מה הדין בנושא איסור פרסום שם קטין בהליך פלילי ? המחוקק ראה חשיבות רבה בחיסוי פרטיו של קטין בהליך הפלילי, בין שמדובר בנאשם ובין עד, ולעניין זה הכלל הוא העדר פרסום וזאת בשל הצורך להגן על הקטין וסיכויי שיקומו לאחר ריצוי העונש כאשר מדובר בקטין עבריין. סעיף 3 לחוק יסוד השפיטה קובע: "בית המשפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק." סע' 68 לחוק בתי המשפט מסייג את עיקרון פומביות הדיון כאשר עסקינן בעניינם של קטינים כאמור בסע' 68 (ב): "בית משפט רשאי לדון בעניין מסויים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם ראה צורך בכך באחת מאלה: .... (4) לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע כהגדרתו בסע' 368א לחוק העונשין, התשל"ז -1977,... ...... (7) הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חופשית או מלהעיד בכלל;" ןבסע' 68 (ה) נקבע: "על אף הוראות סעיף 68 (א), ..... (2) ....וכן בית משפט הדן במעצרו של קטין ידונו בדלתיים סגורות;..." כתב האישום דנא, הוגש לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לנוער ועל כן חל בענייננו סייג נוסף לעיקרון פומביות הדיון כפי שנקבע בסע' 9 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א -1971: "בית משפט לנוער ידון בדלתיים סגורות, ..." מעבר לחריגים הנ"ל המסייגים את עיקרון פומביות הדיון בעניינם של קטינים כמפורט לעיל, הסדיר המחוקק את איסור פרסום שמו של קטין בקשר לעבירה שבה נחשד או הורשע כאמור בסע' 70 (ג) לחוק בתי המשפט ופרסום כל דבר העשוי להביא לזיהויו כאמור בסע' 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך - 1960, הקובע: "(א) אלה דינם מאסר שנה אחת או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין): (1) המפרסם שמו של קטין או כל דבר אחר העשוי להביא לידי זיהויו של קטין, בין על ידי כלל הציבור ובין על ידי סביבתו הקרובה, או לרמוז על זיהויו כאמור, בין באמצעות פרסום של קולו, דמותו, כולה או חלקה, סביבתו או דמויות הקרובות לקטין, ובין בדרך אחרת, באופן או בנסיבות שיש בהם כדי לגלות אחד מאלה: ..... דבר שיש בו כדי לייחס לקטין עבירה או שחיתות מידות; " הוועדה לזכויות הילד בכנסת, בדיוניה על תיקון סעיף 24 לחוק הנוער, קיימה דיון מעמיק בעניין ההבחנה בין עצם הצילום ובין יכולת הטשטוש למניעת זיהוי הקטין. הוועדה ציינה את זכות הציבור לדעת, מה גם שיש בכך להעלות נושאים על סדר היום הציבורי ולקדם חינוך והרתעה, מטעמים אלו הוחלט בסופו של יום לאפשר צילום תוך שמירה מוקפדת על זיהויו של הקטין המעורב ומדובר בכל קטין, בין אם בנפגע עבירה עסקינן או בנאשם/חשוד ובין אם במסגרת כתבת תחקיר כלשהי [ראו פרוטוקול מישיבת הועדה מיום 16/3/2010].   הוסף על כך את אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד שאמנם לא קיבלה בישראל מעמד של חוק, אך יש לה ערך דקלרטיבי פרשני בעל חשיבות. האמנה מעלה את עיקרון טובת הילד כשיקול ראשון במעלה בכל פעולה הנוגעת לילדים הננקטת בידי בית משפט (סע' 3); ולעניין קטין המעורב בפלילים קובעת בסע' 40: "המדינות החברות מכירות בזכותו של ילד, אשר נטען כי הפר את דיני העונשין, או הואשם בהפרתם או נקבע כי הפר אותם, להיות מטופל באופן המתיישב עם תחושת כבודו של הילד וערכו העצמי...". ולעניין זה תהיה לו לפחות הערבות כי "בכל שלבי ההליכים תכובד פרטיות הילד במלואה". המחוקק ראה חשיבות רבה בחיסוי פרטיו של קטין בהליך הפלילי, בין שמדובר בנאשם ובין עד, ולעניין זה הכלל הוא העדר פרסום וזאת בשל הצורך להגן על הקטין וסיכויי שיקומו לאחר ריצוי העונש כאשר מדובר בקטין עבריין. "העיקרון והחריג מציבים שני הסדרים סטטוטוריים הפכיים: ההסדר החל על בגירים הוא שבהיעדר צו שיפוטי המורה על קיום הדיון בדלתיים סגורות, או האוסר פרסום, הפרסום מותר. ההסדר החל על קטינים מורה, שככלל הפרסום אסור, אלא אם ראה בית - משפט להתירו בהתאם לסעיף 70(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] או בהתאם לסעיף 24א לחוק הנוער (טיפול והשגחה). ושוב אין חלקין כי האיסור לפרסם את שמם של חשוד או של נאשם בקשר לעבירה שביצע בעודנו קטין מוסיף לעמוד בעינו (בהיעדר החלטה להתירו) גם לאחר בגירתו של מבצע העבירה. בין שני הסדרים אלה, זה החל על בגירים וזה החל על קטינים, חוצץ גבול חד וברור, והוא גילם של החשוד או של הנאשם במועד ביצוע העבירה המיוחסת להם" [ראו בש"פ 2794/00 אלוני נ. מדינת ישראל, נד' (3) 363 וכן בש"פ 10566/08 פלוני נ. מדינת ישראל (טרם פורסם) ]. יחד עם זאת, מאחר וקיימים אינטרסים אחרים כבדי משקל הראויים אף הם להגנה, הרי שאיסור הפרסום כאמור בהסדרים דלעיל, אינו מקנה הגנה מוחלטת, אלא הגנה חלקית ויחסית בלבד. לפיכך, על בית המשפט, בבואו לשקול מתן איסור פרסום בעניינו של קטין, לאזן בין האינטרסים השונים הראויים להגנה. מחד, עיקרון פומביות הדיון, זכות הציבור לדעת והצורך להזהיר את הציבור מפני מסוכנותם של עבריינים, להרתיעם ולהרתיע אחרים. מאידך, האינטרס והרצון להגן על הקטין, לדאוג לשלומו הגופני והנפשי והרצון לאפשר לו לשקם את חייו. בבש"פ 2794/00 הנ"ל, מנה ביהמ"ש את השיקולים הנדרשים לצורך ביצוע איזון ראוי בין האינטרסים השונים היפים גם לענייננו וביניהם: חומרת העבירה; רמת המסוכנות הנשקפת מהנאשם; והשלב בו מצוי הדיון - היינו - האם מדובר בחקירה, האם הוגש כתב אישום, האם החל המשפט, האם הורשע, האם פסק הדין חלוט. קטיניםאיסור פרסוםפרסום