סעיף 132 לחוק הפטנטים קובע ארבעה תנאים מצטברים, אשר בהתקיימם זכויות הקניין באמצאה שייכות למעביד, ואלה הם: המדובר באמצאה; בין הצדדים מתקיימים יחסי עובד-מעביד; העובד הגיע לאמצאה עקב השירות; העובד הגיע לאמצאה בתקופת השירות. בסעיף 132 נקבעו 3 חריגים, אשר בהתקיימם תוקנה הבעלות באמצאה לעובד: האחד, מקום בו נכרת הסכם בין המעביד לעובד הקובע כי זכויות הקניין באמצאה שייכות לעובד; השני, עם ויתור המעביד על האמצאה בתוך שישה חודשים מיום מתן הודעת העובד למעביד על האמצאה בהתאם לסעיף 131 לחוק; השלישי, בהעדר תשובה נוגדת של המעביד בתוך שישה חודשים מיום מתן הודעת העובד למעביד, כאמור. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אמצאת שירות חוק הפטנטים: 1. מיהו הבעלים של האמצאה מושא בקשה בינלאומית לרישום פטנט 2009/001002/IL/PCT: האם המבקשת, חברת אוריין ש.מ. בע"מ (להלן - חברת אוריין); או שמא המשיבה, גב' יעל בונה (להלן - יעל), אשר הבקשה לרישום הפטנט הוגשה בשמה? זוהי השאלה הצריכה הכרעה בתובענה שלפני. רקע עובדתי ודיוני 2. חברת אוריין היא חברה ציבורית, העוסקת בשיגור ובשילוח מטענים. 3. יעל החלה לעבוד בחברת אוריין ביום 1/9/06 כמנהלת פרויקט (Project manager). במסגרת תפקידה הייתה יעל אחראית על פיתוח אמצאה, שעניינה שימוש ביריעות בידוד תרמיות לצורך שינוע טובין, המאפשרות שמירה על הטמפרטורה והלחות של הטובין ללא מקור אנרגיה חיצוני. אין חולק כי בתחילה, הציעה יעל ובחנה את השימוש ביריעות בידוד של חברת Q Sales & Leasing L.L.C. (להלן - יריעות QS). משנמצא כי הפתרון המוצע אינו ישים ואינו מספק מענה לצורכי חברת אוריין, נפנתה יעל במהלך שנת 2008 לבחינת פתרון אחר: שילוב של מספר יריעות בידוד מושא בקשת הפטנט (להלן - האמצאה). בשלב זה של הדיון אין מחלוקת, כי האמצאה היא פרי פיתוחה של יעל (ראו: הודעת הבהרה של חברת אוריין מיום 14/7/11). 4. ביום 28/10/08, במהלך תקופת עבודתה בחברת אוריין, הגישה יעל בקשה ארעית לרישום פטנט בארצות הברית (Provisional application for Patent), אשר סומנה 61/193093 US. הבקשה הוגשה בגין האמצאה, שכותרתה: "Breathable Insulation Device" (נ/6). הבקשה הוגשה בשמה של יעל (להלן - הבקשה הארעית). 5. בחלוף כשנה, ביום 27/10/09, אף זאת במהלך תקופת עבודתה בחברת אוריין, הגישה יעל בקשה בינלאומית לרישום פטנט, על-פי אמנת ה-PCT (Patent Cooperation Treaty), אשר סומנה 2009/0011002/IL/PCT. הבקשה הוגשה בגין האמצאה, שכותרתה: "A Breathable Insulation Material, Device and Methods", ופורסמה ביום 6/5/10 (נספח א' להמרצת הפתיחה). גם בקשה זו הוגשה בשמה של יעל (להלן - הבקשה הבינלאומית). 6. סמוך לאחר הגשת הבקשה הבינלאומית נתגלעה בין הצדדים מחלוקת בשאלת הבעלות באמצאה. הצדדים ניהלו משא ומתן בניסיון להגיע להסדר, אך הדבר לא עלה בידיהם. ביום 20/12/10 הודיעה יעל לחברת אוריין על הפסקת יחסי העבודה בין הצדדים, והודעה זו נכנסה לתוקף חודש לאחר מכן. 7. ביום 20/2/11 הגישה חברת אוריין את תביעתה דנן, שבה היא עותרת להצהרה שלפיה כל הזכויות באמצאה ובידע מושא בקשות הפטנט הן קניינה. כמו כן מתבקש צו המחייב את יעל להעביר לחברת אוריין את כל המידע והמסמכים שבידיה הנוגעים לאמצאה ולבקשות לרישומה כפטנט, ולעשות את כל הדרוש לצורך העברת הבעלות והרישום בבקשות לחברת אוריין. בד בבד עם הגשת התביעה, עתרה חברת אוריין לסעד זמני. בהחלטה מיום 17/4/11 הוריתי, בהסכמת הצדדים, על הקדמת הדיון בתיק העיקרי במקום קיום דיון בבקשה לסעד זמני. בתוך כך נקבע בהסכמה הסדר זמני לעניין דווח על עסקאות ביריעות מושא האמצאה עד למתן פסק הדין. בישיבה שהתקיימה ביום 2/6/11 נחקרו המצהירים על תצהיריהם, ובישיבה נוספת מיום 27/6/11 סיכמו באי-כוח הצדדים את טענותיהם. הבסיס הנורמטיבי 8. השאלה הצריכה הכרעה היא למי הבעלות באמצאה. שאלה זו מקפלת בחובה את השאלה: האם האמצאה היא "אמצאת שירות" כמשמעותה בסעיף 132 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 (להלן - חוק הפטנטים), שזו לשונו: 132. אמצאות עקב שירות (א) אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (להלן - אמצאת שירות), תקום לקנין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131. (ב) הודיע העובד בהודעתו לפי סעיף 131 כי בהעדר תשובה נוגדת של המעביד, תוך ששה חדשים מיום מתן הודעת העובד, תקום האמצאה לקנין העובד, ולא נתן המעביד תשובה נוגדת כאמור, לא תקום האמצאה לקנין המעביד. (ההדגשה אינה במקור). 9. סעיף 132 לחוק הפטנטים קובע ארבעה תנאים מצטברים, אשר בהתקיימם זכויות הקניין באמצאה שייכות למעביד, ואלה הם: המדובר באמצאה; בין הצדדים מתקיימים יחסי עובד-מעביד; העובד הגיע לאמצאה עקב השירות; העובד הגיע לאמצאה בתקופת השירות. בסעיף 132 נקבעו שלושה חריגים, אשר בהתקיימם תוקנה הבעלות באמצאה לעובד: האחד, מקום בו נכרת הסכם בין המעביד לעובד הקובע כי זכויות הקניין באמצאה שייכות לעובד; השני, עם ויתור המעביד על האמצאה בתוך שישה חודשים מיום מתן הודעת העובד למעביד על האמצאה בהתאם לסעיף 131 לחוק; השלישי, בהעדר תשובה נוגדת של המעביד בתוך שישה חודשים מיום מתן הודעת העובד למעביד, כאמור. 10. במסגרת תשובתה לתובענה פרשה יעל יריעת מחלוקת רחבה באשר לתחולתו על ענייננו של סעיף 132 לחוק, אך בסיכומיו בחר בא כוחה למקד את טענותיו בהסכם שהתגבש בין יעל לבין חברת אוריין לעניין הבעלות באמצאה (עמ' 185-189 לפרוטוקול). אפסע בדרכו ואמקד את הדיון בשאלה: האם אכן נכרת בין הצדדים "הסכם אחר", כלשון סעיף 132 לחוק הפטנטים, המקנה את הבעלות באמצאה ליעל. אך תחילה, ונוכח טענות באי-כוח הצדדים בסיכומיהם, אעמוד על נטלי ההוכחה שבהם על הצדדים לעמוד בעניין זה. 11. נטל השכנוע בדבר התקיימותם של ארבעת התנאים הנקובים בסעיף 132 לחוק הפטנטים, אשר בהתקיימם זכויות הקניין באמצאה שייכות למעביד, מוטל על המעביד - בענייננו חברת אוריין. מסקנה זו מתחייבת ממושכלת היסוד שלפיה בעל דין נושא בנטל השכנוע ביחס לעובדות הנחוצות לביסוס טענותיו. תוצאה זו עולה בקנה אחד עם חזקת הבעלות הקבועה בסעיף 76 לחוק הפטנטים, לאמור: "מי שהגיש בקשה לפטנט רואים אותו כבעל האמצאה, כל עוד לא הוכח ההיפך". על פי ההלכה הפסוקה המדובר בחזקה שבחוק, המעבירה הן את נטל הבאת הראיות והן את נטל השכנוע (ע"א 296/82 נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר-אבקו איזו טופוס אינק, פ"ד מ(3) 281, 304 (1986)). בענייננו, הבקשה לרישום פטנט הוגשה על-ידי יעל. לפיכך, נטל ההוכחה מוטל על כתפי חברת אוריין לבסס טענתה כי המדובר ב"אמצאת שירות", שמכוחה יש לראותה כבעלת האמצאה. לעומת זאת, נטל ההוכחה לביסוס הטענה כי בין הצדדים נערך "הסכם אחר", כאמור בסעיף 132 לחוק הפטנטים, מוטל על הטוען טענה זו - יעל. כך הדבר גם ביחס לטענה כי חברת אוריין ויתרה על האמצאה, אשר נטל הוכחתה מוטל אף הוא על יעל (ראו גם: עמיר פרידמן פטנטים - דין, פסיקה ומשפט משווה (תשס"א-2001) (להלן - פרידמן), עמ' 593 ו-608; יואל צור "היבטים משפטיים הקשורים לאמצאת שירות" הפרקליט לד (תשמ"ב) 185, 188 ו-194). למותר לציין, כי מידת ההוכחה הנדרשת מהצדדים הינה זו הנוהגת במשפט האזרחי, כלומר הטיית מאזן ההסתברויות. נפנה, אפוא, לבחינתה של הסוגיה שבמחלוקת. הואיל ונטל השכנוע לביסוסה של הטענה כי בין הצדדים נכרת חוזה אחר מוטל על יעל, אפתח בהצגת טענותיה. טענותיה של יעל 12. בתצהיר תשובתה טענה יעל, כי לאחר שהגתה את הרעיון העומד בבסיס האמצאה, היא התקשרה עם חברת אוריין ב"מיזם משותף" להוצאתו אל הפועל. בינה לבין החברה, אשר פעלה באמצעות מנהלה הכללי מר חן למדן (להלן - למדן), הוסכם, כי הצדדים יפעלו במשותף לפיתוח רעיונותיה של יעל; יעל תייסד בחברה תחום שילוח חדש וייחודי; יעל תקבל שכר נמוך באופן יחסי, וזאת כחלק מהשקעתה במיזם המשותף, ואילו חברת אוריין, מצידה, תעמיד לרשות המיזם את תשתית פעילותה בתחום השילוח המסורתי; לחברת אוריין תינתן האפשרות לעשות שימוש בידע של יעל, וזאת במסגרת הסכם מסחרי שהצדדים יגבשו בהמשך הדרך, במשא ומתן. 13. לטענת יעל, לאחר שפתרון ראשון שאותו ביקשה לבחון (יריעות QS) לא נתן את המענה הנדרש, החלה לחפש אחר מוצר אחר וכך הגיעה לאמצאה. משביקשה בשנת 2008 להגן על האמצאה, הסכימו הצדדים, בעל-פה, כי יעל תערוך ותגיש בשמה ועל חשבונה את הבקשה הארעית, וכך אכן נעשה. 14. במהלך החודשים שלאחר הגשת הבקשה הארעית המשיכה יעל לבצע ניסויים באמצאה ואף עלה בידה לשווק את היריעות החדשות למספר גדול של לקוחות פוטנציאליים חדשים. עם חלוף כשנה מהגשת הבקשה הארעית התעורר הצורך להגיש בקשה רגילה לפטנט, ומאחר שיעל התכוונה להגיש בקשה בינלאומית פנתה מבעוד מועד ללמדן ולסמנכ"ל אסף שחק (להלן - שחק) כדי לוודא שחברת אוריין תהיה נכונה להשתתף בעלות הנכבדה של עריכתה והגשתה. הוסכם כי יעל תגיש בקשה בינלאומית כאמור, אשר במסגרת ה"מיזם המשותף" תישא חברת אוריין בעלותה. בקשה זו הוגשה ביום 27/10/19. בהתאם לסיכום שנערך בשעתו עם למדן, הוגשה גם בקשה זו בשמה של יעל כאשר היא מצוינת בה כממציאה וכבעלים. 15. לאחר ימים מספר קיימה יעל פגישת עבודה עם למדן. למדן, שכפי הנראה הבין רק עתה את חשיבות האמצאה, בין היתר נוכח התעניינות מצד חברת שנקר (נספח 6 לתשובה, אשר נשלח ביום הגשת הבקשה הבינלאומית), שינה את טעמו ודרש מיעל לחתום על מסמך המקנה מחצית מהזכויות באמצאה ובפטנט לחברת אוריין (נספח 7 לתשובה). יעל דחתה דרישה זו, משום שהיא הפרה את המוסכם. ניסיונות ליישב את חילוקי הדעות לא עלו יפה. בחודש ינואר 2011 חדלה יעל לעבוד בחברת אוריין, וכחודש לאחר מכן הוגשה על ידי החברה תובענה זו. טענותיה של חברת אוריין 16. חברת אוריין, באמצעות למדן, טוענת, כי כחברה מובילה בתחום שילוח מטענים, היא נתקלה בצורך לאפשר בידוד תרמי של מטענים, בין היתר לצורך שילוח תרופות. יעל, אשר במסגרת עבודתה אצל אחד מלקוחותיה של חברת אוריין הכירה את הבעיה מזווית הראיה של הלקוח, הציעה לחברה את שירותיה כדי לטפל בפיתוח פיתרון. עוד קודם לתחילת עבודתה הציעה יעל לחברת אוריין לעשות שימוש ביריעות QS, ומאחר שרעיון זה הובא על ידי יעל כ"נדוניה" סוכם עמה, שאם המוצר יתברר כאמין ורציני, תהא זכאית ל-7.5% מן הרווחים שיצמחו לחברה משימוש בו. משהתברר כי הפתרון שהוצע לא נתן מענה לצורכי החברה, החלה העבודה על פיתוח האמצאה, כאשר חברת אוריין נושאת בכל עלויות הפיתוח. 17. לטענת למדן, משנתגבשה האמצאה ביקשה חברת אוריין לרשום עליה פטנט והטיפול בעניין הופקד בידי יעל, אשר נתבקשה לפנות לעורך הפטנטים ד"ר אייל ברסלר (להלן - עו"פ ברסלר). מעולם לא הוסכם בין הצדדים כי הבעלות באמצאה תוקנה ליעל. בדיעבד, עם קבלת העתק הבקשה שהוגשה מעו"פ ברסלר, התברר לחברת אוריין כי יעל הגישה את בקשת הפטנט הבינלאומית בשמה, וכי "ככל הנראה" עוד קודם לכן הגישה, באופן חד צדדי ומבלי שיידעה את חברת אוריין, בקשה ארעית, אף היא בשמה (סעיפים 13-14 לתצהיר למדן). 18. למדן הטעים בתצהירו, כי חברת אוריין העסיקה את יעל כעובדת בכירה האחראית על פיתוח האמצאה. גיבוש האמצאה והגשת הבקשה הבינלאומית נעשו בתקופת עבודתה של יעל בחברה, אשר נשאה בכל עלויות הפיתוח והגשת הבקשה. האמצאה שייכת, אפוא, לחברת אוריין, אשר לא הסכימה מעולם לרישומה על שמה של יעל. בין יעל לבין חברת אוריין לא נכרת כל הסכם, זולת הסכם העסקתה של יעל משנת 2006. יעל אף לא הודיעה לחברה שהמציאה דבר מה, וממילא שלא הודיעה שהבקשה הבינלאומית הוגשה בשמה. דיון והכרעה 19. הסכם המסדיר את זכויות המעביד והעובד באמצאת שירות יכול להיערך - בדומה לכל חוזה אחר - בכתב, בעל-פה או בהתנהגות (סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). כבכל חוזה, נדרשת הסכמה מודעת של הצדדים ליצור קשר משפטי מחייב. האם עלה בידי יעל לשכנע, כי בינה לבין חברת אוריין הוסכם כי האמצאה תוותר בבעלותה? לבחינת שאלה זו אפנה עתה. 20. טיוטת הסכם שהכינה חברת אוריין סמוך לתחילת עבודתה של יעל בשנת 2006 (נספח יג' לתגובה לתשובה) - לא נחתמה. ממילא שלא נערך הסכם בכתב באשר לבעלות באמצאות אשר יכול ותומצאנה במהלך עבודתה של יעל. עיון בתצהירה של יעל מעלה, כי עם תחילת עבודתה בחברת אוריין גם לא נדונה סוגיה זו בעל-פה. וכך הציגה יעל את מה שהוסכם בין הצדדים עם תחילת עבודתה (בסעיף 18 לתצהירה): ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים, הייתה, כדלקמן: הצדדים יפעלו במשותף לפיתוח רעיונותיה של יעל. יעל תייסד באוריין את תחום השילוח הייחודי החדש. בתמורה, יעל תקבל שכר נמוך יחסית, וזאת כחלק מהשקעתה במיזם המשותף. אוריין, מצידה, תעמיד לרשות המיזם המשותף את התשתית של פעילותה בתחום השילוח המסורתי. לאוריין שהתמקדה עד אז בתחום השילוח המסורתי, תינתן האפשרות לעשות שימוש בידע של יעל, וזאת במסגרת הסדר מסחרי שהצדדים יגבשו בהמשך הדרך, במשא ובמתן. רואים אנו, כי גם לשיטת יעל, במועד קבלתה לעבודה בשנת 2006, לא סוכם בינה לבין חברת אוריין דבר באשר לבעלות באמצאות שתפתח יעל. עם זאת יש להטעים, כי במועד זה האמצאה מושא ההליך דנן עדיין לא באה לעולם, שכן על הפרק עמד פתרון בדמות יריעות QS (ראו עדות יעל, עמ' 54 ש' 7-1). 21. לטענתה של יעל, הורתה של ההסכמה, כי האמצאה מושא ההליך דנן תוותר בבעלותה, הייתה בשנת 2008, לאחר שבמהלך שנה זו עלה בידה לפתח את שילוב היריעות התרמיות מושא האמצאה. במועד זה פנתה יעל ללמדן ולטענתה קיבלה את הסכמתו בעל-פה כי הבקשה הארעית תוגש בשמה. וכך תארה יעל בתצהירה את מהלך הדברים (בסעיף 28): בחודש יוני 2008 פעלתי לעיגון הגנה לאמצאתי נשוא הליך זה. לאור טיב המיזם והשותפות בין הצדדים שיתפתי את למדן בפעילותי לרישום פטנט על האמצאה. בנוסף, דנתי עם למדן בצורך להגיש את בקשת הפטנט, לפני תחילת השימוש בפומבי באמצאתי למטרה של המיזם המשותף וזאת כדי להימנע מפגיעה ביכולת לקבל הגנה פטנטית על המצאתי. למדן ואני הסכמנו אז כי אני אערוך ואגיש את הבקשה הארעית בשמי ועל חשבוני. יעל דבקה בגרסתה גם בחקירתה הנגדית (עמ' 91, 99-95). כפי שכבר נאמר לעיל, הדברים מוכחשים בתוקף על ידי למדן, אשר טען בתצהירו כי כלל לא ידע על הגשת הבקשה הארעית וכי יעל פעלה תוך הפרת אמון ומרמה. 22. יעל הוסיפה והעידה, כי עובר להגשת הבקשה הבינלאומית היא העמידה את למדן ואת שחק, אשר יעל הייתה כפופה לו, על הצורך בהגשת הבקשה: "עוד מעט פג התוקף של ה-Provisional וצריך לעשות איתו את ה-PCT" (עמ' 113 ש' 16-14). בחקירתו הנגדית אישר למדן את קיומה של פגישה זו. כדבריו: "יעל באה והסבירה לי, זה היה אצלי בחדר, יעל באה והסבירה לי שאם הבקשה לא תירשם סופית מחר אז אי אפשר יהיה לרשום אותה וחייבים לתת את הכסף לעורך דין" (עמ' 11 ש' 8-4 ועמ' 17 ש' 27-20). בעקבות פנייתה זו של יעל פנה למדן לבא-כוחו, אשר המליץ לפנות לעו"פ ברסלר. פגישה כזו אכן נועדה בהשתתפות יעל ושחק, אלא ששחק ביטל את הגעתו. במהלך הפגישה הניח עורך הפטנטים כי יש לרשום את הפטנט על שם חברת אוריין. יעל העידה, כי בנקודה זו עצרה את הפגישה ופנתה ללמדן. כדבריה (עמ' 113 ש' 29-16 ועמ' 114 ש' 13-7): ואז עליתי לחן [למדן] ואמרתי לו חן תקשיב מה שונה? הרי ה-Provisional היה שלי, למה עכשיו אנחנו משנים ו- PCT פתאום על שמך? זה צריך להיות על שמי. אז הוא אמר לי נכון ואז שאל אותי אז מי משלם? אז אמרתי לו אם יש בעיה אני אשלם וזהו. ואז הוא אמר אוקי, שאל אם אני יכול לחבק אותך, אמרתי לו כן, ירדתי חזרה לברסלר ואמרתי לו אוקי זה בסדר, זה הכל מסודר וזה על השם שלי וככה זה נגמר. אז ה- PCTיצא ונשלח העתק אלי ולמר אסף. לדברי יעל, בסופו של דבר סוכם שהחשבון ישולם על ידי חברת אוריין, וזאת במסגרת החלטה שהתקבלה בחודש נובמבר להקים חברה משותפת שתבצע את מסחור האמצאה (סעיף 45 לתצהירה). למדן אישר בחקירתו הנגדית, כי שחק אכן לא השתתף בפגישה עם עורך הפטנטים (עמ' 30 ש' 22-19), וכן אישר את עצם קיומה של הפגישה הלא מתוכננת דלעיל עם יעל, אשר הסתיימה בחיבוק, כלשונו בהמשך דבריו: "חיבוק יקר" (עמ' 30 ש' 26-23 ועמ' 31 ש' 1). עם זאת טען למדן, כי לא נתן את הסכמתו לכך שהבקשה הבינלאומית תוגש בשמה של יעל. לדבריו, על העובדה שיעל הטעתה את עו"פ ברסלר למדה חברת אוריין בדיעבד, כאשר עו"פ ברסלר דווח לחברה על הגשת הבקשה הבינלאומית בדואר אלקטרוני מיום 4/11/09 (סעיף 23 ונספח כ"ז לתצהיר התגובה של למדן בהליכי הסעד הזמני; להלן - תצהיר התגובה). 23. רואים אנו, כי הצדדים פרשו לפני בית המשפט גרסאות קוטביות, כאשר כל אחד מהם טוען לגבי האמצאה כי "כולה שלי". יעל טוענת, כי הוסכם שהאמצאה תהיה קניינה, ואילו חברת אוריין טוענת כי לא נערך הסכם כלשהו בעניין זה, כי מהלכיה של יעל היו נגועים בהפרת אמון ובמרמה, וכי מדובר באמצאת שירות שהיא קניינה. 24. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות ושקלתי את טענותיהם של הצדדים - ובהינתנה של יריעת המחלוקת הקוטבית כמפורט לעיל - הגעתי למסקנה, כי יש להעדיף את גרסתה של יעל. מסקנתי זו מבוססת לא רק על התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדויות, אלא גם על נתונים העולים מראיות שבכתב, חלקן מבית היוצר של חברת אוריין, אשר בחרה משום מה שלא לצרפן לתובענה ולבקשתה לסעד זמני. ראיות אלו מלמדות, כי חברת אוריין ידעה היטב ששתי בקשות הפטנט הוגשו בשמה של יעל עוד קודם לקבלת הדואר האלקטרוני של עו"פ ברסלר מיום 4/11/09; מהראיות עולה גם, כי עוד קודם להגשתן של בקשות הפטנט באו הצדדים ל"הסכם אחר" באשר לבעלות באמצאה; הראיות אף מצביעות על כך, שחברת אוריין התייחסה אל יעל כאל שותפה ולא כאל עובדת גרידא וממילא, שמתכונת ההתקשרות שלה טוענת יעל אינה נראית בלתי סבירה. להלן אפרט את הנימוקים שביסוד מסקנתי, אחד לאחד. (א) חברת אוריין ידעה שבקשות הפטנט הוגשו בשמה של יעל עוד קודם לקבלת הדוא"ל של עו"פ ברסלר מיום 4/11/09 25. כזכור יעל טוענת, כי קבלה את הסכמתו של למדן לרישום הפטנט על שמה עוד קודם להגשתה של הבקשה הארעית מיום 28/10/08. למדן טוען, מנגד, כי חברת אוריין למדה על כך שהבקשה הבינלאומית הוגשה בשמה של יעל רק בדיעבד, מדואר אלקטרוני שנשלח לחברת אוריין על ידי עו"פ ברסלר ביום 4/11/09. אשר לבקשה הארעית טוען למדן כי "ככל הנראה עוד קודם לכן ב-28/10/08 הגישה בונה על שמה באופן חד צדדי ומבלי שיידעה את אוריין בקשה זמנית...לרישום פטנט בארה"ב" (סעיף 14 לתצהיר למדן). עמדתה של חברת אוריין בסוגיה זו הודגשה גם על ידי בא-כוחה בסיכומיו: "...תעלול זה התגלה לאוריין רק כשקיבלה העתק מבקשת הפטנט לאחר שזו כבר הוגשה" (סעיף 4 לעיקרי הטיעון של חברת אוריין). 26. גרסתה של חברת אוריין בפלוגתא מרכזית זו אינה יכולה לעמוד. לצורך זה דיינו אם נעיין בכתב ההתחייבות (נספח 7 לתשובת יעל), אשר אין מחלוקת, שיעל נדרשה על ידי למדן ושחק לחתום עליו ימים מספר אחרי הגשת הבקשה הבינלאומית. וזו לשון הוראותיו הרלבנטיות לענייננו של כתב ההתחייבות: הצהרה, כתב התחייבות ואישור מוחלטים ובלתי חוזרים אוריין והח"מ פיתחו במשותף יריעות בידוד תרמיות המיועדות בין היתר, לשמש כבידוד ו/או הגנה על טובין ו/או משלוחים ו/או מטענים ו/או חבילות ו/או מוצרים וכיוצ"ב (להלן: 'המוצר'). מלוא הזכויות במוצר ו/או בפיתוח המוצר מכל מין וסוג וללא יוצא מן הכלל, מוקנות באופן סופי ובלתי חוזר בחלקים שווים לאוריין ולח"מ, היינו מחצית לכל אחד מאיתנו. הוסכם ביני לבין אוריין, כי בגין המוצר ופיתוחו, תוגש בקשה לרישום פטנט, על מנת שיירשם במשותף על שמי ועל שם אוריין (להלן: 'הפטנט'). הואיל והוגשה על-ידי בתאריך 28.10.2008 בקשה ראשונה לרישום פטנט בגין המוצר, והואיל והוגשה על ידי בתאריך 27.10.2009 בקשת המשך לרישום הפטנט, והואיל וחרף המוסכם ביני לבין אוריין, שתי הבקשות הנ"ל בקשר עם רישום הפטנט הוגשו על שמי בלבד, לפיכך, הנני מצהירה, מתחייבת ומאשרת לזכות וכלפי אוריין, באופן סופי, מוחלט ובלתי חוזר כדלקמן: כי מלוא הזכויות בפטנט לכשיירשם ו/או יאושר, לרבות ובלא לגרוע מכלליות האמור, מלוא הזכויות המוקנות ו/או שיוקנו בגין הבקשות הנ"ל שהוגשו על שמי בלבד לרישום הפטנט, מוקנות ויוקנו בחלקים שווים לאוריין ולי, היינו 50% לכל אחד מאתנו, וזאת ללא כל תמורה ו/או טובת הנאה ו/או תשלום ו/או דרישה כלשהי כלפי אוריין, ולצורך כך אחתום על כל מסמך ככל שאדרש לרבות יפויי כוח בלתי חוזר לאוריין ו/או לכל מי מטעמה.. ... (ההדגשות אינן במקור). 27. יעל ולמדן התייחסו לכתב ההתחייבות בחילופי דואר אלקטרוני מיום 31/10/09. יעל טענה, כי "המסמך אינו משקף את הסיכום שהיה בינינו, תמיד אמרנו שהפטנט שלי רשום על שמי ובבעלותי, באשר להסכם המסחרי ביננו חלוקת הרווחים היא 50%; ואילו למדן השיב, כי "דיברנו שאין הגיון שאוריין תשלם על פטנט שנרשם על שמך...וכמובן על העובדה שפטנט שנוצר במהלך עבודתך בחברה וכל המימון היה של החברה בכל מקרה (על פי עו"ד שלמה כהן) שייך 50% לחברה" (נספח 8 לתשובה). למחלוקת זו אחזור בהמשך, אך לעניין הנדון כאן יש להטעים, כי נוכח חילופי הדואר האלקטרוני מיום 31/10/09 המתייחסים לכתב ההתחייבות אין קושי לקבוע, כי כתב ההתחייבות - שבו נאמר מפורשות כי יעל הגישה את הבקשות לרישום הפטנט בשמה בלבד - נמסר ליעל לכל המאוחר באותו יום, היינו, ביום 31/10/09. 28. אם לחברת אוריין נודע שיעל הגישה את הבקשות בשמה שלה רק בעקבות קבלת מכתבו של עו"פ ברסלר מיום 4/11/09, כפי שטען למדן בתצהירו וכפי הנטען בסיכומיה של חברת אוריין, כיצד ידעה אוריין לפרט את הדבר בכתב ההתחייבות שנערך ימים מספר קודם לכן? בפי למדן לא הייתה תשובה של ממש לקושיה זו. כאשר עומת בחקירתו הנגדית עם כתב ההתחייבות ועם הטענה כי היה מודע למצב הדברים לאשורו עוד קודם ליום 4/11/09 השיב: "יכול להיות, אני לא יודע" (עמ' 13 ש' 8; וראו גם את תשובותיו הבלתי מובנות בהמשך עמ' 13). הוכח, אפוא, כדבעי, בניגוד לנטען בתובענה, כי חברת אוריין ידעה שהבקשות הוגשו בשמה של יעל עוד קודם לקבלת מכתבו של עו"פ ברסלר מיום 4/11/09. נוכח העדר גרסה כלשהי מצידה של חברת אוריין באשר למקור ידיעתה עולה מאליה גרסתה של יעל, כי הדברים סוכמו בינה לבין חברת אוריין עוד קודם להגשתן של הבקשות. 29. יצוין כי למדן לא צירף לתצהירו את כתב ההתחייבות והוא הוגש כראיה במסגרת תשובתה של יעל. בתצהיר התגובה טען למדן, כי כתב ההתחייבות הועבר ליעל במסגרת משא ומתן שהתנהל בין הצדדים, ולכן אינו קביל כראיה. להלן נווכח לדעת, כי בטענה זו אין ממש. אי צירופו של המסמך לתצהירו של למדן פועל אף הוא לחובתה של חברת אוריין ומכרסם כשלעצמו במהימנות גרסתה. 30. למדן טען בתצהירו שגם על הבקשה הארעית - "שככל הנראה" (כלשונו של למדן) הוגשה ביום 28/10/08 - למד רק בדיעבד, לאחר קבלת מכתבו של עו"פ ברסלר מיום 4/11/09. דברים אלה מעוררים אף הם תמיהה, שכן בחקירתו הנגדית סיפר למדן, שכאשר יעל פנתה אליו עובר להגשת הבקשה הבינלאומית הדגישה בפניו, כי "זה ...היום האחרון לפני שתעבור שנה..." (עמ' 9 ש' 26-19). גם בהמשך דבריו אישר למדן, כי "יעל באה והסבירה לי, זה היה אצלי בחדר, יעל באה והסבירה לי שאם הבקשה לא תירשם סופית מחר אז אי אפשר יהיה לרשום אותה וחייבים לתת את הכסף לעורך דין" (עמ' 11 ש' 8-4 ועמ' 17 ש' 27-20). אין מחלוקת, כי דברי למדן בדבר "היום האחרון לפני שתעבור שנה" מתייחסים לכך שתוקפה של בקשה ארעית הינו ל-12 חודשים, וכי בקשה בינלאומית המוגשת בתוך פרק זמן זה תובעת דין קדימה מהבקשה הארעית. והנה, לא שמענו מפי למדן, שכאשר שמע מיעל שתוקף הבקשה הארעית עומד לפקוע, הוא לא הבין על מה מדובר, או שהוא הופתע מעצם הגשתה. ברור, אפוא, שלמדן היה מודע היטב לכך שהוגשה בקשה ארעית. 31. ראיה נוספת לכך שחברת אוריין ידעה על דבר הבקשה הארעית עוד קודם לקבלת מכתבו של עו"פ ברסלר נמצאת במכתבו של שחק ליעל מיום 9/9/09 - כחודש ומחצה קודם להגשתה של הבקשה הבינלאומית - שבו הנחה שחק את יעל לספק ללקוח "יותר פרטים" אודות "היקפים, הסבר על הפעילות, פטנט, אי תחרות, מניעת שימוש בידע..." (נ/7; ההדגשה אינה במקור). אם חברת אוריין לא ידעה שיעל הגישה את הבקשה הארעית, למה התכוון שחק כאשר בקש מיעל לספר ללקוח על ה"פטנט"? חברת אוריין לא הגישה תצהיר מטעם שחק ולא בקשה לזמנו לעדות. נוכח הימנעותה של חברת אוריין לעשות כן ההנחה היא, כי עדותו, לו נשמעה, הייתה טופחת על פני גרסתה. יעל העידה בעניין זה, כי "אני אמרתי לחן שאני מגישה פטנט. הוא אישר שהפטנט יהיה על שמי. אמרתי לו גם שאי אפשר למכור יריעות אם אין פטנט...אמרתי לו אני מגישה את זה ורק אחרי זה אפשר לייצר את המוצר" (בעמ' 94; עמ' 95 ש' 19-11). נוכח האמור לעיל, גרסתה עדיפה בעיני מזו של חברת אוריין. (ב) בין יעל לחברת אוריין הייתה קיימת הסכמה מוקדמת באשר לבעלות באמצאה 32. נדבך מרכזי נוסף בגרסתו של למדן הוא, כי בין הצדדים לא נכרת כל הסכם זולת זה שנערך עם תחילת עבודתה של יעל באוריין, שלפיו יעל "עובדת של אוריין עם זכות לאחוזים מרווחי הפעילות" (סעיפים 17 ואילך לתצהיר התגובה של למדן). למדן הדגיש נקודה זו גם בחקירתו הנגדית (בעמ' 16): יש הסכם אחד עם יעל בונה, זה ההסכם שנעשה בשנת 2006 עם קבלתה לעבודה. חוץ מההסכם הזה אין אף הסכם. יש עשרות טיוטות של הסכמים, אין אף הסכם. כזכור, הסכם קבלתה של יעל לעבודה בשנת 2006 נערך אף הוא בעל-פה. טענתו של למדן היא, אפוא, כי זהו ההסכם היחיד שנערך בין יעל לבין אוריין במהלך תקופת עבודתה. 33. עיון בכתב ההתחייבות שנערך על ידי חברת אוריין (נספח 7 לתשובה) מעלה, כי גם דברים אלו אינם יכולים לעמוד: בסעיף 3 לכתב ההתחייבות נאמר, כי " הוסכם ביני לבין אוריין, כי בגין המוצר ופיתוחו, תוגש בקשה לרישום פטנט, על מנת שיירשם במשותף על שמי ועל שם אוריין (להלן: 'הפטנט')", ואילו בסעיף 5 נאמר כי "והואיל וחרף המוסכם ביני לבין אוריין, שתי הבקשות הנ"ל בקשר עם רישום הפטנט הוגשו על שמי בלבד". נוסח המסמך, כפשוטו, מלמד כי לשיטת חברת אוריין הייתה קיימת בין הצדדים הסכמה מוקדמת לרישום הפטנט על שם הצדדים במשותף, הסכמה שלשיטת חברת אוריין הופרה על ידי יעל בכך שהגישה את הבקשות בשמה בלבד. 34. בחקירתו הנגדית התבקש למדן לפרט מתי נערך ההסכם הנזכר בסעיף 3 לכתב ההתחייבות, אשר לפי המתואר בסעיפים 5-4 למסמך הופר על ידי בונה כאשר רשמה את בקשות הפטנט הארעית והבינלאומית בשמה שלה בלבד. בתשובה לשאלה זו מסר למדן לא פחות מארבע גרסאות, כמפורט להלן: גרסה א': לא היה הסכם קודם תחילה הכחיש למדן קיומה של הסכמה קודמת בין חברת אוריין ליעל כאמור בסעיף 3 למסמך ההתחייבות. כדבריו (עמ' 8 ש' 1): לא נעשה הסכם כזה. זה [הכוונה לכתב ההתחייבות- י.ע] היה אמור להיות ההסכם. ובהמשך (עמ' 8 ש' 9-6): ...אני עם יעל בונה ההסכם היחידי שנעשה זה היה הסכם שבו היא התקבלה לעבודה. ...לפני המסמך הזה נעשה הסכם? ת. לא נעשה. ולמטה מזה (עמ' 8 ש' 22-20): ...האם ההסכם שנזכר בסעיף 3 למסמך הזה נעשה לפני שחתמת על המסמך? ת. אין הסכם, אין הסכם כזה. יושם לב, כי הדברים לא נאמרו על ידי למדן בהיסח הדעת, שהרי הוא חזר עליהם פעם אחר פעם בצורה נחרצת וברורה. גרסה ב': היה הסכם קודם שנערך "מלכתחילה" סמוך לפני הגשתה של הבקשה הבינלאומית בהמשך דבריו, לאחר שעומת עם סעיף 5 לכתב ההתחייבות, חזר בו למדן מהכחשתו ואישר כי מלכתחילה הוסכם בין חברת אוריין ליעל, כי יירשם פטנט על האמצאה על שם שתיהן במשותף (שם, עמ' 9 ש' 14-8). גרסה ג': היה הסכם קודם שנערך סמוך לפני הגשתה של הבקשה הבינלאומית לאחר מכן ציין למדן, כי הסכמה זו באה לאוויר העולם סמוך לפני הגשתה לרישום ביום 27/10/09 של הבקשה הבינלאומית. כדבריו (עמ' 9 ש' 26-19): הוסכם, כשיעל באה וביקשה שאני אשלם את רישום הפטנט, היא באה וביקשה ממני שאני אשלם את רישום הפטנט, את כל הסכום לעורך הדין, זה היה היום האחרון לפני שתעבור שנה ואז אנחנו אחרי שקצנו כבר מהסאגה הבלתי נגמרת הזו הסכמתי שהיא תרשום את הפטנט גם על שמה מבחינת לתת לה את הכבוד שהפטנט יהיה רשום על שמה... במאמר מוסגר יצוין כי לא ברור לאיזה "סאגה בלתי נגמרת" מתכוון למדן, שכן בחומר הראיות אין כל עדות לדין ודברים מתמשך שקדם להגשת הבקשה הבינלאומית. המחלוקת והמשא ומתן הממושך החלו רק בשלב מאוחר יותר. גרסה ד': ההסכם נערך לאחר הגשתה של הבקשה הבינלאומית באמור לעיל אין כדי למצות את הסוגיה, שכן בהמשך חזר בו למדן גם מהגרסאות הקודמות (עמ' 9 ש' 29-27) ומסר גרסה רביעית במספר, לאמור: "ההסכם הזה נעשה לאחר שהבקשה הוגשה בישראל" (עמ' 10 ש' 13-11; וכן ש' 29-22). אלא שלמדן חזר מייד לגרסתו הקודמת (גרסה ג') בציינו, כי הורתה של ההסכמה כאשר "יעל באה והסבירה לי, זה היה אצלי בחדר, יעל באה והסבירה לי שאם הבקשה לא תירשם סופית מחר אז אי אפשר יהיה לרשום אותה וחייבים לתת את הכסף לעורך דין" (עמ' 11 ש' 8-4; עמ' 11 ש' 20 - עמ' 12 ש' 9). להלן הסביר כי "הסיכום היה באופן מוחלט שיעל רושמת את הפטנט על שם שנינו..." (עמ' 13 ש' 29-28). 35. הסבריו הבלתי עקיבים של למדן בסוגיה מרכזית זו מקשים לסמוך על עדותו. ועיקרם של דברים: אף לא אחת מגרסאותיו הסותרות של למדן מתיישבת עם פשוטו של סעיף 5 לכתב ההתחייבות, המלמד כי הצדדים הגיעו להסכמה באשר לאופן רישום הפטנט עוד קודם להגשתה של הבקשה הארעית. וזו לשונו של סעיף 5 למסמך: הואיל וחרף המוסכם ביני לבין אוריין, שתי הבקשות הנ"ל בקשר עם רישום הפטנט הוגשו על שמי [יעל] בלבד. ללמדנו, כי ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים, לשיטת חברת אוריין עצמה אשר ערכה את המסמך, השתכללה לפני שהוגשו שתי הבקשות לרישום פטנט, היינו, לפני יום ה-28/10/08 המועד שבו הוגשה הבקשה הארעית, וממילא שלפני יום ה-27/10/09, המועד שבו הוגשה הבקשה הבינלאומית. 36. ממצא זה, כי ההסכמה בין הצדדים באשר לבעלות באמצאה באה לאוויר העולם עוד קודם להגשת הבקשה הארעית, מתיישב יפה עם גרסתה של יעל. אמנם יעל טוענת כי הוסכם שהאמצאה תהיה בבעלותה הבלעדית, בעוד שלמדן טען בגרסאות ב', ג' ו-ד' דלעיל כי הוסכם שתהיה בבעלות משותפת, אולם, נוכח שלל גרסאותיו הסותרות של למדן מן הדין להעדיף את עדותה של יעל, מה עוד שבמסגרת תובענתה או סיכומיה חברת אוריין כלל לא טענה לקיומו של הסכם בדבר בעלות משותפת. בסופם של דברים בחרה חברת אוריין להציב מול גרסתה של יעל גרסה קוטבית שלפיה בין הצדדים לא נערך כל "הסכם אחר". משקבענו לעיל שבין הצדדים הייתה קיימת הסכמה מוקדמת, כמתחייב מנוסחו של כתב ההתחייבות ומעדותה של יעל, הרי ההסבר היחיד שנותר באשר לתוכנה של הסכמה זו הנו הסברה של יעל. 37. ולסיום יצוין, כי המסקנה שלפיה כל מהלכיה של יעל נעשו בידיעתה של חברת אוריין ובהסכמתה, מתיישבת יפה גם עם דרך הילוכה של אוריין. אסביר: בתובענתה מייחסת אוריין ליעל מעשה גזל מתוחכם שבוצע במרמה מפליגה. לצורך המחשת הדברים נשוב ונעיין בסיכומיה (סעיף 4 לעיקרי הטיעון): "המזימה של בונה התבטאה הן בהסתרת מידע....בונה הסתירה את הגשת הבקשה הזמנית ולא הראתה אותה עד לדיון בבית המשפט. בונה ניצלה את העובדה שנשלחה לעורך הפטנטים בגפה, והנחתה אותו במרמה להגיש את בקשת ה-PCT על שמה. תעלול זה התגלה לאוריין רק כשקיבלה העתק מבקשת הפטנט לאחר שזו כבר הוגשה". אם כך היו פני הדברים, כיצד קרה שיעל לא פוטרה לאלתר, כיאה לעובדים שהתנהגותם כה נואלת, ולא עוד אלא שלימים אף העלתה חברת אוריין את משכורתה, ניאותה להותיר למצער את מחצית האמצאה בבעלותה, ואף ניהלה עמה משא ומתן להקמתה של חברה משותפת? 38. בא-כוחה של חברת אוריין טען בסיכומיו, כי כתב ההתחייבות (נספח 7 הנ"ל) הוא מסמך שהוחלף בין הצדדים במהלך משא ומתן לפשרה, ולכן אינו קביל כראיה. אכן הכלל הוא כי מסמכים ודברים שהוחלפו בין צדדים במהלך משא ומתן לקראת פשרה, אינם קבילים כראיה ולא ניתן לקבוע על יסודם ממצא. התכלית המונחת ביסוד הכלל היא לעודד הליכי יישוב סכסוכים בין בעלי דין בדרכים חלופיות והגנה על חירותו של בעל דין להכין ולגבש את עמדתו לצורך הליך הכרעה בינו לבין יריבו (ראו: רע"א 8320/08 א.ד אסולין השקעות ופיננסים בע"מ נ' החברה העירונית לפתוח אשדוד בע"מ, פסקה 11, לא פורסם (27/1/09)). אולם, בין כלל זה לבין המקרה שלפנינו אין ולא כלום: על פי ההלכה הפסוקה, "נוכח ההיגיון, הטמון ביסוד ההגבלה האמורה, מותנית תחולתה בכך שהמסמך שבמחלוקת נולד כחלק מניסיון כן להשגת פשרה, שנעשה במסגרת סכסוך בין הצדדים" (ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פסקה 17). "התנאי לאי קבילותם של המסמכים הוא כי יונח בסיס איתן לכך שהמסמך או האמרה הם פרי מגעים אמיתיים לפשרה בין הצדדים" (רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלי שירי, פסקה 16). והנה בענייננו, כתב ההתחייבות לא נמסר ליעל במסגרת מגעים לפשרה. ממצא אחרון זה מבוסס לא רק על עדותה של יעל, המקובלת עלי, שלפיה הניסיון להחתימה על כתב ההתחייבות הווה את הביטוי הראשון להפרת המוסכם על ידי חברת אוריין (סעיף 49 לתצהיר יעל), אלא הוא נטוע היטב גם בנוסחו של כתב ההתחייבות: המבוא למסמך אינו מתאר כלל ועיקר את הסכסוך נשוא התובענה. לא נאמר בו שכל צד טוען "כולה שלי", כפי הנטען בהליך שלפני, ולכן הוסכם על פשרת "ויחלוקו", אלא כל שמתואר בו הוא מה שהוסכם לשיטתה של חברת אוריין (רישום משותף של הפטנט), כאשר יעל מצידה נדרשת ליישר קו עם הסכמה זו מבלי שניתנת לה תמורה כלשהי עבור הסכמתה. אין מדובר, אפוא, במסמך שנערך במסגרת מגעים לפשרה והגשתו כראיה אף לא תפגע בנסיבות העניין באיזו מתכליותיו של כלל אי הקבילות. 39. במאמר מוסגר אוסיף כי גרסאות ב'-ד' דלעיל של למדן, כשהן לעצמן, מקעקעות את בסיסה של התובענה של חברת אוריין, שהרי אם "הסיכום היה באופן מוחלט שיעל רושמת את הפטנט על שם שנינו..." (כדברי למדן בעמ' 13 ש' 29-28), כיצד ומדוע עותרת חברת אוריין להצהיר כי האמצאה בבעלותה הבלעדית? 40. על רקע כל מה שנאמר לעיל קשה שלא לייחס משקל לתכתובת שניהלו הצדדים בדואר אלקטרוני עובר להגשתה של הבקשה הארעית. אבאר: ביום 17/6/08 פנתה יעל ללמדן בדואר אלקטרוני בזו הלשון (נספח 2 לתשובה): בהמשך לשיחתנו, בנושא הפטנט שלי. התחלתי בערבים האחרונים במרץ רב לאסוף את כל החומר לבדיקת המעשיות ברישום פטנט שדינו התאמת סוג יריעות תרמיות לפירות וירקות. למען הסדר הטוב אודה לך אם תאשר בחתימה על המכתב הזה כפי שדיברנו, שהפטנט הזה הוא שלי, ושלחברת אוריין לא תהיה בעתיד דרישה על הפטנט ומהפטנט אם אכן יתממש. (ההדגשות אינן במקור). משלא נענתה, שבה יעל ופנתה ללמדן ביום 26/6/08 בציינה כי טרם קיבלה ממנו תשובה. גם פניה זו לא נענתה ואז שלחה יעל ללמדן ביום 29/6/08 מכתב ובו שאלה: "אתה כועס עליי?". למדן השיבהּ בהמשכו של אותו היום: "כלל וכלל לא נהפוך הוא. נדבר בע"פ." בסופו של דבר לא התקיימה שיחה נוספת אך השאלה הנשאלת היא, אם בין יעל ולמדן לא סוכם כי הפטנט שייך ליעל, מדוע לא הסתייג למדן ממכתבה ואף השיב לה כי הוא אינו כועס עליה ואף "נהפוך הוא"? 41. כחודש לאחר מכן, ביום 8/9/08, פנתה יעל ללמדן בדואר אלקטרוני, על רקע פעילותה מול מכון וולקני לבחינת אפשרות ביצוע ניסויים באמצאה (נספח 3 לתצהיר יעל). גם מפניה זו ניתן ללמוד על ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים באשר לזכות הבעלות של יעל באמצאה ובפטנט: דיברתי איתך בנושא מכון וולקני. אנו מתקדמים ומהר ככל האפשר, כי העונה כבר בפתח. הם מבקשים שנגיע לפגישה בקידום/משרד החקלאות. היום הם לא רוצים לתת לי יותר ניסויים ללא עלויות כתיבת הניסוי. לגבי הצעת מחיר, זה מלכוד, בשביל לתת לי הצעת מחיר הוא צריך לעשות שוב עלויות 'עבודה'. הם מבקשים פגישה ב-17.9.2008 בשעה 1400. האם זה בסדר מבחינתך? אפשרות שניה בזמנו אמרת שאתה לא מעוניין להיכנס לזה, האם אתה רוצה שאני אוציא זאת בצורה עצמאית, הפטנט שלי, וגם המימון, אבל אז צריך לחשוב איך השותפות אני צריכה תשובה דחופה בכדי שאוכל לענות להם. (ההדגשה אינה במקור). בעדותה בבית המשפט הבהירה יעל, כי בפנייתה האמורה הציעה ללמדן שתי הצעות חילופיות: האחת, כי יפנו לביצוע ניסויים באמצאה במכון וולקני על מנת לקבל "חותמת" של המכון לכשירות האמצאה (עמ' 107 ש' 9-5, 32-28 ועמ' 108 ש' 30-28); השנייה, בחינה מחודשת של השותפות בינה לבין חברת אוריין, בנסיבות שגם המימון מושת עליה. לטענת יעל, בבסיסן של שתי ההצעות עמדה הסכמת הצדדים כי הבעלות בפטנט מוקנית לה בלבד. לשאלה מדוע, אם כן, ציינה באפשרות השנייה "הפטנט שלי"? השיבה יעל: "כי הזכרתי לו, הפטנט שלי ואז פסיק, ואז אני אומרת גם המימון שלי אז צריך לחשוב מה אנחנו עושים. אם גם אני משלמת וגם מביאה את הכל אז מה השותפות בעצם, איפה השותפות פה?" (עמ' 109 ש' 9-3). עדות זו מהימנה בעיני והיא מתיישבת עם גרסתה העקבית של יעל, לפיה הוסכם בין הצדדים כי הבעלות באמצאה ובפטנט תהא שלה. יצוין כי למדן השיב ליעל ביום המחרת (לאחר שיעל העמידה אותו על כך שטרם קיבלה ממנו תשובה): "צריך לשבת מסודר. הילה נא לקבוע". ישיבה כזו לא התקיימה אך לענייננו יוטעם, כי גם בזו הפעם לא הסתייג למדן מדבריה של יעל. 42. למדן טען בתצהירו כי מדובר ב"תכתובות חד-צדדיות", אשר לא באה עליהן כל הסכמה של חברת אוריין, בציינו: "מנהלי אוריין אומרים את ההיפך הגמור בכל התכתובות" (סעיף 3 לתצהיר התגובה). אלא שלא הובאה כל ראיה, כי מנהלי חברת אוריין בכלל ולמדן בפרט, השיבו בכתב או בכל דרך אחרת לפניותיה האמורות של יעל - עובר להגשת הבקשה הארעית לרישום פטנט ואף עובר להגשת הבקשה הבינלאומית - וציינו בפניה כי דבריה תלושים מהמציאות (ראו עדות למדן, עמ' 34 ש' 7-3, 20-15). בדומה לכך לא הובאה כל ראיה לאמור בתצהירו של למדן, לפיו: "כאשר נראה היה שמתגבשת אמצאה, הבהירה אוריין שכל הזכויות בכל טכנולוגיה שתתגבש, אם תתגבש, יהיו של אוריין, או של כל חברה שהיא תקים לצורך מסחור הטכנולוגיה." (סעיף 4 לתצהיר למדן לתשובה לתגובה). מן העבר האחר מתיישבת תכתובת הדואר האלקטרוני יפה עם כתב ההתחייבות ועם יתר הראיות שעליהן עמדנו קודם. כל אחת מראיות אלו, ולא כל שכן כולן יחדיו, מלמדות על דבר הסכמה מוקדמת שאליה הגיעו הצדדים באשר לבעלות באמצאה ובפטנט ותומכות בגרסתה של יעל. (ג) גרסתה של יעל היא גרסה סבירה המתקבלת על הדעת 43. למדן טען בתצהירו, כי אוריין נשאה בכל עלויות פיתוח האמצאה והגשת הבקשה לפטנט, כאשר השקעותיה בעניין זה הצטברו לסכום של כ-3 מיליון ₪. על יסוד תשתית עובדתית זו טען בא-כוחה בסיכומיו, כי יעל הייתה עובדת גרידא ולא סביר שאוריין תסכים לוותר על אמצאת שירות שהיא קניינה ותאפשר ליעל לרשום את הפטנט על שמה. אין בידי לקבל טענה זו. כמה טעמים חברו והביאוני למסקנה זו ולהלן אמנה אותם אחד לאחד: ראשית, טענתו של למדן בדבר השקעותיה המפליגות של אוריין נסמכה על נספח יג' לתצהירו. דא עקא, נספח זה אינו אלא מכתב כללי וסתמי, אשר נשלח לבא-כוחה של חברת אוריין על ידי מר רונן אזולאי, משנה למנכ"ל החברה. מר אזולאי עצמו לא מסר תצהיר ולא זומן להעיד ולכן המדובר בעדות שמיעה בלתי קבילה. לא הונחה, אפוא, תשתית של ממש לטענה כי השקעותיה של אוריין חרגו באופן משמעותי מעלות שכרה של יעל. שנית, אף אם היו לחברת אוריין השקעות, הרי לשיטתה שלה עצמה - כפי שהיא עולה מחלק מגרסאותיו של למדן בהתייחסו לכתב ההתחייבות - הצדדים באו להסכמה כי הפטנט ירשם על שם שניהם במשותף. אמנם למדן טען בעדותו כי אוריין הסכימה לכך רק משום שכתב ההתחייבות כלל התניות שהגבילו את כוחה של יעל לעשות באמצאה שימוש והקנו לחברת אוריין שליטה מלאה בה, אך הסבר זה אינו יכול לעמוד, שהרי כבר עמדנו על כך שהסיכום המקורי בדבר הבעלות המשותפת על האמצאה קדם למועד עריכתו של כתב ההתחייבות. והנה, הסיכום המקורי בדבר הבעלות המשותפת - אותו סיכום שנערך בעל-פה ושקדם למועד עריכתו של כתב ההתחייבות - לא כלל הגבלות כלשהן על כוחה של יעל. אם יעל נתפסה בעיני חברת אוריין כעובדת גרידא, מהו ההסבר לכך שאוריין הסכימה, לשיטתה, לרשום ולו מחצית מהאמצאה על שמה? יעל לא נתפסה, אפוא, בעיני חברת אוריין כעובדת גרידא, אלא כשותפה. אין צורך לומר, כי העובדה שחברת אוריין בחרה לאמץ בתובענתה קו טיעון קיצוני - המתעלם מהסיכום הנ"ל (לשיטתה) והאומר: "כולה שלי" - אינה יכולה להעביר מן העולם את הלך רוחה דנן של חברת אוריין. יצוין, כי רעיון השותפות נטוע היטב גם בראיות אחרות: כך, למשל, העלתה יעל לפני למדן עוד בספטמבר 2008 תהיות באשר ל"שותפות" בין הצדדים, כאשר למדן מצידו לא דחה את הדברים על הסף אלא השיב כי "צריך לשבת על זה מסודר" (נספח 3 לתשובת יעל). שלישית, ובהמשך לאמור לעיל: שותפות - שלפיה יעל תהיה הבעלים של הפטנט ותעמידו לרשות מיזם משותף כהשקעה מצידה, בעוד שחברת אוריין תעמיד את המימון ואת תשתית פעילותה בתחום השילוח ותוכל לעשות בפטנט שימוש במסגרת הסדר מסחרי שיגובש בין הצדדים - אינה נראית בנסיבות העניין מתכונת התקשרות החורגת ממתחם הסבירות: אין, למעשה, מחלוקת, כי יעל הייתה זו שזיהתה את הצורך שהיה קיים בשוק ליריעות בידוד, אשר יאפשרו שינוע יבשתי של טובין תוך שמירת תנאי טמפרטורת חדר ולחות ללא מקור אנרגיה חיצוני. חברת אוריין לא הייתה מצויה בתחום זה בעוד שיעל בעלת ניסיון מעשי משמעותי בתחום (עמ' 74-73; 92; 105-101; ת/1). בהקשר זה לא למותר להזכיר, כי בשלב זה של הדיון חברת אוריין אינה חולקת על כך שיעל היא הממציאה של מושא בקשות הפטנט. מושא האמצאה הנו, אפוא, מוצר רב ערך לחברת אוריין, שכן יש בכוחו לאפשר לה לשדרג את שירותיה, להגדיל את מאגר לקוחותיה ולהפיק רווח הן מדמי שילוח והן ממכירת המוצר. במצב דברים זה אין רבותא בכך שחברת אוריין התייחסה ליעל כאל שותפה. אמנם בסופו של דבר לא הגיעו הצדדים להסדר מסחרי מפורט ויש להצטער על כך, אך בהעדרו של הסכם מפורט אין כדי לגרוע מהסכמתה של חברת אוריין לכך שבקשות הפטנט יוגשו על-ידי יעל בשמה. רביעית, יעל צירפה לתצהירה את מכתבה מיום 27/10/09 של חברת שנקר, שהיא אחת מלקוחותיה החשובות של אוריין, שבו גילתה שנקר התעניינות באמצאה באשרהּ כי תוצאות הניסויים שנערכו אצלה "מצויינות" (נספח 6 לתשובה). כזכור באותו יום ממש (27/10/09) הגישה יעל באמצעות עו"פ ברסלר את הבקשה הבינלאומית. פגישת העבודה, שבה דרש למדן מיעל לחתום על כתב ההתחייבות ולהעביר על שם חברת אוריין מחצית מהזכויות בפטנט מן הטעם שכך סוכם מ"לכתחילה", נערכה ימים ספורים לאחר מכן. על רקע מכלול הנתונים, יש בסמיכות הזמנים כדי לכונן יסוד סביר להניח, כי חברת אוריין שינתה את טעמה משום שרק בשלב זה הטמיעה את הפוטנציאל המסחרי המלא הטמון באמצאה. 44. בא-כוחה של חברת אוריין העלה בסיכומיו טענות שונות נוספות כלפי מהימנותה של יעל. כך, בין היתר, הודגש, כי ליעל אין ידע טכני או ניסיון. יעל מצידה פירטה בעדותה את ניסיונה וכישוריה, אלא שדומה כי אין צורך להעמיק חקר בסוגיה זו, שכן בשלב זה של הדיון אין כאמור, מחלוקת, שיעל היא הממציאה. 45. בא-כוחה של חברת אוריין הפנה לחישובים שערך למדן בתצהירו המלמדים, לטענתו, כי אין יסוד לטענתה של יעל, שלפיה היא ניאותה לקבל בחברת אוריין שכר נמוך בסך 7,000 ₪ לחודש נוכח ההסכמה העקרונית שנערכה עם תחילת עבודתה, כי מדובר בהשקעה מצידה במיזם משותף. לטענתו, יעל העידה כי שכרה האחרון בחברה שבה עבדה קודם שהצטרפה לאוריין היה כ-9,000 ₪; עלות שכרה הממוצע של יעל בחברת אוריין בין השנים 2011-2006 היה כ- 15,000 ₪; יעל אף העידה כי שכרה במקום עבודתה הנוכחי בחברת אמקס אינו אלא 16,000 ₪. טענתה של אוריין מתעלמת ממספר נתונים: ראשית, יעל הצהירה כי עובר להתקשרות עם חברת אוריין היא קבלה הצעות נדיבות אחרות (סעיף 27 לתצהירה); שנית, העלאות השכר שבוצעו בשלהי תקופת עבודתה של יעל בחברת אוריין אינן רלבנטיות, שכן השאלה היא מה הייתה ההבנה בתחילת דרכם המשותפת של הצדדים. והנה מזווית ראיה זו נראה, כי 7,000 ₪ לחודש אכן מהווה שכר נמוך ביותר. 46. בא-כוחה של חברת אוריין הדגיש, כי יעל לא המציאה לאוריין העתק של הבקשה הארעית, אך יעל הסבירה, כי היא לא עשתה כן משום שסמכה על מילתו של למדן: "אבל הוא [למדן] אמר לי בחדר אני מאשר ומילה שלי זה מילה, זה קדוש בעיני, אני לא חושבת שיש פה בעיה" (עמ' 96 ש' 21-7). יעל הבהירה כי היא לא ביקשה החזר עבור עלות הגשת הבקשה הארעית, מכיוון שדובר בסך של 110 דולר, סכום "זניח", ולא משום שבקשה להסתיר את דבר הגשתה של הבקשה (עמ' 99 ש' 21-16). הסברים אלו סבירים ומכל מקום, נוכח התמונה הראייתית הכוללת אין בהם כדי להפוך את הקערה על פיה. 47. בא-כוחה של חברת אוריין טען גם, כי יש לייחס משמעות מכרעת לכך שיעל לא הודיעה לאוריין על האמצאה, וזאת בניגוד לסעיף 131 לחוק הפטנטים, אולם הסכמת למדן בשם חברת אוריין, כי בקשות הפטנט יוגשו בשמה של יעל, אשר ניתנו לאחר שיעל יידעה את למדן על ההמצאה ועל כוונתה להגישן, מייתרות את הצורך במתן הודעה כזו. 48. ולסיום לא למותר לשוב ולהטעים, כי חברת אוריין הניחה לפתחו של בית המשפט גרסה קוטבית, שלפיה "כולה שלי". חברת אוריין בחרה שלא לצרף לתובענתה ראיות מהותיות שאינן מתיישבות עם גרסתה, ובכללן תכתובת דואר אלקטרוני שהתקיימה סמוך להגשתה של הבקשה הארעית, וכתב ההתחייבות שיעל נדרשה לחתום עליו לאחר הגשתה של הבקשה הבינלאומית. מכתב ההתחייבות עולה בבירור, כי בין הצדדים השתכללה הסכמה מוקדמת באשר לבעלות באמצאה, אך חברת אוריין בחרה שלא להציג עובדה זו לפני בית המשפט וממילא שלא התמודדה עימה. כאשר עומתה חברת אוריין עם המסמך, היו הסבריה סותרים ומגומגמים. אמנם במועד עריכתו של כתב ההתחייבות טענה חברת אוריין לקיומה של הסכמה מוקדמת שעניינה בעלות משותפת באמצאה, אך אוריין בחרה להתעלם מהמסמך ולנסות לתפוס מרובה תוך שהיא טוענת להעדרה של הסכמה מוקדמת כלשהי. טענתה הנוספת של חברת אוריין, כי למדה על דבר הגשתן של הבקשות לרישום הפטנט רק בדיעבד לאחר קבלת מכתבו מיום 4/11/09 של עו"פ ברסלר, תלושה אף היא מהמציאות. עם קרוס נדבכיה המרכזיים של גרסת חברת אוריין, ובהינתנה של יריעת המחלוקת הקוטבית שהונחה לפני, גרסתה של יעל עדיפה בעיני על פני גרסתה של אוריין. 49. התביעה נדחית. חברת אוריין תשלם ליעל את הוצאות המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪. אמצאה (פטנט)