קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול זיכוי עקב אי התייצבות פרקליט: 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא (כב' השופטת י. שטרית) מיום 26.10.12 ולפיו, זוכה המשיב נוכח אי התייצבות פרקליט מטעם המדינה, עקב שביתת הפרקליטים. 2. המשיב הואשם מלכתחילה בכתב אישום אשר ייחס לו עבירות של פגיעה בפרטיות - עבירות לפי סעיפים 2 ו- 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981. 3. בהתאם לעובדות כתב האישום, בין החודשים מרץ-יוני 2008 צילם המשיב באמצעות הטלפון הסלולארי מגעים מיניים אינטימיים שקוימו בינו ובין המתלוננת ללא ידיעתה והסכמתה. המשיב הפיץ את הסרטון לחברו ולאחרים באמצעות שיגור לטלפונים הסלולאריים, שלהם. 4. על פסק דין זה מלינה עתה ב"כ המדינה. לטענתה, בתאריך 23.2.10 התקיים דיון הקראה במהלכו הודה המשיב חלקית בעובדות כתב האישום, למעט הצגת והעברת הסרטונים. המשיב אף הודה כי הצילומים בוצעו בלא ידיעת המתלוננת. שגה בימ"ש קמא כך לטענת המערערת, בהעדיפו, באופן מובהק, את נסיבותיו האישיות של המשיב על פני האינטרס הציבורי, שעה שביטל כתב אישום חמור וזאת מיד עם ביטול ישיבת ההוכחות הראשונה. טעה בימ"ש קמא משיצר מצב לפיו אדם שמואשם ומודה בפגיעה חמורה בצנעתה ובפרטיותה של קרבן העבירה, יצא פטור בלא כלום, זאת רק משום שפרקליטי המדינה מימשו את זכותם החוקית לשבות. המערערת טוענת כי אל מול זכויות המשיב, שומה היה על בימ"ש קמא לשקול גם את זכויותיה של המתלוננת, קרבן העבירה, שהמשיב פגע בפרטיותה. אין המדובר במשיב אשר צעדיו הוגבלו ולכן ביטול מועדי ההוכחות לא גרמו למתלונן "עינוי דין" כזה אשר היה בו כדי להצדיק את זיכויו. 5. ב"כ המשיב לעומת זאת טוען, כי התמשכות ההליכים גרמה למשיב עינוי ועיוות דין, כי מלכתחילה הייתה, לטענתו, התלבטות בפרקליטות מחוז צפון, האם להגיש כלל כתב אישום, וכי הדיון להוכחות נקבע 10 חודשים לאחר מועד ההקראה, ללא שהסנגור או המשיב, ביקשו דחייה כלשהי בדיונים. עוד טוען הסנגור המלומד, כי לא מדובר בעבירה חמורה אשר האינטרס הציבורי בעניינה מצדיק המשך הבירור בתיק לגופו. מוסיף וטוען הסנגור, כי המשיב פתח כלשונו "דף חדש" בחייו, עבר להתגורר בבאר-שבע, שכר שם דירה ואף החל בעבודה חדשה, ולעניין זה הוצגו בפנינו מסמכים. 6. בעניין דומה אם לא כמעט זהה, לעניין שבפנינו נתנו דעתנו היום במסגרת ע"פ 14032-01-11 מדינת ישראל נ' בצר ודברים שאמרנו שם, כוחם יפה גם לעניין שבפנינו. עיקרו של דבר, סבורים אנו, כי האיזון הראוי, גם בנדון שבפנינו מחייב היה דחיית מועד הדיון בעניינו של המשיב ולא זיכויו. לצד האינטרס הפרטי של המשיב, קיים גם האינטרס הציבורי שבבירור עבירות המיוחסות לנאשמים והרשעתו, אם תוכח, כמו גם הטלת עונשים במקרה הצורך. לצד האינטרס הציבורי, קיים גם האינטרס של המתלוננת בתיק שבפנינו, אשר המשיב, פגע בה, כך לפחות על פי כתב האישום והודאתו החלקית, פגיעה קשה עת צילם אותה שלא בידיעתה תוך כדי מגעים אינטימיים בינו לבינה והוסיף חטא על פשע והפיץ תמונות אלו, לחבריו. סבורנו, בניגוד לעמדת בית המשפט קמא, כי מדובר בעבירה חמורה ומכוערת שפגיעתה במתלוננת קשה וזכותה היא שעניינה יבורר וימוצה עד תום. 7. על שום כל האמור, אנו קובעים כי דין הערעור להתקבל, ואנו מורים אפוא על ביטול זיכויו של המשיב, ועל החזרת התיק לשמיעה בפני בית המשפט קמא. אי התייצבות לדיוןפרקליטים