קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הסכם לפיתוח פטנט: א. התביעות ומה שביסודן 1. עניינו של פסק דין זה בתביעה ובתביעה שכנגד הסובבות סביב פטנט הקשור לעולם הרפואה. לאחר גלגולים ותלאות, אשר בעלי החשיבות מתוכם יוזכרו להלן, עולים גדרי המחלוקות בקשר אליהן מכתב תביעה מתוקן (שהוגש ב-22.1.09), מכתב הגנה (מתוקן), אשר כלל גם תביעה שכנגד (שהוגש ב-3.3.09), ומכתב תשובה לכתב ההגנה הנ"ל, אשר הוכתר גם כ"כתב הגנה לתביעה שכנגד" (שהוגש ב-29.3.09). 2. הנפשות הפועלות בהליכים דנן הן אלה: התובע 1 (להלן: "טייב") הוא איש עסקים ושיווק. לדבריו הוא בעל כישורים ונסיון בקידום פרויקטים מסחריים, ובכלל זה בתחום הפטנטים. הוא מוסיף ומציין כי בזכות כישוריו והמוניטין שלו יש לו גם קשרים עם דמויות המשתייכות לחברות מהגדולות בעולם בתחומים עסקיים שונים. התובעת 2 (להלן: "שובל") היא הדמות השולית מכל הנפשות הפועלות בתיק דנן, אף שבתחילת הדרך היא זו שקישרה בין הנתבעים לבין טייב. היא עוסקת ברפואה אלטרנטיבית, ומשתייכת להליכים דנן בשל קשריה עם טייב, שבאו לידי ביטוי גם בעניינים שביסוד ההליכים דנן. הנתבעים הם בני זוג ושניהם אנשי מדע: הנתבעת 1 (להלן: "ד"ר זוסמן") היא בעלת תואר דוקטור בכימיה וממציאת הפטנט שבו עסקינן. הנתבע 2 (להלן: "פרופ' זוסמן") הוא פרופסור בתחום הרפואה, אשר ערך מחקרים ופרסם מאמרים בתחומו, ובכלל זה גם בעניינו של הפטנט הנדון. 3. הפטנט שבו מדובר נרשם במרשם הפטנטים האמריקאי ב-9.2.99 כפטנט מס' 5,869,409, והוא רשום שם עד היום. פטנט זה היה רשום גם בישראל, ואולם הרישום פג בשנת 2001, ולא חודש מאז. עניינו של הפטנט הוא מתקן (קולונה) הכולל קרומית (ממברנה) העשויה מג'ל פיברגלס. כשמעבירים דם דרך הקולונה ניתן לבודד באמצעותה חומרים שונים, בעיקר חלבונים, בכמות גדולה בהרבה מזו שניתן להפיק בתהליכים שהיו מוכרים עד אז. בהמשך לכך קיימת אפשרות לזהות בעקבות בדיקת דם פשוטה, באמצעות סמן (מרקר), קיומן של מחלות שונות, ובכללן סרטן, וגם לרפא חולי סרטן וחולים שלקו במחלות נוספות. אכן, על פני הדברים מדובר בפוטנציאל להתקדמות עצומה בעולם הרפואה, ולקידום האנושות לאופקים רחוקים. 4. ביסוד ההליכים דנן התקשרות של אנשי עסקים ומדע (התובעים והנתבעים) לקידום תכליות חשובות מאין כמותן, שעניינן צמצום פגיעתן של מחלות קשות ובהן סרטן. זאת באמצעות פיתוח הפטנט שטמון בו פוטנציאל לכך. ביום 15.2.94 התקשרו הצדדים בהסכם קצר ותמציתי, שהוכתר בכותרת "סיכום ישיבה שנערכה ביום 15.2.94 בירושלים". באותו מסמך (להלן: "ההסכם") הוסכם כי תוקם חברה חדשה בשם "נוגדן" (שהיא נתבעת פורמאלית בהליכים דנן), וכי "בעת הקמת החברה החדשה... יוענקו לחברה ע"י ד"ר רבקה זוסמן זכויות בלעדיות לפיתוח, ייצור ושיווק של הפטנט הרשום על שמה...". הוסכם כי בחברה החדשה יהיה שיוויון במניות של ארבע הנפשות הפועלות (שני התובעים ושני הנתבעים) באופן שלכל אחד מן הארבעה יהיו 25% מן המניות. לעניין התפקידים ותחומי האחריות נקבע כדלקמן: טייב "יהיה האחראי הבלעדי לשיווק המוצרים בישראל ובעולם כולו. כן יהיה מוטל עליו למצוא אמצעי מימון לחברה החדשה באמצעות משקיעים חיצוניים". לגבי שובל - "תפקידה בחברה יוגדר כיועצת", ואילו שני הנתבעים יחדיו "אחראים באופן בלעדי לפעילות החברה בתחום המחקר, הפיתוח והכנת המוצרים המוגמרים לפני הוצאתם לשיווק מסחרי". בעקבות ההסכם אכן הוקמה חברת "נוגדן", אשר נרשמה אצל רשם החברות ב-18.11.94 בשם "נוגדן מוצרים אימונוכימיים בע"מ" (להלן: "נוגדן" או: "החברה"). בתקנון החברה, בפרק "המטרות שלשמן נוסדה החברה", נרשם: "לייצר תכשיר חדש לאבחון הסרטן, לייצר (את) תכשירים לחיסון נגד סרטן, לייצר תכשירי רוקחות ולשווקן". 5. למרבה הצער לא עלה בידי הצדדים להסכם לפעול במשותף לצורך קידום פיתוחו ושיווקו של הפטנט. בהמשך לכך הודיעו הנתבעים לתובעים במספר הזדמנויות על ביטול ההסכם, ואף עיגנו זאת בכתב. 6. בסופו של דבר, במקום לפתח פטנטים רפואיים ולשווקם עסקו הצדדים בהליכים משפטיים מרובים מאד, שמקצתם יצוינו בפרק הבא ובאחרים אנו עוסקים עתה. ב. הליכים משפטיים קודמים 7. בעקבות התנהלות הנתבעים, אשר כללה ביטול ההסכם, הגישו התובעים לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה בדרך של המרצת פתיחה (ה"פ 167/97) אשר בגדרה עתרו לפסק דין הצהרתי, לפיו ביטול ההסכם נעשה ע"י הנתבעים שלא כדין. הם גם ביקשו היתר לפיצול סעדים, אשר יאפשר להם לתבוע בעתיד סעדים נוספים. בית המשפט המחוזי קיבל את התובענה, תוך חיוב הנתבעים דנן בהוצאות. בסיום פסק הדין (שניתן ב-2.6.97) נאמר: "סוף דבר, המשיבים (הנתבעים דנן - ר.י.) לא קיימו את התחייבויותיהם עפ"י ההסכם בדרך המקובלת ובתום לב וביטלוהו שלא כדין, מבלי ליתן למבקש (טייב - ר.י.) - שהשקיע עם המבקשת (שובל - ר.י.) זמן וכספים - את מלוא ההזדמנויות לעמוד בהתחייבותו ולהביא לידי מימוש את הקשרים שיצר בחו"ל ובארץ להשגת אמצעי מימון להשקעה. אשר על כן, ההסכם מ-15.2.94 בוטל שלא כדין וניתן בזה צו המצהיר על תקפו, תוך מתן רשות למבקשים (התובעים דנן - ר.י.) בשמם ובשם החברה המשיבה 3 (נוגדן - ר.י.), להגשת תביעה כספית נפרדת בגין נזקים שנגרמו להם, אם בכלל, עקב הודעת הביטול". 8. הנתבעים לא אמרו נואש, וערערו על פסק הדין הנ"ל לבית המשפט העליון (ע"א 5349/97), אלא שערעורם נדחה, תוך חיובם בהוצאות (פסק דין מ-29.5.00). 9. לצד ההליכים שצוינו לעיל התקיימו הליכים נוספים בבית המשפט המחוזי בירושלים. כך, ב-12.11.98 (במסגרת בש"א 2514/98) ניתן ע"י כב' השופטת ר' אור צו מניעה האוסר על הנתבעים דנן, בין היתר, "לעשות כל שימוש, לבצע כל פעולה, להפיק כל הנאה, או לחתום על כל מסמך ביחס להמצאה או לפיתוח שלה, ואף לא לייצר, לשווק או להפיץ כל מוצר או תוצר, או זכויות לגביהם - המבוססים על האמצאה או על פיתוחים שלה - שלא באמצעות חברת נוגדן או המבקש (טייב - ר.י.)". עם זאת, בהמשך נדחתה בקשה של התובעים מכח פקודת בזיון בית המשפט, תוך שנקבע כי הנתבעים דנן לא הפרו את צו המניעה הנ"ל, והתובעים חוייבו לשלם הוצאות לנתבעים (החלטת כב' השופט י' שפירא מ-20.12.04 בבש"א 5069/04) . 10. לעניין ההליכים הקודמים יש לציין כי בהמשך לדברים שנרשמו מפי ב"כ הנתבעים (בפרוטוקול, ע' 113, ש' 11-9), נרשמה הסכמה מפי באי כח הצדדים לפיה "כלפי שני הצדדים יחול... מעשה בית דין מכח כל ההליכים הקודמים" (שם, ע' 176, ש' 22-21). ג. הסעדים המבוקשים בתביעה ובתביעה שכנגד 11. על רקע המהלכים, ההליכים והאווירה שתוארו לעיל בא לעולם התיק דנן, אשר ראשיתו בתביעה והמשכו בכך שנסתפחה לתביעה גם תביעה שכנגד. 12. אין טעם לסקור את מכלול השתלשלות העניינים בתיק דנן. אסתפק בכך שאציין כי הליכים מרובים התקיימו לפני הרשם של בית משפט זה ולפני שופט שאליו הועבר הטיפול בה במהלך שנת 2006, וכי התקיימו גם הליכים בקשר לסעדים זמניים ועוד ועוד. ההליכים התאפיינו בין היתר בחילופי גברי בייצוג התובעים, אשר מנעו שוב ושוב אפשרות להתקדם בהליכים כדבעי. מה שממחיש את השתלשלות ההליכים הקשה הוא שהתיק הועבר לטיפולי לקראת שלהי שנת 2008, וכי באותו שלב עדיין היינו רחוקים מכך שיימצאו בו אפילו כתבי הטענות הסופיים, הגודרים את המחלוקות בין הצדדים לקראת הבאת ראיות והכרעה. 13. בסופו של דבר הוגשו כתבי טענות כנ"ל בסעיף 1, ויש לציין כי מאותו שלב עד גמירא יוצגו התובעים על ידי אותו משרד עורכי דין, באופן נאות וראוי, ודברים דומים יש לומר גם על ייצוג הנתבעים. מצב דברים זה איפשר התנהלות והתקדמות חרף הקשיים הלא מבוטלים שהם אינהרנטיים לתיק דנן ולדומיו. 14. בכתב התביעה המתוקן הנ"ל, שסכומו הועמד לצרכי אגרה על 4,000,000 ש"ח, ושבכותרתו נרשם כי "מהות התביעה: הסרת קיפוח, צו עשה, הצהרתית, כספית, מתן חשבונות", עותרים התובעים (גם בגדר "תביעה נגזרת") בסופו של דבר לסעדים כנ"ל וגם להיתר לפיצול סעדים "על מנת שיוכלו לתבוע בעתיד את נזקיהם..." (סעיף 189(ב) של כתב התביעה המתוקן הנ"ל). 15. בכתב ההגנה המתוקן מתייחסים הנתבעים באריכות לטענות שבכתב התביעה המתוקן. ככלל, הם תולים את קולר הנזקים ואי הצלחתה של הפעילות המשותפת, שאמורה הייתה להתבצע בעקבות ההסכם, בכך שהתובעים נכשלו כשלון חרוץ במילוי תפקידם כמשווקים וכמגייסי מימון. 16. בתביעה שכנגד עותרים הנתבעים (כתובעים שכנגד) לפסק דין הצהרתי לפיו ביטול ההסכם על ידיהם היה כדין (בשל הפרה יסודית של ההסכם מצד התובעים, או בשל כך שלא נקבע מועד לסיומו ושדי בהודעה החד צדדית שמסרו הנתבעים כדי להביא לכך). כפועל יוצא מכך הם מבקשים לחייב את התובעים (כנתבעים שכנגד) להשיב מניותיהם לנוגדן או להעבירן ללא תמורה לנתבעים. הם עותרים גם לסעד כספי בדמות פיצויים בסך 1,000,000 ש"ח בגין אבדן הזדמנויות עסקיות, לשון הרע ופגיעה בפרטיות, וכן לסעדים שעניינם צווי מניעה ועשה בקשר להפצתה של עמדת התובעים נגד הנתבעים. ד. ההליכים שבעקבות כתבי הטענות 17. בקדם המשפט הראשון שהתקיים לפניי (ב-29.3.09) שררה אופטימיות (ושמא נאיביות) שאולי ניתן בכל זאת להגיע לפשרה, ואף דובר בהצעת פשרה קונקרטית וספציפית. דא עקא שהמאמצים בקשר לכך העלו חרס, ולא היה מנוס מלהמשיך לדון בעניינים הקשורים בהליכים מקדמיים ובסדר שמיעת הראיות. 18. לאחר טיעונים נרחבים נקבע בהחלטה מ-20.10.09 כי נשלמו ההליכים המקדמיים. לגבי כל מה שקשור בראיות נקבע באותה החלטה (שבעת הינתנה הוגש רק תצהיר עדות ראשית של טייב ונמסרה רשימה ארוכה של עדים שבכוונת התובעים להעיד ללא אפשרות להגשה מוקדמת של תצהירים) כדלקמן: "לעניין סדר שמיעת הראיות שקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את הגישות בפסיקה במגמה למצוא את המסלול המתאים לנתונים המיוחדים של המקרה דנן. נתונים אלה כוללים, בין היתר, ריבוי עדים, טענות בדבר חוסר ידיעה לגבי תוכן צפוי של עדויות שונות וגם קיומה של תביעה שכנגד לצד התביעה. לאחר כל אלה אני קובע כי מהלך הדברים יהיה כדלקמן: א. ככל שבכוונת הנתבעים להגיש תצהיר או תצהירי עדות ראשית של מי מהם עצמם, עליהם להגיש זאת עד 20.12.09. ב. בהמשך למה שצוין בסעיף 8 לתשובת התובעים ולאחר שמצד התובעים יבוא שיקול דעת נוסף יודיעו התובעים עד 1.2.10 אלו מן העדים הממוספרים 4-2 וכן 17-8 מתוך רשימת העדים שהגישו ב-30.8.09 הם מעוניינים להעיד ללא תצהירים, ולגבי כל עד כזה תימסר עד אז תמצית מפורטת של עדותו. ג. מהלך הדברים לאחר מכן יהיה שבתחילה יישמעו וייחקרו כל העדים שהתובעים יעמדו על העדתם, ולאחר מכן, ישלימו הנתבעים הגשת תצהירי עדות ראשית של יתר עדיהם (ובכלל זה עדים 7-5 מן הרשימה הנ"ל), ולגבי עדים ללא תצהירים יגישו תמציות מפורטות, ובהמשך לכך יישמעו וייחקרו עדי הנתבעים. ד. בשלב זה נקבע קדם משפט מסכם ליום 9.2.10 בשעה 11:00. במסגרת אותו קדם משפט ייבחן כל החומר שיצטבר בתיק, ייקבעו עניינים הקשורים בסדרי החקירות ובמשכן וכן מועדי דיונים". 19. בסופו של דבר נשמעו הראיות בתיק במתווה השמיעה הרצופה הנוהג בבית המשפט המחוזי בירושלים, תוך וריאציות מסוימות שנבעו מן העניינים שצוינו לעיל וגם מאילוצים שונים, ובכללם שמקצת העדים היו אמורים להגיע מחו"ל. בתשעה דיוני הוכחות (שהתקיימו ב-9.5.10, 10.5.10, 20.5.10, 27.5.10, 17.6.10, 15.7.10, 3.10.10, 7.10.10 ו-14.10.10) נחקרו שלושה בעלי דין ועד נוסף על תצהירים שהגישו, והעידו ששה עדים נוספים ללא תצהירים. לאחר שמיעתם של כל אלה הוגשה הודעה לפיה התובעים מוותרים על עד נוסף שהיה בכוונתם להעיד, והוא הדין בנתבעים, וכי בכך מסתיים שלב ההוכחות במשפט (ראו הודעה משותפת שהוגשה ב-20.10.10). 20. העדים שהעידו היו אלה: מטעם התובעים - טייב עצמו (שהגיש תצהיר ונחקר עליו), מאיר יעקובסון (בעלים ומנהל של חברה העוסקת בשיווק ובהפצה של תרופות), ד"ר מאיר נועם (רשם הפטנטים דהיום, אשר שימש בעבר עורך פטנטים מטעם ד"ר זוסמן), עו"ד יאיר גרין (שמשרדו מייצג כיום את הנתבעים, ושהיה קשור למהלכים שאחרי ההתקשרות שביסוד ההליכים דנן), גב' ג'וני קטלנו-שרמן (ד"ר לביולוגיה, שנפגשה עם טייב ועם פרופ' זוסמן בקשר לפרויקט הנדון), יעקב לפיד (חוקר פרטי שנשכר ע"י טייב לבצע חקירות בקשר לעניינים הנדונים) ועם ויוסף טרנר (אשר היה קשור לנתבעים בעניינים הקשורים לאלה הנדונים). מטעם הנתבעים - שני הנתבעים (שהגישו תצהיר משותף, ושניהם נחקרו עליו) וד"ר הרצל בן חור (רופא גניקולוג שהיה קשור למחקר הנדון, אשר גם יושם לצורך ריפוי אשתו. הוגש תצהיר שלו, והוא נחקר עליו). 21. בדיון שהתקיים ב-1.12.10 הושלם מה שקשור בסיכומי הצדדים בתיק המיוחד דנן, תוך שילוב של טיעונים בעל פה לצד חומר כתוב. בכך הוכשרה הקרקע להכרעה במה שעל הפרק. 22. לאחר עיון בחומר שבתיק הלא שגרתי שבו עסקינן סברתי כי גם בשלב הנוכחי רצוי להביא את הצדדים לפשרה, העשויה להיות טובה להם יותר מכל פסק דין שיינתן. בהחלטה מ-25.1.11 נקבע דיון ל-2.2.11, ובעקבותיו הוגשו הודעות מטעם הצדדים, וניתנה גם החלטה נוספת (ב-15.2.11), שבמסגרתה ניתן פרק זמן נוסף לצורך הסכמות. לאחר כל אלה ומשחלף גם אותו פרק זמן נוסף, מתברר שאין מנוס ממתן פסק דין. יהי כן. ה. תוצאה סופית בקליפת אגוז 23. לאחר שקילת המכלול, ביחס לתביעה ולתביעה שכנגד, אני מגיע לתוצאה הסופית הבאה: א. יש לקבוע כי החל משלב מסוים, ובוודאי שמכאן ואילך, אין לראות את הצדדים כקשורים זה בזה בהסכם מחייב. ב. מהקביעה דלעיל נגזר בין היתר, כי אין עוד תוקף להסכמה (הנ"ל בסעיף 4) לפיה הזכויות הבלעדיות לפיתוחו, לייצורו ולשיווקו של הפטנט מועברות לחברה, וכי החברה, שזכויות אלה הן כל מה שיש לה, הופכת להיות ריקה מתוכן. כפועל יוצא מכך ובכלל, גם אין מקום ליתן הוראות כלשהן בדבר מניות החברה, או לגבי כל הקשור בפעילותה. המשמעות היא שכל הזכויות בפטנט הן של ד"ר זוסמן בלבד, וככל שהדבר נחוץ היא גם רשאית לפעול כדי שרישום כל הזכויות בו במדינות שונות יהיה על שמה, ללא כל סייג ולפעול להסרת כל סייג, ככל שקיים סייג כזה. ג. אין מקום לצווי עשה כלשהם. כך הוא לעניין "מתן חשבונות שבתביעה העיקרית על כל הקשור בכך. כך הוא גם לעניין צווי העשה שנתבקשו בתביעה שכנגד, שעניינם בחיוב הנתבעים שכנגד לבצע פעולות אקטיביות בקשר לעמדות שהביעו בעבר ביחס לתובעים שכנגד. ד. ניתן צו מניעה קבוע בהתאם למבוקש בסעיף 225.5.1 לכתב התביעה שכנגד "האוסר על הנתבעים שכנגד לשלוח מכתבים כלשהם לצד שלישי כלשהו בגין 'הפרת הפטנט' ו/או בגין 'שיתוף פעולה' כביכול בין הצד השלישי לבין התובעים שכנגד. ה. אין מקום לחיוב כספי של צד זה או אחר כלפי רעהו. ו. אין ליתן היתר נוסף לפיצול סעדים. 24. אסביר להלן מה עומד ביסוד התוצאה דלעיל. ו. הבסיס והביסוס לתוצאה 25. אקדים ואציין כי לתוצאה הסופית המורכבת דלעיל איני מגיע מכוחה של עדות פלונית או אלמונית. בקשר לעדויות של בעלי הדין הישירים יש לומר כי כולן לקו במגמתיות, והיו מכוונות יתר על המידה לתוצאה שהייתה רצויה לנותני העדויות, גם אם לא כללו שקרים מפורשים. בקשר לעדויות האחרות - המדובר בעדויות אמינות של אנשים שלרובם אין עניין ספציפי בתוצאות המשפט, ושמכל מקום הותירו רושם כי העידו עדויות אמת בכל הקשור לשלבים השונים שבהם היו בתמונת העניינים הנדונים כאן. התוצאה הנ"ל גם אינה נגזרת מפרט זה או אחר, אלא מן ההשקפה המשפטית על התמונה בכללותה ועל מרכיביה. אני סבור כי בהמשך לכך יש מקום להגיע לתוצאה כוללת כנ"ל, אשר תביא לניתוק מוחלט בין הצדדים, מבלי שיישארו זנבות וגבנונים, ותוך שכל אחד מן המעורבים יוכל להמשיך את חייו ואת פועלו כרצונו ובאורח חופשי, ללא תלות ביריביו ומבלי כל זיקה אליהם. 26. בהמשך למה שנאמר עד כה יצוינו עתה עניינים עובדתיים ומשפטיים ספציפיים, המהווים בסיס לתוצאה הנ"ל. 27. בית המשפט העליון התבטא לגבי ההתקשרות בין הצדדים דנן, כי "ספק רב הוא, בנסיבות העניין, אם חרגה התחייבותו של המשיב (טייב - ר.י.), לפי ההסכם, מגדר מחויבות להשקיע את מירב המאמצים בניסיון לגייס משקיעים לצורך מימוש התכנית העסקית - להבדיל מהתחייבות להביא לסיום מוצלח של הנסיון. היתה זו התחייבות למאמץ, כך נראה על פי נסיבות העניין, ולא התחייבות לתוצאות" (סעיף 7 לפסק הדין בע"א 5349/97, הנ"ל בסעיף 8 של פסק דין זה). בהמשך לדברים הללו ובכלל, אני סבור כי יש להשקיף על מכלול ההתקשרות המיוחדת שבה עסקינן כעל כזו שבמהותה היא מחייבת המשך קשר בין הצדדים ומחויבות הדדית רק כל אימת שיש בכך טעם וערך לצורך קידום המיזם המשותף, וכי כאשר אין לכך סיכוי - הרי שאין לאכוף ולכפות המשך ההליכה המשותפת. כל ההתקשרות דנן הייתה מלכתחילה בנויה על תקוות שמאמצים משותפים (איש איש בתחומו) יניבו תוצאות רצויות. משהתברר כבר קודם לכן ועתה ברור עוד יותר (בעקבות ההליכים המשפטיים הנוספים) כי אין כל תוחלת להמשך ההתקשרות, ואין הצדקה (כלפי צד זה או אחר) להורות בחוזקה על המשכה, יש ליתן הוראות שיובילו דווקא לניתוק מוחלט. 28. בהליכים המשפטיים שעמדו ביסוד ה"פ 167/97 ובעקבותיה בע"א 5349/97 (הנ"ל בסעיפים 8-7 של פסק דין זה) נקבע כי עד שלב מסוים לא היה מקום לביטול חד צדדי של ההסכם מטעם הנתבעים. בהמשך לכך נקבע כי יש לאפשר להתקשרות להימשך, באופן שיאפשר לטייב "את מלוא ההזדמנות לעמוד בהתחייבותו ולהביא לידי מימוש את הקשרים שיצר בחו"ל ובארץ להשגת אמצעי מימון להשקעה" (סוף סעיף 6 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). בית המשפט העליון ציין בפסק דינו את שקבע בית המשפט המחוזי, ותמך בדרך שבה הלך האחרון. בקשר לכך נאמרו בפסק דינו של בית המשפט העליון הדברים הבאים: "בהתחשב במכלול הנסיבות האלה, קבע בית המשפט המחוזי, על דרך האומדן, כי פרק הזמן הסביר לביצוע התחייבויות המשיב נמשך על פני שנה ומחצה, החל ממועד הקמת החברה - מועד החופף את מועד גיבושה של התכנית העסקית השניה - שהכילה תנאי לפיו יסייעו המערערים למשיב במילוי חלקו על פי ההסכם. במסקנה זו לא מצאנו עילה להתערב. פרק הזמן שקבע בית המשפט המחוזי הינו סביר ביותר בנסיבות העניין ובפרט בהתחשב בעובדה שאין לזקוף לחובת המשיב את התקופה שקדמה למועד גיבוש התכנית העסקית השניה. מאחר שמועד זה הוא הקובע, לא היה די בתקופה שנקצבה על-ידי המערערים במכתב ההתראה, וצדק בית המשפט המחוזי משקבע תקופה ארוכה יותר כזמן סביר למילוי התחייבויות המשיב, זמן שנשלל ממנו על-ידי הודעת הביטול". 29. לגבי פרק הזמן הנוסף הנ"ל וגם לגבי התקופה שאחריו התעוררו מחלוקות בכל הקשור להשתלשלות העניינים ולמשמעויות שיש לייחס לכך (ראו למשל מה שצוין בסעיף 9 של פסק דין זה). יהא אשר יהא, לאחר שבהליך דנן הובאו ראיות בהיקף נרחב מתקבלת תמונה ברורה לגבי מערכת היחסים העכורה בין הצדדים ואופן התנהלותם של המעורבים השונים. מבלי שיש צורך להתייחס ספציפית לפרט זה או אחר ניתן לקבוע בבירור את הממצאים העובדתיים הבאים: קיים חוסר אמון קיצוני בין הצדדים, שאינו מאפשר שיתוף פעולה כלשהו. כפועל יוצא מכך ובכלל הרשה לעצמו כל צד עוד מימים ימימה שלא לפעול מתוך מחויבות כלפי הצד שכנגד וכלפי החברה. מצד התובעים המדובר בהתבטאויות חריפות כלפי הנתבעים בתפוצה רחבה ובכך שטייב לא פעל כדבעי לגיוס כספים באופן שיוכל לאפשר פיתוחו ושיווקו של הפטנט, גם כשמביאים בחשבון את הקשיים שנתקל בהם בקשר לכך, ומבלי שיש לזקוף כל זאת לחובת זוסמן. לגבי התקופה שמשנת 2000 ואילך הוא עצמו מאשר כי לא פעל לכך, ולגבי התקופה שקדמה למועד זה - הדבר עולה ממכלול חומר הראיות. מצד הנתבעים הכוונה בעיקר לאלה: ראשית - שמשלב מסוים הם לא שיתפו את התובעים בפרטי המחקר (גם בעניינים שהיה צפוי שישתפו, חרף העובדה שהתובעים אינם מדענים, וזאת, בין היתר, בשלבים שבהם פיתחו את המחקר גם באמצעות כספים שטייב הוציא מכיסו שלו). שנית - שהם הרשו לעצמם לנסות לרקום תוכניות פרטיות (עם שותפים אחרים) מתוך תחרות עם החברה. בהקשר לכך הכוונה בעיקר לקשרים עם פרופ' וול ועם יוסי טרנר ולמה שקשור לתוכנית העסקית שביסוד מה שכונה "Z.V.T." (זוסמן, וול, טרנר). נמצא, שמהלכים פסולים כאלה היו מצד הנתבעים, גם אם לא יובא בחשבון במסגרת זו הנסיון של זוסמן לרשום בארה"ב פטנט נוסף על שמה, אשר נדחה ע"י רשם הפטנטים האמריקאי מן הטעם שאין בו חידוש לעומת הראשון (הטעם לגישה כנ"ל כלפי מהלך זה נעוץ בעדותו של ד"ר נועם, אשר סבר כי הפטנט הנוסף הוא בעל מעמד עצמאי לעומת הפטנט שבו עסקינן. ראו, למשל, פרוטוקול, ע' 15, ש' 12-9). 30. מן המכלול עולה, כי אין עוד תוחלת בהתקשרות. שני הצדדים לא קיימו ההסכם כמצופה מצדדים בהסכם ומבעלי מניות בחברה, ונוכח התנהלותם לאורך השנים אין לצפות שיגשימו יחדיו את תכלית ההתקשרות. לנוכח מכלול מה שצוין לעיל אני סבור שיש להגיע לתוצאה הנ"ל בסעיף 23, שעיקרה בהבאה לניתוק מוחלט בין הצדדים. 31. על יסוד מה שנקבע לעיל איני סבור שיש חשיבות לקביעת מועד מדויק שממנו ואילך יש להשקיף על ניתוק בפועל ועל העדר מחוייבויות הדדיות. בהמשך לכך ובכלל, אני סבור שאין עוד מקום לפשפש בנבכי העבר (באמצעות צווים לחשבונות, הכוללים המצאת מסמכים שונים). מעבר לכל שכבר נאמר אוסיף, כי מה שהיה נחוץ אותר והוצג במסגרת ההליכים הרבים שעד כה. אציין עוד, כי לגבי המשמעויות הכספיות שיש לייחס להתנהלות כל המעורבים הרי שלא ניתן להגיע לתוצאות מוניטריות מדויקות, אך ניתן לומר כי ניתן לראות קיזוז מסוים בין מה שאפשר שהיה ראוי לחייב בו את התובעים (בעיקר בגין לשון הרע) לבין מה שאפשר שהיה הולם להשית על הנתבעים. 32. במה שנאמר עד כה מצוי הבסיס להשקפה על המכלול ולתוצאות הנגזרות ממנה. בין היתר נגזר מכך שלצד ההימנעות ממתן סעדים שונים ששני הצדדים עתרו להם נותר מקום ליתן את הסעד העולה בקנה אחד עם אותו קו והוא צו מניעה שתכליתו למנוע המשך מהלכים פסולים בעקבות העניינים שביסוד ההליכים דנן (כנ"ל, בסעיף 23(ד) של פסק דין זה). 33. לנוכח כל האמור ברי כי אין מקום ליתן בשלב הנוכחי היתר לפיצול סעדים. היתר כזה ניתן לתובעים במסגרת פסק הדין בה"פ 167/97 (כנ"ל בסעיף 7 של פסק דין זה). מכח היתר זה אכן עלה כל שעלה במסגרת התביעה דנן, ובעקבותיה גם במה שהשתלשל מן התביעה שכנגד. לנוכח כל שהתברר ושנקבע ובכלל, אין כל מקום ליתן היתר לפיצול סעדים, שיפתח פתח להליכים נוספים. התמונה בכללותה מלמדת כי מוטב היה שגם ההליכים שבתיק דנן לא היו באים לעולם, ובוודאי שאין לאפשר עוד הליכים. 34. על רקע כל שנאמר אין צורך לקבוע את המקום הגאומטרי המדויק של שובל בקשר לעניינים שנדונו כאן, שכן יהיו מעמדה והתנהגויותיה (במעשים או במחדלים) אשר יהיו, לא יהיה בכך להביא לתוצאה סופית שונה. ז. הערות בטרם חיתום 35. לפני נעילת פסק הדין, שבא בעקבות הליכים ממושכים, אני מוצא לנכון להעיר את ההערות שתובאנה להלן. 36. בראש ובראשונה יש להצר על הצורך בהליכים דנן, אשר נראה כי מוטב היה לכל המעורבים לחסוך אותם לעצמם. מחשבות ברוח זו עלו ואף הובעו בשלבים שונים של ההליכים. כך ניתן היה להסיק למשל מהחלטת כב' השופטת כנפי-שטייניץ בבש"א 3185/05, אשר ניתנה כבר ב-8.12.05 שבמסגרתה נדחתה מכל וכל בקשת טייב ושובל ל"רשימה ארוכה של סעדים" (סעיף 3 לאותה החלטה), תוך חיובם בהוצאות בסכום משמעותי. כך עולה גם מהחלטתי מ-22.11.09 בבש"א 9775/09, שגם במסגרתה נדחתה בקשה של טייב ושובל. ניתן היה להגיע לתובנות כאלה במהלך יתר ההליכים, ובכלל זה בדיון שהתקיים ב-2.2.11 ובהחלטה מ-15.2.11 (הנ"ל בסעיף 22 של פסק דין זה). משמתברר עתה שתוצאת פסק הדין היא כפי שנקבע לעיל, צר עוד יותר על כל מהלך מיותר. 37. באחד מפסקי הדין הידועים (דנ"א 2568/97 כנען נ' ממשלת ארצות הברית, פ"ד נז(2) 632, 693 (2002)) אומר כב' הנשיא ברק את הדברים הבאים: "ידועה האמרה כי מקרים קשים מביאים לדין רע. כשלעצמי סבור אני כי האמרה צריכה להיות כי דין רע מביא למקרים הקשים. תפקידנו כשופטים הינו לגרום לכך, כי במסגרת האפשרויות החוקיות העומדות לרשותנו, מקרה קשה יביא לדין טוב ... נקודת המוצא שלי - כמו גם נקודת הסיום שלי - הייתה השאיפה לפתרון צודק... אני סבור כי הצדק דורש... כך גם הדין. המקרה הקשה הופך למקרה קל". בפסק דין פחות ידוע (ע"פ 523/72 עזראן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(1)128, 131 (1973) אמר כב' הנשיא לנדוי: "שמח אני לומר שכרגיל כן גם הפעם התוצאה הסבירה היא התוצאה הנכונה על פי הדין". אפנה גם לתלמוד הבבלי (מסכת בבא בתרא, דף קלג, עמוד ב), שם מוצאים אנו את הביטוי "דייני דחצצתא". ביטוי זה נתפרש ע"י הרשב"ם שם, ככזה שנאמר מתוך נימה בקורתית, שאותם דיינים היו "דייני פשרה שאין בקיאין בדין וחוצצין מחצה לזה מחצה לזה...". עם זאת, עצם קיומם של דיינים כאלה, שמתוך אי ידיעת הדין מגיעים לתוצאות כאלה, איננו צריך להרתיע מפני הגעה לתוצאות שעל פניהן מצויות בתווך, בין נקודות המוצא המרוחקות של כל אחד מן הצדדים, תוצאות שאינן בחינת "שחור" או "לבן" דווקא. הפגם בדרכם של אותם דיינים היה בכך שמתוך אי ידיעת הדין הגיעו לאותן תוצאות שאליהן הגיעו, ולכן נמתחה עליהם בקורת. ואולם, פעמים הרבה דווקא הדין ונסיבות המקרה, יחד עם השיקולים שיש להביא בחשבון, הם הם שמביאים לתוצאה כזו, לאחר איזון של השיקולים והגורמים המתמודדים ביניהם על הבכורה. במקרים כאלה לא רק שאין פסול בכך שהסכסוך מסתיים ב"תוצאת ביניים", אלא שתוצאה כזו היא דווקא התוצאה הראוייה (ראו, למשל: אנצ' תלמודית, כרך כד, ע' א-מו). דומני שזהו המצב במקרה דנן. אכן, לנוכח התוצאה שלפנינו, ברור כי אין המדובר כלל בתוצאה סופית שהיא באמצע, אף שאין זוכה מובהק ומפסיד ברור. עם זאת, ראיתי לנכון להדגיש כי התוצאה אינה על דרך החצצתא, אלא שמכלול החומר והשיקולים במקרה דנן הם שהובילו אליה. בסופו של יום גם ללא ההכללה שבדברי כב' הנשיא לנדוי שהובאו לעיל, תחושתי היא כי במקרה דנן התוצאה שהתקבלה היא גם התוצאה הסבירה וגם זו העולה מיישום הדין על מכלול נתוניו. ח. סוף דבר 38. התוצאה הסופית היא כאמור לעיל, בסעיף 23 של פסק דין זה. 39. במכלול נתוני המקרה דנן, ובהתחשב גם בתוצאה הסופית ובכל שהוביל אליה, אין צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. בסוגיית ההוצאות יש להתייחס לעניין דמי בטלה בקשר לעדותו של עו"ד גרין, אשר הסכים כי הם ייפסקו בפסק הדין, והצהיר כי בכוונתו לתורמם (פרוטוקול, ע' 28). במכלול הנסיבות יועמד החיוב בקשר לכך על סכום כולל של 700 ש"ח, והוא יתחלק לשני חלקים שווים בין התובעים לבין הנתבעים. במכלול הנסיבות ייתכן כי ויתור על דמי בטלה אלה יהיה בגדר תרומה נעלה מכל. חוזהביטול חוזהפטנטים