בע"א 4110/04 וייצמן יצחק נ. ביטוח אישי ישיר בע"מ נפסק כי ביסוד השלילה של תגמולי ביטוח ממבוטח שגרם במתכוון להתרחשות הנזק עומדים שני טעמים עיקריים: הראשון, המבוסס על שיקולי צדק, הוא שאין חוטא נשכר מכדי עוולתו, ולנוכח העיקרון שמעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה. הטעם השני הוא שראוי להרתיע מבוטחים מביצוע מעשים אסורים, שעלולים להסב נזק לצדדים שלישיים. שני השיקולים הללו ברורים מאליהם, לשניהם יש לצרף את אחד מכללי היסוד של דיני הביטוח והוא שביטוח לא נועד להגן על המבוטח מפני נזק ודאי או צפוי. כלל זה המבוסס על ההנחה שהמבטח לא הסכין עם נטילת סיכון להתרחשותו של נזק הצפוי להתממש בהסתברות גבוהה במיוחד, אלא-אם-כן נקבע הדבר במפורש בחוזה הביטוח. בפרשת וייצמן הנ"ל מתייחס בית המשפט לפרשנות המונח "במתכוון" שבסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח. וכך נאמר: "נקודת המוצא היא אפוא שמבחינה לשונית, המונח 'כוונה' עשוי להשתרע גם על מצב דברים שבו אין רצון מפורש להשיג את התוצאה. כך סברה גם כבוד השופטת נאור בע"א 2016/00 רוזנצוויג נ. רוזנבליט.. בקשר לפרשנותו של סעיף 26 לחוק חוזה ביטוח... כבוד השופטת נאור מציינת בפסק דינה כי 'אני מוכנה להניח שידיעה כזו השקולה לכוונה פוטרת את המבטח מחבותו'. קביעה זו מתיישבת היטב עם ההקשר החקיקתי שבו מופיע המונח 'כוונה' ועם הטעמים העומדים ביסוד שלילת תגמולי הביטוח ממבוטח שגרם 'במתכוון' לנזק..... אנו סבורים שהמקרה המיוחד שלפנינו הוא אחד מאותם מקרים נדירים שבהם יש לשים את הדגש על היכולת לצפות את סוג הנזק שנגרם, להבדיל מרצון לגרום לו בפועל ... גישה זו משרתת את הצורך החברתי להרתיע נהגים מפני התנהגות המסכנת במודע את הציבור". תאונת דרכים במתכוון (החזקה הממעטת)