קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בחינת תקינות החלטת אסיפה כללית במושב: עניינה של המרצת פתיחה זו, הינו, בחינת תקינותה של החלטת האסיפה הכללית, של האגודה שיתופית, המשיבה, שעל פיה נקבע מנגנון חלוקת מכסת המים לחקלאות במושב בין החברים. המבקשים סבורים, כי המנגנון שנקבע בהחלטה, מיום 14.12.10, הוא בלתי שוויוני, מקפח ומפלה אותם, תוך פגיעה בזכויות יסוד שלהם, והתקבל, תוך עושק המיעוט, שהם נמנים עליו, אך בשל היות הועד המנהל את האגודה, ושהוא בעל ההשפעה גם על החלטות האסיפה, מורכב מיחידים שיש להם אינטרס אישי ביצירת המנגנון המקפח. החלוקה הפנימית של מכסת מים, המוקצית לאגודה שיתופית, כמו המשיבה, מוסדרת, כיום, בהחלטות פנימיות של מוסדות האגודה, באשר אין, עדיין, הסדר סטטוטורי ומנדטורי לנדון. בשל העדר הוראות דין קונקרטיות, מדובר בנושא בעייתי, במושבים רבים, אם לא במרביתם [ראה אזכור מסמך מטעם מפקח מחוז דרום באגף לאיגוד שיתופי, במשרד התמ"ת, מיום 2.4.06, כפי שהובא בהחלטת כב' השופטת (כתוארה אז, כיום ס. הנשיא) רויטל יפה - כ"ץ, בבש"א (ב"ש) 4457/06 יורם קדמון נ' ישע אגודת עובדים שיתופית]. רשם האגודות השיתופיות, הפועל מכח הסמכויות, שבפקודת האגודות השיתופיות, הנפיק שתי החלטות שביקשו לקבוע כללים, שינחו את האגודות, ויצרו וודאות ואחידות בסוגיה. אין חולק, שהחלטת האסיפה הכללית של המשיבה, אינה מתיישבת עם הנחיות הרשם, והצדדים חלוקים לפני, גם בשאלה, עד כמה יש תוקף מחייב לאותם מסמכים, שהרי, אם יש להם תוקף סטטוטורי, אין החלטת האסיפה יכולה לעמוד בסתירה לתוכנם. הנחיות רשם האגודות נועדו להביא, באופן מדורג, למצב שבו תהיה חלוקה שווה ושוויונית של משאב המים המוקצה, באופן שכל חבר באגודה יהנה ממנו באותה מידה. בהחלטה הראשונה, שתחולתה, כנקוב בה החל מ- 18.9.08, קבע הרשם, עו"ד א. זליגמן, כי החל משנת 2008, יחולו על האגודות השיתופיות, המסווגות ככפר שיתופי או מושב עובדים, העקרונות שהוא פירט במסמך. הבסיס להסדר הינו כי "חלוקת מכסת המים לחקלאות לכל נחלה, תעשה באופן שוויוני לפי מספר הנחלות המאוישות באגודה. תוצאת החלוקה תהיה כמות מים שווה לכל נחלה". כאשר יש עיבוד משותף באגודה, תוקצה לכך לא יותר מ- 30% ממכסת המים, והיתרה תחולק כאמור לעיל. אשר לישוב שבו העיבוד המשותף נהנה מכמות גדולה יותר, מאותם 30%, או שיש בעלי נחלות הצורכים בפועל כמות מים העולה על חלקם היחסי, נקבע, על ידי הרשם, מנגנון של הפחתה וקיזוז הדרגתי במכסות של אותם משתמשים, באופן שכתום 4 שנים, יגיעו הכל לכך שמכסתם תהיה זהה ושווה. בהחלטה השניה, שתחולתה מ- 1.1.11, מציין כב' הרשם זליגמן, ברישא, כי, "התבקשתי לקבוע כללים לחלוקת מים פנימית באגודות, בעקבות מצב משק המים והצורך ליצור וודאות בנושא". תוקפו של המסמך, הוגדר על ידי נסחו, כ"הנחייה", ונאמר שהרשם מנחה, באמצעותו, את האגודות השיתופיות הרלוונטיות, בדבר העקרונות שיחולו עליהן בשנת 2011. נאמר, בחלק האופרטיבי, של ההנחיה, כי מכסת המים "תתחלק באופן שווה בין חברי האגודה. האגודה, באמצעות מוסדותיה המוסמכים, אשר רשאים להקצות חלק מהמכסה, לשם עיבוד בענף משותף... האגודה תחליט לגבי אופן חלוקת ההקצאה השנתית בין חברי האגודה שהינם החקלאים הפעילים בתוך משבצת האגודה ולענף בעיבוד משותף... חלוקת הקצאת המים השנתית תעשה לחקלאים הפעילים בלבד בחלוקה שווה. נקודת המוצא לחלוקה תהיה זכותו השווה של כל חקלאי פעיל. במידה וחקלאי פעיל אינו נזקק למלוא חלקו היחסי בהקצאה, האגודה תחלק את היתרה באופן שוויוני בין החקלאים הפעילים האחרים, מבין חבריה, עד למקסימום צורכי המים של כל חקלאי פעיל. חבר אגודה שלא היה חקלאי פעיל, אולם חזר לפעילות חקלאית בשנה מסויימת, רואים אותו כחקלאי פעיל לשם חלוקת הקצאת המים לאותה שנה". שוב, נקבע, כי הקצאה לעיבוד משותף לא תעלה על 30% מההקצאה השנתית וחריגה מכך טעונה החלטת האסיפה הכללית. סעיפים נוספים במסמך, הושמטו, בציטוט לעיל, משאינם רלוונטיים למחלוקות שלפני. עוד נאמר, בסעיף האחרון של החלטת הרשם האמורה, כי: "החלטתי זו תחייב את האגודות השיתופיות המוזכרות לעיל, אלא אם, לפחות חמישית מחברי האגודה ביקשו לכנס אסיפה כללית לצורך קבלת החלטה על חלוקה פנימית אחרת. החלטת האסיפה תחייב אלא אם יש בה קיפוח". באסיפה הכללית, זו של אגודת מושב אוהד, נשוא ההליך הנוכחי, השתתפו 53 מתוך 123 חברי האגודה, וההחלטה, מיום 14.12.10, בהצבעה שעסקה בסוגיית המים, התקבלה ברוב מוחלט של כלל הנוכחים, פרט לאחד שהצביע נגד (ככל הנראה היה זה אחד מהמבקשים שלפני). בהחלטה, שהיא נשוא ההתדיינות כיום, נקבע מנגנון חלוקת המים, כדלקמן: "חלוקת הקצאת המים של מושב אוהד תחולק באופן שווה לכל החברים, כאשר כל מי שלא מעבד את אדמתו, יעביר את מכסתו לאגודה ויקבל מהאגודה תמורה עבור הקצאתו. לא תותר העברת הקצאות לגורמי חוץ, וגם לא תהיה העברה בין חברים. החקלאים יגישו תוכנית גידולים שנתית ויקבלו תוספת בתמורה לפי ממוצע של 3 שנים למכסות שניתנו מהאגודה. תהיה ועדה הבנויה מניסים אמזלג, מאיר אברג'ל וחבר ועד שיבחר, שתקבע מתן מכסות למגדלים חדשים ותמורה ללא מגדלים". עיננו הרואות, כי החלטת האסיפה הכללית, אינה תואמת את המנגנון שחפץ רשם האגודות להנהיג במושבים, כדוגמת המשיבה. החקלאים הלא פעילים, אומנם מעבירים את מכסתם לאגודה, ומקבלים תמורה כספית חלף השימוש במכסה והמים מתחלקים באופן שווה, בין החברים הפעילים, אולם, מגדלים ותיקים, בניגוד לכאלה המחדשים פעילותם, זכאים לתוספת למכסה, על בסיס ממוצע של 3 שנים אחרונות. כמו כן, נקבעת המכסה למגדלים חדשים, כמו גם התמורה ללא מגדלים, על ידי וועדה. המבקשים, בהליך שלפני, הם אחד החברים (המבקש 1), שאכן מגדל בפועל, מזה שנים רבות, אולם בהיקף קטן בהרבה מזה של אחרים, ובהם גם ראש הועד, ושני חברים נוספים (המבקשים 2 ו- 3), שעסקו בעבר בחקלאות, חדלו מכך לפני שנים, ומבקשים כעת לחזור ולגדל. בתביעתם הם מבקשים להצהיר, כי על המשיבה לחלק את מלוא מכסת המים של האגודה באופן שווה לכל בעל נחלה, החפץ לעשות שימוש במים לצרכים חקלאיים, כאשר גם מכסות המים המוחזרות מבעלי נחלות שאינם משתמשים בהם, יחולקו באופן שווה בין המגדלים, ללא הבחנה בין מגדל חדש למגדל ותיק. מכאן - הם חפצים לבטל את אותו חלק של החלטת האסיפה, שעניינו, חלוקת מים על פי ממוצע צריכה של 3 השנים האחרונות. המבקשים טוענים, כי מדובר בהחלטה מקפחת, וכי המנגנון שעליו הוחלט, "תפור" על פי מידותיהם של מספר מצומצם של מגדלים "גדולים", ובהם יו"ר ועד האגודה ושותפיו העסקיים, אשר ניווטו ותמרנו את האסיפה לקבל החלטות המיטיבות איתם, ועם האינטרס הצר שלהם, על חשבון המיעוט - המבקשים, ואלה שנמצאים במצב דומה להם. המבקשים סבורים, כי מדובר במנגנון שהוא בלתי סביר, נוגד את תקנת הציבור, ופוגע קשות בזכויותיהם, וכי הטיעון כי מדובר בהחלטה שהתקבלה ברוב דמוקרטי, שניתן להגדירו כרוב מוחץ, במוסד העליון והסוברני של האגודה, אינה אלא "אשליה אופטית". לטענתם, מרבית המשתתפים והמצביעים באסיפה, נמנו, או על אלה שההחלטה מיטיבה איתם אישית, או על המגזר הגדול של אלה שאינם מעבדים בפועל, ועל כן, מקבלים תמורה כספית למכסתם, ואין להם עניין ממשי בוויסות החלוקה הפנימית בין החקלאים הפעילים. המשיבה, מנגד, גורסת, כי ההחלטה חוקית ותקינה, הן מהיבט פורמאלי, והן בהיבט המהותי, וכי המנגנון שנקבע הוא לגיטימי, סביר והגיוני, ונעדר קיפוח. לשיטת המשיבה - חלוקת מכסת המים שהיא נכס של האגודה, צריכה להיעשות כפי שאירע, על ידי האגודה עצמה, והאסיפה הכללית היתה מוסמכת וזכאית לקבל ההחלטה, כפי שנעשה. טרם דיון והכרעה בליבת הטענות, אציין, שלא מצאתי ממש בטענה, מעין מקדמית, של המבקשים, ולפיה נוסח ההחלטה, כפי שנרשם בפרוטוקול ונחתם, אינו הנוסח המדויק והמחייב. על פי תקנה 14 (ב) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל"ה- 1975 - "כאשר הפרוטוקול נחתם בידי יו"ר האסיפה הכללית ומזכירה, וליד החתימות מוטבעת חותמת האגודה, אזי הפרוטוקול יהיה ראייה לכאורה לדיון שהתקיים באסיפה הכללית, לניהולה ולקבלת החלטותיה". הנטל לסתור האמור, מוטל על הטוען אחרת, ונטל זה לא הורם כלשהו, על ידי המבקשים. נדמה, שמלכתחילה, מדובר בטענה שנטענה בחצי פה, שכן, הטיעונים המשפטיים והאחרים, גם בסיכומי המבקשים, מתמקדים בתקיפת ההחלטה והמנגנון שנקבע בה, על פי הנוסח האמור, וכפי שהובא לעיל, וזה הנוסח המעוגן בפרוטוקול החתום. עניין נוסף, שיש להסירו מהפרק, הינו, בקשתם של התובעים 2-3, להצהיר כי, גם אם הועדה המיוחדת שקמה, לא תאשר אותם כמגדלים, הרי שהם זכאים, בכל זאת, למכסות המים, וכי הם עומדים בקריטריונים שנקבעו לכך. לא ברור, בכלל, אם בעניינם הספציפי של תובעים אלה ניתנה החלטה סופית ומתועדת של אותה ועדה, והאם אכן בקשתם להכרה נדחתה, ומאילו נימוקים בדיוק, ומכל מקום, עניינם הפרטני של שני המבקשים הללו, אל מול החלטת הועדה, אינו יכול להיות מוכרע בהליך הנוכחי. נדמה, כי מעבר לכך, שקשה להגדיר את המחלוקת הזו כפלוגתא שבין הצדדים הישירים לדיון הנוכחי (הועדה הזו אינה האישיות המשפטית שהינה האגודה שיתופית, המשיבה, וחברי הועדה אינם נקובים כמשיבים), הרי, העניין הזה ראוי וצריך יהיה להתלבן בכלים שתקנון האגודה, ופקודת האגודות השיתופיות מעמידים לרשות הצדדים, כמו בוררות, וליבון בפני פורום ספציפי לישוב סכסוכים בין חברי האגודה לבין עצמם, ואף בין החברים לאגודה. מכל מקום, אין בידי בית משפט זה, כלים ומסד עובדתי נאות, להיכנס לעובי הקורה של היות המשיבים האלה מגדלים "אמיתיים", אם לאו, ואין זו האכסניה להעלאת טענות "ערעוריות" על ממצאי וקביעות אותה ועדה שהקימה האגודה, אם בכלל נעשו ממצאים וקביעות כאלה, על ידה, באורח סופי ופורמאלי. טענה נוספת, והיא כבר נוגעת לליבת הדברים, ואף דינה להידחות, היא זו, שלפיה להחלטות רשם האגודות תוקף מחייב, ובשל כך דין החלטת האסיפה, ככל שהיא אינה מתיישבת איתן, להיבטל. לרשם האגודות השיתופיות אותן סמכויות שהוקנו לו בחוק, ולענייננו - פקודת האגודות השיתופיות. במספר עניינים, הקנה המחוקק סמכויות קביעה והחלטה לרשם, ואלה משתרעות על מגוון נושאים, כגון, הכרעה בסכסוכים מסוימים, סמכויות מעין שיפוטיות, וביצועיות, בסיטואציה של פירוק האגודה, ועוד, אך, הסמכות לקבוע כללים מחייבים בנושאים "פנימיים", כמו חלוקת מכסות המים במושב, אינה נמנית עם אלה. ככל שלא הוקנתה לו סמכות כזו - והמבקשים אינם יכולים להצביע על מקור כלשהו לסמכות מעין זו - אין הרשם מוסמך לחייב בהחלטתו את האגודות הנוגעות בדבר. נזכיר, כי אף כב' הרשם העדיף להגדיר את המנגנון שקבע כ"הנחיה", ולא ככללים מחייבים. מעבר לכך - ואף אם היינו מכירים בעצם הסמכות להסדיר את מנגנון חלוקת מכסות המים, הרי, ההחלטה עצמה (זו שתחולתה מ- 1.1.11) סייגה עצמה בכך, שאם חמישית מחברי האגודה ביקשו לכנס אסיפה כללית, אזי ניתן לקבל החלטה על חלוקה פנימית אחרת. אומנם, בענייננו לא נטען שחמישית מחברי האגודה ביקשו לכנס האסיפה, אולם, מדובר בעניין לא מהותי, באשר הוברר, להנחת דעתי, שכינוס האסיפה נעשה על פי הנקוב בתקנון האגודה, ובהתאמה לכל דין. האסיפה הכללית התכנסה כחוק, והחלטותיה, במישור הפורמאלי, התקבלו כהלכה. קביעת רשם האגודות, בסיפא לאותה החלטה, ולפיה האסיפה הכללית תוכל לקבל החלטה על מנגנון חלוקה אחר, "אלא אם יש בה קיפוח", רק מאזכרת את אשר ממילא הדין וההלכה הפסוקה מורים אותנו - לאמור - שהחלטה מקפחת לא תוכל לעמוד, אף אם התקבלה, ברמה הפורמאלית, כדין. יוצא, אם כן, שגם לו הייתי קובע שהחלטות רשם האגודות מחייבות, וכזאת לא קבעתי, גם אז, ההכרעה שבפני צריכה להיות מושתתת על דיון וליבון תוכן החלטת האסיפה הכללית, למהותה ולגופה, ועל תקינותה מהיבט העדר קיפוח, ותאימות לתקנת הציבור, משום שגם רשם האגודות הותיר דלת זו פתוחה בפני האגודות השונות, להתכנס, ולקבל באסיפה כללית החלטה שיוצרת מנגנון שונה מזה שעליו הנחה. מטעמים מצטברים אלה, נדחית טענת המבקשים, כאילו דין החלטת האסיפה הכללית להיבטל, משאינה תואמת את הנחיות רשם האגודות. אולם - אין פשר הדבר שהכללים והמנגנון, שנקבעו על ידי הרשם, נותרים מחוסרי נפקות להכרעה בענייננו. יש לראות באותו מנגנון, שנקבע על ידי אישיות ברת-סמכא, אובייקטיבית לחלוטין, והמצוידת בכלים מקצועיים וידע מקיף בתחום המורכב הזה, משום קביעת נורמה רצויה וראויה, ובבחינת אמת מידה שתשמש נקודת המוצא לבדיקת מנגנונים אחרים, הסוטים הימנה. באנלוגיה לתחומי משפט אחרים, כמו דיני החוזים והנזיקין, הייתי אומר, שהכללים שקבע רשם האגודות, משקפים את ההתנהלות של "האדם הסביר", או "האגודה שיתופית הסבירה", בקביעת מנגנון חלוקת מכסות המים, וכי כללים אלה יכולים לשמש לקביעת נורמת ההתנהלות תמת הלב, ובדרך מקובלת, של אגודה שיתופית סבירה. אפשר, שהחלטת אגודה מסוימת לקבוע מנגנון שונה, עדיין תהיה סבירה ותקינה, וברת קיום, חרף שאינה תואמת לחלוטין את כללי הרשם, אולם, יהיה מקום לבוחנה, בין היתר, על רקע קיום אותם כללים מנחים, חרף העדר חיוב פורמאלי מהדין לציית להם, ותוך הענקת משקל מתאים לעובדה, שאינה במחלוקת, שאותם כללים משקפים את ההתנהלות הראויה והרצויה שרשם האגודות השיתופיות, הממונה על פי חוק, סבור שיש לנהוג כמותה. בבואנו לבחון את המנגנון החלופי, שמושב אוהד מבקש לאמץ, נזכור, כי בית המשפט אינו שם עצמו בנעלי האסיפה הכללית, ומתיימר לקבוע במקומה את ההחלטות הראויות והנכונות לניהול ענייני המושב. גדר הביקורת השיפוטית בתחום זה, הוא מצומצם, ויעשה בזהירות רבה. האגודה שיתופית סוברנית לנהל ענייניה, לפי שיקול דעתה, והגוף העליון והריבוני לקבלת החלטות כאלה, הינו האסיפה הכללית. כל עוד ההחלטות אינן פוגעות, ממשית, ומקפחות, בזכויות של חברים, כפרטים, או כקבוצת מיעוט שלה אינטרסים ייחודיים, וכל עוד אין מדובר בהחלטה שהתקבלה, חלילה, במרמה ובקנוניה, או בחוסר תום לב קיצוני, לא יהיה מקום להתערבות כלשהי. נקודת המוצא, שעוגנה בפסיקה לא מעטה, הינה, זו של ריסון ואיפוק בכל הנוגע לביקורת השיפוטית על החלטות האסיפה הכללית, כמו גם ביחס להתערבות בהחלטות טריבונלים פנימיים של אגודות שיתופיות (ראה: ע"א 11533/05 קיבוץ קלי"ה נ' הרטי). עם זאת, נפסק, כי "בית המשפט לא יימנע מלהתערב בהחלטות האסיפה הכללית מקום שקיימת עילה מספקת לעשות כן. היקף ההתערבות ייגזר, בין היתר, מחומרת הפגיעה בזכויותיו של חבר הקיבוץ המערער על ההחלטה. ככל שפגיעה זו חמורה יותר, כן יטה בית המשפט להתערב אף מקום שהפגמים הנטענים אינם פרוצדרוליים גרידא אלא יורדים למהות ההחלטה ולשורש שיקול הדעת שהפעילה האסיפה הכללית" (עניין קיבוץ קלי"ה, שלעיל, פסקה 23). במישור הנורמטיבי, ומההיבטים הרלוונטיים לתיק שלפנינו, נבחנת ההחלטה לגופה כאשר יש לבדוק את סבירותה, האם נתקבלה בתום לב ובדרך מקובלת והאם נשקלו שיקולים זרים בקבלתה. עיקרון העל של תקנת הציבור, אף הוא חולש על הבדיקה (ראה גם: ע"א 8398/00 כ"ץ נ' קיבוץ עין צורים, פ"ד נו(6) 602). בפסק הדין בעניין קיבוץ עין צורים, פורטו המבחנים להתערבות ביהמ"ש, בזו הלשון: "ככל שפגיעתה של ההחלטה בחבר קשה יותר וככל שהיא פוגעת בזכויות הראויות להגנה ובמיוחד בזכויות יסוד, כך יטה בית המשפט להרחיב את היקף הביקורת שיפעיל... בין יתר הקריטריונים שבעזרתם יבחן בית המשפט את תקינות וחוקיות החלטת האסיפה הכללית יבדוק הוא אם הולמת ההחלטה את החוק ואת התקנון; אם ההליך שהוביל להחלטה הוא תקין; אם האסיפה הכללית לא חרגה מסמכותה; אם ההחלטה התקבלה בתום-לב; אם ההחלטה אינה נוגדת את עקרונות הצדק הטבעי; אם ההחלטה סבירה ואם ההחלטה אינה פוגעת בזכויות האדם של החבר פגיעה בלתי-מידתית ובלתי ראויה". במסגרת עילות ההתערבות בהחלטות של אסיפה כללית, אכן, הוכרה בפסיקה האפשרות להתערב במקרה של פגיעה בזכויות קבוצת מיעוט באגודה, תוך אימוץ דוקטרינת קיפוח המיעוט מתחום דיני החברות. אומצה, בהסכמה, דעתו של ד. לוין, בספרו "המנהל והניהול בחברה ובאגודה שיתופית", ולפיה "חלילה לו לרוב באסיפה כללית לנצל את כוחו כדי לדכא ולעשוק את המיעוט באגודה. כלל זה שהוא מקובל... בחברות, יפה במשנה תוקף באגודה שיתופית" (בג"ץ 831/07, מאוחד עם ע"א 8192/09, יונתן קמחי ואח' נ' רשם האגודות השיתופיות ואח'). בעניין "יונתן קמחי" הנ"ל, גם נאמר, שככל שהפגיעה הגלומה בהחלטות האסיפה הכללית קשה יותר, וככל שנפגעות זכויות ברות הגנה, ובפרט בזכויות יסוד, כן יטה ביהמ"ש להעבירן תחת שבט ביקורתו. העילה של קיפוח המיעוט, שבדיני החברות מעוגנת, כיום, בסעיף 191 של חוק החברות, התשנ"ט - 1999, יכולה להיווצר בסיטואציות מגוונות, עפ"י הנסיבות הספציפיות, ובשינויים המחויבים - יכולה היא להיות מוכרת גם בתחום הניהול הפנימי של אגודה שיתופית. יכול להיות מצב דברים, שבו נגישותם של חברי רוב האגודה לעמדות כוח והכרעה, לרבות השפעה על הצבעתם של חברים נעדרי אינטרס ישיר בהחלטה, תהיה כזו, שתביא לקבלת החלטות המקפחות את המיעוט, ומחלקות את משאבי האגודה באופן המיטיב עם בעלי הכוח, על חשבון המיעוט. הנחת העבודה, במצב הרגיל, תהיה זו, שלפיה, האסיפה הכללית מקבלת החלטות המונעות מרצון לנצל באופן מיטבי את משאבי האגודה, לטובת כלל חבריה, ובראיה של האינטרסים המשותפים לכל. היה וקבלת ההחלטה תושפע, באופן מכריע, מכך שתוצאותיה ייטיבו, במישור האישי, עם קבוצה מסוימת, ולו קבוצת רוב, על חשבון גריעה מזכויות ונכסים המגיעים לאחרים, כי אז, עלולה להיווצר סיטואציה של קיפוח המיעוט. ההחלטה, שנחזית להיות "דמוקרטית", בשל היותה נהנית מהצבעת רוב חברי האסיפה, לאמיתו של דבר, ובהיותה מונעת משיקולים זרים, ושאינם לטובת האגודה בכללה, במובן הרחב, לא תהיה החלטה דמוקרטית וראויה. עלולים להיות מקרים גבוליים, ונדרשת זהירות רבה בבחינת הנסיבות, וטרם הקביעה כי יש להתערב במה שנעשה באסיפה הכללית. האסיפה אינה מורכבת, אלא מסך חברי האגודה, שלכל אחד אינטרסים, לכל אחד מהם עשויה להיות זיקה של טובת הנאה, או היפוכו של דבר, מכל החלטה, וקשה לתחום את קו הגבול בין תוצאה מושכלת וראויה, לבין כזו שתיתפס כמקפחת, וחלילה עושקת. גם החלטה ראויה ומאוזנת, לעתים תפגע בפרטים או בקבוצת מיעוט, ועדיין אין פשר הדבר שדינה להיבטל, ושמצויה היא באותו מתחם מצומצם שבגדרו ביהמ"ש יתערב וישים את שיקול דעתו חלף זה של המוסד הריבוני והמוסמך לניהול ענייני האגודה. בהמרצת הפתיחה הנוכחית, טוענים המבקשים, כי מדובר על יצירת מנגנון חלוקת מכסות מים, שהוא מקפח ומפלה בעליל, וכל כולו נועד לשרת את האינטרסים של היו"ר ומקורביו, שהם קבוצה עתירת כוח והשפעה, וכל עניינם, ולכן גם סחפו עימם את אותם חברים שאינם מגדלים כלל, להסכים למוצע, הוא בכך, שהם עצמם יוסיפו ליהנות גם בעתיד ממכסות מים מנופחות, לתועלתם האישים ולמיקסום רווחיהם. כפי שמנמק ומסביר עו"ד א. ווסר, בסיכומיו, בלהט רב, ובלשון ציורית, כל תכליתה של החלטת 14.12.10, הינה, לסכל את העיקרון השוויוני שהרשם ביקש להנהיג בתחום זה, ולשמר לקבוצה השולטת באסיפה, ו"הקרובה לצלחת", את כל ההקצאה שנותרת, לאחר שהלא-מגדלים מחזירים את מכסתם לאגודה. לטעמו - ההסדר של חלוקת אותם עודפים לפי "ממוצע שלושת השנים", יביא לכך שהמגדלים הוותיקים, ועתירי ההיקף, יוסיפו ליהנות ממכסות מופרזות ובלתי סבירות, וכאשר המגדלים "הקטנים" או החדשים ייפגעו מכך קשות ויוותרו בפני שוקת שבורה, תרתי משמע, משעסקינן בחלוקת מים. האגודה, מנגד, טוענת, ועו"ד חיימסון, מטעמה, מנמק זאת בסיכומיו, כי ההחלטה סבירה, הגיונית וצודקת, ואף מאוזנת, חרף שאינה תואמת את המלצות רשם האגודות, וכי הגיונה מצוי במספר מישורים: האחד - יש לאזן בין רצונם של חברים להתחיל לעסוק בחקלאות, ולצרוך מים, לבין הסתמכותם של החקלאים הוותיקים על קבלת מים להשקיית גידוליהם, כפי שנעשה מזה שנים, ובכך פרנסתם. השני - חלוקה שוויונית, לאלתר, בין חקלאי חדש לבין זה הוותיק, המגדל דונמים רבים לפרנסתו, אינה מאזנת בין האינטרסים, משום שאינה מאפשרת לוותיק להיערך לכך, בתכנון הגידולים, מקורות הפרנסה, ודאגה למקור מים חלופי לאותה כמות שתיגרע ממנו. לטענתו, גריעה מיידית ומשמעותית של מים, מהמגדלים הוותיקים, מהשנה הראשונה, תפגע אנושות בפרנסת המגדלים "הגדולים", ללא הצדקה. האגודה סבורה, כי החלטה, כפי שהתקבלה, ואשר מקצה מים לחקלאים חדשים, מצד אחד, ומאפשרת להם לפתח בהדרגה את פעילותם החקלאית, ומצד אחר, אינה פוגעת קשות באינטרס הציפייה וההסתמכות של הוותיקים, היא פיתרון מאוזן ומידתי בעבור כל הנוגעים בדבר. בניתוח הטענות הללו, וכדי להגיע להכרעה מושכלת, בחרתי, שלא להיכנס לקביעת ממצאים ביחס למוטיבציה ולשיקולים של משתתפי האסיפה, להצביע כפי שעשו, ולהימנע ממסקנה נחרצת בדבר היות ההחלטה, חלילה, בגדר "קומבינה", כהגדרתו של עו"ד ווסר, או, אף זה כטענת המבקשים, בגדר מחטף ציני וניסיון בוטה לעקוף את העקרונות המומלצים ע"י הרשם, וחלף זאת, בחרתי להתמקד בתוכן ההחלטה והמנגנון שנקבע בה, ולראות, האם מתוכה ניתן ללמוד על קיפוח של חלק מחברי האגודה ופגיעה בזכויותיהם. במלוא הזהירות המתבקשת, ותוך מודעות לגדרי ההתערבות המצומצמים, כאמור, בניהולה הפנימי של האגודה, באמצעות האסיפה הכללית, מצאתי, שההחלטה נשוא הדיון, אינה נקייה מספק. המגמה העולה, הן מתוך הכללים שהתווה כב' הרשם (ונפקותם כאינדיקציה למנגנון סביר וראוי כבר הוסברה), והן מתוך פסקי הדין, והבוררות, הלא-רבים, שעסקו בנושאים דומים, הינה הרצון להגיע לחלוקה שווה ושוויונית של משאב מכסות המים. חלוקת המכסות, באופן שינציח הבדלים משמעותיים בין חקלאי לרעהו, ובין חבר אגודה למשנהו, תהיה חלוקה המנוגדת לכיוון העקרוני והרצוי הזה, ותמשיך להקשות על אלה, שעד כה, לא עסקו באופן אינטנסיבי בגידול חקלאי, וחפצים לשוב לכך, או להתחיל בכך. הכללים המנחים שקבע כב' רשם האגודות, משקפים איזון בין האינטרסים של צרכני המים "הגדולים", שהחלת החלוקה השווה לאלתר עלולה לפגוע בהם בטווח הקצר, ולבין האינטרסים של אלה הנחשבים מגדלים, ולכן צרכני מים "קטנים", או כאלה החדשים ומבקשים להיכנס לתחום הגידול. האיזון נעשה ע"י הפחתה הדרגתית, ואפשור ההסתגלות וההתאמה, לאלה, שמסיבות שונות והיסטוריות, נהנו עד כה ממכסות מים גבוהות ואף חריגות. אין לראות פגם מהותי בהחלטה של אסיפה כללית הקובעת דירוג שונה, או מנגנון מעט אחר, שנועד להשיג, לאורך תקופה מסוימת, את אותה תכלית של שוויון והיעדר אפליה בין כל החפצים לקבל מכסת מים לפרנסתם. כך, למשל, צורף לסיכומי הנתבעת, פסק בורר של עו"ד עופר נועם, בסכסוך שבין חברים במושב תאשור, לבין האגודה, ושם קבע הבורר, ובצדק רב לדעתי, כי החלטה הקובעת מנגנון דירוג של 5 שנים, לצורך השוואת המכסות בין חקלאים קיימים לחקלאים המבקשים להצטרף או לחזור למעגל הפעילות, אינה החלטה מקפחת או בלתי סבירה, הגם שרשם האגודות קבע והנחה על מנגנון שיארך 4 שנים בלבד. אולם, האומנם מנגנון "ממוצע שלוש השנים", שבו אנו עוסקים כאן, מקיים אחר הדרישה לסבירות, להוגנות, ולהיעדר קיפוח של מגזר מיעוט כלשהו באגודה? . בראי הנימוקים, שמספקת האגודה ליצירת מנגנון ייחודי זה, אין הסבר של ממש, הכיצד, ואפילו לטווח הארוך, יושג שוויון, וכיצד יגיעו החברים לקבלת מכסות שוות וזהות, כפי שדיני תום הלב, התקינות, והשוויון הבסיסי בין חברי האגודה כולם, מחייבים. לכאורה, המצב הקיים יונצח, או לפחות יוותר על כנו לתקופה ממושכת, שהרי מי שיקבל מכסה גבוהה, על סמך ממוצעי השנים הקודמות, ימשיך לקבלה, ואילו מי שקיבל בעבר מכסה נמוכה, או שלא גידל כלל, קשה לראות כיצד "יבנה" לעצמו ממוצע צריכה כזה, שבעתיד יעניק לו מכסה גדולה יותר, ושווה לזו של חברו הוותיק ו"הגדול". לא היתה מחלוקת על כך, שחלק לא מבוטל מחברי האגודה אינם בעלי עניין ממשי במנגנון חלוקת המכסות, בפן שכלפיו טוענים המבקשים, מאחר שאלה אינם מגדלים בפועל, ומקבלים תמורה כספית, שאינה נגזרת מהכמות המחולקת בין המגדלים. משמע - אין להקל ראש בטענת המבקשים, שהתוצאה הסטטיסטית של הצבעת רוב מוחלט מבאי האסיפה לטובת ההסדר שהוצע, אינה משקפת בהכרח שרוב מוחלט של חברי האגודה מצדדים במנגנון הזה מתוך שיקול ענייני, ובחינת הדברים לעומק ולגופם. כמו כן, נמצא לנו (וראה סעיף 21-24 לסיכומי המשיבה), שההחלטה השניה של רשם האגודות, זו מיום 13.12.10, כלל לא עמדה בפני באי האסיפה הכללית, שהתקיימה למחרת, 14.12.10, ובמניין שיקולי המצביעים, כמו גם בדיון שקדם לכך, לא יכלו לבחון את השלכת אותה החלטה, גם אם נגדירה כהמלצה והנחיה לא מחייבת. האסיפה לא יכלה לשקול, וממילא לא שקלה, האם ברצונה, במודע ובכוונת מכוון, לסטות מהמומלץ, גם אם עומדת לה הזכות לעשות כן. ונזכור - ההחלטה הקודמת של הרשם, שהרציונל שלה, ותוכנה, אומנם דומים, ניתנה עוד ב- 2008, וחברי האגודה לא היו ערים לקיומה של החלטה עדכנית ו"טרייה" לחלוטין. אין לדעת כיצד היו שיקוליהם מושפעים מכך. ההחלטה, בנוסחה הקיים, אכן פוגעת בזכויות של מקצת חברי האגודה, לחלוקה שווה ושוויונית של משאב המים המשותף, וגם אם לא נעשה הדבר בזדון ובשל יריבויות פנימיות בין החברים, כפי שנרמז ע"י המבקשים, הרי גלום בהחלטה פוטנציאל מקפח כלפיהם. בהינתן הדוקטרינה של התערבות מידתית ומצומצמת בהחלטות אסיפה כללית של אגודה שיתופית, ומתוך הספקות שהועלו לעיל, בדבר תאימות ההחלטה שהתקבלה עם עקרונות רצויים וראויים של שוויון והוגנות כלפי כלל חברי האגודה, באתי למסקנה, שהאיזון המידתי והנכון בין האינטרסים השונים, יהא, שלא על דרך הענקת הסעדים המבוקשים בהמרצת הפתיחה, לאלתר, אלא, על דרך צמצום והגבלת תוקפה של ההחלטה מיום 14.12.10, אך ורק לשנת 2011, תוך חיוב האגודה, כתנאי לקביעת מנגנון חלוקת המכסות לתקופה הבאה, לכנס אסיפה כללית חדשה, שבפניה יובאו הנתונים והשיקולים, שיש לשוקלם, לרבות אלה שבפסק דין זה. האסיפה הכללית תהיה סוברנית, כמובן, לקבל כל החלטה חדשה, כדין, בלי לפגוע בזכות מי מהחברים להעמידה לביקורת שיפוטית, אולם טרם ההצבעה, ואולי אף קודם לכינוס האסיפה, יהא על האגודה לדאוג לכך, שהחברים ייודעו בדבר קיום המלצותיו המנחות של כב' רשם האגודות, כפי נוסחן ותוכנן לעת הרלוונטית, ושיאופשרו דיון והצבעה, על סמך נתונים ובסיס מידע - עובדתי ומשפטי - מלאים, בשקיפות מירבית ובגילוי נאות. כדי לקבל החלטה מושכלת, בדבר מנגנון חלוקת המכסות הראוי לאגודה, על חבריה להיות מצויידים בנתונים על מספר החברים המגדלים, ושאינם כאלה, על מכסת המים העדכנית הניתנת לכל חבר, לפי החלוקה הקיימת, וכאמור, יש גם להביא לידיעתם את עיקרי המבחנים העקרוניים והמשפטיים שיש להם השלכה על ההחלטה, כדוגמת האמור בפסק הדין בתיק זה. איני רואה לקבוע מסמרות בשאלה כיצד יש ליישם באופן מלא ונכון את ההוראות דלעיל, אם על דרך הפצת "דף לחבר", או בצורת הסברים בעל-פה, וחזקה על האורגנים של האגודה, בהנחיית יועציה המשפטיים המנוסים והטובים, שיעשו זאת כהלכה. המרצת הפתיחה נעתרת, חלקית, איפוא, במובן זה, שניתן סעד הצהרתי כפי שפורט לעיל, ואולם, תוך שמובהר, שאיני מורה על ביטול החלטת האסיפה מיום 14.12.10, וזו תוכל להוסיף ולעמוד בתוקפה עד תום שנת 2011, אלא אם כן תבוטל או תשונה ע"י החלטה מאוחרת שתתקבל כדין. בנסיבות העניין, ואף לאור התוצאה, החלטתי שכל צד ישא בהוצאותיו. מושבים נחלות ומשקיםדיני חברותאסיפה כללית