קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אפליה בכניסה למועדון בגלל צבע עור: 1. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעות בהתאם לחוק איסור הפלייה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א - 2000. (להלן: "החוק"). 2. התביעה הוגשה כיוון שביום 5/9/09 בשעה 01:30 לערך, כאשר הגיעו התובע ושני חבריו למועדון לילה ובר בשם "החלונות הגבוהים" ברחוב החשמונאים 113 תל אביב (להלן: "המועדון"), נמנע מהתובע להיכנס למועדון על ידי נציגי הנתבעות וזאת למרות שהותר לחבריו להיכנס למועדון. 3. התובע טוען בכתב התביעה, כי הוא חשש שכניסתו למועדון נמנעת על ידי הסלקטורית כיוון שהוא כהה עור ואכן לחברו מר רוזנר שהוא בעל גוון עור בהיר התאפשר להיכנס למועדון. 4. ביום 12/9/09 הגיע התובע בפעם השניה למועדון בסביבות 01:30 לערך, יחד עם חבריו. כניסתו של התובע נמנעה על ידי הסלקטורית בטענה ולפיה, לא תותר כניסה למי שאין בידו הזמנה (כפי שנאמר לו גם בביקור הראשון). דקות ספורות לאחר מכן הגיע חברו מר רוזנר ונעמד ליד הסלקטורית והותרה לו כניסה למועדון מבלי שהוא נדרש להציג הזמנה והוא גם לא נדרש אם יש בידו להציג הזמנה. 5. התובע טוען, כי כניסתו למועדון נמנעה בשל גוון עורו השחום וזאת בניגוד לסעיף 3 (א) לחוק והוא תובע בגין שתי הפרות כאשר בגין כל הפרה הוא תובע את התקרה המקסמלית הקבועה בחוק בתוספת הצמדה ובסה"כ סך של 122,683.70 ₪. 6. הנתבעות טענו בכתב ההגנה, כי דין התביעה להידחות. נטען, כי הנתבעת 1 היא בעלת המועדון אך הנתבעת 2 ניהלה את ערבי ימי שישי במועדון כאשר הוחלט שבימי שלישי הכניסה למועדון תהיה מיועדת לגלאי 30 פלוס. קיימת מגבלת מקום על פי תנאי הרישיון ויש ביקורת כמעט מידי ערב באשר למספר האנשים המבלים במועדון. 7. הנתבעות הכחישו את הטענות שנטענו וטענו, כי במועדון מבלה אוכלוסיה מגוונת. המארחת - הסלקטורית קיבלה הנחיות שלא לבצע אפליה. והנתבעות לא ידעו על קיומה של אפליה כלשהי. 8. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. בשם הנתבעות הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' מיכל קאופמן. מיכל קאופמן לא התייצבה לישיבת ההוכחות שנקבעה להיום וממילא לא ניתן להתייחס לאמור בתצהירה. הנתבעת 2 זומנה כדין לישיבת ההוכחות על ידי ב"כ התובע אך איש מטעמה לא מצא לנכון להתייצב לדיון. התייצב מר יהודה בן בשם הנתבעת 1. מר בן בחר שלא לחקור את התובע ואת העדים מטעמו בחקירה נגדית ולמעשה, מצויים בפני תצהירי עדות ראשית מטעם התובע אשר לא נסתרו כלל ועיקר. 9. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל מהנימוקים כדלקמן: 10. הניתוח העובדתי: א) התובע הגיש תצהיר עדות ראשית. חזר על הגרסה שנטענה בכתב התביעה ולפיה כאשר פנה לסלקטורית בשאלה - אם הוא יכול להיכנס למועדון, היא התעלמה ממנו ורק כאשר התעקש בשאלתו, הוא נשאל - אם יש לו הזמנות, ואחרת - לא תותר כניסתו כיוון שזהו ערב למוזמנים בלבד והיות ולא היו לו הזמנות, הוא יצא אל מחוץ לתור הצובא על פתחי המועדון ועמד בצד. דקות ספורות לאחר מכן הגיע חברו מר רוזנר (באירוע הראשון אשר היה ביום 5/9/09) נעמד ליד הסלקטורית, נכנס למועדון ללא כל שאלות. לא נשאל אם יש לו הזמנה והוא נכנס כמובן ללא כל הזמנה וכן חזר על הגרסה ולפיה ביום 12/9/09 כאשר הגיע בפעם השניה למועדון, שוב התעלמה ממנו הסלקטורית ושוב שאלה אותו לאחר מכן אם הוא מוזמן וכאשר השיב, שלא, הוא קיבל תשובה ולפיה מדובר בערב למוזמנים בלבד. דקות ספורות לאחר מכן נעמד מר רוזנר בכניסה ליד הסלקטורית, נכנס למועדון ללא כל שאלות, וכמובן ללא כל הזמנה. מר רוזנר נכנס למועדון, שילם 50 ₪, קיבל פתק עבור התשלום, כאשר על הפתק מצוין שמו של מר חמי פורת. כמו כן, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע מר דני רוזנר אשר תמך בגרסתו של התובע וכן הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אורי סלע חברו של התובע אשר הגיע עם התובע ועם מר רוזנר למועדון בשני האירועים נשוא התביעה. מר סלע צילם את המרחש בכניסה למועדון באירוע השני. ב) הנתבעות הגישו תצהיר עדות ראשית של הגב' מיכל קאופמן אשר על פי תצהירה עסקה גם ביחצנות של המועדון במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה. כאמור לעיל, לא התייצב הגב' קאופמן לישיבת ההוכחות וממילא לא ניתן להתייחס לאמור בתצהירה כפועל יוצא מכך. 11. הניתוח המשפטי: א) סעיף 3 (א) לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א - 2000 קובע: "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות". על התובע לציין בכתב התביעה על איזה רקע הוא הופלה לטענתו והוא אכן טען מפורשות כי הוא הופלה על רקע מוצאו / צבע עורו. (ראה לעניין זה: בר"ע (י-ם) ג.י.א.ת. ניהול והשקעות בע"מ נ' ארז מור . כבר נקבע בפסיקה, כי האיסור על הפליה חל גם על הפליה בשל צבע עור (ראה לעניין זה גם פסק דינו של כב' השופט ברנר ת.א. (ת"א) 22225/07 ירימי אבישי נ' ב.ת.א. 5 אחזקות בע"מ ואח' וכן פסק דינו של כב' השופט אילן רונן ת.א. (ת"א) 155380/09 תמיר כהן נ' ליאור מלכה, . ב) סעיף 6 לחוק קובע חזקות אשר יכולות לסייע לתובע בהוכחת תביעתו בהליך אזרחי על פי החוק. סעיף 6 לחוק קובע: "הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת: (1) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאחר שבירר פרטים הנוגעים לעילות ההפליה המנויות בסעיף 3. (2) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה. (3) הנתבע התנה הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה". מתצהירי העדות הראשית שהגיש התובע עולה חד משמעית, כי לחברו מר רוזנר התאפשר להיכנס למועדון וזאת מבלי שנדרשה ממנו הזמנה כלשהי ומבלי שנשאל שאלות כלשהן בעוד שלתובע לא ניתנה האפשרות להיכנס למועדון. אם למר רוזנר התאפשר להיכנס למועדון, אזי ממילא נופלת הטענה של הנתבעות ולפיה המועדון היה מלא ולא ניתן היה להכניס אליו אנשים נוספים ו/או ניתן היה להכניס רק מוזמנים. מר אורי סלע בתצהירו אשר צילם את המתרחש בכניסה למועדון אישר אף הוא, כי בשני האירועים נשוא התביעה התאפשר למר רוזנר להיכנס למועדון, שעה שלתובע לא ניתנה הרשות להיכנס למועדון. ד) מהאמור לעיל עולה, כי על פי סעיף 6 לחוק, חזקה שהנתבעות פעלו בניגוד להוראות סעיף 3 והתובע הוכיח בצורה מספקת את תביעתו. עיון בתצהירי התובע והעדים מטעמו מוביל למסקנה ברורה ולפיה, הופלה התובע בשל מוצאו / צבע עורו ולא הוצגה כל סיבה אפשרית אחרת לכך שנמנע ממנו להיכנס למועדון. 12. שאלת הפיצוי: סעיף 5 לחוק קובע פיצוי סטטוטורי מקסימלי בגין כל עוולה לפי החוק. בתי משפט שונים במותבים שונים פוסקים בכל מקרה סכום שונה וזאת בהתאם למידת הפגיעה בתובע ובהתחשב בנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. שוכנעתי, כי תחושת ההשפלה אשר חש התובע כתוצאה מהתנהגות נציגי הנתבעות היתה תחושה קשה ויש לפעול למניעת הישנות מקרים מסוג זה בעתיד. יש צורך בפסיקת פיצויים הולמים גם על מנת לפצות את התובע וגם על מנת להרתיע את הנתבעים. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנה ולפיה יש לחייב את הנתבעות יחד ולחוד בגין כל הפרה בסך של 40,000 ₪ ובסה"כ 80,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 13. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, תשלמנה הנתבעות לתובע, יחד ולחוד, סך 80,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן תשאנה הנתבעות, יחד ולחוד, בהוצאות התובע (אגרות בימ"ש) ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. סכומים אלו ישאו אף הם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. אפליה בכניסה למועדונים ולמקומות בילויהפליה / אפליה