קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול כתב אישום בשל אכיפה בררנית: 1. זוהי החלטה בבקשתו של הסנגור, כי אורה על ביטולו של כתב האישום שהוגש נגד מרשו, שוטר במשטרת ישראל, בשל הטרדה מינית, משום הטענה בדבר "אכיפה בררנית" כלפי הנאשם, שכתוצאה ממנה הופלה לרעה לעומת נאשמים אחרים כמוהו, או כאלה שהתנהגותם הניטענת עלתה בשיעור חומרתה על זו שלו, ע"י הגשת כתב האישום נגדו שלא במסגרת הדין המשמעתי הנוהג במשטרה, אלא בפני בית משפט של פלילים. 2. ואלה, בקצירת האומר, העובדות הניטענות בכתב האישום נגד הנאשם: א. הנאשם, יליד 1959, משרת כנגד בכיר (רס"ב) במשטרת ישראל. לעת האירוע נשא דרגת רס"מ, ושירת במרכז שירות לאזרח במרחב ציון. ב. במהלך חודש אוקטובר 2007, התקשר הנאשם אל המתלוננת, ששירתה במסגרת "שירות לאומי" בענף תביעות נוער במחוז ירושלים, ושוחח עימה אודות נושאים בעלי גוון מיני, זאת, על אף שניתקה את השיחות מספר פעמים, ועל אף שהבהירה לו כי חשה שלא בנוח עם הנאמר על ידו, ואינה מעוניינת להשיב על שאלותיו. ג. בין היתר שאל הנאשם את המתלוננת אם אחת מחברותיה היא בבתוליה, אם היא עצמה מקיימת יחסי מין ו"לאיזה מצבים אינטימיים הגיעה", מה גודל ישבנה וחזה של אימה (של המתלוננת - ח.ל.), האם חברה מחברותיה של המתלוננת מקיימת יחסי מין, ואם בעלה "גומר לה בפנים", והאם במהלך שהותה יום אחד בתל-אביב עם חברתה, ניאותו היא וחברתה, שנסעה עימה, לקיים יחסי מין עם בני החבורה שהיו עימן. ד. הנה כי כן, שלוש מהאמירות סבו סביב מי שאינה המתלוננת, בעוד שתיים בלבד מהן, השניה והאחרונה, התייחסו ישירות לפעילות מינית, אפשרית, של המתלוננת. 3. אכיפה בררנית, במובחן מאכיפה חלקית (העשויה להיות עניינית ומותרת בנסיבות מסויימות), יכול ותהא נעוצה בהתנהגות מכוונת וזדונית של הרשות בעת האשמתו של אדם (אין טענה כזאת במקרה שבפני), ויכול שתהא תולדה של החלטה החורגת בבירור ממתחם הסבירות. 4. מוסכם על הכל כי על המאשימה להפעיל את סמכויותיה תוך קיום שיוויון בין חשודים ונאשמים. 5. את סבירות שיקול דעתו של גוף ציבורי המקבל החלטה בעניינו של אדם, ניתן לבחון, בין היתר, עפ"י ההנחיות, או אבני הבוחן, המונחים בפניו והמשמשים אותו לקראת קבלת ההחלטה. במיוחד נכונים הדברים שעה שמדובר בהחלטה כה משמעותית לאדם שעניינה הגשתו של כתב אישום נגדו לבית משפט (במובחן מהגשתו לבית דין משמעתי, שגם היא החלטה לא קלה לאדם, אך עדיין קלה, יחסית, מהראשונה). 6. בדברי תשובתה לטענות ב"כ הנאשם, הודיעה לי באת כח המאשימה כי אין אצל המאשימה הנחיות כתובות בענין זה, וכי היא מונחיית ע"י "קווים כלליים" (עמ' 18, 6-5) שהם: חומרת המעשים, ריבוי התלונות, רום דרגתו של השוטר וטיב הפער בינו ובין המתלוננת, מישכה, בזמן, של ההטרדה, מידת האינטנסיביות של המעשים, האם נטל השוטר אחריות למעשיו, האם הודה בהם, תוצאות האירוע והשלכותיו על המתלוננת, עמדת המתלוננת.(עמ' 18, 15-12). 7. משכך הם פני הדברים, דומה כי יש לבדוק את שורת המקרים שמנה הסנגור, כבסיס לטענתו, ולבחון את החלטת המאשימה גם לאורם. 8. נכון אמנם שחלקם הניכר של המקרים שהוצגו ע"י הסנגור (ושסומנו על ידי בספרות 18-1) הם תוצאה של הסדר טיעון במסגרתו הודו הנאשמים בדין המשמעתי, ברם לא היה בכך כדי להצל על עובדות המקרים, או לטשטשם, באופן שלא יוכלו לשמש בסיס להשוואה, שכן ההטרדה המינית נשארה מונחת בבסיסם בשמה המפורש, או בכסותה של העבירה שעניינה התנהגות שאינה הולמת. 9. א. במספר מהמקרים המובאים לא הסתפק הנאשם באמירות מטרידות מינית כבמקרה שבפני, אלא ליווה אותן בנגיעות בחלקים שונים בגופן של המתלוננות בהן ליטופים, הנחת ידיים, כמו גם נישוקן, ונסיון להחדיר לשון לפי המתלוננות (מקרים מס' 7,8,9,10,12,13,15,16,17,18, 2,3,4,5). ב. במספר מקרים מדובר בהטרדתו של מפקד את פַקודתו או אגב ניצול יחסי מרות (מקרים מס' 15,14,11,9,1), דבר שלא ניטען במקרה שבפני. ג. באחד המקרים (מס' 2) דובר ב-5 מתלוננות ובמגע פיזי עם שלוש מהן, לרבות הנחת יד על חזה של אחת מהן. ד. באחד המקרים (מס' 7) כלל המגע הפיזי הצלפה על ישבנה של המתלוננת באמצעות כבל שאחז הנאשם. ה. במקרים מסויימים מדובר היה בנאשמים שהם קצינים (מס' 5א, מס' 2). 10. נדמה לי כי העולה מהמתואר לעיל מלמד כי מקרים חמורים מעניינו של הנאשם הובאו לדיון בפני ערכאה משמעתית. 11. ברור הוא שעניינו של כל תיק ותיק חייב להידון ולהשקל ע"י המאשימה עפ"י נסיבותיו, ולאורם של ההבטים הציבוריים הכלליים מחד גיסא, ושל אלה האישיים הכרוכים בנאשם, ובאחרים, מאידך גיסא. מטבע הדברים, לכן, אין אחידות בתוצאות הטיפול בתיקים, שהדבר המשותף היחיד להם הוא נושאם, למשל: הטרדה מינית. יכול, לפיכך, שענין החמור מעניינו של הנאשם דהכא, יובא לדיון בפני ערכאה משמעתית, בעוד שענין קל ממנו יועבר להכרעתו של בית משפט. בכך, לכשעצמו, אין פסול ובלבד, כמובן, שיש לו הסבר טוב. 12. ואולם, בשעה שבדיקתם של מקרים החוסים תחת הכותרת "הטרדה מינית" (אף אם לצורך זה או אחר שונתה, צורנית בלבד, הגדרתם ל"התנהגות שאינה הולמת) מגלה, על פניה, פגיעה בעקרון השיוויון, על המאשימה להיות מצויידת בהסבר טוב, בין כזה המושתת על הנחיות כתובות המצויות בספרייתה, או בין כזה, והוא הפחות רצוי, התוקע יתדותיו בתורה שבע"פ, המשכנע כי הנאשם לא הופלה. 13. לצערי, לא קיבלתי מב"כ המאשימה הסבר לעניינו של הנאשם, המבסס את ההחלטה שלא להעביר את הדיון בעניינו לערכאה משמעתית בדומה לאשר נעשה בתיקים דומים, וחמורים יותר, שהוצגו בפני. 14. באת כח המאשימה טענה כי המקרה דנן מאופיין ב"בבוטות מיוחדת". איני משוכנע, כי אמירותיו של הנאשם דהכא, ככל שנאמרו, אף שהן, על פניהן, מכוערות, גם אלה מהן המתייחסות למתלוננת, בוטות יותר מהאמירה ו' של הנאשם במקרה מס' 7 או מהאמירה של הנאשם במקרה מס' 15 המתייחסת לקיום יחסי מין בפי הטבעת של המתלוננת . 15. בטיעוניו טען הסנגור כי בשיחותיו עם המאשימה נאמר לו, כי אם יודה הנאשם במיוחס לו, תידון הפרשה במסגרת הדיון המשמעתי. 16. לדברי ב"כ המאשימה מכוונים הדברים למקרה שהנאשם היה מודה ומקבל אחריות למעשיו. 17. זוהי טענה מוזרה. ראשית, משום שגם בדין המשמעתי התקיים,כפי שהוצג לי דיון הוכחות, (מקרה מס' מס' 7), ונדמה לי כי אין טענה שבדין המשמעתי מתבררים תיקי הודאות בלבד. שנית, איני סבור, כי שיקול זה, של כפירה, יהא השיקול המכריע בהבאתו של הנאשם לדין פלילי בבית משפט. 18. במהלך הדיון בפני, הפניתי תשומת ליבה של ב"כ המאשימה לדרך הטיפול בשוטרים שסרחו בהצגת תעודות שהעידו כי רכשו, כביכול, השכלה אקדמית באוניברסיטאות זכות, כדי לשפר את גובה שכרם, ושאלתי מדוע לא הוצאו הנחיות כתובות אף בעניינו. ב"כ המאשימה השיבה כי מדובר היה אז בכ-600 מקרים, דבר, כך הבנתי, שהצדיק הפקת הנחיות כתובות. ביקשתי לדעת אצל המאשימה מהו מספר המקרים שעניינם הטרדה מינית, כדי לברר אם לפחות מבחינה כמותית ראוי היה כי תימצאנה גם בענין זה הנחיות כתובות, או שמא אין הדבר נחוץ, וניתן להשתית החלטה בדבר דרך טיפול בענין מסוים על אדניה של תורה שבע"פ, אך נעניתי בתשובות שלא היה בהן כדי לקדם את הנושא. וחבל. 19. נפסק, כי משמצא בית משפט כי הגשת כתב האישום לוקה באכיפה בררנית, וכי קיום ההליך כרוך בפגיעה חריפה בתחושות הצדק וההגינות (וכך הם פני הדברים לדעתי, בשעה שנפגע עקרון השיויון), כי אז נתונה לו הסמכות לתקן את הפגיעה אם ע"י ביטול כתב האישום ואם ע"י הקלה בעונשו של הנאשם, אם יורשע בדינו. 20. שקלתי כיצד לנהוג, והגעתי לכלל מסקנה כי נוכח הנסיבות ומידת הפגיעה בעקרון השיוויון, אין להעביר את הנאשם לכל אורכה של דרך ההליך הפלילי, וראוי להביא את עניינו אל סיומו כבר עתה. אני מבטל את כתב האישום. 21. המזכירות תעביר עותק ההחלטה לצדדים. 22. בטל הדיון הקבוע ליום 7.12.11. זכות ערעור למאשימה לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום. משפט פליליביטול כתב אישוםאכיפה בררנית