קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת ביטול כתב אישום בגלל טענות סותרות: בפני בקשה לביטול כתב אישום בשל הגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 (להלן:"החוק"). לטענת המבקש הציגה המשיבה שלוש גרסאות שונות לאירוע שהתרחש ביום 8/1/10 ברחוב דרך נילי בחנות הירקות "זולנו" בבנימינה (להלן: "האירוע") בין מר אברהם ברדה (להלן:המבקש") ובין מר חיים סאסי (להלן:"סאסי") כמפורט להלן: בכתב האישום שהוגש כנגד המבקש נטען כי המבקש הוא זה שתקף את סאסי באגרוף והפילו ארצה. בכתב האישום כנגד סאסי נטען כי הוא תקף את המבקש באגרופים והפילו ארצה בדחיפה ובכתב האישום המתוקן כנגד סאסי נטען כי מדובר באירוע של תגרה. לטענת המבקש מדובר בהעלאת טענות סותרות ע"י המשיבה אשר מהווה פגיעה בטוהר ההליך הפלילי וחותרת תחת אינטרס הציבור בקיום הליך ראוי. עוד טוען המבקש כי התנהגותה של המשיבה מהווה אכיפה בררנית הפוגעת בהליך הוגן כלפי המבקש שעה שטוענת מחד גיסא כי מדובר באירוע תקיפה ומאידך גיסא טוענת בפני מותב אחר כי מדובר באירוע של תגרה וגם מן הטעם הזה יש להורות על ביטול כתב האישום ולחלופין להורות על תיקון כתב האישום לעבירת תגרה על-פי ס' 191 לחוק העונשין התשל"ז-1977. המשיבה טוענת כי מחומר הראיות בתיק עולה מפורשות כי מדובר באירוע בו הנאשם וסאסי תקפו האחד את השני כאשר לשניהם נגרמו חבלות כמפורט בכתבי האישום, וכי כתב האישום כנגד סאסי תוקן לעבירה של תגרה לאחר שהמבקש התייצב לדיון בעניינו של סאסי והשניים הצהירו כי הם שכנים וסולחים זה לזה, וכמו כן תוקן כתב האישום לאחר שסאסי הודה ועל בסיס העובדה כי נמצא כחולה נפש ולכן ההליכים נגדו הופסקו. עוד במעמד הדיון נאמר למבקש כי כתב האישום נגדו יתוקן אף הוא לעבירה של תגרה ואולם ב"כ הנאשם לא הסכים לתיקון כתב האישום וכן בשיחה טלפונית חזר ב"כ הנאשם על עמדתו כי אינו מוכן לתיקון כתב האישום. עוד טוענת המשיבה כי אין מדובר במקרה בו יש להחיל את דוקטרינת ההגנה מן הצדק אשר חלה אך ורק במקרים חריגים במיוחד ובנסיבות כאלה המחייבות ביטול כתב אישום, כאשר ההגנה צומחת מהתנהגות בלתי נסבלת, שערורייתית ומתעמרת של הרשות, ומבטאת את נקיעת הנפש הציבורית מפני אותו קו של התנהגות ואת החשש מפני הפיכתה לנורמה. בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו רק במקרים נדירים ויוצאי דופן וזהו אינו אחד מהמקרים הללו. המבקש השיב לתגובת המשיבה בטענה כי הצעת המשיבה לתיקון כתב האישום הייתה מותנית בהודיית הנאשם בעבירה זו, הצעה שלא נתקבלה היות שהמבקש טוען להגנה עצמית, והמשיבה אף אישרה זאת בתגובתה. דיון דוקטרינת ההגנה מן הצדק עוגנה במסגרת הטענות המקדמיות שבסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 בס"ק 10,(להלן:"החסד"פ) אך היא נבחנת על פי גיבושה בפסיקה של ביהמ"ש העליון, והובאה לידי התוויית עקרונותיה בעיקר בפסק הדין המנחה הידוע כהלכת בורוביץ, שם קבע ביהמ"ש מבחן בעל שלושה שלבים. בע"פ 2144/08 מונדרוביץ' נ' מ"י חזרה כב' השופטת פרוקצ'יה על המבחנים לקיומה של טענה זו: "בענין בורוביץ נקבע מבחן תלת-שלבי לבחינת מהותה ומקומה של טענת "הגנה מן הצדק" בנסיבות מקרה מסוים. בשלב ראשון, יש לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים, ולעמוד על עוצמתם; בשלב השני, יש לבחון האם בקיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגמים, יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. כאן, על בית המשפט לאזן בין האינטרסים השונים, תוך החלתם על הנסיבות הקונקרטיות של הענין. בתוך כך, יש לייחס משקל לחומרת העבירה המיוחסת לנאשם; לעוצמת הראיות; לנסיבות האישיות של הנאשם וקרבן העבירה; למידת הפגיעה ביכולת הנאשם להתגונן; לחומרת הפגיעה בזכויות הנאשם להליך הוגן, והנסיבות שהביאו לגרימתה; למידת האשם הרובץ על הרשות; ולשאלה האם הרשות פעלה בזדון או בתום לב. לכל אחד מהשיקולים האמורים יש לתת את המשקל היחסי בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטי. בשלב השלישי, אם שוכנע בית המשפט כי קיומו של ההליך כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון אם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים שאינם מחייבים תוצאה של ביטול כתב האישום". גם כאשר העניין הספציפי שמובא בפני ביהמ"ש נבחן על פי שלושת השלבים הנ"ל, רוח הפסיקה היא שיש ליישם את ההגנה במסורה ובמקרים נדירים וקיצוניים. דהיינו כאשר מדובר בהתנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם, ומקרים שבהם המצפון ותחושת הצדק נפגעים באופן שהדעת אינה יכולה לסבול. אכן אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא רק להתנהגות כנ"ל, אלא גם לרשלנות הרשות או נסיבות אחרות; אולם יש לבחון הכל בקפידה ובזהירות תוך שקלול אינטרסים ושיקולים מגוונים. בענייננו יש לבחון תחילה האם נפל פגם בהתנהלות המשיבה; ורק אם נקבע כי נפל פגם יש להמשיך ולבחון את העניין על פי שני המבחנים הנוספים כאמור לעיל. אישומים סותרים אין חולק כי רשויות התביעה כרשות מנהלית בכלל וכמי שמופקדת על אכיפת החוק בפרט, אינן יכולות להעלות טענות סותרות בהליכים שונים ולפי נוחיותן וכאשר הסתירה הפנימית אינה ניתנת ליישוב יש מקום להורות על מניעת ניהול ההליך. "....על הפסול שב"דיבור" הרשות המנהלית בכלל ורשות התביעה בפרט, בשני קולות סותרים לכאורה, עמד גם כב' השופט א. גולדברג בבג"ץ 6781/96, חבר הכנסת אהוד אולמרט נ. היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בפד"י כרך נ' חלק רביעי, עמ' 793), באומרו: "לא יכול להיות ספק, כי עקרונות מינהל תקין אינם סובלים מצב שבו מדברת הרשות בשתי לשונות. רשות מינהלית אינה זיקית המשנה עורה לפי נוחיותה. חובת ההגינות המוגברת המוטלת על הרשות אינה מתיישבת עם סתירה בלתי מוסברת..." (שם בעמ' 809)".... ....על פי המודל החוקתי של ה'הגנה מן הצדק', יבחן בית המשפט בנסיבות שכאלה את השאלה אם העמדה לדין המבוססת על טיעון הסותר - ראייתית, משפטית או אחרת - טיעון שהעלתה התביעה בהליך אחר באותה סוגיה בדיוק, אינה מהווה פגיעה בזכותו של הפרט להליך ראוי, אשר עשוייה להצמיח לו סעד חוקתי מתאים של הפסקת ההליך הפלילי המתנהל כנגדו .." (ראה , ישגב נקדימון "הגנה מן הצדק" (נבו הוצאה לאור, תשס"ד - 2003 , עמ' 272-273, 265-272) לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי תיקון כתב האישום כנגד סאסי לעבירת תגרה אינו מתיישב עם הותרת כתב האישום בעבירת תקיפה כנגד המבקש . מעיון בפרוטוקול הדיון בפני כב' ש' קפלן בענייינו של סאסי לא נמצאו כל נימוקים מטעם המשיבה לתיקון כתב האישום מלבד ההודעה כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון , ולא ניתן להסיק באופן חד משמעי כי התיקון הותנה בהודיה מצד סאסי. יתרה מכך, מתגובתה של המשיבה עולה כי כתב האישום תוקן לאחר שהנאשם התייצב לדיון והשניים הצהירו כי הם שכנים וסלחו זה לזה. אין זה סביר להניח כי לו היה יודע הנאשם כי הצהרתו בדבר מתן הסליחה לא תשפיע על תיקון כתב האישום בעניינו, היה ממהר להתייצב ולהצהיר זאת לפרוטוקול. התנהלות זו מצד המשיבה אף אם אינה עולה לכדי התעמרות מהווה פגיעה בתחושת הצדק וההגינות ומהווה פגיעה בזכותו של המבקש להליך ראוי. בהתנהלותה מניחה המשיבה לפתחם של שני מותבים תמונת מצב שונה ביחס לאירוע שנטען כאשר מדובר בתקרית בה שני הצדדים הואשמו בתחילה בתקיפה, והתיקון בוצע ללא הצדק רק לגבי אחד מהם. משבחרה המשיבה לתקן את כתב האישום בעניינו של סאסי היה עליה לנהוג עפ"י עקרון ההדדיות ולתקן את כתב האישום אף בעניינו של המבקש. בשולי החלטתי יש לציין כי אני דוחה את טענת המבקש בדבר אכיפה בררנית שננקטה ע"י המשיבה כאשר בענייננו לא מדובר במקרה בו בחרה הרשות להעמיד לדין אחד מתוך שניים בביצוע העבירה, ולא מצאתי כי המשיבה פעלה לתיקון כתב האישום כנגד סאסי לשם השגת מטרה פסולה, על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. (ראה לעיל ע"פ 4855/02 ) התוצאה הינה כי אני מקבל את הטענה כי קמה למבקש "הגנה מן הצדק" וזאת לאור הסתירה הראייתית שקמה בעקבות תיקון כתב האישום. בתיקון לחסד"פ משנת 2007 עוגנה דוקטרינת ההגנה מן הצדק בחקיקה כטענה מקדמית בהליך הפלילי, שתוצאות קבלתה הינן תיקון כתב האישום או ביטולו. לאור הנסיבות אני קובע כי אין מקום לבטל את כתב האישום ואני מורה על תיקון כתב האישום כנגד המבקש כך שסעיף האישום יומר לעבירת תגרה בניגוד לסעיף 191 לחוק העונשין. משפט פליליטענות סותרותביטול כתב אישום