קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול כתב אישום אי קיום חובת היידוע: בפני בקשה להורות על ביטול כתב האישום כנגד הנאשם בשל אי קיום חובת היידוע, לפי סעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"). כתב האישום 1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום ביום 18.5.09, המייחס לו עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). לפי הנטען בכתב האישום ביום 19.10.08, סמוך לשעה 00:30, החזיק הנאשם סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקו למטרה כשרה. בסעיף 186 (א) לחוק העונשין נקבע, כי המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו - מאסר חמש שנים. לנוכח תקופת המאסר מסוווגת העבירה כעבירה מסוג "פשע". טענה מקדמית מטעם הנאשם 2. ביום 31.5.11, במועד הקראת כתב האישום, בטרם הנאשם השיב לכתב האישום, בא כוח הנאשם העלה טענה מקדמית לפיה, נשללה מהנאשם זכות היידוע, שכן זה הוגש מבלי שהמאשימה קיימה את חובת היידוע, כפי שמורה סעיף 60א' לחסד"פ. לטענתו, בחקירתו במשטרה הנאשם מסר למאשימה את כתובתו הרלוונטית שהינה- "בית 7 שכונה 61 ברהט", ואילו המאשימה שלחה את המכתב בדבר זכות השימוע לכתובת משובשת "לרחוב שכ 7 0061 ברהט". לאור כל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על ביטול כתב האישום. תשובת המאשימה לטענה המקדמית 3. בדיון בפני טענה המאשימה כי המכתב נשלח לכתובתו הנכונה של הנאשם, בהתבסס על הכתובת שמסר הנאשם בחקירתו במשטרה. לטענת המאשימה המכתב בדבר כוונתה להגיש כתב אישום נשלח ל- "שכונה 7 בית 61 ברהט". עוד טענה כי יש אישור מהדואר על משלוח המכתב לנאשם (פר' מיום 31.5.11 עמ' 2 ש' 17). למרות האמור, בתגובתה שבאה לאחר מכן בכתב, ציינה כי מבדיקה שנערכה מול רשות הדואר עולה כי אישור המסירה לא קיים. מכל מקום טענה המאשימה כי גם אם בית המשפט יקבל את טענות בא כוח הנאשם, הסעד הראוי במקרה דנן יהיה, קיום הליך שימוע בעוד כתב האישום תלוי ועומד כנגד הנאשם, ולא ביטול כתב האישום. המסגרת הנורמטיבית 4. חובת היידוע ובעקבותיה זכות השימוע, מעוגנת היום בסעיף 60א' לחסד"פ שכותרתו: "יידוע על העברת חומר חקירה לתובע בעבירות פשע: (א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך. (ב) בהודעה תצוין כתובתה של רשות התביעה שאליה ניתן לפנות בכתב ולהצגת טיעונים. (ג) נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה. (ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור..." 5. בית המשפט, בפסיקותיו הכיר בזכות השימוע המורחבת כזכות יסוד, העומדת בבסיס זכויותיו של הנאשם בהליך הפלילי. בבג"ץ 554/05 רס"ר שרה אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה ( 8.9.05), התייחס כב' השופט א' לוי לזכות הטיעון כנגזרת מעקרונות המשפט המנהלי: ..."בגדרי השימוע ניתנת לנפגע זכותו לשטוח את טענותיו במלואן, ועל הגורם המחליט להאזין לדברים בנפש חפצה, ומתוך נכונות להשתכנע ככל שבדברים יש ממש. זוהי זכות הטיעון, שהיא מן הזכויות היסודיות במשפטנו" (פסקה 6). בבג"ץ 4175/06 הרב ראובן אלבז נ' היועץ המשפטי לממשלה ( 6.6.06), קבעה כבוד השופטת פרוקצ'ה כי: ..."מימושה של אפשרות זו פירושו מתן הזדמנות לנחקר להציג את מלוא הנתונים שבידיו קודם לקבלת החלטה סופית בדבר הגשת כתב אישום" (פסקה 4). כבוד השופט רבלין מסכם סוגייה זו בבג"ץ 1400/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממלא מקום ראש הממשלה ( 6.3.06) ..."ניתן לומר, שאין לכם החלטה בדבר הגשת כתב אישום כל עוד לא נערך שימוע- שאם לא תאמרו כן, יש בכך משום הקדמת אחרית לראשית" (פסקה 15). 6. לעיתים ישנם מקרים שהרשות התובעת, מסיבות שונות, איננה מיישמת את חובת היידוע וכנגזרת את זכות השימוע, אז ניתן, במקרים מסויים, לרפא את הפגם של אי קיום חובת השימוע בעריכת שימוע בדיעבד, זאת בהסתמך על דוקטרינת הבטלות היחסית, שמקורה במשפט המנהלי ולעיתים נעשה שימוש בה גם בהליכים פליליים. על פי דוקטרינה זו, פגמים הנופלים בהליך מנהלי בו נוקטת רשות מנהלית אינם מביאים בהכרח לתוצאה של פסילתו מדעיקרא. יש לקבוע את מידותיו של הסעד לאופי ההפרה, בהתחשב בנסיבות המקרה, והדבר נתון במידה רבה לשיקול דעתו של בית המשפט. בין השיקולים הרלבנטיים יש להעריך את חומרת ההפרה, מהות הגורם התוקף את ההחלטה המנהלית, אופי הנזק שנגרם לאדם עקב הפגמים שנפלו בהליך והסיכוי לרפא את הפגם ולתקן את המעוות (בג"ץ 9461/00 אגודת המים בעמק הירדן, נ' שר התשתיות הלאומיות ( 12.12.06, פסקה 31). 7. כב' השופט זמיר ניתח את משמעות הפרת זכות הטיעון, על רקע תורת הבטלות היחסית, תוך שנקבע כי התוצאה נקבעת ע"פ נסיבות של כל מקרה ומקרה, בשים לב לאינטרס הציבורי ודרישת הצדק (רע"פ 4398/99 עינת הראל נ' מדינת ישראל ( 10.8.00, עמ' 644 -645). 8. עד היום טרם נקבעה הלכה חד משמעית של בית משפט העליון בנוגע למוחלטותה של זכות השימוע ולנפקות הפרתה, אולם המסקנה העולה מפסקי הדין, שעל בית המשפט לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ע"פ נסיבותיו. קיימות פסיקות שונות של בתי משפט השלום והמחוזיים, שבחלקם ביטלו את כתב האישום ובחלקם תיקנו את הפגם ע"י עריכת שימוע בדיעבד (ראו: תפ"ח (מחוזי ת"א) 1026/09 מדינת ישראל נ' הררי , שם בית המשפט הורה על ביטול כתב האישום). (השוו: ת"פ (מחוזי ב"ש) 8268/06 מדינת ישראל נ' שולמן , שם ביהמ"ש הורה לקיים שימוע בעוד כתב האישום תלוי ועומד). מן הכלל אל הפרט 9. הוראת סעיף 60א' (א) מחייבת את המאשימה לשלוח הודעה "לפי הכתובת הידועה לה", קרי, המאשימה אינה צריכה לשקוד ולאתר את כתובתו הנכונה והעדכנית של הנאשם, אלא די במה שיש בידה. כמו כן, אין חובה על המאשימה לשלוח את ההודעה באמצעות דואר רשום. עם זאת, הוראת 60א' (ג) לחסד"פ קובעת "חזקת מסירה" לפיה, "אם ההודעה נשלחה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה". כלומר מהוראה זו אנו למדים, כי די שהמאשימה תראה כי שלחה את ההודעה לחשוד בדואר רשום כדי למלא אחר חובת היידוע. בנסיבות העניין, לא ניתן לקבוע, באופן מפורש, כי משלוח המכתב לכתובת המשובשת מנעה את קיום זכות השימוע. חרף השיבוש הקל בציון הכתובת, אין להוציא מכלל אפשרות שהמכתב הגיע ליעדו או שהנאשם פשוט לא דרש את הדואר הרשום. אין להוציא מכלל אפשרות שהכתובת על גבי המעטפה נרשמה באופן תקין. כמו כן יש להניח שפקיד דואר סביר שהיה מקבל לידיו דואר שממוען לכתובת "רחוב שכ 7 0061, רהט", בציון שם מלא של הנמען, היה יכול להסיק שהכתובת הנכונה היא "בית 7 שכונה 61 ברהט". [לצורך פריסת "התמונה" המלאה אציין עוד, כי כתובתו של הנאשם לפי המפורט בכתב האישום שונה מהכתובת המפורטת במכתב. בכתב האישום הכתובת היא: "שכונה 7 בית מס' 61 רהט"]. השאלה העיקרית, שיש לבחון היא האם יש בפגם הנטען להביא לביטול כתב האישום, או שניתן לרפא את הפגם על ידי עריכת שימוע בדיעבד. לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה דנן, מסקנתי כי מדובר בפגם שניתן לתיקון. 10. מהמכתב שנשלח אל הנאשם, עולה כי הוא נשלח, לכאורה, לכתובת הנאשם באופן משובש. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי מדובר במקרה בו לא נשלח מכתב שימוע לנאשם בשל רשלנות בוטה של המאשימה או זלזול בזכויותיו של הנאשם. לטעמי, כאשר אני בוחן את התנהלותה של המאשימה עובר להגשת כתב האישום, הרי שקל להיווכח כי זו פעלה בתום לב ומתוך מטרה להקפיד ולמלא את דרישות סעיף 60א' לחוק. אולם בזהירות הנדרשת אציין, כי במידה ובשל השיבוש האמור, המכתב ששלחה המאשימה לא הגיע לכתובתו הרלוונטית של הנאשם, ייתכן ובשל כך הופרה זכותו של הנאשם לזכות שימוע, בטרם הגשת כתב אישום. עם זאת, סבורני כדעת הסוברים שבמקרה כגון זה "הסעד המועדף לפגם זה שנפל בהתנהלות התביעה הינו, כמובן, קיומו של שימוע חילופי, ולא ביטולו של כתב האישום (ע"פ (נצרת) 119706, מדינת ישראל נ' ציפורה אלימלך (24.10.06, פסקה 8). בשים לב לעובדה, כי המאשימה שלחה הודעה לכתובת משובשת, ובשים לב לעובדה כי טרם ניתן מענה בתיק ולאור טיב העבירות המיוחסות לנאשם, אני קובע כי באיזון שבין פגיעה בזכויותיו של הנאשם והאינטרס הציבורי, לא מצאתי שיגרם לנאשם עיוות דין חמור באם וכאשר יערך השימוע בדיעבד. סוף דבר 11. כאמור לעיל, בנסיבות המקרה שבפני, אני קובע שאין מקום להורות על ביטול כתב האישום. אני מורה כי המאשימה תערוך לנאשם שימוע מוקדם. השימוע יערך בנפש חפצה, כאשר העננה בדמות כתב האישום לא תהווה שיקול בין שיקוליה של המאשימה, באם לעמוד על כתב האישום שהוגש. משפט פליליחובת היידועביטול כתב אישום