קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אכיפת תניית בלעדיות באמצעות צו מניעה: זוהי בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יורה למשיבות להימנע מלרכוש מוצרי קמח לפי הפירוט המופיע בנספח א' להסכם שנחתם בין המבקשת למשיבה 2, מכל גוף אחר למעט המבקשת, למשך כל תקופת ההסכם. המבקשת, טחנות ישראליות בע"מ, עוסקת בייצור מוצרי קמח. המשיבה 1, סוגת תעשיות בע"מ (להלן: "סוגת"), עוסקת בייצור, אריזה, שיווק והפצה של מוצרי מזון מזה עשרות שנים. המשיבה 2, א.ע.ר. ימית תעשיות בע"מ (להלן: "ימית"), הינה יזמית בתחום המזון ובין היתר מתווכת בין גורמים יצרניים ושיווקיים בתחום מוצרי המזון בעסקאות ופרויקטים שהיא יוזמת. ביום 08/03/2010 נחתם הסכם בין המבקשת לבין ימית (להלן: "ההסכם"), לפיו התחייבה ימית לרכוש מהמבקשת, באופן בלעדי, מוצרי קמח שתייצר עבורה המבקשת, זאת במסגרת מיזם חדש שעניינו פיתוח, ייצור ושיווק של סדרת מוצרי קמח חדשים אשר ישווקו תחת שמה של סוגת (להלן: "המיזם"). הסכם זה בוטל, לטענת המבקשת תוך הפרת בוטה מצד המשיבות. מכאן הוגשה תביעת המבקשת ובקשתה לאכוף את תנית הבלעדיות בהסכם. על פי הנטען בבקשה, ימית משמשת כזרועה הביצועית של סוגת והיא חתמה על ההסכם מתוקף היותה "קבלן משנה" של סוגת. המבקשת טוענת כי ההסכם בינה לבין ימית נחתם בידיעתה ובאישורה של סוגת, אשר היתה שותפה מלאה במיזם. המבקשת טוענת כי סוגת אישרה את מלוא תנאי ההסכם, המחירים, משך ההתקשרות ואופן ההתקשרות. נציגי סוגת ניהלו קשר ישיר ושוטף עם המבקשת ביחס למיזם, ערכו ביקורת במפעל המבקשת ואף עיצבו אריזות למוצרי הקמח השונים הנושאות את קוד היצרן של המבקשת. ביום 12/09/10 העבירו המשיבות לידי המבקשת תחזית הזמנות לחודשים אוקטובר-נובמבר 2010 הכוללת מאות טונות של מוצרי קמח שונים והמבקשת, לטענתה, נערכה בהתאם. תחת זאת, ביום 27/10/10 שלחה ימית הודעה למבקשת לפיה אין מניעה למבקשת לשתף פעולה עם משווקים או מפיצים אחרים לשם הפצת מוצריה. בדיעבד נודע למבקשת כי סוגת מתכוונת להפיץ מוצרי קמח דומים, אך זאת תוך שיתוף פעולה עם טחנת קמח אחרת ולא עם המבקשת. המבקשת טוענת כי בכך הפרו המשיבות את ההסכם הפרת יסודית. נטען כי סוגת השתמשה במידע שנצבר אצלה בתהליך פיתוח המוצר שנעשה עם המבקשת, תוך שהיא נוטלת לידיה בחוסר תום לב את הסודות המסחריים של המבקשת ועושה בהם שימוש לתועלתה ולתועלת צד שלישי. המבקשת טוענת כי היא זכאית לאכיפת ההסכם ולחיובן של ימית וסוגת לרכוש את מוצרי הקמח למיזם אך ורק באמצעות המבקשת. בתגובתה לבקשה טוענת סוגת כי ההסכם נערך בין המבקשת לבין ימית. סוגת אינה צד להסכם, ההסכם נחתם ללא ידיעתה וללא הסכמתה ולפיכך לא ניתן לחייבה על פיו. סוגת מכחישה את הטענה לפיה ימית משמשת כזרוע הביצועית שלה וטוענת כי מעולם לא הסמיכה אותה לפעול בשמה או מטעמה בכל עניין שהוא. ימית היא יזם אשר מעת לעת מקיימת מיזמים שונים תוך שיתוף פעולה עם סוגת ואולם אין בידיה הסמכות לחייב את סוגת בחוזים או במיזמים ללא קבלת הסכמתה. סוגת טוענת כי לא היתה שותפה למשא ומתן שהתנהל בין המבקשת לימית וממילא לא היתה שותפה להסכמות כלשהן שהושגו בין השתיים. סוגת טענה כי ימית אכן ניסתה לעניין אותה במיזם לשיווק מוצרי קמח מועשרים אשר ייוצרו על ידי המבקשת. אולם לאחר עריכת "מבדק ספק" למבקשת ולאור תוצאתו השלילית, הוחלט שלא להתקשר עם ימית, אשר כבלה עצמה בהסכם עם המבקשת. ההחלטה נתקבלה בשלב ביניים במשא ומתן, בו למבקשת ולימית כלל לא היה מוצר לשיווק ועוד טרם גיבוש הסכם מסחרי. ימית אישרה את טענות סוגת והוסיפה וטענה כי ההסכם בינה לבין המבקשת הינו הסכם על תנאי שעניינו קבלת אישור והסכמה מצד סוגת לשווק את המוצרים תחת שמה. משלא התקיים התנאי, העסקה לא השתכללה והיא אינה בת תוקף. עוד טענה ימית כי הצדדים שחררו זה את זה מהתחייבויותיהם החוזיות וממילא ההסכם בוטל כדין. ימית טוענת כי בשום שלב של המשא ומתן לא פעלה כשלוחתה של סוגת או מטעמה. נטען כי בחתימתה על ההסכם עם ימית, המבקשת נטלה סיכון מחושב, מתוך ידיעה ברורה כי הוצאת העסקה מן הכוח אל הפועל תלויה בהסכמתה של סוגת. העובדה שהמבקשת לא טרחה לערוך בירור עם הגורמים הרלוונטיים בסוגת, ביחס להתחייבותה על פי החוזה, מעידה על אומד דעתה כאמור ועל ידיעתה אודות התנאי המתלה בחוזה. ימית טענה כי היא השקיעה משאבים רבים בקידומו של המיזם וכי כוונתה להוציאו אל הפועל היתה רצינית וכנה. אולם, בדיעבד הסתבר לימית, כי המבקשת הציגה בפניה מצגי שווא בדבר יכולתה לייצר את מוצרי הקמח החדשניים כמתואר בהסכם. ניסיונות המבקשת לייצר מוצר חדשני לא צלחו ולמעשה המבקשת היא שלא עמדה בתנאי ההסכם. דיון והכרעה סעד זמני, מטבעו, הינו סעד הניתן טרם בירור התובענה העיקרית והכרעה בזכויות הצדדים. על כן, המבקש סעד זמני מבית המשפט צריך לעמוד בשני תנאים מצטברים טרם מתן הסעד הזמני: ראשית, עליו להראות כי קיימים סיכויים טובים להצלחת התובענה, זאת על בסיס קיומה של עילת תביעה הנסמכת על ראיות מהימנות לכאורה; שנית, עליו להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן אשר יצדיק את מתן הצו המבוקש. על היחס שבין התנאים למתן סעד זמני, עמד בית המשפט העליון לאחרונה במסגרת רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ' עיון (לא פורסם, , 01/09/09): "כידוע, על בעל דין המבקש לקבל סעד זמני בהליך אזרחי לעמוד בשני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הינו קיומה של זכות לכאורה לקבלת הסעד. במילים אחרות, על המבקש להוכיח כי סיכוייו לזכות בהליך העיקרי טובים. התנאי השני הוא הוכחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות); רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (, 6.6.2006) (להלן: פרשת שלמה אליהו); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 521 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן)). בין התנאים מתקיים יחס המוכר כ"מקבילית כוחות" - ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529 (2001); רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ, פ"ד נט(4) 700 (2005)). עם זאת, על המבקש לעמוד ברף מינימאלי, בנוגע לכל אחד מן התנאים בנפרד, שאם לא כן, לא יהיה מקום למתן סעד זמני". סיכויי התובענה עילת התובענה נסמכת על קיומו של הסכם מחייב בין הצדדים. אין חולק על כך שהצדדים הישירים להסכם הינם המבקשת וימית בלבד, והן החתומות עליו. סוגת אינה צד ישיר להסכם ועל כן, לכאורה, הוא אינו מחייב אותה. המבקשת טענה כי מלשון ההסכם ומהתנהגות הצדדים ניתן להסיק כי המיזם היה "מיזם משולש" וכי סוגת התחייבה אף היא כלפי המבקשת. לטענת המבקשת, ההסכם במהותו נערך עבור סוגת ובלעדי סוגת כצד להסכם אין לו כל נפקות. אכן, שמה של סוגת מופיע בגוף ההסכם כלהלן: בסעיף 4.5 בהסכם: "במשך תקופת הסכם זה, תרכוש ימית את המוצרים, המפורטים בנספח א' תחת המותג "סוגת", אך ורק מטחנות ישראליות". בסעיף 5.3 בהסכם: "במשך תקופת הסכם זה, ימית תרכוש את המוצרים המפורטים בנספח א' תחת המותג "סוגת", אך ורק מטחנות ישראליות, תשווק. תמכור ותפיץ את המוצרים באחריותה ועל חשבונה ועל פי הוראות הסכם זה". בנספחים א' ו - ב' להסכם נכתב: "כל הקמחים מגיעים באריזות נייר 80 גרם בלוגו סוגת" (ההדגשות אינן במקור - א.י.). בחקירתו, כאשר נשאל מר פולטורק, מנכ"ל המבקשת, בדבר העובדות המבססות את טענתו למעורבותה של סוגת במהלך המשא ומתן בין הצדדים, אישר מר פולטורק את הטענה לפיה  המשא ומתן התנהל בינו לבין ימית בלבד וסוגת לא ניהלה איתו קשר באופן ישיר. הקשר של סוגת להסכם התמצה לדבריו במשא ומתן שניהלה סוגת עם ימית וכך העיד (עמ' 14 ש' 4-19 לפרוטוקול): "ש.       איזה עובדות אתה יכול לתת לי. זו טענה בעלמא. איזה הוכחות יש לך שסוגת היתה שותפה. ת.         בטיוטת ההסכם הראשונה סוגת לא מופיעה שם. היתה טיוטת הסכם ולאחר מכן נכרת הסכם. סוגת לא מופיעה בטיוטה הראשונה. אין טעם לכרות הסכם שסוגת לא שם. בהסכם השני ... עמדנו על כך שסוגת תופיע כחוט השני בכל ההסכם. זה מופיע במספר סעיפים. ש.        זה הבסיס העובדתי שסוגת היתה שותפה למו"מ? ת.         היתה פעילות מול ימית. ש.        זה הבסיס העובדתי? ת.         כן. ... ש.        במעמד החתימה על ההסכם עם ימית, האם מישהו מסוגת נכח? ת.         לא. ש.        לפני שנחתם הסכם יצרת קשר מטעם סוגת כדי להסכים להסכם? ת.         לא". מעדותו של מר פולטורק אני למד כי סוגת לא נטלה כל חלק במשא ומתן בין הצדדים ולא היתה שותפה להסכם. שלא כטענת המבקשת, אני סבור כי אזכור המותג "סוגת" בגוף ההסכם, כמותג שתחתיו ישווקו מוצרי הקמח, אינו מלמד על התחייבותה של סוגת כלפי המבקשת. לכל היותר יכול הוא להעיד על זכות חיצונית לחוזה שאולי קיימת לימית לעשות שימוש במותג סוגת, אולם אין כל ראיה לכך. ההסכם, שנערך בין המבקשת לימית, כולל התחייבויות של המבקשת וימית האחת כלפי השנייה בלבד, הא ותו לא. סוגת לא נטלה חלק במשא ומתן לקראת כריתתו ולא התחייבה על פיו. מוכן אני לקבל את טענת המבקשת לפיה בלעדי סוגת אין להסכם כל נפקות. סביר כי המבקשת פיתחה תקוות ביחס למעורבותה של סוגת במיזם, תקוות אשר נגוזו עת הוברר לה כי סוגת אינה מעוניינת להתקשר עימה בהסכם. ואולם טיעון זה אינו יכול להצדיק הטלת חיובים מכוח ההסכם על סוגת, מקום שהיא לא נטלה אותם על עצמה מעולם. להזכיר, כי אין מדובר בחוזה לטובת אדם שלישי המזכה את המוטב, אלא בהסכם הכולל בתוכו חיובים וזכויות. חיוב צד ג' על פי הסכם שבין שניים אחרים אינו יכול להיעשות באופן משתמע ומרומז וראוי שיעשה בצורה מפורשת תוך ציון מקור זכות החיוב. בהקשר זה טענה המבקשת טענה נוספת לפיה ימית שימשה, בחתימתה על ההסכם, כשלוחתה של סוגת ועל כן יש לחייבה על פיו. אולם, מחומר הראיות המונח לפני בשלב זה, לא שוכנעתי כי כך הוא. המשיבות הכחישו קיומה של שליחות ביניהן ואילו המבקשת לא הציגה ראיות המעידות אחרת, לתמיכה בטענתה. הוברר כי בין המבקשת לימית התנהל משא ומתן, עוד טרם מעורבותה של סוגת במיזם, ואף הוחלפה ביניהן טיוטת חוזה ראשונה, אשר לא כללה את אזכור שמה של "סוגת" (נספח א' לתגובת ימית). מסמך זה מאשש את טענת ימית, לפיה בשלבי המשא ומתן הראשונים כלל לא ברור היה מי יהיה הגורם המשווק של מוצרי הקמח וההתקשרות נעשתה בין המבקשת לימית בלבד. רק בשלב מאוחר יותר הוסף להסכם שם המותג "סוגת", זאת מתוך תקוות הצדדים לכך שסוגת תסכים לשווק את מוצרי הקמח תחת שמה. ראיה נוספת לתמיכה בטענה ניתן למצוא בפנייתו של מר אייכנר, בשם ימית, לשף ארז קומרובסקי, כשבוע טרם החתימה על ההסכם, בעניין הרכבת מתכונים שיופיעו על גבי אריזות המוצרים,  שם נכתב: "הכוונה שלי שתכין לנו לכל סוג של קמח מתכון, שאני אוכל להדפיס על גבי כל אריזה, ואז אני אפנה למספר משווקים עם אריזה מוכנה" (ההדגשה אינה במקור - א.י.). ללמדנו, כי ימית לא פעלה בשם סוגת אלא בשם עצמה, וכי לא היתה זו אלא תקוותה לעניין את סוגת במוצרי הקמח שבכוונתה לייצר באמצעות המבקשת, זאת הודות לקשרים עסקיים שכבר קיימה עימה בעבר. בתכתובת מאוחרת יותר מיום 07/03/10 (נספח ג' לתגובת ימית), יום לפני חתימת החוזה וככל הנראה עקב דרישת המבקשת להוסיף את שמה של סוגת להסכם, כותב מר אייכנר לקובי פולטורק, מנכ"ל המבקשת, כך: "עברתי על התיקונים שלך - קח בחשבון שתהיה חייב לעמוד בתנאים של סוגת כדי לייצר עבורם" בתגובה (נספח ד' לתגובת ימית), כתב מר פולטורק כך: "מאשר קובי נתראה מחר" (כך - א.י.). מר פולטורק נשאל בחקירתו אודות התכתובת הנ"ל והשיב (עמ' 14 ש' 26-31 לפרוטוקול) כך: "ש.      ב- 7/3 נשלח אליך מייל שאמר לך לקחת בחשבון שתעמוד בתנאי סוגת, שתעמוד בהם, ידעת שאתה צריך לעמוד בתנאים של סוגת? ת.         כן. אם תסתכלי במייל, התשובה היא כן, שניפגש למחרת לחתום על ההסכם וקיבלתי מאייל לפני חתימת ההסכם מסמך של סוגת של בקרת איכות, של מסמכים שהייתי צריך (לצרף) להסכם וצירפתי. מאשר לקובי את הפגישה מחר זה שאישרתי לו להיפגש מחר. קיבלתי מאייל מסמך של בקרת איכות של סוגת אותו צירפתי להסכם" מעדותו של מר פולטורק עולה כי המבקשת היתה מודעת היטב לכך שסוגת אינה צד להסכם ונדרשת הסכמתה הנפרדת לתנאיו. עוד עולה כי המבקשת מודעת לכך שעליה לעמוד בתנאים נוספים על מנת לקבל הסכמה זו, ביניהם אישור בקרת איכות מטעם סוגת. מבדק מטעם סוגת במפעלי המבקשת נערך רק ביום 03/08/10, זמן רב לאחר חתימת החוזה, ולפיכך אינני מקבל את טענת המבקשת לפיה סברה כי סוגת מחויבת על פי ההסכם שנחתם קודם לכן. חיזוק למסקנה זו מצוי בתכתובת בין ימית לבין המבקשת מיום 18/07/10 (נספח 4 לתגובת סוגת), טרם עריכת המבדק, שם כתב מר אייכנר למר פולטורק כך: "מתי אפשר לתאם ביקור של אבטחת איכות של סוגת בתחנה - הביקור יכלול סיור בטחינה וקבלת סחורה, סחורה מוגמרת, אם יהיה אישור - זה יתן לנו אור ירוק להמשך העבודה ..." (ההדגשה אינה במקור- א.י.). ללמד, כי בעיני שני הצדדים להסכם, סוגת לא היתה צד להסכם ויתרה מזו - עמידה בתנאיה של סוגת מהווה תנאי להמשך קיומו. המבקשת אישרה כי לא פנתה מיוזמתה לסוגת ולא ערכה בירור אודות פשר ההתחייבות בשמה (עמ' 14 בפרוטוקול). לטעמי, התנהגות זו אינה סבירה והיא בבחינת "עצימת עיניים", אלא במקרה בו היא מודעת לכך שההסכם אינו מחייב את סוגת והוא מהווה רק שלב ראשוני בדרך להגשמת המיזם העסקי. אשר לטענת המבקשת בדבר קיומה של תכתובת ענפה ומיילים אשר נשלחו בין היתר גם אל ומאת גורמים מסוגת, לא מצאתי כי תכתובות אלה מעידות על קשר חוזי מחייב בין הצדדים, אלא שיש בהם כדי להעיד על מהלך המשא ומתן בין הצדדים ובדיקות שערכו לקראת כריתתו של הסכם. באשר לאריזות המעוצבות שהוצגו בפני, קיבלתי את טענת סוגת לפיה הליך של פיתוח מוצר חדש מתנהל בכמה מישורים מקבילים ועצמאיים: פיתוח המוצר עד לשלב המוצר המוגמר, פיתוח אריזה וגרפיקה עד לשלב הדפסתו ומו"מ עסקי עד לשלב הסופי של כריתת החוזה. העובדה כי בעיצוב הגרפיקה של האריזה צוין קוד  היצרן של המבקשת, אינה מעידה בהכרח על גמירת דעתה של סוגת להתקשר עם המבקשת בחוזה והיא אינה אלא שלב בדרך לכריתתו של כזה. בהיעדר הסכם המחייב את סוגת, הרי שההסכם בין ימית למבקשת מתרוקן מתוכנו. אכיפת ההסכם, על תנית הבלעדיות שבו, אפשרית רק כלפי המשיבה 2 אם וכאשר תתקשר זו עם סוגת בהסכם לשיווק מוצרי קמח שיישאו את שם המותג "סוגת". אינני מקבל, בשלב לכאורי זה, את טענת ימית בדבר ביטול הדדי של ההסכם. במכתבה למבקשת מיום 27/10/10 (נספח י"ב לבקשה) כותבת ימית כי אין לה התנגדות לכך שהמבקשת תשתף פעולה עם חברות הפצה/שיווק אחרות לצורך הפצת מוצריה, אך עם זאת היא עדיין עומדת בהתחייבותה לפי סעיף 4.5 להסכם, קרי - התחייבותה לרכוש את מוצרי הקמח תחת המותג סוגת אך ורק מן המבקשת. אילו בוטל ההסכם כדין קודם לכן על ידי מי מהצדדים, לא היה צורך במסמך נוסף מסוג זה המשחרר את המבקשת מכבילתה בהסכם. במכתב זה, הוא האחרון מבחינה כרונולוגית מבין הראיות לעניין תוקף ההסכם, ימית שבה ומזכירה את התחייבותה לבלעדיות כלפי המבקשת, ואני סבור שהתחייבות זו אכיפה. מאזן הנוחות לתוצאות של מתן צו מניעה זמני, כמו גם להימנעות ממתן צו כזה, יש השלכות על כל אחד מן הצדדים לתובענה. בבחינת מאזן הנוחות שבין המבקשת למשיבות, סברתי כי יש לערוך הבחנה בין שתי המשיבות: סוגת, אשר לא התקשרה עם המבקשת בחוזה, מעוניינת לקיים קשר עסקי עם צד רביעי ומתן צו מניעה כנגדה יכול להכשיל עסקה מסוג זה, דבר שיגרום לה לנזק גדול וימנע ממנה הפצת מוצר חדש שהיא מעוניינת בשיווקו. בהיעדר התחייבות חוזית מצידה ומשלא שוכנעתי בסיכויי התובענה כנגד סוגת להתקבל, אין מקום למתן צו כנגד סוגת. אשר לימית, לא נטען לנזק כלשהו שיגרם לימית כתוצאה ממתן הצו נגדה. בשלב זה אני סבור כי ימית מחויבת כלפי המבקשת בהסכם ובהיעדר נזק צפוי, יש לאכוף התחייבות זו, על אף שאני ער לעובדה שלהתחייבותה אין נפקות ממשית בהעדר התחייבות מצד סוגת. לאור האמור ניתן בזה צו זמני כנגד המשיבה 2, א.ע.ר. ימית תעשיות בע"מ, האוסר עליה לרכוש מוצרי קמח לפי הפירוט המופיע בנספח א' להסכם מיום 08/03/10, מכל גוף אחר למעט המבקשת. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה 1 ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪. המשיבה 2 תישא בהוצאות המבקשת ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪. תניות בחוזהחוזההסכם בלעדיותצוויםצו מניעה