ביטול בוררות מהנדס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול בוררות מהנדס: לפני בקשה לביטול פסק בוררות אשר ניתן ביום 15.9.2010 על ידי הבורר, המהנדס אריה טרבס (להלן: פסק הבוררות), לפי עילות הביטול המנויות בסעיפים 24(4), 24(5) ו- 24(10) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). עניינו של הליך הבוררות בסכסוך כספי בין המבקשת, אורגד ח.ש.ן. בע"מ (להלן: אורגד), הנתבעת והתובעת שכנגד בהליך הבוררות, לבין המשיבה, משב הנדסה קירור ומיזוג אויר (1965) בע"מ (להלן: משב), התובעת והנתבעת שכנגד בהליך הבוררות. בפסק הבוררות קיבל הבורר את תביעת משב במלואה ודחה את התביעה שכנגד. בבקשת הביטול טענה אורגד כי הבורר לא אפשר לה הזדמנות נאותה להביא ראיותיה ולא הכריע בכל השאלות שבמחלוקת. בנוסף טענה כי בישיבות הבוררות הסתודד הבורר עם מנהל משב. ימים ספורים לפני הדיון שנקבע לסיכומים בעל בעלה פה, ביום 6.6.11, ביקשה אורגד לתקן את בקשת הביטול ולהגיש תמליל שיחה שהתקיימה ביום 26.5.11, בבית קפה, בין הבורר לשניים מטעמה - ירון ודני (להלן: התמליל). מהתמליל עולה, לטענת אורגד, כי הבורר קיים קשרים עסקיים עם משב במהלך הליך הבוררות וכי הבורר היה נתון בניגוד עניינים עת ניתן פסק הבוררות. כן התבקשה דחיית הדיון. דחיתי את הבקשה לדחית מועד הדיון. עם זאת, בפתח הדיון בסיכומים אפשרתי למבקשת להגיש את התמליל, והצדדים טענו גם לעניין זה. רקע הדברים אורגד - אורגד ח.ש.ן. בע"מ עוסקת בהפעלת מסעדות, ובזמנים הרלוונטיים בעלת הזכויות להפעלת מסעדות "בורגר קינג" ו"בורגר ראנץ'" ברחבי הארץ; משב - משב הנדסה קירור ומיזוג אויר (1965) בע"מ (להלן: משב), עוסקת במתן שירותי התקנה, אחזקה ותיקונים למערכות קורור ומיזוג אויר. הסכסוך נשוא הליך הבוררות עניינו בהסכם שנכרת בין הצדדים בשנת 2005 לפיו התחייבה משב לספק לאורגד שירותי אחזקה שוטפת ותיקונים למערכות המיזוג והקירור בסניפי רשת "ברגר קינג". ביום 12.3.09 הוחל ההסכם רטרואקטיבית, מיום 1.11.08, גם על מסעדות "בורגר ראנץ" (להלן: ההסכם). החל מחודש יולי 2009 אורגד הפסיקה לשלם את חשבונות משב. נסיבות הפסקת התשלומים שנויות במחלוקת בין הצדדים. לטענת אורגד היא הפסיקה את תשלום החשבונות עקב ריבוי תקלות במערכות המיזוג והקירור, שהעלה את חשדה כי משב אינה מקיימת את התחייבויותיה לפי ההסכם לספק שירותי אחזקה שוטפת, ורק לאחר שמשב סירבה להמציא למבקשת את דוחות האחזקה. משב לעומת זאת טוענת כי הפסקת התשלומים נעשתה במפתיע, והתלונות על טיב השירות וריבוי התקלות הועלו רק בדיעבד, לאחר שמשב דרשה את התשלומים המגיעים לה. הבורר מונה בהתאם לסעיף 10.3 להסכם, בו נקבע כי: "הצדדים מסכימים מראש כי במקרה של מחלוקת בגין פירוש סעיף כלשהו בחוזה ו/או ביצוע השירות ע"פ החוזה, יובא הנושא בפני בורר יחיד כגון: יועץ למערכת קירור ומיזוג אויר או גורם אחר שיוסכם על שני הצדדים", ולאחר שמשב פנתה ביום 6.12.09 לבית המשפט בבקשה למינוי בורר. בחירת זהותו של הבורר התארכה ולבסוף מונה המהנדס אריה טרבס בהסכמת שני הצדדים. משב הגישה לבורר תביעה על סך 352,882.31 ש"ח בגין החשבונות שהגישה לאורגד. אורגד הגישה תביעה שכנגד להשבת הסכומים ששילמה למשב בגין תחזוקה שוטפת אשר לטענתה לא בוצעה על ידי משב על פי ההסכם. פסק הבורר ניתן ביום 15.9.10, לאחר שנתקיימו שתי ישיבות בוררות, ביום 22.7.10 וביום 29.8.10. הבורר, כאמור, קיבל את תביעת משב במלואה ודחה את התביעה שכנגד שהגישה אורגד. תמצית טענות הצדדים אורגד טוענת לפגיעה בכללי הצדק הטבעיים. במסגרת זו טוענת אורגד כי הבורר סירב לבקשתה לקבל העתקי דוחות אחזקה מתוכננת של משב לשנים 2005-2009 (תקופת ההתקשרות), ונעתר לבקשת משב למסור את הדוחות לשנים 2008-2009 בלבד. הבורר, לטענת אורגד, גם לא אפשר לב"כ אורגד לחקור את מנהל השירות של משב. אורגד טוענת כי העובדה כי הדוחות לא הוגשו ועדים לא נחקרו לא אפשרה לבורר להכריע בשאלות שבמחלוקת. אורגד מוסיפה וטוענת כי במהלך שתי ישיבות הבוררות הבורר הסתודד בחדרו עם מנהל משב; לא נערכו פרוטוקולים של הישיבות אלא רישומים שנשלחו לצדדים בדיעבד, וכי פסק הבורר אינו מנומק. אורגד מעלה גם טענה בדבר ניגוד עניינים של הבורר. במסגרת זו אורגד טוענת כי העובדה שמשב שילמה במועד לבורר את חלקה בשכר טרחתו, בעוד שאורגד סירבה לשלם לבורר את שכרו, מצביעה על "הקשר הטוב" בין הבורר למשב. מהתמליל שהוגש במסגרת הבקשה לתיקון בקשת הביטול, לטענת אורגד, עולה כי הבורר קיים קשר עסקי עם משב במהלך הליך הבוררות. אורגד מציינת כי החשש לניגוד עניינים מתחזק כשראיות אלו קיימות על רקע הפגיעה בכללי הצדק הטבעי במהלך הליך הבוררות. משב טוענת כי לפני הבורר הוצג כל החומר הרלוונטי למחלוקת. עוד טוענת משב כי למבקשת ניתנו הזדמנויות לטעון טענותיה ולחקור את מנהל השירות של משב, אלא שאורגד לא ניצלה את ההזדמנויות שניתנו לה על ידי הבורר. אשר לטענה בדבר אי עריכת פרוטוקולים, טוענת משב כי הצדדים הסכימו במהלך הישיבה הראשונה כי הבורר ירשום בנקודות את מהלך הישיבה ולאחר מכן ישלח סיכום מסודר ומודפס לבאי כוח הצדדים. אשר לטענה בדבר ניגוד עניינים של הבורר, טוענת משב כי לא ניתן ללמוד מהתמליל פרטים על הקשר העסקי בין הבורר למשב וכלל לא ניתן ללמוד ממנו כי היה כזה. 3. דיון בטענות בדבר פגיעה בכללי הצדק הטבעיים אורגד טוענת כי לא ניתנה לה הזדמנות לטעון טענותיה להביא ראיותיה; כי הבורר לא הכריע בשאלות שבמחלוקת; כי לא נערך פרוטוקול לישיבות הבוררות וכי פסק הבוררות אינו מנומק. מדובר בעילות בדבר פגיעה בכללי הצדק הטבעיים הנכנסות לגדר עילות הביטול המנויות בסעיפים 24(4), 24(5) ו- 24(10) לחוק הבוררות. ממסמכי הבוררות עולה כי אין ממש בטענות אלו. במכתב מיום 2.6.10 הורה הבורר לאורגד להגיש כתב הגנה מפורט, ולמשב הורה להמציא את העתקי דוחות השירות לתקופה הרלוונטית לתביעה. ישיבת הבוררות הראשונה התקיימה ביום 22.7.10. סיכום הפגישה נשלח לצדדים ביום 27.7.10. מסיכום הפגישה עולה כי עמדו לפני הבורר כתב תביעה, כתב הגנה ודוחות השירות שהורה למשב על הגשתם. בפגישה נכח נציג משב אך לא נכח נציג מטעם אורגד. בסיכום הפגישה ציין הבורר כי: "הועלו על ידי מספר שאלות לעו"ד אריאלי בעניין התנהלות חברת אורגד מול חברת משב והוא ישיב עליהן לאחר התייעצות עם מרשו חברת אורגד". הבורר אפשר אפוא לאורגד הזדמנות לטעון טענותיה ולהשיב לשאלותיו על אף העדרו של נציג מטעמה בישיבה הראשונה. עוד צויין בסיכום הפגישה, בעניין ההחלטה כי יוגשו דוחות האחזקה המתוכננת רק לשנים 2008-2009, כדלקמן: "עו"ד אריאלי מבקש בשם מרשו להעביר אלי העתקי דוחות אחזקה מתוכננת שבוצעה לדברי חברת משב בע"מ במהלך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים (כ 5 שנים). עו"ד שחטר מבקש להמציא דוחות אלו רק לשנתיים האחרונות להסכם קרי 2008/ 2009. קבלתי את בקשתו של עו"ד שחטר - דוחות (2008/ 2009) יועברו אלי במהלך השבועיים הקרובים". ישיבת בוררות נוספת התקיימה ביום 29.8.10. סיכום הפגישה נשלח לצדדים למחרת, ביום 30.8.10. מסיכום הפגישה עולה כי משב הגישה תיק מרוכז של דוחות הטיפול התחזוקתי היזום לשנים 2008/2009, וכן הגישה כתב תשובה לכתב ההגנה. מהסיכום עולה כי מנהל אורגד ובא כוחה העלו טענותיהם ואלו זכו להתייחסות הבורר. עוד עולה כי נציג אורגד ובא כוחה לא סיפקו תשובות לשאלות הבורר לגבי העדר מכתבי תלונה של אורגד במהלך השנים או כל רישום אחר בעניין, וגם לא השיבו לשאלת הבורר מדוע אורגד לא נענתה לבקשת משב לקיים פגישה בחודש יולי 2009. כמו כן, עולה מסיכום הפגישה כי אורגד עמדה על זכותה לחקור את מנהל השירות מטעם משב, וכי משב התנגדה לכך. בתום הפגישה ניתנה החלטת ביניים של הבורר המאפשרת לאורגד להגיש בקשה בכתב לחקור את מנהל השירות של משב: "הנתבע יכול לבקש בכתב מהבורר לקבוע פגישה נוספת ובה יוכלו הצדדים לתשאל את מנהל השירות של משב, בנוסף יכולה התובעת (משב) לבקש תשאול של פונקציה רלוונטית כזו או אחרת. יש לבצע את הבקשה הנ"ל בתוך 15 ימים מאריך המכתב הנ"ל". בפתח פסק הבורר ציין הבורר כי אורגד לא הגישה בקשה בכתב לחקירת מנהל השירות של משב, כפי שאפשר הבורר בהחלטת הביניים. הנה כי כן, לאורגד ניתנו הזדמנויות לטעון את טענותיה ולחקור עדים. אורגד היא שבחרה מטעמיה שלא להשיב לשאלות הבורר. לאורגד ניתנה הזדמנות מפורשת להגיש בקשה בכתב לחקירת עדיה. הגשת בקשה כאמור, היתה מקימה, על פי החלטת הבורר, זכות מקבילה למשב לחקירת עדים. אורגד, משיקוליה, החליטה להמנע מהגשת הבקשה. אורגד מבקשת להבחין בין חקירה לבין "תשאול", מונח בו עשה שימוש הבורר. לעניין כללי הצדק הטבעיים אין כל הבדל בין חקירת עדים לבין תשאולם, כך בכלל, כך בוודאי כאשר מדובר בבורר שאינו משפטן. אשר לטענה בדבר העדר הנמקה ואי עריכת פרוטוקולים. משב טוענת כי הצדדים הסכימו על תיעוד הישיבה בדרך של עריכת סיכום ישיבה מסודר בכתב על ידי הבורר לאחר הישיבה, ורישום עיקרי הנקודות במהלכה, כתחליף לפרוטוקול. אמנם אין לפני ראיה להסכמה כזו, אך די בהעדר ראיה לכך שאורגד הלינה במהלך הישיבה או לאחריה על דרך זו של תיעוד. גם לעניין זה יש לציין כי מדובר בבורר מהנדס ולא משפטן. מכל מקום, סיכומי פגישות מנומקים ומפורטים נשלחו לצדדים בסמוך למועד הישיבות, ולא הועלתה כל תלונה בעניין מצד אורגד, לא לעניין הדרך ולא לעניין התוכן, אלא לאחר שניתן פסק הבורר כנגדה. פסק הבורר מנומק ומפורט. יש להדגיש כי הבורר אינו משפטן ועל כן אולי הניסוח אינו משפטי, אך הפסק מנומק לגופם של דברים. הבורר עמד על כך שלא הוצגה לפניו כל ראיה לתלונה כלשהי של אורגד במהלך כל תקופת ההתקשרות, ועל הקושי בהוכחת פגמים בשירות במהלך כל ההתקשרות: "אין אפשרות פיזית בתאריך הבוררות לבדוק את טענות הנתבעת - אורגד ח.ש.ן. אודות חוסר באחזקה יזומה ומתוכננת בגלל הזמן שחלף (שנה ויותר מסיום הקשר), אי הרלוונטיות של ביקורת מצב ציוד שממשיך לעבוד בתנאים קשים, כשחברת שירות אחרת כבר מטפלת בו... משב ניסתה לפחות פעמים לתקשר עם אנשי אורגד על מנת להגיע לליבון הבעיה, ללא מענה מצד חברת אורגד. חברת אורגד לא יכולה הייתה להציג בפני מסמכים ומכתבים המעידים על אי שביעות רצון או תלונות לגבי איכות השירות של חברת משב משנת 2005". בהינתן הקשיים והעדר המסמכים כאמור לעיל, הבורר נימק על אלו ראיות ביסס את פסק הבוררות: "... התבססתי על החומר שהוצג לפני כולל דוחות מרישומים וחשבוניות מכל תקופות ההסכם. בנוסף תחקרתי את מנהל השירות של משב לגבי אופי הטיפולים היזומים, רישומם, שגרת הטיפולים ועוד. מכל הנ"ל עולה הדבר הבא - חברת משב עשתה כפי יכולתה לבצע את הטיפולים היזומים המתוכננים (לא אחזקת שבר), נכון שלא יכלה הייתה להציג מתודה מסודרת כתובה של החברה עם פירוט הטיפולים לפי סוג המכונה והציוד. מנגד יכולתי לקרוא דוחות שירות מסודרים עם פירוט הביצוע ואישורי ביצוע כולל שעות כולל חתימה של אנשי הלקוח... מניתוח דוחות שירות כאחזקת שבר עולה כי זמן התגובה של טכנאי משב היה סביר, הטיפול בתקלה היה ברוב המקרים מהיר, מחירי החלפים שסופקו היו ראלים. לא מצאתי עדות בכתב לתיקונים חוזרים (כלומר תיקונים שלא צלחו)". בפסקה האחרונה לפסק הבוררות התייחס הבורר לטענות נוספות של אורגד: "לגבי טענת חברת אורגד כי עלות אחזקת המערכות הולך וגדל במקום לקטון, בתשאול שלי הובהר לי שהמערכות מלכתחילה לא היו חדשות וברור שככל שהזמן עובר יזדקקו ליותר החלפת חלפים (מדחסים, מפוחים, מאווררי מעבה, כרטיסי בקרה, רכיבי חשמל ועוד). שוב, לא ניתן כרגע לבדוק פיזית את איכות השירות של משב בשטח בגלל הסיבות שהוזכרו לעיל. לגבי טענת אורגד כי ביצוע בזמן של טיפולי אחזקה יזומים הייתה מורידה את התקלות ועלותן - אני כמומחה בסוגיה מאשר את הטענה הנ"ל. מנגד בחוזה המקורי שנחתם בשנת 2005 הוסכם על טיפול אחד עמוק בשנה, שלדעתי המקצועית מראש לא היה מספק, בעומסי עבודה כאלו בציוד שמתישן נדרשים טיפולים מונעים בתדירות גדולה יותר עם המשמעות הכספית הכרוכה בכך מצד מזמין השירות". אורגד טוענת כי הבורר לא הכריע בשאלות שבמחלוקת, ואולם אינה מצרפת לבקשתה את כתב ההגנה. ממסמכי הבוררות עולה כי עלתה במהלך הבוררות טענה בדבר היותו של כתב ההגנה נעדר טענה ממוקדת. אורגד לא הוכיחה אם כן, קיומן של מחלוקות בהן לא הכריע הבורר. העובדה שתחולת ההסכם הורחבה בשנת 2009 מלמדת כי עובר לחודש יולי 2009 ההסכם קויים לשביעות רצון הצדדים. לגבי הסכסוך הכספי שפרץ עם הפסקת התשלומים בחודש יולי 2009 הכריע הבורר תוך התייחסות לטענות הצדדים ולראיות הרלוונטיות לתקופת הסכסוך, ותוך הנמקת הקושי בעמידה על טיב שירות האחזקה במהלך כל תקופת ההסכם. הלכה היא כי "ביטולו של פסק בורר הוא סנקציה חמורה, שההצדקה לנקיטתה חייבת לעלות מן החומר באופן ברור וחד משמעי" (ע"א 785/82 גרסטל נ' מבני כפר חפץ בע"מ ,פ"ד לז(3) 292 (1983). ממסמכי הבוררות עולה כי במהלך הליך הבוררות ניתנו לשני הצדדים הזדמנויות להשמיע טענותיהם, להביא ראיותיהם ולחקור עדים. ככל שאורגד לא ניצלה את הזכויות שניתנו לה להוכחת טענותיה, אין לה להלין על כך אלא על עצמה. בהחלטת הבורר על הגשת דוחות אחזקה לתקופה הרלוונטית למחלוקת בלבד אין כדי להוות פגיעה בכללי הצדק הטבעיים. בתום הליך הבוררות ניתן פסק בוררות מנומק. הטענה בדבר הסתודדות הבורר עם מנהל משב נטענה בסתמיות מבלי שניתן לעמוד על אמיתותה, משמעותה או השלכותיה. טענת אורגד כי העובדה שמשב שילמה את שכר הטרחה לבורר מלמדת על "קשר טוב" בינה לבין הבורר, מוטב אילו לא נטענה. ב"כ אורגד הודיע לבורר במכתב מיום 7.10.10 כי: "מרשתי סבורה שלא ניהלת בוררות כנדרש, ולפיכך אינך זכאי לשכר שדרשת". מובן כי תשלום שכר הבורר על ידי משב לא מלמד על כל קשר בעייתי בין הבורר למשיבה. אי תשלום שכר הטרחה מצדה של אורגד, לעומת זאת, מלמד על חוסר תום ליבה של אורגד בניהול הליך הבוררות ועל חוסר כבוד כלפי הליך הבוררות ופסק הבוררות. חוסר תום ליבה של אורגד נלמד גם מהעלאת הטענה בדבר ניגוד עניינים של הבורר בדיעבד, לאחר שניתן פסק הבוררות ולאחר שבקשת הביטול כבר הוגשה בהתבסס על טענות בדבר פגיעה בכללי הצדק הטבעי, טענות, כפי שפורט לעיל, חסרות כל אחיזה במסמכי הבוררות. על חוסר תום הלב של אורגד בהעלאת הטענה בדבר ניגוד עניינים אעמוד להלן. 4. דיון בטענה בדבר ניגוד עניינים של הבורר ניגוד העניינים הנטען כאמור, אורגד טוענת כי נתגלה לה בדיעבד - למעלה משמונה חודשים לאחר מתן פסק הבוררות, כ- 7 חודשים לאחר שהגישה את הבקשה לביטול פסק הבורר ו- 10 ימים בלבד לפני הדיון שנקבע לסיכומים בעל פה, כי הבורר קיים לכאורה קשרים עסקיים עם משב במהלך הליך הבוררות. יש להדגיש כי אותה שיחה ממנה רוצה אורגד ללמוד על ניגוד העניינים התקיימה ביוזמתה, במועדים מאוחרים אלו. מדובר בפגישה של הבורר בבית קפה עם דוד (או דני) אדר וירון פוקס (בבקשת התיקון נכתב דוד אדר ואילו בתמליל נרשם דני). השניים נשלחו על ידי המבקשת. מטרת הפגישה הייתה לנסות ולבחון האם לבורר יש קשר למשיבה או למנהלה. הבורר נשאל על פרוייקטים בתחום המיזוג, לכאורה במטרה לגייסו לטובת פרוייקט עתידי או לבחון את קשריו והיכרותו את התחום. יש להדגיש כי הדבר נעשה הרבה לאחר מתן פסק הבוררות. התמליל מאותה פגישה נושא כ- 30 עמודים. מתוכם במסגרת כחצי עמוד בלבד מתייחס הבורר ליחסיו עם משב לאחר שנשאל על כך במפורש על ידי ירון או דני. בעמ' 4 לתמליל נשאל הבורר על ידי ירון האם הוא מכיר את חברת משב והשיב כי הכרותו עם החברה נובעת בעיקר מהעובדה ששימש כבורר בבוררות שמשב היתה צד לה: "ירון: למשל חברת "משב" עבדת איתם פעם? אריה: עבדתי איתם כן, כן. ירון: כן? אריה: בכל מיני רבדים, גם בהספקה של ציוד, גם עשיתי אפילו, עשיתי להם פעם אפילו איזשהו בוררות בבית משפט, ועוד במקרה נקלעתי, לא ידעתי שזה הם, אבל השופט אמר ש..., הציע רשימה של בוררים מקצועיים וזה נפל עלי, ועשיתי להם בוררות מול חברה, כן אז אני מכיר בסך הכל". בעמ' 12-13 לתמליל נשאל הבורר על ידי דני על קשריו המקצועיים עם משב: "דני: ועם "משב" עשית פרוייקטים? אריה: עם "משב" כן, עשיתי בזמנו פרוייקטים, הם א..., תשמע, הם עושים עכשיו גם איזה פרויקט גדול, הם עושים עכשיו את "טרה". ירון: אה, כן? אריה: "טרה" החדש. ירון: אמרת שאתה ב"טרה" משהו. אריה: לא אני. ירון: לא אמר שאתה עושה איזה עבודה ב"טרה", אז מה? אריה: לא, הם, הם צריכים לקנות שם יחידות טיפול אוויר ענקיות..." התמליל, הראיה היחידה שהגישה אורגד להוכחת ניגוד עניינים של הבורר, אינו מוכיחה קיומו של קשר עסקי בין הבורר למשב אף לא לכאורה. הההכרות המפורשת היחידה שהצביע עליה הבורר בשיחה היא ההכרות שנבעה מכך ששימש כבורר בבוררות נשוא ענייננו. מעבר לכך, יתר אמירות הבורר על קשר קודם עם משב או קשרי עבודה קודמים עמה, נאמרו בכלליות, בסתמיות מבלי פירוט לגבי סוג ומהות הקשר או לגבי מועדים לקיום הקשר. נראה כי הבורר, מהנדס בתחום, רצה להראות למתענינים כי הוא אכן מכיר את כל החברות המובילות והפרוייקטים המרכזיים בתחום. יש להדגיש כי בשל היכרותו זו את התחום נבחר מר טרבס כבורר. משיחה זו כאמור לא ניתן ללמוד על טיב הקשרים אליהם מתכוון הבורר, והטענה לפיה קיים קשר עסקי בין הבורר למשב בקשר לפרוייקט עם "טרה", נשללה במפורש על ידי הבורר. אין אפוא ולא כלום בטענת ב"כ אורגד בסיכומיו לפיה: "גם היום בסוף חודש מאי 2011 עדיין יש איזה שהוא קשר ביניהם כי המשיבה זכתה בפרויקט של טרה והוא מצפה להשתלב על ידי כך שהיא תרכוש ממנו ציוד במיליונים"(עמ' 2, שו' 25-27 לפרו' מיום 6.6.11). למעשה לא ניתן ללמוד מהאמירות הכלליות של הבורר על קשר או הכרות עם משב על קיומו של קשר שכן מדובר בשיחה לא רשמית במסגרתה נשאל הבורר בכלליות על הכרות קודמת עם משב, והבהיר כי עיקר ההכרות נובעת מכך ששימש כבורר בבוררות לה היתה צד. ב. ניגוד עניינים כעילה לביטול פסק בוררות על אף שעילת הביטול בשל ניגוד עניינים של הבורר אינה מנויה במפורש בין עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, היא מהווה עילה לפסלות הבורר לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות, הקובע כי בית המשפט רשאי לבטל פסק בורר במקרה בו "קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור". כאשר פסק הבוררות נגוע בניגוד עניינים או ניתן תוך משוא פנים, התערבותו של בית המשפט נדרשת לא רק למען הצדדים עצמם, אלא למען האינטרס הציבורי הכללי בקיומו של שלטון החוק, בשמירה על עקרונות היסוד של השיטה וכן בהגנה על אמון הציבור במוסד הבוררות (ע"א 9800/01 שאוליאן נ' אפרמיאן (מיום 25.3.03). לעניין חשיבות עילות הביטול שעניינן שמירה על טוהר המידות של הליך הבוררות נאמר בעניין ב.מ. כרפיס: "על האיזון בין מטרותיה העיקריות של הבוררות לבין הצורך בפיקוח שיפוטי מוגבל על הבוררות כבר נאמר: "... פיקוח זה מבקש להשיג איזון ראוי בין מתן עצמאות מירבית לבורר ולצדדים לעצב את מסגרת הדיון וההכרעה במחלוקת ביניהם, לבין הצורך לשמור עין שיפוטית בוחנת, אשר תבטיח את תקינות וטוהר הליכי הבוררות, את הפעלתם בדרך דיונית יעילה, ואת ביסוס פסק הבורר על אמות מידה התואמות מושגי יסוד שבתקנת הציבור " (רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית, פד"י נד(6) 605, 616 (2003)) (להלן - פרשת גמליאלי)". על אף חשיבותן של עילות הביטול לפי סעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות, מדובר בעילות המתקיימות במקרים חריגים ונדירים. ראו שטרוזמן, ספר הבוררות (2001), עמ' 280: "...אחרי שפסק הדין הוא חלוט, סופי, שאין עוד אפשרות לערער עליו, אם בגלל חלוף המועד להגשת ערעור ואם בגלל מיצוי כל אפשרויות הערעור, נסגרות דלתות בית המשפט בפני כל עדות נוספת או ראיה חדשה, למעט במקרים מיוחדים. הוא הדין בבוררות. אלא, שבבוררות נסגרות הדלתות במהירות רבה מזו של בית המשפט, כי אין ערעור על פסק הבורר". חובת הבורר להימנע מניגוד עניינים מעוגנת בסעיף 30 לחוק הבוררות הקובע את חובת הבורר לנהוג בנאמנות כלפי הצדדים לבוררות (משה הירש "ניגוד עניינים אצל בוררים" משפטים כב תשנ"ג 169 (להלן: הירש, ניגוד עניינים אצל בוררים) עמ' 174). האפשרות לפסילת בורר מעוגנת בחוק הבוררות, בסעיף 30 הנ"ל, ובסעיף 11 הקובע את העילות להעברת בורר מתפקידו. סעיף 30 לא קובע כי הסעד במקרה של הפרת חובת הנאמנות הוא פסלות הבורר או קיומה של עילה לביטול פסק הבורר אלא קובע כי הצד הנפגע זכאי לפיצוי חוזי. יחד עם זאת, סעיף 11 לחוק הבוררות קובע כי במקרה בו "נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים" (ס' 11(1)) או במקרה בו "נבצר מהבורר למלא את תפקידו" (ס' 11(3)) רשאי בית המשפט להעביר את הבורר מתפקידו. שאלת היחס בין סעיף 11 (עילות להעברת הבורר מתפקידו) לסעיף 24 (עילות לביטול פסק בורר) טרם לובנה בפסיקה (רע"א 4031/02 מזיג נ' גבור פ"ד נז(1) 193, 195 (2002); רע"א 5445/01 זקס נ' אינדיגו טכנולוגיות בע"מ פ"ד נו(4) 598, 605 (2002); ע"א 8129/06 מאיר פרץ נ' עיריית ירושלים - הועדה המקומית לתכנון ובניה (מיום 27.10.09) פסקה 30). ברע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן (מיום 5.12.10) (להלן: עניין ליברמן), בית המשפט העליון העלה את השאלה אך לא הכריע בה נוכח כך שבאותו עניין הליך הבוררות לא הסתיים והאפשרות להגשת בקשה להעברת הבורר מתפקידו לפי סעיף 11 היתה פתוחה לפני הצדדים (פסקה 97 לפסה"ד של כב' השופט י' דנציגר), אך קבע (פסקה 98) כי: "בכל הקשור להגשת בקשה להעברת הבורר מתפקידו, לאחר שניתן פסק הביניים, יש להיזהר ממצב בו הצדדים מנצלים את המנגנון שנקבע על ידם בהסכם הבוררות, לפיו פסק הבורר יינתן בשלבים, וזאת כדי "לחכות" ולראות מה תהא פסיקתו של הבורר בשלב הראשון, או אז אם פסק הביניים לא ימצא חן בעיני מי מהם, להעלות טענות פסלות כדי למנוע את המשך הדיון בשלב השני של הבוררות (ואולי אף להביא לביטול הפסק). מצב זה מחייב את בתי המשפט אליהם מוגשת בקשה להעברת בורר מתפקידו להקפיד הקפדה יתרה על כבודו של הבורר וכבודו של מוסד הבוררות ועל בית המשפט לבחון האם הבקשה אינה מוגשת בחוסר תום לב ומטעמים זרים". ההדגשה שלי - מ' א' ג' כפי שציינתי, במקרה שלפניי הועלתה הטענה בדבר ניגוד עניינים כשמונה חודשים לאחר שניתן פסק הבורר, לאחר שכבר הוגשה בקשה לביטול הפסק בשל עילות אחרות, ולאחר שנקבע דיון לסיכומים בעל-פה. המבקשת אף הגישה בקשה (שנדחתה) לדחות את מועד הסיכומים כדי לאפשר תיקון הבקשה. פסק הבורר ניתן ביום 15.9.11 ואילו הפגישה עם הבורר נערכה ביום 26.5.11. זאת, לאחר שהדיון לצורך סיכומים בעל-פה נקבע, בנוכחות הצדדים ביום 7.4.11. היינו, משראתה המבקשת כי התיק עומד לפני סיום, והעריכה כי אין די בעילות הביטול שנטענה, ניסתה למצוא בכל מחיר עילה לפסול את פסק הבורר, שפסק לטובת המשיבה. בפסק הדין בעניין ליברמן שניתן לאחרונה בית המשפט העליון בחן את מידת ההחלה הראויה של אמות המידה לפסלות בורר על שופט - האם אמות המידה לפסלות בורר צריכות להיות מחמירות, מקלות או זהות לאמות המידה החלות על שופט. בית המשפט העליון בעניין ליברמן הגיע למסקנה לפיה יש להחיל על בורר מבחן פסילה זהה למבחן החל על שופט (פסקה 115-118). עילת הפסלות הנטענת בענייננו לגבי הבורר מקבילה לעילת הפסלות הקבועה בסעיף 77א'(א)(א1)(2), שעניינה בקיומו של אינטרס כספי של השופט או של בני משפחתו בצדדים להליך או בתוצאתו. בעניין ליברמן דן בית המשפט העליון בשאלה מהו היקף חובת הגילוי שחב הבורר לצדדים. מסקנת בית המשפט העליון לגבי היקף חובת הגילוי החלה על הבורר כלפי הצדדים לבוררות היא כי (עניין ליברמן, פסקה 122): "סבורני, כי חובת הגילוי המוטלת על בורר היא מלאה. לגישתי, כאשר ישנה פנייה לאדם לשמש כבורר, עליו לוודא, בטרם יקבל על עצמו את התפקיד, שאין לו או למי משותפיו או עובדיו קשר קודם עם מי מהצדדים או עם נושא הבוררות. קשר עם הצדדים יכול שיהיה קשר משפחתי, קשר קודם או קשר של קרבה ממשית אחרת... לדעתי, ההכרעה האם מדובר בקשר מהותי או לאו צריך שתהיה בידי הצדדים ולא בידי הבורר, קרי על הבורר לחשוף את המידע ולתת לצדדים להחליט על פי שיקול דעתם האם הם רוצים למנות אותו לתפקיד". על אף היקפה הרחב של חובת הגילוי המוטלת על בורר, נקבע בעניין ליברמן כי יש להפריד בין שאלת היקף החובה ולבין תוצאת הפרת חובת הגילוי. בעניין ליברמן נקבע כי הפרת חובת הגילוי של הבורר אינה מביאה בהכרח לפסילתו (פסקאות 125-126): "על אף שחובת הגילוי של הבורר כלפי הצדדים הינה מלאה, אין הדבר מלמד על כך שבכל מקום בו היתה הפרה של חובת הגילוי יוביל הדבר בהכרח לפסילת הבורר ולביטול פסק הבוררות (במקום בו כבר ניתן הפסק). כאשר נטענת על ידי צד לבוררות טענה של הפרת חובת הגילוי בהקשר של פסלות, קרי כי לאור הפרת חובת הגילוי יש להעביר את הבורר מתפקידו לפי סעיף 11(1) לחוק הבוררות שכן הבורר אינו ראוי עוד לאמון הצדדים, אמת המידה לבחינת טענה זו הינה כאמור קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. גם טענה של הפרת חובת הנאמנות וחובת הגילוי לאור קיומו של ניגוד עניינים הקיים אצל הבורר צריך שתבחן על פי אמות המידה של חשש ממשי למשוא פנים... פסלותו האפשרית של הבורר בשל טענה של הפרת חובת הגילוי, צריכה להיבחן על רקע המבחנים שנקבעו בפסיקה לפסלות שופט, וכל מקרה צריך שייבחן לגופו ולאור נסיבותיו... לא די בקשר סתמי בלבד של הבורר עם מי מהצדדים כדי להביא לפסילתו של הבורר, ויש צורך להוכיח קיומה של אפשרות קרובה למדי שקשר זה ישפיע עליו... כאשר מסתכלים על חובת הגילוי בהקשר של פסלות, ראוי אם כן, כי אמת המידה תהיה של חשש ממשי למשוא פנים, ולא מראית פני הצדק". ההדגשה שלי - מ' א' ג' כב' השופט דנציגר הדגיש כי, למעט נסיבות קיצוניות, אין די בחשש לפגיעה במראית פני הצדק כדי לפסול בורר (עניין ליברמן, פסקה 118): "... גם לדעתי לא די בחשש לפגיעה במראית פני הצדק כדי להצדיק את העברת הבורר מתפקידו... עם זאת, סבורני כי בנסיבות קיצוניות... תהיה הצדקה ליתן משקל למבחן מראית פני הצדק גם במקום בו לא מתקיים המבחן של חשש ממשי למשוא פנים". חובת הגילוי חלה איפוא על בורר לגבי עובדות שיש בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים של הבורר. מקום בו הופרה חובת הגלוי, יש בכך כדי להצדיק את ביטול פסק הבורר רק אם ההפרה יוצרת חשש ממשי למשוא פנים של הבורר. אינטרס כספי אינו מהווה עילה לפסילה אוטומטית של השופט. החוק מדבר על "אינטרס כספי ממשי". יגאל מרזל, דיני פסלות שופט (התשס"ו-2006), בעמ' 207 (להלן: מרזל, דיני פסלות שופט) עמד על כך שהעילה כפופה למבחן החשש הממשי למשוא פנים: "לא כל נגיעה כספית או חפצית של שופט תביא לפסילתו המיידית, בהתעלם משיעורה של הנגיעה ומן האפשרות הממשית כי תוביל ליצירתו של משוא פנים. כך, שכן מדובר לפעמים בנגיעה כספית או חפצית כה קטנה עד שאין בה חשש סביר ואף לא צל של חשש לפגיעה באובייקטיביות השיפוטית. כך, לדוגמא, תביעה כספית נגד בנק גדול שיש לשופט חשבון בו". בית המשפט העליון פסק כי המבחן לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים, ובענייננו כתוצאה מהאינטרס הכספי או המקצועי של הבורר בתוצאות הבוררות, הוא מבחן אובייקטיבי הנבחן באופן פרטני לגבי כל מקרה ונסיבותיו. בע"א 3378/08 שובל הנדסה ובנין (1988) נ' כב' השופטת ענת ברון (מיום 17.6.08) פסקה 5) נפסק כי: "... לא די בקיומה של נגיעה כספית או אישית לשופט או לבן משפחתו, ויש להתחשב בשיעורה של הנגיעה ובאפשרות הממשית כי תוביל ליצירתו של משוא פנים מצד השופט... בהקשר זה יש לבחון, בין היתר, את ערכו של האינטרס באופן כללי ובאופן פרטני, את המיידיות שלו, את הוודאות שלו והיותו אינטרס ישיר או עקיף של השופט... ככל שהעניין מקורו בהתקשרות בין בא כוח לקרוב משפחה של השופט, ישנה חשיבות לטיב אותה התקשרות, משכה, ועיתויה ביחס למשפט התלוי ועומד". ברע"א 8005/08 קבוצת גיאות בע"מ (לשעבר פאפאגאיו שירותי מזון בע"מ) נ' תפעול בע"מ (מיום 8.3.09) פסקה 13, נקבע כי: "קשרים מקצועיים חוזרים ונשנים בין שני בני אדם אשר פועלים באותו תחום מקצועי הוא אך טבעי, ולכן אין בהם כשלעצמם לעורר חשש ממשי כאמור. משהמבקשת לא הצביעה על טעם אחר שבגינו עשוי היה להתגבש חשש ממשי, לא ניתן לקבוע כממצא חיובי כי התגבש חשש כאמור". לגבי ההבחנה בין אינטרס כספי שאינו מצדיק פסילת שופט לבין אינטרס כספי ממשי המצדיק את פסילתו, מוסיף מרזל, דיני פסלות שופט, בעמ' 208-209: "... לא כל אינטרס כספי יבסס פסילה אוטומטית, אלא רק אינטרס כספי ממשי. בהקשר זה יהיה מקום לבחון, בין היתר, את ערכו של האינטרס באופן כללי ובאופן פרטני, את המיידיות שלו, את הוודאות שלו והיותו אינטרס ישיר או עקיף של השופט. כחלק מדרישת המחוקק, כי יהיה מדובר באינטרס ממשי, ברור, כי השאלה אינה מתמצית בבדיקה אם יש לשופט או לבן משפחתו מדרגה ראשונה אינטרס, ויש להוסיף גם מבחן תוצאתי הבוחן אם יש יסוד מספיק להניח כי אינטרס זה יושפע באופן ממשי מתוצאת המשפט". ההדגשה שלי - מ' א' ג' קיומו של אינטרס כספי ממשי נקבע בפסיקה על פי שני תנאים מצטברים. האחד, עוצמת האינטרס הכספי או היקפו; והשני, מידת הקרבה והמיידיות או הריחוק של האינטרס מהשופט. "ממילא, קיימת קשת רחבה של אינטרסים אישיים העשויים להיות רלוונטיים לצורך דיני הפסלות, והבחינה חייבת איפוא להיות בחינה מהותית לעניין טיב האינטרס ועוצמתו" (מרזל, דיני פסלות שופט, עמ' 214-215). כלומר, על מנת לבחון האם האינטרס הכספי של הבורר בקשריו העסקיים שקיים או מקיים כביכול עם משב, מקים חשש ממשי למשוא פנים בנסיבות המקרה, יש לשקול את משמעותו וסוגו של האינטרס הכספי. ג. העדר ראיה לגבי סוג האינטרס הכספי בענייננו וחוסר תום הלב בהעלאת הטענה בדבר ניגוד עניינים כאמור, מתמליל שהביאה אורגד כראיה לניגוד העניינים לא ניתן ללמוד דבר וחצי דבר על סוג או מהות האינטרס הכספי של הבורר עקב קשר קודם כביכול עם משב. במצב דברים זה בו לא הובאה ראיה לסוג הקשר או לסוג האינטרס הכספי, אין בידי אורגד כדי להוכיח חשש ממשי למשוא פנים. במקרה שלפני יש גם להניח כי נסיונו המקצועי של המהנדס אריה טרבס, מומחיותו והמוניטין שלו בתחום היוו גורם מכריע בהסכמה על מינויו כבורר. בנסיבות אלו יש להחמיר בדרישת ההוכחה של חשש ממשי למשוא פנים. עמד על כך הירש, ניגוד עניינים אצל בוררים, עמ' 172: "גורם נוסף החושף את הבוררים לסיכון משמעותי ביותר להיקלע למצב של ניגוד עניינים נעוץ במשלח ידם. שופטים מתמנים לתפקיד לכל חייהם, ובדרך כלל אין הם עוסקים במשלח יד נוסף - דבר המצמצם את ההסתברות כי יהיו להם קשרים מקצועיים עם אחד הצדדים לסכסוך או עם נשוא הסכסוך. לא כך הדבר באשר לבוררים, שלעיתים קרובות הם נבחרים דווקא בשל מעורבותם המקיפה בתחום מקצועי מסוים. לעיתים אוכלסייתו של ענף זה כה מועטה (במיוחד בתנאי השוק הישראלי), עד כי ברור שלבורר היו בעבר קשרים עסקיים עם אחד הצדדים, או גרוע מכך, כי הוא צופה קשרים כאלה בעתיד. כשמדובר בענף מסחרי מצומצם שבו גם הבורר נוטל חלק, אף קיימת הסתברות כי הבורר מודע לכך שפסיקתו עשויה להשפיע על מטה לחמו בעתיד". (ההדגשה שלי - מ' א' ג') ומוסיף הירש, בעמ' 175: "... מוסכם על הכל כי אין לפסול בורר רק בשל קשר רחוק ביותר עם אחד מבעלי הדין או עם נשוא הבוררות, שאם לא כן ניתן יהיה לפסול כמעט כל מועמד סביר לתפקיד זה". ובעמ' 179: "...יש להביא בחשבון גם את היקפו של התחום המקצועי שהבורר משתייך אליו: ככל שתחום זה מצומצם, יש לקבל ביתר סובלנות קשרים בין הבורר לבין אחד הצדדים או לנושא הסכסוך... על כך ניתן ללמוד באנלוגיה מהחריג שנקבע על ידי בית המשפט העליון לעניין ניגוד עניינים במנהל הציבורי. בפסק דין סיעת הליכוד מורה השופט ברק: ".... לעיתים בעצם מהותה של המאטריה טמון גרעין של ניגוד עניינם אפשרי. במקרה זה מטרתו של הכלל בדבר ניגוד ענינים תהא למנוע צמיחתו של גרעין זה לגידול פרא שאין שליטה עליו". מצב דברים זה גם מהווה פתח לשימוש לרעה של צד לבוררות שאינו מרוצה מפסק הבוררות (רע"א 8176/98 דריה אינג'ינירינג בע"מ נ' חירם לנדאו בע"מ (19.1.99). כפי שקבעתי לאחרונה בעניין אחר (ה"פ 1147/09 אלרוב נדל"ן ומלונאות נ' הילטון ישראל (מיום 19.7.11): "ככל שנסיבות העניין מצביעות כי הצד שהעלה את הטענה בדבר ניגוד עניינים לאחר שניתן פסק הבורר, גילה על קיומו של האינטרס האישי לכאורה של הבורר לאחר שחיפש כזה היות ולא נחה דעתו מפסק הבורר, אין לראות בטענה בדבר ניגוד עניינים של הבורר עילת ביטול אלא ניסיון לא הוגן לערער על פסק הבורר". בעניין ליברמן נקבע כי לצד חובת הגילוי המוטלת על הבורר, מוטלת על הצדדים לבוררות, מכוח חובת תום הלב, חובה לבדוק בעצמם בדיקה אקטיבית וסבירה קיומו של קשר בינם הבורר או בין הבורר לנושא הבוררות. קיומה של חובה זו שוללת מצד שהיה יכול לדעת על עילת הפסלות לטעון לפסלות הבורר בשלבים מאוחרים של ההליך: "השימוש בעקרון תום הלב מוביל לאותה מסקנה אליה הגעתי, לפיה גם במצב בו צד להליך בוררות יכול היה לדעת על קיומה של עילת הפסלות, אך לא ידע עליה בפועל מאחר שלא ערך בדיקה של העניין בטרם החלו הליכי הבוררות, תמנע ממנו האפשרות, בהתחשב בנסיבות המקרה, להעלות טענה בדבר פסלות הבורר. כפי שכבר ציינתי, מחובת תום הלב ניתן להסיק כי צד להליך צריך לבחון ולבדוק בדיקה אקטיבית את קשריו עם הבורר או עם נושא הבוררות, ומכאן שצד שלא פעל בשקידה סבירה, כמצופה מצד סביר להליך בוררות, יהיה מנוע מלהעלות טענה זו בהמשך" (עניין ליברמן, פסקה 136). הדברים נקבעו בעניין ליברמן, שם טענת הפסלות הועלתה בטרם הסתים הליך הבוררות, לאחר שניתנה החלטה מהותית של הבורר ולפני שניתן פסק בוררות. הדברים נכונים, בבחינת קל וחומר, כאשר טענת הפסלות מועלית לאחר שניתן פסק הבורר ולאחר שהוגשה הבקשה לביטול הפסק בשל עילות אחרות, כפי שנעשה במקרה שלפני. בית המשפט העליון בעניין ליברמן עמד על כך שהדברים מקבלים משנה תוקף ככל שטענת הפסלות מועלית בשלב מתקדם יותר של הליך הבוררות (פסקה 132): "צד שלא ידע על קיומה של עילת פסילה, אבל יכול היה לבררה באמצעות בדיקה סבירה ופשוטה, ככלל יהיה מנוע מלהעלות טענה זו לאחר שהבוררות החלה וניתנה הסכמתו למינוי הבורר, והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר טענת הפסלות מועלת לאחר שהתקבלו החלטות מהותיות על ידי הבורר. מכאן, שלגישתי לא רק במקרים בהם ידע צד לבוררות על עילת הפסלות ולא העלה אותה בהזדמנות הראשונה יש, ככלל, כדי לשלול את האפשרות להעלות טענת פסלות, אלא גם במצבים בהם אותו צד יכול היה לדעת או צריך היה לדעת על עילת הפסלות באמצעות שקידה סבירה, לא ניתן יהיה לאפשר לו להעלות טענה זו, כמובן שהכל על פי נסיבות המקרה. (ההדגשה שלי - מ' א' ג'). לעניין זה מציינת אוטולונגי, כרך ב', בעמ' 1107: "על בעלי הדין להיזהר, עם זאת, לא להטיל דופי לשווא באישיותו של הבורר או בהתנהגותו, א ורק לשם השגת ביטול הפסק. לעתים קרובות מוטחים בבורר דברים הרחוקים מרחק רב מהאמת, וכל זאת מתוך ניסיון להביא לידי ביטול הפסק שלא כדין". במקרה שלפני אורגד הודיעה לבורר כי אינה שבעת רצון מעבודתו ולכן לא תשלם לו את שכרו, לאחר מכן הגישה אורגד בקשה לביטול פסק הבורר בעילות שונות אשר כפי שציינתי לעיל על פי מסמכי הבוררות אין בהן ממש, ורק לאחר מכן וכעשרה ימים בלבד לפני מועד הדיון שנקבע לסיכומים בעל פה, טרחה אורגד, יזמה והקליטה שיחה עםהבורר במסגרתה תושאל לגבי הכרותו עם משב. בנסיבות אלו ומשהראיות שהושגו לא מצביעות על סוג ומהות הקשר ואינן יכולות להוכיח אף לא לכאורה קיומו של קשר עסקי קודם, אין מנוס מלראות בטענה בדבר ניגוד עניינים בבחינת אמתלא בלבד לביטול פסק הבורר ושימוש פסול וחסר תום לב בעילת הפסלות. 5. סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הבורר (לאחר שבפועל תוקנה הבקשה ואפשרתי למבקשת לטעון לעניין ניגוד העניינים ואף הכרעתי לגופה של הטענה). אני מאשרת את פסק הבוררות של המהנדס אריה טרבס מיום 15.9.10. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסכום של 40,000 ₪. בוררותהנדסה / מהנדסיישוב סכסוכים