קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול דו''ח ביקורת פנימית: בפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי, הקובע כי "דו"ח הביקורת הפנימית, לכל הפחות בעניינו של התובע, בטל ומבוטל וחסר תוקף במישור המשפטי ו/או הציבורי". הדו"ח מושא התביעה הינו "דו"ח בדיקה ליישום החוק לעידוד הצמיחה במשק בשכר בכירי החברה לאוטומציה" מיום 20.3.05 (להלן: "הדו"ח"). רקע התביעה הוגשה במקורה ביום 17.4.08, וכללה, בנוסף לסעד הצהרתי, גם צו עשה וסעד כספי בסך 250,000 ₪. בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 17.11.08 (כב' הש' מ. יפרח) הוגש כתב תביעה מתוקן לסעד הצהרתי בלבד ביום 24.11.08, כמפורט לעיל. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הנה חברה ממשלתית מעורבת, אשר עיקר עיסוקה במתן שירותי מחשב ופתרונות מחשוב לרשויות מקומיות, משרדי ממשלה, מוסדות ציבור וכיוצ"ב. הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") כיהן בתקופה הרלוונטית כמבקר פנים של הנתבעת, וערך את הדו"ח עבור הנתבעת בשנת 2005. התובע הועסק אצל הנתבעת כמנהל משאבי אנוש במשך כשנתיים, בתקופה מיום 22.12.03-18.12.05, בחוזה העסקה אישי ובשכר של 23,400 ₪, ברוטו. חוזה העסקה מיום 16.6.04 צורף נספח א לכתב התביעה. חוזה סיום העסקה מיום 19.9.05 צורף כנספח ד לכתב התביעה. ביום 1.6.2003, כחצי שנה לאחר תחילת עבודתו של התובע בנתבעת, נכנס לתוקפו חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003-2004), תשס"ג-2003 (להלן: "החוק"). על פי החוק, בתקופה 1.7.03-30.6.05 יופחת שכרם של העובדים בשירות הציבורי בשיעורים מדורגים שנקבעו. הדו"ח נערך על ידי הנתבע ביום 20.3.05, על פי בקשת יו"ר הדירקטוריון של הנתבעת, מר משה אלקסלסי, וכעולה ממנו - "הביקורת מצאה כי לכלל בכירי החברה לאוטומציה נוכו תשלומים בגין החוק לעידוד הצמיחה במשק פרט לשלושה בכירים בחברה שלהם לא בוצע ניכוי: מנכ"ל החברה דאז מר עופר גור אריה, מנכ"ל החברה דאז מר שמואל בלנק ומנהל משאבי אנוש נוכחי מר יואב רוזן - ראה טבלה מצורפת עמוד 10. תחילתו של הארוע הוא בהנחיה שהעביר המנכ"ל דאז מר עפר גור אריה דרך מר דניאל קמחי סמנכ"ל כספים ומינהל דאז, שלא לנכות תשלום משכרו הוא ומשכר מנהל משאבי אנוש מר יואב רוזן כמתחייב מחוק עידוד הצמיחה במשק, הנחייה שלמעשה סותרת את הכתוב בחוזה העסקה של השניים ומטלה ספיקות ושאלות באשר לדרך ניהולו של המנכ"ל גור אריה במקרה זה... על מנהל משאבי אנוש מר רוזן יואב היה להפגין רגישות יתר ולפעול למניעת שיפור בתנאי העסקתו בדרך של אי החלת ניכויים בגין חוק עידוד הצמיחה. כעובד האמון על ניהול מערכת כוח האדם בחברה לאוטומציה ואמור להכירה על בוריה, היה אמור לקרוא את הכתובת על הקיר ולהבין שיש במהלך זה משום פגיעה ויצירת שכבה של עובדי חברה שלא מנוכים משכרם תשלומים כנדרש מחוק עידוד הצמיחה במשק..." לטענת התובע, לא ניתנה לו זכות טיעון, תגובה ועיון בדו"ח טרם עריכתו. אלו הם פגמים מהותיים אשר יש בהם כדי להביא לביטולו של הדו"ח. טענות הצדדים טענות התובע שכרו כפי שנרשם בתלוש השכר (23,400 ₪) הינו לאחר ההפחתה הקבועה בחוק, אף על פי שהשכר המלא לא נרשם בתלוש. הראיה לכך היא חילופי דואר אלקטרוני בין מנהל הכספים, המנכ"ל וחשבת השכר של הנתבעת מיום 8.1.04, ולפיו מנהל הכספים של הנתבעת דאז והמנכ"ל קבעו במפורש כי שכרו כפי שנרשם הינו לאחר ההפחתה הקבועה בחוק. גם אם היה בסיס לטענות נגדו הרי שהאחראית הישירה והבלעדית להעדר ניכוי משכרו היא הנתבעת, כמעסיקתו. בנוסף, לאחר הדו"ח הנתבעת לא שינתה את הנקוב בתלוש השכר וגם בכך יש להוות ראיה שלא היה כל פגם בתלוש השכר. בסעיף 7 להסכם סיום העסקתו הצהירה הנתבעת על העדר תביעות כלפיו בגין תקופת עבודתו בחברה. הצהרה זו נעשתה לאחר עריכת דו"ח הביקורת ועל כן הנתבעת היתה מנועה ומושתקת מלטעון טענות נגדו. לתובע נודע לראשונה על הדו"ח כאשר פנה אליו כתב עיתון "מעריב" לשם קבלת תגובתו, ביום 8.5.07. פנייה זו נעשתה בסמוך למועד בו מונה התובע למנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט. עד למועד זה לא הוצג הדו"ח בפניו, לא נתבקשה תגובתו ולא ניתנה לו זכות טיעון. לאחר שנודע לו על הדו"ח, פנה התובע לנתבעת ביום 10.6.07 בדרישה לקבל לידיו העתק מהדו"ח, אך פנייתו סורבה ביום 9.7.07. הנתבעים הפרו את זכותו לעיין בטיוטת הדו"ח ולהעלות את טענותיו כלפי הדו"ח, טרם חתימתו והפצתו. פרסומו והפצתו של הדו"ח מהווים הפרה חקוקה של סע' 9 לחוק הביקורת הפנימית, תשנ"ב-1992. הנתבעים התרשלו כלפיו בהבאת תכני הדו"ח לציבור. טענת הנתבעת לפיה התובע "עומת" עם טענות הדו"ח מספר חודשים טרם סיום העסקתו אינה נכונה. אמנם התקיימה "שיחת מסדרון" בעניין בין התובע לבין יו"ר דירקטוריון הנתבעת, מר אלקסלסי, אך זאת אגב אורחא, ומבלי שצוין בפני התובע כי נערכה "ביקורת פנימית". נוכח דרישתו של התובע כי תיערך שיחת הבהרה בנושא נערכה שיחה טלפונית בין אלקסלסי למנהל הכספים של הנתבעת, במסגרתה הבהיר מנהל הכספים כי קביעת שכרו של התובע נעשתה לאחר ניכוי על פי חוק, אך השכר המלא לא צויין כדי "לחסוך בהוצאות גילום". לתובע נגרמו נזקים כתוצאה מהתנהלותם של הנתבעים בהפצת הדו"ח ותוכנו לציבור ומעצם קיומו של הדו"ח. פרסום הדו"ח הביא לכך כי ביום 16.10.05 נדחתה מועמדותו לתפקיד הממונה על השכר והסכמי עבודה במרכז לשלטון מקומי, הרצאותיו במכון לשלטון מקומי באוניברסיטת בר-אילן בוטלו, ועוד. טענות הנתבעים התובע בתפקידו כמנהל משאבי אנוש החליט לפטור עצמו מתשלום היטל "עידוד הצמיחה" על פי הקבוע בחוק. מעולם לא סוכם עם התובע כי שכרו הרשום בתלוש השכר הינו לאחר ניכוי היטל עידוד הצמיחה. שכרו של התובע סוכם בינו לבין יו"ר דירקטוריון הנתבעת, ולאף אדם לא היתה סמכות לשנות מסיכום זה. התובע מסתמך על חלופת מיילים מהן עולה כי מנכ"ל הנתבעת דאז, מר עופר גור אריה, אישר לתובע להימנע מניכוי היטל הצמיחה, אך התובע לא דיווח על כך ליו"ר, ואותו מנכ"ל סיים את העסקתו בנתבעת חודשיים לאחר מכן, לאחר שגם הוא נתן לעצמו פטור מתשלום היטל עידוד הצמיחה. התובע קיבל את זכות הטיעון בעניין, אמנם בפני יו"ר הנתבעת ולא בפני הנתבע עורך הדו"ח, אך אין בכך כל פגם. טענת התובע היום, כאילו סוכם עמו מראש כי שכרו הנקוב בתלוש השכר הינו לאחר הניכוי, נטענה על ידו לראשונה בכתב התביעה ולא בזמן אמת בשיחה בינו לבין יו"ר דירקטוריון הנתבעת. באותה פגישה, התובע הבטיח להחזיר את הסכומים שלא נוכו, דבר שלא עשה מעולם. ממצאי הדו"ח פשוטים ונקודתיים ואין כל עילה לאיינו. התובע ניצל את מעמדו הבכיר בנתבעת בצורה בלתי ראויה כדי להטיב שלא כדין את תנאי העסקתו. דיון יאמר מייד, כי לא מצאתי עילת תביעה כנגד הנתבע 2, אשר ערך את הדו"ח מתוקף תפקידו אצל הנתבעת, וכיום אינו עובד אצל הנתבעת. אשר לנתבעת - השאלה שעל הפרק אינה האם הדו"ח מושא התובענה שבפני נכון או לא עובדתית. השאלה היא האם הופרו כללי הצדק הטבעי בעת עריכת הדו"ח, במובן זה שנמנעה מהתובע הזכות לטיעון ותגובה ומכאן שיש להורות על בטלותו, כפי שטוען התובע. יודגש, כי הנתבעים אינם חולקים על זכותו של התובע לטיעון, תגובה ושימוע בנוגע לדו"ח. לטענתם, זכויות אלו ניתנו לתובע וטענותיו כלפי האמור בדו"ח נשמעו בזמן אמת, אלא שלקראת הגשת התביעה דנן העלה התובע גרסאות חדשות אשר לא נטענו על ידו קודם לכן. לתובע ניתנה הזדמנות טיעון, אם כי בפני יו"ר דירקטוריון הנתבעת ולא בפני הנתבע עורך הדו"ח, אך די בכך. התובע הודה אז במעשיו כעולה מהדו"ח ועל כן אי שילוב גרסתו בדו"ח אינו מעלה ואינו מוריד ממנו. המסגרת המשפטית היקפן של זכות העיון וזכות הטיעון בהליכי ביקורת נדונה בהרחבה בבג"ץ 7805/00 אלוני, חברת מועצת עיריית ירושלים נ' מבקשת עיריית ירושלים, פ"ד נז(4) 577. שם נדון עניין דומה, במסגרתו בדק בית המשפט האם נשמעו זכויות הטיעון והעיון של מועמדת לכהן כחברת מועצת עיר אשר נפגעה לכאורה ממסקנות דו"ח ביקורת שנערך בעניינה, ונפסק: "היקפה של זכות הטיעון 17. כלל יסוד בשיטתנו המשפטית מורה כי רשות מינהלית תמנע מהחלטה בזכויותיו של אדם בטרם תעניק לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו... טעמו של הכלל- להבטיח כי הרשות תתייחס בהגינות לעניינו של האזרח תוך התחשבות בכל העובדות והשיקולים שיש להם רלוונטיות לצורך ההחלטה... המשיבים אינם חולקים על קיומה של זכות טיעון לעותרת בהליך ביקורת הפנים בעניינה. המחלוקת היא על היקפה של זכות זו מהבחינה המשפטית ועל יישומה הלכה למעשה במקרה זה. היקפה של זכות הטיעון נגזרת ממהות הסמכות המופעלת, מאופייה של הרשות המינהלית המפעילה את הסמכות ומנסיבות המקרה הנדון... מקום שהגורם המינהלי מפעיל הסמכות הינו בעל אופי מעין- שיפוטי יש להקפיד בקיום דווקני של זכות הטיעון, מאחר שחומרת הפגיעה האפשרית באזרח משפיעה על היקף זכותו להציג את עמדתו. ככל שהפגיעה הצפויה בו חמורה יותר, כן רחבה זכותו לטעון, וההפך... זכות העיון 18. ...מזכות הטיעון הנתונה לאדם להעלות טענותיו בפני רשות מנהלית העומדת להחליט בעניינו נגזרת באופן סביר הזכות לעיין במסמכים המשמשים את הרשות לצורך החלטתה.... היקפה וסייגיה של זכות העיון, הנגזרת מזכות הטיעון, תלויים אף הם בטיב העניין ובנסיבותיו, וכן במהות הפגיעה שצפוי לה האזרח מהחלטת הרשות המנהלית. זכות הטיעון והעיון בהליכי הביקורת 19. הצורך להגן על התפקיד התקין של הביקורת ועל יכולתה לבצע את תפקידה משליך במישרין על היקפן של זכויות העיון והטיעון של המבוקר, והיקף זה נבחן ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו. היקף הזכויות ייקבע על פי מערכת איזונים הבנויה על צורכי מערכת ביקורתית, מן הצד האחד, אל מול עניינו של הפרט העלול להיפגע, מן הצד האחר. באיזון זה ניתן משקל מיוחד לעניינו של הפרט במסגרת ההגנה על כבודו ושמו הטוב, ורק צרכים מערכתיים בעלי משקל מיוחד יצדיקו את הצרת זכותו. עם זאת מקום שהפגיעה הצפויה בפרט אינה חמורה, יינתן משקל רב יותר לגורמי היעילות של מנגנון הביקורת תוך הצרת זכות הפרט לטיעון ועיון בעניינו. מקום שהפגיעה הצפויה חמורה, והחלטתה של רשות עלולה לפגוע בכבוד האדם ובשמו הטוב, תורחב זכות הטיעון והעיון גם במחיר דחיקת שיקולי יעילות המערכת בפני הגנה על כבוד הנפגע... במסגרת האיזונים האמורים גם מקום שעומדת למבוקר זכות טיעון רחבה עדיין עשוי להיות צורך לאזן בין עניינו לבין צרכיה המיידיים של הביקורת ביחס לאופן העברת המידע ולסוג המידע המועבר לסיכום היבט זה: כאשר מדובר בחשש לשמו הטוב של אדם עקב פעולת הביקורת, זכות העיון של המבוקר מחייבת ככל העברה אליו של כל החומר הרלוונטי לצורך הביקורת, אלא אם קיימים טעמים בעלי חשיבות מיוחדת הנעוצים בצרכי תפקידה של מערכת הביקורת המצדיקים להימנע מכך. כלל זה מתחייב מהחובה ליתן למבוקר הזדמנות מלאה להשיב על הטענות המועלות נגדו, ויש בכך כדי לנטוע בו ובציבור אמון במערכת הביקורת שתעשה מלאכתה בלא דעה קדומה ובלא משוא פנים. הדבר חיוני גם לצורך הבטחת רמתו ואיכותו של הליך הביקורת בהניחו בפני המבקר את מלוא הנתונים וכל זוויות הראיה של הנושא הנבדק הן מכיוונם של המלינים הן מכיוונו של המבוקר..." בפרשה זו נקבע כי זכות הטיעון לא ניתנה לעותרת במלואה ועל כן נפלו בדוח הביקורת פגמים שיש להם תקנה, וניתן לתקנם באמצעות החזרת הדוח לידי המבקשת אשר תשלים את הדוח על פי ההנחיות שקבע בית המשפט. מן הכלל אל הפרט: העדויות מטעם התובע: עדותו של מר עפר גור-אריה מר גור אריה שימש כמנכ"ל הנתבעת בתקופה הרלוונטית. עדותו היתה לקונית, ומרבית תשובותיו היו "לא זוכר", "לא יודע", "לא רלוונטי". התובע בטענותיו מבקש להסתמך על חלופת הודעות אלקטרוניות מיום 8.1.04, בין מר גור אריה למנהל הכספים של הנתבעת וחשבת השכר, לפיה מר גור אריה הורה במפורש שלא לנכות משכרו של התובע על פי חוק עידוד הצמיחה, וכי הסכום הינו סופי (נספח 3 לתצהיר עדות ראשית של התובע). כאשר נשאר מר גור אריה בחקירתו הנגדית אודות תשובתו במייל השיב: "לא זוכר אותו וזה לא רלוונטי לדיון פה...." (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 27.6.10). לאחר מכן טען כי אם כתוב במייל "עופר" עם "ו" אז זה לא שמו והוא לא חתם על דואר אלקטרוני כזה הואיל והוא רושם את שמו "עפר". יחד עם זאת כאשר נשאל אם הוא מתכחש לדואר האלקטרוני שנשלח, השיב בשלילה (עמ' 15 לפרוטוקול). אין בעדות זו כדי לתמוך בגרסתו של התובע בסוגיה שבפני. חקירת התובע, מר ד"ר יואב רוזן אף על פי שעסקינן, כאמור לעיל, בשאלת אופן עריכת הדו"ח, והאם ניתנה לתובע זכות טיעון בהתאם לכללי הצדק הטבעי, התובע (כמו גם הנתבעים) האריך בכתבי טענותיו ופרט את טענותיו לגבי נכונות האמור בדו"ח. גם חקירתו הנגדית של התובע התמקדה בטענותיו לגבי נכונות האמור בדו"ח לגופו (ר' בהרחבה להלן), ופחות בעניין אופן עריכת הדו"ח ומתן זכות הטיעון כאמור לעיל. כאמור, השאלה הצריכה הכרעה במסגרת פסק דין זה הנה האם ניתנו לתובע זכות טיעון, שימוע ותגובה לדו"ח טרם עריכתו, אם לאו, ולא שאלת נכונות האמור בדו"ח. מלאכת הפרדת הטפל מן העיקר- הטענות הרבות אשר נטענו על ידי התובע בכתבי טענותיו ובחקירתו- לא היתה פשוטה כלל ועיקר, ולאחר ברירת העיקר עולים הדברים הבאים בכל הנוגע לזכות השימוע: התובע טען בסעיפים 42-44 לתצהירו, כי לאחר חודש מרץ, מועד עריכת הדו"ח, פנה אליו היו"ר באופן אקראי ובמסגרת "שיחת מסדרון" שאל אותו "אם ידוע לי משהו בעניין" מבלי לציין כי נערכה חקירה פנימית. לנוכח האמור ביקש התובע כי תערך שיחה משותפת שלו עם מנהל הכספים בעניין, וכן התקיימה שיחה טלפונית, בסופה נאמר לו כי "הפעם" הוא ניצל. כדברי התובע בסעיף 44 לתצהירו: "ראוי להבהיר, כי אין ולא ניתן לייחס לשיחת המסדרון האמור משום "זכות טיעון" כלשהי; לא רק בגלל האופן והאופי הסתמי של השיחה האקראית שנערכה, לאחר יד, כמפורט לעיל ולהלן. שלא אף לנוכח המועד בה היא נערכה, כאשר מסתבר כי זו נערכה לאחר מרץ 2005, המועד בו יצא דו"ח הביקורת". בחקירתו הנגדית, נחקר התובע, כאמור לעיל, בעיקר באשר להרכב שכרו וההפחתות הנטענות, אך באשר למיצוי זכות השימוע הוא נשאל שאלות בודדות בלבד (פרוטוקול עמ' 33-35) והעיד כי ככל שנערכה על ידו תרשומת מהשיחה שתוארה על ידו, היא לא נשמרה. התובע הודה כי הוא שדרש שיחה עם מנהל הכספים וכזו אכן התקיימה באמצעות הטלפון. הנה כי כן, התובע איננו מכחיש כי הבעיה המוצגת בדו"ח הועלתה בפניו. נערך בעניין דיון, אם כי באופן לא מתוכנן ולא מסודר, במהלכו נשמעו טענות התובע. אלא שהתובע טוען כי הדבר נעשה לאחר שהדו"ח כבר נערך. ההליך לא היה מסודר ומתוכנן, וכי טענותיו לא הובאו במסגרת הדו"ח עצמו. העדויות שנשמעו מטעם הנתבעים - עו"ד נתן מאיר שימש כיועץ המשפטי של הנתבעת בתקופה הרלוונטית. לא היה מעורב אישית בכל הקשור לדו"ח. בעדותו מסר דברים אשר נאמרו לו על ידי יו"ר דירקטוריון הנתבעת בזמנו, ולא מידיעה אישית שלו. עדותו הינה עדות שמיעה והיא אינה רלוונטית. מר אמנון זך שימש כדירקטור בדירקטוריון הנתבעת בתקופה הרלוונטית. אף הוא לא היה מעורב אישית בבדיקת העניינים הקשורים לדו"ח ולא היה עד לחילופי דברים ככל שהיו בין התובע ליו"ר דירקטוריון הנתבעת בנוגע לדו"ח. בהעדר ידיעה אישית, עדותו אינה רלוונטית. מר דניאל קמחי שימש כמנהל הכספים של הנתבעת בתקופה 1974-סוף 2004. בתצהירו ובחקירתו הנגדית העיד, כי הוא הנחה את חשבת השכר בחברה לנכות משכרו של התובע בהתאם לחוק, כפי שנעשה עם כל עובדי החברה. לאחר מכן פנה אליו התובע ואמר לו שיש סיכום עם המנכ"ל דאז (מר עפר גור אריה) לפיו השכר שנקבע לו מגלם את הסכום לאחר הניכוי. מר קמחי פנה למנכ"ל בדוא"ל וזה אישר לו כי אכן כך הם פני הדברים. מספר חודשים לאחר סיום עבודתו של מר קמחי, פנה אליו טלפונית יו"ר דירקטוריון הנתבעת מר אלקסלסי ושאל מדוע לא נוכה היטל משכרו של התובע. מר קמחי השיב לו כי כך נעשה על פי הנחייה מפורשת של מנכ"ל הנתבעת דאז (ר' סעיפים 11-13 לתצהירו, עמ' 45, 48 לפרוטוקול מיום 11.7.10). עבודתו של מר קמחי אצל הנתבעת הסתיימה בדצמבר 2004, עובר לעריכת הדו"ח. אין הוא יכול להעיד מידיעה אישית באשר לאופן עריכתו של הדו"ח והאם התקיימו כללי הצדק הטבעי בעריכתו, ולעניין זה עדותו אינה מעלה ואינה מורידה לסוגיה שבפני. מר משה אלקסלסי (להלן: "אלקסלסי") משמש כיו"ר דירקטוריון הנתבעת משנת 2003. על פי האמור בתצהירו, שכרו של התובע נקבע על ידו בשיחה שהתקיימה בין השניים, וכעולה מהסכם העסקה של התובע, והועמד ע"ס 23,400 ₪ ברוטו, לפני ניכוי על פי החוק. אלקסלסי מעולם לא אישר לתובע כי שכרו כפי שנקבע הינו לאחר הניכוי (סע' 67 לתצהירו). אשר להתנהלות הנתבעת בכל הנוגע לדו"ח הצהיר, כי בתחילת שנת 2005, לאחר שפנה אליו סמנכ"ל הכספים בחברה והפנה את תשומת ליבו לכך שמשכרו של התובע לא מנוכה היטל לעידוד הצמיחה, פנה אלקסלסי לנתבע, מבקר הפנים של הנתבעת, בבקשה כי יערוך בדיקה ראשונית בדבר יישום החוק לעידוד הצמיחה לגבי כל ההנהלה הבכירה בנתבעת. לאחר בדיקה ראשונית ציין הנתבע בפניו כי משכרו של התובע לא נוכה היטל בהוראת המנכ"ל. לאחר דברים אלו, וטרם עריכת הדו"ח, אלקסלסי זימן את התובע למשרדו בבקשה ליתן הסבר לאי ניכוי ההיטל משכרו, ותשובת התובע היתה: "אתה אמרת שתגדיל לי את המשכורת, אז הגדלתי לעצמי" וכן "עופר (המנכ"ל עופר גור אריה - ו.פ.) אישר לי" ובהמשך "אם ככה, אני אחזיר את הכסף" (סעיפים 14-18 לתצהירו). בחקירתו הנגדית הוסיף ופרט (עמ' 54-55 לפרוטוקול מיום 11.7.11): "ת. ... עוד בטרם קיבלתי את דוח הביקורת אני הזמנתי אלי ואני מדבר על ינואר, הזמנתי לשיחה את התובע, ברגע שנודעו לי במרץ הממצאים ויצאתי לדבר עם המזכירה שלי ולומר לה להזמין את התובע והנה ראיתי את התובע אצלי בכניסה וזה היה לקראת סוף, מרץ. ... ת. ... כשיצאתי ראיתי את התובע זימנתי אותו לשיחה ואמרתי לו שאני המום, כי אתה נכנסת כאיש אמון ופגעתי באמון שלי ובאמון של החברה, הוא ענה - אמרת לי שתעלה לי בשכר, ואני אעלה לי בעצמי. וכשהוא ראה שפני חמורות ואני חוזר ואומר לו - מעלת באמון, ואז הוא אומר לי שהמנכ"ל עופר גור אריה אישר לו. באותו רגע חלה הפסקה, אני במעמד אותה ישיבה הרמתי טלפון לדני קמחי שהוא כבר לא עבר בחברה, ושאלתי אותו - איך אתה אישרת לרוזן ואני לא יודע מזה מילה? איך אישרת לו את תלוש השכר שלו כמות שהוא? והוא לא שילם עידוד הצמיחה? הוא ענה לי - שהמנכ"ל נתן את ההוראה. אני בשיחה שלי, גמרתי אותה וחזרתי לתובע באותה ישיבה בינינו אמרתי לו ידוע לך שאני קבעתי את שכרך 23,400 וכמו שקבעו את שכרי ושל כל ה-700 עובדים בחברה, אתה לא היית צריך לברוח מהסוגיה של חוק עידוד צמיחה כי זה נוגד את החוק. הוא השיב לי לאחר שהטמיע את הדברים שאמרתי בתוכו, אמר לי - אני אחזיר את הכסף. וזה אני מוכן" יחד עם זאת הודה אלקסלסי הן בתצהירו והן כעולה מחקירתו הנגדית, כי עצם קיומה של שיחתו עם התובע הועברה לידיעת המבקר אך תכנה לא הועבר, כי המבקר בעצמו לא חקר את התובע טרם עריכת הדו"ח, וכי הדו"ח עצמו לא הוצג בפני התובע בעת שעבד בנתבעת, אלא רק בדיעבד, בחודש מרץ 2008 (כשלוש שנים לאחר עריכתו) - סעיפם 28-29 לתצהיר אלקסלסי, עמ' 56 לפרוטוקול מיום 11.7.11. הנתבע 2 לא הגיש תצהיר מטעמו ולא נחקר. כאמור, דין התביעה כנגדו להדחות. אשר לזכות השימוע והטיעון - על יסוד הראיות והעדויות אשר הובאו בפני כמובא לעיל, גם אם אקבל את גרסתם של הנתבעים במלואה - לפיה אלקסלסי נפגש עם התובע במשרדו עובר לעריכת הדו"ח, שאל את התובע לפשר אי ניכוי היטל עידוד צמיחה ממשכורתו ולאחר חילופי דברים וניסיונות מצידו של התובע להשליך את המחדל לפתחו של המנכ"ל דאז, התובע הודה שלא נוכה משכרו ההיטל והבטיח להשיב את הסכום, וגם אם אקבל את טענתם של הנתבעים כי די בהצגת טענותיו של התובע בפני אלקסלסי ולא בפני המבקר לצורך העמדת זכות טיעון - הרי שאין בכל אלה כדי להקים לתובע זכות שימוע ותגובה לנטען כלפיו בדו"ח, ומכאן כי יש לכאורה ממש בטענותיו של התובע בענין זה. מר אלקסלסי לא הצהיר בפה מלא, כי בשיחתו עם התובע הניח בפניו את העובדה כי מתגבש דו"ח ביקורת פנימית בעניין ניכוי היטל על פי החוק ממשכורות הבכירים בחברה, וביקש את התייחסותו של התובע בעניין זה. התרשמתי, כי במועד השיחה ביניהם התובע לא ידע שנערך דו"ח ביקורת פנימית בעניין ולא ניתנה לו הזדמנות מלאה להשיב הן על הנטען כנגדו לגבי אי ניכוי ההיטל ממשכורתו, והן (וכפועל יוצא מכך) כדי להגן על כבודו ועל שמו הטוב. יתרה מכך, תשובותיו והסבריו של התובע לאלקסלסי במהלך הפגישה לגבי אי ניכוי היטל ממשכורתו לא הועברו למבקר על ידי אלקסלסי, ומכאן כי כלל לא עמדו לנגד עיני המבקר בעת עריכת הדו"ח. קולו של התובע לא נשמע בדו"ח, לא במלואו ואף לא באופן חלקי, ויש בכך כדי להשליך על שלמותו של הדו"ח. וכפי שעולה מעדותו של אלקסלסי (עמ' 56 לפרוטוקול מיום 11.7.11): "ש. האם המבקר ידע שהוא חיבר את הדוח על מה, על חילופי הדברים בינך לבין התובע ת. הוא ידע היטב שהתובע לא שילם את המגיע. ש. חוזר על השאלה. כשהוא חיבר את הדוח ידע או לא ידע על חילופי הדברים? ת. הוא ידע על חילופי הדברים אבל הוא לא ידע את תכנם. ש. בדוח הבקורת אין שום תגובה של התובע? כלום? ת. התגובה הוא נתן בשיחתו איתי. ש. תראה לי את התגובה של התובע ואת זכות הטיעון שנתת לו בדוח הביקורת. ת. בדוח הביקורת יש ביקורת ממצה לגבי הבדיקה שנעשתה לתובע ולא מוסיפים את זה לדוח הביקורת זה לא פינג פונג. זה משהו מוחלט" הנתבעים לא נתנו כל הסבר מניח את הדעת, לשאלה מדוע המבקר מצא לנכון לחקור ולגבות עדות מיתר המעורבים, אך לא מהתובע (חקירת אלקסלסי, שם): "ש. כשהמבקר עשה את עבודתו על הדוח, הוא גבה כל מיני עדויות מאנשים, מדני קמחי, מצילה, נכון? ת. נכון. ש. ותיעוד גבייה את העדויות שלהם זה נמצא ומצורף כנספחים לדוח ת. נכון. ש. אבל בדוח עצמו אין זכר לזכות הטיעון של התובע. ת. אמרתי בתחילת דברי, למבקר אמרתי אני כבר אדבר עם התובע כי אצל התובע זה כבר היה מוחלט הבדיקה כבר נעשתה ולא היה צל של ספק בזה שהוא לא שילם" גם אם נראה היה ליו"ר דירקטוריון הנתבעת ואף למבקר עצמו, כי הדברים ברורים ולא היה צל של ספק כי לא נוכה היטל ממשכורתו של התובע, עדיין חובה היה לקיים שימוע של התובע וליתן לו זכות תגובה לטענות המועלות כנגדו. למעשה, ניתן היה לעצור כאן ולהורות על בטלות הדו"ח מחמת אי מתן זכות שימוע ותגובה לתובע. זאת, אם כל מה שהיה מונח בפני היו טענות הצדדים בעניין זה, הא ותו לא. אלא שלא כך הם פני הדברים. כאמור, התובע האריך בכתבי טענותיו ובעדותו בפני גם (ובעיקר) בנוגע לנכונות האמור בדו"ח. המסקנות העולות מחקירתו, כפי שיובא להלן, משליכות הן לגבי תכנו של הדו"ח והן לגבי מהימנותו של התובע. ובמה דברים אמורים? לטענת התובע, השכר אשר נקבע לו על ידי יו"ר הנתבעת עמד ע"ס 23,400 ₪, לאחר ניכוי על פי חוק עידוד הצמיחה (עמ' 18, 20 לפרוטוקול מיום 27.6.10). דהיינו, לגרסתו, נוכה משכרו סך 1,300 ₪, בהתאם לחוק. אלא שאין מחלוקת כי: סכום זה שנוכה על פי גרסתו לא נרשם בתלוש השכר, למרות הנחיה מפורשת בחוק כי סכום הניכוי יירשם; סכום זה שנוכה על פי גרסתו לא הועבר לאף אחד; הזכויות הסוציאליות אשר אמורות היו להיגזר מסכום המשכורת לפני הניכוי לא נגזרו מסכום זה אלא מהסכום הרשום בתלוש והתובע סבור שכך נכון; לאחר שפג תוקפו של החוק, לא הוחזר לשכרו של התובע הסכום שנוכה, והתובע לא פעל להשיבו. וכך על פי עדותו (הדגשות שלי - ו.פ.): "ש. אתה יושב עם היו"ר כשאלתה מגיע לעבודה והוא קובע את שכרך 23,400 ₪. אתה זוכר אם היה ביניכם מיקוח על השכר ת. ממש לא. הוא קבע ואני הסכמתי. ש. ואתה אומר שהוא לא היה ער לנושא ניכוי עידוד הצמיחה. ת. נכון. ש. לא מן הראוי היה שתיגש אליו ותחדד את הנקודה הזאת שלך שלא מנכים או שהניכוי לא נעשה. ת. כן ניכו לי את עידוד הצמיחה, כששמואל בלנק התקבל לעבודה, לא הייתי ואף אחד לא היה ועובדה שניכו לו כי מישהו קבע את זה. ש. (בית המשפט): הניכוי הזה היה בתלוש השכר? ת. לא. אי אפשר היה לשתול את השורה הזאת, מפני שזה היה מעוות את השכר שאלקסלסי קבע שאני אקבל, וזה היה מעלה אותו ל24,000 ולא זאת היתה הכוונה.... ש. אתה אומר פה משהו מדהים או מזעזע, אתה מנהל משאבי אנוש של החברה. אתה אחראי בין היתר ליישום הסכמים קיבוציים. אני מציג בפניך את הנחיית משרד האוצר לגבי עידוד הצמיחה הזה, נספח א' לתצהיר היו"ר. יש פה הנחייה מפורשת שסותרת את מה שאמרת עכשיו. ההנחיה אומרת שהעידוד חייב להופיע בתלוש השכר. בשורה נפרדת. אתה מכיר הנחייה זאת? ת. מכיר את ההנחיה. ש. מכח מה ראית את עצמך לפטור מהנחיה זו. ת. לא אני פטרתי. היו"ר, סמנכ"ל הכספים וחשבת השכר והמנכ"ל הגיעו למסקנה שהדרך הנכונה היא לכתוב ולעשות את החשבון בצורה הזאת שזה נכתב. ש. כרגע הסברת שלא לכתוב? ת. היות והשכר 23,400 היה אחרי, אין צורך לכתוב ואין צורך לעשות תיקון טכני כי זה יעוות את השכר כלפי מעלה. ש. כלומר הבן אדם שקובע את שכרך אין צורך לדבר איתו. ת. הם דיברו איתו וכן ידע. המנכל והסמנכל ידע. יש דוח ביקורת ולא עושים איתו שום דבר. ש. החוק אומר במפורש - שחייבים לנכות בשורה נפרדת. התלוש שלך הוא מנוגד לחוק, לא ראית לנכון להפנות את תשומת לב היו"ר. ת. אין מה להפנות את תשומת ליבו כי כך זה נקבע. ש. לא צרם לך שהיו"ר קובע לך שכר ופתאום לא מנכים לך משהו שמנכים לכולם. ת. ניכו לי את השכר. ש. (בית המשפט): כשמנכים משהו צריך להעביר אותו למישהו? ת. במקרה הזה לא מעבירים אותו לשום מקום. חד משמעית מדובר בניכוי שלא מעבירים אותו לשום מקום. לכל העובדים האחרים ניכו משהו שלא העבירו לשום מקום. וזה נשאר בחברה. זו המהות. ש. (בית המשפט): יש כזה דבר שמשהו לא נרשם בחשבונאות? איפה יש אסמכתא שמה שניכו לך נשאר בחברה. ת. כתוב בחוק, שהסכומים שמנוכים נשארים בחברה. יש אסמכתא שזה נוכה לי. הסכום 23,400 זה אחרי שניכו כבר. ש. (בית המשפט): איפה זה כתוב והאסמכתא שזה עובר מטור אחד לשני. ת. אין אסמכתא. ברגע שנתנו לי שכר מוקטן ב-1,200 ₪ אז זה נשאר בחברה. לא צריך לשלם את זה. אי אפשר היה לכתוב את הסכום הזה. אם הייתי צריך לקבל 24,000 וקבלתי פחות, משמע ניכו לי 1,200. ברגע שהיו מעלים טכנית אתך השכר, זה היה מעוות את התלוש. ש. כתבתם במספר הזדמנויות שעל פי החוק שהיית אחראי על יישומו בחברה, ההפרשות הסוציאליות היו צריכות להגזר מהשכר שלפני הניכוי. ת. כן. ש. כלומר בגרסתך מסכום של כמעט 24,700 הסוציאליות נגזרו מסכום זה. ת. כן. ש. שלך נגזרו מ-23,400 ת. כן. ש. מדובר בערך ב-25% מ-1,300 זה בערך 300 ₪.ויתרת על 300 ₪ בחודש. ת. לא וויתרתי. ש. תבעת את ה-300 ₪. ת. אין מה לתבוע. ש. שלמו לך את ה-300 ש:ח. ת. לא היו צריכים לשלם לי, ואם היו משלמים לי זה בדיון העיוות שכך" (עמ' 24-25 לפרוטוקול מיום 27.6.10) ובהמשך (עמ' 28 לפרוטוקול): "ש. אתה יודע שהחוק פג התוקף שלו ביוני 2005. ת. כן. ש. כלומר אחרי שהחוק פג, עבדת בחברה עוד 6 חודשים ת. כן. ש. מיוני כבר לא צריך לנכות עידוד צמיחה, אם 23,400 זה לאחר הניכוי, מיוני המשכורת היתה צריכה לקפוץ ל-24,700 לפי החוק. ת. נכון. צודק. ש. מדובר ב-1,300 ₪ כפול 6 חודשים וזה הרבה כסף ת. נכון ש. ועם הסוציאליות זה הרבה כסף ת. נכון ש. ביקשת אי פעם את הכסף ת. ממש לא. כי זה לא מגיע לי..." (ההדגשות שלי ו.פ). התובע טוען לכאורה דבר והיפוכו. מחד טוען הוא, כי שכרו כפי שנקבע עמד על סך 23,400 ₪ לחודש ולא למעלה מכך, ועל כן לא ייתכן כי הזכויות הסוציאליות שלו ייגזרו מסכום שכר גבוה יותר, או כי לאחר שפג תוקפו של החוק יגדל השכר מעבר לסכום זה שנקבע. מאידך הוא טוען כי סכום זה (23,400 ₪) הינו לאחר ניכוי על פי חוק עידוד הצמיחה (מכאן, כי סכום השכר לפני הניכוי הינו גבוה יותר). ניתן לכאורה לראות בעדותו של התובע בפני מעין זכות תגובה לדו"ח, שהרי הוא טרח ופרט את טענותיו כנגד האמור בדו"ח והתייחס בהרחבה לשאלה האם נוכה היטל משכרו על פי החוק אם לאו. יחד עם זאת, על בית המשפט להזהיר עצמו מלפגוע בזכויותיו של התובע, ולייחס משמעות לדברים אשר נאמרו במסגרת עדותו של התובע מעבר למטרה לשמה נאמרו הדברים. הכוונה היא, כי הואיל ושאלת נכונותו של הדו"ח לא הועמדה להכרעה בתיק שבפני, ייתכן שבפי התובע טענות כנגד קביעות הדו"ח אשר לא הובאו בפני עורך הדו"ח ולא הובאו במסגרת ההליכים דנן. על מנת לאזן נכונה בין השיקולים השונים, נראה כי דרך המלך תהיה בהחזרת הדו"ח לידי הנתבעת, אשר תשלים את הדו"ח לאחר מתן זכות תגובה לתובע (להבדיל מביטולו), וכך אני מורה. לפיכך נקבע כדלקמן: א. התביעה כנגד הנתבע 2 - נדחית. ב. דו"ח הבדיקה ליישום החוק לעידוד הצמיחה במשק בשכר בכירי החברה לאוטומציה, בכל הנוגע לתובע, יוחזר לידי הנתבעת ויעמוד לבחינה מחודשת על ידה לאחר קבלת תגובתו של התובע לדו"ח, ולממצאים הקבועים בו. הנתבעת תנהג בדרך שהותוותה ע"י ביהמ"ש העליון כמפורט בסעיף 23 לבג"צ 7805/00, שצוטט לעיל, בשינויים המחוייבים. ב. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. ביקורת פנימית