קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בדיקת ביתו של הנפגע ע''י מומחה בתחום השיקום: רקע וטענות הצדדים מונחת לפניי בקשת הנתבעים להורות לתובעים לאפשר למומחה מטעמם בתחום השיקום, ד"ר לנגר, לבדוק את התובע מס' 1 (להלן: "התובע") בביתו, ובאם יסרבו לכך, לקבוע כי התובעים יהיו מנועים מלהגיש חוות דעת רפואית מטעמם בתחום השיקום. מדובר בתביעה בגין רשלנות רפואית נטענת שהגישו התובעים נגד הנתבעים. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של פרופ' עורי, מומחה בתחום השיקום, אשר קבע כי התובע 1 סובל מנכות בשיעור של 100% בעקבות פגיעות שונות. עוד קבע פרופ' עורי, כי בעקבות נכות זו נזקק התובע לעזרים רפואיים, לטיפולים רפואיים, לעזרת צד ג' ולהתאמות דיור. על פי הנטען בבקשה, ד"ר לנגר - אליו פנו הנתבעים לצורך עריכת חוות דעת מטעמם בתחום השיקום - הודיע להם כי הוא מבקש לבדוק את התובע בסביבתו הטבעית, בביתו. לטענת הנתבעים, כאשר הפנו אל התובעים את בקשתו של ד"ר לנגר, נתקלו בסירוב לקיום הבדיקה בביתו של התובע. התובעים עמדו על כך שהבדיקה תתקיים במרפאתו של ד"ר לנגר, תוך שציינו כי גם המומחה מטעמם, פרופ' עורי, בדק את התובע במרפאתו בלבד. מכאן הבקשה שלפניי. לשיטת הנתבעים, על מנת ליתן חוות דעת אמינה ומקצועית לצורך הערכת נזקיו של התובע נדרש ד"ר לנגר לבדוק את התובע בסביבתו הטבעית, להתרשם מתנאי מחייתו ולבחון את מידת ההתאמה של תנאים אלה לתהליך השיקום. לָבקשה צירפו הנתבעים מכתב מד"ר לנגר, בו הוא מסביר את החשיבות שהוא רואה לקיום הבדיקה בביתו של התובע. לטענת הנתבעים, מרכז חייו של התובע הוא בביתו, שם הוא מבלה את מרבית שעות היום לאחר שובו מהמסגרת הלימודית בה הוא נמצא. משכך, קיימת, לטענתם, חשיבות לעריכת הבדיקה בביתו של התובע. הנתבעים טוענים עוד, כי סירוב התובעים לאפשר למומחה לבדוק את התובע בביתו כמוה כסירוב לאפשר למומחה מטעמם לבדוק את התובע, ובהתאם להוראות תקנות 128(א) ו- 137(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), רשאי בית המשפט להורות כי הוא לא ייזקק לחוות הדעת מטעם התובע. בהמשך לבקשה זו, הגישו הנתבעים "תוספת לטיעוני הנתבעים" במסגרתה צירפו קטע מפרוטוקול חקירתו של פרופ' עורי, המומחה מטעם התובעים, במסגרת תיק אחר, ממנו ביקשו ללמוד כי אף פרופ' עורי רואה חשיבות בעריכת בדיקה בביתו של הנפגע, וכי הסיבה לכך שהוא עצמו אינו עורך את הבדיקות בבתים של מושאי חוות הדעת שלו נעוצה בקשיים מעשיים ובמגבלות הזמן. ובלשונו של המומחה, מתוך הפרוטוקול הנ"ל (מיום 24.3.10 במסגרת ת.א. 7375/05 (מחוזי - י-ם) ): "ש. יש מבחינתך איזה שהיא חשיבות לבדוק את התובע בביתו, בסביבת המחייה שלו? כי ראיתי שעשית את זה בתיקים אחרים. ת. נדיר מאוד. מתוך ה-30 שנה שאני זה, ש. בוא נגיד ככה, ת. אין לי זמן. פשוט, לא שאין חשיבות, בוודאי שיש, אבל ש. מה החשיבות? ת. אין לי זמן. אין לי זמן. אחרת הייתי צריך כל הזמן לתור ברחבי ישראל." התובעים מתנגדים לבקשה. לטענת ב"כ התובעים, הוא מנהל תיקים נוספים שבמסגרתם מונה ד"ר לנגר על ידי מי מהנתבעים באותם תיקים לצורך מתן חוות דעת, וגם בתיקים אלה ביקש ד"ר לנגר לערוך את הבדיקות בבתיהם של הנפגעים. ואולם, בסופו של דבר, לנוכח התנגדות מצד התובעים בתיקים אלה, ערך ד"ר לנגר את הבדיקות במרפאתו ללא כל קושי. דהיינו, לטענת התובעים, ד"ר לנגר בודק נפגעים במרפאתו כדבר שבשגרה והדבר אינו פוגם בחוות דעתו. עוד טוענים התובעים, וזה, כך נראה הנימוק העיקרי להתנגדותם, כי עריכת בדיקה בביתו של התובע תפגע בפרטיותם של בני משפחתו, אשר אינם חלק מהתביעה, ואין להתיר זאת. בהתייחס למכתבו של ד"ר לנגר טוענים התובעים, כי מכתב בנוסח דומה עד זהה ניתן על ידי ד"ר לנגר בכל תיק שבו הוא מתבקש על ידי נתבעים ליתן חוות דעת, ללא קשר לאופי המקרה. התובעים מוסיפים וטוענים, כי התובע מבלה את מרבית שעות היום במסגרת לימודים בחינוך המיוחד ומגיע לביתו רק בשעות אחר הצהריים. עוד טוענים התובעים, כי גילו הצעיר של התובע מחזק את הטענה שאין כל צורך בעריכת בדיקה בביתו של התובע, שעה שחלק נרחב מחוות דעתו של המומחה השיקומי מתייחסת לצרכים עתידיים, צרכים אותם לא ניתן לקבוע או להעריך בהתייחס לבית הנוכחי של התובע, אשר לא יהיה בית הקבע שלו במשך מרבית חייו. התובעים גם מפנים לשורה של החלטות שניתנו בבית משפט זה בהן נקבע כי אין לחייב את הנפגעים באותם מקרים להיבדק בביתם. עוד נטען על ידי התובעים, כי מאחר שפרופ' עורי בדק את התובע במרפאתו, הרי שיש בעריכת בדיקת התובע על ידי ד"ר לנגר במרפאתו כדי ליצור בסיס זהה לבדיקת המומחים מטעם שני הצדדים. לטענת התובעים, "במידה וד"ר לנגר יבדוק את התובע בביתו, יגרור הדבר הוצאות נוספות לתובעים, שכן, מן הסתם תידרש תגובה על מסקנות 'הביקור' ופרופ' עורי מטעם התובע ייאלץ אף הוא להגיע לביתו של התובע וליתן חוות דעת משלימה מטעמו" (סעיף 13 לתגובת התובעים מיום 9.6.11). לבסוף טוענים התובעים, כי מאחר שאין הם מתנגדים לאפשר למומחה מטעם הנתבעים לבדוק את התובע, אלא התנגדותם ממוקדת בקיום הבדיקה בביתו של התובע, אין תחולה להוראות התקנות אליהן הפנו הנתבעים. הנתבעים השיבו לתגובת התובעים. לטענתם, פרופ' עורי מתייחס בחוות דעתו לצרכים שונים של התובע הכרוכים בהתאמות דיור שונות, מבלי שכלל ראה את ביתו של התובע, ומשכך מבקש ד"ר לנגר לבחון את הדברים בעצמו. לטענת הנתבעים, מן הראוי לאפשר למומחה מטעמם לבדוק את נכונות הטענות ולבחון את הסביבה הטבעית בה מצוי התובע על מנת לקבוע האם ההתאמות אכן נדרשות. בישיבת קדם משפט שהתקיימה שבו הצדדים על טענותיהם. דיון והכרעה תקנה 128(א) לתקנות קובעת את זכותם של הנתבעים לבדוק את התובע על ידי מומחה מטעמם. על פי התקנה, משהגיש צד חוות דעת, רשאי בעל הדין שכנגד לדרוש ממנו: "להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי רופא או מומחה רפואי מטעמו...". תקנה 137(ב) לתקנות מוסיפה וקובעת כי: "בעל דין שלא נענה לדרישה לפי תקנה 128(א) או 132, או להוראה של בית המשפט או הרשם לפי תקנה 135, או שלא נענה במידה מספקת, ואי ההיענות היתה ללא הצדק סביר, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון". בענייננו, התובעים אינם מסרבים לכך שהתובע ייבדק על ידי ד"ר לנגר, סירובם הוא לאפשר לד"ר לנגר לערוך את בדיקתו בבית התובע. משכך, יש לבחון האם סירובם זה של התובעים נשען על "הצדק סביר" כאמור בתקנה 137(ב) הנ"ל, או שמא לא. לטעמי, סירובם של התובעים לא נשען על "הצדק סביר". אבהיר את הדברים. מדובר בענייננו בבדיקה של מומחה בתחום השיקום. כידוע, בשונה ממומחים בתחומים אחרים, רפואיים מובהקים (כדוגמת אורטופדיה, נוירולוגיה וכיוצ"ב), על מומחה בתחום השיקום להתייחס בחוות דעתו, מעבר לבדיקת מצבו הרפואי של הנפגע, למכלול של עניינים נוספים: היקף העזרה והסיעוד להם נזקק הנפגע, התאמות דיור נחוצות וצרכים נוספים. במצב דברים זה, סבור אני כי בקשתו של ד"ר לנגר לבדוק את התובע בסביבתו הטבעית, קרי בביתו, על מנת לבחון באופן בלתי אמצעי את צרכיו של התובע, ובפרט את הנחיצות בהתאמות דיור ובצרכים נוספים, סבירה היא. על פניו, בחינת צרכיו של התובע (ובייחוד עניין התאמת הדיור) תתקשה להיערך באופן שלם ומלא באמצעות בדיקתו במרפאת המומחה בלבד. מנגד, לא מצאתי כי התובעים העלו נימוקים כבדי משקל לתמיכה בעמדתם. אעיר בהקשר זה, כי גם אם יש בקיום בדיקתו של ד"ר לנגר בביתו של התובע משום פגיעה מסויימת בפרטיותם של בני משפחתו של התובע, אינני סבור כי מדובר בפגיעה חמורה שיש בה כדי להצדיק את אי קיום הבדיקה בביתו של התובע. בהקשר זה אוסיף, כי כידוע, הליך משפטי, ובייחוד תביעה שעניינה נזקי גוף, כרוך, מטבע הדברים, בחשיפה מצדו של התובע, הנפגע. לעיתים, החשיפה היא גדולה מאוד (כך למשל בעת בדיקה של הנפגע בידי מומחה בתחום הנפשי מטעם הצד שכנגד), אך היא מחוייבת המציאות. במקרה דנן, כאמור, אני סבור כי הפגיעה האפשרית כתוצאה מקיום הבדיקה בבית התובע היא לא גדולה. אשר לטענה בדבר "אי השוויון" שעלול להיווצר בין חוות דעת המומחים מטעם שני הצדדים לנוכח העובדה שפרופ' עורי בדק את התובע במרפאתו, הרי שהדבר ניתן לפתרון בדרך של מתן זכות תגובה לחוות דעתו של ד"ר לנגר על ידי פרופ' עורי. בהתייחס להחלטות אליהן הפנה ב"כ התובעים אעיר, כי מעיון בהן מתקבל הרושם כי, הגם שבסופו של דבר לא התקבלה בקשת הנתבעים באותם תיקים לקיום הבדיקה בביתם של התובעים, בית המשפט ראה קושי בסירובם של התובעים לקיום הבדיקה בביתם, ואף צויין כי לדבר יכול שתהיה משמעות לעניין משקלן של חוות הדעת מטעם הצדדים. אפנה בהקשר זה לסיפא של החלטתו של כב' השופט פרקש מיום 18.7.10 במסגרת ת.א. 3474/09 שם נאמרו הדברים הבאים: "... יחד עם זאת, כפי שגם ב"כ התובעים הצהיר לפרוטוקול, לסירוב זה יכול ותהא משמעות לעניין משקלן של חוות הדעת מטעם הצדדים, ככל שאלו יסתרו האחת את השנייה. אשר על כן, מומלץ לתובע לשקול שוב את עמדתו, ואולם אם יעמוד בסירובו...ייבדק במרפאתו של ד"ר לנגר" (דברים ברוח זו נאמרו גם בהחלטתו של כב' השופט יעקובי מיום 1.12.09 במסגרת ת.א. 3189/09 ובהחלטתה של כב' השופטת אפעל-גבאי מיום 25.1.10 במסגרת ת.א. 2340/08, שהובאו על ידי ב"כ התובעים). אוסיף, כי התביעה מתייחסת גם לפרק הזמן שעד הגיע התובע לגיל 21 (מועד בו הוא עתיד לסיים את שהותו במסגרת החינוך המיוחד) בו צפוי התובע להוסיף ולהתגורר בבית הוריו, ולא רק לפרק הזמן שבו הוא צפוי לעזוב את הבית ולהתגורר לבד. בנסיבות אלה, אך טבעי כי יש מקום ליתן למומחה מטעם הנתבעים לבחון גם את צרכיו הנוכחיים של התובע בבית הוריו. אזכיר, כי מפרוטוקול חקירתו של פרופ' עורי, שצירפו הנתבעים, עולה, כי גם פרופ' עורי רואה חשיבות בעריכת בדיקה בבית הנפגע, אלא שבשל קשיים לוגיסטיים שונים הוא אינו נוהג לעשות כן. סוף דבר הבקשה מתקבלת. אני קובע כי ד"ר לנגר זכאי לבדוק את התובע בביתו. לאחר קבלת חוות דעתו של ד"ר לנגר, שמורה לתובעים הזכות להגיש השלמה לחוות דעתו של פרופ' עורי, ככל שימצאו לנכון לעשות כן בעקבות בדיקתו של ד"ר לנגר את התובע בביתו. במידה והתובעים לא יאפשרו לד"ר לנגר לבדוק את התובע בביתו, כי אז לא אזקק לחוות דעתו של פרופ' עורי, בכל אותם עניינים שיש להם זיקה או נגיעה למקום מגוריו של התובע. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. מינוי מומחה שיקומימומחה