קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח תאונות אישיות מוות בתאונת דרכים / ביטוח תאונות אישיות לאדם שנהרג בתאונת דרכים: תביעה כספית בסך של 867,482 לתשלום תגמולי ביטוח על פי שתי פוליסות תאונות אישיות בהן היה מבוטח ז"ל. רקע ביום 1.7.06 היה המנוח ז"ל [להלן - המנוח], מעורב בתאונת דרכים קטלנית, בה נפצע אנושות, ולאחר אשפוז ממושך בן 191 ימים, נפטר מפצעיו והלך לעולמו, בהיותו בן 26 שנים [להלן - התאונה]. אין מחלוקת בין הצדדים, כי במועד הרלוונטי לתאונה, ביטחה הנתבעת את המנוח בפוליסה מסוג "תאונות אישיות", אשר כללה בין היתר, כיסויים ביטוחיים, למקרה מוות ולימי אשפוז. התובע, מר יפתח רתם, הינו אחיו של המנוח, והמוטב על פי הפוליסה, הגיש דרישתו לנתבעת, לקבלת תגמולי הביטוח בגין מקרה מוות ובגין ימי האשפוז. הנתבעת מצידה דחתה את התביעה, בטענה כי האירוע אינו מכוסה בפוליסה, בגין קיומה של החרגה לתאונה ברכב דו גלגלי. ומכאן התביעה דנא. טענות התובע התובע סבור כי הנתבעת דחתה את תביעתו לקבלת תגמולי הביטוח שלא בתום לב, תוך שהיא מסתירה מעיני בית המשפט ומעיניו הוא את תמליל השיחה החשובה ביותר, היא השיחה משנת 2002, בה נרכש הביטוח למנוח, לאחר שחרורו מצה"ל, על ידי אביו דוד [להלן - דוד]. התובע טוען כי תמלילי השיחה עם הנתבעת מעידים כי הביטוח שנרכש למנוח, נרכש אך בשל הסיבה כי המנוח רכב על רכב דו גלגלי מגיל צעיר, והנתבעת, על כל נציגיה, ידעה גם ידעה כי תכלית הביטוח הינה כיסוי למקרה של תאונה על רכב דו גלגלי. עוד לשיטת התובע, יש בתמלילי השיחות כדי להעיד על כך שהנתבעת, לא רק שלא הסבה את תשומת לבו של דוד, כאשר רכש לבנו המנוח בשנת 2002 את הפוליסה, כי הביטוח, בשונה מהפוליסה הקודמת משנת 1999, כולל חריג לרכב דו גלגלי, אלא אף הגדילה ואישרה באוזניו, כי הביטוח שנרכש למנוח, לא כולל את החריג לרכב דו גלגלי. התובע טוען כי הנתבעת ונציגיה, ובפרט הנציגה חדווה, אשר טיפלה בביטוחי המנוח מאז שנת 1999, הציגו בפני דוד מצג לפיו הפוליסה של המנוח היתה בתוקף ביום התאונה, כשהיא עונה על צרכי המנוח, ומכסה כל תאונה, לרבות תאונה על רכב דו גלגלי. לשיטתו, הנתבעת הפרה באופן גורף את חובתה האקטיבית ליידע את המבוטח בדבר החריגים הקיימים בפוליסה, ולוודא כי הינו מבין אותה. התובע טוען עוד, כי כל טענותיה של הנתבעת, לפיהן דוד ידע על החריג בפוליסת המנוח, טענות סרק הן, חסרות כל בסיס, באשר הנתבעת ניהלה אינספור שיחות עם דוד, וידעה לבטח כי דוד לא מודע לחריג בפוליסת המנוח, ודחתה את תביעתו בחוסר תום לב. לשיטת התובע, הנטל להוכחת חריג בפוליסה מוטל על הנתבעת, והיא מצידה לא הוכיחה שהפוליסה כללה חריג לרכב דו גלגלי. משכך, כך התובע, לא עמדה הנתבעת בנטל המוטל עליה להוכיח כי יידעה את דוד אודות קיום החריג, ועל כן מנועה היא מלהסתמך על תנאי זה, ועליה לשלם את תגמולי הביטוח כאמור בפוליסה. טענות הנתבעת טוענת הנתבעת, כי בשנת 99', נרכשו למנוח פוליסות, אשר הופסקו עם גיוסו לשירותו הסדיר בצה"ל. עם שחרורו מצה"ל, בשנת 2002, נרכשו לו פוליסות חדשות. טענת הנתבעת הינה כי בפוליסות משנת 99', אין כל חריג בדבר רכב דו גלגלי, אך מקרה הביטוח באובדן חיים, מוגבל למוות שאירע תוך 180 יום מהתאונה. ואילו הפוליסות משנת 02' כוללות חריג לרכב דו גלגלי, אך מקרה הביטוח בהן אינו מוגבל למוות בתוך 180 יום. משכך, כך לטענת הנתבעת, כבר למקרא הנ"ל, ניתן לקבוע בנקל ובאופן חד משמעי, כי אין כיסוי לתאונה דנא, לפי כל אחת מהפוליסות שנרכשו למנוח - הישנות או החדשות. זאת, מאחר שהמנוח נפטר 191 יום לאחר התאונה. הנתבעת טוענת כי בהגינותה הרבה, הפנתה את התובעים לתנאי הפוליסות הנכונות שעמדו בתוקף במועד התאונה, ואשר הוצאו לפוליסות החדשות אשר נרכשו בשנת 2002, ובהן מקרה הביטוח לאובדן חיים בתאונה, אינו מוגבל ל- 180 ימים ממועד התאונה, אך כולל חריג לרכב דו גלגלי. הנתבעת סבורה, כי משהתובעים לא היו מודעים לכך שגם תנאי הפוליסות הישנות אינן מקימות להם עילת תביעה, בחרו לטעון כי בשנת 2002 חידשו את הפוליסה משנת 99', ולא רכשו פוליסה חדשה, וכך יוכלו להתגבר על מכשול החריג לרכב דו גלגלי. ואולם, כך הנתבעת, משהבינו התובעים כי גם על פי תנאי הפוליסה הישנה לא קמה להם חובת פיצוי, מבקשים הם לטעון כי לא חידשו את הפוליסה הישנה על תנאיה, אלא רכשו פוליסות חדשות, בגינן לא הובא בפניהם חריג הרכב הדו גלגלי. טוענת הנתבעת, כי בשנת 2002 הוצע לדוד לעבור לפוליסות החדשות שמציעה הנתבעת, והוא מצידו נאות לכך, ולאחר עיון בפוליסות ותנאיהן, ניתן להיווכח כי דוד הבין שהפוליסות החדשות מחריגות רכב דו גלגלי. דוד מצידו, אשר היה האחראי על נושא הביטוחים בבית, ביקש לבטל את הפוליסות החדשות, של כל בני המשפחה, למעט המנוח, ושלח בגין כך מכתב מיום 25.8.02 [נספח ה' לתצהירה של אלינור זרקו]. לשיטת הנתבעת, דוד ידע גם ידע כי הפוליסות של המנוח הינן שתי פוליסות חדשות משנת 2002, וכי הפוליסה הישנה, משנת 99', בוטלה. כך או כך, כך הנתבעת, במקרה דנן, שתי הפוליסות על שם המנוח נרכשו בשנת 2002, והדבר עולה מעיון במפרט הפוליסה אשר צורף כנספח ג' לתצהיר הגב' זרקו. דיון והכרעה המחלוקת העיקרית שנטושה בין הצדדים הינה בשאלה אילו מבין הפוליסות בהן היה מבוטח המנוח חלות בגין התאונה, האם הפוליסה משנת 99' או שמא הפוליסות משנת 2002; כמו כן חלוקים הצדדים בשאלה האם היו הפוליסות שנרכשו למנוח מוחרגות בחריג רכב דו גלגלי,אם לאו. אם אכן היה קיים חריג מעין זה בפוליסות, יש לדון בשאלה האם יידעה הנתבעת את התובע בגין כך. סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח קובע: תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה, יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם. הפסיקה אף החמירה בפרשנות סעיף זה, בפרט מקום בו שינתה המבטחת תנאי הכיסוי הקיימים בפוליסות מתחדשות או בפוליסות של מבטחת אחרת מן העבר, לרעת המבוטח. ראה בעניין זה את דבריו של כב' הנשיא שמגר בע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. ישר פ"ד מט[2], 749 [להלן - הלכת ישר], בעניין הפרשנות שיש ליתן לחוזי ביטוח: "אחד מן הקווים המנחים בפרשנות של חוזי ביטוח הוא הגנה על הצד החלש בעסקה...הפסיקה הכירה זה מכבר בפערי הכוחות שבין הצדדים לחוזה ביטוח וביטאה לא אחת הכרה זו בפרשנות שהחמירה עם החברה המבטחת על מנת להגן על זכויותיו של הלקוח... יש לפרש מסמך, במקרה של ספק, נגד המנסח...הפעלתו של הכלל הולמת גם את רוחו של חוק חוזה הביטוח...האמור מתווסף לפגם העיקרי בפעולות המערערים והוא שלא קיימו את האמור בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, אשר לפיו יש חובה להבליט הגבלות שהן בגדר תנאי או סייג לחבות...לא רק שלא היתה כאן הבלטה בפוליסה, אלא שהנסיבות מצביעות על כך שלא היתה למשיב אפשרות אובייקטיבית ללמוד על קיומם של סייגים כלשהם. עקרון תום הלב, במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ובזמן ביצועו בכלל, וחובות האמון שחלים על הצדדים, בעסקת ביטוח בפרט, אינם באים על סיפוקם בקיומה של מסוימות בנוסח החוזה. לכיתוב מדויק של פרטי ההסכם חייבת להתלוות הפניה אפקטיבית של תשומת לב הצדדים הנוגעים..." ובהמשך נקבע כך: "חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והווידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים שבהם לא התקיימו, לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי". במקרה דנן, מדובר היה בהתקשרות עם חברת הביטוח שהחלה בשנת 1999, ואשר מתחילתה, ביקש דוד לברר אם הפוליסה כוללת כיסוי לנהיגה על טוסטוס, מאחר שזו היתה המטרה לשמה פנה אל הנתבעת לשם רכישת הפוליסות. ראה לעניין זה תצהיר עדותו של דוד בסעיף 10, ותמליל שיחותיו עם נציגי הנתבעת [נספח ד' לתצהירו, עמ' 2 ש' 20-24, עמ' 4-5]: דוד רתם: טוב השאלה שלי , מישהו הפנה את תשומת לבי שיש סייג שאם אני נוסע על אופנוע אני לא מכוסה? ליטל: אם אתה נוסע על אופנוע? דוד רתם: כן. עכשיו דווקא סוכן הביטוח שבטלתי אצלו את הפוליסה של הביטוח חיים כי עברתי אליכם... ... זה פשוט אני נוסע כל יום עם טוסטוס לעבודה הלוך וחזרה..אני לא עובד בשליחויות ולא איזה אופנוע מרוצים בשבתות... ... ליטל: תראה לפי מה שאני רואה כאן כרגע, אני לא רואה החרגה, ובוא כדי שאנחנו נהיה שלמים עם הדבר...אני פשוט אשאל... מתמליל השיחה שבין הנציגה ליטל לבין טלי, אליה פנתה על מנת לברר אודות החרגה בגין נסיעה על רכב דו גלגלי עולה כי כל עוד אין המדובר בנהיגה על אופנוע לשם עבודה, הרי שאין כל החרגה בפוליסה [עמ' 8 לתמליל]. משביררה את הנ"ל, פונה ליטל בשנית אל דוד ומעדכנת אותו בפרטים שביררה, ומודיעה לו כי אין כל החרגה בפוליסה. באותה שיחה, שואל דוד את הנציגה ליטל לגבי פוליסה עבור בנו, הוא המנוח, לתקופה שעד לגיוסו לצה"ל, ומבקש לקבל הצעת מחיר בעבורו. מתמליל שיחה זה עולה כי דוד שואל את נציגי הנתבעת מפורשות אודות פוליסת ביטוח עבור המנוח, כאשר הוא טורח שוב ושוב לברר כי אכן נסיעה באופנוע מבוטחת, וכי אין כל החרגה בגין כך, ונציגי הנתבעת מצידם מאשרים לו שוב ושוב כי "האופנוע מכוסה, זה בדיוק כמו כל כלי רכב... כמו שיש לך את הביטוח על זה שאתה נוהג במכונית, גם על האופנוע זה קיים" [עמ' 17 ש' 20-25]. בהמשך, שוחח דוד עם נציג הנתבעת בשם אמיר, בעניין רכישת הפוליסה עבור המנוח לפרק הזמן שעד גיוסו של המנוח לצה"ל, כאשר הוא מדגיש בפני הנציגים כי בנו עתיד להתגייס לצה"ל, וברצונו לדאוג לכך כי הפוליסה תכסה את נהיגתו על האופנוע עד לגיוסו [עמ' 24 לתמליל]. לאחר סיכום פרטי הפוליסה, מקריא בפניו הנציג אמיר את החריגים לה: "אמיר: אוקיי, שני החריגים שאני פשוט דוד רתם: מה זה? אמיר: שאני פשוט רוצה לומר לך עליהם דוד רתם: כן אמיר: אחד - כל פעולה שהיא בלתי חוקית כמובן שלא מכוסה, נהיגה תחת סמים וכו' דוד רתם: כן כן כן זה ברור אמיר: והדבר השני זה - במהלך שירות צבאי, מילואים וכו', זה לא תופס דוד רתם: אוקיי" [עמ' 37 לתמליל]. מן האמור לעיל עד כה, עולה כי דוד, לאורך כל תקופות התקשרותו עם הנתבעת, וכטענתו, דאג לרכוש לשני בניו פוליסות ביטוח לשם כיסוי נהיגתם על אופנוע, ובעצם, כך עולה מתצהירו ותצהיר רעייתו זהבה, זו היתה הסיבה בעטייה פנו לכתחילה לנתבעת. חיזוק לכך ניתן למצוא בנספח ה' לתצהיר דוד, בחלק ה"הערות", משנת 99', שם נרשם על ידי נציגת הנתבעת לאחר ששוחחה עמו: "המבוטח בירר האם קיימת החרגה לכך שהינו נוהג בטוסטוס, נאמר לו שאין החרגה על כך, וכמו כן מאחר ואינו עובד כשליח חל עליו כיסוי מלא מאחר והטוסטוס משמש ככלי רכב מביתו למקום עבודתו. כמו כן הועבר למכירות לרכישת פוליסה על שם בנו". בנספח ו לתצהירו, נרשם בהערות: "חזרתי למבוטח, נמסר לו שפוליסה הישנה ללא סייגים לדוד גלגלי". בין הצדדים נתגלעה מחלוקת מהותית בנוגע לשיחה בין דוד לבין נציגי הנתבעת משנת 2002, היא השיחה בה ביצע דוד לטענתו את רכישת הביטוח למנוח, ואשר את הקלטתה ופרטיה לא מסרה הנתבעת, לטענתה, וכפי שהעידה גב' זרקו מטעם הנתבעת, בשל מעבר למערכת מיחשוב חדשה. אין חולק כי המנוח השתחרר משירותו בצה"ל בחודש יולי 2002 וכי דוד פנה אל הנתבעת בבקשה לבטחו לקראת מועד שחרורו. בעניין זה, היתה עדותה של הגב' זרקו מלאת אי דיוקים, תוך שהעדה מבקשת להסתמך על אי אילו מסמכים אשר אינם באמתחתא, על מנת לבסס את טענתה בעלמא, לפיה רכישת הפוליסה למנוח נערכה בחודש ספטמבר 2002, ולא בחודש יולי, כטענת התובע. כמו כן, לא היה בפי הנתבעת כל הסבר מניח את הדעת לכך שאין באפשרותה להמציא את הקלטת השיחה משנת 2002, בעוד שכל שאר השיחות שבין דוד לבין נציגי הנתבעת הוקלטו והומצאו. למעלה מכך, מעדותה של הגב זרקו, אשר העידה מטעם הנתבעת, לצורך מתן פרטים אודות הפוליסה שרכש דוד למנוח, עלה כי הגב' זרקו כלל לא עבדה במחלקת המכירות של הנתבעת, כי אם במחלקת התביעות [עמ' 7 לפרוט' מיום 12.1.10, ש' 11]. העדה כלל לא ידעה להסביר מתי הוכנס החריג לרכב דו גלגלי לתנאים הכלליים של פוליסות הביטוח של הנתבעת: ש. מה הסיבה שלא רשומה השנה שבה הוצאו התנאים הכלליים? ת. אני לא יודעת ש. אז איך אנחנו יודעים, אולי היו שינויים? ת. יש שינויים במפרט, יש שינויים בז'קט הפוליסה ... ש. מתי הוצאו התנאים הכלליים בלי קשר למבוטח הספציפי? ת. אין פה תאריך, אבל מבדיקה שעשיתי עם מרכז הרווח, זו הפוליסה הרלוונטית... אם אני לא טועה זו היתה גלי, היא עובדת במרכז הרווח, אני לא יודעת בדיוק מה התפקיד... [עמ' 8 ש' 18-32]. סבורני כי אין בעדותה של הגב' זרקו כדי לתמוך בטענת הנתבעת לקיום חריג רכב דו גלגלי בפוליסה שנרכשה עבור המנוח בשנת 2002. המדובר בעובדת הנתבעת אשר לא עבדה, לא בעת הרלוונטית, ולא מעולם, במחלקת המכירות, אלא במחלקת התביעות, וכפועל יוצא מכך, לא עסקה בהצעת הפוליסות לתובע, התאמתן לצרכיו, מכירתן, והדגשת סייגי הפוליסה וחריגיה באוזניו. גם בהמשך עדותה, אישרה גב' זרקו כי המידע עליו הינה מבקשת להסתמך בעדותה, הינו תיעוד השיחות אשר הועבר לעיונה, ומסמכים נוספים, עליהם בקשה להסתמך, אך נאלצה להודות כי אינם נמצאים ברשותה [עמ' 12 ש' 26-33]. עוד עולה מתצהיר דוד ועדותו, וכן מתמליל שיחותיו עם הנתבעת, כי עקב שיחותיו עם הנתבעת בעניין חידוש הפוליסה למנוח לקראת שחרורו מצה"ל, הוצע לדוד לרכוש פוליסות משודרגות ליתר בני המשפחה, בשל היותם לקוחות ותיקים. התובע טוען בעניין זה, כי בשום שלב שהוא, לא יידעה הנתבעת את דוד בעניין הכנסת חריג לפוליסה בגין נהיגה ברכב דו גלגלי, חרף התעקשותו של דוד לאורך כל התקשרותו עמה, לוודא כי הפוליסות אותן הוא רוכש עבור בני משפחתו, מכסות נהיגה מסוג זה. והנה, מיד לאחר שנודע לדוד על החרגת הנהיגה ברכב דו גלגלי, מיהר לבטל את כל הפוליסות החדשות והמשודרגות שרכש לבני משפחתו. ואולם, את הפוליסה שרכש לבנו המנוח, לא ביטל, מאחר שסבר כי הפוליסה מכסה את הנהיגה באופנוע. דוד העיד, ועדותו מקובלת עלי, כי בעת רכישת הביטוח לבנו המנוח, בחודש יולי 2002, הנתבעת לא הסבה את תשומת לבו לקיומו של החריג לרכב דו גלגלי, וחמור מכך - הציגה בפניו מצג לפיו הביטוח שרכש מכסה גם מכסה נהיגה על רכב דו גלגלי, והדבר עולה מפורשות מתמלילי שיחותיו עם נציגי הנתבעת, לאורך כל שנות התקשרותו עמה. עדותו של דוד היתה רציפה ואמינה, ועמדה בקנה אחד עם תמלילי שיחותיו עם הנתבעת וטענותיו. מכלול הראיות והנסיבות מביאים למסקנה כי דוד סבר כי אכן הפוליסה שנרכשה למנוח לפני גיוסו לצה"ל, ואשר כללה כיסוי לנהיגה ברכב דו גלגלי, הינה הפוליסה שרכש לו בחודש יולי 2002, לאחר שחרורו מצה"ל, הגם שפוליסה זו כללה כיסויים שונים במקצת בגין ימי אשפוז, ולא כללה הגבלות נוספות בגין כיסוי למוות. ראיתי לקבל את עדותו של דוד לפיה בשום שלב שהוא, ובניגוד לחובתה, לא הביאה הנתבעת לידיעתו את העובדה כי הפוליסה שרכש למנוח לעת שחרורו מצה"ל, כוללת חריג רכב דו גלגלי. ודומני כי לאור היסטורית התקשרותו עם הנתבעת, לא יכול להיות ספק, כי לו ידע דוד שהמדובר בפוליסה שאינה מכסה נהיגה מעין זו, לא היה רוכש אותה, ולמצער היה מבקש לשדרגה או לשנותה, כך שתכלול כיסוי מעין זה. הא ראייה - מרגע שנוכח כי הפוליסות ה"משודרגות" שרכש לכל בני משפחתו, אינן מכסות נהיגה ברכב דו גלגלי, פנה מיידית אל הנתבעת בדרישה לבטלן. ואילו את פוליסת המנוח לא ביקש לבטל, מן הטעם שסבר כי הכיסוי הנדרש קיים בה: "דוד בספטמבר 2002 הוציאו איזה סדרה של פוליסות חדשות, באותו יום...זה יותר טוב יותר הכל, תעשו. אחרי שעה התברר לי שכל הפוליסות שלנו בגלל שהם היו מהתחלה הרבה יותר טובות ובלי החרגות שהיו חדווה ... דוד ויש לי אופנוע, בחדשות יש את האופנוע חדווה צודק במאה אחוז, צודק דוד זה הכל, אז אמרתי מיד תוך שעה תבטלו את הכל, תשאירו את הישנות. זה מה שאת ספטמבר 2002, עשו ומיד ביטלו אותם אחרי חצי שעה..." יוצא אפוא, כי כטענת התובע, הנתבעת הפרה באופן בוטה את חובתה האקטיבית ליידע את המבוטח בדבר החריגים הקיימים בפוליסה שהינו מבקש לרכוש, ולוודא כי הבינם. זאת ועוד; אופן התקשרותו של התובע עם הנתבעת היתה התקשרות טלפונית, היינו, הדרך היחידה שהיתה פתוחה בפניו ללמוד אודות החריגים לפוליסה והסייגים לה, היתה באופן זה שנציגי הנתבעת אשר קולטים את השיחה אליהם, ומבצעים את רכישת הפוליסה הנדרשת על ידי הלקוח, מפרטים באוזניו את אותם חריגים ומוודאים הבנתם. בענייננו, לא רק שהנתבעת לא חשפה בפני התובע את החריגים לפוליסה ולא ווידאה הבנתם, אלא שבכל אותן פעמים בה נדרשה הנתבעת על ידי התובע לאשר כי הפוליסה הנרכשת אכן כוללת כיסוי לרכב דו גלגלי, אישרה הנתבעת את הכיסוי, וזאת אף לאחר שהנציגים ביקשו לבדוק את הנושא ראשית, ורק אחר כך שבו אל התובע עם תשובה חיובית. בעניין זה ראה דבריה של כב' השופטת הניג בת.א. (ת"א) 18059/06 קינדלר נ. ישיר אי.די אי. חברה לביטוח בע"מ: "...מדובר במבטחת שכשמה כן היא - ביטוח ישיר, המנהלת את ענייניה ישירות מול המבוטחים, ללא מעורבות סוכן ביטוח...כאשר כך היא פועלת, היא נוטלת על עצמה אותן חובות המוטלות על סוכן ביטוח ובכללן, העברת מידע בצורה הוגנת ווידוא כי המבוטח מבין את המוצר הביטוחי ואת החמרת דרישותיה כתנאי לחבותה... כאשר התקשורת עם המבוטח אינה פרונטאלית...יש להקפיד שבעתיים על חובת הווידוא האקטיבית. הקלטות וחלקי משפטים אינם תחליף לאמירת הדברים ברחל ביתך הקטנה וליווי השיחות במסמכים ברורים...מוכרנות ושיווק טלפוניים המקדמים את אינטרס הנתבעת, לא רק שאינם דוחקים הצידה את זכויות המבוטח, אלא הם מטילים חובה מוגברת על המבטחת, להבטיח שהמבוטח אכן הבין את המוצר הביטוחי הנמכר, ואת התנאים והחובות המוטלים עליו ביחס למוצר זה...זאת ועוד, הנתבעת מתעדת את שיחותיה עם המבוטחים, וחזקה עליה כי תתעד בפרט את השיחות החשובות, ואת המסמכים החשובים, בפרט אלו העוסקים בכריתת החוזה ותנאיו". במקרה דנן, כאמור לעיל, השיחה החשובה לענייננו, הינה, כטענת התובע, השיחה בה נרכשה פוליסת הביטוח למנוח ביולי 2002. דא עקא, כי הנתבעת לא המציאה את פרטי השיחה והקלטתה, בשל סיבות מסיבות שונות, הגם שאת כל יתר השיחות שנערכו בין הצדדים לאורך השנים, שמרה באמתחתה. מן האמור לעיל עולה כי הנתבעת לא עמדה בחובותיה כמבטחת, ואף חמור מכך - הביאה לידי הטעייתו של התובע, שסבר לתומו כי רכש את הפוליסה המתאימה לו, והיא מצידה אישרה כי הכיסוי הנדרש אכן קיים. לרוע המזל, אירע מקרה הביטוח, והמבוטח נפטר בעטיו. בשל כך, על הנתבעת לפצות את המוטבים על פי הפוליסה, כאמור בה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את תגמולי הביטוח בסך כולל של 718,434 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת סך של 139,048 ₪ בגין ימי אשפוז, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשא הנתבעת בהוצאות משפט כפי שהוצאו על ידי התובע ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצירוף מע"מ. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום ממתן פסק הדין. מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוותביטוח תאונות אישיות