קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח תאונות תלמידים - תאונת דרכים בלי ביטוח: התביעה וטענות הצדדים המנוח יליד 25/9/89, היה תלמיד תיכון במועד התאונה ולא היה לו רשיון נהיגה. ב-18/3/07 נטל המנוח את מפתחות הרכב שבבעלות אביו ו/או אחיו ללא רשות, נהג ברכב ונהרג בתאונת דרכים באחד הכבישים שבשטח המועצה המקומית ירכא שעה שהתנגש באוטובוס שנסע בנתיב הנגדי. בנסיבות אלו אין לו -ובהתאמה אין לעיזבונו-, זכות תביעה לפי סעיף 7(2) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד). כמו כן, מכיוון שהיה קטין חסר תלויים, אין גם תלויים בעלי זכות לתביעה עצמאית ולפיצוי לפי החוק. התובעים, הוריו של המנוח, מבקשים לחייב את הנתבעות לשלם להם פיצוי בסכום הנקוב בשל מוות, שבפוליסת תאונות אישיות של תלמידים; את הנתבעת 1 (להלן: "כלל"), מכוח היותה חברת ביטוח המבטחת בפוליסה לתאונות אישיות, ואת הנתבעת 2 /המועצה המקומית (להלן: "המועצה"), מי שערכה את הביטוח, למקרה שכלל תופטר מתשלום. התובעים טוענים כי סע' 6(ד)(1) לחוק לימוד חובה, תש"ט-1949 (להלן: "חוק לימוד חובה") מחייב את רשות החינוך המקומית לבטח את התלמידים בביטוח תאונות אישיות 24 שעות ביממה. המועצה אכן ערכה ביטוח אצל כלל, ברם בפוליסה קיים חריג בסע' 3.א לפיו המבטח פטור מתשלום פיצויים אם התאונה מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד. התובעים טוענים כי תכלית הסייג לא נועדה לשלול את עצם הזכות לפיצוי שעה שמדובר בתאונת דרכים אלא למנוע כפל פיצוי שעה שהוא ניתן מכוח החוק. לפיכך יש לקבוע כי מקום בו הנפגע אינו זכאי לפיצוי מכוח חוק הפלת"ד, החריג לא חל ועל המבטחת/כלל לפצותו. התובעים טוענים שהפוליסה מהווה "חוזה לטובת צד שלישי" כמשמעו בסעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 קרי פוליסה לטובת התלמיד ובשל כך לא ניתן לגרוע מהזכויות המוענקות לתלמיד בהתאם לסעיף 6 (ד) (1) לחוק לימוד חובה ע"י הכנסת סייגים הפוגעים בזכותו לקבל פיצוי. עצם הכנסת החריג עומדת בסתירה לחובה חוקית לערוך ביטוח לתלמידים 24 שעות ביממה כנגד כל הסיכונים וללא כל סייג שכן חוק לימוד חובה לא התיר למועצה לסייג את חבותה בכל דרך, ולכן ככל שבית המשפט יקבע שהחריג חל ביחס לחברת כלל ואין היא חבה בפיצוי, על המועצה לפצות את התובעים כאילו לא התקיים החריג, וזאת מכוח הפרת חובה חקוקה מצד המועצה שגרמה נזק למנוח/יורשיו. למקרה שתביעתם במרכיב תשלום פיצוי לפי הפוליסה תדחה, טוענים התובעים כי המועצה המופקדת על אחזקת כבישים ותקינותם, התרשלה שכן הסתבר, בדיעבד, שבעת התאונה היה הכביש מוצף במי ביוב דבר שגרם להחלקת הרכב ופגיעה במשאית שהיתה קטלנית. כלל טוענת בהגנתה כי ארוע ת"ד הוחרג במפורש בפוליסת תאונות אישיות. ההחרגה היא מוחלטת ואין רלבנטיות לשאלת כפל פיצוי. פוליסת ביטוח היא חוזה וכלל מבטחת את מה שהיא מתבקשת. זו היתה ההסכמה והיא ביטחה והכניסה חריג לפי המוסכם בינה לבין המועצה. מכיוון שבעניננו התאונה היא תאונת דרכים כמשמעה לפי חוק הפלת"ד, אין התובע זכאי לפיצוי בפוליסת תאונות אישיות. המועצה טוענת כי פוליסת ביטוח התאונות האישיות שהוצאה ע"י כלל היא פוליסה אחידה החלה על כל רשויות החינוך המקומיות במדינה. המועצה פעלה בהתאם להוראות משרד החינוך וחוזר המנכ"ל שהמליץ להחריג מהפוליסה את תאונות הדרכים. עמדת המועצה היא כי אין לה חובה לבטח מעשים פליליים דוגמת נהיגה ללא רשיון, מעשים שאף המחוקק בחוק הפלת"ד ראה לשלול את הפיצוי מהנפגע בשל התנהגותו העוולתית והפלילית. למקרה שתתקבל התביעה נגדה בענין הפוליסה, ובית המשפט יקבע כי היתה חובה לבטח גם תאונות דרכים, הגישה המועצה המקומית הודעת צד שלישי נגד משרד החינוך שפעלה כאמור בהתאם להמלצתו. משרד החינוך טוען בכתב ההגנה כי חובת ביטוח תלמידים היא חובה חקוקה שהוטלה ישירות על המועצות ולא על משרד החינוך. תכלית חובת ביטוח תלמידים היא לספק כיסוי ביטוחי למה שלא מכוסה בהסדרי ביטוח סטטוטורים כגון תאונת דרכים או תאונת עבודה. חוזר המנכ"ל שהיה בתוקף בעת התאונה ממליץ להחריג מקרים של ת"ד, זאת בין שמדובר במקרים שהמבוטח זכאי לפיצוי עפ"י חוק הפלת"ד ובין במקרים בהם אינו זכאי לפיצוי לפי אותו חוק. לטענת משרד החינוך, ההמלצה היא סבירה נוכח העובדה כי ללא קשר לשאלת כפל פיצוי, ישנם נימוקים חברתיים ומוסריים שלא להעניק כיסוי ביטוחי למבצעי עבירה פלילית. תקנת הציבור הבאה לשלול פיצוי מנפגעים לפי חוק הפלת"ד יפה אף לענין ביטוח תאונות אישיות של תלמידים. בשאלת פוליסת התאונות האישיות קיימת אף מחלוקת עובדתית אם שמו של המנוח נכלל ברשימה שהועברה לכלל ומה הדין שעה שהורי המנוח לא שלמו את הפרמיה עבור הביטוח לתאונות אישיות ושמו לא נכלל. בעילה הנזיקית הנוגעת לטענות בדבר תחזוקת הכביש טוענת המועצה כי החקירה המשטרתית העלתה כי המנוח נהג במהירות מופרזת. הואיל ולא היה בעל רשיון, כלל לא ידע לנהוג והתאונה נגרמה עקב רשלנותו הבלעדית. מוכחשת ההצפה הנטענת ולא הייתה כל תלונה על פריצת מי ביוב מהשוחות במועד התאונה. לחלופין ולמקרה שתקבע אחריות יש להשית אשם תורם של 100%. המועצה הגישה הודעת צד ג' נגד הוריו של המנוח (צדדים שלישיים 2,3) ונגד אחיו שעל שמו רשום הרכב (צד ג' 4) בטענה כי הם הרשו למנוח בין במפורש או בין מכללא, לנהוג ברכב ללא רשיון וללא כיסוי ביטוחי ולא מנעו ממנו באמצעים סבירים גישה לנהיגה ברכב לרבות בדרך של שמירה על המפתחות ברשותם כמו גם כי לא פיקחו על חינוכו והדרכתו שלא לעשות שימוש ברכב כל עוד אין לו רשיון נהיגה. דיון והכרעה בהתאם להחלטתי מיום 20/10/10 פוצל הדיון להכרעה תחילה בסוגיית פוליסת התאונות האישיות, תוך ויתור על חקירות עדים. הצדדים הגישו טיעוניהם המשפטיים ולהלן הכרעתי. סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה קובע בזו הלשון: " מי שזכאי לחינוך חינם לפי סעיף זה יהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות, באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד; התשלומים שייגבו מהמבוטחים בעד הביטוח ייקבעו על ידי השר במסגרת התשלומים לפי סעיף קטן (ד)". אין חולק כי הפוליסה לתאונות אישיות למועד הרלבנטי נעשתה אצל כלל. אין גם חולק כי התאונה היא תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד ואין חולק כי בעניננו, נשללת הזכות לפיצוי מהתובע בשל נהיגה ללא רשיון (וללא היתר) בהתאם לחוק. פרק 3 לפוליסה שכותרתו- חריגים לכיסוי קובע בהאי לישנא: "המבטח לא יחויב בפיצוי תאונות אישיות בשל תאונה שנגרמה: א. על ידי תאונת דרכים בארץ או בחו"ל כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975" הנחת היסוד עליה משליכים התובעים את יהבם, ולפיה על המבטחת או על המועצה לנסח את הפוליסה באופן שיבטיח פיצוי בכל מקרה ביטוחי וללא סייג, אינה הנחה נכונה כשלעצמה, ובודאי שלא ניתן ללמוד אותה מסעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה, כפי שמציעים התובעים. במישור היחסים של כלל עם התובע, הפוליסה היא חוזה ואינה נקבעת מכוח חוק לימוד חובה אלא ע"י הסכמות הצדדים. מה שהוסכם ובגינו שולמה פרמיה, הוא זה שמבוטח. הא ותו לא. כלל הוציאה פוליסה בהתאם לדרישות המבוטחים- החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי והרשויות המקומיות המאוגדות תחתיה. מטרת הפוליסה היא לשמש פיצוי למאות אלפי תלמידים במדינת ישראל, ומדובר בפיצוי מצומצם בהיקפו ובקביעת חריגים למקרים שעומדת לנפגע יכולת לממש את הפיצוי ממקום אחר, היינו הביטוח נועד ליתן פיצוי מקום בו לא קיימים ביטוחים אחרים. בהתאם, הפוליסה מחריגה בסעיף 3 לפוליסה במפורש כל ארוע אשר מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד ללא הבחנה האם המקרה הוא בר כיסוי לפי החוק אם לאו. התזה של התובעים היא כי הואיל ומדובר בביטוח שתכליתו צרכנית, יש לפרש סייגים שבפוליסה על דרך הצמצום לפיכך שעה שיש ספק אם הוראה פלונית מוציאה מקרה מסוים מתחולת הביטוח, או אפשריות פרשנויות שונות, יש לפרש לטובת המבוטח וקל וחומר שעה שמדובר בחוזה לטובת צד שלישי שאינו יכול להשפיע על ניסוח הפוליסה. תזה זו נכונה ומקובלת אלא שאינה רלבנטית לעניננו שכן אין ספק או אי בהירות בנוסח הסייג המחייב פרשנות, או לקונה המצריכה השלמה. הן מבחינה לשון החריג והן מבחינת התכלית, אין מקום להבחנה שמבקשים התובעים ליצור בין מי שזכאי לבין מי שנשללה ממנו הזכות לפיצוי בהתקיים נסיבות המנויות בחוק הפלת"ד. ניתן לראות כי מקום בו כוונת הצדדים לפוליסה היתה למנוע כפל תשלום, הם קבעו זאת במפורש. כך חריג 3.ד לפוליסה קובע כי המבטח לא יחויב בפיצוי בתאונות אשיות בשל תאונה שנגרמה "כתוצאה מתאונת עבודה שבגינה זכאי התלמיד הנפגע לפיצוי מהמוסד לביטוח לאומי". (ההדגשה שלי- א.ד). להבדיל מחריג זה של תאונת עבודה, הנוקט בלשון מפורשת של מי שזכאי לפיצוי, כל שאר החריגים שבסעיף 3 (תאונת דרכים, מלחמה, טרור, פעילות צבאית, רשלנות רפואית וכד') עוסקים בשלילת פיצוי שעה שהתקיים ארוע, ללא קשר לשאלה אם מגיע בנסיבות המיוחדות של אותו ארוע פיצוי לפי החוק הספציפי אם לאו. לא מדובר אפוא בלקונה אותה יש למלא בשל אי בהירות אלא בהסדר שלילי היינו כי רק בתאונת עבודה התכלית היא מניעת כפל פיצוי, ברם בתחומים האחרים המכוסים בהסדר ביטוי או סטטוטורי, הוסכם במפורש על שלילת הפיצוי בפוליסת תאונות אישיות בין אם ניתן פיצוי ובין אם לאו. אם ניתן פיצוי במסגרת חוק הפלת"ד, הרי שהחריג נועד למנוע את כפל הפיצוי ואם לא ניתן למרות שהארוע הוא בגדר תאונת דרכים, הרי שאותו הגיון של מדיניות חל בפוליסה לתאונות אישיות כפי שחל בחוק הפלת"ד. ואם חוק הפלת"ד שולל מטעמי תקנת הציבור פיצוי למי שמסכן את עצמו ואת הציבור תוך ביצוע עבירה פלילית, מדוע להטיל על אותו ציבור של כלל האזרחים לפצות את העבריין שמסכן אותו? שאלה טובה היא אם ישנה חברת ביטוח כלשהי שתסכים לבטח מעשה פלילי. נראה שהשאלה טריביאלית וכך גם התשובה הברורה מאליה. אני קובעת אפוא כי בעניננו חל החריג של סעיף 3.א לפוליסה ולכן דין התביעה נגד כלל להדחות. אשר לטענות המופנות נגד המועצה, לפיהן מוטלת עליה החובה מכוח חוק לימוד חובה, לבטח מקרים שחוק הפלת"ד שולל את הפיצוי בהם, וכי אי עריכת ביטוח בהתאם מהווה הפרת חובה חקוקה, אני דוחה את הטענה. עיון בחוזר מנכ"ל משרד החינוך משנת 2003 שמספרו תשס"ד/1 (נספח א' לתצהיר צד ג'1 להלן חוזר המנכ"ל ), בהשוואה לפוליסה מעלה כי קיימת התאמה מוחלטת בין הפוליסה לבין חוזר המנכ"ל, בדבר של משרד החינוך לגבי הכיסוי הביטוחי לתלמידים והמלצה להחרגת תאונות דרכים בפוליסת תאונות אישיות. המועצה פעלה אפוא בהתאם להנחיות והיתה רשאית לעשות כן מכוח חזקת תקינות המעשה המנהלי. גם לגופו של ענין- המלצת משרד החינוך להחרגת תאונות דרכים, היא סבירה וראויה. תכליתה של חובת ביטוח תלמידים היא לספק כיסוי ביטוחי שאינו מכוסה בהסדר ביטוחי או סטטוטורי אחר כגון תאונות דרכים, תאונות עבודה, פגיעה אגב ארוע מלחמה או טרור בו המדינה מפצה. לטעמי, המועצה, כמו משרד החינוך/ המדינה רשאים להניח באופן סביר כי ילדים שאין להם רשיון נהיגה לא ייטלו רכב ללא רשות וינהגו. מי שאכן ינהג כדין עם רשיון, יקבל את הפיצוי המגיע לו לפי חוק הפלת"ד ללא קשר לשאלת האשם בתאונה. במקרים שהנפגע מקבל פיצוי לפי חוק הפלת"ד, לא ראוי שיקבל כפל פיצוי. ומאידך, במקרים שחוק הפלת"ד חל אך שולל ממנו את הזכות לפיצוי משיקולים עונשיים והרתעתיים, כמו מעשה פלילי דוגמת עניננו, אותם שיקולים ונימוקים חברתיים ומוסריים, טובים אף כדי לא להעניק לו כיסוי ביטוחי בתאונות אישיות. אשר לאלו הנוהגים ללא רשיון, אין בידי לקבל את הטענה שיש לִצְפות מקרים כאלה בהיותם אקטים של "משובת נעורים". שאלת הצפיות כוללת בתוכה לא רק את הצפיות האוביקטיבית אלא גם את הצפיות הנורמטיבית. כלי רכב הוא דבר מסוכן ותהיה זו מדיניות שיפוטית לא ראויה להתייחס בסלחנות לעבריינות ולפצות על חשבון הציבור את מי שנוטל רכב מבלי שלמד נהיגה וקיבל רשיון, ומסכן לא רק את עצמו אלא את הציבור כולו. זו התכלית העומדת בבסיס שלילת הפיצוי מאדם כזה בחוק הפלת"ד, חוק שאין חולק כי הוא חוק סוציאלי שאינו בודק את שאלת האשם אך יחד עם זאת שולל את זכות הפיצוי מניה וביה ממי שנהג ללא רשיון ובכך ביצע עבירה פלילית. (תוך שתמיד נותרת לו האפשרות לתבוע מעוול בנזיקין, אם יש מעוול זולתו). ההיגיון מחייב כי התכלית לא תֵעשה פלסתר ויוכנס בדלת האחורית פיצוי למי שנשלל ממנו במכוון בשל התנהגותו. ביום 14/5/10 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 4315/07 מוחמד חטיב נ' מוחמד חטיב . ענינו של פסק הדין בערעור מעורר סוגיה זהה לזו שבעניננו. גם שם, כמו בעניננו, קיפח המנוח את חייו בעת שהיה תלמיד ונהג בטרקטור מבלי שהיה לו רשיון נהיגה והיתר מבעל הרכב. השאלות שנדרשו להכרעה שם הן בדיוק הטענות הנטענות כאן, ועורך הדין שייצג את התובעים שם והעלה את אותן טענות הוא אותו עורך דין בתיק דנן ולכן מן הסתם הוא מודע לפסק הדין, להיותו חלוט, ולכך שמהווה הלכה מנחה (ודוק: הוא היה מודע עוד כחצי שנה לפני קיום ישיבת קדם המשפט מיום 20/10/10 בה הוחלט על סיכומים בטענות אלו). פסק הדין שם שניתן פה אחד, מאשר את קביעות בית משפט השלום באשר לחלות החריג תוך דחיית התביעה נגד המבטחת, ובאשר למועצה המקומית דוחה בית המשפט עמדת התובעים שם לפיה היה על המועצה לדאוג לבטח את התלמידים גם בתאונות דרכים בהם חל חוק הפלת"ד שעה שהפיצוי נשלל מהם לפי אותו חוק. ההנמקה שם מפורטת וישימה למקרה שלפני, וכל המוסיף גורע. וכך נאמר בפסק הדין שם לענין מבחן הסבירות: 21. "... המאפיין את רשימת הנפגעים, אשר אינם זכאים לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, היא התנהגות פלילית יוצאת דופן בחומרתה, הכרוכה בשימוש בכלי רכב מנועי. התנהגות זאת אינה מאפיינת בדרך כלל התנהגותם של בני נוער, ועל כן, ההנחה, שנער שנפגע בתאונת דרכים יזכה לפיצוי מכוחו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, היא הנחה סבירה, ובעטיה רשאית הייתה הרשות המקומית לרכוש ביטוח תאונות אישיות אשר אינו חל אנשים הנפגעים בתאונות דרכים. 22. זאת ועוד, הדרישה, כי הרשות המקומית תדאג להוצאת פוליסת "תאונות אישיות", כחובתה לפי סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה, אותה היא ממנת מכספי ציבור, אשר תבטיח פיצוי במקרה של פגיעה עקב ביצוע עבירה פלילית, אינה סבירה, ולדעתי אף נוגדת את תקנת הציבור. אמנם, קיומם של שני ביטוחי "חובה", שאינם חופפים נועד למנוע תשלומי כפל, אך מכאן אין ללמוד, שכאשר אין התלמיד הנפגע זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים, אוטומטית יהיה זכאי לפיצוי לפי ביטוח "תאונות אישיות" שסודר לפי חוק לימוד חובה. 23. על כן, ככל שהדברים אמורים בסבירות פעולתה של הרשות המקומית, אציע לחברי לקבוע, כי הרשות המקומית פעלה בצורה סבירה, וקיימה חובתה לפי סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה. 24. מבחן הצפיות: ... הרשות המקומית, בבואה להסדיר את ביטוח התלמידים לפי סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה, רשאית הייתה לצפות, שהביטוח נועד לפצות תלמיד שנפגע בתאונה אישית, שאינה תוצאה של מעשה פלילי מצדו, ולא היה עליה לצפות את הצורך בכיסוי ביטוחי, למי שנפגע אגב הפרת חוק חמורה ומסוכנת, הכרוכה בשימוש בכלי רכב מנועי ללא רשות בעליו וללא רישיון נהיגה, כפי שאירעה במקרה שלפנינו. 25. מדיניות שיפוטית: מבחינת המדיניות השיפוטית, הנני סבור, כי בנסיבות המקרה שלפנינו, לא יהיה זה נכון לקבוע שהרשות המקומית הפרה חובתה לפי סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה, ואף לא יהיה זה נכון להטיל עליה חובת פיצוי. 26. בסעיף 7 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, קבע המחוקק רשימה של נפגעים שלא יהיו זכאים לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנפגעים המנויים ברשימה זו, שנפגעו אגב התנהגות פלילית חמורה, אינם זכאים ליהנות מ"קופת ביטוח החובה" שיצר המחוקק לפי פקודת ביטוח רכב מנועי, והם זכאים לתבוע את נזקם לפי פקודת הנזיקין. השיקולים שהנחו את המחוקק למנוע תשלום פיצויים מתוך "קופת ביטוח החובה", שנוצרה לפי פקודת ביטוח רכב מנועי, יפים אף למנוע פיצוי ממי שנפגע בנסיבות המפורטות בסעיף 7 לחוק הפיצויים, מתוך "קופת ביטוח החובה" שנוצרה לפי סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה. אם לא נקבע כך, כי אז עלולים אנו ליצור מנגנון העוקף את סעיף 7 לחוק הפיצויים, דבר שעלול לעודד נערים צעירים, שחוק לימוד חובה חל עליהם, לנהוג בכלי רכב מנועיים ללא רישיון נהיגה, ללא רשות בעליהם וללא תעודת ביטוח חובה. לחוק הפיצויים מטרה סוציאלית מובהקת, אך לצד הרצון להשיג את התכלית הסוציאלית, יצר המחוקק מנגנון הרתעתי, שנועד לשפר את השגת התכלית הסוציאלית. המנגנון ההרתעתי הוא זה שנקבע בסעיף 7 לחוק הפיצויים (וראו: רע"א 3339/00 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון דהן, פ"ד נ"ז (1) 530, 511 (2002)). גם להוראת סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה יש תכלית סוציאלית. ואולם, במקרה של פגיעה כתוצאה מתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים, עשיית שימוש בתכלית הסוציאלית של סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה, לצורך תשלום פיצויים בדלת האחורית (מכוח פוליסת "תאונות אישיות"), למי שאינו זכאי לפיצויים בדלת הראשית (לפי חוק הפיצויים), יעמעם את התכלית ההרתעתית של חוק הפיצויים, וממילא יפגע בעקיפין אף במטרות הסוציאליות של חוק הפיצויים". לסיכום, בית המשפט שם קובע כי מקום בו הארוע בו נפגע התלמיד, מהווה תאונת דרכים, חל החריג שבפוליסת תאונות אשיות ואין התלמיד זכאי לפיצוי לפי פוליסה זו. נקבע כי אין לבטח תוצאה של מעשה בלתי חוקי, וכי החריגים שבפוליסת התאונות האישיות נעשו ע"י המועצה באופן סביר וראוי שאין בו משום הפרת החובה שבחוק לימוד חובה. הואיל ואלו פני הדברים גם בעניננו, דין התביעה נגד המועצה בעילה של הפרת חובה חקוקה לפי חוק לימוד חובה, להדחות. משקבעתי כך, אין זה רלבנטי אם שמו של המנוח נכלל ברשימת פוליסת התאונות האישיות או אם שולמה הפרמיה אם לאו. משכך אין גם צורך לדון בהודעה צד ג' נגד מדינת ישראל. אשר על כן התביעה נגד נתבעת 1 נדחית. התביעה נגד נתבעת 2 בעילה הנוגעת לביטוח נדחית אף היא וכך נדחית גם ההודעה לצד שלישי 1. התובעים ישאו בשכ"ט עו"ד נתבעת 1 וצד ג' 1 בסך 5,800 ₪ לכל אחד מהם בנפרד. אני מבהירה כי השתתי את שכה"ט לענין הודעת צד ג' על התובעים ולא על המועצה/המודיעה הואיל והאחרונה נאלצה להגיש הודעת צד ג' בשל מהות העילה שהופנתה נגדה. במקום להטיל הוצאות לטובת המועצה בהליך זה שישולמו ע"י התובעים ובנוסף להטיל הוצאות על המועצה לטובת המדינה בהודעת צד ג', ראיתי לקצר ולהשית את הוצאות המדינה ישירות על התובעים. משפט תעבורהתאונת דרכיםתאונת פגע וברח / הפקרה