המחלוקת העיקרית בתיק זה ממוקדת בשאלת פרשנותו של סעיף 7 להסכם לעניין חלוקת התקבולים שהתקבלו ממשרד הפנים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בחירות מקומיות - חלוקת תקבולים ממשרד הפנים: הנתבע 1, ד"ר צביקה ברקאי (להלן: "ברקאי" או "הנתבע"), הציג את מועמדותו ערב הבחירות המקומיות בשנת 2008, לראשות העיר קריית ביאליק ולמועצת העיר קריית ביאליק, במסגרת רשימת "מנהיגות חדשה". ביודעו כי "אם אין קמח אין תורה", חבר ברקאי אל אביו של התובע, רן הרינג, אשר נאות לתרום לו ממרצו וממשאביו הכספיים, ולסייע לברקאי במרוץ לראשות העיר בראש רשימת "מנהיגות חדשה", כנגד הכנסת בנו, התובע, שהיה אז בן 24 בלבד, למקום מכובד ברשימה. בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה האם הובטח לתובע, בתחילה, מקום שלישי או מקום שני ברשימת "מנהיגות חדשה". ואולם, אין חולק כי בסופו של דבר עוגנה בכתב, ההסכמה למקם את התובע במקום השני ברשימה, בהסכם משולש מיום 14.8.08 בין התובע לנתבעים, אשר מפאת חשיבותו לענייננו, יצוטטו ממנו החלקים הרלוונטיים: "הואיל ובכוונת צביקה להתמודד לראשות עיריית קריית ביאליק בראשות תנועת מנהיגות חדשה ולמועצת עירית קרית ביאליק במסגרת הרשימה ו/או בכל שם אחר. והואיל והצדדים הגיעו ברוח טובה ובהבנה להסכמות בנוגע לשיתוף פעולה שביניהם למטרת הרצתו של צביקה ברקאי לראשות העיר והרצת הרשימה למועצת העיר. אי לכך ובהתאם לזאת הוצהר, הותנה והוסכם בין הצדדים כדלקמן: "1. יניב מתחייב לעשות את כל שאיל ידו באמצעות אמצעים חוקיים, לצורך העמדתו של צביקה לרשות העיר וכן הכנסת הרשימה למועצת העיר. 2. צביקה מצהיר ומתחייב בזאת לנאמנות ושיתוף פעולה מלא מצדו עם יניב, לצורך הגעה למטרה שהציבו השניים בפני עצמם ובפני הרשימה. 3. צביקה מצהיר ומתחייב בזאת כי יניב יהא מספר 2 ברשימת המועמדים למועצת העיר, אחרי ראש הרשימה, צביקה מטעם רשימת מנהיגות חדשה ו/או רשימה אחרת שאליה הצטרף צביקה ובהסכמת יניב בלבד. 4. מוסכם שצביקה יעשה כל מאמץ על מנת שיניב יהיה סגן ראש העיר. מכל מקום, במידה ולמנהיגות חדשה יהיה סגן ראש עיר אחד, ימונה יניב לתפקיד, כל שכן במידה וקיימים מספר רב יותר של סגנים אזי ימונה יניב לאחד מהם. 5. מוסכם וידוע שיניב יהיה שותף מלא לכל ההחלטות שקשורות לשיתוף פעולה זה או אחר עם מפלגות אחרות בכל שלב שהוא. 6. בנוגע ל"סיבוב הראשון" של הבחירות - צביקה ויניב מתחייבים להתמודד עד סוף סיבוב זה לשיתוף פעולה מלא באופן עצמאי ברשימת מנהיגות חדשה וללא התחברות לגוף ו/או מפלגה אחרת ובכל מקרה, החלטה בנושא זה תתקבל בהסכמתם המשותפת של שני הצדדים בלבד. 7. כספים: בנוגע לתקבולים ממשרד הפנים, (החזרי ההוצאות), מהכספים הראשונים יחולקו סך של עד 50,000 ₪ להתחייבויות פעילים שהובטחו על ידי צביקה ו/או יניב, במידה וצביקה לא ייבחר כראש עיר, יחולקו החזר ההוצאות כדלקמן: 50% יניב ו- 50% צביקה, לפי השקעתם, כנגד חשבונית מס כחוק". בסופו של יום, ולמגינת ליבם של בעלי הדין, זכתה רשימת "מנהיגות חדשה" למנדט אחד בלבד, ורק ראש הרשימה, ברקאי, נכנס למועצת העיר. המחלוקת העיקרית בתיק זה ממוקדת בשאלת פרשנותו של סעיף 7 להסכם לעניין חלוקת התקבולים שהתקבלו ממשרד הפנים. בעניין זה, הוצאה תעודת עובד ציבור ביום 02.12.10 על ידי עו"ד איילת פישמן ממשרד הפנים, שם צוין על ידה כי במסגרת מימון הבחירות, ובהתאם לחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), התשנ"ג-1993, שולמו לרשימת "מנהיגות חדשה" בראשותו של ברקאי, הסכומים הבאים: א. מקדמת מימון בסך של 56,300 ₪ ששולמה ביום 25.09.08. ב. תשלום ביניים בסך של 23,736 ₪ ששולם ביום 25.12.08, לאחר שרשימת "מנהיגות חדשה" זכתה במנדט אחד. ג. תשלום סופי בסך של 7,536 ₪ ששולם ביום 25.05.10. ד. בסה"כ שולם סך של 87,599 ₪, ואולם חולט ערבון בסך של 19,000 ₪ בגין הצעת הנתבע לראשות העיר. מתעודת עובד ציבור זו עולה איפוא כי התקבולים שהתקבלו ממשרד הפנים, לאחר חילוט הערבון בסך של 19,000 ₪, מסתכמים בסך של 68,599 ₪. למרות האמור נמנע ברקאי מלדווח בתשובות לשאלון שניתנו על ידו ביום 30.9.09, אודות מקדמת המימון, והזכיר רק את התשלום בסך של כ- 23,000 ₪. התובע טוען כי על פי סעיף 7 להסכם בין הצדדים, בעניין הכספים, הוא זכאי לקבל 50% מן התקבולים שהתקבלו ממשרד הפנים לאחר קיזוז העירבון שחולט, היינו: סך של 34,299.5 ₪. הנתבעים טוענים כי הפרשנות בה אוחז התובע, הינה פרשנות שגויה שאינה מתיישבת עם לשון הסעיף ועם תכליתו, כאשר, לטענתם, גם במקרה בו לא נבחר ברקאי לראשות העיר, יש לשלם תחילה את התשלום לפעילים שנקבע בסעיף 7 להסכם, ורק מהיתרה שתיוותר, אם תיוותר, יחולקו הכספים, בחלוקה שווה, בהתאם לחשבוניות מס כחוק. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי אין להביא בחשבון במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים את הסך של 56,300 ₪ אשר שולם כמקדמת מימון, ושימש כבר בעת קבלתו לכיסוי חלק מן התשלומים השוטפים ששילמו הנתבעים. לטענתם, מקדמת המימון אינה נחשבת ואינה יכולה להיחשב כהחזר הוצאה. עוד נטען כי התובע אישר את דבר קבלת מקדמת המימון עם קבלתה, ולא דרש אז את חלקו, שכן כוונת הצדדים בהסכם הייתה להחזר ההוצאות שתתקבלנה לאחר הבחירות בעקבות הישגיהם של התובע והנתבעים, ולאחר התשלום לפעילים. הנתבעים מפנים לסעיף 14 לכתב ההגנה, שם הבהירו כי לאחר הבחירות התקבל סך של 23,000 ₪, אשר מתוכו קוזז סך של 19,000 ₪, וזאת מבלי שהוגש כתב תשובה, ומבלי שהתובע מחה על האמור בכתב ההגנה ובתצהיר הנתבע. לבסוף, טוענים הנתבעים כי סעיף 7 להסכם דורש הצגת חשבוניות מס כחוק, כאשר בפועל כל החשבוניות שהציג התובע, הוצאו על ידי חברה בע"מ בשם "טלרן מסרים מידיים בע"מ" (להלן: "טלרן"), ולא על ידי התובע. הנתבעים טוענים כי ככל שהסתייע התובע בטלרן, עשה כן על דעת עצמו וללא ידיעת הנתבעים, וזאת בניגוד מוחלט להוראות סעיף 1 להסכם בין הצדדים, בו מתחייב התובע "לעשות כל שאל ידו באמצעים חוקיים לצורך העמדתו של צביקה לראשות העיר...". הנתבעים טוענים כי אם הוצאו כספים על ידי טלרן, נעשה הדבר באופן לא חוקי, ובניגוד להוראות סעיף 16(א) לחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), התשנ"ג-1993, לפיו "לא יקבלו סיעה, רשימה, מועמד לראש מועצה אזורית או מועמד בבחירות מיוחדות לראש רשות, במישרין או בעקיפין, כל תרומה מתאגיד בארץ או בחוץ לארץ", מה גם שטלרן התקזזה בגין המע"מ. הראיות: מטעם התובע העיד התובע לבדו, כאשר במהלך עדותו צירף מסמכים אשר סומנו ת/2, המעידים על ההוצאות שהוצאו על ידי טלרן שבבעלותו, לצורך מימון הבחירות. לדבריו, מדובר בקבלות חלקיות בלבד, והוצאותיו הגיעו לכדי כ- 300,000 ₪. מטעם הנתבעים העיד הנתבע בעצמו, וכן מי ששימש ראש מטה הבחירות מטעם הנתבעים, סא"ל במילואים גבי מדואל, אשר בעדותו שעשתה רושם אמין ומהימן, העיד כי קיבל מאת ברקאי לאחר הבחירות סך של 45,000 ₪ לשם תשלום לפעילים: "אנשים דפקו לי בבית, גם אחרי הבחירות, מעל 3 שבועות, אחרי שאני באתי לצביקה ואמרתי לו שפעילים דופקים בדלת, שהם צריכים לקבל את הכסף, ישבתי עם בתו וקיבלתי ממנו כסף במזומן והתחלתי לשלם לפעילים. לאחר הבחירות אני שלמתי כסף לפעילים מכספו של צביקה בסכומים של 45,000 ₪ במזומן" (פרו', עמ' 9, ש' 5-1). אני ערה לכך שהנתבע לא הציג כל ראיה נוספת המעידה על התשלום לפעילים, מלבדו עדותו בעל-פה של מדואל. ואולם, מדואל כלל לא נחקר בחקירה נגדית על דבריו אלו, לעניין התשלום לשכר הפעילים, ואף בסיכומיו כלל לא התעמת התובע עם דבריו של מדואל, ולא טען כי התשלום לפעילים לא הוכח, כאשר הטענה היחידה שהשמיע התובע בסיכומיו היא כי לפי פירושו הנכון של ההסכם, אין להתחשב בתשלום לפעילים, במקרה שהנתבע לא נבחר לרשות העיר. לפיכך, נקודת המוצא בהכרעתי תהא כי תשלום זה, בסך של 45,000 ש"ח שולם לפעילים. דיון והכרעה: בטרם נפנה לדון במחלוקת הפרשנית שנתגלעה בין הצדדים, יש לומר מספר מילים על הרקע לחתימת ההסכם ועל פערי הכוחות בין הצדדים עובר לחתימה עליו. בעניין זה הסביר ברקאי בעדותו כי: "בשלב מסויים החלו מערכות העיתונים לקיים עלי מערכת לחצים גדולה שאני אשלם להם כספים עבור פרסומים בתמורה לכך שיסקרו אותי בכתבות. אז הלכתי לאביו של התובע שפנה אלי כמה פעמים קודם לכן ואמר שיש לו מערכת שלמה של אמצעים ייחודיים שמאוד חשובה בבחירות. הוא דרש תמורה פוליטית באמצעות משרד (צ.ל. משרה, ע.א.) ליניב. לא הסכמתי עד הרגע שראיתי שאני במצב של אין ברירה." (פרו', עמ' 10, ש' 20-18). לדברי ברקאי, חודשיים או שלושה לפני הבחירות החל התובע להעביר אליו הסכמים לחתימה "שאת כולם דחיתי כי היו בהם כל מיני סעיפים" (פרו', עמ' 10, ש' 29). ואולם, ביום חתימת ההסכם נתבקש הנתבע להגיע למשרד התובע, ושם הובהר לו על ידי התובע כי: "או שאני חותם או שהוא (הכוונה לתובע, ע.א.) לא עושה כלום" (פרו', עמ' 10, ש' 31). מכאן, שבעת חתימת ההסכם היו פערי כוחות משמעותיים ביכולת המיקוח של שני הצדדים, באופן שלתובע הייתה עדיפות ברורה וניכרת "כבעל הממון". הנתבע נאלץ לחתום על ההסכם, בדלית ברירה כשהוא מבין שאם לא יעשה כן, ינעל ברז המימון בפניו. ומכאן ניגש למחלוקת הפרשנית בעניין סעיף 7 להסכם. התובע, כאמור, קורא את הסיפא לסעיף 7 להסכם במנותק מן הרישא העוסקת בתשלומים לפעילים, כאשר, לטענתו, התשלום לפעילים חל רק בנסיבות בהן הנתבע נבחר לראשות העיר, מה שלא התרחש בענייננו. הנתבעים, לעומתו, טוענים כאמור, כי כוונת הצדדים הייתה להחיל את התניה שעניינה תשלום הכספים הראשונים לפעילים, הן בנסיבות בהן ברקאי נבחר לראשות העיר, והן בנסיבות בהן לא נבחר. לדברי ברקאי בעדותו: "הכוונה היתה שהוא מוציא את ההוצאות שלו, אני את שלי, מה שנשאר בקופת המפלגה אחרי יום הבחירות יחולק ביננו, כאשר לפני כן, 50,000 ש"ח ילכו לפעילים. זה לא היה קשור לשאלה אם אבחר לרשות (צ.ל. ראשות, ע.א.) העיר אם לאו" (פרו', עמ' 11, ש' 13-11). במחלוקת זו אני מעדיפה את הפרשנות בה אוחז הנתבע. הפרשנות בה אוחז התובע מעוררת קושי. שכר הפעילים קיים, הן בנסיבות שבהן ברקאי נבחר לראשות העיר, והן בנסיבות שלא נבחר. ואם כך, לכאורה, אין הצדקה לעשות הבחנה בין מצב בו הנתבע נבחר לראשות העיר לבין מצב בו אינו נבחר. והדברים אמורים ביתר שאת בהתחשב בכך שהרישא העוסקת בשכר הפעילים, אינה מתייחסת רק להתחייבות כלפי פעילים של ברקאי, אלא גם להתחייבויות כלפי פעילים של התובע. ואולם, לקושי זה מסר התובע הסבר מניח את הדעת. התובע הסביר כי אילו היה הנתבע נבחר לראשות העיר, הייתה מפלגת "מנהיגות חדשה" מקבלת 4-3 מנדטים, ו- "במקרה זה היה ברור שיהיה מספיק כסף לסגור את כל ההוצאות גם שלי וגם שלו" (פרו', עמ' 6, ש' 31). ולכן, הוסכם, לדבריו, כי אם ייבחר ברקאי לראשות העיר, ישולם שכר הפעילים מן הכספים הראשונים. לעומת זאת, בנסיבות בהן ברקאי לא ייבחר לראשות העיר, עשויה קופת המפלגה להיות חסרה, באופן שלא יהא בה די כדי לכסות את הוצאות שני הצדדים, ולכן, לטענת התובע, במקרה כזה, לא חלה הרישא המתייחסת לסילוק שכר הפעילים. ודוק, לא נעלמו מעיניי הכלל הפרשני, לפיו יש להתחקות אחר אומד דעת הצדדים על יסוד ההנחה כי פעלו כאנשים הגונים וסבירים (ע"א 6025/92 צמיתות בע"מ נ' חרושת חימר בע"מ, פ"ד נ(1) 826 (1996); וכי "מן הראוי לפרש חוזה, ככל שלשון החוזה מאפשרת, באופן שיתיישב עם החובה לנהוג בתום-לב" (ע"א 3833/93 ד"ר לוין נ' לוין, פ"ד מח(2) 862, 870 (1994). ואולם, אין הכרח לומר כי אימוץ פרשנות התובע פירושו התנערות מתשלום שכרם של הפעילים, אלא שכל צד ייאלץ לשלם מכספו את התחייבויותיו כלפי הפעילים. ואולם, גם אם נלך לשיטתו של התובע, נמצא כי בסעיף 7 להסכם קיימת לקונה באשר לאופן החלוקה של הכספים העולים על 50,000 ₪ שישולמו לפעילים במקרה שברקאי יזכה בבחירות לראשות העיר. התובע מסכים בעדותו כי אילו היה הנתבע נבחר לראשות העיר, היה הנתבע מקבל 4-3 מנדטים, וכאמור, "במקרה זה היה ברור שיהיה מספיק כסף לסגור את כל ההוצאות גם שלי וגם שלו" (פרו', עמ' 6, ש' 31). גם הנתבע הבהיר כי אם היה נבחר לראשות העיר, היו נותרים כ- 150,000 ₪: "דובר שיכנסו שלושה מנדטים שזה בערך 270,000 ₪ ולפי דרך זו היו נשארים בערך 150,000 ₪ בקופה. דובר על כך שיום הבחירות יעלה 70,000 ₪, עוד הוצאות שידעתי שיש למפלגה. בערך היה אמור להשאר 150,000 ₪ וזה יתחלק חצי חצי לאחר שינוכה מסכום זה הכספים שסברתי שיש לשלם לאנשים שעבדו בהתנדבות" (פרו', עמ' 11, ש' 18-15). ואולם, אם כך הדבר, כיצד זה שהצדדים בחרו להסדיר רק את שכר הפעילים שלא יעלה על 50,000 ₪, ולא טרחו להסדיר את חלוקת "הכסף הגדול" מעבר לשכר הפעילים? לקושייה זו יש רק הסבר אחד, והוא זה שניתן בעדותו של ברקאי אשר העיד כי בנוסח קודם יותר של ההסכם צוין כי אם הנתבע ייבחר לראשות העיר, יתרת הכספים תחולק ביחס של 60% לתובע ו- 40% לנתבע (פרו', עמ' 11, ש' 2-1) בעוד שאם ברקאי לא ייבחר, יחול האמור בסיפא של ההסכם לעניין חלוקה שווה. מדבריו אלה של הנתבע ניתן לומר כי הנוסח הקודם היה 'לערך' כזה: "בנוגע לתקבולים ממשרד הפנים (החזרי הוצאות) מהכספים הראשונים יחולקו סך של עד 50,000 ₪ להתחייבויות פעילים שהובטחו על ידי צביקה ו/או יניב והיתרה תחולק 60% יניב ו- 40% צביקה, במידה וצביקה לא יבחר לראשות העיר, יחולקו החזר ההוצאות - 50% יניב ו- 50% צביקה, לפי השקעתם כנגד חשבוניות מס כחוק". אין חולק כי הצדדים הסכימו בסופו של דבר לחלוקה שוויונית של הכספים, הן במקרה שברקאי ייבחר לראשות העיר, והן במקרה שלא ייבחר, ולכן, כפי הנראה, נמחק הסעיף המתייחס לחלוקה ביחס של 60-40 אחוז, מבלי שהצדדים נותנים את הדעת לקושי הלשוני שנגרם כתוצאה מתיקון "שלומיאלי" זה. ואולם, דבריו של ברקאי בעדותו לעיל מלמדים אותנו כי השמטת החלוקה ביחס של 60-40 אחוז, פירושה שהצדדים ביקשו להחיל בשני המקרים חלוקה שווה, ולא שהתכוונו לשלם את הכספים הראשונים לפעילים רק במקרה שברקאי ייבחר לראשות העיר. יצוין כי ב"כ התובע בסיכומיו מצטט בהסכמה, בסעיף 11 לסיכומיו, את דברי ב"כ הנתבע בהקשר זה. ואולם, הוא מתעלם מן העובדה שבמקרה כזה הגיוני וסביר יותר לפרש את הרישא המתייחסת לכספים הראשונים שישולמו לפעילים, הן ביחס לנסיבות בהן ברקאי ייבחר לראשות העיר, והן בנסיבות שלא ייבחר. גם אם תאמר כי שתי הפרשנויות המוצעות הינן סבירות והגיוניות, הרי שחל בענייננו כלל הפרשנות לרעת המנסח. אמנם, תיקון מס' 2 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), בו התווסף סעיף 25(ב1) לחוק החוזים, הקובע כי "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו", נכנס לתוקפו רק ביום 17.01.11, היינו: לאחר החתימה על ההסכם שבמחלוקת. אולם, אין הדבר מעלה או מוריד שכן כלל הפרשנות לרעת המנסח או כלל הפרשנות כנגד "הצד החזק" היה טבוע היטב בפסיקה עוד לפני התיקון (ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221 (1993); וראו, גם: דברי כב' השופט טירקל בע"א 4651/95 בני סעיד חמודה קבלני עבודות קווי מים נ' המועצה המקומית עראבה, פ"ד נ(5) 81 (1997). ואכן, בדברי ההסבר להצעת החוק, צוין במפורש כי מטרת התיקון הייתה "לקבוע כי במקרה שבו יש מספר פירושים אפשריים, יעוגן בחוק הכלל שכבר אומץ בפסיקה בדבר פרשנות נגד המנסח" (הצעת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2) (כללי פרשנות חוזה), התש"ע-2010, ה"ח הכנסת התש"ע 335, 198). משאימצתי את פרשנות הנתבעים, אני קובעת כי מתקבולי משרד הפנים יש להפחית את הסך של 45,000 ₪ ששולמו מכספו הפרטי של ברקאי לפעילים. מקדמת מימון הבחירות: מתעודת עובד הציבור עולה, כאמור, כי מקדמת מימון הבחירות עמדה על סך של 56,300 ₪, ושולמה ביום 25.09.08, היינו: לאחר חתימת ההסכם מיום 14.08.08. אין לקבל את גרסתו של ברקאי, לפיה כוונת הצדדים הייתה להחיל ההסכם רק על התקבולים שיתקבלו ממשרד הפנים לאחר הבחירות. לפירוש זה אין עוגן בלשון החוזה, ולטעמי, כוונת הצדדים הייתה להחיל את הוראות ההסכם ביחס לכל הכספים שיתקבלו ממשרד הפנים לאחר חתימת ההסכם, יהא כינויים אשר יהא. לפיכך, בהעדר החרגה מפורשת ביחס למקדמת המימון, סבורני כי יש להחיל הוראות ההסכם על תשלום זה. העובדה שהתובע לא ביקש את "חלקו" כבר בעת העמדת מקדמת המימון אך טבעית והגיונית, בשים לב לכך שמערכת הבחירות טרם הסתיימה. ואולם, אין בכך לשכנעני כי כוונת הצדדים הייתה שלא להחיל את הוראת סעיף 7 להסכם על מקדמת המימון שהתקבלה לאחר חתימת ההסכם. החשבוניות: הנתבעים טוענים כי דינה של התביעה להידחות משום שהתובע לא הציג, בהתאם להוראת סעיף 7 להסכם, חשבוניות המעידות על ההוצאות בהן נשא, אלא חשבוניות של טלרן שבבעלותו. טענה זו אין בה, לטעמי, לסייע לנתבעים. סבורני כי פרשנות ההסכם על רקע תכליתו ואומד דעת הצדדים בעת חתימתו, מחייבים את המסקנה שהתובע והחברות שבבעלותו, חד היו הם, וכי מבחינת הנתבעים, התובע או מי מטעמו (כגון: חברות בשליטתו) היו בבחינת היינו הך. הנתבעים נתנו לתובע "יד חופשית" לפעול ככל שימצא לנכון, מבלי "לפשפש בציציות", ומבלי שברקאי מתעניין התעניינות של ממש באשר למקורות מהם מוזרמים הכספים על ידי התובע. נראה שהוא העדיף לא להתעניין ולא לדעת, כאשר סעיף 1 להסכם בו מצוין כי התובע יעשה כל אשר לאיל ידו "בדרכים חוקיות", אינו אלא 'עלה תאנה' להתכסות בו. כפי שהעיד התובע: "אני מפנה את בית המשפט להסכם סעיף 1- שם אומר הנתבע כי אעשה כל אשר לאל ידי - כלומר צביקה אמר לי שלא נגדיר כמה כסף שם והוא אמר לי שאני ידוע מה טוב לרשימה. כלומר אם אני הייתי צריך להוציא עוד כספים מכיסי - הוצאתי בלי לעשות חשבון" (פרו', עמ' 5, ש' 31-29); וכן: "צביקה אמר לי שנפרסם קצת בעיתונות, הוא לא שאל אותי מה אני משלם. הוא שאל אם אוכל לשים עמוד אני השבתי בחיוב. הוא אמר לי שצריך פליארים- הפניתי אותו למאזי רות..." (פרו', עמ' 6, ש' 15); ובהמשך: "הוא שם את ידו על ידי במשרד שלי, הוא אמר לי: "יניב אני סומך עליך, שאתה תעשה כל מה שצריך. בגלל זה לא הכנסנו סכומים כדי לא להגביל את עצמנו" (פרו', עמ' 7, ש' 26-24). גם ברקאי, כפי שהעיד על עצמו, לא באמת התכוון בסופו של יום לבדוק את החשבוניות שיוצגו בפניו על ידי התובע, אלא להתחלק בכספים שיתקבלו ממשרד הפנים, שווה בשווה, לאחר תשלום שכר הפעילים. כפי שהעיד בפניי: "מאחר ובתחילת הדרך לא סוכם כמה כל אחד מוציא, גם לא הייתה כוונה בסיום ההליך לבחון את ההוצאות שכל אחד מוציא" (פרו', עמ' 11, ש' 7-5). אין צורך לומר כי עדותו זו של ברקאי שומטת את הקרקע, הן תחת טענתו כי התובע אינו זכאי לתשלום משום שלא הציג חשבוניות, והן תחת טענתו כי התובע אינו זכאי לתשלום משום שחלק מן ההוצאות לא קיבלו את אישורו ו/או הוצאו בניגוד לדעתו. ואם בכך לא סגי, מחקירת הנתבע עולה כי בין הצדדים התנהל מו"מ בניסיון לייתר הגשת התביעה. בסופו של דבר, המו"מ נכשל, ואולם התברר מעדות הנתבע כי הסיבה לכישלון המו"מ אינה נעוצה בשלל הטענות שהעלה ברקאי בדיעבד, מן הגורן ומן היקב, לעניין החשבוניות ו/או אי החוקיות שבתרומות, אלא חילוטן של הערבויות בסך של 19,000 ₪ על ידי משרד הפנים. וראו, בעניין זה, עדות הנתבע: "רק כדי למנוע ישבנו ובדקנו אפשרות להגיע להסכמה. נפגשתי עם הוריו של התובע ועם אחיו ובאותו שלב הייתי מוכן לתת 10,000 ₪ כדי למנוע את כל התהליך הזה. אז קיבלתי הודעה שחילטו לי 19,000 ₪ ממשרד הפנים ובנסיבות ואחרי שבדקתי את עצמי טוב, לא מצאתי שום סיבה שהתובע צריך לקבל אגורה אחת" (פרו', עמ' 14, ש' 28-24). דבריו אלו של הנתבע יש בהם להעיד על אומד דעתו מלכתחילה, בבחינת סוף דבר מעיד על ראשיתו (ראו והשוו לענין הסכמה הנלמדת מהתנהגות הצדדים לאחר גיבוש ההסכמה: דנ"א 2401/95 נחמני נ' נחמני, פ"ד נ(4) 661, 760-759 (1996). נראה כי מלכתחילה, הטעם שעמד מאחורי הדרישה להצגת חשבוניות, היה שצד לא יקבל יותר כספים מכפי שהשקיע, ואין מחלוקת כי שני הצדדים הוציאו יותר מכפי העוגה המצומקת שנותרה לחלוקה. לדידי, בכל אופן, גם אם כוונת הצדדים הייתה להתנות את התשלום בהצגת חשבוניות, הרי שהנתבעים עצמם עשו שימוש בכספים שנתקבלו ממשרד הפנים מבלי שהציגו בפני התובע חשבוניות כלשהן, ולכן הם מנועים מכח עיקרון תום הלב מלהציג דרישה דומה בפני התובע. טענת אי החוקיות: הנתבעים טוענים כי הוצאות הפרסום בהן נשא התובע נתרמו בניגוד לחוק תוך שהם מפנים להוראת סעיף 16(א) לחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), התשנ"ג-1993, לפיו: "לא יקבלו סיעה, רשימה, מועמד לראש מועצה אזורית או מועמד בבחירות מיוחדות לראש רשות, במישרין או בעקיפין, כל תרומה מתאגיד בארץ או בחוץ לארץ." אקדים ואומר כי טענה זו היא בבחינת "חרב פיפיות" מבחינת הנתבעים שהרי אם לטענת הנתבעים, ההסכם כולו נגוע באי חוקיות, עליהם להשיב את מלוא הכספים הבלתי חוקיים שנתקבלו בידם, סכומים ששיעורם עולה לאין ערוך על הסכומים שהתובע עותר לקבלתם בהליך זה. לגופו של עניין, גם טענה זו אינה מסייעת בידם. ראשית, תביעה זו עוסקת בחלוקת הכספים שנתקבלו ממשרד הפנים, ולא בכספים שנתרמו על ידי טלרן. הנתבעים אינם טוענים כי חלוקת הכספים שנתקבלו ממשרד הפנים נעוצה באי חוקיות, אלא רק שהתרומות שנתקבלו מטלרן, נגועות באי חוקיות, וניתן ונכון להפריד בין השניים בשיטת ה- 'עיפרון הכחול' (ראו: סעיף 19 +31 לחוק החוזים). שנית, גם מקום בו מדובר בחוזה בלתי חוקי, מקנה סעיף 31 סיפא לחוק החוזים, לבית המשפט סמכות לסטות מעיקרון ההשבה ההדדית, לפי שיקול דעתו ומטעמי צדק, אם בדרך של שלילת סעד ההשבה, ואם בדרך של קיום החוזה כאשר צד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה. סטייה מכלל ההשבה תתאפשר על מנת להשיג "תוצאה צודקת" או "צדק יחסי" בין הצדדים לחוזה הפסול (ראו: ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים, בפס' 30 לפסק דינה של כב' השופטת מ' נאור (לא פורסם, , 22.1.2009). נסיבות תיק זה מתאימות, לטעמי, להחלת סעיף 31 סיפא לחוק החוזים. הקושי הטבוע באכיפת הסכם בלתי חוקי הינו שהאכיפה תנציח את אי החוקיות. בענייננו, אכיפת ההסכם, כפי שמבקש התובע, בנדון דידן, דווקא תרפא, ולו באופן חלקי, את אי החוקיות שדבקה בהסכם, ותביא לכך שלפחות חלק מן התרומות הבלתי חוקיות תושבנה לידי התורמים. גם שיקולי צדק כלליים מוליכים למסקנה דומה. הנתבעים "נהנו" מן הכספים, ולא טרחו לבדוק בזמן אמת את מקורותיהם. אי החוקיות הנטענת אינו נעוץ דווקא בעובדה שהתרומות התקבלו מתאגיד דווקא. גם אילו היה התובע מממן את התרומות מכיסו הפרטי, מדובר היה בתרומה אסורה משום שהיא עולה על סך של 5,000 ₪, וזאת בניגוד להוראת סעיף 16(ב) לחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), לפיו: "לא יקבלו סיעה, רשימה, מועמד לראש מועצה אזורית או מועמד בבחירות מיוחדות לראש רשות, בין בחירות לבחירות, במישרין או בעקיפין - (1) "כל תרומה שלא מתאגיד כאמור בסעיף קטן (א), בסכום או בסכומים העולים על 5,000 שקלים חדשים, מאת אדם ובני ביתו הסמוכים על שולחנו;". יתר על כן, מעיון בחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), כמו גם בהנחיות הרשויות המקומיות (מימון הבחירות) (ניהול חשבונות), התשס"ח-2008 (להלן: "הנחיות הרשויות המקומיות"), והנחיות מבקר המדינה לפי חוק מימון מפלגות בדבר ניהול ענייניה הכספיים של סיעה, התשס"ט-2009 (להלן: "הנחיות מבקר המדינה") [וראו, למשל: סעיפים 16-15 לחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות); סעיפים 5-2 להנחיות מבקר המדינה; סעיף 12 להנחיות הרשויות המקומיות לעניין דיווח על תרומות; סעיף 13 להנחיות הרשויות המקומיות לעניין פרסום תרומות; סעיף 14 להנחיות הרשויות המקומיות לעניין תשלום הוצאות; סעיף 15 להנחיות הרשויות המקומיות לעניין תשלום הוצאות במזומנים; וסעיף 20 להנחיות הרשויות המקומיות לעניין אסמכתאות על כל רישום במערכת לניהול החשבונות], עולה כי החוק וההנחיות הנ"ל לא היו נר לרגליהם ואור לנתיבות הנתבעים אשר אף לא טרחו בהליך שבפניי להציג אסמכתאות, לא כל שכן רישום מסודר, בהתאם לחוק ולהנחיות הנ"ל, של ההוצאות שהוצאו על ידם (גם לא של התשלומים ששולמו לפעילים), ואף הבינותי מעדות התובע כי מבקר המדינה לא חסך שבט ביקורתו מהם בשל הפרת החוק וההנחיות הנ"ל וראה בענין זה עדותו בעמ' 7 ש' 12-13: "עובדה שהם קיבלו קנסות בגלל שניהלו את זה בצורה שלומיאלית". לאור כל המקובץ, והואיל ולא שוכנעתי כי האשם המוסרי שדבק בתובע, בצעירותו, עולה על זה שדבק בהתנהלות הנתבעים, בחוסר ניסיונם, סבורני כי זהו המקרה המתאים בו יש לאכוף את החוזה משיקולי צדק, גם אם אי החוקיות נעוצה בסעיף 7 להסכם גופו, וכאמור, אינני סבורה כך. ושתי הערות לסיום: הנתבעים השחיתו דיו רב בכדי לשכנעני כי התובע, הוא ולא אחר, גרם למפלת הרשימה בבחירות בשל מסע פרסום "נגטיבי" בו נקט על דעת עצמו ובניגוד לעמדתו של ברקאי. אכן, להצלחה אבות רבים. הכישלון לעולם יתום. לגופו של עניין, למפלה בבחירות יכולות להיות סיבות רבות ומגוונות. לא הוצגה על ידי הנתבעים תשתית ראייתית מספקת שיהא בה לשכנעני כי דווקא הפרסום הנגטיבי הוא שגרם להפסד הצורב בבחירות, מה גם שאין בטענה זו כדי להוות, לטעמי, הגנה כנגד אכיפת ההסכם. יתר על כן, גם אם אי-אלו מודעות או פרסומות נעשו בניגוד לדעתם של הנתבעים, הרי שהנתבע בעצמו אישר כי נתן לתובע יד חופשית, בתחילת הדרך, ואם כך מה לו שילין? יתר על כן, אין חולק כי פרסומים רבים כן נעשו על דעת הנתבעים. התובע העיד כי הוצאותיו הגיעו לכדי כ- 300,000 ₪ (פרו', עמ' 5, ש' 10); וגם מדואל בעדותו ציין כי "אני ידעתי שהתובע שפך כסף על פרסום" (פרו', עמ' 9, ש' 26), כך שממילא הסכום בו יחויבו הנתבעים בהליך זה אינו אלא "טיפה בים" ביחס להיקף ההוצאות שטען התובע שהוציא לשם מימוש ההסכם. לבסוף, אזכיר כי בתביעתו עותר התובע לתשלום נוסף בסך של 4,000 ₪ שנדרש, לטענתו, לשלם בגין התחייבות הנתבע לבית הדפוס של ה"ה סרוג'י עבור חוברות תעמולה. טענה זו נזנחה בסיכומי ב"כ התובע, מה גם שלא הובאה כל אסמכתא לביצוע התשלום הנתבע על ידי התובע, ולכן היא נדחית על ידי. סוף דבר: אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע, בהתאם לסעיף 7 להסכם, מחצית מן ההפרש בין הסך של 68,599 ₪, לסך של 45,000 ₪ ששולם לפעילים, ובסה"כ 11,799.5 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד היום, ויתווספו לו, לאור סכום התביעה ביחס לתוצאה, ומכלול נסיבות העניין, מחצית האגרות ששולמו על ידי התובע בתיק זה, כשהן משוערכות ממועד תשלומן ועד היום, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 2,500 ₪. הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 יום. משרד הפניםבחירות