קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בחירה בין שתי תניות בוררות: בוררות בפני רב או בפני גורם אחר? איזו משתי תניות בוררות מחייבת את הצדדים? בענין זה נחלקו הצדדים ונדרשת הכרעה שיפוטית. ההליך המשפטי המבקשים פנו ביום 28.7.10 בהליך של המרצת פתיחה, בה עתרו לאכוף על המשיבים הליך בוררות בפני עורך-דין, בהתאם להסכם מיום 28.8.05 ולקביעותיו של יו"ר לשכת עורכי הדין בישראל. בנוסף, ביקשו לבטל כל הליך שהמשיבים נוקטים בפני כב' הרב יקותיאל אבו חצירה וכל החלטה שתינתן על ידו. בתאריך 4.10.10 הגישו המבקשים "בקשה דחופה למתן צו מניעה במעמד צד אחד", בה עתרו למתן צו מניעה, האוסר על המשיבים להמשיך בהליכים המנוהלים על ידם, במעמד צד אחד, בפני הרב אבוחצירה, וזאת עד למתן פסק דין בהמרצת הפתיחה. המשיבים הגישו תגובתם לבקשה ולהמרצת הפתיחה, והמבקשים מצידם הגישו כתב תשובה. בהחלטתי מיום 27.12.10 נקבע "לא מצאתי מקום ליתן החלטה בבקשה לצו מניעה זמני ללא קיום דיון" ולכן נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 2.1.11, ובמהלכו נשמעו טיעונים גם בעל-פה. טענות המבקשים המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") היא חברה פרטית לפינוי אשפה ופסולת, אשר העניקה שירותיה לעיריית גת, בין השנים 2002-2007. המבקש 2 הוא בעל מניות ומנהל במבקשת. המבקש 3 הוא בעל מניות לשעבר ומנהל במבקשת. המבקשת זכתה במכרז פומבי לאיסוף פסולת ביום 28.8.01 והעבירה את ביצוע העבודות למשיבים 1-2 כקבלני משנה, החל מיום 1.8.05 ועד ליום 15.7.07. ביום 28.8.05 נכרת בין המבקשת לבין המשיבים 1-2 הסכם בכתב, המסדיר את אופן ביצוע העבודות על ידם (להלן: "ההסכם מיום 28.8.05"). מכוח הסכם זה, העבירה המבקשת,לדבריה, כלי רכב וציוד בשווי של מיליוני שקלים לרשות המשיבים 1-2, ואף שילמה למשיבה 1 למעלה מ- 11 מיליון ₪. בהסכם מיום 28.8.05 נכללה תניית בוררות (סעיף 126) כדלקמן: "הצדדים מסכימים למנות בתוך שלושים (30) יום ממועד חתימת הסכם זה בורר מוסכם במחלוקת הכספיות שביניהם, כפי שיפורטו להלן. בהעדר הסכמה או באין תשובה של מי מבין הצדדים להליך הבוררות, הרי שלאחר שלושים (30) יום נוספים מיום הפניה בכתב של צד אחד לצד האחר להליך בוררות, מסכימים הצדדים כי ימונה להם בורר אשר ימונה על ידי יו"ר לשכת עורכי הדין, וזאת לפי פנייה נוספת של מי מהצדדים, ובהודעה על כך שבעה (7) ימים מראש ובכתב לצד השני". בין הצדדים התגלעו מחלוקות שונות, אשר חלקן נדונו בבית המשפט המחוזי באר-שבע ואין זה המקום לפרטן, אלא ככל שהדבר נדרש להכרעה בבקשה זו. המבקשים טוענים, כי המשיבים בחרו להתחמק מניהול הבוררות, כפי שהוסכם ביניהם ולמנוע את קיומה, כפי שבחרו אף להתעלם מהחלטות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אשר ניתנו בה"פ 6076/08 (ע"י כב' השופטת דברת) . לדבריהם, ביום 11.4.10 פנתה המבקשת בכתב למשיבים 1,2 ולבא-כוחם, למינוי בורר מוסכם, לצורך בירור המחלוקת ביניהם. המשיבים לא הגיבו לפנייה זו וביום 25.4.10 פנתה המבקשת 1 ליו"ר לשכת עורכי הדין, בבקשה למינוי בורר על פי ההסכם מיום 28.8.05. יו"ר לשכת עוה"ד מינה את עו"ד דן מרגליות כבורר, אך המשיבים התנגדו למינויו, בטענות של העדר תוקף ההסכם וניהול בוררות אחרת, בפני כב' הרב אבוחצירה. המבקשים טוענים, כי טרם מכתב ההתנגדות ששיגרו המשיבים ליו"ר לשכת עורכי הדין, לא הועלו על ידם טענות כלשהן בנוגע לתוקפו של ההסכם מיום 28.8.05. רק עתה, כשלוש שנים לאחר שהמבקשת 1 קיימה את כל הוראות ההסכם, ולאחר ששילמה למשיבים 1-2 מיליוני שקלים והעבירה להם כלי רכב וציוד יקרי ערך, טוענים המשיבים כי ההסכם איננו בר תוקף, משום שלא ניתן לו, כביכול, אישור של העירייה, כאמור בסעיף 105 להסכם. לגרסת המבקשים, גם אם נצא מנקודת הנחה, כי אי מילוי התנאי הקבוע בסעיף 105 להסכם מאיין, כביכול, את התקשרותם של הצדדים, הרי אין בכך כדי לפגוע בתניית הבוררות, החלה על הצדדים. בנוסף, הצדדים והעירייה פעלו על פי ההסכם מיום 28.8.05 לאורך שלוש שנים, והעלאת הטענה בשלב זה גובלת בחוסר תום לב מוחלט מצד המשיבים. לחילופין נטען, כי על פי הוראות סעיף 141 סיפא, כל הוראה בהסכם נחשבת כהתחייבות עצמאית ונפרדת, והעדר אפשרות לאכוף הוראות כלשהן "...יפורשו באופן המגביל או מצמצם אותן, כך שיאפשר אכיפתן בהתאם לדין החל". לענין קיום הליך הבוררות בפני כב' הרב אבוחצירה, טוענים המבקשים, כי המסמך מיום 16.10.01 אשר מכוחו דורשים המשיבים לקיים הליך בוררות זה, מעולם לא נחתם על ידם. לחילופין נטען, כי לכל היותר, נחתם המסמך בין משיב 3 למבקש 3, בעוד הצדדים להליך הבוררות שבפנינו הם המבקשת (שהתאגדה רק ביום 30.6.05) והמשיבים 1-2. המבקשים מציינים, כי מעולם לא נוהל כל הליך של בוררות ולא התקיימו ישיבות בהשתתפותם בפני הרב אבוחצירה. יתר על כן, החלטות קודמות שניתנו על ידי כב' הרב בוטלו על ידי ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, כך שאין מקום לטענה, כאילו ממשיך להתקיים בין הצדדים הליך בוררות בפני כב' הרב אבוחצירה. טענות המשיבים המשיבים טוענים, כי ביום 15.10.01 נחתם בין הצדדים הסכם שותפות (להלן: "ההסכם מיום 15.10.01", הכולל תניית בוררות, כדלקמן: "ויהיה והצדדים יהיו חלוקים בדעתם מוסכם בזאת כל [כך במקור] שני הצדדים להביא הצעה לפתרון המחלוקת על ידי אדם שיהיה מוסכם על שני הצדדים. והיה ודעתו תתקבל על שני הצדדים ינהגו הנ"ל בהתאם לחוות דעתו. ולא יפנו הצדדים לפסיקת בוררות בפני כבוד הרב יקותיאל אבו חצירה מאשדוד". לדברי המשיבים, ההסכם מיום 15.10.01 נוסח על ידי המבקש 3 ונשלח על ידו ממשרדי המבקשת, לביתו של כב' הרב, כפי שעולה מעיון במסמך. הצדדים החלו לפעול על פי הסכם זה, עד שכעבור 2.5 שנים לערך, המחלוקות ביניהם הגיעו למבוי סתום ובלית ברירה נאלצו המשיבים לפנות לכב' הרב אבוחצירה. המשיבים מלינים על העובדה שהמבקשים לא נענו להזמנות ששוגרו אליהם להליך הבוררות בפני כב' הרב אבוחצירה ולא התייצבו לאף אחת מהישיבות בפניו. למעשה, למעט משלוח מכתבים באמצעות בא-כוחם, לא שיתפו המבקשים פעולה בהליך הבוררות בפניו. במסגרת הדיונים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, נזקק ביהמ"ש לשאלת תוקפן של החלטות ביניים, שניתנו על ידי כב' הרב אבוחצירה. המשיבים התבקשו להמציא לביהמ"ש את הסכם הבוררות המקורי, אך מאחר שהעותק היחיד של ההסכם הופקד בידי כב' הרב אבוחצירה ולא עלה בידיו למוצאו, הופסק ההליך בבאר שבע על דרך מחיקתו. לטענת המשיבים, בהכנות לקראת חג הפסח בשנה הרלבנטית, נמצא ההסכם בביתו של הרב, לאחר שכבר התבקשה מחיקת ההליך, והמקור הועבר לידי המשיבים ע"י עוזרי כב' הרב אבוחצירה, כך שמדובר בהסכם שריר וקיים ועל הצדדים לקיים את הליך הבוררות, בהתאם למוסכם בו. ההסכם מיום 15.10.01 תקף - האמנם? בניגוד לנטען על ידי המשיבים, כאילו המקור של ההסכם מיום 15.10.01 מצוי בידם - המקור לא הוצג. במהלך הדיון הוגש צילום של מסמך, שלדברי המשיבים נשלח אליהם בפקס, ממשרדי המבקשת. המסמך אינו חתום בחתימות מקוריות של הצדדים, והחתימה הנחזית כחתימת המבקש 3 - מוכחשת על ידו. הנה כי כן, לא מקור של הסכם מצוי בפני ולא חתימות אמיתיות. ב"כ המשיבים ער לעובדה, שהמבקש 3 מכחיש חתימתו על המסמך ולכן הודיע, כי ישקול הגשת חוו"ד גרפולוגית בבוא העת. במהלך הדיון טען ב"כ המשיבים "אני טוען שההסכם הוא המקור וחתום בעט שחור... אם ביהמ"ש אומר לי שהמסמך אינו מקורי אלא צילום שנשלח בפקס, אני טוען שזהו מסמך מקורי שנחתם בעט שחור" (ע' 3 ש' 26). כאמור, המסמך הוצג באולם בית המשפט ולפי מראהו, אין מדובר במקור, אלא בצילום בלבד, שנשלח כנראה ממכשיר פקס כלשהו, ולא ניתן ללמוד דבר ממנו בשאלת החתימות. בשלב זה, לאור העובדה שאין בידי המשיבים אפשרות להציג את ההסכם המקורי, והחתימות ע"ג המסמך אינן נראות כחתימות מקוריות כלל ועיקר, אלא כצילום, אין בפני כל ראיה כי ההסכם נחתם ביום 15.10.01, או בכל מועד אחר, על ידי הצדדים לו. משלא הוכח קיומו של ההסכם, אין למעשה צורך להידרש לתנאיו, לרבות תניית הבוררות שתתקיים בפני הרב אבוחצירה, ואין יסוד לטענה, כי הצדדים קשורים בעבותות לתנייה זו. אם לא די בכך, עיינתי במסמך, הנחזה להיות הסכם מיום 15.10.01, והוא אכן נערך בין המבקש 3 לבין המשיב 3 בלבד. הצדדים למחלוקת שבפני - המבקשת (שהתאגדה רק ביום 30.6.05, כעולה מאישור רשם החברות) והמשיבים 1-2, אינם צד לאותו הסכם, ולכן תניית הבוררות בפני כב' הרב אבוחצירה אינה מחייבת אותם. ההסכם מיום 28.8.05 מבטל כל הסכם קודם מערכת היחסים בין הצדדים החלה כבר בשנת 2002. בשלב מסוים, ביקשו הצדדים להסדיר את היחסים ביניהם, בהסכם מיום 28.8.05. הסכם זה נועד להחליף כל הסכם קודם, כפי שנקבע בו מפורשות (סעיף 4): "הסכם זה הינו מלא וממצה בין הצדדים, לגבי הנושאים והעניינים הנדונים בו, והוא מחליף ומבטל כל מצג, הסכם, משא ומתן, זיכרון דברים וכל מסמך אחר ששררו או הוחלפו (בין בכתב ובין בעל-פה) בין הצדדים בנשואים [כך במקור] ובעניינים האמורים קודם לחתימת הסכם זה" אמור מעתה, גם אם ההסכם מיום 15.10.01 נחתם כדת וכדין, משבחרו הצדדים לאותו הסכם (המבקש 3 - ניסן סעידיאן והמשיב 3 - אמיל כהן) להתקשר, יחד עם אחרים, בהסכם מיום 28.8.05 ולציין בסעיף 4, כי "הסכם זה... מחליף ומבטל כל מצג, הסכם...אחר" - בטל ועבר מן העולם ההסכם מיום 15.10.01, לרבות תניית הבוררות בפני הרב אבוחצירה, שנכללה בו. המשיבים לא הלינו כנגד תוקפו של ההסכם מיום 28.8.05 ב"כ המשיבים אינו מכחיש, כי טענתם בדבר חוסר תוקפו של ההסכם מיום 28.8.05, הועלתה על ידם לראשונה, רק בתום מערכת היחסים העסקית בין הצדדים, אשר נמשכה כשנתיים וחצי. במהלך אותם שנים שימשה המשיבה 1 כקבלן משנה של המבקשת, לצורך ביצוע עבודות פינוי אשפה ופסולת, עבור עיריית קרית גת, מכוחו של אותו הסכם. המחלוקת הכספית הנטושה בין הצדדים אינה נושא להחלטה זו. גלוי וידוע, כי לצדדים טענות הדדיות האחד כלפי משנהו, ואלה תתבררנה בהליך של בוררות, כפי שהוסכם בין הצדדים. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מן התחושה, כי המשיבים ראו עצמם קשורים ומחויבים לפעול על פי ההסכם מיום 28.8.05, כל עוד הדבר תאם את צרכיהם, ונזכרו להעלות ספיקות ביחס לתוקפו, רק כאשר נתגלע סכסוך בין הצדדים. לא נתקבל אישור העירייה אכן, ההסכם מיום 28.8.05 קובע (סעיף 105), כי "... תוקפו של הסכם זה מותנה, כפוף ותלוי בקבלת אישור גזבר עירייה, ראש העירייה והחשב המלווה (להלן: "האישור)...". ב"כ המבקשים טוען, כי סעיף 105 הוסף להסכם, למקרה בו העיריית תמנע את יישום ההסכם, אך הצדדים ידעו במפורש, כי האישור איננו נדרש כלל ועיקר לצורך ביצוע ההתקשרות ביניהם. כראיה לכך מציין ב"כ המבקשים, כי לא זו בלבד שהעירייה לא מנעה את יישום ההסכם, אלא הצדדים פעלו על פיו במשך שנתיים וחצי, עד להפסקת מתן שירותי התברואה לעירייה, ביום 15.7.07. ב"כ המשיבים טען, כי עו"ד בראש, ב"כ המבקשים, הסביר את התנייה הזו לאחד הנוכחים באולם ואמר לו שרק אם יתקבל אישור העירייה, רק אז ההסכם יכנס לתוקף (ע' 4 ש' 12). בין אם ניתן הסבר מעין זה ע"י עו"ד בראש ובין אם לאו, התנהגות הצדדים לאורך שנתיים וחצי מלמדת, כי לא המתינו לאישור העירייה, אלא פעלו על פי ההסכם, מתוך הנחה משותפת, כי ההסכם תקף. העירייה מצידה, לא העלתה כל הסתייגות לגבי תוקפו של ההסכם, אשר מכוחו ביצעו המשיבים את עבודות התברואה בפועל. יתירה מכך, אישור העירייה נדרש על פי דין, כדי למנוע מצב בו תיווצר התחייבות כספית מטעם העירייה, ללא ידיעתם והסכמתם של הגורמים המוסמכים מטעמה. סעיף 203(א) לפקודת העיריות קובע כדלקמן: "חוזה, כתב התחייבות הסדר פשרה המוגש לבית המשפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין או תעודה אחרת...שיש בהם התחייבות כספית מטעם העירייה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליה בשם העירייה בצד חותמת העירייה, ראש העיר והגזבר". דרישת החתימה המיוחדת על כתב התחייבות או הסכם, המוגש לאישורו של בית המשפט, נועדה למנוע את הסיטואציה, בה על דעת ראש העיר לבדו, התחייבה העירייה בהתחייבות כספית כלפי צד שלישי, ללא אישור הגורמים המוסמכים. בה"פ (חי') 258/06 סלנר הנדסה בע"מ נ' עיריית נהריה הודגש, כי הדרישה לחתימת ראש העיר והגזבר כאחד, אינה דרישה צורנית בלבד, אלא דרישה מהותית, אשר אם לא נתקיימה אין לקיים את החוזה: "סעיף 203 מציב דרישות צורניות נוקשות, שנועדו להבטיח שימוש זהיר ומבוקר בכספי ציבור. דרישת החתימה המיוחדת אינה ראייתית (פרובטיבית) גרידא, אלא דרישה קונסטיטוטיבית, המקימה את התחייבותה של העירייה. ככלל, בית המשפט לא יתן תוקף להסכם שאינו עומד בדרישות הסעיף, גם במקרים בהם יוביל הדבר לכאורה לעיוות דין -ע"א 739/86 שם אור נ' עיריית קרית גת פ"ד מד(2) 562 (1990). ניתן להתעלם מהעובדה שהסכם לא נחתם ע"י ראש העיר והגזבר, כאשר העירייה מסכימה במפורש, או בדרך של התנהגות, לקיים את ההסכם. הדבר אפשרי כאשר הסכמתה של העירייה להסכם ולתנאיו אינה מוטלת בספק (כפי שנקבע, בע"א 449/73 המועצה המקומית יסוד המעלה נ' מילוסולובסקי, פ"ד כח(1) 421). בפסק דיני ת.א (ב"ש) 7139/03 מינהל מקרקעי ישראל נ' עיריית אילת ואח' (מיום 14.12.10, ), התייחסתי בפרוטרוט לדרישות החתימה המיוחדת, ככל שהן מועלות על ידי עירייה, המתכחשת לתוקפו של הסכם שלא נחתם כדין עמה. בענייננו, אין צורך להידרש לטענות אלה, שכן העירייה אינה צד להליך ולא נשמעה מצידה כל טענה לגבי תוקפו של ההסכם. הטענה, כפי שהועלתה על ידי ב"כ המשיבים, לא נועדה אלא להוות קולב לתלות בו את חוסר נכונותם של המשיבים להכיר בהסכם, הגם שלאורך כל תקופת ההתקשרות, לא נאמר דבר וחצי דבר על ידם בנידון. אינני מקבלת את הטענה ואני סבורה, כי גם אם לא ניתן על ידי העירייה אישור להסכם, התנהגותם של הצדדים מהווה אישור מספיק לתוקפו המחייב - בינם לבין עצמם. התכחשות לתוקפו של המסמך בשלב זה, שנועדה כל כולה כדי להתחמק מתניית הבוררות, עליה הוסכם ביום 28.8.05, אכן גובלת בחוסר תום לב. סוף ענין הבקשה מתקבלת וניתן בזאת צו מניעה כמבוקש, האוסר על המשיבים להמשיך בהליכים המנוהלים על ידם, במעמד צד אחד, בפני כב' הרב אבוחצירה, וזאת עד למתן פסק דין בהמרצת הפתיחה. בשולי החלטתי אוסיף המלצה, כי המשיבים ישקלו את האפשרות להסכים לקיום הבוררות בפני הבורר שמונה ע"י יו"ר לשכת עורכי-הדין, מאחר שיש בכך לקדם את הדיון בטענות שני הצדדים כאחד. המשיבים ישאו בהוצאות הבקשה בסך 15,000 ₪. יישוב סכסוכיםבוררות