קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח תאונות אישיות מוות בתאונת דרכים: בכל המועדים הרלבנטיים לתאונה שתתואר להלן, המנוח ז"ל (להלן: "המנוח") היה מבוטח על פי פוליסת "ביטוח תאונות אישיות מושלם" אותה רכש אצל הנתבעת (להלן: "הפוליסה"). הפוליסה כללה כיסוי ביטוחי בגין "מוות עקב תאונה", כאשר סכום הביטוח בגין כיסוי זה עמד על סך של 500,000 ₪ נכון ליום 21.11.07. ביום 17.05.08 בשעה 21:00 בערך, המנוח מצא את מותו בתאונת דרכים בה היה מעורב עת נהג ברכבו בקטע הכביש שבין מוצב עוז למושב אל רום ברמת הגולן (להלן: "התאונה"). התובעים 2 ו- 3 (להלן: "התובעים") הינם הוריו של המנוח, כאשר על פי צו הירושה שהוגש לתיק בית המשפט (מוצג ת/5) התובע 2 הינו היורש היחיד לעיזבון המנוח. על פי הפוליסה, היורש החוקי הינו המוטב במקרה מוות. מכאן, ברי כי לתובעת 3 אין כל מעמד בתביעה והנני מורה על דחיית תביעתה בשל העדר יריבות בינה לבין הנתבעת, וזאת ללא צו להוצאות כלשהן שכן, בנסיבות דנן התיק היה מתנהל ללא כל קשר לצירוף התובעת 3. בעקבות פטירתו של המנוח התובעים, באמצעות בא כוחם, הודיעו לנתבעת על פטירת המנוח וביקשו עותק מפוליסת הביטוח לצורך בדיקת זכויותיהם. בתשובה לפנייתם, התובעים נדרשו ביום 26.06.08 להמציא לנתבעת מסמכים הדרושים לצורך הטיפול בתביעה. ביום 31.07.08 הוגשה תביעת התובעים לבית המשפט, כאשר הסעד שנדרש בתביעה זו היה סעד הצהרתי. לא ברי מה היה בין 26.06.08 ועד 31.07.08. האם הנתבעת הוציאה מכתב דחייה אם לאו. האם התובעים המציאו לנתבעת את המסמכים שנדרשו אם לאו, ושמא נדרשו מסמכים נוספים כלשהם על ידי הנתבעת. המכתבים היחידים שהוגשו לבית המשפט היו אך ורק שני המכתבים הנ"ל (בנוסף לדרישת הנתבעת לתשלום חוב פרמיה לאחר הפטירה ושאינו רלוונטי לענייננו). ודומה, כי התביעה המקורית הוגשה לבית המשפט בטרם ניתנה לנתבעת הזדמנות לברר את חבותה כראוי. בכתב ההגנה הנתבעת טענה שדין התביעה להידחות. הנתבעת טענה לאי תחולתה של הפוליסה על המקרה נשוא התביעה ו/או לתחולתם של החריגים לפוליסה. טענות אלו היו בכפוף לטענותיה המקדמיות של הנתבעת בדבר מחיקת התביעה, ולחילופין, בדבר הצורך בתיקון הסעד הנדרש. התובעים תיקנו את כתב תביעתם, כך שנדרש בו סעד כספי. בעקבות הגשת כתב תביעה מתוקן, הוגש כתב הגנה מתוקן. בכתב הגנתה זה הנתבעת חזרה על טענותיה בכתב הגנתה המקורי, והוסיפה וטענה עוד, כי התובעים הם אלה שעמדו על בירור התביעה בטרם יתקבל תיק המשטרה בידי הנתבעת. הנתבעת טענה, כי היא הבהירה לתובעים שללא קבלת תיק המשטרה לא יהא ניתן לקדם את הטיפול בתביעתם. בכתב הגנתה המתוקן, הנתבעת טענה כי ביום התאונה המנוח היה תחת השפעת אלכוהול ובדגימת דמו לאחר התאונה נמצאה כמות אלכוהול בשיעור של כמעט פי שלושה מן השיעור המותר על פי דין. הנתבעת טוענת, כי המדובר במצב שכרות של ממש המגדיל את הסיכון להתרחשות תאונה בזמן נהיגה לעשרות מונים, ואף הופך אותו לוודאי. בנסיבות, לא ניתן לומר כי המדובר ב"תאונה" כהגדרתה בפוליסה שכן, עקב שכרותו הכבדה של המנוח אירוע התאונה היה וודאי ולא "פתאומי ובלתי צפוי". לטענת הנתבעת, סיכון שההיתכנות להתממשותו וודאית אינו נופל למסגרת הסיכונים שהוגדרו בפוליסה ושהמבטחת לקחה על עצמה. לחילופין, הנתבעת טענה, כי האירוע מוחרג מהפוליסה באופן ברור ומפורש. בעניין זה, הנתבעת מפנה לסעיפים 1, 7 ו- 9 לפרק ג' בפוליסה - סייגים לחבות המבטח בפוליסה. דיון והכרעה הכיסוי הביטוחי הרלבנטי לתביעה הנדונה מוגדר בסעיף 1, פרק ב' לפוליסה כדלקמן: "אובדן חיים בתאונה" - "כאשר מקרה הביטוח מסתיים באובדן חייו של המבוטח, החל ממועד התאונה ועד לשלוש מאות ששים וחמשה ימים לאחר מועד התאונה". המונח "תאונה" מוגדר בסעיף 1, בפרק א' לפוליסה - הגדרות כלליות כדלקמן: "אירוע פתאומי ובלתי צפוי מראש, אשר נגרם למבוטח במשך תקופת הביטוח, במישרין מהפעלת כוח פיזי על ידי אמצעי אלימות חיצוני וגלוי לעין, אשר מהווה, ללא תלות בגורם אחר, את הסיבה היחידה הישירה והמיידית למקרה הביטוח". סעיף 2 בפרק א' לפוליסה קובע כדלקמן: " מקרה הביטוח (תאונה) - היזק גופני על פי אחד הכיסויים הביטוחיים המצויים במפרט, הנובע באופן ישיר ובלעדי מהתאונה. מקרה הביטוח אינו כולל נזק שנגרם כתוצאה מאלימות מילולית ו/או גורם פסיכולוגי או אמוציונאלי אחר". בפרק ג' לפוליסה מוגדרים הסייגים לחבות הנתבעת (המבטחת). הסעיף קובע כדלקמן: "ביטוח זה אינו מכסה מקרי ביטוח שנגרמו למבוטח על ידי או כתוצאה מאחד מאירועים אלה ..." להלן אביא ציטוט הסעיפים עליהם נסמכת הנתבעת; סעיפים 1, 7 ו- 9 לפרק ג': "1. איבוד לדעת או ניסיון לכך, טירוף הדעת, שימוש באלכוהול, שימוש בסמים או כימיקלים ממכרים, שימוש בתרופות שלא נרשמו על ידי רופא מוסמך, שבר הרניה, חבלה גופנית שהמבוטח גרם לעצמו במתכוון, הריון או לידה, הפלה או טיפולי הפריה". "7. השתתפות מרצון של המבוטח בפעילות בלתי חוקית, כל הפרה או ניסיון להפר את החוק, התנגדות למעצר, השתתפות פעילה של המבוטח בפעילות אלימה, מעשה חבלה שביתה, מהפכה, מרד, פרעות, או מהומות" "9. מעשה רצוני או הסתכנות מדעת שלא נעשתה לצורך הצלת נפשות". על הנתבעת הנטל להוכיח את תחולתו של כל סייג לחבותה. הנתבעת טוענת, ללא כל ביסוס עובדתי וללא צירוף ראיה כלשהי לכך, לתחולתם של סעיפים 7 ו- 9 המחריגים את חבותה כלפי מבוטחה וכלפי המוטב על פי הפוליסה. עינינו הרואות, כי סעיפים 7 ו- 9 מדברות על "רצון" (השתתפות מרצון, מעשה רצוני, הסתכנות מדעת). הנתבעת מבקשת להסיק את קיומו של אותו "רצון" אך ורק מעצם העובדה כי המנוח נהג ברכב בהיותו שיכור, ולא היא. הנתבעת לא הביאה ולו בדל ראיה להוכחת קיומו של רצון כאמור ו/או להוכחת נסיבות היקלעותו של המנוח למצב של שכרות. בנסיבות, ברי שאין כל רלוונטיות לשני הסייגים הנ"ל בנידון דידן. האם מקרה הביטוח נשוא התביעה שבפניי נופל למסגרת הסייג הקבוע בסעיף 1 לפרק ג'? כאמור, על פי סעיף זה, הביטוח על פי הפוליסה אינו מכסה מקרה ביטוח שנגרם למבוטח על ידי או כתוצאה משימוש באלכוהול. אקדים ואעיר, כי הנתבעת בעצמה, בהיותה מנסחת הפוליסה, יצרה אי בהירות לכאורית בתנאי הפוליסה ו/או בתנאים המגבילים את חבותה בפוליסה כאשר בחרה ליתן יותר מהגדרה אחת לאותו מונח. עינינו הרואות, כי הנתבעת הגדירה את המונח "תאונה" כאמור בסעיף 1, בפרק א' לפוליסה, ומנגד, היא מצאה לנכון להשוות בין המונחים "מקרה הביטוח" ו- "תאונה" על פי סעיף 2 בפרק א' לפוליסה, ובה בעת היא ניסחה את החריג המתייחס ל"מקרי ביטוח" כשלא ברי למה כוונתה, האם ל"מקרה ביטוח" או ל"תאונה" או שמא לשניהם. וודוק: אמרתי אי בהירות לכאורית, שכן עיון בגוף ההגדרה של המונח "מקרה הביטוח (תאונה) על פי סעיף 2 לפרק א' בפוליסה מראה בעליל כי קיימת הבחנה ברורה בין המונח "מקרה הביטוח" לבין המונח "תאונה", כאשר המונח "תאונה" הינו מרכיב אחד בלבד מבין מרכיבי ההגדרה של המונח "מקרה הביטוח". מכאן, ועל מנת להחיל את החריגים לחבות הנתבעת, לא די בבחינת החריגים יחסית למונח "תאונה" אלא יש צורך בבחינת תחולתו של החריג ביחס לכל מרכיבי "מקרה הביטוח". לחילופין, ובהנחה כי קיימת אי בהירות מסוימת ולא לכאורית, אזי ברי כי אי בהירות זו יש לפרשה כנגד הנתבעת, בהיותה המנסחת של הפוליסה. על כן, ועל מנת שהנתבעת תזכה לתחולתו של החריג שבסעיף 1 בפרק ג' לפוליסה, יהא עליה להוכיח כי מקרה הביטוח (להבדיל מהתאונה עצמה), היינו - אותו היזק גופני על פי אחד הכיסויים הביטוחיים המצויים במפרט (בנידון דידן, המוות) הנובע באופן ישיר ובלעדי מהתאונה, נגרם למנוח על ידי או כתוצאה משימוש באלכוהול. לפני ההכרעה בשאלה זו, ונוכח טענות הנתבעת בכתב הגנתה (בהעדר מכתב דחייה), יש לבדוק תחילה, שמא התובע הוכיח כי המדובר במקרה ביטוח על פי הגדרתו בפוליסה. היינו: האם התובע הוכיח כי למנוח ארעה תאונה וכי המוות נבע באופן ישיר ובלעדי מהתאונה? כאמור לעיל, המונח "תאונה" מוגדר בפוליסה כדלהלן: "אירוע פתאומי ובלתי צפוי מראש, אשר נגרם למבוטח במשך תקופת הביטוח, במישרין מהפעלת כוח פיזי על ידי אמצעי אלימות חיצוני וגלוי לעין, אשר מהווה, ללא תלות בגורם אחר, את הסיבה היחידה הישירה והמיידית למקרה הביטוח". אין ספק כי המנוח מצא את מותו עקב תאונת הדרכים נשוא התביעה. אין ספק, כי תאונת דרכים הינה בבחינת "אירוע פתאומי ובלתי צפוי מראש". טענת הנתבעת לפיה, רמת השכרות אליה הגיע המנוח הפכה את התאונה לאירוע וודאי, אין בה כל ממש. אמנם, שכרות מגבירה את הסיכון להתרחשות תאונה אך אין בה כדי להופכה לוודאית מבחינת מועד התרחשותה ועצמם התרחשותה. (ראו: י. אליאס - דיני ביטוח, מהדורה שנייה, כרך א', עמ' 412). אין חולק כי התאונה ארעה בתקופת הביטוח. אין חולק, כי אותו אירוע פתאומי ובלתי צפוי מראש, נגרם במישרין מהפעלת כוח פיזי על ידי אמצעי אלימות חיצוני וגלוי לעין. מדובר ברכב שהתהפך תוך כדי נסיעה. האם אותו אירוע פתאומי ובלתי צפוי "מהווה, ללא תלות בגורם אחר, את הסיבה היחידה הישירה והמיידית למקרה הביטוח"? היינו, האם אותו אירוע פתאומי ובלתי צפוי "מהווה, ללא תלות בגורם אחר, את הסיבה היחידה הישירה והמיידית להיזק הגופני על פי אחד הכיסויים הביטוחיים המצויים במפרט (במקרה דנן, המוות) הנובע באופן ישיר ובלעדי מהתאונה? התשובה לכך הינה בחיוב. אין כל ספק כי אותו אירוע פתאומי ובלתי צפוי (התהפכות הרכב ותאונת הדרכים) היווה את הסיבה היחידה, הישירה והמיידית למוות שאין כל ספק כי נגרם באופן ישיר ובלעדי מהתאונה. למותר לציין, כי הפוליסה נשוא דיוננו הינה פוליסה לביטוח תאונות. סעיף 53 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח" ו/או "החוק") מגדיר את מהותו של "ביטוח תאונה" כדלקמן: "בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לזולתו". הוראה זו נעדרת מרשימת הסעיפים הקוגנטיים שבחוק חוזה הביטוח, כאשר על פי פסיקת בית המשפט העליון, הצדדים רשאים להתנות על סעיף זה, אם כי גישה זו אינה נקייה מספקות (ראו: י. אליאס- דיני ביטוח, מהדורה שנייה, כרך א' עמ' 409-410). לפי הגישה הדוגלת בקוגנטיות של הוראת סעיף 53 לחוק חוזה הביטוח חרף העדרה מרשימת הסעיפים הקוגנטיים שבחוק, ניתן לומר כי ההגדרה של "מקרה הביטוח" שבסעיף 2 בפרק א' לפוליסה, מנוגדת להוראות החוק ואין לה כל תוקף. ומכאן, די לתובעים בהוכחת עצם התרחשותה של תאונת הדרכים כדי להוכיח קיומו של "מקרה ביטוח". ומכאן, ובהתאם להוראת סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח שלפיה: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב" די בעצם הוכחת התרחשות התאונה על מנת לזכות בתגמולי הביטוח כשמדובר בביטוח תאונות. אלא מה? למעשה, עיון בפוליסה נשוא דיוננו, מעלה כי מדובר בפוליסה שהיא מעין ייצור כלאיים המשלבת בין ההוראה המגדירה את מהותו של "ביטוח תאונה" לבין ההוראה המגדירה את מהותו של "ביטוח חיים" על פי חוק חוזה הביטוח, ומכאן נוצרה ההגדרה של "מקרה הביטוח" נשוא הפוליסה הנדונה. לצורך הדיון, אתמקד בהגדרה כפי שנקבעה בפוליסה ולא אכנס לדיון בשאלת חוקיותה של הגדרת המנוח "מקרה הביטוח" בפוליסה נשוא התביעה. ומאחר והנתבעת בעצמה היא זו שבחרה להגדיר את מקרה הביטוח כפי שהוגדר בפוליסה, אזי לא תישמע מפיה הטענה, כי מקרה הביטוח הוא "התאונה", ומכאן לא תישמע אף טענתה שלפיה די לה באם תוכיח כי התאונה נגרמה על ידי או כתוצאה משימוש באלכוהול על מנת להחיל את הסעיף המסייג את חבותה על פי הפוליסה. כאמור, על מנת שהנתבעת תזכה לתחולת הסייג, יהא עליה להוכיח, בהתאם לתנאי הפוליסה, כי "מקרה הביטוח" כפי שהוגדר על ידה בפוליסה הוא זה שנגרם על ידי או כתוצאה משימוש באלכוהול. אם הנתבעת התכוונה להחריג "תאונה" שנגרמה על ידי או כתוצאה משימוש באלכוהול, אזי מדוע לא ניסחה את החריג לחבותה בצורה ברורה וחד משמעית שאינה משתמעת לשתי פנים, כשידוע שלא הייתה בפניה כל מניעה לעשת כן?! משבחרה הנתבעת לעשות שימוש מעורבב בשני מונחים שהגדרתם מאוד קריטית מבחינת תחולתו או אי תחולתו של הכיסוי הביטוחי, אזי אין לה להלין אלא על עצמה. על כן, השאלה העומדת על הפרק הינה: האם הנתבעת הצליחה להוכיח כי "מותו של המנוח הנובע באופן ישיר ובלעדי מהתאונה" נגרם על ידי או כתוצאה משימוש באלכוהול? התשובה לכך הינה בשלילה אף לגישת הנתבעת בעצמה. למעלה מן הצורך, ולמען הזהירות בלבד, אוסיף ואציין עוד, כי הנתבעת כשלה בהוכחת טענתה, כי "התאונה" עצמה - להבדיל מ"מקרה הביטוח" (על פי הגדרת המונח בפוליסה, להבדיל מהגדרתו בחוק חוזה הביטוח) - ארעה על ידי או כתוצאה משימוש באלכוהול, ולהלן אנמק: ממכלול הראיות שהובאו בפניי, ברי כי המנוח שתה אלכוהול לפני התאונה, וכי במועד התאונה ריכוז האלכוהול בגופו היה גבוה בהרבה מן המותר על פי פקודת התעבורה. רמת ריכוז האלכוהול בגופו של המנוח הייתה 140 מ"ג לכל 100 מ"ל (ראו מוצג נ/6 - חוות דעתו של ד"ר אשר גופר, מנהל היחידה לטוקסיקולוגיה משפטית). אמנם, הפוליסה מדברת על "שימוש באלכוהול" ואינה קובעת רמה כלשהי לצורך תחולת החריג, אך לצורך הדיון אצא מתוך הנחה כי כשמדובר ברמה העולה פי שלושה על הרמה המקסימאלית המותרת על פי תקנות התעבורה, אזי ניתן לומר כי המדובר במצב של שכרות [ראו עדותו של ד"ר אשר גופר,בעמ' 37 לפרוטוקול הדיון, שורות 5-7, לפיה: "החוק במדינת ישראל קובע 50 מ"ג למבוגרים ... 140 מ"ג זה נחשב שכרות ברוב מדינות העולם"], ומכל מקום, ברי כי המדובר במצב של "שימוש באלכוהול". ד"ר אשר גופר עמד מאחורי חוות דעתו גם במהלך חקירתו הנגדית (ראו: עמ' 33 לפרוטוקול, שורות 18-24, עמ' 34 לפרוטוקול, שורות 3-8, עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 3-16). יחד עם זאת, וכעולה מחוות הדעת שנערכה על ידי ד"ר איתמר שרון - מהנדס יועץ ומרצה בנושאי צמיגים ורכב - במסגרת חקירת נסיבות התאונה על ידי משטרת ישראל (ראו: ת/1), לתאונה היו מספר גורמים, כאשר הנקר שהיה בצמיג הקדמי שמאלי ברכבו של המנוח, היווה גורם אחד לתאונה. על פי חוות דעתו של ד"ר איתמר שרון אין חולק כי: היה נקר בצמיג הקדמי שמאלי (להלן: "הצמיג") שפגע באטימות הצמיג. הנקר בצמיג נגרם מבורג שהיה נעוץ בסולית הצמיג. אותו בורג ננעץ בסולית הצמיג כמה עשרות קילומטרים לכל היותר לפני זמן התאונה, וזאת לפי הבלאי המועט של ראשו. ד"ר שרון מציין בחוות דעתו, כי נוכח העובדה שהמדובר בצמיג ללא אבוב (טיובלס) מתחילה דליפה בקצב פחות או יותר איטי. במקרה דנן, לא ניתן להתעלם מהנקר בצמיג במיוחד בשל הסימנים לנסיעה בלחץ נמוך שנמצאו בבטנת הצמיג. לכן, לא ניתן להתעלם גם מהאפשרות הסבירה שבגללו לחץ הניפוח עובר לתאונה היה נמוך מהנדרש ונמוך מהלחץ שהיה בגלגל הקדמי-ימני. לאור הנתונים הנ"ל, ד"ר שרון סיכם את חוות דעתו כדלקמן: "השפעות אפשריות של מצב זה הן משיכת הגה שמאלה, בעיקר בעזיבת גלגל ההגה, היגוי חסר אשר הקשה על הנהג לעקוב אחרי נתיב הנסיעה בעקומות ובשינויי נתיב (קשיי השליטה גברו מאוד ככל שעלתה מהירות הנסיעה) והנמכת מרווח הגחון במיוחד במהלך בלימה (בשל העברת המשקל לפנים), שהייתה עלולה לגרום או לעודד את פגיעת תחתית הרכב בנסיעה בתחום מעבר המים. לפיכך, יש לראות בנקר הנ"ל גורם אחד לתאונה. אין קביעה זאת שוללת את האפשרות שלתאונה היו גורמים נוספים ובמיוחד, מהירות, חוסר תשומת לב, חוסר ערנות, חוסר כשרות וכ"ו". ד"ר איתמר שרון עמד מאחורי חוות דעתו במהלך חקירתו הנגדית (ראו: עמ' 10 לפרוטוקול הדיון, שורות 14-22, עמ' 13 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-2, עמ' 13 לפרוטוקול הדיון, שורות 22-24). לא זו אף זו: ד"ר עוזי רז, מומחה מטעם הנתבעת, הצטרף למסקנתו של ד"ר איתמר שרון, לפיה, העדר אוויר בגלגל השמאלי קדמי היה גורם משפיע בתאונה נשוא התביעה (ראו: מוצג סעיף 4 בנ/7). מכאן, ולאור עמדתה של הנתבעת, שביקשה להמתין לתוצאות חקירת המשטרה לצורך בירור חבותה כלפי התובעים, ברי כי עם קבלת תוצאות חקירת המשטרה, היה על הנתבעת לשלם לתובעים את תגמולי הביטוח בגין הכיסוי הביטוחי נשוא התביעה, שכן אין חולק כי תיק המשטרה לא העלה מסקנה שלפיה, התאונה נגרמה כתוצאה ממצב של שכרות או ליתר דיוק כתוצאה משימוש באלכוהול. על פי חקירת המשטרה ניתן לומר, כי לכל היותר, השימוש באלכוהול ייתכן והיווה גורם אחד מני רבים שגרמו לתאונה, ובמצב זה לא תהא תחולה לחריג שבפוליסה. לתחולת החריג על הנתבעת להוכיח כי התאונה נגרמה כתוצאה משימוש באלכוהול, וזאת להבדיל מתאונה שנגרמה כתוצאה ממספר גורמים, שייתכן והשימוש באלכוהול היה אחד מבינם. יחד עם זאת, אקדים ואציין, כי אין זה המקרה המתאים להפעלתו של סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, שכן גם לאחר קבלת תוצאות חקירת המשטרה, עדיין לא ניתן לומר כי המשך התבצרות הנתבעת בעמדתה אודות דחיית התביעה, נעשה בחוסר תום לב, וזאת נוכח אי שלילת השימוש באלכוהול כגורם מיני רבים שהביאו לקרות התאונה. בטרם סיום הדיון, אתייחס בקצרה למוצג נ/7, חוות דעתו של ד"ר עוזי רז, יועץ הנדסי במכונות, רכב, תחבורה ותנועה, מטעם הנתבעת. על פי חוות הדעת ד"ר רז קבע כי: "התאונה הנדונה קרתה בגלל שהנהג, שהיה שיכור בזמן התאונה, לא היה מסוגל לחוש בתקר בגלגל קדמי שמאלי ולהתגבר על הסטייה של הרכב. לכן, הוא איבד את השליטה וגרם לתאונה". קביעה זו אין בידי לקבלה. קביעה זו מתעלמת ממספר נתונים חשובים לא פחות ממצב ערנותו של המנוח בזמן התאונה, ואשר הביאו להתרחשות התאונה. זאת ועוד, ד"ר עוזי מור, שאינו מומחה לטוקסיקולוגיה, מתייחס בחוות דעתו באריכות להשפעתו של האלכוהול על התנהגותו של הנהג, על מהירות תגובתו, על ערנותו וכ"ו, בעוד שהמומחה היחיד לטוקסיקולוגיה שהעיד בתיק כעד מטעם הנתבעת (ד"ר אשר גופר) נמנע מקביעה חותכת וחד משמעית כאמור. ד"ר אשר גופר העיד כדלקמן: " יש אנשים שמורגלים וההשפעה תהיה פחותה יותר ויש אנשים שלא מורגלים וההשפעה תהיה גבוהה יותר. יש פגיעה בשיקול הדעת בזמן התגובה אבל הנתון שאני רוצה להתייחס אליו שסטטיסטית ריכוז של 140 מ"ג הסיכוי לגרימת תאונה הוא פי 10 מאדם שלא שתה. תאונות יכולות לקרות גם ללא אלכוהול" (ראו: עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 8-13). היינו, אם הטוקסיקולוג מדבר על סטטיסטיקה והסתברויות, אזי ברי כי קביעה חד משמעית כפי שעשה ד"ר עוזי רז, שאינו טוקסיקולוג, אין לה כל משקל. לאור כל האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 2 סך של 500,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 21.11.07 ועד יום התאונה (17.05.08), וכן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום התאונה ועד היום. בנוסף לכך, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 2 הוצאות משפט בסך של 170,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוותביטוח תאונות אישיות