ביטול החלטה עקב פגם מהותי בהליך, נעשה מתוך חובת הצדק ex debito iusitiae, והפגם בהליך מהווה עילה לביטול ההחלטה (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח(1) 395, 397 רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון, כרך נח, עמ' 491). המסגרת הנורמטיבית בניהול דיון מחייבת כי יינתן לבעל דין יומו בבית המשפט, לא רק מחמת הפן הטכני כי אם מהפן המהותי. הזכות להעלות טענות ביחס לפלוגתאות העומדות במחלוקת בהליך נתון, משמעה שבעל דין מיצה את ראיותיו וטיעוניו, ביודעו מבעוד מועד מה הן השאלות והסוגיות שבפניהן הוא אמור להתגונן. אין להסיק באנלוגיה כי בעל דין קיבל את יומו בבית המשפט, כאשר כלל לא עמדה בפניו הבקשה שעליה הוא אמור להגיב. ויש להקפיד על סדרי הדין בדיון בבקשה לגופה רק לאחר שהוגשה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול החלטה עקב פגם מהותי בהליך: לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ שחר קטוביץ מיום 5.5.11 בתיק הוצל"פ 03-21953-00-9, המורה על פינוי המבקשים ממקרקעין המצויים בשולי המגרש נשוא צו כינוס (להלן - "השטח הנוסף"). המבקשים טוענים כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות ותוך שלילת זכות הטיעון שלהם ובהתעלם מסדרי הדין. המשיב דוחה את טענות המבקשים וטוען כי ניתן להם יומם, בדיון בפני הרשם בהתקיים דיון ממצה לגופו של עניין, בשאלת פינויים מהשטח הנוסף עת היו מיוצגים והועלו טיעוניהם בפני כב' הרשם. בקשה זו, הוגשה בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב, תוך העלאת טענות סותרות טענות קודמות שנטענו על ידם בהליכים קודמים וביצירת מצג שווא, מטעה. המבקשים טוענים כי החלטת כב' הרשם (נספח א' לבקשת רשות ערעור) להורות על פינויים מהשטח הנוסף לוקה בחוסר סמכות, הואיל ומדובר בשטחים שונים במקרקעין. חלק אחד, נרכש מכוח הסכם ונירשם מישכון עליו להבטחת החזר הלוואה בגין נכס המצוי עליו (להלן-"הנכס"). בחלק אחר של המקרקעין , בו מצוי השטח הנוסף הם רכשו את זכותם בהם מכוח התיישנות, קיומה של זיקת הנאה ורכישה בהסכמה בשתיקת הבעלים לישיבתם עליו. המישכון, לטובת הבנק הזוכה לא כלל את השטח הנוסף (שטר המשכון צורף כנספח ב' לבקשת רשות ערעור). לפיכך, טעה כב' הרשם, במתן צו לפינויים מהשטח הנוסף כבקשת הכונס-המשיב, הואיל והמישכון והשיעבוד אינם חלים עליו. המבקשים, תומכים את טענתם בכך שהמשיב עצמו טען במסגרת הליכים קודמים כי השטח הנוסף אינו חלק מהנכס אשר לגביו נירשמו המישכון והמשכנתא (נספח ג' לבקשת רשות ערעור, סעיף 21 לתגובה לבר"ע 4016/02) . המבקשים טוענים כי ביולי 2010 הם הגישו בקשה לביטול המינוי של המשיב ככונס נכסים (נספח ד' לבקשת הערעור). בתשובת המשיב לבקשתם, לא ניטען דבר בעניין השטח הנוסף ולא הועלתה דרישה לפינויים ממנו ו/או על היותו חלק מהנכס הממושכן (נספחים ה-ו לבקשת רשות ערעור). נקבע דיון בבקשתם כנגד הכונס ליום 1.5.2011 בפני כב' הרשם. בדיון נשמעו טיעונים ונקבע כי החלטה תישלח לצדדים (נספח ז' לבקשת רשות ערעור). דא עקא, למחרת הדיון ביום 2.5.2011 , הגיש המשיב בקשה לפינויים מהשטח הנוסף (נספח ח' לבקשת רשות ערעור). הבקשה זו, לא הועברה לתגובתם ולא ניתנה להם הזדמנות להגיב עליה. לפיכך, החלטת הרשם מיום 5.5.2011 בשתי הבקשות במסגרת החלטה אחת, ניתנה מבלי שתינתן להם הזכות להגיב על הבקשה לפינויים מהשטח הנוסף. מכאן, הבקשה שבפניי. המשיב טוען כנגד חוסר תום לב רבתי של המבקשים. המבקשים, הם שהעלו טענות בנוגע לשטח הנוסף במסגרת הליכים קודמים וכיום, במסגרת הבקשה דנן, טוענים להיעדר זיקה בין הנכס ובין השטח הנוסף. המבקשים, פועלים ללא לאות, מזה עשור שנים בכדי לסכל ולעכב את מימוש הנכס ועושים כל שלאל ידם, לפגוע בפינוי הנכס שאושר כדין על ידי רשמי ההוצאה לפועל. ניתן להם יומם במסגרת דיונים בפני ערכאות שונות ובפני רשמי ההוצאה לפועל לרבות בדיון ממצה בבקשה שהתקיים ביום 1.5.2011 בפני כב' הרשם בו נידונה בין היתר שאלת פינויים מהנכס ובכלל זה, מהשטח הנוסף ( נספח ט לתשובת המשיב). לפיכך, דין הטענה להיעדר זכות טיעון, להידחות. המבקשים, מתכחשים לגרסאותיהם שהועלו בהליכים הקודמים לפיהם הוצג מצג לפיו השטח הנוסף , שגודלו כ- 371 מ"ר הוא חלק ממגרש ששטחו 1,325 מ"ר ומהווה חלק אינטגרלי מהנכס מושא הערעור (מפת מדידה, צורפה כנספח ח' לתשובת המשיב). הדבר בא לידי ביטוי הן בבקשה להיתריי בנייה, הן בבניית חומה סביב למגרש ובתוכו השטח הנוסף שסופח על ידי המבקשים לנכס והן בדרישתם במסגרת דיונים קודמים, לכלול את השטח הנוסף בהערכת שווי הנכס ובהצגתו בפני הזוכה עובר לשעבוד וכן בפני רוכשים פוטנציאליים של הנכס. המשיב, מתנגד להעלאת טיעונים חדשים ,שלא נטענו בפני כב' הרשם, אשר דינם להידחות מחמת הרחבת חזית כדוגמת: טענה בדבר קיומה של זיקת הנאה והתיישנות דיונית. דיון ומסקנות: הדיון בפני נסוב על החלטתו של כב' הרשם לפיה הוא הורה על פינויים מהשטח הנוסף, לאור טענתם של המבקשים כנגד אי מתן זכות טיעון בשאלה זו בטרם ניתנה ההחלטה בנוגע לשטח הנוסף. המבקשים, אינם טוענים בבקשה וכן בסיעכומיהם כנגד חלקה האחר של ההחלטה, לפיה נדחתה בקשתם לביטול המינוי של המשיב ככונס נכסים. לפיכך ולאור התנהלותם של המבקשים במרוצת השנים, כנטען בתשובה לבקשה שנידונה בפני כב' הרשם ובכתב התשובה שבפניי, לפיה הם הצרו את ידיו של המשיב וסיכלו את פעולותיו ככונס נכסים באופן שהביא לדחיית מועד מימוש הנכס ובדין, לא בוטל מינויו ככונס נכסים ואין להם להלין כנגד המשיב, על התארכות הליכי מימוש הנכס. שונים הדברים בנוגע להחלטה לפינוי המבקשים מהשטח הנוסף. לפי סדר הזמנים הוכח כי הדיון נשוא ההחלטה אשר בגינה הוגשה הבקשה שבפניי, התקיים בפני כב' הרשם ביום 1.5.11 ואילו הבקשה לפינוי המבקשים מהשטח הנוסף, הוגשה רק ביום 2.5.11. טוען המשיב כי במסגרת הדיון מיום 1.5.11 טען ב"כ המבקשים כנגד הדרישה לפינוייים מהשטח הנוסף שהועלתה ע"י המשיב בדיון ובשאלת מהותו של השטח הנוסף. לדידו, די בכך שניטענו טענותיהם של המבקשים בדיון בנוגע לשטח הנוסף ופינויו על מנת לגבור על הגשת הבקשה לפינוי מהשטח הנוסף, רק למחרת יום הדיון. אין בידי לקבל טענה זו שכן, אין להקדים את המאוחר מבחינת סדרי הדין ולדון בבקשה בטרם הונחה בפני כב' הרשם. מפרוטוקול הדיון מש/1 עולה כי כבר בפתח הדיון, הודיע המשיב כי "הבקשה לפינוי מוכנה, מתועדת , ממוסמכת ותוגש מחר" (עמ' 1 ). בדומה לכך, נאמר (בסיפא של עמ' 2 למש/1 ) אמר המשיב : "אני מציע שבקשת הכונס שאגיש מחר, למתן הוראות לפינוי השטח שהם התנחלו בו, תידון בהקדם". מכאן עולה בבירור כי הדיון, לא נקבע לשאלת הפינוי מהשטח הנוסף והמשיב עצמו, שהודיע כי יגיש בקשה בנידון, ביקש שהבקשה תידון בהקדם, לכשתוגש. בהתאם לכך, התנגד ב"כ המבקשים בדיון בפני כב' הרשם על קיום דיון בבקשה לפינוי מהשטח הנוסף בטרם הגשתה. למרות זאת, ניתנה ההחלטה בשאלת הפינוי מהשטח הנוסף מבלי שניתנה למבקשים, זכות תגובה לבקשה. אין חולק כי הדיון, נקבע בפני כב' הרשם בבקשת המבקשים לביטול המינוי של המשיב ככונס . עיון בכתב התשובה שהוגש לרשם מלמד גם הוא כי הוגש כנגד הבקשה בלבד מבלי שהונחה במסגרתו או בבקשה נפרדת עובר לדיון, בקשה של המשיב לפינוי המבקשים מהשטח הנוסף. בין אם צודק המשיב בטענותיו לעניין מהותו של השטח הנוסף בשים לב לטיעוניהם של המבקשים במסגרת הליכים אחרים והתנהלותם לגבי אותו שטח ובין אם לאו, היה על כב' הרשם להימנע מדיון בשאלת מהותו של השטח הנוסף. אין ליתן החלטה בשאלה אם השטח הנוסף, מהווה חלק מהנכס נשוא השעבוד והכינוס, כל עוד לא הונחה בפני כב' הרשם ובפני המבקשים בקשה בנידון עובר לדיון. הפגם הדיוני שנוצר בשינוי סדר הזמנים, יורד לשורש העניין ויש בו משום פגיעה בכללי הצדק הטבעי. "פגיעה מהותית בכללי הצדק הטבעי באופן שעלול לגרום לעיוות דין- כגון במקרה בו נשללה מאדם אפשרות להשמיע את טענותיו ולהביא את ראיותיו בעניין הנוגע לו- הוא בבחינת חריגה מסמכות המובילה לבטלות ההחלטה (בג"ץ 982/04 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פד"י נח (6) 613, 620-621). היה על כב' הרשם לאפשר למבקשים ללמוד את טיעוני המשיב בנוגע לסמכותו להביא לפינויים מהשטח הנוסף לצורך ביצוע פעולותיו ככונס בטרם הדיון, על מנת שיהיה בידם להביא את מלוא טענותיהם וראיותיהם ומשלא נקבע דיון בבקשה לאחר שהוגשה, קופחה זכותם זו. המסגרת הנורמטיבית בניהול דיון מחייבת כי יינתן לבעל דין יומו בבית המשפט, לא רק מחמת הפן הטכני כי אם מהפן המהותי. הזכות להעלות טענות ביחס לפלוגתאות העומדות במחלוקת בהליך נתון, משמעה שבעל דין מיצה את ראיותיו וטיעוניו, ביודעו מבעוד מועד מה הן השאלות והסוגיות שבפניהן הוא אמור להתגונן. אין להסיק באנלוגיה כי בעל דין קיבל את יומו בבית המשפט, כאשר כלל לא עמדה בפניו הבקשה שעליה הוא אמור להגיב. ויש להקפיד על סדרי הדין בדיון בבקשה לגופה רק לאחר שהוגשה. יוער, כי אילו נקבע דיון בבקשה לאחר שהוגשה ע"י המשיב, היה בידי הרשם להורות על השלמת הטיעונים והראיות בשאלת הפינוי מהשטח הנוסף, על הטיעונים שהועלו כבר בפניו במסגרת הדיון מיום 1.5.11 ומנגד, אין בהעלאת טענותיהם בנידון בדיון מיום 1.5.11 , משום מתן הזכות להשמעת מלוא הטענות בשעה, שבקשה טרם הוגשה בנידון. ביטול החלטה עקב פגם מהותי בהליך, נעשה מתוך חובת הצדק ex debito iusitiae, והפגם בהליך מהווה עילה לביטול ההחלטה (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח(1) 395, 397 רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון, כרך נח, עמ' 491). אין גם לדון ולהכריע במסגרת הבקשה שבפני בשאלת מהותו של השטח הנוסף ובשאלת הסמכות להורות על פינויים של המבקשים ממנו במסגרת הכינוס כפי שביקש המשיב בסיכומיו. הכרעה בנידון, טעונה כאמור מתן הזדמנות להבאת ראיות ע"י בעלי הדין ואין להסתפק בכתבי בי-דין וסיכומי הצדדים לצורך כך באופן, שיביא פעם נוספת לקיפוח הזכות להבאת הראיות ומלוא הטיעונים לאחר הצגתם. טיבו של הליך ערעור אינו מתאים לכך והדברים, צריך שיתבררו בקביעת דיון בפני כב' הרשם. לפיכך, אני מורה על ביטול ההחלטה של כב' הרשם לפינוי המבקשים מהשטח הנוסף. בכך, אין משום הכרעה בטענותיהם של הצדדים בשאלת מהותו של השטח הנוסף ובטענות הדיוניות שהועלו ע"י המשיב כנגד הרחבת חזית. בנסיבות העניין, לאור התנהלותם של המבקשים בהעלאת טענות במסגרת הליכים קודמים בדבר הרלוונטיות של השטח הנוסף להליכי הכינוס כפי שעולה מכתבי בי-דין וטיעוניהם השונים כיום בנידון שיש בהם כדי להביא להתארכות הליכי המימוש, איני עושה צו להוצאות. חובת הצדק