קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח גניבת ציוד: נתוני רקע 1. התובעת היא חברה הרשומה כחוק בישראל ועיסוקה בשירותי צילום. נטען בכתב התביעה כי עובר ליום 4.9.07 היא הייתה מבוטחת אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח "כל הסיכונים" אשר מספרה 107-4-13-018-155 (להלן - "הפוליסה"). 2. ביום 4.9.07 בשעות הערב, כך המשך כתב התביעה, נערכו עובדי התובעת לצלם אירוע חתונה, "ועוד בטרם החל האירוע, ובעת שעובדי התובעת פרשו את הציוד על מנת לסדרו לקראת האירוע, נגנב חלק מציוד הצילום המבוטח" (סעיף 6). לנוכח זאת דרשה התובעת תגמולי ביטוח. דרישתה סורבה. הונחה בפניי, איפוא, תובענה לתשלום תגמולי ביטוח בסכום של 68,806 ₪. 3. הנתבעת התגוננה בפני התביעה. היא הכחישה שאירע "מקרה ביטוח" כל עיקר. היא ציינה כי הציוד שנגנב היה מצוי מחוץ למקום שבוטח בפוליסה, דהיינו מחוץ למשרדיה או בנייניה או בתי העסק של התובעת. נטען כי התובעת לא נקטה בצעדי זהירות סבירים למניעת הנזק ו/או האובדן הנטענים. ועל הכל הוכחשה הטענה כי "מדובר בפוליסת 'כל הסיכונים'. הנתבעת תטען כי הפוליסה האמורה הינה 'מושלם עסק' לפי הגדרתה ומהותה, ובכל מקרה מוכחש מכל וכל שהפוליסה מכסה מקרה של גניבה מכל סוג שהוא" (סעיף 11). 4. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעת נמסר תצהירו ונשמעה עדותו של מנהלה, מר חיים מגיורה (להלן - "מגיורה"). כן נשמעה עדותו של אחד מספקי השירותים, בעקבות הגניבה הנטענת. מטעם הנתבעת נמסר תצהירה של עו"ד עדי הדרי (להלן - "עו"ד הדרי"). לתצהירה של עו"ד הדרי צורף טופס התביעה שהגישה התובעת ביום 13.11.07 ומכתב הדחייה שניתן ביום 14.11.07. כן צורפה הפוליסה. ככל שעסקינן בזו ראוי לציין כי מונחת בפניי מהדורת 2006 של "פוליסה לביטוח מושלם לעסק". פוליסה זו מונה מניין פרקים וביניהם פרק 2 שעניינו "ביטוח תכולת בית העסק". בסוף הפוליסה מצורף "מפרט לביטוח", שאין עוררין על חשיבותו. בכל עמודי המפרט מוגדר הענף של הפוליסה כ"מושלם עסק - כה"ס". ההגדרה של "מהות העסק המוצע לביטוח" היא "חנות לצלמים - צילום אירועים". בשולי המפרט מצויין כי "מוצהר ומוסכם בזה כי הכיסוי על פי פוליסה זו כפוף לתנאי פוליסת 'מושלם עסק' מהדורת פברואר 2006". 5. אין עוררין כי שומה עליי להידרש לשלוש סוגיות. האחת, והיא משפטית ביסודה, האם הפוליסה שבפניי מכסה כל עיקר את אירוע הגניבה הנטען. ככל שתינתן תשובה שלילית לשאלה זו, מתייתר הדיון בשאלה השנייה. השנייה, האם אירע אירוע הגניבה הנטען. ככל שתינתן תשובה חיובית אף לשאלה זו יש להידרש לגובה תגמולי הביטוח הנתבעים. להלן אדרש לשתי הסוגיות הראשונות בלבד. אקבע, ככל שעסקינן בסוגיה המשפטית, כי ידה של התובעת על העליונה. אף אמתח ביקורת נוקבת על התנהלותה הנפסדת של הנתבעת. בכך התובעת לא תגיע אל המבוקש. ככל שעסקינן בסוגיה השנייה, והיא הסוגיה העובדתית, ידה של התובעת על התחתונה. ממילא דין התביעה להידחות. ומשכך, לא אדרש לבחינת גובה תגמולי הביטוח. המסכת המשפטית - דיון והכרעה 6. טרם שאדרש לפרשה שבפניי ראוי לעמוד על מושכלות יסוד בפרשנות חוזי ביטוח, דרך כלל. הדברים נקבעו, למשל, על ידי כב' השופט (כתוארו אז) ריבלין ב-ע"א 5775/02 נוה גן (א.כ.) בנייה פיתוח והשקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(2) 307. "פרשנותה של פוליסת הביטוח נעשית, כעיקרון, על-פי הכללים הרגילים החלים ביחס לפרשנות חוזים, קרי - באמצעות עמידה על אומד דעתם של הצדדים (ראו סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 וכן ע"א 172/98 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 321, 326). יחד עם זאת, כולל חוזה הביטוח מאפיינים ייחודיים, המבדילים אותו מחוזים אחרים. בין המאפיינים הללו ניתן להזכיר, מבלי למצות, את היותו של נשוא הביטוח - 'הממכר הביטוחי' - מוצר שאינו מוחשי, את פערי הכוחות המקצועיים והכלכליים בין המבטח למבוטח, את היכולת המוגבלת של המבוטח לעמוד על מכלול הוראותיו ומשמעויותיו של חוזה הביטוח, ולהשפיע על עיצובו של חוזה זה - שהוא על-פי-רוב חוזה אחיד - ואת האינטרס הציבורי בעידוד רכישת ביטוחים (ראו ד' שוורץ, ר' שלינגר, 'פרשנות חוזה הביטוח: פרשנות נגד המנסח ומבחן הציפיות הסבירות של המבוטח' קרית המשפט ג 345 (תשס"ג)). בשל המאפיינים האלה, הותוו בפסיקה, בארץ, ובשיטות משפט אחרות, כללים מסויימים לפרשנות פוליסת ביטוח, ובהם הכלל לפיו מקום בו נוסח הפוליסה אינו בהיר וברור די צרכו, יש לפרשה כנגד מנסחה (בדרך-כלל המבטח), או הכלל לפיו בפירוש הפוליסה יש לשאוף לכיבוד ציפיותיו הסבירות של המבוטח. כלל אחר, המושמע לעיתים ביחס לפרשנות פוליסת ביטוח הוא, כי 'במקרה של ספק יש להעדיף את הפירוש התומך בזכאותו של המבוטח'" (עמ' 316-315). 7. הנתבעת, בכתב הגנתה, כפרה כאמור בכך שהפוליסה היא פוליסה מסוג "כל הסיכונים" אלא טענה כי זו פוליסה מסוג "מושלם עסק". טרם שאכריע במחלוקת האמורה ראוי לומר דברים אחדים על מהותו של ביטוח "כל הסיכונים". ירון אליאס, בספרו דיני ביטוח (מהדורה שנייה), מציין כי הגם ש"קיומו של סיכון בר-ביטוח (להבדיל מנזק וודאי) מהווה, כאמור, תנאי מקדמי לתחולתו של חוזה הביטוח", ומשום כך, למשל, "מבוטח שביטח את רכושו מפני סיכוני אש, נדרש להוכיח כי הנזק שנגרם לרכוש נבע משריפה (הסיכון המבוטח) ולא מכל סיבה אחרת", הרי "יוצא מן הכלל לעניין זה הוא ביטוח מפני 'כל הסיכונים'. בביטוח 'כל הסיכונים' הביטוח הוא כנגד אובדן או נזק הנובעים מכל סיבה שהיא. על כן, על המבוטח להוכיח כי נגרמו לו אובדן או נזק. אין הוא חייב להוכיח כיצד נגרמו האובדן או הנזק. אין הוא חייב להוכיח את סיבת האובדן או הנזק ודרכי התרחשותם. די לו שיוכיח את עצם האובדן או הנזק. יוצא, איפוא, כי בביטוח 'כל הסיכונים', לטיב הסיכון אין כל השפעה על התגבשות מקרה הביטוח". אכן, "חשוב להדגיש, עם זאת, כי אין להבין מכך כי פוליסת 'כל הסיכונים' מעניקה למבוטח כיסוי ביטוחי בלתי מוגבל. הכיסוי הביטוחי חל בתוך הגבולות שתוחמים לו מצד אחד ההגדרה של הנזקים המבוטחים, ומצד אחר החריגים המנויים בפוליסה" (עמ' 420). אכן עניין אחרון זה אף נקבע בפסק דינו של השופט ריבלין בפרשת נוה גן הנ"ל (שם, עמ' 317). 8. עתה נחזור לפרשתנו. כאמור, ב"מפרט לפוליסה", ובכל עמודיה, נרשם כי היא "מושלם עסק -כה"ס". ואם יתמה השואל מהו "כה"ס", הרי לנוכח העולה מסיכומי הטענות, אין עוררין כי בעגה השגורה אצל המבטחת הכוונה היא ל"כל הסיכונים". די בנתון האמור על מנת להצביע על התנהלותה הנפסדת של הנתבעת-המבטחת. והרי, לכאורה, המבטחת אמורה למסור למבוטחתה מצג ברור וחד-משמעי. האם הפוליסה היא פוליסה "מושלם עסק", או שמא היא פוליסה "כל הסיכונים"? לא יעלה על הדעת, מעשה שעטנז, לכרוך שתי מלכויות אלו תחת קורת גג ביטוחית אחת. שהרי, למשל, אם עסקינן בביטוח "מושלם עסק", הרי מן הסתם עסקינן בביטוח רכוש. ככל שעסקינן בו מראה שחר ולר, בספרו חוק חוזה הביטוח - תשמ"א-1981, כי "בשלב השלישי של ההתקשרות המבטחת בוחנת את הבקשה כדי להחליט אם היא חפצה בנטילת הסיכון ... לדוגמה, אם מדובר בביטוח רכוש של בית-עסק, עשויה המבטחת לשלוח למקום שמאי" (עמ' 199). ועוד נלמד, למשל מעיון בפוליסה שהונחה בפניי, פוליסת "מושלם לעסק", כי ככל שעסקינן בפרק 2 שעניינו "ביטוח תכולת בית העסק", הרי החבות הביטוחית סויגה, מקום שעסקינן ב"נזק שנגרם או שהינו תוצאה של גניבה או כל ניסיון לכך או מעילה באמון" (סעיף 3(א) בעמ' 13). במובחן פוליסת "כל הסיכונים", במובהק, מבטחת בפני גניבה. הדברים עולים, פרקטית, מעיון בפסיקה שהונחה בפניי. וכך, אחד מפסקי הדין המנחים של כב' השופטת שטרסברג-כהן, בשבתה בבית משפט המחוזי בחיפה, הוא ע"א(חי') 84/82 שמואל ורסנו נ' המגן חברה לביטוח בע"מ פ"מ, כרך תשמ"ג, 441, דן בגניבת מצלמה של התובע, שעה שבילה על שפת הים של האי רודוס שביוון. אף בסייגים בפוליסה מסוג זה, לא מוחרגת הגניבה, שהרי היא אחד מהסיכונים המובהקים שחובק הביטוי "כל הסיכונים". 9. משאלו הם פני הדברים אני מסיק כי אין זאת אלא שהנתבעת טמנה לתובעת פח יקוש. "המפרט לפוליסה", והוא העיקר לענייננו, לא מבהיר האם מדובר בפוליסת "מושלם לעסק" או פוליסת "כל הסיכונים". ההפניה היא לפוליסת "מושלם לעסק", ולה בלבד. ועל כל אלו הנתבעת מעיזה פניה להכחיש כי הפוליסה שבפניי היא "כל הסיכונים". שהרי אם אלו הם פני הדברים, אמורה הייתה הנתבעת לבאר כהלכה, על שום מה ראתה, ולא אחת, לרשום בראש כל אחד מעמודי ה"מפרט לפוליסה" אף את הביטוי "כה"ס"? בהקשר זה הנתבעת באה חשבון עם התובעת על שום מה לא גרמה לכך שהצעת הביטוח תונח בפניי, ועל שום מה לא גרמה לכך שיבוא למתן עדות סוכן הביטוח. לא זו בלבד שהדברים חסרי שחר, הרי לנוכח הנסיבות שבפניי, בוודאי הוטל הנטל על הנתבעת להביא את הראיות האמורות. אכן, היא אמורה הייתה להעיד את סוכן הביטוח, למשל, אשר ישכילני הכיצד ניתן, בעת ובעונה אחת ובאותה נשימה, גם לערוך ביטוח מן הסוג האחד, גם לערוך ביטוח מן הסוג האחר. והרי, ככל שעסקינן במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח, כך מורה אותנו סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, "יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח... ". 10. סוכן הביטוח לא הובא לעדות על ידי הנתבעת. אף הצעת הביטוח לא הונחה בפניי. מנגד מגיורה, בתצהירו ת/1, מציין כי "אני הוא זה שרכשתי עבור החברה ובשמה פוליסת ביטוח 'כל הסיכונים', כאשר המטרה העיקרית של רכישת פוליסה זו היה כיסוי מפני גניבה. אין לי ספק כי אירוע גניבה מהווה אירוע ביטוחי כמשמעות מונח זה הן בפוליסה והן בכל מסגרת הגיונית" (סעיף 10). עדותה של עו"ד הדרי לא התמודדה, עובדתית, עם כל נתון עובדתי שבפניי. ובעיקר אף היא לא נתנה כל הסבר, ומן הסתם דומה שבלתי אפשרי לתת הסבר, הכיצד המבטחת הוציאה תחת ידיה בריה משונה זו, של "מפרט מעורב". 11. לנוכח כל אלו, כך אני קובע, הפרשנות ההגיונית והמסתברת היא זו שעולה מגרסתו של מגיורה, דהיינו שהפוליסה שבפניי היא מסוג "כל הסיכונים". אכן, כמבואר, אף לפוליסה זו ישנם גבולות וסייגים. אלו אמורים היו להיות מונחים לנגד עיניי במהדורת הפוליסה הנכונה, דהיינו פוליסת "כל הסיכונים", שלא מונחת בפניי, ולא פוליסת "מושלם לעסק", המונחת בפניי. אכן, כך נחזים הדברים, דומה שהנתבעת ביקשה ליהנות מכל העולמות, בבחינת "אחוז בזה ואף מזה אל תנח ידך". הנתבעת תשווק לתובעת פוליסת "כל הסיכונים" אשר תנאיה יהיו תנאי פוליסת "מושלם לעסק". לא זו בלבד שהתובעת לא זוכה בכל העולמות, אלא היא מאבדת את כל העולמות. שהרי משום שבעטיה לא מונחת בפניי הפוליסה הנכונה, אף אין ביכולתי לשקול האם, לנוכח חריגים שהיו מותנים כהלכה בפוליסה זו, הייתה פטורה הנתבעת מחבותה, גם כאשר עסקינן בפוליסת "כל הסיכונים". 12. ביום 14.11.07 שיגרה הנתבעת מכתב דחיית דרישתה של התובעת לתגמולי ביטוח. בין היתר נטען כי הדחייה היא משום ש"אין מדובר בפריצה כהגדרתה בהוראות הפוליסה", וכן כי "הפוליסה מחריגה נזק שאירע לתכולת המבוטח בעת הימצאה: בסככות או בצריפים או במקום פתוח, בשטח החצרים שבתחומי המקום המבוטח". ואולם, ראשית, התובעת לא טענה ל"פריצה", אלא לגניבה. וכן, ההוראה האמורה אכן מנויה בפרק 3 לפוליסת "מושלם לעסק", שעניינו "ביטוח פריצה", וכמבואר הפוליסה שבפניי אינה רלוונטית לפוליסת "כל הסיכונים". 13. ב"מפרט לפוליסה", כאמור, נרשם כי העסק המוצע לביטוח הוא "חנות לצלמים - צילום אירועים". לא אתעכב על הלשון העילגת אודות "חנות לצלמים", כאשר מן הסתם הכוונה הייתה ל"חנות צילום", אלא לביטוי "צילום אירועים". והרי לא יעלה על הדעת, מקום שעסקינן בתובעת העוסקת בצילום אירועים וחתונות בכל רחבי הארץ, שהסכימה לבטח רכושה רק בתחומי החנות. נהפוך הוא: ההגדרה "צילום אירועים" בוודאי מוסיפה נופך נוסף של עוצמה לקביעתי שמדובר בביטוח "כל הסיכונים". אף בעניין זה, ככל שאני שוגה בכך, אמור היה סוכן הביטוח להתייצב לעדות, ולנסות לבאר ולתרץ. 14. הנה-כי-כן, ככל שעסקינן במחלוקת המשפטית לא זו בלבד שהדין עם התובעת, אלא המסכת שבפניי אינה מחמיאה להתנהלותה של הנתבעת, דרך המעטה. ואולם, גם משאלו הם פני הדברים שומה על התובעת לצלוח את המשוכה העובדתית. מלכתחילה, בכתב הגנתה, מכחישה הנתבעת, כל עיקר, את עצם האירוע הנטען. ואכן, גם בהינתן שמצבו של מבוטח בפוליסת ביטוח "כל הסיכונים" טוב יותר - שהרי, כמבואר, אין הוא חייב להוכיח את סיבת האובדן והנזק - הרי הוא חייב-גם-חייב להוכיח את עצם האובדן או הנזק (וראו ע"א 497/85 אשר אשל נ' פיליפ גאבל ריט פ"ד מב(1) 89). צר לי שלאחר שהתובעת צולחת את המשוכה המשפטית, היא כושלת במשוכה העובדתית. על כך להלן. המסכת העובדתית - דיון והכרעה 15. מטופס התביעה נלמד כי הגניבה הנטענת ארעה באולם אירועים "גני עדה" בבנימינה, בשעת אירוע חתונה. נטען כי "לפני תחילת האירוע בזמן שאנו מכינים את כל ציוד הצילום לאירוע בכדי לצלמו כאשר חלק מן הציוד היה ליד התקליטן ובעוד אנו מסדרים את כל הציוד לאירוע התברר לפתע שמישהו גנב מהמקום חלק מהציוד". כאמור, גרסה זו אף נמסרה בסעיף 6 לכתב התביעה. ואולם מגיורה נחקר על תצהירו. מעדותו נלמדים דברים שונים בתכלית. לאחר שהוא מציין את פעולתם של הצלמים בצילום אירוע החתונה הוא מוסר כי "בשלב מסוים כשחזרתי לעמדת ה-D.J הבחנתי שתיק מצלמת הוידאו ותיק שבו אגב הייתה מצלמת סטילס. זה תיק שלי שמשמש לציוד גיבוי שלי, התיק הזה נעלם והתיק של המחשב שלי נעלם. מיד כמובן שנלחצתי ושאלתי את ה-D.J., שאלתי את מנהלת האירועים שם, את החברה שלי, עשינו בירור מקיף וביקשתי ממנהלת האירועים שתשאל את כל המלצרים, שתערוך בירור עם מישהו מהחברה שלה ראה את זה" (עמ' 10 לפרוטוקול). משמע, ובסוגיה שאין משמעותית הימנה, מוסר מגיורה גרסאות סותרות. האחת, שהגניבה ארעה עוד טרם החל האירוע, וכאשר הוא מתאר באופן פלסטי ומפורט את האירועים בעת ההכנות לאירוע, מול עדותו בפניי ממנה עולה כי הגניבה ארעה בעיצומו של האירוע. לטעמי קשה ליישב סתירות אלו, כאשר מדובר באירוע כה חריג, ולמסור גרסאות סותרות, מתי הוא התרחש. אכן, לא מדובר בסתירה באשר לשלבים אפשריים, בעיצומו של האירוע, או בשלבים אפשריים, בתחילתו של האירוע, שלהם אולי הייתי מתייחס בהבנה. מדובר בסתירה קוטבית בין שני שלבים השונים האחד ממשנהו, בעצם מהותם. סתירה זו מעוררת ספק ניכר בעצם קרות האירוע. 16. מגיורה מסר תלונה במשטרה בחלוף מספר ימים. בדוחק אשלים עם כך. מנגד, טופס התביעה שלו לנתבעת נמסר ביום 13.11.07, דהיינו לאחר למעלה מחודשיים מיום האירוע הנטען, וללא כל הסבר, וממילא בנסיבות חשודות. אף נתון זה מעצים את הספק הניכר האמור. אכן, לחובתה של הנתבעת אזקוף את הנתון כי לא לקח לה אלא יום אחד בלבד, וכבר ביום 14.11.07, שעה ששלחה לתובעת את מכתב הדחייה היא ציינה כי "בנסיבות לא הוכח קיומו של אירוע ביטוחי ו/או קרות מקרה ביטוח". ואכן פליאה היא בעיניי הכיצד הספיק לנתבעת בירור בן יום אחד, על מנת להגיע למסקנתה הנחרצת כי לא היו דברים מעולם. אף עניין זה לא זכה לכל הסבר, ואף הוא חשוד עד מאוד. 17. ואולם התובעת כושלת, לנוכח הנסיבות האמורות, לאור הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 המורה כי אם "פסק בית משפט בעניין אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו". אחד המקרים הוא כאשר "העדות היא של אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד" (סעיף קטן 3). אין ספק כי מגיורה, מנהלה של התובעת, הוא אכן אדם המעוניין בתוצאות המשפט כאמור. כב' השופט חיים כהן הורה אותנו שבנסיבות אלו אפילו "עצם מהימנותה בלבד של עדות בני הזוג אינה מגיעה לעולם לכדי נסיבה מיוחדת אשר כזאת, שהרי בלעדי מהימנות שום עדות אינה יכולה לעמוד בלאו הכי" (ע"א 761/79 חנוך פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48, בעמ' 56). משמע, על מנת שהתובעת תגיע אל המבוקש, גם אם הייתי קובע את מהימנותו של מגיורה, וכמבואר אני רחוק מכך, חייב הוא להביא לה סיוע. 18. אכן, במספר הזדמנויות הבעתי מורת רוח באשר ליישום הוראה זו, מקום שלא ניתן, אובייקטיבית, להביא סיוע כאמור. לא אחת, שלא בטובתו, יכול למצוא עצמו אדם נותן עדות יחיד רק משום שבאמת ובתמים אין כל עדות מסייעת שיכולה לבוא לעזרו. ואולם נהיר כי לא זו בלבד שאלו אינם פני הדברים בפניי, המצב שבפניי הפוך בתכלית. והרי, כך מוסר מגיורה, עדים רבים הוא יכול היה להביא לעדות. את עמיתיו לעבודה, הצלמים האחרים, את התקליטן, את מנהלת האירועים, אפילו את החתן והכלה. כל אלו, כך עדותו, התוודעו למצב הדברים ולגניבה שהתרחשה. אכן, אילו אלו היו מעידים לנגד עיניי, שמא אמוני בעדותו של מי מהם, הייתה מאפילה על החשד בעדותו של מגיורה. שמא כתוצאה מעדויות אלו, ובמכלול ראייתי כולל שהיה מונח לנגד עיניי, הייתי שופט בדרך אחרת את שורת הסתירות והתמיהות עליהן הצבעתי. משמע, נתון משמעותי הסותם את הגולל על תביעת התובעת נעוץ לא רק בכך שנשמעה בפניי עדות יחיד, שגורמת לי למצער להרמת גבה, אלא שלא נשמעו בפניי עדויות רבות שיכולות היו לפזר את הספק. אז שאלת המהימנות של מגיורה לא הייתה כה קריטית, שהרי היא הייתה חלק ממסכת ראייתית מורכבת. עדים אלו, בוודאי, יכולים היו למסור מידע שאכן התוודעה להם טענת מגיורה אודות הגניבה הנטענת, ושמא נתונים עובדתיים נוספים שהיו חיוניים להכרעה. סוף דבר 19. הגיעה עת סיכום. קבעתי את התנהלותה הנפסדת של הנתבעת במכלול פועלה. קבעתי שאין ביכולתי לנמק על שום מה אקבל את גרסת התובעת, לנוכח עדות יחיד שניתנה על ידי מגיורה. כל אלו גוזרים את דחיית התביעה. ממילא אין בדעתי להידרש לגובה תגמולי הביטוח הנטענים. ואולם נסיבות אלו בוודאי מצדיקות שאגב דחיית התביעה לא יינתן צו להוצאות. 20. לפיכך הנני דוחה את התביעה. אין צו להוצאות. ביטוח פריצה / גניבה