קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול החובה להיות חבר אגודה: מבוא 1. המבקש, עו"ד לפי מקצועו (להלן: "המבקש") רכש בשנת 1994 מגרש בתחום ההרחבה של הישוב הקהילתי כפרי "מתיישבי אמנון" (להלן: "המשיבה"), עליו הקים את ביתו, ומאז הוא מתגורר בתחום היישוב. 2. בישוב "מתיישבי אמנון", שתי אגודות שיתופיות, האחת האגודה שיתופית החקלאית, בה חברים כל בעלי הנחלות שבישוב, והשניה המשיבה, המאגדת את התושבים בישוב אשר אינם בעלי זכויות בנחלות החקלאיות, ואלה בעיקר התושבים שרכשו מגרשים בתחום ההרחבה של הישוב, ובנו עליהם את בתיהם, על אלה נמנה המבקש. אגודה שיתופית זו אושרה לרישום בחודש 5/96 ומטרותיה כפי שעולות מהתקנון הינן בין היתר הקמת ישוב קהילתי כפרי המהווה מסגרת ארגונית חברתית ותרבותית, הספקת שירותים קהילתיים לחברה, ארגון השתכנות והתיישבות של חברי האגודה בתחום הישוב, תוך הקפדה ושמירה על קיום צרכיהם ורווחתם של החברים וחינוך חברי האגודה ברוח עקרונות הקואופרציה והעזרה ההדדית. 3. בתובענה שבפנינו, עותר המבקש לקבלת פס"ד לפיו יוצהר על: בטלות תקנון המשיבה (להלן: "התקנון") המסמיך אותה לעסוק בעניינים שמטיבם הם של רשות מקומית והפעולות אשר בוצעו מכוחו. בטלות החלטות אסיפת חברי המשיבה מיום 24/3/2009 ומיום 4/5/2009, שבמסגרתן הוסמכה המשיבה לנהל את העניינים המוניציפאליים בישוב במקום הוועד המקומי. בטלות סעיף 11 לתקנון המשיבה, ועמו כל סעיף אחר בתקנון המחייב, במישרין או בעקיפין, כל מחזיק בנכס בתחום הישוב להיות חבר במשיבה. 4. בדיון המוקדם שהתקיים בעתירה ביום 26/10/2010, הגיעו ב"כ הצדדים לידי הסכמה באשר לשני הסעדים הראשונים (א' ו- ב' של הסעיף הקודם), ועל יסוד הסכמה זו ניתן פס"ד חלקי לפיו "נאסר על המשיבה לעסוק ו/או לבצע פעולות כלשהן אלא אם פעולות אלה מותרות עפ"י הדין". בעקבות מתן פסק הדין החלקי, הסכימו הצדדים כי מה שנותר לדיון ולהכרעה בתובענה הינו הסעד השלישי שפורט בפסקה ג' לסעיף הקודם, דהיינו הצהרה על בטלות סעיף 11 לתקנון המשיבה, וכל סעיף אחר בתקנון המחייב, במישרין או בעקיפין, כל מחזיק בנכס בתחום הישוב להיות חבר בישיבה. ב"כ הצדדים הסכימו כי המחלוקת בין הצדדים בעניין סעד זה הינה במישור המשפטי בלבד, ועל כן ביקשו לסכם טענות בכתב. 5. לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, שכאמור הוגשו בכתב, החלטתי ביום 26/12/2010 לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, זאת נוכח החשיבות הציבורית וההשלכה הרוחבית של ההכרעה בתובענה ובסעד האמור על בעלי זכויות חכירה בבתים הבנויים בהרחבה של הישובים השונים שאינם בעלי נחלות, ואינם חברים באגודות החקלאיות. לצערי, עקב תקלה בעבודות המזכירות ההחלטה הנ"ל הומצאה ליועץ המשפטי לממשלה רק בסוף חודש 2/2011, אז גם הוגשו מטעם היועץ המשפטי מספר בקשות להארכות מועד להגשת עמדתו, בקשות אשר נענו ע"י ביהמ"ש ובסופו של דבר עמדת היועץ המשפטי נתקבלה לתיק ביהמ"ש ביום 11/8/2011. עיקר הטענות בבקשה הרלבנטית לסעד של ביטול סעיף 11 לתקנון המשיבה: 6. כאמור המבקש עותר לבטל את סעיף 11 שבתקנון, ועימו כל סעיף אחר בתקנון המחייב, במישרין או בעקיפין, כל מחזיק בנכס בתחום המושב להיות חבר באגודה - המשיבה, כיוון שלטענתו הדבר מנוגד לעצם הווייתה של המשיבה כאגודה שיתופית, שבסיסה הרעיוני וולונטארי. הסעיף פוגע בחופש מהתאגדות שהיא זכות יסוד בחברה הישראלית. הוא גם עומד בסתירה להחלטת מינהל מקרקעי ישראל מספר 970, שהסדירה את פרישתו של בעל נחלה מחברות באגודה להתיישבות חקלאית, ללא פגיעה בזכויותיו. 7. המבקש טען, כי החיוב להתאגד במסגרת גוף פרטי הפועל לפי פקודה מנדטורית, ותקנות שאינן תואמות את השינויים בהתיישבות המופרטת, עומד בסתירה לחוקי היסוד, למגמות בפסיקה בעקבות חוקים אלה, שעה שקיימים פתרונות משפטיים חלופיים, לא פחות טובים מהמשיבה להשגת מטרות חברתיות. 8. הפסיקה מכירה בזכות שלא להתאגד, ולהישאר בעל נכס לרבות נחלה חקלאית. (הפנה לבג"צ 1793/03 עמיר דרורי ואח' נ' מועצת מקרקעי ישראל ואח', ). 9. נטען, כי אם בר רשות בנחלה רשאי לפרוש מחברות באגודה להתיישבות חקלאית ללא פגיעה בזכויותיו, קל וחומר שתושב, בעל חוזה חכירה, רשאי לפרוש מחברות במשיבה, לשלם ארנונה לגוף המוסמך לנהל את העניינים המוניציפאליים במושב, ולהצטרף לכל גוף וולונטרי המוכר בחוק, המאורגן ע"י בעלי עניין בעלי מטרה משותפת אמיתית ולקדם את ענייניהם. עיקר טענות המשיבה עפ"י כתב התשובה: 10. תכליתה ומהותה של התובענה היא אך ורק להימנע מתשלום סך העומד על 156 ₪ לאגודה מדי חודש, הנגבה מכל חברי האגודה כדין, לשם טיפוח ואחזקת פעילות קהילתית באגודה. 11. נטען כי, בשנת 1994 עת ביקש המבקש לרכוש מגרש בישוב, על מנת לבנות בו את ביתו, הוא התקשר בהסכם מול האגודה החקלאית ( בעת זו טרם נוסדה האגודה הקהילתית ). בסעיף 10 להסכם הסכים המבקש על יסודה של האגודה הקהילתית, לשם מטרותיה המפורטות בהסכם האמור, וכן לחברותו בה, כפי שהסכימו כל חברי האגודה האחרים, אשר ביקשו לייסד קהילה בישוב אמנון. בחודש 5/96 אושרה האגודה הקהילתית לרישום, והמבקש נמנה על חבריה. 12. בקשת המבקש חסרת תום לב. לאחר שהוא - המבקש התקבל לקהילה, על יסוד הסכמתו ליסוד האגודה הקהילתית עפ"י תקנונה, מבקש המבקש להיות מוחרג, באופן שהחלטות האגודה לא תחולנה עליו, על דרך של ביטול סעיף 11 לתקנון, שיאפשר את פרישתו ממנה בעודו נזקק ומקבל שירותים ממנה. 13. ב"כ המשיבה ציין, כי בין הפעילויות הממומנות ע"י האגודה נכלל גם אספקת מים, אחזקת מגרש כדור סל, הפקת אירועים ומועדי ישראל, פעילות נוער ועוד. נטען, כי תחזוקת הפעילות הקהילתית אינה ניתנת להפרדה באופן שלא תחול על המבקש, הנהנה ממנה, פעילות שגם משביחה את נכסיו בישוב. 14. ב"כ המשיבה הפנה לסעיף 5(א)(6) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) התשל"ג - 1973, המגביל יציאת חבר מהאגודה כל עוד קיים בו, או לגביו סייג המגביל את יציאתו לפי תקנותיה. לטענת המשיבה, מכוח הוראה זו נקבע בסעיף 11 לתקנון המשיבה נקבע, בין היתר, כי חברות של חבר לא תפקע כל עוד לא חדל להיות בעל זכות במקרקעין בתחום הישוב. 15. הגיונה של הוראת סעיף 11, הוא שכל מחזיק נכס בישוב, זוכה לשירותים משירותיה, לרבות תרבות, פעילות נוער, פעילות קהילתית ועוד. תמצית טענות המבקש עפ"י הסיכומים בסיכומיו, חזר המבקש למעשה על אשר טען בתובענה תוך התייחסות לטענות המשיבה, ושימת דגש על טענה זו או אחרת. בין היתר טען המבקש כי אין חקיקה מפורשת ולא יכולה להיות חקיקה המחייבת אדם להתאגד באגודה המבוססת על האידיאולוגיה של חופש ההתאגדות. 16. לעניין טענת המשיבה לפיה המבקש התחייב בהסכם משנת 1994, להיות חבר באגודה הקהילתית לכשתוקם, טען המבקש כי לא היה הסכם זה, והוא לא נחתם מעולם. ההסכם היחיד עליו הוא חתם, הוא הסכם שנחתם בינו לבין האגודה החקלאית המכונה "מושב אמנון, מיום 8/5/94, ובהסכם זה אין דבר וחצי דבר בעניין התחייבות המבקש להתאגד. תכלית הסכם זה היתה ליצור הפרדה מוחלטת בין זכויות המבקש, לבין זכויות חברי האגודה החקלאית ונכסיהם. המבקש התחייב לשלם לגוף המוסמך בלבד עבור שירותים מוניציפאליים בלבד, בשיעורים כחוק, ולא התחייב להתאגד במסגרת כלשהי. 17. חופש ההתאגדות והחופש מהתאגדות הם זכויות בסיסיות של האזרח במדינה, ולפגיעה בהן השלכות ישירות גם על זכויות יסוד נוספות, כגון חופש העיסוק והקניין. לפיכך, חקיקה בעניין זכויות יסוד כגון חופש התאגדות וחופש מהתאגדות, ראוי שתיעשה בחקיקה ראשית ולא בחקיקת משנה, ומשום כך היא בטלה. 18. באשר לטענה, כי אי תשלום עבור מים ע"י המבקש יגרום לניתוק אספקת המים למשיבה, נטען כי המשיבה מסתירה מביהמ"ש את העובדה, כי משנת 2007 ועד היום האגודה להתיישבות חקלאית המשמשת ספק מים במושב, ממחה לחברות חיצוניות את הזכות לנהל את משק המים במושב, ומשכך החברה המנהלת כיום את משק המים באה בנעליו, והמבקש משלם לחברה את חיוביו. 19. המבקש התייחס ליתרונות שבביטול חובת ההתאגדות, ובין היתר ציין, כי הדבר יעודד את המשיבה לפעול בשקיפות, הגינות, יעילות, כדי שתושבים ירצו ויבקשו להתאגד במסגרתה, כדי לקבל תוספות איכותיות שיינתנו על ידה, ולא אלה המנויות בתקציבה. הדבר יסייע לחיזוק שלטון החוק, ויעודד את משרד הרשם להגביר את הפיקוח עליה ועל האגודות ותקנוניהן. עיקרי טענות המשיבה בסיכומים 20. במסגרת סיכומיה חזרה האגודה על טענותיה בתשובה מטעמה, וכן העלתה טענות סף כמו גם טענות לגופו של עניין, שיש בהן לדידה להביא לדחיית הבקשה. טענות סף; 21. הסעד המבוקש בעתירה הינו תיאורטי- המבקש לא טען ולא הגיש בקשה להוצאתו מחברות באגודה. גם אם יבוטל הקשר בין החברות לבין הבעלות במקרקעין, עדיין יהיה המבקש מנוע מלצאת מחברות באגודה עפ"י הוראות סעיף 11 לתקנון, וזאת משני טעמים - האחד, המבקש נהנה מהשירותים שנותנת האגודה הקהילתית לכלל חבריה, בהיותו מתגורר ובעל נכס בישוב, והשני, הוא שהמבקש חייב כספים לאגודה, וגם מטעם זה הוא מנוע מלצאת מהאגודה. לאור האמור, ההכרעה בסעד הנ"ל כלל אינה דרושה, תיאורטית, ולא תקים סעד של ממש. 22. טענת סף שניה שהועלתה, עניינה באי צירוף צדדים מעוניינים לבקשה; האגודה שיתופית היא התאגדות מתחום המשפט הפרטי, וחלים עליה כללי המשפט הפרטי. תקנון האגודה מהווה חוזה בינה לבין החברים, ובין החברים לבין עצמם. שינוי ההסכמות בתקנון הוא בעל השלכות כלפי כל חברי האגודה ומשכך, ומשלא צורפו כל חברי האגודה לעתירה כצד מעוניין, הרי דין העתירה להידחות על הסף. 23. אי מיצוי הליכים לשינוי התקנון; ב"כ האגודה הפנה לסעיף 145 לתקנון, שעניינו החלטה על שינוי תקנון או תיקונו, וטען כי המבקש לא פעל בהתאם להוראות התקנון, על מנת לשנותו, ולא ביקש קיומה של אסיפה כללית של האגודה על מנת לדון בשינוי. 24. לגופו של עניין, טענה המשיבה כי, המבקש מתגורר בישוב והוא בעלים של יחידת מגורים, וצורך שירותים קהילתיים שמספקת האגודה לחבריה, עפ"י החלטותיה. הקשר בתקנון האגודה בין יציאה מחברות לבין זכות בנכס במושב, תואם את הוראת החוק והפסיקה, ואין בסיס לביטולו. החוק והפסיקה הכירו בקשר שבין חברות באגודה שיתופית לבין המגורים בה כנדבך יסודי, ראשוני ומהותי בדרך התאגדות זו. ב"כ האגודה הפנה לבג"צ 6627/98 נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד נד(5) 299 ( להלן:"פרשת נוימן" ) וטען, כי הפסיקה דחתה את העיקרון של חברות באגודה ללא מגורים / זכויות בנכסים, ולטענתו הדבר נכון גם לגבי הטענה ההפוכה, קרי, מגורים וזכויות בנכס ללא חברות. 25. באשר לפסה"ד בעניין דרורי הנ"ל והחלטת מינהל מקרקעי ישראל מס' 970 נטען, כי אין להקיש מאותו פס"ד לענייננו וכן, כי מינהל מקרקעי ישראל מנוע מלקבוע תנאים שיחולו בין חברי האגודה לבין האגודה עצמה, אלא רק תנאים ביחסים שבינו לבין בעלי זכויות במקרקעין של המינהל. בכל מקרה, בסעיף 5 להחלטה 970 נקבע, כי על האגודה והמתיישב שהפסיק להיות חבר בה, להסדיר בהסכם את המשך מתן השירותים. 26. נטען, כי בקשת המבקש לצאת מחברותו בקהילה קטנה שהתאגדה בשנת 1996, בעודו מתגורר בישוב ונהנה מהשירותים הקהילתיים שמסופקים ע"י האגודה רק על מנת להתחמק מתשלום חודשי זעום, הינה חסרת תו"ל. 27. האגודה התייחסה בסיכומיה להליכים בהם נקט המבקש כנגד האגודה, בעניינים שונים. לא מצאתי מקום לסקור הליכים אלה. עמדת היועץ המשפטי 28. ב"כ היועץ המשפטי התייחסה לסמכויות מינהל מקרקעי ישראל, חובת השוויון והצדק החלוקתי בהקצאת מקרקעי ישראל, ולהחלטות שונות שנתקבלו במהלך השנים ע"י מועצת מקרקעי ישראל. 29. ב"כ היועמ"ש ציינה, כי מדיניות מועצת מקרקעי ישראל בדבר קבלת מועמדים לרכישת זכויות מקרקעין עוגנה בהחלטה 1195 של מועצת מקרקעי ישראל, שעניינה "הליכי המלצה על קבלת מועמדים לרכישת זכויות חכירה במקרקעין חקלאיים ובישובים קהילתיים". מטרתה של ההחלטה לקיים מעורבות נוספת של הסוכנות היהודית לארץ ישראל והמינהל בהליכי הקבלה, על מנת להבטיח כי הקצאת מגרשי המגורים תעשה באופן שוויוני וסביר. ההחלטה הנ"ל חלה, בהתאם לאמור בסעיף 1 שבה, על הליכי ההמלצה לקבלת מועמדים לרכישת זכויות חכירה במקרקעין בישוב קהילתי ובישוב חקלאי המונים עד 500 בתי אב. ההחלטה אינה עוסקת בחברות באגודה שיתופית, אלא בהליכי ההמלצה של האגודה על אדם בהקצאת מגרש/העברת זכויות במגרש מהמנהל. במסגרת ההחלטה הוקמה ועדת קבלה אזורית שבוחנת את מידת התאמתם של המועמדים להתיישבות בישוב, הן בהקצאה ראשונה של מגרש והן במסגרת העברת זכויות במגרש מגורים מבונה. בהחלטה נקבעו הקריטריונים אשר תוכל הועדה לשקול, בדונה במתן המלצה על מועמד לרכישת זכויות בקרקע בישוב, וחובת החברות באגודה לא נקבעה כאחד מהקריטריונים האמורים. ב"כ היועמ"ש ציינה, כי ביום 30/3/11 פורסם חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (תיקון מס' 8) התשע"א - 2011 ( להלן:"חוק ועדות קבלה" ) הקובע, כי הקצאת מקרקעין לאדם לשם רכישת זכות במקרקעין ביישוב קהילתי, בו פועלת ועדת קבלה תיעשה לאחר קבלת אישורה של ועדת קבלה. בחוק זה נקבע כי ועדת השגות שמורכבת מנציגי שר המשפטים, שר הרווחה, שר החקלאות ופיתוח הכפר, נציג רשם האגודות השיתופיות ורשות מקרקעי ישראל, אליה יכול לפנות מי שוועדת קבלה של יישוב קהילתי סירבה לקבל את מועמדותו ליישוב הקהילתי, והיא מוסמכת לבטל את החלטת ועדת הקבלה ולקבל החלטה אחרת במקומה, ובכלל זה החלטה על הקצאה ישירה של מקרקעין למגורים, לאדם שועדת הקבלה של האגודה סירבה לקבלו. משמעות הדבר הינה, שהמנהל יכול להקצות קרקע בהרחבה של ישוב גם למי שלא התקבל להיות חבר באגודה. 30. ב"כ היועמ"ש ציינה, כי המסקנה העולה מהאמור הינה, כי המינהל מכיר בזכות האגודה החקלאית לבחון את מידת ההתאמה של המתיישב החדש ליישוב, והדבר אף עוגן בחוק הנ"ל, עם זאת, הגם שהמינהל אינו מתנגד להתאגדות של תושבי ההרחבה ותושבי היישוב החקלאי הוותיק במסגרת אגודה מוניציפאלית, הפסקת החברות באגודה מוניציפאלית אין בה כדי לשלול את זכויות החוכר במגרש ו/או לחייבו להעבירן לאחר. 31. תושבי ישוב רשאים להתאגד לצורך ניהול ענייני הישוב. מצד שני, לצד החופש להתאגד קיים החופש לא להתאגד. הותרת דרישת החברות כתנאי לרכישת זכויות במקרקעי ישראל, יש בה לפגוע בזכות זו. לצד חופש ההתאגדות זכויות נוספות מוגנות, ביניהן עקרון השוויון והזכות לדיור, מהן נגזר, כי על המינהל להקצות את מקרקעי ישראל באופן שוויוני. דרישת חברות בתאגיד וולונטרי אשר פועל בתחום המשפט הפרטי ואשר אינו כפוף למדיניות מועצת מקרקעי ישראל, כתנאי לרכישת מגרש במקרקעי ישראל, עשויה לפגוע בזכויות אלה. 32. אין למינהל מקרקעי ישראל ולמועצת מקרקעי ישראל סמכות להכתיב את תנאי הקבלה, לחברות בתאגיד מתחום המשפט הפרטי. הותרת דרישת החברות באגודה, כתנאי לרכישת זכויות בישוב עשויה לרוקן מתוכן את החלטות מועצת מקרקעי ישראל ונהליו, בנוגע להליכי קבלה להרחבה בישובים קהילתיים או חקלאיים. 33. לדרישת חובת החברות באגודה שיתופית אין עיגון בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונהלי המינהל, ויש בה לפגוע בזכויות הקנייניות של המתיישב שלא לצורך. לפי ב"כ היועמ"ש, אין להתנות המלצת האגודה להקצאת מגרש בהרחבה של ישוב חקלאי, או ישוב קהילתי, או העברת זכויות במגרש בישוב בהצטרפות לאגודה המוניציפאלית. 34. ב"כ היועמ"ש הפנתה להחלטה מס' 970 של מועצת מקרקעי ישראל; בהחלטה זו נקבע, כי הפסקת חברות באגודה חקלאית לא תחייב בכל הנוגע למינהל בטול זכות של המתיישב בנחלתו. אין בהפסקת החברות באגודה חקלאית שיתופית לשלול מבעל הנחלה זכויות בנחלה והוא רשאי להמשיך להחזיק בקרקע, בתנאי נחלה, אף לאחר הפסקת חברותו באגודה. ב"כ היועמ"ש ציינה, כי אם כך נקבע בנוגע לאגודה המקיימת רמת השיתופיות גבוהה כמו זו הקיימת בישוב חקלאי, הרי שמקל וחומר אין מקום לדרישת החברות באגודה שיתופית קהילתית / מוניציפאלית. 35. באשר לבקשה הספציפית דנן; בחוזה החכירה שבין המינהל והמבקש נקבעה הוראה לפיה העברת זכויות ע"ש מתיישבים, מותנית בהסכמת האגודה לגבי המועמד, אולם אין בו כל הוראה המחייבת או מאפשרת לאגודה להתנות את העברת הזכויות בחברות באגודה. גם המחוקק לא ראה לנכון לקבוע, כי חברות באגודה שיתופית תהווה תנאי להקניית הבעלות. 36. עמדת היועמ"ש הינה, כי אין מקום לקביעת תנאי של חובת חברות באגודה שיתופית קהילתית / מוניציפאלית, כתנאי להקצאת מגרשי מגורים בהרחבה ביישוב והעברת זכויות במגרשים אלה. לפיכך סעיף בתקנון האגודה הסותר את האמור, בטל ולו היה מבוקש אישורו היום, לא היה מאושר. עם זאת, הקביעה לפיה אין לחיי חברות באגודה שיתופית כתנאי להקצאת המקרקעין, אינה מבטלת את הצורך בקבלת המלצת ועדת הקבלה לזהות המועמד לרכישת הזכויות במגרש בישוב, וכל מועמד חדש אשר יבקש להתיישב בישוב, יידרש לעבור הליך קבלה בהתאם לחוק ועדות קבלה, על מנת להבטיח התאמתו לחיי הקהילה בישוב. כל האמור אין בו לגרוע מכך שעל האגודה והמתיישב שלא הצטרף, או שחברותו פסקה, אך מקבל ממנה שירותים, להסדיר ביניהם בהסכם, את המשך מתן השירותים שמספקת האגודה שיתופית, באשר מהם נהנה גם מי שאינו חבר בה. 37. המבקש הגיש תשובה לסיכומי המשיבה, וכן התייחסות לעמדת היועמ"ש. אתייחס לטענות שהעלה, במידת הצורך, במהלך פרק הדיון. דיון והכרעה 38. כאמור, בעקבות מתן פסק הדין החלקי בהסכמה, ביום 26/10/2010, נותר מהתובענה סעד אחד בלבד, והוא הצהרה על בטלות סעיף 11 וכל סעיף אחר בתקנון המשיבה המחייב במישרין או בעקיפין כל מחזיק נכס בתחום המושב להיות חבר האגודה - המשיבה. סעד זה מעלה בראש וראשונה שאלה עקרונית בתחום זכויות הפרט וזכויות היסוד להתאגדות, הכוללת גם את החופש מהתאגדות. יודגש כי הזכות להתאגדות הכוללת כאמור את הזכות להיות חופשי מהתאגדות הוכרה עפ"י פסיקת בתי המשפט כאחת מזכויות היסוד הבסיסיות במשטר דמוקרטי. אין עוד ספק כי הגבלת חירותו של אדם, הנמנה על התאגדות מסויימת, לסיים את חברותו באותה התאגדות, פוגעת בזכות יסוד של האדם ובחופש שלו שלא להימנות על התאגדות כלשהיא. לסוגיה זו נדרשה השופטת ברלינר בע"א 11771/04 לשכת עורכי הדין בישראל נגד הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפט יהודים (פורסם בפדאור) וכך כתבה בסע' 25 לפסה"ד: " ... חופש ההתאגדות מהווה אחת מזכויות היסוד הבסיסיות במשטר דמוקרטי. בבג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית נ' בית הדין הארצי, פ"ד נא(2) 63, 98-99 (להלן: הסתדרות העובדים): ציטט השופט זמיר את ההלכה שנקבעה בד.נ. 16/61 רשם החברות נ' מנצור תופיק כרדוש, פ"ד כרך ט"ז(2) (להלן: פרשת כרדוש) 1209, שם נקבע, כי "הזכות להתאגד היא "אחת מחירויות האדם". היא מעוגנת עמוק ומוגנת היטב בהלכה...". מדובר "בעקרון יסודי במשפט בישראל". הגם שקיימת מחלוקת מסוימת בשאלה ממה בדיוק נגזר כיום במשפט הישראלי החופש להתאגד (ראה: ע"ב (נצרת) 1634/00 ולדימיר פרומקין נ' אורטל יציקות לחץ, תק-עב 2000(2) 1522, 1537). לעניין מקור הזכות ראה דברי השופט גולדברג בפרשת הסתדרות העובדים וכן אהרון ברק פרשנות במשפט כרך ג', עמ' 43 והלאה, נבו הוצאה לאור (1993). להלן: פרשנות במשפט. עוד ראה למשל: ע"ב 1/65 יעקב ירדור נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, פ"ד יט(3) 365, 387-388. וכן רע"א, 7504,7793/95 גאנם יאסין נ' "ימין ישראל", פ"ד נ(2) 45, 59-60). באשר לאופייה של הזכות אמר השופט זמיר בפרשת הסתדרות העובדים: "הזכות להצטרף לארגון עובדים מתוך רצון חופשי ולא בכפייה כמו גם הזכות לפרוש מארגון העובדים היא פועל יוצא של חופש ההתאגדות" (עמ' 107). הזכות שלא להתאגד - הינה צדה השני של המטבע והיא נובעת ישירות מהזכות להתאגד (בדומה לדברים שצוטטו לעיל מפי השופט זמיר באשר לזכות לפרוש). בבג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר, פ"ד נא(4) 367, 394-395 נאמרו דברים דומים ונקבע כי חופש ההתאגדות "אינו רק החופש להתאגד אלא גם החופש שלא להתאגד". בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם (או"ם 1948), נקבע במפורש כי חופש ההתאגדות כולל אף את החופש שלא להתאגד: Article 20 Everyone has the right to freedom of peaceful assembly and association. No one may be compelled to belong to an association. נראה איפוא, כי ניתן לסכם ולומר כי החופש שלא להתאגד מהווה זכות יסוד הנמנית עם זכויותיו של כל אזרח..." אמנם גם בזכות יסוד, אפילו כזו המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ניתן לפגוע. אולם בתנאי שהפגיעה תהיה בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל שנועדה לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק, כאמור, מכוח הסמכה מפורשת בו. (סעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו). הזכות לחופש ההתאגדות אומנם לא צויינה במפורש, כזכות יסוד עפ"י חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אולם כאמור, פסיקת בתי המשפט הכירה בזכות זו כזכות יסוד בסיסית, על כן לא ניתן לפגוע בזכות זו אלא עפ"י עקרונות פסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק כבוד האדם וחירותו. מכל מקום, משנקבע כי זכות ההתאגדות הינה זכות יסוד של כל אדם, על המשיבה להצביע על סיבה חזקה ונימוק משכנע המצדיקים פגיעה בזכות זו. 39. אומר כבר עתה, ובטרם אדון בפירוט בטענות המשיבה, כי לא עלה בידי המשיבה לשכנע את ביהמ"ש כי קיים צידוק כלשהוא לפגיעה בזכות יסוד זו, ע"י כפיית המבקש להמשיך להיות חבר באגודה - המשיבה להלן אדון ביתר פירוט בטענות המשיבה ותחילה בטענות הסף שהמשיבה העלתה. 40. טענת סף ראשונה שהמשיבה העלתה לראשונה בסיכומי טענותיה הייתה כי הסעד שנתבקש עפ"י התובענה, דהיינו בטלות סעיף 11 לתקנון וכל סעיף אחר, המתנה זכויות על נכסים או מגורים בתחום המושב, בחברות באגודה הקהילתית, הינו סעד תיאורטי גרידא, משום שגם אם יבוטל חלק זה של סעיף 11 לתקנון עדיין יהיה המבקש מנוע מלצאת מהאגודה משום שעדיין יתקיימו לגבי המבקש שני המצבים הנוספים המנויים בסעיף 11 המונעים ממנו לסיים את חברותו באגודה, דהיינו חוב כספי לאגודה וקבלת שירותים שהאגודה נותנת. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, הסעד המבוקש כלל וכלל אינו סעד תיאורטי. קיים שוני מהותי בין תנאי שעניינו ויתור על בעלות או זכויות קנייניות אחרות בנכס מקרקעין במושב, שמטבע הדברים אדם לא ירצה להתפטר מהם רק ע"מ להביא לפקיעת חברות באגודה, לבין חוב כספי של אותו חבר שניתן לסלקו בקלות, או הנאה משירותים שהאגודה הקהילתית מספקת אותם יוכל להסדיר בהסכמה בינו לבין האגודה המספקת את אותם השירותים. זאת ועוד, הסוגיה שהתובענה מעלה שהיא כאמור שאלה הנוגעת לזכות היסוד של חופש ההתאגדות והאפשרות לפגוע בזכות זו ע"י כפיית אדם להתאגד או כפייתו להמשיך להיות חבר בהתאגדות בה הוא התאגד קודם לכן, כה עקרונית וכה חשובה שראוי בכל מקרה כי תדון ותוכרע לעיצומה, נוכח החשיבות הציבורית וההשפעה הרחבה שיש להכרעה זו. 41. טענת סף נוספת שהמשיבה טענה אשר גם אותה יש לדחות הייתה, אי צירופם של כל חברי האגודה, בהיותם צדדים מעוניינים. עתירת המבקש הינה לביטול סעיף בתקנון האגודה, על כן בעלת הדין הישירה בהליך זה הינה האגודה, שהינה אישיות משפטית נפרדת מחבריה. גם אם התקנון מהווה הסכם בין החברים לאגודה, ובין החברים לבין עצמם, עדיין אין בכך כדי לחייב צירוף כל אחד מהחברים כצד לתובענה שעניינה ביטול אחד מסעיפי התקנון של האגודה, ודי בציון האגודה כבעלת דין בתובענה כזו. זאת ועוד, ספק בעיני אם ביטול סעיפים שבתקנון הקושרים בין זכויות במקרקעין במושב ומגורים בו לבין חברות באגודה, פוגעת בחבר זה או אחר באופן אישי, שהרי וככל שהתובענה תתקבל והסעד המבוקש יאושר ע"י ביהמ"ש, כ"א מחברי האגודה הקהילתית יהיה חופשי להמשיך ולהיות חבר באותה אגודה או לבחור לצאת מאותה אגודה ולהסדיר עמה נושא מתן השירותים שהאגודה מספקת. ביטול סעיף זה יש בו לכאורה כדי להטיב עם חברי האגודה, בכך שהוא יותיר לרצונם החופשי המשך חברותם באגודה. גם לעניין טענה זו, חשיבות הסוגייה העומדת להכרעה, והשפעתה הציבורית הרחבה, מחייבות בירורה לגופו של עניין. 42. טענת סף שלישית שהמשיבה טענה לה, היא אי מיצוי הליכים ע"י המבקש בטרם הגשת התובענה. לטענת המשיבה, היה על המבקש בטרם יפנה לביהמ"ש לפעול בהתאם לסעיף 145 לתקנון האגודה, המאפשר שינוי התקנון. עיון בסעיף 145 לתקנון מעלה, כי אין מדובר בסעד שניתן להשיגו ע"י פניה לגוף משפטי או מעין משפטי, אלא מדובר באפשרות של שינוי התקנון בדרך של קבלת הסכמתם של כל או של רב חברי האגודה, הסכמה שמטבע הדברים אינה קלה להשגה. כאמור, אין מדובר באפשרות של נקיטת הליך בפני גוף שיפוטי או מעין שיפוטי המוסמך, אם ישתכנע בכך, להחליט מנדטורית על שינוי התקנות עליו פסח המבקש, על כן אין כאן שאלה של אי מיצוי הליכים מצד המבקש. מכל מקום, חשיבות הסוגיה והיות הסוגיה עקרונית בעלת חשיבות ציבורית רחבה, מחייבת דיון והכרעה בסוגיה לגופה. 43. לגופו של עניין, טענה המשיבה, כאמור, כי חוקיותו של סעיף 11 לתקנות נסמכת על סעיף 10 להסכם שבין המבקש והאגודה, שהעתק ממנו צורף לטענתה כנספח 22 לתובענה. כמו כן טענה המשיבה, כי תוכן סעיף 5 (א)(6) לתקנות האגודות השיתופיות (חירות) תשל"ג-1973 (להלן: "תקנות האגודות השיתופיות") וגם החוק ופסיקת בתי המשפט הכירו בקשר שבין חברות באגודה שיתופית למגורים, ב"כ המשיבה הסתמך בטענתו זו על בג"צ נוימן נגד רשם האגודות השיתופיות הנ"ל. נימוק נוסף שהמשיבה העלתה והמצדיק לגישתה את קיומו של סעיף 11 לתקון הוא העובדה שהמבקש נהנה מהשירותים שהאגודה מספקת לחבריה. 44. בחנתי ושקלתי טענותיה הנ"ל של המשיבה, תוך מתן הדעת לעובדת היות הזכות להתאגדות זכות יסוד בסיסית, הכוללת כאמור את הזכות לחופש מהתאגדות ומצאתי כי אין במי מטענותיו אלה של ב"כ המשיבה להצדיק את הפגיעה הקשה בזכות היסוד לחופש ההתאגדות, ע"י כפיית המבקש להמשיך ולהיות חבר באגודה, כל עוד והוא בעל זכויות במקרקעין במושב, ואני דוחה טענותיה אלה של המשיבה. 45. להלן אתייחס לכל אחת מטענות המשיבה: א. סעיף 10 להסכם משנת 1994: המבקש צירף לבקשתו מסמך שכותרתו "הסכם - אגודה חקלאית - מתיישב", בהגדירו מסמך זה "תקנון". לעומת זאת, המשיבה מבקשת לראות במסמך זה הסכם שנחתם בין הצדדים בשנת 1994, עת נתקבל כמתיישב בהרחבה של היישוב, ועל כן מחייב את שני הצדדים. עיון במסמך זה מעלה כי שמו של המבקש לא צויין במסמך זה, כנראה מדובר בטופס כללי ששימש את האגודה במושב. דא עקא, מסמך זה אינו חתום לא על ידי האגודה וגם לא ע"י המבקש, על כן אינו מהווה הסכם בין הצדדים, ומשכך אין יסוד לטענת המשיבה כי המבקש התחייב עפ"י אותו מסמך להיות חבר באגודה הקהילתית. יצוין כי המבקש צירף לסיכומי טענותיו נספח ח' שהינו הסכם מיום 8/5/94 בין "מושב אמנון התיישבות חקלאית בע"מ" מצד אחד, לבין המבקש ושולה דרור מצד שני. בהסכם זה אין כל התחייבות מצד המבקש וגב' דרור להצטרף לחברות באגודה שיתופית קהילתית. עפ"י ההסכם, המבקש וגב' דרור ביקשו להיקלט למושב מבלי להצטרף לאגודה שיתופית החקלאית תיירותית תעשייתית, והמושב (האגודה החקלאית), הסכים לקלוט אותם כתושבים קהילתיים במושב. לפי סעיף 8 (א) להסכם זה, המבקש והגב' דרור מחוייבים כלפי המושב בנושאים מוניציפאליים בלבד, כאשר המושב יוכל לדרוש מהם אך ורק את חלקם במסים המוניציפאליים שייקבעו ויאושרו עפ"י דין. אם כן, אין יסוד עובדתי לטענת המשיבה לפיה הסכים המבקש ליסוד אגודה קהילתית והסכים להיות חבר באגודה כזו. יתרה מכך, ומעבר לנדרש, ספק רב בעיניי אם התחייבות להצטרף לאגודה שיתופית ולהיות אחד מחבריה, מונעת לעולמי עולמים סיום חברות באותה אגודה. התחייבות כזו תעמוד בסתירה לזכות היסוד של חופש ההתאגדות, ואני נוטה לדעה כי זכות יסוד זו גוברת על ההתחייבות החוזית, כך שבכל עת יוכל אותו אדם להשתחרר מהתחייבות זו ולבטל את חברותו באגודה. אולם, כאמור, בענייננו, לא הייתה מצד המבקש התחייבות כזו. ב. גם הטענה הנוספת של המשיבה לפיה סעיף 11 לתקנון המשיבה מתאים ומבוסס על סעיף 5 (א) (6) (ב) לתקנות האגודות השיתופיות, חסרת כל יסוד. תקנה 5 לתקנות האגודות השיתופיות עוסקת בפקיעת חברות באגודה, וקובעת מצבים בהם תפקע חברותו של חבר באגודה שיתופית, ואילו סעיף 5 (א)(6) קובע כי "עם יציאת החבר מהאגודה על פי הוראות תקנות האגודה ובלבד שלא יהא חבר רשאי לצאת מהאגודה: א. .... ב. בכל אגודה אחרת כל עוד קיים בחבר או לגביו סייג המגביל את יציאתו מהאגודה לפי תקנותיה". טענת ב"כ המשיבה הינה ניסיון להכשיר את סעיף 11 לתקנון החברה, המגביל את פקיעת חברותו של חבר באגודה על סמך תקנה 5 (א) (6)(ב) שהיא עצמה מפנה למעשה לאותו סעיף 11 לתקנון האגודה, והרי הסוגיה העומדת להכרעה בפני ביהמ"ש הינה חוקיות הוראת סעיף 11 מתקנון החברה המגביל את חופש החבר לעזוב את האגודה ולהפסיק את חברותו בה. המסקנה המתבקשת הינה כי אין בהוראת תקנה 5 (א)(6)(ב) כדי למנוע תקיפת תוקפו של סעיף 11 לתקנון המשיבה ובוודאי שאין בו כדי לתת עדיפות לסעיף זה על פני זכות היסוד של חופש ההתאגדות, שכאמור, כוללת גם את הזכות להשתחרר מחובת ההתאגדות. ג. גם בפסק דינו של ביהמ"ש העליון בפרשת נוימן הנ"ל, אליו הפנה ב"כ המשיבה, אין למצוא ביסוס לחיוב בעל זכויות במקרקעין לחברות באגודה שיתופית הקהילתית. בעניין נוימן הנ"ל, עתרו חברים באגודה שיתופית להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ - כפר אז"ר, בבקשה אל רשם האגודות השיתופיות בבקשה, כי ימחק מפנקס האגודה פלונים הרשומים בו כחברים, בטענה כי אלה פסקו מהיותם חברים, באשר עקרו ממקום מגוריהם במושב. הרשם סירב להיעתר לבקשה ולפיכך הגישו את העתירה לביהמ"ש העליון. ביהמ"ש העליון דן בפירוש ההוראה בתקנון האגודה, לפיה חברותו של חבר באגודה תיפסק "בעקרו את מושבו מהמושב". ביהמ"ש ציין, בין היתר, כי מדובר במושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, וכי מושב עובדים אינו בית משותף שהדיירים בו יכולים שיהיו זרים זה-לזה. מושב עובדים אינו אף מקום מגורים גרידא לאנשים עובדים. ביהמ"ש הוסיף וציין, כי המושג מושב עובדים משמיע - אמור הוא להשמיע - אורח חיים, קשר אישי, שיתוף ועזרת-גומלין בין אדם לאדם, וכי מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית אינו אך מסגרת פורמאלית והתאגדות להתיישבות. חברות במושב מצביעה על בחירה בדרך חיים משותפת. ביהמ"ש קבע עוד, כי המבחן להחלטה אם פלוני עקר מן המקום הוא מבחן משולב, אובייקטיבי - נסיבות המהוות זיקה למושב, וסובייקטיבי- כוונה להתנתק ממקום המגורים. ביהמ"ש העליון החזיר את העניין לרשם על מנת לבחון אם המשיבים עקרו ממקום מגוריהם במושב. עינינו הרואות כי, אין בקביעות שבפסה"ד הנ"ל השלכה כלשהי על הסוגיה שבפנינו. ראשית משום שמדובר שם בשאלה אחרת לגמרי, והיא שאלת פקיעת חברות של חבר שעקר מן הישוב ואילו במקרה דנן, המבקש מבקש לבטל הוראה בתקנון אשר קובעת, כי חברות של חבר באגודה הקהילתית, לא תפקע כל עוד הוא בעל זכות וחזקה במקרקעין. טענת ב"כ האגודה לפיה בפסה"ד הנ"ל דחה ביהמ"ש העליון את העיקרון של חברות באגודה ללא מגורים [שאינה מדויקת], וכי הדבר נכון גם לגבי הטענה ההפוכה, קרי שאין מגורים וזכויות בנכס ללא חברות באגודה, אינה מובנת מאליה כפי שמציג זאת ב"כ המשיבה. עוד יש לציין, כי בעניין נוימן הנ"ל דובר בחברות באגודה שיתופית להתיישבות חקלאית, ואילו בענייננו מדובר בחברות באגודה קהילתית. המטרות של שני סוגי האגודות הנ"ל שונות. מהאמור עולה כי, אין בטיעוני האגודה כדי לבסס את הטלת החובה על בעל זכויות בנכס במושב להיות חבר באגודה קהילתית. 46. המקרקעין שבמושב הינם מקרקעי ישראל שחלוקתן אמורה להיעשות עפ"י עקרונות של שוויון. החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1195 שעניינה הליכי המלצה על קבלת מועמדים לרכישת זכויות חכירה במקרקעין חקלאיים ובישובים קהילתיים, הותירה, אמנם בידי האגודה החקלאית את הזכות לבחון את מידת ההתאמה של המתיישב החדש לישוב, והדבר אף עוגן בחוק ועדות קבלה, תוך הקמת ועדה שתהווה מעין ערכאות ערעור על ועדות הקבלה, במקרים של דחיית בקשתו של מועמד. עפ"י ההחלטה הנ"ל, אף אין התנגדות מצד המינהל להתאגדות של תושבי ההרחבה ותושבי הישוב החקלאי הוותיק במסגרת אגודה מוניציפאלית, יחד עם זאת, אין התניה שהמתיישב החדש יצטרף לאגודה שיתופית המוניציפאלית, ואין תנאי לפי הפסקת החברות באגודה המוניציפאלית תביא לשלילת זכויות המתיישב במקרקעין שרכש בהרחבה של אותו מושב, או לחייבו להעבירן לאחר. דרישת חובת חברות באגודה שיתופית החקלאית או באגודה שיתופית קהילתית אינה עולה בקנה אחד עם החלטת מועצת מקרקעי ישראל ונוהלי המינהל, ויש בה משום פגיעה בזכויות הקנייניות של המתיישב שלא לצורך. מצד שני, מתיישב בהרחבה הזוכה לקבלת שירותים מאגודה שיתופית מוניציפאלית ואינו נמנה על חבריה, או חפץ בסיום חברותו בה, חלה החובה להסדיר קבלת שירותים אלה בהסכם עם האגודה. 47. נראית לי עמדתו של היועץ המשפטי לפיה סיום חברותו של מתיישב באגודה שיתופית המוניציפאלית - הקהילתית, אינו צריך לפגוע בזכויותיו הקנייניות של אותו מתיישב, עמדה זו מקבלת תימוכין בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 970 הקובעת כי הפסקת חברות באגודה שיתופית חקלאית לא תחייב בכל הנוגע למינהל, ביטול זכותו של המתיישב בנחלתו ואין בהפסקת החברות באגודה החקלאית השיתופית לשלול מבעל הנחלה זכויות בנחלה והוא רשאי להמשיך להחזיק בקרקע בתנאי הנחלה אף לאחר הפסקת חברותו באגודה, אם כך קבעה ההחלטה ביחס לחברות באגודה שיתופית חקלאית וביחס לזכויות בנחלה שהן זכויות של רשות בלבד, הרי שעל אחת כמה וכמה, ועל דרך הקל וחומר הדברים יפים באשר לסיום חברות של מתיישב באגודה שיתופית מוניציפאלית ובזכויות קנייניות מסוג חכירה במגרש ובדירת מגורים. לא למותר לציין כי החלטת מועצת מקרקעי ישראל הנ"ל התקבלה בעקבות ובהתאם להנחיותיו של ביהמ"ש העליון בפסק דינו בפרשת דרורי, דבר שנותן משנה תוקף להחלטה זו. 48. לסיכום, הזכות להתאגדות הכוללת את הזכות לחופש מההתאגדות הינה זכות יסוד בסיסית. כפיית אדם להתאגד באגודה שיתופית קהילתית מוניציפאלית או מניעתו מלהביא לסיום חברותו באגודה כזו, בה התאגד קודם לכן, מהווה פגיעה בזכות יסוד זו, דבר שאין לו מקום בשיטת המשפט שלנו, וכל סעיף בתקנון אגודה שיתופית שמטרתו לכפות חברות באגודה, בין אם באופן ישיר ובין אם באופן עקיף, חסר כל תוקף. לפיכך, אין בכוחה של המשיבה להמשיך ולכפות על המבקש המשך חברות באגודה שיתופית הקהילתית, לא באופן ישיר ולא בדרך של הצבת תנאי הקושר בין זכויות המבקש הקנייניות במקרקעין שלגביהם יש לו זכויות חכירה. על כן, סעיף 11 לתקנון האגודה וכל סעיף אחר בתקנון הקושר בין זכויות קנייניות של המבקש או כל מתיישב אחר וזכויותיו במקרקעין במושב, הינם בטלים ומבוטלים. 49. בטרם סיום, מוצא אני לנכון להביע תודה והערכה לב"כ היועץ המשפטי, עו"ד אפרת רב הון, אשר עמלה והכינה את עמדת היועץ המשפטי בסוגיה דנן באופן בהיר ומסודר, דבר שהיה בו לעזר רב לבית המשפט. 50. סוף דבר - תובענת המבקש מתקבלת, ומוצהר בזאת כי סעיף 11 לתקנון המשיבה וכל סעיף אחר בתקנון המשיבה הקושר בין זכויות המבקש או כל מתיישב אחר במקרקעין שבמושב, לבין חברות באגודה - המשיבה, הינם בטלים ומבוטלים. המבקש זכאי להביא את חברותו במשיבה לסיום, עפ"י רצונו החופשי, אם כי ראוי לציין כי אם כך יבחר המבקש, יהיה עליו להסדיר אל מול המשיבה את נושא השירותים שהמשיבה מספקת לו, וככל שהיא מספקת לו. המשיבה תשא בהוצאות הבקשה ותשלם למבקש סכום כולל של 15,000 ₪. אגודה שיתופית