קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אכיפת הסכם פשרה בהוצאה לפועל: ביום 1.9.2009 ניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתיק אזרחי 2039/08 פסק דין (להלן: "פסק הדין") בו חוייב המבקש לשלם לכל אחד מהמשיבים סכום של 11,450,618 דולר ארה"ב בתוספת ריבית מיום 21.7.2008 ובצירוף הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 500,000 ₪. להבטחת התשלום הוטלו על ידי בית המשפט עיקולים זמניים על נכסים שונים. בקשה שהוגשה על ידי המבקש לביטול פסק הדין נדחתה. במסגרת ערעור שהוגש על ידי המבקש לבית המשפט העליון, (ע"א 8397/09), נערך בין בעלי הדין ביום 8.4.2010 הסכם פשרה שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 14.4.2010 (להלן: "הסכם הפשרה"). עיקרו של ההסכם העמדת החוב על סכום של 75,000,000 מליון ₪ בתנאי שסכום זה יסולק ב-4 תשלומים שפורטו בהסכם שיפרעו במלואם ובמועדם. עוד נקבע כי במקרה של הפרת הסכם הפשרה על ידי המבקש יעמוד לפירעון החוב במלוא שיעורו כפי שנקבע בפסק הדין, ושני התשלומים הראשונים, שסכומם הכולל 12 מיליון ₪ ייחשבו כתשלום פיצוי מוסכם ומוערך מראש בגין הפרת הסכם הפשרה. המבקש התחייב לא לנקוט במקרה כזה בהליכים כלשהם נגד החוב וגבייתו. המבקש עמד בשני התשלומים הראשונים בסכום כולל של 12,000,000 ₪ (באיחור קל לו התקבלה הסכמה מראש ובכתב של המשיבות) אולם לא עמד בתשלומים הבאים. בתגובה נקטו המשיבים בהליכי גביית החוב הפסוק בלשכת ההוצאה לפועל. המשמעות הכספית של מהלך זה מבחינת המבקש הינה תוספת של כארבעים מליון ₪ לחוב המופחת שנקבע בהסכם הפשרה. בתובענה שלפניי מבוקש להצהיר : "א. כי המשיבים לא היו רשאים לנקוט בהליכי אכיפה של הסכם הפשרה במסגרת הוצאה לפועל, אלא, לכל היותר, היו רשאים להגיש תביעה להפרת הסכם הפשרה לבית המשפט המוסמך ומטעם זה מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על סגירת תיקי ההוצל"פ ו/או ביטול כל ההליכים בגדרם. ב. כי הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ביום 11.4.2010 או בסמוך לכך ואשר ניתן לו תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט העליון (להלן: "הסכם הפשרה") לא הופר הפרה יסודית בידי המבקש, בין היתר, בשל העיקולים שהוטלו אצל המבקש ובאי כוחו ע"י רשויות המס בקשר עם חוב של המשיב 1 36,729,323 ₪ ואשר מנעו מהמבקש להמשיך ולהעביר לו את יתרת התשלומים לפי הסכם הפשרה ואף בשל פעולות מכוונות מצד המשיבים, אשר מנעו מהמבקש לממש נכסיו כדי לפרוע את יתרת סכום הפשרה, כהגדרתה להלן. ג. כי יתרת החוב של המבקש כלפי המשיבים, בהתאם להסכם הפשרה, עומדת על סכום של 63,000,000 ₪, מתוך סכום הפשרה הכולל של 75,000,000 ₪ (להלן בהתאמה - "יתרת סכום הפשרה" ו- "סכום הפשרה"), וזאת לאחר שהמבקש שילם למשיבים, סך של 12,000,000 ₪ כתשלום הראשון והשני. ד. כי סכום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם הפשרה בסך 12,000,000 ₪ (להלן: "הפיצוי המוסכם"), אשר הועבר כבר לידי המשיבים במסגרת מימוש הסכם זה, אינו סביר, צודק ו/או ראוי בנסיבות העניין, באופן שהמשיב 1 אינו זכאי כלל לחלקו בפיצוי המוסכם ואת חלקה של המשיבה 2 בו יש להפחית באופן משמעותי." המשיבים מתנגדים לבקשה ועומדים על זכותם לגבות את מלוא החוב שנקבע בפסק הדין, תוך זקיפת 12 מיליון ₪ ששולמו כפיצוי עבור הפרת ההסכם. טענות המבקש א. ב-27.7.10 קיבל המבקש מרשויות המס מכתב המעמיד אותו על חובתו לניכוי מס במקור בשיעור של 25% מהכספים המגיעים למשיב 1 על פי הסכם הפשרה. המבקש נדרש לשלם לרשויות המס 1,500,000 ₪ על חשבון המס המגיע בגין 6 מיליון ₪ ששולמו למשיב 1 בשני התשלומים הראשונים. המבקש טוען כי משיב 1 העלים, עובר לכריתת הסכם הפשרה, מידיעת המבקש את העובדה שאין ברשותו פטור מניכוי מס במקור, ובכך הפר את הסכם הפשרה הפרה יסודית ובנוסף נהג בחוסר תום לב. עוד טוען המבקש באותו עניין כי הצהרת משיב 1 בהסכם הפשרה כי אין לו כל מניעה לחתום על הסכם הפשרה היתה הצהרה כוזבת, שכן אינה מתיישבת עם העדר פטור מהחובה לנכות מס במקור. ב. המבקש טוען כי עובר לביצוע התשלום השלישי הוטל אצל המבקש עיקול של רשויות המס על זכויות משיב 1 בסכום של 36,573,233 ₪ בשל חוב מס של משיב 1. סכום זה עולה על חלקו של משיב 1 ביתרת החוב על פי הסכם הפשרה. ממילא, לא ניתן היה לשלם למשיב 1 את הכספים שהמבקש התחייב לשלם לו בתשלום השלישי והרביעי, ולא נגרם לו נזק מאי ביצוע התשלומים. ג. המבקש עשה מאמצים רבים לעמוד בהתחייבויותיו בהסכם הפשרה, ובמסגרת מאמציו פעל לאיתור רוכשים לשני בתים בקיסריה. כאשר עלו המאמצים יפה ונמצא רוכש בסכום של 14.5 מיליון דולר, המשיבים הערימו מכשולים בדרכו של המבקש, כאשר לא הסכימו להסיר את העיקולים שהוטלו לבקשתם על הבתים בקיסריה. המשיבים ארבו לאיחור של המבקש בתשלום, כדי להיפרע מהמבקש סכום העולה בכ-40 מיליון ₪ מעבר לסכום שנקבע בהסכם הפשרה, ובכך נהגו בחוסר תום לב. המבקש גם מאשים את המשיבים בהכשלת הסדרי פשרה אותם הציע המבקש לכלל נושיו. מעשים אלה עולים, לטענת המבקש, כדי שימוש בזכות בחוסר תום לב, ואף סיכול ביצוע הסכם הפשרה. ד. הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם הפשרה בסכום של 12 מיליון ₪ הינו פיצוי עונשי, שנקבע ללא כל יחס סביר לנזק אותו ניתן היה לצפות בעת כריתת הסכם הפשרה, כנזק שיגרם כתוצאה מהפרת ההסכם וככל שהמבקש הפר את הסכם הפשרה, אין בכך כדי לאפשר נקיטת הליכי הוצאה לפועל, ועל המשיבים להגיש תובענה ולטעון בה להפרת ההסכם, רק ככל שיזכו בתובענה כזו, ניתן יהיה לנקוט נגד המבקש בהליכי הוצאה לפועל למימוש כל סעד שיקבע. טענות המשיבים המשיבים דוחים את כל טענות המבקש. לשיטתם נהגו עם המבקש לאורך כל הדרך בהגינות ובתום לב, לא העלימו דבר, ואין ליחס להם מעשה או מחדל כלשהו שתרם להפרת הסכם הפשרה על ידי המבקש. ד י ו ן א. בדיון בתובענה שהתקיים ביום 30.1.11 הסכימו באי כח הצדדים על ויתור הדדי על חקירות מצהירים ונקבעו סדרי השלמות טיעונים בכתב. בנסיבות אלו העובדות עליהן יושתת פסק הדין מעוגנות במסמכים ובתצהירי הצדדים. ב. את הדיון ראוי לפתוח בהבאת סעיפי הסכם הפשרה הרלבנטיים להבנת המחלוקת בין הצדדים: "6. לצרכי פשרה בלבד, ובכפוף לאמור בפסקה הבאה של סעיף 6 זה להלן ולביצועו המלא והמדויק של הסכם זה על ידי ארקדי בהתאם לתנאיו, מסכימים בלו וקיטאל כי באם ישלם ארקדי לבלו וקיטאל, סך כולל של 75,000,000 ₪ (שבעים וחמישה מיליון שקלים חדשים) (להלן: "סכום הפשרה"), כתשלום מלא ומוחלט, באופן האמור בסעיף 7 להלן, ייחשבו חובותיו הפסוקים של ארקדי כמסולקים במלואם. מוסכם ומובהר בזאת במפורש, כי כל עוד לא שולם מלוא סכום הפשרה, באופן סופי ובלתי חוזר, ייוותרו חובותיו הכוללים של ארקדי כלפי בלו וקיטאל בגובה חובותיו הפסוקים של ארקדי (דהיינו, במלוא הסכומים המפורטים בפסיקתה וההחלטות האחרות, כאמור במבוא להסכם זה), בהתאם לפסק הדין ולהחלטות הקודמות, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מקסימלית הקבועים בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, ממועד חתימת הסכם זה ועד למועד תשלומם הפועל. היה וארקדי יפר את הוראות הסכם זה, לרבות אי ביצוע איזה מבין התשלומים האמורים בסעיף 7 להלן, במלואו או במועדו, או במקרה בו ידרשו בלו ו/או קיטאל להחזיר סכום כלשהו ששולם להם לפי הסכם זה בפסק דין או בהחלטה שיפוטית אחרת, יהיו רשאים (אך לא חייבים) בלו לקיטאל לנקוט באופן מיידי בכל הליך שיראו לנכון, לרבות הליכי הוצאה לפועל ו/או פשיטת רגל ו/או תביעת חוב, לגביית מלוא חובותיו הפסוקים של ארקדי, וזאת מבלי לגרוע מזכויות בלו וקיטאל בהתאם להוראות הסכם זה ו/או על פי כל דין. בהסכם זה, המונח תשלום "סופי ובלתי חוזר", פירושו: תשלום אשר לא ניתן להתעלם ממנו, לאיינו או לדחותו בפשיטת רגל, כינוס נכסים או הליך דומה כלשהו, ואשר לא ניתן לדרוש להפחיתו, לחזור ולשלמו או להחזירו בהליכים כאמור. כל תשלום לא ייחשב, כל עוד ניתן להתעלם ממנו, לאיינו או לדחותו, להפחיתו, לחזור ולשלמו או להחזירו, כתשלום שבוצע באופן סופי ובלתי חוזר כאמור. 7. ארקדי מתחייב בזאת לשלם לבלו וקיטאל, את מלוא סכום הפשרה, באופן סופי ובלתי חוזר, באמצעות העברה בנקאית לחשבונות בנק נפרדים של בלו וקיטאל, אשר פרטיה ימסרו בכתב לבא כוחו של ארקדי לפחות 3 (שלושה) ימי עסקים לפני מועד התשלום, כדלקמן: 7.1 עד ליום 3.5.2010 (בשעה 12:00) סך של 4,000,000 ₪ (ארבעה מיליון ₪) (להלן: "התשלום הראשון"); 7.2 עד ליום 14.5.2010 (בשעה 12:00) סך של 8,000,000 ₪ (שמונה מיליון ₪) (להלן: "התשלום השני"); 7.3. עד ליום 1.9.2010 (בשעה 12:00) סך של 12,000,000 ₪ (שניים עשר מיליון ₪) נוספים (להלן: "התשלום השלישי); 7.4 עד ליום 1.11.2010 (בשעה 12:00) את יתרת סכום הפשרה (להלן: "התשלום הרביעי"); אם וככל שהתשלומים הראשון, השני והשלישי בוצעו בפועל, יעמוד התשלום הרביעי על סך כולל של 51,000,000 ₪ (חמישים ואחד מיליון ₪). כל תשלום בהתאם להסכם זה יחשב ככזה שבוצע רק עם קבלת אישורם בכתב של בלו וקיטאל כי הסכום אשר נועד לתשלום הופקד במלואו בחשבונות הבנק אליהם היה הסכום האמור להשתלם בהתאם להסכם זה. כל עוד לא הופקד מלוא הסכום כאמור (או במקרה בו יקבע שיש להפחית, לדחות, לבטל או להחזיר סכום שהופקד כאמור, כולו או חלקו), תמשכנה התחייבויות ארקדי לתשלום סכום זה לעמוד בתוקפן המלאה כאילו תשלומו לא נעשה כלל מבלי לגורע מזכויות בלו וקיטאל בהתאם להסכם זה ו/או על פי כל דין. ...... 10. באם תהא הפרה של ההסכם באופן שלאחר ביצוע התשלום הראשון לא ישלם ארקדי איזה מהתשלומים שלאחריו במלואו ובמועדו, ולא תוקנה ההפרה בתקופת הגרייס, יהווו סכום התשלום הראשון וסכום התשלום השני פיצוי קבוע ומוסכם מראש, ללא צורך בהוכחת נזק, וזאת מבלי לגרוע מיתר הזכויות והסעדים של בלו וקיטאל בהתאם להסכם זה או על פי דין, לרבות כאמור בפסקה השנייה של סעיף 6 לעיל. הצדדים מאשרים ומסכימים, כי סך הפיצוי המוסכם נקבע לאחר הערכה שקולה וזהירה של הנזקים שיגרמו כתוצאה מהפרת התחייבות ארקדי כאמור, וכי לפיכך יהיו הצדדים מנועים מלטעון כל טענה לפיה סך הפיצוי המוסכם אינו סביר או נקבע כקנס או כל טענה אחרת בקשר לפיצוי המוסכם. למניעת ספק, סכום הפיצוי המוסכם לא יופחת (אלא יבוא בנוסף) לסכומים שעל ארקדי לשלם לבלו וקיטאל בהתאם לסעיף 7 לעיל, או (לפי העניין) בהתאם לפסקה השנייה של סעיף 6 לעיל. .... 12. למניעת ספק, העיקולים ייוותרו בתוקפם עד לתשלום מלוא סכום הפשרה ויבטיחו את ביצוע התחייבויותיו של ארקדי לפי הסכם זה. מיד לאחר פרעון מלוא סכום הפשרה (קרי, הפקדתם במלואם ובמועדם של התשלומים האמורים בסעיף 7 לעיל) תוגש על ידי הצדדים בקשה מתאימה לביטול כל העיקולים. 13. מובהר בזאת, כי במידה וארקדי יהא מעוניין למכור אי אילו מהנכסים עליהם הוטלו העיקולים, בלו וקיטאל יאפשרו את הסרת העיקולים מנכסים אלו ולא יתנגדו למכירתם, בכפוף להתקיימותם, במצטבר, של כל התנאים הבאים: 13.1 התמורה אשר תתקבל כתוצאה ממכירת כל אחד מבין נכסים אלו, לאחר ניכוי הוצאות מכירת נכס הרלוונטי (להלן: "הוצאות המימוש"), תועבר ישירות ובמזומן לבלו וקיטאל, ותשמש לפרעון סכום הפשרה, כולו או (לפי העניין) חלקו. למניעת ספק, רק תמורה אשר תתקבל בפועל בידי בלו וקיטאל (דהיינו, ללא התחשבות בתשלומים נדחים), תחשב כתשלום על חשבון סכום הפשרה. "הוצאות המימוש" פירושו: ההוצאות הנדרשות לשם מכירת הנכס הרלוונטי, כדלקמן: (א) תשלומי חובה לרשויות המיסים, רשויות מוניציפאליות, רשויות ניהול מקרקעין ו/או כל רשות אחרת, (ב) תשלומים סבירים ליועצי מס, שמאים, עורכי דין, מעריכי שווי, מתווכים, ו/או בעלי מקצוע אחרים. 13.2 הסרת העיקולים תתבצע במקביל ובכפוף לקבלת מלוא התמורה המשתלמת לבלו וקיטאל בהתאם לסעיף 13 זה, בידיהם. 13.3 סכום התמורה אשר יועבר לבלו וקיטאל כאמור בסעיף 13.1 לעיל (היינו, לאחר תשלום הוצאות המימוש הרלוונטיות), לא יפחת מ-60% (שישים אחוזים) מהתמורה אשר התקבלה ממכירת הנכס הראשון, ו-70% (שבעים אחוזים) מהתמורה אשר התקבלה ממכירת כל נכס לאחר מכן, ובכל מקרה בסכום כולל שלא יעבור את יתרת סכום הפשרה נכון לאותו מועד; 13.4 הנכסים המפורטים בנספח "ד" להסכם זה לא יימכרו בסכום הנמוך מהסכומים הנקובים בנספח "ד" לצד נכסים אלה. יובהר כי העברת הזכויות בבית"ר ירושלים לצד ג' כלשהו לא תחשב כמכירה של נכס לצרכי סעיף 13 להסכם זה." ג. אין חולק כי ב-1.9.10 חל מועד הפרעון של התשלום השלישי בסכום של 12 מיליון ₪. סעיף 8 להסכם הפשרה קובע כי איחור בתשלום של עד 48 שעות בקשר עם התשלום השלישי או התשלום הרביעי לא ייחשב כהפרה של הסכם הפשרה. מכאן, שבחלוף 48 שעות מ-1.9.10 הימנעות מביצוע התשלום השלישי מהווה הפרה של התחייבות המבקש בסעיף 7.3 להסכם הפשרה. אין חולק שהתשלום השלישי לא שולם עד עצם היום. בינתיים חלף גם מועד הפרעון של התשלום הרביעי, ואין חולק שגם הוא לא שולם. תוצאתה של הפרה זו קבועה בסעיף 6 להסכם המורה כי במקרה של "אי ביצוע איזה מבין התשלומים האמורים בסעיף 7, במלואו או במועדו... יהיו המשיבים רשאים לנקוט באופן מידי בכל הליך שיראו לנכון, לרבות הליכי הוצאה לפועל... לגביית מלוא חובותיו הפסוקים של ארקדי (המבקש)". המונח "חובותיו הפסוקים של ארקדי" הוגדר במבוא להסכם הפשרה ומתייחס לפסק הדין וכן לשלוש החלטות שניתנו בתיק אזרחי 2039/08 בהן הושתו על המבקש חיובים בהוצאות. ד. בעלי הדין חלוקים בשאלה האם היה על משיב 1 לגלות למבקש לקראת כריתת ההסכם כי אין בידו פטור מניכוי מס במקור, ובשאלת המשמעות של אי גילוי זה בהנחה שהייתה חובת גילוי. יאמר מיד כי טענה זו אינה רלבנטית כלל ביחסים שבין המבקש לבין משיבה 2, ועל כן אפילו היה בה ממש, לא היה בכך כדי לסייע למבקש ככל שדובר בריבו עם משיבה 2. גם ביחסים שבין המבקש למשיב 1, איני מוצא ממש בטענת המבקש בעניין זה. חובת ניכוי מס במקור, ככל שזו קיימת, הינה יצירת הדין, והיא מטילה את החיוב לנכות את המס במקור על המשלם, במקרה זה המבקש. משיב 1 לא טען לקראת חתימת הסכם הפשרה, גם לא במועד אחר כלשהו, שהוא מחזיק בפטור מחובת ניכוי מס במקור. הצהרת משיב 1 בסעיף 17 להסכם הפשרה כי אין מניעה מבחינתו לחתום על הסכם הפשרה, דבר אין לה עם חובת ניכוי מס במקור, שכן חובה זו לא היוותה מניעה להתקשרות משיב 1 עם המבקש בהסכם הפשרה. אשר על כן לא אוכל לקבל את הטענה כי משיב 1 הציג מצג מטעה כאשר הצהיר בסעיף 17 להסכם הפשרה כי אין מניעה לחתום על הסכם הפשרה. אוסיף כי איני רואה במה יכולה הייתה טענת המצג המטעה להועיל למבקש, שכן המבקש לא טען להסתמכות על המצג, ולא ביקש לבטל את הסכם הפשרה בהסתמך על מצג מטעה. ה. ככל הנראה המבקש לא היה מודע לחובתו לנכות במקור 25% משני התשלומים הראשונים, ולהעביר את כספי הניכויים לרשויות המס. בעקבות זאת לא ביצע את הניכוי ונדרש ב - 27.7.10 לשלם למס הכנסה את סכום הניכויים שלא הועבר, 1,500,000 ₪. המבקש אינו טוען שנענה לדרישת רשויות המס לתשלום הסכום של 1,500,000 ₪ ואין לראות בנושא זה בסיס לפטור המבקש מאחריותו להפרת הסכם הפשרה. המבקש היה רשאי לפנות למשיב 1 ולבקשו לשלם את סכום הדרישה לרשויות המס, או לשלם בעצמו את הסכום לרשויות המס ולקזזו מהתשלום השלישי. מאליו מובן שבנוסף היה זכאי לנכות מהתשלומים השלישי והרביעי את הניכוי המתחייב מתשלום זה על פי הדין כניכוי במקור, ואילו עשה כן היה יוצא ידי חובת התשלומים. ו. בסעיף 47 לבקשה ובסעיף 50 לתצהיר המבקש נטען והוצהר כי עובר לביצוע התשלום השלישי הטילו רשויות המס עיקול אצל המבקש על זכויות משיב 1 בהיקף של 36,575,233 ₪ בשל חובות מס של משיב 1. לביסוס הטענה וההצהרה צורף העתק הודעת העיקול (נספח 15 לבקשה). עיון נספח 15 לבקשה מעלה כי ההצהרה אינה נכונה. צו העיקול לא הופנה למבקש כי אם אל עו"ד ישראל שלו, בהתייחס לנכסי משיב 1 המצויים בידיו של עורך דין שלו. במצב דברים זה צו העיקול, נספח 15 לבקשה, לא עמד כמכשול בדרכו של המבקש, אילו אכן התכוון לעמוד בהתחייבותו לשלם את התשלום השלישי ב-1.9.10 או בתוך 48 שעות לאחר מכן. מעבר לצורך אוסיף כי אפילו היה צו העיקול מופנה אל המבקש, לא היה בכך כדי לפטור את המבקש מתשלום במועד, אלא שבמקום לשלם למשיב 1 היה עליו להעביר את הכספים לרשויות המס, ובכך היה נחשב כמי שעמד בהתחייבותו החוזית. ז. בסעיף 8 לתצהירו הצהיר המבקש: "לאחר שהמבקש שילם למשיבים 12 מיליון ₪ על חשבון החוב בפשרה או אז החלו לעשות המשיבים כל שלאל ידם על מנת להקשות ולהכביד עלי לעמוד בהתחייבויותיי על פי הסכם הפשרה, במטרה לגרום לי שלא לעמוד ביתר התחייבויותיי תוך המתנה לאיחור מצידי בפרעון התשלומים האחרונים ואז זעקו להפרתו, ובמגמה ברורה להגדיל את חובי בלמעלה מ-40 מיליון ₪". עיון בראיות שלפני מעלה בברור שאין שמץ אמת בהצהרה זו, ולמחדלו של המבקש בביצוע התשלום השלישי במועדו אין קשר כלשהו למעשה או מחדל של המשיבים או מי מהם. את הסיבה האמיתית לכך ניתן למצוא בסעיף 6 לתצהירו של המבקש שהוגש במסגרת בקשה שהוגשה על ידו לייחוד וביטול עיקולים (נספח ג לתשובה) שם הצהיר: "במהלך שנת 2010 פעלתי למכירת מי מהנכסים אולם התקשיתי למצוא קונה נוכח העיקולים הרבים אשר מוטלים עליהם. רק בחודש אוגוסט 2010 הצלחתי לאתר קונה רציני לנכסיי בקיסריה. המו"מ עם קונה זה ארך זמן רב בשל המורכבות המשפטית, והחוזים נחתמו על ידי הרוכש בתחילת חודש ספטמבר 2010, ואילו אני חתמתי על החוזים לפני הקונסול במוסקבה ביום 14.9.10." המבקש לא הצביע על מעשה או מחדל כלשהו שלא כדין של המשיבים שנעשה לפני חלוף 48 שעות לאחר 1.2.2010, שבעטיו כשל המבקש למלא אחר התחייבותו לשלם את התשלום השלישי במועד הקבוע לכך בהסכם הפשרה. ח. המבקש טוען כנגד קשיים שהערימו עליו המשיבים במימוש נכסיו בקיסריה בסרבם להסיר את העיקולים שהוטלו לבקשתם על נכסיו בקיסריה. בסעיף 12 להסכם הפשרה נקבע כי העיקולים "יוותרו בתוקפם עד לתשלום מלוא סכום הפשרה ויבטיחו את ביצוע התחייבויותיו של ארקדי לפי הסכם זה. מיד לאחר פרעון סכום הפשרה (קרי: הפקדתם במלואם ובמועדם של התשלומים האמורים בסעיף 7 לעיל) תוגש על ידי הצדדים בקשה מתאימה לביטול כל העיקולים". בסעיף 13 להסכם הפשרה מוסדר נושא מכירת נכסים מעוקלים, ובסעיף 13.2 נקבע: "הסרת העיקולים תתבצע במקביל ובכפוף לקבלת מלוא התמורה המשתלמת לבלו וקיטאל (המשיבים - י.ז.)". עוד נקבע שבמקרה של מכירת נכסים מעוקלים התמורה תשולם ישירות מידי הקונה למשיבים. לא זו בלבד שפניות המבקש אל המשיבים בעניין מכירת הבתים בקיסריה נעשתה לאחר שהפרת ההתחייבות לשלם את התשלום השלישי ב-1.9.10 הושלמה, המשיבים לא חרגו בהתייחסותם לפניות אלה מהמוסכם בין הצדדים בעניין זה בסעיפים 12 ו-13 להסכם הפשרה, ולמבקש לא היתה זכות לדרוש מהמשיבים לסטות מהסכמות אלה. ט. בפרטו את מאמציו לגיוס כספים לביצוע התשלום השלישי מסביר המבקש בבקשתו, בין השאר, כי העברת כספים בסכומים ניכרים מחוץ לישראל מחייבת אישורי הרשויות בישראל, דבר המצריך זמן, וה-1.9.10 חל בתקופת החגים כך שהיה קושי להעביר בזמן כספים מחו"ל לישראל. המבקש מתייחס בבקשתו לחובותיו כלפי נושים נוספים, ומפרט את מאמציו להסדרת חובותיו לכלל הנושים, ואף בא בטרוניה עם המשיבים על אי שיתוף פעולה עם מאמצי המבקש להסדרת כלל חובותיו לנושיו. בסעיף 14 להסכם הפשרה נקבע כי אין בקיומם של עיקולים נוספים על נכסיו של המבקש ו/או קיומם של נושים נוספים כדי להוות עילה לאי ביצוע איזה מבין התשלומים במלואו ובמועדו. הסעיף קובע במפורש כי "חובתו של ארקדי לביצוע התשלומים לבלו וקיטאל תעמוד בעינה אף במקרה שלא יהיה באפשרותו למכור את נכסיו המעוקלים (תהא הסיבה לכך אשר תהא), ובלבד שהמניעה אינה נובעת מפעילות בלו וקיטאל בניגוד לסעיף 13 להסכם זה". לאור האמור בסעיף 14 להסכם הפשרה אין בקשייו של המבקש לגיוס כספים לסילוק כלל חובותיו לנושים כדי למלט אותו מתוצאות הפרת התחייבותו לשלם את התשלום השלישי במועדו. ההתחייבות שנטל עליו המבקש בהסכם הפשרה לא הייתה להשתדל או לעשות מאמצים, אלא לתוצאה. גם אם המבקש התאמץ מאוד והתקשה במציאת קונה לנכסיו בזמן, או בהעברת כספים מחו"ל לישראל בזמן, אין מנוס מהמסקנה שהמבקש הפר את הסכם הפשרה, ואין מנוס מלחייב אותו לשאת בתוצאות הפרת הסכם הפשרה. י. כאמור טוען המבקש כי המשיבים לא היו רשאים לנקוט בהליכי אכיפה של הסכם הפשרה במסגרת ההוצאה לפועל, אלא, לכל היותר, היו רשאים להגיש לבית המשפט המוסמך תביעה להפרת הסכם הפשרה. לא אוכל לקבל טענה זו. הסכם הפשרה לא ביטל את פסק הדין. ההסכם קובע במפורש בסעיף 6 כי חובותיו הפסוקים של המבקש יעמדו בתוקפם כל עוד לא שולם מלוא סכום הפשרה, הכל בהתאם לפסק הדין ולהחלטות הקודמות, והמשיבים יהיו רשאים לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לגביית מלוא החובות הפסוקים של המבקש. מאחר ופסק הדין לא בוטל על ידי בית המשפט העליון, ומעבר לצורך הסכם הפשרה מאשר את זכותם לגבותו בהליכי הוצאה לפועל, מסקנתי היא שאין ממש בטענת המבקש כנגד נקיטת הליכי הוצאה לפועל על ידי המשיבים, ובהתאם הטענה נדחית. יא. בפתיחת הליכי הוצאה לפועל המשיבים לא דיווחו על שני התשלומים הראשונים כתשלומים שבוצעו על חשבון החוב בפסק הדין, שכן זקפו את התשלומים לחשבון הפיצויים על הפרת הסכם הפשרה, כמוסכם בסעיף 10 להסכם הפשרה. אילו נצרכו המשיבים להליכי גבייה של סכום הפיצויים, היה עליהם לפנות תחילה בתובענה לפיצויים בגין הפרת הסכם הפשרה, ורק לאחר הכרעה משפטית לזכותם היו רשאים לנקוט בהליכי הוצאה לפועל למימושה. בענייננו נקטו המשיבים עשיית דין עצמית בדרך של זקיפת שני התשלומים הראשונים כמפורט לעיל. ביצוע זקיפת תשלומים זו מעוגנת בהסכם הפשרה והינה פעולה לגיטימית. יב. המבקש טוען כי הפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 10 בהסכם הפשרה נקבע ללא כל יחס סביר לנזקים שאותם ניתן היה לצפות במועד עריכת ההסכם כנזקים שייגרמו כתוצאה מההפרה. גם טענה זו אינה מקובלת עלי מהטעמים הבאים: א. הסכם הפשרה ומכוחו סעיף 10 אושר על ידי בית המשפט העליון. ב. המבקש לא הוכיח כי סכום הפיצוי המוסכם נקבע ללא כל יחס סביר לנזק אותו ניתן היה לצפות במועד כריתת החוזה כנזק שיגרם כתוצאה מהפרת הסכם הפשרה. המבקש הסתפק בעניין זה באמירה סתמית, ונראה שהסתמך על העיקול שהוטל אצלו על זכויותיו של משיב 1, עיקול שהיה גורם לכך שאפילו רצה המבקש לשלם את התשלום השלישי במועד הקבוע לכך בהסכם הפשרה, היה עליו לשלם את הכספים לרשות המעקלת, ומשיב 1 לא היה מקבל את הכספים לידיו. ראשית, עניין זה אינו רלבנטי למשיבה 2. שנית, בחינת פיצוי מוסכם אינה נעשית לאור הנזק שגרם בפועל כי אם לאור הנזקים אותם ניתן היה לצפות במועד כריתת ההסכם. העיקול עליו מסתמך המבקש רלבנטי לבחינת הנזק בפועל, ואינה רלבנטית לבחינת סבירות הפיצוי לאור הנזק שניתן היה לצפייה בעת כריתת הסכם הפשרה. לגופה של הטענה, על פני הדברים, סכום הפיצוי לא נראה לי מופרז, בוודאי לא במידה המצדיקה הפחתתו על ידי בית המשפט. ענייננו באנשי עסקים, כאשר לזמינות אמצעי תשלום נזילים חשיבות רבה אם לעניין הזדמנויות עסקיות, ואם לעניין עמידה בחיובים כספיים שיש לעמוד בהם למועד מסוים, כאשר העדרם עלול להיות כרוך בתשלום פיצויים, כמו בעניין שלפני. באספקלריה זו וכאשר מביאים את סכום ההנחה הגלומה בהסכם הפשרה, הפיצוי המוסכם לא נראה על פניו חריג. סוף דבר הסעד הראשון שהתבקש היה הצהרה כי המשיבים לא היו רשאים לנקוט בהליכי אכיפה בהוצאה לפועל. מסקנתי היא כאמור שהיו רשאים גם רשאים. בסעד השני התבקשה הצהרה כי הסכם הפשרה לא הופר הפרה יסודית על ידי המבקש. מסקנתי היא כאמור שהסכם הפשרה אכן הופר הפרה המזכה את המשיבים בנקיטת הליכי הוצאה לפועל למימוש פסק הדין. ממילא נדחה גם הסעד השלישי בו התבקשתי להצהיר שיתרת החוב של המבקש עומדת על סכום של 63 מיליון ₪. לאור האמור לעיל אני דוחה את התובענה. המבקש ישלם למשיבים, במאוחד ובנפרד, הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד 150,000 ₪. חוזהאכיפת חוזההוצאה לפועלהסכם פשרהפשרה