קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח סחר רכב תאונת דרכים: התביעה וטענות הצדדים התובעים, בני זוג, עותרים לחייב את הנתבעים בנזקי גוף שנגרמו להם בתאונת דרכים מיום 11/07/2006 סמוך לרמת ישי, שעה שמשאית שהשתלבה מדרך עפר התנגשה ברכב מסוג פולסווגן פסאט מ.ר 754-35-87 (להלן: "הרכב") בו נסעו. הרכב היה במועד הרלבנטי לתביעה בבעלות התובע (להלן: "התובע" או "דורון"), סוחר רכב. נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע" או "חיים") היה הנהג ברכב בעת התאונה. נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת" או "כלל") הייתה המבטחת של הנתבע בביטוח חובה מסוג "סחר רכב". לטענת התובעים, מטרת הנסיעה הייתה מכירת הרכב לצד שלישי כשבדרך וכמטרה נלווית, השתתפו באירוע חתונה. התאונה ארעה בדרך חזרה מהחתונה, והתובעים מבקשים פיצוי מכוח פוליסת הסחר של הנתבע. ביתר פרוט טוען התובע כי רכש את הרכב מחברת אוטו-דיל וביקש למכור אותו, כשהרווח עבורו מתבטא בהפרש בין המחיר שהוא קונה את הרכב לבין המחיר שמקבל ממכירתו. ע"פ גרסתו בתצהיר (ת/1), בשלב מסוים יצר עימו קשר חיים, סוחר רכב המנהל איתו קשרים חבריים וקשרי עבודה, והודיע לו כי יש לו קונה לרכב. בהתאם סוכם כי במידה והרכב יימכר, התובע ישלם לחיים 2,500 ₪ עבור התווך. לטענת התובעים, ביום 11/7/06 הם נסעו ברכב ביחד עם הזוג חזוט (הנתבע ורעייתו) מקריית שמונה שם הם גרים, לבנימינה. משהגיעו לגן הארועים בו התקיימה החתונה, נשארו שם הנשים ואילו התובע והנתבע יצאו, לפי הטענה, להיפגש עם הקונה הפוטנציאלי, סוחר רכב בשם יעקב הדר (להלן: "הדר") ליד תחנת הרכבת בבנימינה. הדר היה מעוניין לקנות בתנאי שיבוצע תיקון צבע בדלת/כנף. סוכם כי התיקון יבוצע תוך מספר ימים. באותו מעמד שילם הקונה, לפי הטענה, מקדמה של 2,000 ₪ (לא צורפה קבלה). לאחר מכן חזרו התובע והנתבע לגן האירועים וחברו לבנות זוגם. בדרך חזרה מהחתונה, נהג דורון ברכב בתחילה ולאחר מכן חיים החליף אותו. בשעה 01:00 או בסמוך לכך, ליד רמת ישי, ארעה התאונה. הרכב נהרס בתאונה, העסקה לא הושלמה ודמי הקדימה הוחזרו להדר. הדר, שמסר תצהיר (ת/3), חוזר על גרסת התובע בנוגע לענין הסחר. הנתבעת טוענת כי לרכב היתה תעודת חובה ל"סחר רכב" בלבד בעוד בענייננו מדובר בנסיעה פרטית שאינה קשורה לסחר ברכב. כן נטען כי הנתבע, המבוטח בפוליסה, אינו עוסק במסחר ברכב וממילא הרכב אינו חלק מהמאגר העסקי שלו. מטעמים אלו אין כיסוי ביטוחי ודין התביעה להדחות. הדיון פוצל באופן שבשלב ראשון נדונה שאלת החבות. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את התובעים והעד מטעמם, הרוכש הפוטנציאלי/הדר, ואת הנתבע, ולאחר שעיינתי בהודעות במשטרה ובשאר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים, שעליהם נטל הוכחת הנסיעה לשם סחר ברכב, לא הרימו אותו במידה מספקת. הוכח כי לכל היותר מדובר בנסיעה שמטרתה משולבת היינו מטרת סחר ומטרה פרטית, אם כי נראה ברור מהראיות שהמרכיב הפרטי הוא העיקרי. אני קובעת שפוליסת הסחר בענייננו אינה מכסה נסיעות פרטיות, ועוד אני קובעת שלא הוכח כי הרכב היה חלק מהמאגר העסקי של הנתבע, דבר המהווה תנאי הכרחי לכיסוי לפי הפוליסה, ומטעמים אלו דין התביעה להדחות. פוליסת סחר היא פוליסה "צמודת נהג" (בניגוד לפוליסת החובה הרגילה הצמודה לרכב), המאפשרת למי שעוסק בסחר רכב לנהוג ברכבים שאינם בבעלותו ובלבד שהנהיגה נעשית בהתאם לשימושים המותרים בתעודת הביטוח. מתוך צילום תעודת הביטוח של הנתבע (נספח א' לתצהיר החתמת איריס שטרן נ/1), עולה כי שמו של חיים חזוט נקוב בתעודת הביטוח כמי שרשאי לנהוג ברכבים, לפי פוליסה שהוצאה ע"י בנו-שלומי/בעל הפוליסה. ברובריקת השימושים המותרים נקוב שימוש מותר אחד ויחיד והוא מס' 26 שלשונו: " לשימוש למטרות סחר, בדיקה ומבחן כלי רכב עבור רכבים שאינם בבעלות בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם". לשם ההבהרה, ישנן פוליסות סחר המורחבות לשימוש פרטי וצרכים חברתיים (פוליסות הכרוכות מן הסתם בתוספת פרמיה). בעניננו אין חולק כי לא הוספה הרחבה של מטרות חברתיות ופרטיות ולא מדובר בפוליסה מעורבת אלא בפוליסת סחר טהורה. בע"א 4688/02 חזי כהן נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, נט (5) 26, מסביר בית המשפט את משמעות פוליסת סחר ומבהיר כי ייחודה הוא בהיותה "צמודת נהג" ואינה מוגבלת לכלי רכב ספציפי נקוב. היא מאפשרת לבעל הפוליסה ו/או לעובדיו לנהוג בכלי הרכב שבמאגר העסקי כשהצורך שעליו באה הפוליסה לענות הוא מניעת תקורה ועלות הכרוכה בהשבתת כלי הרכב במאגר העסקי עד לבדיקת והשלמת ביטוחם. (סעיף 17 לפסק הדין שם). בפרשת חזי כהן גדר המחלוקת היתה בשאלה אם הרחבת הפוליסה שנעשתה שם "למטרות חברתיות ופרטיות" (שימוש 21), מכסה - כטענת המבטחות - את נהיגתו של המערער למטרות חברתיות ופרטיות רק בכלי רכב שהגיעו לידיו למטרות סחר במסגרת עסקו, או שמא - כטענת המערער - כיסתה ההרחבה האמורה גם את נהיגתו בכלי רכב פרטיים שאינם קשורים לעסק כלל. פסק הדין לא רלבנטי לעניננו. להבדיל מהמקרה שנדון בפרשת חזי כהן, הפוליסות שהוצאו בעניננו הן פוליסות סחר רכב טהורות ללא הוספת כיסוי ל"מטרות חברתיות ופרטיות". מדובר אמנם בפוליסות "צמודות נהג" אך על הנהג, לעשות שימוש ברכב בו הוא נוהג, לשם סחר ופעולות נלוות לסחר, ברכב עצמו המצוי במאגר בעסקי שלו. לפי תעודת עובד ציבור שהוגשה (נ/2), לנתבע לא היו רישיון סחר במועד התאונה, והוא אף הודה בחקירתו בפה מלא, שלא היה סוחר רכב. ע"פ עדותו, בתקופה הרלבנטית, לא עבד ולא הייתה לו הכנסה מסודרת, הגם שפעם בכמה חודשים ככל שנקרתה הזדמנות, תיווך בסכומים קטנים. את פוליסת ביטוח הסחר הוציא בנו, שהוא בעל מוסך לפי דבריו: "היות ואני חולה ונתמך ביטוח לאומי, הוא רצה לדאוג לי לתעסוקה ולרצות אותי. נכון שלא הייתי סוחר רכב. לא קניתי רכבים ולא מכרתי רכבים בתקופה הזאת" (שורות 8-9 עמוד 21). חיים מציין בעדותו כי כפי שבנו שלומי חזוט הכניס אותו כמבוטח, הוא הכניס גם את אחיו (הבן השני של חיים), שאינו עובד במוסך אלא כמוכר בחנות ספורט ומכאן שלא רק שאין כל ראיה שחיים עבד אצל בנו, אלא שאף אם היה עובד אצלו- מדובר במוסך תיקונים ואין טענה שעסק בסחר ברכב. עדות זו של חיים עומדת בסתירה לטענה של התובע ומר הדר לפיה חיים היה סוחר רכב, ומעמידה בסימן שאלה את סיפור התווך שלו המתמיה גם כך שכן מדוע התובע, סוחר הרכב נזקק לנתבע בעודו מכיר את הדר, הסוחר השני, ומה בדיוק היה נשאר לתובע כעמלה לאחר שכביכול הבטיח לשלם לחיים תווך עבור המכירה. זאת ועוד, חיים אפילו לא הכיר את פרטי העסקה (עמ' 20 לפרו' ש' 16) ואף לא השתתף בבדיקת/הסתכלות על הרכב אלא עמד בצד, ללמדך שהקשר שלו לסחר היה קלוש, אם בכלל, דבר שלא מתיישב עם מאמצי תווך בזמן אמת, ונולד, כך נראה, בשל אי הכיסוי של דורון. הטענה הכללית לפיה לפעמים עשה עסקאות הופרחה לחלל האוויר באופן סתמי וללא כל תמיכה ראייתית וגם אם נעשה בשלב כלשהו תווך כלשהו (שלא הובאו פרטים לגביו), אין זה הופך את הנתבע לסוחר רכב. אני קובעת איפוא כי הנתבע לא הוכיח כי הוא סוחר רכב, כי יש לו בכלל מאגר עסקי וממילא לא הוכיח שהרכב המעורב בתאונה כלול במאגר העסקי ודי בכך כדי לדחות את התביעה מחמת אי כיסוי מתאים. אשר לנסיבות התאונה, מעיד חיים בתצהירו כי בדרך חזרה הביתה מהחתונה, ביקש דורון ממנו לנהוג הואיל והוא עייף. לפני שהחליפו, שאל את דורון אם יש ביטוח ונענה על ידו בחיוב. רק כשהגיע לתחנת המשטרה למתן עדות לאחר התאונה, התברר לו כי הביטוח של דורון לא מכסה אותו למרות מה שדורון אמר במפורש, ולכן ביקש להפעיל את הביטוח שלו-ביטוח הסחר (סעיף 7,8 לתצהיר). בגרסא שנמסרה במשטרה ע"י המעורבים סמוך לאחר התאונה, אין זכר לסיפור הניסיון למכור את הרכב. גרסת חיים היתה: "דורון אסף אותי מהארוע..." (נ/7) ודורון מוסר: "אני אספתי את חיים מבנימינה" (נ/4). ודוק; דורון אסף את חיים מהארוע ולא כי שניהם היו כל הזמן ביחד לרבות במעמד של להראות את הרכב לסוחר מר הדר (שאחרת לא צריך לאסוף אותו). מכיוון שמקובל לייחס להתבטאויות הקרובות לארוע בזמן, אמינוּת גדולה יותר מאשר לגרסאות מאוחרות שיש בהן אינטרס ואחרי שהיה סיפק להתייעץ, כל האמור לעיל, מעלה תהיה שמא סיפור הסחר/מכר נולד רק לאחר שלא היה כיסוי בביטוח של דורון, וכדי להיכנס תחת כנפי כיסוי ביטוחי כלשהו. עדויות התובעים היו מגמתיות, מלאות סתירות והובררו בחלקן כלא נכונות. גם עדות מר הדר, לא היתה מהימנה בעיני, שעה שכדי להראות שחיים הוא סוחר, סיפר שעשה עסקאות עם חיים (עמ' 18 ש' 23), בעוד חיים העיד כי זו העסקה הראשונה שלו איתו. כך לדוגמא, בחקירתה העידה התובעת כי בעלה וחיים כלל לא נכנסו לאירוע אלא הורידו את הנשים וחזרו אחרי שעתיים, ישבו קצת ויצאו לדרך. עדות זו נסתרת בעדות חיים לפיה כל הפגישה עם הדר לא ארכה למעלה מחצי שעה. אין חולק כי אליבא דכולם, הבדיקה כללה הסתכלות כללית וסיבוב קצר. עוד יש לזכור שמדובר בשעות הערב כך שממילא לא מתאפשרת בדיקה חזותית מעמיקה מכאן שגרסה לפיה הגברים הלכו לשעתיים ובקושי שהו בחתונה, אינה הגיונית בעיני. לוחות הזמנים שבפועל, ושעת התאונה מתיישבים עם המסקנה כי ככל שהתובע והנתבע בכלל הלכו, הם חזרו וישבו בארוע לפחות שעתיים שלוש. הוכח כי הצדדים יצאו עם נשותיהם מקרית שמונה בשעה 18:30, הגיעו לבנימינה ב-20:30. והבעלים יצאו כדי להראות את הרכב בפגישה שארכה כ-30 או 35 דקות, וחזרו לארוע ושהו בו עד 24:00 לערך שכן התאונה ארעה ב-01:00 (במרחק של כשעה מרמת ישי). לוחות זמנים אלו מלמדים כי גם אם התקיימה פגישה בין התובע הנתבע והדר, התכלית העיקרית לנסיעה כפי שמעידה חלוקת הזמן בפועל, יועדה ברובה לתכלית הפרטית של החתונה ואילו הסחר, אם היה כזה, היה מטרה נלווית. במילים אחרות, אם הראה התובע את הרכב באותו יום להדר, היה זה בגלל שהשתתף בארוע וביקש באותה הזדמנות להראות את הרכב. החגיגה בארוע אינה "נלוות" למטרת הסחר כי אם להיפך. מובן כי צירוף הנשים לנסיעה מחזק סברה זו. גם אם התובע ביקש להראות את הרכב לקונה, הרי זו ודאי לא היתה מטרת הנסיעה מבחינת אשתו ואשת הנתבע. לפיכך, והואיל ועיקר התכלית בנסיעה, אם לא כולה, היה השתתפות של שתי המשפחות בארוע, והואיל והנשים כלל לא קשורות למטרת הסחר, והואיל והפוליסה אינה מכסה נסיעה לשם מטרה פרטית או חברתית, הרי שנראה שגם מטעם זה, אין כיסוי בפוליסת הסחר בנסיבות בתיק. יובהר, באנלוגיה לדיני העבודה וההלכה לפיה תאונת עבודה תתכן גם שעה שארעה בדרך לעבודה או אליה תוך סטיה, כי העובדה שאחרי שהראו את הרכב חזרו לארוע אכלו וחגגו שם עוד למעלה משעתיים, מהווה סטיה ממשית מהדרך הן במשמעות הזמן והן המסלול באופן המנתק את הקשר הנדרש והיכולת לראות את התאונה כקשורה באופן כלשהו לסחר. מכל הטעמים כשלעצמם ובמצטבר, פוליסת הסחר לא מכסה את התאונה. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. התובעת תשא בשכ"ט עו"ד של כל אחד מהנתבעים בנפרד בסך 2,900 ₪. רכבתאונת דרכיםביטוח רכבביטוח סחר