קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט: 1. הבקשה שעל הפרק הינה בקשת המבקש, צד ג' 2 (להלן: "פיהוף"), לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, שניתן להמצאת הודעה לצד ג' נגדו. הקדמה 2. התובעת היא חברה גרמנית שהשקיעה בחברה ישראלית בשם "מונלייט אלחוט בע"מ" (להלן: "חב' מונלייט"). הנתבע, שולח ההודעה (שייקרא להלן גם: "שולח ההודעה" או "דביר"), הוא מנהל ובעל השליטה בחברת עירא דבירטק בע"מ, חברה שהיא ממייסדות חב' מונלייט ובעלת מניות בה, ואף שימש מנכ"ל בחברת מונלייט. צד ג' 2 הוא בעל השליטה בתובעת. 3. בין הצדדים מתנהלות שתי תביעות כספיות שהוגשו על ידי התובעת נגד דביר, האחת בסך 240,042 ₪, סכום המהווה לטענת התובעת יתרת ההלוואה שהעמידה לדביר בתאריך 30.6.03 (ת.א. 4029/06), והשנייה בסך 1,470,740 ₪, סכום המהווה לטענתה יתרת הלוואה נוספת שהעמידה לנתבע בתאריך 19.5.04 (ת.א. 2891/06) . 4. במסגרת ת.א. 4029/06 הגיש דביר הודעת צד ג', ופנה לבית המשפט בבקשה כי יתיר לו להמציא את הודעת צד ג' מטעמו אל מחוץ לתחום השיפוט, וזאת לגבי צדדי ג' 2 ו-3 המתגוררים בחו"ל (בש"א 2872/07); (להלן תיקרא הבקשה הנ"ל: "הבקשה להיתר המצאה"). 5. בהחלטה מתאריך 10.7.07, שניתנה במעמד צד אחד, נעתר בית המשפט (כב' השופטת גנות) לבקשה להיתר המצאה (להלן תיקרא ההחלטה מיום 10.7.07: "ההחלטה" או "ההחלטה בבקשה להיתר המצאה"). באותה החלטה נסקרו גם העובדות והטענות המפורטות בכתב התביעה ובכתב ההגנה ולא נחזור עליהן במסגרת החלטה זו. 6. לאחר מכן הגיש פיהוף הודעה בה טען כי ההמצאה של ההודעה אליו לא נעשתה כדין, אך טענותיו בעניין תקינות ההמצאה נדחו בהחלטה מיום 19.1.09 (להלן: "ההחלטה בדבר תקינות ההמצאה"). 7. לאחר מתן ההחלטה דנן הגיש פיהוף את הבקשה הנדונה עתה, בקשה לביטול היתר ההמצאה שניתן להמצאת ההודעה לצד ג' אליו. טענות הצדדים: טענות פיהוף 8. אלו עיקרי טענות פיהוף: א. התצהיר התומך בבקשה להיתר המצאה נעדר תיאור העובדות המהוות את עילת התביעה והעובדות המביאות את התביעה בגדר החלופות שבתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"). ב. ההודעה לצד שלישי אינה מקימה עילת תביעה טובה ובת סיכוי. ג. חלופות תקנה 500 לתקנות אינן מתקיימות. ד. ראוי שבמסגרת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט, לא ייעתר בית המשפט לבקשה להיתר המצאה. טענות דביר 9. ואלו עיקרי טענות דביר: א. טענה מקדמית: החלטת בית המשפט בדבר תקינות ההמצאה, כללה הוראה להמציא את מסמכי הודעת צד ג' לבאי כחו בישראל של פיהוף, ואלה אכן הומצאו כנדרש, ובכך נסתיים נושא ההמצאה, ואין פיהוף יכול להעלות עוד טענות בנושא זה. ב. טענה מקדמית: בית המשפט קבע בהחלטתו בדבר היתר ההמצאה כי פיהוף מודע להליכים נגדו, ובכך העדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה ולכן אין לעסוק באספקטים הפורמליים של ההמצאה מחוץ לתחום ויש לדחות את הבקשה. ג. הבקשה לביטול היתר המצאה אינה נתמכת בתצהיר. ד. הבקשה מוגשת בשיהוי רב, כשנתיים לאחר שכתבי ביה"ד הומצאו לראשונה לידי עורכי הדין המייצגים היום את פיהוף. ה. התצהיר שצורף לבקשה להיתר ההמצאה מספק, ואם לא כך, היו תצהירים רבים אחרים בפני בית המשפט המקיימים את הדרישות, כאשר האמור באותם תצהירים הובא במסגרת תצהיר נוסף שצורף לתגובה לבקשה. ו. ההודעה לצד שלישי מקימה עילת תביעה טובה ובת סיכוי. ז. חלופות תקנה 500 לתקנות מתקיימות. ח. שיקול הדעת הנתון לבית המשפט מטה את כף המאזניים אל עבר מתן היתר המצאה. ט. משהתובעת הגישה את תביעתה בישראל, הפורום הנאות לבירור הודעת צד ג' נגד בעל השליטה בה הוא בישראל. דיון: המתווה הנורמטיבי: 10. סמכותו של בית המשפט להתיר המצאת כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום השיפוט מעוגנת בתקנות 500 ו-501 לתקנות. 11. הוראות תקנות אלה מאפשרות, בהתקיים התנאים הקבועים בהן, הארכת זרועו של בית המשפט אל מעבר לגבולותיו הטבעיים. מטעם זה, נקבע, כי על בית המשפט לנקוט גישת זהירות וצמצום בדונו בבקשה להתיר המצאה מחוץ לתחום שיפוט. ספק המתעורר בלב בית המשפט, צריך, איפוא, לפעול נגד מתן היתר המצאה [ראה: ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4) 545, 550 (1990); ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ'BODSTRAY COMPANY LTD, פ"ד נח(2), 465, 472 ו-550 (2004)]. 12. ואלה התנאים המצטברים, שעל פיהם ייעתר בית המשפט לבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום שיפוט: א. עילה תביעה "טובה" ובת "סיכויים". ב. התקיימותה של אחת מעשר החלופות שבתקנה 500 לתקנות. ג. שיקול דעת בית המשפט. (ראה: מ. קשת "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי - הלכה למעשה" (מהדורה 14 - 2004), 166 - 168). טענותיו מקדמיות של דביר 13. יש לדחות את טענת דביר כי ההחלטה בדבר תקינות ההמצאה מייתרת את הדיון בבקשה לביטול היתר ההמצאה. נכון כי נקבע באותה החלטה שעל דביר לבצע מסירה של הודעת צד ג' לבאי כחו של פיהוף בישראל, אך החלטה זו ניתנה, כפי שהוסבר שם, רק במישור הטכני, על מנת להקל על פיהוף, מאחר שהחזיר את מסמכי ההודעה לדביר, ולמנוע ממנו הצורך לצלמם בבית המשפט. לא היה בהחלטה זו כדי לקבוע קביעה מהותית כלשהי, וממילא עסקה השאלה רק בתקינות ההמצאה במישור הטענות שהועלו בעניין אי קיום הוראות אמנת האג והרשות המוסמכת בגרמניה. 14. יש לדחות גם את טענת דביר כי הדיון בבקשה הנוכחית מיותר, כיוון שבית המשפט קבע בהחלטה בדבר היתר ההמצאה כי כלל הידיעה עדיף על כלל ההמצאה. בית המשפט סבר אמנם באותה החלטה כי פיהוף מודע היטב להליכים המתנהלים נגדם וכי הוא משתתף בניווט ההליכים נגד דביר, אך לא קיבל את בקשת דביר לקבוע כי נעשתה המצאה זה מכבר של ההודעה לפיהוף באמצעות באי כח פיהוף או באי כח התובעת, וקבע כי יש להמציא את הודעת צד ג' כדין לצדדי ג' בחו"ל, ונתן היתר לכך. על החלטה זו לא הגיש דביר ערעור והיא שרירה וקיימת. זכותו של פיהוף להשיג עתה על ההחלטה בדבר היתר ההמצאה, שניתנה במעמד צד אחד, ויש ליתן לו את האפשרות לעשות כן. 15. באשר לטענת דביר כי הבקשה לביטול היתר ההמצאה איננה נתמכת בתצהיר, עיינתי בדוגמאות שהביא לאותם עניינים שהיו צריכים לטענתו להיתמך בתצהיר, אך לא מצאתי כי היה צורך בתצהיר לאותם עניינים, וטענות פיהוף בפרק ה' לתשובה לתגובה מקובלות עלי. 16. גם את הטענה בדבר שיהוי בבקשה לביטול היתר ההמצאה יש לדחות, שכן הבקשה הוגשה זמן קצר לאחר שניתנה ההחלטה בדבר תקינות ההמצאה, ובתוך מסגרת הזמן שנקצב להגשת כתב ההגנה על ידי פיהוף. התצהיר שצורף לבקשה 17. פיהוף טוען כי התצהיר שצורף לבקשה להיתר המצאה איננו כולל את העובדות המהוות את עילת התביעה ואת אלה המביאות את התביעה בגדר החלופות שבתקנה 500 לתקנות. 18. בתקנה 501 לתקנות נקבע, שעל המצהיר לפרש בתצהיר המצורף לבקשת היתר ההמצאה את נימוקי הבקשה, ועל כך נאמרו בע"א 837/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4) 545, 555 (1990) (להלן: "פסק הדין בעניין הוידה") הדברים הבאים בהסתמך על ספרו של זוסמן, סדר הדין האזרחי: "נימוקי הבקשה - פירושם שניים: המצהיר חייב לאשר בתצהיר את עיקר העובדות המהוות את עילת התביעה, כדי לשכנע את השופט, לכאורה, שיש לו עילת תביעה הראויה לעמוד לדיון... נוסף על כך חייב המצהיר לפרש בתצהיר את העובדות המביאות את ענינו בתוך אחת מתקנות המשנה של תקנה 500, שאם לא כן, אין בית המשפט מוסמך להתיר את המסירה" (זוסמן בספרו הנ"ל, בעמ' 226-227)". והוסיף בית המשפט וציטט מהספר הנ"ל את הטעמים לדרישה זו (שם, עמ' 556): "התצהיר שנדרש כתימוכין לבקשה הוא בעל חשיבות רבה ואינו נדרש כענין שבשיגרה; הרי על יסודו מרחיבים את מרותו של בית משפט בישראל ומטילים אותה על תושב חוץ" (זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 227)". עוד לפני מתן פסק הדין בעניין הוידה קבע בית המשפט העליון כי אין די בהגשת תביעה (או הודעת צד ג' בענייננו) בלבד, כדי לבסס מתן היתר להמצאה מחוץ לתחום, וכי אין די בעיון בכתב התביעה (ע"א 565/77 מזרחי נ' NOBEL'S EXPLOSIVES CO. LTD פ"ד לב(2) 115, 117 (1978); ע"א 65/81 fiat auto, s.p.a. torino נ' אשדוד בונדד בע"מ, פ''ד לז(3) 837, 839-840 (1983). עוד יש לציין כי בפסק הדין בעניין הוידה התייחס בית המשפט לנאמר בע"א 98/67 ליבהר נ' "גזית ושחם" חברה לבניין בע"מ, פ"ד כא(2) 243, 247 (1967), לפיו: "בא-כוח המערער מבקש למצוא פגם בתצהיר שהוגש על-ידי התובעת, בכך שהמצהיר מטעמה רק איזכר את פרשת התביעה. אינני רואה ממש בהשגה פורמלית זו. אם די בעובדות שבפרשת התביעה או מקצתן כדי לבסס את הבקשה, לא ייפסל התצהיר מפני שהמבקש לא חזר והעתיק אותן עובדות אל תוך התצהיר". ההתייחסות בפסק דין הוידה (שם, עמ' 556) היתה כדלהלן: "אולם יש לאבחן דברים אלו מהמקרה שלפנינו. דבר אחד הוא להצהיר על דרך האיזכור וההפניה, דוגמת הצהרה בי "כל העובדות האמורות בכתב התביעה נכונות הן", שאז לא נקפיד עם התובע שיעתיק את כתב התביעה לתוך התצהיר. ודבר אחר היא ההצהרה "הגשתי תביעה", כפי שהצהיר המשיב במקרה דנן, שאין בה אימות העובדות שבתביעה". בהחלטות נוספות שניתנו לאחר מכן שמו בתי המשפט בדרך כלל דגש רב על בדיקת התצהיר והכללת כל המרכיבים הדרושים בו. כאשר יש אף שאינם מסתפקים בחזרה על תוכן כתב הטענות כגון ההחלטה בבש"א (מחוזי חיפה) 111674/04 .EASTERN CANADA TOWING LTD נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ ( 2.2.06): "אעיר כי לעניין זה אינני סבור כי יש להבחין, לעניין הדרישות מהתצהיר התומך בבקשה, בין ציון העובדות המהוות את עילת התביעה לבין ציון עובדות אחרות, הרלוונטיות לשאר השאלות שעל בית המשפט הדן בבקשה לשקול, קודם להחלטתו אם להיעתר לה אם לאו. אלה כמו אלה אמורות להיכלל בתצהיר. אין להסתפק רק באותן עובדות מהותיות המרכיבות את עילת התביעה. הצהרה על אלה, מתחייבת מתקנה 501 לתקנות. זולתן, יש לכלול כל עובדה רלוונטית לסוגיות שיש לשקול אותן...". ובבר"ע (מחוזי נצרת) 111/09 SHAKSPEARE LTD אנגליה נ' עזבון מוסא ז"ל (15.6.09): "חשוב גם לציין מה לא הוזכר בתצהיר. התצהיר איננו מפרט ממי נרכשה החכה, או מי ייצר אותה. התצהיר אינו מפרט האם קיים היה פגם מסויים בחכה, או באופן ייצורה שבגינו אירע אירוע ההתחשמלות. התצהיר אף איננו מפנה, לצורך אימות הפרטים הנ"ל והכללתם ולו באופן פורמלי בתוכו, אל מסמך אחר שבו הם פורטו.... בעניינו, אפילו אותו מעט של הפנייה לכתב התביעה, תוך הצהרה כי האמור בו אמת, לא נעשה". 19. בענייננו, אכן התצהיר שצורף לבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום איננו ממלא אחר דרישות הפסיקה. רובו עוסק בשאלה שאיננה רלבנטית לבקשה והיא האם פיהוף יודע על ההליך המתנהל. ביתרתה אין חזרה על האמור בכתב התביעה ואין אפילו הפניה לאמור בכתב התביעה. דביר טען בתגובתו כי במסגרת ההליך הנוכחי ובמסגרת הליכים אחרים שנוהלו בין הצדדים בבית המשפט המחוזי ובבית הדין לעבודה, הוגשו תצהירים אחרים שיש בהם כדי למלא את החסר, אך אינני סבור שיש בכך כדי לרפא את הפגם שנפל בתצהיר, ואשר לא כלל את כל אשר היה צריך לכלול, לא בהיבט של העובדות המהוות את עילת ההודעה ולא באשר לעובדות המצביעות על התקיימות מי מחלופות תקנה 500 לתקנות. לא על בית המשפט ולא על הצד שכנגד להתחקות אחר תצהירים אחרים שנועדו לצרכים אחרים ולנסות לדלות מהם את אשר חסר בתצהיר הנוכחי. הוא הדין גם בתצהיר נוסף שצורף על ידי דביר לתשובה לתגובה, בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי, שכן לא כלל הוא התייחסות עובדתית להתקיימות מי מחלופות תקנה 500 לתקנות, והגשתו המאוחרת מחטיאה את הצורך בהכללת כל העובדות הדרושות בתצהיר הנלווה לבקשה העיקרית, שאם לא נאמר כך, כל מי אשר יפנו תשומת לבו לפגמים שנפלו בתצהירו יבקש לתקנם, ולהשיב בכך את הגלגל לאחור, והדבר איננו מתקבל על הדעת ואף איננו הוגן כלפי הצד שכנגד. עילת תביעה "טובה" ו"בת סיכוי" 20. בסעיף 5.8 לתצהיר הנלווה לבקשה להיתר המצאה טען דביר כי "על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי ואני מאמין לו, יש לי עילה טובה". בכך יש לענות על הדרישה הפורמלית הקבועה בסעיף 501(א) לתקנות, לפיה יש לציין בתצהיר "כי המצהיר מאמין שיש למבקש עילת תביעה טובה" [ר' בש"א (שלום נתניה) 1123/04 (ת.א. 4912/03) FERRO LTD נ' טופז, נבו (13.12.04)]. 21. עדיין, יש לבחון האם העילה היא אכן טובה ובת סיכוי (ר' סעיף 12 לעיל), וזאת מבלי שעל בית המשפט לקבוע מסמרות בדבר סיכויי התביעה להתקבל. בנושא זה מעלה פיהוף 3 טענות: א. הטענות שמעלה דביר נגד פיהוף הן אותן טענות הגנה שמעלה דביר נגד התובעת, כך שנוצר "מעגל שוטה": אם יתקבלו הטענות, תידחה התביעה ואיתה גם הודעת צד ג', ואם יידחו הן, תידחה גם הודעת צד ג'. טענת הקיזוז שמעלה דביר נגד התובעת בכתב הגנתו, היא גם טענתו נגד פיהוף והטענות נגד התובעת ונגד צדדי ג' נטענות בשני כתבי הטענות כמקשה אחת. ברור, ואין חולק על כך, כי אם תידחה התובענה העיקרית כנגד הנתבע (שולח ההודעה) - מתייתר הצורך בהודעה לצד שלישי. השאלה היא האם תתכן גם אפשרות כי התביעה נגד דביר תתקבל, שכן טענות הקיזוז שהעלה דביר נגד התובעת יידחו, ומנגד, הודעת צד ג' נגד צד ג' 2 תתקבל, דהיינו אותן טענות יתקבלו נגדו. דביר טוען כי המעגל אינו סגור הרמטית, דווקא משום האישיות המשפטית של התובעת שונה מזו של פיהוף, אך עיון בהודעת צד ג' מגלה כי אין בה טענות ייחודיות כנגד פיהוף, במנותק מטענותיו כלפי התובעת, וטענותיו כלפי צד ג' הן אותן טענות שנטענו על ידו כטענות הגנה נגד התובעת. אדרבא, דביר בעצמו טוען בהודעה לצד שלישי, כי יש להרים מסך בין התובעת לבין פיהוף על מנת לחייבו במעשיה של התובעת. דביר גם מציין בסעיף 1.6 להודעה לצד ג' כי: "יש דמיון רב בין טענות ההגנה לבין הטענות נגד הצד השלישי", ואף הגיש מטעמו כרך נספחים אחד בתמיכה לכתב ההגנה ולהודעה לצד שלישי. אין זה מתקבל על הדעת, אפוא, כי דינן של טענות דביר כלפי התובעת יהיה שונה מדינן של טענותיו כלפי פיהוף, בעל השליטה בתובעת. בכך נוצר אכן בענייננו אותו מעגל שוטה, שאין לאפשר אותו [ר' ת"א (מחוזי ת"א) 2661/98 דודאי נ' פישר (30.5.01), ור' גם בר"ע (עבודה ארצי) 16/03 ישראפוט תעשיות בע"מ נ' אללטיף (תק-אר 2003(1) 163 (2003)]. האמור לעיל מייתר את הצורך לדון בשתי הטענות הנוספות, ונדון בהן לפיכך בקצרה בלבד. ב. פיהוף טוען כי בהתאם לתקנה 216 לתקנות, לא ניתן לברר במסגרת הודעה לצד שלישי את טענות שולח ההודעה המועלות בהודעתו לפיהוף, שכן הן שונות במהותן מן השאלות נושא התביעה. תקנה 216(3) מאפשרת הגשת הודעה לצד שלישי "כששאלה או פלוגתה בין הנתבע לצד השלישי הכרוכה בנושא התובענה היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין התובע לנתבע, ומן הראוי שתיפתר גם ביניהם לבין הצד השלישי". בענייננו, השאלה שהעלה הנתבע בכתב ההגנה בדבר קנוניה שנרקמה נגדו על ידי התובעת וצדדי ג', היא גם פלוגתא בהודעת צד ג', כך שמתקיים התנאי הקבוע בסעיף 216(3). ג. פיהוף טען עוד להעדר יריבות בינו לבין דביר על יסוד עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. לא ניתן לקבל טענה זו במסגרת הבקשה הנוכחית, שכן הנושא יכול להיות מוכרע רק לאחר שמיעת ראיות. התקיימות תנאי סעיפי המשנה לתקנה 500 לתקנות 22. אף הדיון בטענות אלה מתייתר. אציין, לפיכך, בקצרה כי דביר לא הצליח להוכיח כי הודעת צד ג' נגד צד ג' 2 נופלת בגדרי תקנות משנה 500(4), 500(5) ו-500(7), אך באשר לתקנה 500(10), הרי זו היתה מתקיימת בענייננו, אילולא היה נקבע כי נוצר "מעגל שוטה" כאמור, שכן, וכפי שנקבע ברע"א 5150/02 וינברג נ' בבילס, פ"ד נח(2) 205 (2003): "ניתן להחיל על צד שלישי זר את אותו המבחן שהחילה הפסיקה לעניין נתבע זר בשינויים המחויבים ולומר כי צד שלישי זר הינו "בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה", אם היה בית-המשפט מוסמך לברר את ההודעה לצד שלישי נגדו לו ישב בארץ". שיקול דעת בית המשפט 23. אילו לא היה דינה של הבקשה להתקבל מהטעמים שפורטו לעיל, לא הייתי מוצא לקבל את טענות פיהוף כי נעשה שימוש לרעה בהליכי ההודעה לצד שלישי, או כי שיקולי מדיניות מחייבים קבלת הבקשה לביטול היתר ההמצאה, שכן גם כאשר מדובר במשקיע זר, הרי מקום בו נטענות נגדו טענות דוגמת אלו שנטענו בהודעה, אין הוא חסין מפני בירורן בישראל. לא הייתי מוצא גם מקום להידרש לפגמים הנטענים בהחלטה בבקשה להיתר ההמצאה מפי כב' השופטת גנות, שכן הבקשה לביטול היתר ההמצאה מביאה לכך שהבקשה נבחנת מחדש ומתייתר הצורך לדון באותה החלטה. אוסיף עוד כי גם לעניין הפרום הנאות, הייתי מוצא כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות במקרה זה, גם לדון בהודעת צד ג', שכן התובעת, שפיהוף הוא בעל השליטה בה, בחרה להגיש את התובענה בישראל. סיכום 24. נמצא, אפוא כי שמשני טעמים דין הבקשה להתקבל: א. התצהיר שצורף לבקשה לא היה תצהיר מספק. ב. ההודעה יצרה "מעגל שוטה", לפיו דין ההודעה נגד צד ג' 2 להידחות, בין אם תידחה התובענה ובין אם תתקבל. 25. לפיכך הבקשה מתקבלת וההחלטה שהתירה המצאת הודעת צד ג' לצד ג' 2 מבוטלת. המשיב ישלם למבקש הוצאות הבקשה בסך 3,500 ₪. היתר המצאה מחוץ לתחוםמשפט בינלאומי