קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אפוטרופוס של חסוי שמקבל קצבת נכות מביטוח לאומי: מבוא 1. בפניי תביעה כספית על סך של 250,000 ₪, שהוגשה על ידי התובע, שהינו חסוי, והתובעת, אשתו של התובע שמונתה לשמש כאפוטרופוס של התובע (להלן: "התובעים"), בגין נזקים שנגרמו לתובעים לטענתם על ידי המרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל (להלן: "הנתבע 1"), המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע 2") והקרן לטיפול בחסויים (להלן: "הנתבעת 3"), בכל הנוגע למינוי הנתבעת 3 כמקבלת קצבת הנכות עבור התובע והתנהלותה. 2. בישיבות ההוכחות שהתקיימו בתאריך: 09/11/08, 14/06/09, 29/10/09 ו-14/02/10 נשמעו עדויות העדים: עו"ד צבי וקסמן, עו"ד גב' בלה לביא, התובעת, הגב' שרה הרשקו, ד"ר מרינה לבנשטם, הגב' נוגה וייס ומר לארי זוויגי. התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת 3. התובע יליד 1946, מהנדס מספנות, עלה לישראל מאוקראינה בחודש ינואר 1997. 4. בשנת 1978 נישא התובע לתובעת ונולד להם בן אחד. 5. עוד באוקראינה, ובטרם עליית התובעים לארץ, עבר התובע אירוע מוחי (CVA) וכתוצאה מכך סבל מחולשה בפלג גופו השמאלי, הפרעות בדיבור וסחרחורות. בעקבות מצבו הרפואי הקשה, נקלע התובע לדיכאון עמוק. 6. מיד עם עלייתו של התובע לישראל בחודש ינואר 1997, החמיר מצבו הנפשי של התובע והתובע נקלע לדיכאון והחל להביע מחשבות אובדניות. 7. בעקבות האמור, אושפז התובע 11 ימים לאחר עלייתו לארץ אצל הנתבע 1. התובע אובחן כסובל מהפרעת הסתגלות ומצבי דיכאון ושוחרר כעבור שבועיים, לבקשת התובעת. 8. ביום 20/03/98 איים התובע על התובעת ועל בנם, כשהוא אוחז סכין ומנופף בסכין לעברם. 9. בתאריך 06/07/98 תקף התובע את חמו, אשר התגורר עם התובעים ובנם, באמצעות מגהץ. התובע נעצר ונשלח לאשפוז כפוי אצל הנתבע 1, וזאת למשך 8 חודשים עד ליום 21/03/99. עם שחרורו של התובע מאשפוז, ובעקבות אירוע מוחי נוסף שעבר התובע במהלך אשפוזו, נותר התובע משותק בכל גופו, מרותק לכיסא גלגלים, ועל כן הועבר עם שחרורו לאשפוז במוסד גריאטרי וינזדור בחיפה. 10. במהלך אשפוזו של התובע אצל הנתבע 1, כתב עובד סוציאלי של בית החולים, מר לארי זוויגי, מספר דו"חות סוציאליים, הנוגעים למתן שירותים הדרושים לתובע בהיותו חולה כרוני, והמליץ על העברת התובע, לאחר שחרורו, למוסד לתשושי נפש ועל הצורך בהמשך טיפול של המערכת הסוציאלית, בעיקר בנושא מיצוי זכויות התובע, ואף ציין כי ייתכן וקיים הצורך במינוי אפוטרופוס. לקראת שחרורו של התובע מאשפוז, ובעקבות העובדה שלא מונה לתובע אפוטרופוס ומשהתרשם מר לארי זוויגי שמצבו של התובע אינו מאפשר בידו ניהול תקציב נכון, המליץ מר לארי זוויגי למנות את הנתבעת 3 כמקבלת קצבת התובע. 11. בשל מצבו הבריאותי הקשה, הוכר התובע על ידי וועדה רפואית של הנתבע 2, אגף נכות כללית, כנכה בשיעור של 100%. החל מיום 26/01/97 נקבעה לתובע נכות זמנית, בשיעור של 100%, והחל מיום 01/09/99 נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 100%. בעקבות הכרתו של התובע כנכה בשיעור של 100%, הועמדה לתובע, על ידי הנתבע 2, גמלה חודשית בשיעור של כ-3,000 ₪. 12. ביום 12/01/99 ובמהלך אשפוזו של התובע אצל הנתבע 1, החליט הנתבע 2, על ידי גב' נוגה וייס, ממונה תחום שיקום, למנות את הנתבעת 3 כמקבלת קצבת הנכות של התובע. 13. הנתבעת 3 אישרה את דבר קבלת המינוי ואף התחייבה לדאוג לצרכי החסוי, ובעקבות כך העביר הנתבע 2 לידי הנתבעת 3 את קצבת הנכות של התובע וכן תוספת התלוי עבור בנם הקטין של התובעים. בתקופת מינויה של הנתבעת 3, שבין חודש 01/99 ועד לחודש 07/00, נמנעה הנתבעת 3 להודיע לתובעים כי התקבלו לידיה כספים המיועדים לתלוי-בנם הקטין של התובעים ו/או להעבירם לרשות התובעת למימון צרכי הקטין. כן נמנעה הנתבעת 3 באופן מוחלט מלהשתמש בכספי הקצבה לשם ביצוע תשלומים בגין התחייבות התובע לשאת בתשלום הלוואה, המובטחת במשכנתא, אותה נטלו התובעים מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ לשם רכישת דירה הנמצאת ברח' שדה בוקר 29 בקרית חיים, הידועה כחלקה 656/32 בגוש 11567 (להלן: "הדירה"). 14. ביום 18/07/00 הוציאה הגב' נוגה וייס, עובדת הנתבע 2, חוות דעת חדשה למינוי מקבל גמלה, במסגרתה המליצה למנות את התובעת כמקבלת קצבת הנכות של התובע והתוספת עבור בנו, וזאת נוכח דיווח עדכני של עובדת סוציאלית מהמוסד בו שהה התובע, לפיו התובעת מקפידה לבקר את התובע לעתים קרובות, רוכשת עבורו מצרכים חיוניים ומביאה את בנם הקטין לביקורים אצלו. 15. ביום 15/02/01 ו/או בסמוך לכך, פתח בנק לאומי למשכנתאות בע"מ כנגד התובעים תיק הוצאה לפועל, שמספרו 02-04770-01-7, למימוש המשכנתא, ובמסגרתו נקט בהליכי גבייה שונים, לרבות הליך מינוי כונס נכסים והעמדת הדירה למכירה בהוצל"פ. טענות הצדדים בתמצית 16. התובעים טוענים כי הליכי מינוי הנתבעת 3 כמקבלת קצבת הנכות של התובע, נעשו ברשלנות, כמו גם דרך ניהולה של הנתבעת 3, אשר לא דאגה לצרכי התובע כחסוי ולא דאגה לתשלום התחייבויותיו, ועל כן יש לחייב את הנתבעים 1-3, אשר פעלו למינוי הנתבעת 3 כמקבלת הקצבה ולא הפעילו פיקוח על פעילותה, בנזקים שנגרמו לתובעים, הכוללים ריבית פיגורים, ריביות פיגורים חריגות, הצמדות, עמלות החזרי הוראת קבע, הוצאות גבייה, חובות, שכ"ט וכן שכ"ט עו"ד של בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, בהם נשאו התובעים. כן עותרים התובעים לפיצוי בגדר ראש נזק של פיצוי בלתי ממוני. 17. הנתבע 1 טוען כי המלצתו של העובד הסוציאלי, כי הנתבעת 3 תמונה למקבלת קצבאות הנכות של התובע, הייתה מבוססת על התרשמותו ממצבה של המשפחה בזמנים הרלבנטיים ועל היחסים המעורערים עם התובע, אשר לא היה לו בן משפחה קרוב מתאים להתמנות כמקבל הגמלה. לפיכך, לא הייתה ההמלצה שרירותית ולא היה במתן ההמלצה משום הפרת חובת זהירות מצד הנתבע 1. עוד ציין הנתבע 1 כי המלצת הנתבע 1 אינה מחייבת, וההחלטה על מינוי הנתבעת 3 ו/או כל מקבל גמלה אחר עבור התובע, הינה בידי הנתבע 2 בלבד. הנתבע 1 הוסיף וציין כי לא יכול היה, וגם לא צריך היה, לצפות את הנזק הנטען, קרי, שכספי הגמלה של התובע יופקדו בידי הנתבעת 3, אשר לא תעשה בהם שימוש לטובת התובע ובני משפחתו. יתר על כן, טוען הנתבע 1 כי אשמם של הנתבעים הנוספים, ובפרט של הנתבעת 3, מהווים את הסיבה המכרעת לנזק הנטען, ועל כן רשלנותם מנתקת את הקשר הסיבתי בין רשלנות נטענת של הנתבע 1 והנזק הנטען. בנסיבות העניין, טוען הנתבע 1 כי יש מקום לייחס לתובעת רשלנות תורמת, שכן לא עשתה כמעט מאומה להסדיר את ענייניה מול הנתבעים 2 ו-3. הנתבע 1 מוסיף וטוען כי התובעים לא ביססו את נזקיהם הממוניים, לא בכתב התביעה ואף לא בסיכומיהם, למעט בסך של 3,896 ₪. הנתבע 1 טוען כי בכל מקרה, וככל שהנתבע 3 ואו התובעת היו פועלים להסדיר התשלומים וחוב הפיגורים, לא היה נגרם נזק של ממש. עוד ציין הנתבע 1 כי אין מקום לפסוק נזק בלתי ממוני בגין סבלו של בן התובעים, אשר אינו צד להליכים. 18. הנתבע 2 טען כי דין התביעה כנגדו להידחות. לטענתו, קצבת נכות נועדה לשם קיום מינימאלי בסיסי, אשר במסגרת מדיניות הרווחה קיבלה על עצמה המדינה להעניק לזקוקים לה, ולא נועדה להבטיח תשלום החזרי הלוואה אפוטיקאית המובטחת במשכנתא. כמו כן, טוען הנתבע 2 כי במסגרת התביעה, נתבעים נזקים כלליים שנגרמו למשפחה ולאו דווקא למקבל הגמלה. הנתבע 2 טוען כי לגוף העניין, הייתה הצדקה למינוי מקבל גמלה, וכי מכוח הוראת סעיף 304(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), מסורה לנתבע 2 סמכות רחבה לעניין מינוי מקבל גמלה, שאינה נתונה לפיקוח בית המשפט. כן טוען הנתבע 2 כי הסמכות לדון בתובענה מסורה לבית הדין לעבודה, והיה על התובעת להקדים ולעתור לבית הדין לעבודה לביטול מקבל הקצבה, עת שלא שולמה לידיה קצבת הנכות, ולהקטין את נזקיה. 19. הנתבעת 3 טוענת כי דין התביעה כנגדה להידחות. לטענתה, לא מונתה כאפוטרופוס לתובע, אלא כמקבלת הגמלה, וזאת לתקופה שבין 25/01/99 ועד לחודש 07/00. לטענת הנתבעת 3, נודע לה על סיום תפקידה רק בתאריך 19/04/01 במכתב שנשלח אליה על ידי הנתבע 2, ובו הביע הנתבע 2 התנצלותו על האיחור בדיווח לקרן. לטענת הנתבעת 3, החלו להיווצר פיגורים בתשלומי המשכנתא עוד בשנת 1997, ואף התובעת הסדירה את תשלום החוב לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ אך כשנה לאחר מינויה כאפוטרופוס לתובע. הנתבעת 3 מציינת כי לא הייתה מודעת לקיומו של חוב לבנק, ובהיותה אך מקבלת גמלה ולא אפוטרופוס לתובע, לא יכלה ולא הייתה אמורה לברר חובותיו של התובע. הנתבעת 3 טוענת כי התובעת לא הציגה מסמכים המעידים כי בתקופת מינויה דיווחה לה התובעת על חובותיו של התובע לבנק. הנתבעת 3 מציינת, כי עדת הנתבע 2 הודתה בחקירתה הנגדית כי הנתבע 2 אינו יודע מדוע הועברו לנתבעת 3 כספי התלוי, והיא אף אינה יודעת חלקם מכלל הגמלה שהועברה לנתבעת 3. הנתבעת 3 טוענת, כי קיבלה הודעה ביחס לעיקול ברישום בחודש 04/00, ועל כן לא העבירה הכספים. לטענתה, בחודש 08/00, ולאחר שהתקבלה הודעה למימוש עיקול על כספי התובע, העבירה הכספים לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ. לעניין הנזקים הנתבעים בתביעה, נטען כי הטענות ביחס לנזקי בנם של התובעים מהוות הרחבת חזית ודינן להידחות, שעה שבנם של התובעים אף אינו צד להליכים אלה. עוד נטען על ידי הנתבעת 3, כי לנוכח חוב הפיגורים שהיה עובר למינויה, אין לדעת מהו חלקו של חוב הפיגורים שהצטבר בתקופת מינויה כמקבלת גמלה. כן נטען, כי לא הובאו ראיות לעניין הפרת חוזה שכירות, ובפועל לא פונתה דירת התובעים. כן טוענת הנתבעת 3 כנגד דרישות שכה"ט שהגישו התובעים, שברובם אינם משקפים לטענתה שכ"ט הנובע מהליכים שננקטו כנגד מימוש הדירה, ושעה שהתעריפים ששולמו על ידי התובעים חורגים מתעריף שכ"ט מינימאלי של לשכת עוה"ד, המשקף סכום שכ"ט סביר. הנתבעת 3 מוסיפה ומציינת כי ביחס לפסיקת הפיצוי הלא ממוני לתובעים, יש לקחת בחשבון את האחריות לנזקים, הנובעים בראש ובראשונה ממחדלי התובעת, אשר לא פנתה להסדיר את חובות הפיגורים בגין ההלוואה. דיון 20. השאלה העומדת להכרעה, לנוכח טיעוני הצדדים, הינה האם התנהלות הנתבעים ו/או מי מהם, בכל הנוגע למינוי הנתבעת 3 למקבלת קצבת הנכות עבור התובע, ו/או אם התנהלות הנתבעים 1-3 ו/או מי מהם, בכל הנוגע לטיפול בצרכיו של התובע בעת מינויה של הנתבעת 3 כמקבלת הגמלה, עולה לגדר עוולת רשלנות, המזכה את התובעים בפיצויים בגין הנזקים הנטענים על ידם, ככל שיוכחו. הוכחת עוולת הרשלנות מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), מחייבת קיומם של שלושה יסודות: חובת זהירות, הפרת חובת הזהירות-התרשלות ונזק. כמו כן, ייאלצו התובעים להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי, בין ההתרשלות הנטענת על ידם לבין הנזק. יסוד חובת הזהירות נחלק אף הוא לשני רכיבים: חובת זהירות מושגית וקונקרטית (ראה: ע"א 243/83, עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1), 113, (1985)). בנסיבות ענייננו, אין ולא יכולה להיות מחלוקת, ואף הנתבעים אינם טוענים אחרת, כי קיימת חובת זהירות מושגית ביחס לכל אחד מהנתבעים כלפי התובע, ככל שעסקינן ברשלנות הנובעת ממעשיהם בעניינו של התובע. לצד קיומה של חובת הזהירות המושגית, יש מקום לבחון קיומה של חובת זהירות קונקרטית, בין כל אחד מהנתבעים הספציפיים לבין התובעים, והאם הפרו הנתבעים 1-3 ו/או מי מהם את חובת הזהירות הקונקרטית, בנסיבות המקרה הספציפי, ולנוכח הטענות הנטענות כנגדם, ככל שיוכחו. המבחנים לקיום החובה הקונקרטית כוללים את מבחן הציפיות במישור הפיסי והנורמטיבי, דהיינו, מה אדם סביר יכול היה לצפות או צפה בפועל, ומה אדם סביר צריך היה לצפות, בכפוף לטעמי מדיניות שיפוטית (ראה: ע"א 5586/03 פרומונט נ' פלוני, פרסום נבו, 2007 ; וע"א 4241/06, לוי נ' מדינת ישראל, פרסום נבו, 2009). כן נדרשים התובעים להוכיח כאמור, קשר סיבתי בין הפרת חובת החבות הקונקרטית, ככל שתיקבע, לנזקיהם, ככל שיוכחו. הליך מינוי הנתבעת 3 כמקבלת הקצבה - אחריות הנתבע 1 לעניין ההמלצה למינוי מקבל הקצבה 21. מעיון במסמכים מתיקו הרפואי של התובע במהלך אשפוזו של התובע אצל הנתבע 1, כמו גם בדו"חות הסיעודיים שערך העובד הסוציאלי, לארי זוויגי, עולה כי הצוות הרפואי והסיעודי התרשם, משיחות שהתקיימו עם התובע והתובעת, כי היחסים בין התובע ויתר בני משפחתו היו מעורערים ביותר במהלך אשפוזו של התובע ורוויים מתחים מזה שנים. בהקשר זה ראוי לציין, כי התובע אושפז אשפוז כפוי אצל הנתבע 1, לאחר אירועים חוזרים ונשנים בהם תקף את בני משפחתו שהתגוררו כולם בדירת חדר אחד, ולאחר שהתובע רדף עם סכין אחר בנו והתובעת ואף תקף את חמו במגהץ, בין היתר, בשל חשד שהתעורר אצלו, לפיו התובעת בוגדת בו באחר. עוד עולה כי הצוות הרפואי והסיעודי, אשר טיפל בתובע למשך תקופה ארוכה, התרשם כי התובע אינו מסוגל לדאוג לצרכיו בשל מצבו הנפשי, לרבות לעניין ניהול תקציב, וכי לא היה לתובע ולו בן משפחה קרוב אחד בישראל, שידאג לצרכיו של התובע בישראל לאחר שחרורו. יצוין כי בשיחה שהתקיימה בין התובעת ועו"ד גב' נורית חלפון, בתרגומה של ד"ר מריה לברשטם, עלה כי התובע מעוניין לחזור, לאחר אשפוזו, בחזרה לאוקראינה, שם מתגוררת אמו, ואף התובעת הייתה מעוניינת בכך. זאת ועוד, הגם שהתובעת הביעה רצונה להתמנות כאפוטרופוסית לתובע עוד במהלך אשפוזו, וביטוי לכך ניתן בדו"ח שהכין העובד הסוציאלי, לארי זוויגי, בחודש ינואר 1999, בלטו במהלך אשפוזו של התובע אצל הנתבע 1 הקשרים הרופפים של התובע עם בני משפחתו ואשתו בפרט, אשר מיעטה לבקר את התובע במהלך אשפוזו. מהראיות עולה, כי ניתן היה ליצור קשר עמה רק באמצעות מברקים והיא נמנעה מלהגיע למשרד הבריאות על מנת להגיש הצהרת הון, ובכך עיכבה את העברתו של התובע למוסד לתשושי נפש, כאמור בגיליון מצב מטופל וצרכיו הסיעודיים שנרשם ביום 05/03/99. עוד יצוין, כי בגיליון השירות הסוציאלי מיום 09/03/99 ו-16/03/99 אף צוין כי התובעת לא שיתפה פעולה עם הצוות הסוציאלי של הנתבע 1, אשר הציע לה עזרה לצורך קבלת האישורים להעברת התובע למוסד לתשושי נפש, ולא המציאה את המסמכים הדרושים לצורך העברתו למוסד כפי שנדרשה. בנסיבות אלה, היה בפני הצוות הרפואי, הסיעודי והעובד הסוציאלי, לארי זוויגי, מידע אשר הצביע על מריבות רבות בין התובע לבין התובעת, בנו וחמו, עד לכדי פרוץ אלימות פיזית קשה בין הצדדים, ואשר הביאה, ככל הנראה, בעקבותיה לחוסר נכונות מצד התובעת לסייע ולטפל בעניינו של התובע. זאת ועוד, מצבו של התובע, כפי שעולה מדו"חות הנתבע 1, הצביע על כך כי אין באפשרות התובע לנהל את תקציבו באופן נכון, ובהיעדר בן משפחה קרוב שמתאים למנותו כאפוטרופוס או כמקבל גמלה, הייתה המלצתו של הנתבע 1, באשר למינויו של מקבל הקצבה, סבירה וראויה. עדותו של מר לארי זוויגי במהלך חקירתו הנגדית, ושעה שהתייצב לדיון רק לאחר שהוצא כנגדו צו הבאה, לא הותירה רושם חיובי. עם זאת, לאור הנסיבות שפורטו לעיל, כמו גם התיעוד מתיקיו של התובע, אשר הוגש על ידי הנתבע 1, סבורני כי ההמלצה שניתנה על ידי הנתבע 1, לפיה ימנה הנתבע 2 מקבל קצבה לתובע, הייתה הולמת, שכן התנהלותה של התובעת במהלך אשפוזו של התובע אכן הטילה ספק בכשירותה של התובעת לקבל עבור התובע את גמלת הנכות הכללית ונכונותה לדאוג לצרכיו של התובע, הגם שהביעה רצונה להתמנות כאפוטרופוס לתובע. אוסיף ואציין כי הרישומים המרובים מתיקו של התובע אצל הנתבע 1 מאיינים לחלוטין את טענת התובעים, לפיה ההמלצה על מינוי מקבל קצבה לתובע נעשתה באופן שרירותי, שכן עולה מהתיעוד שהצוות בירר ובדק את מצבו המשפחתי של התובע ונסיבותיו האישיות לעומק, בטרם ניתנה ההמלצה. בחינת מכלול נסיבות המקרה מלמדת, כי לא היה בהתנהלותו של הנתבע 1 ובשיקול דעתו, להמליץ על מינוי מקבל קצבה לתובע, כדי להוות הפרה של חובת זהירות הנדרשת ממנו. נסיבות אשפוזו של התובע והנסיבות הקשות שהתגלו במהלך אשפוזו, ואשר תועדו בגיליונות הצוות הרפואי, הצדיקו את המלצתו של הנתבע 1, ופעולותיו עמדו אפוא בסטנדרט ההתנהגות המצופה ממנו, שעה שהנתבע 1 ראה לנגד עיניו את צרכיו הסיעודיים והסוציאליים של התובע ובני משפחתו, ובהיעדר בן משפחה מתאים, המליץ על העברת הגמלה לטיפולה של הנתבעת 3. וכאמור, הנתבע 1 לא המליץ על הפסקת תשלום גמלת הנכות לתובע או על הקפאת התשלומים, אלא אך ורק על שינוי זכויות הגורם שיקבל עבור התובע את הגמלה, ולאחר שהתברר שהתובע אינו מסוגל לדאוג לתקציבו, לצרכיו ולצרכי בני משפחתו. במסגרת סיכומיהם, העלו התובעים לראשונה את הטענה, כי היה על הנתבע 1 לפעול למינויו של אפוטרופוס לתובע. מעבר לעובדה כי טענה זו הועלתה כאמור לראשונה בסיכומים ומהווה על כן הרחבת חזית אסורה, לא הוכיחו התובעים את מקור החובה המוטל על בית חולים למנות אפוטרופוס לתובע, ושעה שעניין מינויו של אפוטרופוס נתון לחובת שירותי הרווחה המטפלים בתובע, והמלצה כאמור ניתנה בדו"ח הסוציאלי שנערך על ידי הנתבע 1. למעלה מן הצורך יצוין, כי המלצתו של הנתבע 1 הייתה לכל היותר המלצה, וקביעת זהותו של הגורם המקבל הקצבה אינה מסורה לשיקול דעתו של הנתבע 1, אלא הוכתבה על ידי הנתבע 2, אשר על פי עדות נציגתו, הגב' נוגה וייס, נוהג למנות את הנתבעת 3 לעתים קרובות ביותר כמקבלת קצבה, בהיותה קרן ציבורית, נאמנה, מוכרת לנתבע 2 ואשר לנתבע 2 ניסיון טוב עמה, וההחלטה בדבר עצם מינוי מקבל גמלה וזהותו מסורה לחלוטין לשיקול דעתו של הנתבע 2. לאור כל האמור, ומשסבורה אני כי המלצתו של מר לארי זוויגי הייתה ראויה ובוודאי לא נגועה ברשלנות, ושעה שלא חלה על הנתבע 1 אחריות לפקח אחר פעילות הנתבעת 3, לא כל שכן לאחר שחרורו של התובע מאשפוז, ואף הדבר לא נטען כאמור על ידי התובעים, הרי דין תביעת התובעים כנגד הנתבע 1 להידחות לגוף העניין. בנסיבות אלה, מתייתר הצורך לדון בטענת הנתבע 1, פיה הנתבע 1 אינו אישות משפטית, על כל הנובע מכך. אחריות הנתבע 2 לעניין מינוי מקבל גמלה 22. הנתבע 2 התגונן כנגד טענות התובעים לעניין מינויו של מקבל גמלה בשתי טענות עיקריות: הנתבע 2 שב וטען, כפי שטען אף במסגרת בקשה לדחיית התביעה על הסף, כי בימ"ש זה אינו מוסמך לדון בטענות התובעים לנוכח הוראת סעיף 24 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), והוראת סעיף 391(א)(7) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה"), וכי הסמכות לדון בתביעה מסורה לסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה. כן נטען על ידי הנתבע 2 בכתב הגנתו, כי פעל כדין וכי מינוי הנתבעת 3 כמקבלת הקצבה היה מוצדק ותקין. לעניין טענת הנתבע 2, לפיה בימ"ש זה אינו מוסמך לדון בתביעה כנגד הנתבע 2 ותביעת התובעים אמורה להתברר בבית הדין לעבודה, אין לי אלא לחזור ולהפנות להחלטתי מיום 06/12/05, בה נדחתה בקשת הנתבע 2 לדחיית התביעה על הסף. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין, כי סמכותו של בימ"ש נלמדת מהעילה המפורטת בכתב התביעה במובנה הרחב. בענייננו, לא עתרו התובעים לביטול מינוי הנתבעת 3 כמקבלת הקצבה, עניין המסור, מכוח סעיף 391(א)(7), לסמכותו של בית הדין לעבודה. עילת התובעים מתמקדת בנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מהליכי מינוי רשלניים, בהם נקט הנתבע 2, ומהתנהלות רשלנית של הנתבע 2 במהלך תקופת המינוי ולאחריה. לבימ"ש זה סמכות לדון בעילת התביעה במובנה הרחב, וכן בסעדים הנתבעים בתביעה, שעיקרם תביעת נזיקין בגין התרשלות הנתבע 2, כמפורט לעיל. יתר על כן, וגם אם נכונה טענת הנתבע 2, לפיה הסעדים הנתבעים מכוח עצם מינויה של הנתבעת 3 כמקבלת גמלה אינם, ככאלה, בסמכותו של בימ"ש זה, הרי מכוח הכלל של סמכות שבגררא, מוסמך בימ"ש זה לדון בתובענה במכלול, שעה שאין חולק כי בימ"ש זה מוסמך לדון בתביעת התובעים כנגד הנתבעים 1 ו-3. 23. סעיף 304 לחוק הביטוח הלאומי מוסר סמכות רחבה למוסד לביטוח לאומי למנות מקבל קצבה, בזו הלשון: "(א) נוכח המוסד כי הזכאי לגמלה או האדם שלידיו צריכה הגמלה להינתן אינו יכול לגבותה, או כי מתן הגמלה לידי כל אחד מאלה אינו לטובת הזכאי או לטובת האדם שבשבילו היא ניתנת, רשאי המוסד למנות את מי שבהחזקתו או שבהשגחתו נמצא הזכאי או אדם אחר, בתנאים שקבע המוסד, כמקבל הגמלה, ולשלם לו את הגמלה, כולה או חלקה, והכל בתנאים שייראו למוסד; החלטה לגבי מינוי מקבל גמלה שאינו הורה או ילד של הזכאי טעונה התייעצות עם פקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך. (ב) לא ימונה אדם כמקבל גמלה לפי סעיף קטן (א) אלא אם כן - (1) נמסרה הודעה על כך 15 ימים מראש לזכאי לגמלה, ואם הגמלה שולמה כבר לאדם אחר שמונה לפני כן כמקבל גמלה - גם לאותו אדם, ולאדם שבדעת המוסד למנותו כמקבל הגמלה; (2) האדם שבדעת המוסד למנותו הודיע למוסד כי הוא מסכים למינוי. (ג) שולמה גמלה למי שמונה לפי סעיף זה כמקבל הגמלה, יראו את התשלום כתשלום לזכאי". מעיון בהוראת סעיף 304 עולה, כי לצד הסמכות הרחבה המסורה למוסד לביטוח לאומי למנות מקבל גמלה, על המוסד לביטוח לאומי להיווכח כי הזכאי לגמלה או האדם שלידיו צריכה הגמלה להינתן אינו יכול לגבותה. זאת ועוד, החלטה לגבי מינוי מקבל גמלה, שאינו הורה או ילד של הזכאי, טעונה התייעצות עם פקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך. זאת ועוד, בהתאם לסעיף 304(ב) לא ימונה אדם כמקבל גמלה, אלא אם נמסרה הודעה על כך 15 ימים מראש לזכאי לגמלה ונתקבלה הסכמת מקבל הקצבה. הגם שסבורה אני, כי על רקע הנסיבות שפורטו לעיל לא היה מנוס מלמנות בעת אשפוזו של התובע אצל הנתבע 1 מקבל גמלה לתובע, עלה מהראיות ומעדותה של הגב' נוגה וייס כי הנתבע 2 לא פעל על פי הוראות סעיף 304 ועל פי חובתו במינוי מקבל גמלה לתובע. מעדותה של הגב' נוגה וייס, מנהלת תחום השיקום של הנתבע 2, עלה כי חתמה על חוות דעת מינוי מקבל גמלה מיום 12/01/99, בלא שעשתה כל פעולה כדי לבדוק את הדו"ח הסוציאלי שנערך על ידי מר לארי זוויגי או עם מי מעובדי הנתבע 1, לרבות עם מר לארי זוויגי, לא פנתה לראיין את התובע או מי מבני משפחתו (עמוד 36 לפרוטוקול הדיון) ובמקום לפעול לשם בדיקת הנתונים ו/או לשם ביצוע התייעצות בפועל, כמתחייב על פי סעיף 304(א) לחוק, אשרה את מינויו של מקבל קצבה לתובע. זאת ועוד, לאחר עדותה של הגב' נוגה וייס, ומשלא הוצג על ידה מסמך שיש בו להעיד כי נמסרה על ידי הנתבע 2 הודעה לתובעים על כוונת הנתבע 2 למנות את הנתבעת 3 כמקבלת הגמלה, עולה שהנתבע 2 אף לא פעל כמתחייב מהוראת סעיף 304(ב), ולא הודיע על כוונתו למנות מקבל גמלה לתובע או לבני משפחתו. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מן העובדה, כי המצב המשפחתי והאישי של התובע אכן חייב מינויו של מקבל גמלה, וכן מהעובדה שהתובעים לא ראו לפעול על פי הוראת סעיף 391(א)(7) לחוק הביטוח הלאומי לביטול החלטת הנתבע 2 לעניין מינוי מקבל גמלה מאז מינויה של הנתבעת 3 ולכל משך מינויה של הנתבעת 3 כמקבלת הגמלה. לאור כל האמור, ושעה שמצבו של התובע ונסיבותיו המשפחתיות אכן הצדיקו מינוי מקבל גמלה, לא ראיתי לזקוף לחובתו של הנתבע 2 את מינויה של הנתבעת 3 כמקבלת הגמלה, הגם שהנתבע 2 לא מילא חובותיו, כפי שנקבעו בסעיף 304 לחוק הביטוח הלאומי, כמפורט לעיל. התנהלות הנתבעים 2 ו-3 במהלך התקופה בה שימשה הנתבעת 3 כמקבלת הגמלה - התנהלות הנתבע 2 24. מסיבות שלא הובהרו, עלה מהראיות ומעדותה של הגב' נוגה וייס, עדת הנתבע 2, כי הנתבע 2 החליט להעביר לידי הנתבעת 3, לא רק את חלקו של התובע בקצבת הנכות, אלא גם את תוספת התלויים עבור בנם הקטן של התובעים, שנותר במשמורת הבלעדית של התובעת, שעה שהתובע היה מאושפז אצל הנתבע 1 ובהמשך במוסד לתשושי נפש. הגם שטענה זו נטענה על ידי התובעים במפורש, לא עלה בידי הנתבע 2 ליתן הסבר, לא כל שכן הסבר המניח את הדעת, מדוע לא הועברה תוספת התלויים עבור בנם הקטין של התובעים לתובעת ו/או לכל הפחות מדוע לא הבהיר הנתבע 2, בעת ביצוע ההעברות החודשיות לנתבעת 3, מפורשות כי הסכום שהועבר כולל בחובו גם רכיב תוספת תלויים, ובאופן שכספים אלה יועברו לטיפול בצרכיו של בנם הקטין של התובעים, שהוחזק וטופל על ידי התובעת בלבד, ושעה שהתובעת שמשה כאפוטרופה הטבעית שלו (וראה עדות הגב' נוגה וייס, עמוד 35 לפרוטוקול). בהקשר זה ראוי לציין, כי מטרת תוספת התלויים הינה להוות תחליף פרנסה לבני משפחתו של הזכאי, אשר אינו מסוגל לפרנס את עצמו או את משפחתו. ראה: דב"ע (ארצי) נה/196-0, המוסד לביטוח לאומי נ' אבור אשואל, תק-אר 96(1), 115 (להלן: "פסק דין אשואל") ; ותמ"ש (ת"א) 5542/96, חנימוב נ' חנימוב, תק-מש, 2001 (3), 54 (להלן: "פסק דין חנימוב"). מכוח הוראת סעיף 304(ב) לחוק הביטוח הלאומי, מסורה לנתבע 2 הסמכות, במידה וישנו חשש שמקבל המגלה לא ישתמש בתוספת התלויים לטובת התלויים, לבודד את תוספת התלויים בקצבה מיתר כספי הקצבה, ולמנות את מי שבחזקתו מצוי התלוי כמקבל תוספת התלויים. כך לדוגמא, בנסיבות בהן ההורים גרושים או שהאב הינו חסוי או אינו מסוגל לדאוג לילדיו, והאב מקבל קצבת ביטוח לאומי, אשר כוללת גם תוספת בגין ילדיו, מוסמך הנתבע 2 לפצל את הקצבה, בנסיבות בהן הילדים יוותרו במשמורת האם, כך שהתוספת בגין הקטינים תשולם לידי האם ולא לידי האב (ראה: פסק דין אשואל ופסק דין חנימוב שצוטטו לעיל). הנתבע 2 לא פעל כאמור מכוח סמכותו ולא דאג להעביר את תוספת כספי התלויים לתובעת, לצורך פרנסת בנם הקטין של התובעים, ואף לא יידע את התובעים ו/או הנתבעת 3 על העברת כספים אלה לנתבעת 3 כמקבלת גמלת התובע. עוד יצוין כי מדברי עדותה של הגב' נוגה וייס (עמוד 35-36 לפרוטוקול), עלה כי תפקידה של הנתבעת 3 בעניינו של התובע, התמצה עם קבלת ההמלצה בדבר מינויה כמקבלת גמלה לתובע. לדברי הגב' נוגה וייס, כל יתר הטיפול בעניינו של התובע הועבר, עם מתן המינוי, למחלקת נכות כללית של המל"ל. הנתבע 2 נמנע מלהגיש תצהיר עדות ראשית של מי מעובדי האגף לנכות כללית שטיפלו בעניינו של התובע, ובכך נמנעה אפוא האפשרות לברר מדוע הועברה תוספת התלויים של בנם הקטין של התובעים לנתבעת 3, כמו גם האם הנתבע 2 נקט בפעולות פיקוח כלשהן על הנתבעת 3 ו/או ביקש או קיבל לידיו דו"ח סוציאלי עדכני מטעם הנתבעת 3 בדבר מצבו של התובע במהלך תקופת מינויה של הנתבעת 3 כמקבלת קצבת הנכות של התובע, וכמתחייב מהוראת סעיף 304 לחוק הביטוח הלאומי. הנתבע 2 אף לא מצא לנכון ליתן הסבר, מדוע הודיע הנתבע 2 לנתבעת 3 על ביטול מינויה אך ביום 19/04/01, ושעה שמינויה של הנתבעת 3 בוטל ביום 01/08/00, ומיום 18/07/00 מונתה התובעת כמקבלת גמלת התובע. התנהלות זו של הנתבע 2, מעבר לכך שאינה עומדת בסדרי מנהל תקינים, עכבה את התובעים מקבלת כספי הקצבה שהופקדו בידי הנתבעת 3, לנוכח העובדה שהנתבע 2 לא ראה לנכון למסור הודעה מתאימה לנתבעת 3 ובזמן אמת, בדבר סיום תפקידה ובדבר מינויה של התובעת כמקבלת גמלה של התובע, ובהמשך אף כאפוטרופוסית של התובע ומי שזכאית לקבלת יתרת הכספים שנצברו בחשבון הנתבעת 3. התנהלות הנתבעת 3 כמקבלת גמלת התובע 25. הנתבעת 3 טענה, הן במסגרת כתב הגנתה והן במסגרת תצהיר עדותה של הגב' שרה הרשקו, עדת הנתבעת 3, כי הנתבעת 3 פעלה על פי חובתה, ועשתה כל אשר לאל ידה בטיפול בעניינו של התובע, השתמשה בכספים לרווחתו של התובע, ושעה שתפקידה היה מצומצם, למטרה של קבלת קצבה עבור התובע ושימוש בה לצרכיו. מחקירתה הנגדית של עדת הנתבעת 3, הגב' שרה הרשקו, עולה כי הנתבעת 3 נמנעה מלזמן לעדות את נציגתה, הגב' סבטלנה גרישקו, שאמורה הייתה לבקר את התובע במוסד וינזדור, שם שהה התובע, וכן כי הנתבעת 3 נמנעה מלהציג את תיקו של התובע אצל הנתבעת 3 ולא דאגה להעבירו ו/או להעביר העתקי המסמכים הרלבנטיים לב"כ הצדדים ולביהמ"ש בכל מהלך ניהול המשפט, כאמור בעדות נציגתה (עמוד 23 לפרוטוקול). יש מקום לזקוף התנהלות זו של הנתבעת 3 לחובתה של הנתבעת 3, במסגרת ההלכה הידועה, לפיה בעל דין אשר נמנע מלזמן לעדות עדים רלבנטיים ו/או להציג מסמכים רלבנטיים אשר אמורים להיות ברשותו, חזקה שעדים או מסמכים אלה לא היו פועלים לתמיכה בגרסתו. ראה: ע"א 240/77, שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי ושות', פ"ד לד(1), 701. מעדותה של הגב' שרה הרשקו, עולה תמונה עגומה של התנהלות הנתבעת 3 במהלך מינויה כמקבלת קצבת התובע, שנמשכה גם לאחר ביטול מינויה, כפי שיפורט להלן, כאשר הנתבעת 3, אשר מונתה כמקבלת גמלתו של התובע ומכוח כך אחראית לניהול תקציבו, לא פעלה כלל לבדוק את צרכיו של התובע ובני משפחתו התלויים בו. למעשה, עולה מעדות נציגתה, הגב' שרה הרשקו, כי תפקידה של הנתבעת 3 הצטמצם, כמקבלת קצבה בביקורים מזדמנים של התובע בבית האבות וינזדור ובהבאת דברי כיבוד לתובע באופן מזדמן (עמוד 21 לפרוטוקול). מעדותה של הגב' שרה הרשקו (עמוד 22 לפרוטוקול) עולה, כי למעט משלוח מכתב בתאריך 28/03/99 לבית האבות בו שהה התובע, לשם קבלת עדכון במצבו של התובע וצרכיו, לא פעלה הנתבעת 3 כלל לבירור מצבו של התובע. הנתבעת 3 לא הציגה מסמכים, שיש בהם כדי לבסס את הטענה כי נתקבלו אצלה מסמכים או מידע באשר למצבו של התובע וצרכיו מבית האבות לתשושי נפש וינזדור, שם אושפז התובע, ו/או שהועבר לרשותה דו"ח סוציאלי שנערך לתובע, אשר אמור לכלול בין היתר מידע על הרכב המשפחה, מבנה המשפחה וכל מה שקשור למערך הסוציאלי של התובע (עמוד 28 לפרוטוקול). כן עולה מעדותה של הגב' שרה הרשקו, כי הנתבעת 3 כלל לא יצרה קשר עם בני משפחתו של התובע. מן האמור עולה, כי לנתבעת 3 לא היו פרטים או מידע כלשהו לגבי התובע (עמוד 23 לפרוטוקול), צרכיו, התחייבויותיו הכספיות, ובדבר האופן שבו יש לעשות שימוש בגמלה ששולמה לתובע והועברה לידיה. חרף העובדה כי הנתבעת 3 קיבלה מהנתבע 2 מדי חודש פלט, ובו צוינה הקצבה המשולמת לתובע והמועברת לנתבעת 3, תוך פירוט העובדה כי הסכום כולל אף תוספת תלויים לבנם הקטין של התובעים, כפי שהעידה הגב' שרה הרשקו (עמוד 19 לפרוטוקול), לא ביררה הנתבעת 3 בחזקת מי מצוי הבן הקטין, ולא הייתה מודעת כי בנו הקטין של התובע מצוי ברשותה של התובעת. עוד עולה מעדותה של הגב' שרה הרשקו (עמוד 20 לפרוטוקול), כי הנתבעת 3 לא פנתה לנתבע 2 לקבלת הוראות ו/או על מנת לברר מה עליה לעשות בכספי הקטין, ובכל מקרה לא ראתה לנכון לפנות לתובעת, על מנת להודיע לה שכספי הקטין הועברו לנתבעת 3 ו/או בדבר זכאות התובעת ו/או הקטין לקבלת הכספים לצרכי מחייתו של הקטין. יתר על כן, כאשר התובעת פנתה לגב' שרה הרשקו והודיעה לה כי כספי הקטין מוחזקים על ידי הנתבעת 3, שעה שבנם הקטין של התובעים זקוק לכספים אלה לפרנסתו, לא רק שהנתבעת 3 לא ראתה לפעול לשם העברתם של הכספים לקטין ו/או לידי התובעת, שברשותה היה הקטין מצוי, אלא שהסתפקה באמירה לתובעת כי במידה ומגיע לה כספים מגמלת החסוי, שתפעל לגבייתם (עמוד 20 לפרוטוקול). הנתבעת 3 אמנם לא מונתה לשמש כאפוטרופוס לתובע, אלא אך לשם קבלת גמלתו, ומשהתובע לא מסוגל היה לנהל תקציבו בעצמו. בנסיבות אלה, אי נקיטתן של פעולות כלשהן לבירור קיומן של התחייבויות כספיות מצדו של התובע, והתחייבויותיו כלפי בן משפחתו הקטין, מקום שמצבו הנפשי של התובע אינו מאפשר קבלת מידע ממנו, מהווה התרשלות מצידה של הנתבעת 3 במילוי תפקידה. הנתבעת 3 ועובדיה לא דאגו כאמור לקבלת דו"ח סוציאלי בעניינו של התובע, אשר אמור היה לכלול, בין היתר, התייחסות לחובותיו והתחייבויותיו, כאמור בעדותה של הגב' שרה הרשקו (עמוד 28 לפרוטוקול). הנתבעת 3 אף לא דאגה לברר פרטים אלה בעצמה באמצעות התובע ו/או בני משפחתו, ועל כן הסתפקה כאמור בהפקדת כספי גמלת התובע, לרבות תוספת התלויים, בחשבונה עבור התובע, מבלי שהכספים שקיבל התובע נוצלו לצרכיו ו/או למימון חלקו בהוצאות בנו הקטין. הנתבעת 3 שבה וחוזרת על טענתה, לפיה לא הייתה מודעת להתחייבות של התובע לשלם תשלומים חודשיים, בגין הלוואה שנטל יחד עם התובעת, וכי התובעת לא פעלה ליידוע הנתבעת 3 על התחייבות זו. אכן ניתן להניח כי בחודשים הראשונים למינוי הנתבעת 3 כמקבלת הגמלה, לא ידעה התובעת, אשר הייתה בארץ פרק זמן קצר של שנה בלבד, על אפשרותה למצות זכויותיה, ואולם מעדותה של נציגת הנתבעת 3 עולה, כי התובעת פנתה לנתבעת 3 באשר לכספי הקצבה, ובפרט לגבי כספי התלוי, ולא נענתה על ידי הנתבעת 3. לפיכך, והגם שלא עלה בידי התובעת להצביע על פניות בכתב שנעשו מצידה להפניית כספי התובע לשם תשלום החזרי ההלוואה, יש בעדותה של נציגת הנתבעת 3 לתמוך בגרסת התובעת, לפיה פנתה התובעת לנתבעת 3 בסמוך לאחר מינויה כמקבלת גמלת התובע, ביחס להתחייבויות התובע, לרבות ביחס לתשלומי ההלוואה, כאמור בעדותה של התובעת (עמוד 15 לפרוטוקול). יתר על כן, אין חולק כי בתאריך 30/03/00 נתקבלה במשרדי הנתבעת 3 הודעת עיקול על כספי התובע, המוחזקים אצל הנתבעת 3 בגין חוב לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ, בסך של 23,523 ₪. גם לאחר קבלת הודעה זו, לא פעלה הנתבעת 3 לבירור קיומה של התחייבות מצדו של התובע לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ, וכן לא פעלה להעברת כספי התובע, שהיו ברשותה באותו מועד, לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ, הגם שהיה בהם לכסות את חובו של התובע לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ. הנתבעת 3 המתינה עד לתאריך 27/04/00, ואזי שלחה ללשכת ההוצל"פ מכתב, בו ציינה כדלקמן: "נתקבל במשרדנו מזכר ממשרדכם בנושא הטלת עיקול ברישום בגין החסוי הנ"ל. ברצוני ליידע אתכן, כי אין הקרן לטיפול בחסויים משמשת כאפוטרופוס לנ"ל אלא מקבלת קצבה בלבד". וכאמור, לא רק שהנתבעת 3 לא ראתה לנכון לאשר כי ברשותה כספי התובע, שיש בהם כדי לכסות את החוב רובו או כולו, אלא שגם לאחר קבלת הודעת העיקול ברישום לא פעלה לברר את התחייבות התובע לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ ולא ראתה לנכון לשקול, כי במסגרת ניהול תקציבו של התובע יש להפריש תשלומים לטובת חשבון ההלוואה שנטל התובע טרם ההידרדרות במצבו ואשפוזו אצל הנתבע 1. הודעת הנתבעת 3 מיום 27/04/00, במסגרתה סירבה להתייחס להחזקתה בכספי התובע, הובילה להחלטה נוספת של רשם ההוצל"פ, מר עיסא סעיד, מיום 15/06/00, אשר לפיה נדרשה הנתבעת 3 מפורשות להודיע לראש ההוצל"פ על כספי התובע המצויים ברשותה. מעיון בנספחי תצהירה של הגב' שרה הרשקו עולה, כי הנתבעת 3 לא פעלה בזמן אמת להשיב על החלטתו הנוספת של כב' הרשם עיסא סעיד מיום 15/06/00, ובעקבות כך נשלח אליה ביום 09/07/00 מכתב נוסף מב"כ בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, המבהיר לה חובתה להשיב להחלטת רשם ההוצל"פ, שאם לא כן, יידרשו מנהליה להתייצב לחקירה בלשכת ההוצל"פ. רק לאחר מכתבו הנוסף של ב"כ בנק לאומי למשכנתאות בע"מ מיום 09/07/00, הואילה הנתבעת 3 לאשר, במכתבה מיום 17/07/00, כי היא אכן מחזיקה בכספי התובע, כאשר יתרת התובע אצל הנתבעת 3 עומדת על סך של 32,000 ₪. הנתבעת 3 נדרשה, על פי החלטת רשם ההוצל"פ מיום 08/08/00, להעביר ללשכת ההוצל"פ את כל כספי החייב המצויים בידה, עד לגובה החוב המצוין בצו העיקול בסך של 25,563 ₪, ובחרה להתעכב בביצוע העברת הכספים עד ליום 15/10/00, שאז העבירה סך של 26,779 ₪ לב"כ בנק לאומי למשכנתאות בע"מ. מן האמור עולה אפוא, כי לא רק שהנתבעת 3 לא פעלה בזמן סביר על פי הנחיות רשם ההוצל"פ, אלא שהתנהלותה התמוהה הסבה נזק לתובע. לא רק שהנתבעת 3 לא צמצמה את חובותיו של התובע לבנק, על ידי העברת כספי התובע, שהיו מצויים ברשותה עת שנודע לה בוודאות על חובו של התובע לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ, על פי הודעת צו העיקול, אלא שהנתבעת 3 אף לא פעלה להעברת הכספים על פי הודעת העיקול, הגם שהיה בחשבונו של התובע סכום שעלה על סכום הודעת העיקול, ובאופן שחובו של התובע לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ היה מצטמצם לכדי יתרה קטנה ובלתי משמעותית. בהתנהלותה זו של הנתבעת 3, אשר מטעמיה היא, בחרה להותיר בחשבונה את יתרת כלל הכספים ששולמו לתובע על ידי הנתבע 2, מבלי לדאוג לכיבוד התחייבויותיו של התובע ולהעברת כספים בזמן אמת על פי הודעת עיקול ומימוש שנשלחה אליה מלשכת ההוצל"פ, הפרה הנתבעת 3 את התחייבותה לדאוג לענייניו הכספיים ולתקציבו של התובע. במאמר מוסגר אוסיף ואציין, כי ככל שהנתבעת 3 סברה כי אין ביכולתה לנהל את עניינו של התובע לעניין ביצוע תשלומי ההלוואה לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ, ובהיותה מקבלת גמלתו, ניתן היה לצפות מהנתבעת 3 כי תודיע האמור לנתבע 2, אשר מינה אותה לתפקיד, או לכל הפחות כי תבקש הבהרות לעניין אופן מילוי תפקידה. ואולם, הנתבעת 3 בחרה להחזיק כל משך מינויה במלוא יתרת הגמלה ששולמה לתובע, מבלי שפעלה לניהול ענייניו, לניהול תקציבו של התובע ולתשלום התחייבויותיו, גם שעה שאלה נודעו לה לבטח. אוסיף ואציין, כי גם לאחר שהתקבלה החלטת הנתבע 2 ביום 01/08/00, על מינוי התובעת כמקבלת הגמלה של התובע, עדיין המשיכה הנתבעת 3 להחזיק בכספים שהצטברו אצלה ולא העבירה את יתרת הכספים, שהצטברו לזכותו של התובע, לתובעת ו/או לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ עד ליום 20/05/01, באופן שסכום החוב, כולל ריבית פיגורים, הלך ותפח בצירוף להוצאות שונות נוספות שנגרמו ואשר ידונו להלן בפירוט נזקי התובעים. הנתבעת 3 טענה בהקשר לאמור, כי לא נתקבלה אצלה הודעת הנתבע 2 על סיום מינויה, אלא במכתב הנתבע 2 מתאריך 19/04/01, ואשר צורף לתצהיר עדותה של הגב' שרה הרשקו. יחד עם זאת, וחרף העובדה שהנתבע 2 הפסיק להעביר לנתבעת 3 את כספי קצבתו של התובע מחודש 08/00, ושעה שהנתבעת 3 לא הייתה מודעת, לטענתה, על סיום מינויה, לא פעלה הנתבעת 3 במהלך 9 חודשים אלה לברר כיצד לא הופקדו בחשבונה כספי גמלתו של התובע, אשר אמורים להשתלם מדי חודש, ואף התנהלות זו מעידה על זלזול בחיוביה של הנתבעת 3, בכל הנוגע למילוי תפקידה כמקבלת גמלת התובע, וראה עדותה של הגב' שרה הרשקו בעניין זה (עמוד 27 לפרוטוקול). מכל המקובץ עולה, אפוא, כי הנתבעת 3 לא מילאה תפקידה כיאות, עת שנמנעה מלקבל לידה מידע ו/או פרטים הנוגעים למצבו של התובע, צרכיו והתחייבויותיו הכלכליות, העדיפה להחזיק בחשבונה את כלל הכספים שנצברו לזכותו במהלך תפקידה, מבלי שדאגה לעשות שימוש בכספים לטובתו של התובע ועל פי צרכיו, והגדילה לעשות, עת שהחזיקה ברשותה את תוספת התלוי, בנם הקטין של התובעים, וכן את יתרת הכספים שנותרו לאחר מימוש העיקול, וזאת למשך 9 חודשים נוספים ממועד סיום תפקידה. ייתכן והיה מקום כי הנתבעת 3 תטען כי היה עליה להעביר לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ רק את חלקו של התובע בהחזר תשלומי ההלוואה, שנטל כאמור יחד עם התובעת. ואולם, טענה זו לא נטענה כלל על ידי הנתבעת 3 ו/או על ידי מי מהנתבעים הנוספים, ושעה שהתובעת נשאה כל אותה העת בהוצאות החזקת בנם הקטין של התובעים, לא ראיתי להידרש לטענה זו. בהתנהלות הנתבעת 3, הפרה הנתבעת 3 את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה, עת שיכלה לצפות כי אי ניהול ראוי של תקציב התובע, לרבות כיבוד התחייבויות כלכליות, עשוי לגרור להגדלת חובותיו של התובע ולחיובו בהוצאות נלוות, לרבות ריבית פיגורים חריגה, הוצאות משפט וכיוצ"ב, ואף לנקיטתם של הליכי מימוש דירתו של התובע על ידי הבנק למשכנתאות, כפי שאירע בפועל. חלוקת האחריות בין הנתבעים 2 ו-3 26. לנוכח כל האמור, סבורני כי עיקר האחריות לנזקי התובעים חלה על הנתבעת 3, בגין התרשלותה במילוי תפקידה כמפורט לעיל. סבורני כי יש מקום לייחס אחריות, אם כי בשיעור מופחת, גם לנתבע 2, אשר העביר לנתבעת 3 את תוספת התלוי, בגין בנם הקטין של התובעים, לאחר שלא בירר על ידי מי מוחזק בנם הקטין של התובעים, תוך שלא טרח להביא מידע זה באופן מפורש לידיעת הנתבעת 3 והתובעת, וכן לא הודיע לנתבעת 3, בסמוך לסיום תפקידה בחודש 09/00, על מינוי התובעת כמקבלת גמלה, אלא ביום 19/04/01, וכך המשיכה הנתבעת 3 להחזיק בכספי התובע עד ליום 10/05/01, ונאותה להעבירם לתובעת אך במועד הנ"ל. לפיכך, סבורני כי בנסיבות העניין, יש לחלק את האחריות לנזקי התובעים, באופן שהנתבעת 3 תישא ב-90% מן הנזק שיוכח, בגין התנהלותה הרשלנית במהלך מינויה כמקבלת גמלת התובע, ואילו הנתבע 2 יישא ב-10% מן הנזקים, ככל שיוכחו. רשלנות תורמת של התובעת 27. הנתבעים מיקדו את עיקר יהבם בטענה, כי יש מקום לייחס לתובעת רשלנות תורמת, עת שלא באה ליידע את הנתבעת 3 בחיובי התובע לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ, ועת שלא פעלה בזמן אמת לביטול מינויה של הנתבעת 3 כמקבלת הקצבה. ראשית אציין, כי מלכתחילה, ובכל הנוגע לנזקים שנגרמו לתובע, אין ממילא לייחס לתובעת רשלנות תורמת, שכן אחריותה של התובעת, אם בכלל, לנזקי התובע אמורה הייתה להיבחן ביחס לנזקי התובע במסגרת הודעה לצד ג' שהיו הנתבעים 2 ו-3 מגישים כנגדה, ואולם זו לא הוגשה בפועל. יתר על כן, לא ניתן לקבוע כי התובעת חבה חובת זהירות כלשהי ביחס להתנהלות הנתבעים 2 ו-3 כלפי התובע ולנזקי התובע, שעה שבעת מינויה של הנתבעת 3 כמקבלת גמלת התובע, לא הייתה התובעת אפוטרופה של התובע ולא הייתה אמורה לדאוג לצרכיו. לא ראיתי גם לקבל את טענות הנתבעים 2 ו-3 ביחס לרשלנותה התורמת של התובעת, עת שלא פעלה לביטול מינויה של הנתבעת כמקבלת כספי התובע. משסברתי כי אכן, בנסיבות האישיות והמשפחתיות של התובע, היה מקום למינוי מקבל גמלה לתובע במהלך אשפוזו, ועם שחרורו, ובטרם יוצבו היחסים המשפחתיים, לא ראיתי לזקוף לחובת התובעת את העובדה שלא פעלה לעצם ביטול מינויה של הנתבעת 3 כמקבלת גמלת התובע. זאת ועוד, עצם מינויה של הנתבעת 3 כמקבלת קצבתו של התובע לא הסב לתובעים נזקים, שכן נזקיהם של התובעים נגרמו בשל התנהלותם הרשלנית של הנתבע 2 והנתבעת 3 במהלך תקופת המינוי. מעדותה של הנתבעת 3, הגב' שרה הרשקו, עולה, כי אכן התובעת פנתה לנתבעת 3 והשיגה אחר התנהלותה של הנתבעת 3 ביחס להיעדר שימוש בכספי התובע שהופקדו אצל הנתבעת 3. עדת הנתבעת 3 ביקשה אמנם בעדותה לצמצם את היקף פנייתה של התובעת לכספי התלוי בלבד, ואולם לנוכח עדותה הישירה של התובעת, שנשמעה מהימנה, לפיה חזרה ופנתה לנתבעת 3 לשלם את תשלומי ההלוואה המובטחת במשכנתא (עמוד 15 לפרוטוקול), בין בעצמה ובין באמצעות ב"כ דאז, עו"ד גב' בלה לביא, עדיפה בענייננו גרסתה של התובעת, לפיה אכן פנתה התובעת לנתבעת 3 ויידעה אותה על התחייבותו של התובע. משעולה כי הנתבעת 3, אף על פי עדותה של נציגתה, הגב' שרה הרשקו, לא הושיטה עזרה לתובעת ולא עשתה דבר בהמשך לפניית התובעת לעניין כספי התלוי שהצטברו בחשבונו של התובע אצל הנתבעת 3, ואף לא שעתה בזמן אמת להודעות עיקול ולהחלטות ראש ההוצל"פ שניתנו בעניינה, עולה ממילא ספק רב בדבר התועלת שניתן לייחס לפניות מצידה של התובעת, בין בעל פה ובין בכתב, לנתבעת 3, אשר לא פעלה כאמור על פי הודעות עיקול והחלטות שיפוטיות. לאור כל האמור, לא ראיתי לייחס לתובעת רשלנות תורמת בכל הנוגע להתנהלותה של הנתבעת 3, אשר מונתה כמקבלת גמלתו של התובע, ולנתבע 2 בכל הנוגע להתנהלותו במהלך תקופת מינויה של הנתבעת 3. דיון בשאלת הנזק 28. התובעים טוענים בסיכומיהם, כי התנהלות הנתבעים הסבה להם נזק ועוגמת נפש רבה. באשר לנזקים הממוניים שנגרמו לתובעים נטען, כי התובעים נאלצו לשאת בהפרשי ריבית והצמדה, קנסות בגין הפיגור בתשלומי המשכנתא, ובסך של 12,000 ₪. כן טוענים התובעים כי חויבו בהוצאות משפט בסך של 979 ₪, הוצאות מימוש הדירה בסך של 9,380 ₪, שכ"ט עו"ד בנק לאומי למשכנתאות בע"מ בסך של 5,000 ₪, שכ"ט עו"ד בתיק המימוש בסך של 6,000 ₪, הפסד דמי שכירות למשך 4.5 חודשים בסך של 7,092 ₪, סילוק הוצאות שוטפות עבור התובעים בסך של 3,000 ₪, שכ"ט עו"ד בסך של 32,260 ₪ והשבת דמי טיפול ודמי ניהול חשבון בסך של 2,512 ₪. התובעים העמידו בכתב התביעה את נזקיהם הישירים על סך של 75,711 ₪. לא אוכל להימנע מלהתייחס לטענת הנתבע 2, אשר טען כי מלכתחילה לא ניתן לחייב את הנתבע 2 בנזקי התובעים, שכן תשלום גמלת הנכות לא נועד, לטענת הנתבע 2, למימון החזר הלוואה אפוטיקאית המובטחת במשכנתא. סבורני כי הנתבע 2 אינו יכול להישמע בטענה זו. משנקבע כי התובע זכאי לגמלת נכות בשיעור של 100%, על הנתבע 2 לדאוג להעברת כספי הגמלה לרשות התובע. התובע ו/או אפוטרופוסו, ככל שמונה אפוטרופוס, הינם סוברנים להחליט ביחס לשימוש שייעשה בכספי גמלתו של התובע, וממילא אין, ולא יכולה להיות, טרוניה לנתבע 2, שעה שהתובעים ביקשו לעשות שימוש בכספי הגמלה בסך של 3,000 ₪ לצורך תשלום החזר הלוואה לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ, בסך של כ-1,350 ₪ מדי חודש, הלוואה אותה נטלו התובעים כדי להבטיח לעצמם קורת גג, והמדובר בדירה קטנה וצנועה שרכשו עם עלייתם לישראל. הנתבעים טענו כטענה עקרונית, כי על רקע העובדה כי התובעים צברו חוב פיגורים בחשבון ההלוואה עוד טרם מינויה של הנתבעת 3 כמקבלת קצבת התובע, לא ניתן לייחס לנתבעים את הנזקים הנוגעים להליכי המימוש שניהל בנק לאומי למשכנתאות בע"מ כנגד התובעים. מעיון במזכר ב"כ בנק לאומי למשכנתאות בע"מ מיום 21/08/06 עולה, כי התובעים נדרשו לשלם תשלומים חודשיים בסך של 1,350 ₪ בגין ההלוואה שנטלו. התובעים שילמו בחודשים אפריל-מאי ויולי 1998 סך של 1,350 ₪, כאשר לא שולמו על ידם התשלומים בגין חודש יוני 1998 וכן התשלומים המגיעים בגין חודשים אוגוסט 1998 ועד לחודש פברואר 1999. במהלך חודשים אפריל עד יוני 1999, שילמו התובעים סכום של 1,000 ₪ מדי חודש, ובחודש יולי 1999 שולם סך של 855, החל מחודש אוגוסט 1999 ועד ליום 25/10/00 לא שולם על ידי התובעים תשלום כלשהו, כאשר תיק המימוש נפתח על ידי בנק לאומי למשכנתאות בע"מ ביום 15/02/01. אין חולק כי בפרק הזמן שעד למינויה של הנתבעת 3 כמקבלת קצבת התובע בחודש 01/99, לא נקט בנק לאומי למשכנתאות בע"מ בהליכי מימוש בגין חובות הפיגורים של התובעים בתשלום החזרי ההלוואה המובטחת במשכנתא. מכאן עולה, שהפיגורים הראשוניים של התובעים, עד למינויה של הנתבעת 3, לא היו משמעותיים כדי להביא לנקיטתם של צעדי מימוש, ואלה ננקטו על ידי בנק לאומי למשכנתאות בע"מ רק בחלוף הזמן וביום 15/02/01, ולאחר שבפרק זמן של כ-14 חודשים מחודש אוגוסט ועד ליום 25/10/00 לא הועברו על ידי התובעים תשלומים כלשהם על חשבון ההלוואה, ושעה שבנק לאומי למשכנתאות אף היה מודע כי בחשבון התובע אצל הנתבעת 3 נצברו כספים מעבר להודעת העיקול, שמומשה כאמור לבסוף באיחור ביום 25/10/00. מכאן, שהגם שנצבר בחשבון ההלוואה של התובעים חוב פיגורים עוד טרם מינויה של הנתבעת 3 כמקבלת גמלת התובע, עולה מהראיות בבירור כי הליכי המימוש ננקטו בשל הפיגורים המשמעותיים שנצברו במהלך תקופת מינויה של הנתבעת 3 כמקבלת הגמלה וכתוצאה מהתנהלותה. שעה שהתובעת נשאה בהוצאותיה ובהוצאות גידול הבן הקטין של התובעים, והתובע שהה בבית אבות לתשושי נפש, הרי שהנתבעת 3 יכלה לעשות שימוש במלוא כספי הגמלה שהועברו על ידי הנתבע 2 לנתבעת 3 ו/או בחלקם הגדול, לביצוע תשלומי החזרי ההלוואה החודשיים בסך של 1,350 ₪ ואף לסילוק חוב הפיגורים שנצבר עד לאותו מועד, ובאופן שבוודאי היה מונע את נקיטתם של הליכי המימוש, שהכבירו את הוצאות התובעים. יתר על כן, וככל שהנתבעת 3 הייתה מעבירה את כספי התובע שהצטברו ברשותה עם קבלת הודעת העיקול הראשונה ביום 30/03/00 ודואגת לבצע את תשלומי החזרי ההלוואה הסדירים ממועד זה ואילך, מאפשרת אף סילוק חוב הפיגורים שנצבר ו/או חלקו, והייתה לכל הפחות משחררת לידי התובעת את כספי התובע עם מינויה כמקבלת גמלת התובע ביום 01/08/00 ולא הייתה מעכבת אצלה את כספי התובע עד ליום 20/05/01, נראה כי בנק לאומי למשכנתאות בע"מ לא היה נוקט בהליכי המימוש שננקטו בפועל. אמנם התובעת מונתה למקבלת גמלתו של התובע עוד ביום 01/08/00, ואולם על רקע העובדה שהנתבעת 3 סירבה להעביר לרשותה של התובעת את יתרת הכספים שנצברו אצל הנתבעת 3 עד ליום 20/05/01, ובנק לאומי למשכנתאות בע"מ פתח בהליכי המימוש עוד ביום 15/02/01, לא ניתן לזקוף לחובתה של התובעת את העובדה שהליכי המימוש של בנק לאומי למשכנתאות בע"מ ננקטו במועד שבו התובעת מונתה כבר לשמש כמקבלת גמלתו של התובע ואף הייתה אפטרופה שלו. לנוכח כל האמור, עולה מן הראיות ואף מעבר לנטל ההוכחה הדרוש במשפט אזרחי, כי ההתנהלות הרשלנית של הנתבעים 2 ו-3, כפי שפורטה לעיל, הביאה לנקיטתם של הליכי המימוש וכי מן הראוי להורות על חיובם של הנתבעים 2 ו-3 בהוצאותיהם של התובעים בהקשר האמור. 29. מעיון במזכר שערך עו"ד צבי וקסמן ביום 21/08/06 עולה, כי חשבון ההלוואה של התובעים חויב בהוצאות, לרבות שכ"ט בגין ניהול תביעה שהוגשה כנגד התובעים בגין חוב פיגורי התובעים לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ ובגין ההליכים שננקטו בלשכת ההוצל"פ ובסך של 21,105 ₪. משלא עלה בידי הנתבעים לסתור נתונים אלה במהלך חקירתו הנגדית של עו"ד צבי וקסמן, זכאים אפוא התובעים להשבת התשלום בגין סכומים אלה. 30. התובעים טוענים בתצהיר התובעת לנזק בסך של 12,000 ₪ בגין הפרשי ריבית והצמדה, וקנסות בגין הפיגור בתשלומי המשכנתא. מעיון בתצהיר התובעים עולה, כי לא הובאו על ידם אסמכתאות כלשהן המבססות את הנזק הנטען בראש נזק זה, ואולם במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 09/11/08 הוגש, בהסכמת הצדדים, מזכר שנערך על ידי מר וויס, נציג בנק לאומי למשכנתאות בע"מ. ממזכר זה עולה, כי חיוב ריבית הפיגורים וחיובי עמלות של התובעים לשנת 1999 עמדו על סך של 4,062 ₪, ולשנת 2000 על סך של 6,738 ₪. על רקע העובדה שבמועדים אלה הייתה הנתבעת 3 מקבלת גמלת התובע והיא אף לא שיחררה עד ליום 20/05/01 את יתרת כספי התובע שנצברו על ידה בגין עיכוב בהודעת הנתבע 2, סבורני כי הוצאות אלה נגרמו לתובעים בעיקרם כתוצאה מהתנהלות הנתבעים 2 ו-3, ויש אפוא להשית את תשלומם על הנתבעים 2 ו-3 על פי חלקיהם באחריות המיוחסת להם. 31. התובעים טוענים כי יש לזכותם בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 32,260 ₪. התובעים צירפו לתצהיר עדותם הראשית קבלה על סך של 20,660 ₪, שהוצאה על ידי עו"ד גב' יקתרינה דונאביץ' ביום 13/03/01 בגין שירותים משפטיים, הכוללים מינוי אפוטרופוס ומימוש משכנתא. יצוין כי בחקירתה הנגדית של התובעת (עמוד 13 לפרוטוקול) לא עלה בידי התובעת לפרט מה התשלום ששולם על ידה ספציפית בגין כל אחד משני השירותים המשפטיים שנזכרו בקבלה. במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 09/11/08 הוצגו קבלות מיום 04/04/00 ומיום 06/04/00 על סך של 11,600 ₪ בגין כספים ששילמה התובעת לעו"ד גב' בלה לביא, אשר לטענתה (עמוד 7 לפרוטוקול) ייצגה את התובעים בהליך מול בנק לאומי למשכנתאות בע"מ וכן מול המל"ל באשר לכספי הגמלה של התובע, וכן פנתה לנתבעת 3 (עמוד 8 לפרוטוקול). במסגרת התצהיר, כמו גם בחקירתה הנגדית של התובעת, לא הבהירה התובעת מדוע בחרה להעסיק, בנוסף לעו"ד גב' בלה לביא, את עו"ד גב' יקתרינה דונאביץ', שעה שלדברי עדותה של הגב' בלה לביא, התקבל שכר טרחתה, בין היתר, עבור טיפול בענייני התובעים מול בנק לאומי למשכנתאות בע"מ. סבורני כי בנסיבות אלה, אין מקום לפצות את התובעים בגין שכ"ט שהתובעים שילמו לשני עורכי דין, אשר עמם התקשרו, ושעה שהמדובר באותן פעולות משפטיות. יתר על כן, אין גם מקום לחייב את הנתבעים או מי מהם בעלות מינוי אפוטרופוס, שעה שהוצאה זו אינה קשורה בדרך כלשהי להתנהלותם הרשלנית של הנתבעים 2 ו-3, ונדרשה ממילא לנוכח מצבו של התובע. לאור האמור, סבורני כי יש מקום לזכות את התובעים בעלות שכ"ט של גב' בלה לביא בלבד ובסך של 11,600 ₪, ושעה שלא ניתן להשית על הנתבעים ו/או מי מהם כפל פיצוי בגין שירותים משפטיים שנשכרו על ידי התובעים, הן מעו"ד גב' בלה לביא והן מעו"ד גב' יקתרינה דונאביץ', ובפרט שלא הובא על ידי התובעים הסבר לכפל הפיצוי שנתבע בראש נזק זה. 32. במסגרת תצהיר העדות הראשית שהוגש על ידי התובעת, נטען על ידה כי כתוצאה מהליכי המימוש, נמנע מהתובעים שכר דירה למשך 4.5 חודשים בסך של 7,092 ₪, וכן סילוק הוצאות שוטפות עבור השוכרים. מעדותו של עו"ד צבי וקסמן (עמוד 7 לפרוטוקול) עלה, כי לא ננקטו על ידי בנק לאומי למשכנתאות בע"מ הליכי פינוי בפועל. משהתובעים לא הביאו ראיות כלשהן שיש בהן כדי לתמוך בטענתם, לפיה נאלצו להפסיק את הסכם השכירות באיבו, לפנות את הדיירים ולהתחייב בתשלומים כלשהם, לא הוכיחו התובעים כדבעי ראש נזק זה. 33. התובעת ציינה בתצהיר עדותה הראשית, כי מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים גרמו להם עוגמת נפש וסבל רב, שאין לתארם במילים, ועל כן ראוי לפצותם בגין כך. התובעת צירפה לראיותיה תצהיר של בנה, מר מיכאל בנז'יצקי, אשר פירט את הכאב והסבל ועוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מהתנהלות התובעים. חרף העובדה שהנתבעים ויתרו על חקירת בנם של התובעים, מר מיכאל בנז'יצקי, סבורני כי אין מקום לפסוק פיצוי לא ממוני לבנם של התובעים, מר מיכאל בנז'יצקי, אשר אינו מהווה צד להליכים אלה, ואשר טענותיו חורגות מכתב התביעה שהוגש. יחד עם זאת, סבורני כי יש מקום לפצות את התובעים בגין עוגמת נפש וכאב וסבל, אשר היה מנת חלקה של התובעת, אשר נדרשה לפרנס את בנה הקטין ממשכורתה בלבד, שעה שכספי גמלת התובע ותוספת התלוי הוחזקו כל העת על ידי הנתבעת 3, ואלה אף לא הופנו לתשלום החזרי ההלוואה שנטלו התובעים מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ, ובעקבות כך, גרמו להיקלעותם של התובעים להליכי מימוש דירתם. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בהקשר זה, ראיתי להעמיד את הפיצוי הלא ממוני על סך של 10,000 ₪ נכון להיום. 34. סך הנזקים שהוכחו על ידי התובעים בתביעתם עומד על סך של 43,505 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק (ממחצית התקופה), עומד הסך על 83,354 ₪. לסכום זה יש להוסיף סך של 10,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. סך הפיצוי המגיע אפוא לתובעים, ביחד ולחוד, עומד על סך של 93,354 ₪. סוף דבר 35. לאור כל האמור, הנני מורה כדלקמן: א. התביעה שהוגשה על ידי התובעים כנגד הנתבע 1 נדחית. התובעים ישלמו לנתבע 1, ביחד ולחוד, שכ"ט בסך של 5,000 ₪. ב. הנני מחייבת את הנתבע 2, על פי חלוקת האחריות בתשלום, בשיעור של 10% מנזקי התובעים, ובסך של 9,335 ₪. הנתבע 2 ישלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, וכן חלקו היחסי בהוצאות האגרה ששולמה על ידי התובעים. ג. הנני מחייבת את הנתבעת 3, על פי חלוקת האחריות בתשלום, בשיעור של 90% מנזקי התובעים, ובסך של 84,019 ₪. הנתבעת 3 תשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 16,000 ₪, וכן חלקה היחסי בהוצאות האגרה ששולמה על ידי התובעים. קצבת נכותחסוי (אפוטרופסות)נכותאפוטרופסות