אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין  בני אדם דומים או בין מצבים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. דוגמה מובהקת לאכיפה בררנית היא בדרך כלל, החלטה לאכוף חוק כנגד פלוני ולא לאכוף את החוק  כנגד פלמוני על בסיס שיקולים של דת, לאום או מין, או מתוך יחס של עוינות אישית או יריבות פוליטית כנגד פלוני. די  בכך ששיקול כזה גם אם אינו שיקול יחיד הוא השיקול המכריע בקבלת החלטה לאכוף את החוק. אכיפה כזאת נוגדת באופן חריף את העיקרון של שוויון בפני החוק במובן הבסיסי של עקרון זה, היא הרסנית לשלטון החוק. היא מקוממת מבחינת הצדק. היא  מסכנת את מערכת המשפט. הסמכות להגיש אישום פלילי... חייבת להיות מופעלת באופן ענייני, שוויוני וסביר. (בבג"ץ 6396/96 זקין ואח' נ' ראש עירית באר שבע)   דוקטרינת ההגנה מן הצדק נותנת בידי בית המשפט את הסמכות להורות על ביטולו של כתב האישום, אם הוא משתכנע שהגשתו או בירורו פוגעים בעקרונות צדק והגינות המשפטית וזאת, במנותק משאלת אשמתו או חפותו של הנאשם. יחד עם זאת נקבע בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ, פ"ד נט(6) 776: "איננו רואים מקום לפסול את האפשרות - שמטבעה תהא נדירה ביותר - שההכרעה בשאלת קיומה של אכיפה בררנית פסולה תיגזר מנסיבות מיוחדות אחרות, ולאו דווקא מן הקביעה שהחלטת התביעה התבססה על מניע זדוני או על שיקולים פסולים מובהקים כך מתבקש מאופי הביקורת השיפוטית שמפעיל בית-המשפט לגבי החלטת התביעה להגיש כתבאישום רק נגד חלק מן המעורבים בביצועה של עבירה. ובדומה לאמת-המידה שעל-פיה מנחה ביתהמשפט את עצמו, לעניין ביקורתן של החלטות מינהליות אחרות, אף בביקורת החלטותיה של התביעה עשוי בית-המשפט לבטל כתב-אישום שהוגש - מטעמי הגנה מן הצדק - אם אכן שוכנע, כי בנסיבותיו של המקרה הנתון, ההחלטה להאשים את פלוני ושלא להאשים את אלמוני חורגת בבירור ממתחם הסבירות". אכיפה בררנית