשת קורפו") שם הבהיר בית המשפט את הילכת ביניש ואמר: "דעתנו היא כי אין לקרוא דברים אלו באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין, לנהוג בתום לב". 7.4 כפי שקבעתי לעיל קודם למכתב ביטול ההתקשרות לא העלו הנתבעים כל טענה נגד איכות עבודתם של התובעות עם זאת, אין לכחד כי במהלך הדיון העלו הנתבעים טענות בלתי זניחות באשר להתעלמותן המוחלטת של התובעות מזכויותיהם המשפטיות של הנתבעים לנוכח הסתלקותה החד צדדית של לוינשטיין מהתקשרות בעיסקת מקרקעין אשר סוכמה (סעיף 78 לתצהיר עוזי ועדותו בעמ' 39 שורות 22-25). 7.5 כמו כן קבעתי כי גם ניסיונותיהן החוזרים ונשנים של התובעות לסטות מתנאי השכר שנקבעו בהסכם ההתקשרות הנביטה תחושת אי אמון של הנתבעים כלפי התובעות. 7.6 בפרשת קורפו הוסיף בית המשפט וקבע: "כפי שעולה מקביעות בית משפט קמא, הפסקת ההתקשרות לא בוצעה בשל אי שביעות רצון של המשיבים מעבודתם של המערערים; לפיכך, אין לקבוע כי יסוד האמון אותו ביקשה הלכת ביניש עדיאל לשמר - אבד...דעתנו היא כי כל עוד לא מועלות על ידי הלקוח טענות המבוססות עובדתית כי הוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי הניתן לו על ידי עורך דינו וכל עוד המטרה למענה שכר את עורך דינו עדיין קיימת, לא יוכל אותו לקוח להשתחרר מן ההסכם באופן חד צדדי מבלי שיחוייב בפיצויי צפיה אלא אם כן יוכיח כי לולא השתחררות זו, לא יכול היה, באמצעים סבירים להגשים את אותה מטרה" (פיסקה 20 לפסק הדין) (ההדגשה שלי-מ.ב.ח). סבורני כי עסקינן במבחן אובייקטיבי להבדיל מגחמות או תחושות סובייקטיביות שבלב הלקוח. 7.7 התפתחות נוספת בעיצוב העמדה ניתן לזהות בפסק הדין ב-ע"א 9784/05, 11366/05 עיריית ת"א יפו נ. ידידיה גורן ואח'- (להלן "פרשת גורן") . בערעור רחב יריעה זה איזכר בית המשפט את פרשת קורפו, ונדרש גם לסוגיית הזכות לסיים באופן חד צדדי חוזה שלא נקצב מועד לקיומו. לעניין זה נקבע כי בצד העיקרון שניתן להביא חוזה שאינו קצוב בזמן לכלל סיום בהודעה חד צדדית (פיסקה 26 לפסק הדין) על המבטל ליתן הודעה מוקדמת סבירה - ואם לא עשה כן יש לחייבו בפיצויים (פסקאות 34, 33 לפסק הדין). 7.8 לא נעלמה מעיני העובדה כי בפרשת גורן ניתן ביטוי להעצמת חובת תום הלב המוטלת על רשות ציבורית (להבדיל ממתקשר פרטי) כמו גם על תקופת ההתקשרות הארוכה עד מאוד של הפרקליטים אשר העירייה הביאה את העסקתם לידי גמר "באיבחת חרב"; באותה פרשה נקבע פרק זמן של שנה כהודעה מוקדמת סבירה (שם בפיסקה 36). בנסיבות שבפני, סבורני כי לו היו הנתבעים נותנים לתובעות הודעה מוקדמת של כ-90 יום, היה בכך כדי להביא לידי שידוד מערכות תוך הפשרת תקופת הקיפאון ומתן אפשרות לתובעות לטפל בעיסקת דורי, להשלימה ולבוא על שכרן. 7.9 מאזן הזכות והחובה בכל הנוגע לביצוע ההסכם בתום לב מלמד כי לזכותם של התובעות עומדת העובדה כי הקצו שפעת אמצעים ושעות עבודה לטיפול בעניינם של הנתבעים ופעלו בנאמנות ובמקצועיות לגיבוש עיסקה. מאידך, נזקפת לחובתם (בראייתם הסובייקטיבית של הנתבעים) העובדה שלא עלה בידי התובעות להביא לחתימת עיסקה משך פרק זמן של כשנתיים ימים (מבחן התוצאה) וכן כי לא הנחו את הנתבעים באשר לזכויותיהם לכאורה נגד לוינשטיין. על כך יש להוסיף לחובת התובעות גם את "המשקולת" המיוחסת לניסיונותיהם "לפתוח" את הסדרי שכר הטרחה. 7.10 לחובתם של הנתבעים יש לזקוף את העובדה כי לא עלה בידם לבסס עובדות המצדיקות את טענתם לחוסר שביעות רצון מן הטיפול המקצועי של התובעות (להבדיל מתחושת התסכול הסובייקטיבית שלהם לנוכח אי התגשמות ציפייתם להתקשר בעיסקת מקרקעין). כמו כן, הפגינו הנתבעים חוסר תום לב בביטול חד צדדי של הסכם ההתקשרות ללא מתן ארכה כלשהיא וזאת בעיתוי שבו החלו לנהל משא ומתן להתקשרות בהסכם עם דורי, עובר לכך שהנתבעים הבטיחו לעצמם ייצוג משפטי בעיסקה הנרקמת עם דורי. 7.11 סבורני כי בנסיבות אלו, לא עלה בידי הנתבעות להוכיח כמתחייב מן הדרישות שהוצבו בפרשת קורפו כי פעלו בתום לב וכן כי לולא השתחררותם מן התובעות לא יכלו באמצעים סבירים להגשים את אותה מטרה. 7.12 בנסיבות אלו אני פוסק על הנתבעים לשלם לתובעות פיצויי צפייה בשיעור ההולם את מידת האשם המוסרי של הנתבעים בביטול ההתקשרות בהשוואה למשקל האשם המוסרי שיש לייחס לתובעות. השוו: ע"א 3912/90 EXIMIN ס.א. נ. טקסטיל והנעלה (פד"י מ"ז (4) 64). אני פוסק כי שיעור האשם המוסרי שיש לזקוף לפתחם של הנתבעים הינו 70%. 8. הסעדים ורכיבי הנזק 8.1 הסעד העיקרי - פסק דין הצהרתי בדבר זכאות לשכר 8.1.1 עתירתם הראשית של התובעות בכתב התביעה המתוקן הינה למתן פסק דין הצהרתי לקבלת שיעור של 1.5% בתוספת מע"מ משווי היחידות שייבנו על המקרקעין (סעיף 22א' לכתב התביעה המתוקן). 8.1.2 סעד זה עולה בקנה אחד עם עמדתו של בית המשפט העליון בפרשת קורפו (פיסקה 21 לפסק הדין) ומשקפת את הנסיבות לפיהן לא ניתן, קודם לביצוע הבניה לקבוע את סכום הפיצוי המגיע לתובעות. 8.1.3 אני מקבל איפוא את העתירה למתן פסק דין הצהרתי לפיה זכאיות התובעות לקבל שכר טרחת עורך דין בשיעור של 1.5% בתוספת מע"מ משווי היחידות ומורה לנתבעים ליתן לתובעות חשבונות כמפורט בסעיף 22 (א) לכתב התביעה המתוקן בסייג שלפיו סכום הפיצוי יעמוד על שיעור של 70% כמובהר לעיל. 8.2 שכר טרחה בעבור טיפול בענייני מס רכוש 8.2.1 בעדותו בפני אישר עוזי כי לא כפר מעולם בחבות הנתבעים לשלם לתובעת 2 שכר טרחה בעבור הטיפול במס רכוש (עמ' 33 שורות 20-21). 8.2.2 התובעת 2 העמידה את שכר הטרחה המגיע לה בגין פריט זה על סך 3,035 דולר בתוספת מע"מ. 8.2.3 אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת 2 את הערך השקלי של סכום זה ליום 29.9.02 (סך 17,149 ₪) כולל מע"מ כדין בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום הגשת התביעה. 8.3 שכר טרחה לתובעת 2 בגין שירותיה עד להצטרפות התובעת 1 8.3.1 במסגרת פריט נזק זה תבעה התובעת 2 סכום בסך 10,000 דולר, כמפורט בסעיף 20 לתצהיר עו"ד לוי. 8.3.2 אין חולק כי לגבי סכום זה לא נערך כל סיכום בכתב. 8.3.3 במהלך חקירתו הכחיש עוזי כי הוצגה לו דרישה כזו בעבר וטען כי הסכום לא נתבע ממנו (עמ' 34 שורות 8012). אני פוסק כי התובעת נושאת בנטל הראיה וכי טענה זו לא בוססה בפני כדבעי ומשכך, אני רואה לדחותה. 9. סוף דבר לאור התוצאה אליה הגעתי ובגדרה התקבלה התביעה ברובה, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעות הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסכום של 25,000 ₪. הודעה זכות ערעור. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין