קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול כתב אישום עקב אי ביצוע חקירת מח''ש: בפני בקשה להורות על ביטול אישומים 1,3,4 מכתב האישום שהוגש כנגד המבקש מכוח הטענה המקדמית של "הגנה מן הצדק" בהתאם להוראת סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב - 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"). כתב האישום מייחס למבקש ארבעה אישומים בנסיבות המפורטות בכתב האישום. להלן העבירות המיוחסות לו: אישום 1 - עבירות של תקיפת שוטר, עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), נהיגה פזיזה ורשלנית, עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין ועבירת איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין ונסיעה אחורנית, עבירה לפי תקנה 45(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.  אישום 2 - עבירת איומים. אישום 3 - העלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין ועבירת איומים. אישום  4 - עבירות איומים. נסיבות העבירות פורטו בכתב האישום ולפיהן ביום 08/06/10 בסביבות השעה 20:30 ברחוב עמק דותן במרכז מלר"ז בעיר מודיעין נהג המבקש ברכב יונדאי. כתב האישום מייחס למבקש נהיגה פראית אשר גרמה לאישה וילדיה שזהותם ידועה למאשימה לסגת מהמדרכה ולמלט עצמם מפני סכנת דריסה על ידי המבקש. באותן נסיבות המשיך המבקש בנהיגה פראית כשהוא עלה עם ארבעת גלגלי הרכב על המדרכה, תוך שהוא גורם למתלונן- שהנו שוטר, אשתו שהיתה בחודש 7 להריונה ובתם שהלכו על המדרכה לקפוץ על המדרגות של המרכז המסחרי ולמלט עצמם מדריסת המבקש. משעצר המבקש את רכבו נכנס למרכז המסחרי. בתגובה התקשר המתלונן למשטרה במטרה להזעיקה למקום ותוך כדי שיחה עם מוקד המשטרה הבחין כי המבקש שב לרכבו. המתלונן ניגש למבקש והטיח בפניו כי כמעט דרס אותם והמבקש בתגובה ענה למתלונן תעוף מפה מי אתה בכלל "לך מפה לפני שאני מפוצץ אותך". באותן נסיבות פנה המתלונן לאחור ואז החל המבקש לנסוע לאחור בחוסר זהירות ופגע ברגלו של המתלונן. לאחר שהבחין המבקש כי פגע ברגלו של המתלונן ניסה להמלט מהמקום תוך שהוא גורם לעוברים ולשבים לקפוץ הצידה מהמדרכה. בשלב מסוים עצר המבקש את רכבו, פתח את דלת הרכב ודחף את המתלונן ואמר לו "לך מפה אני אזיין אותך" בשלב זה הודיעה המתלונן למבקש כי הוא שוטר וכי הוא מעוכב אולם המבקש התעלם מדברי המתלונן והתכוון לעזוב את המקום. משכך הודיע המתלונן למבקש כי הוא עצור ואחז בידו השמאלית של המבקש במטרה למנוע את בריחתו מהמקום. בתגובה דחף המבקש את המתלונן עם מרפקו והחל מאבק פיזי ביניהם במהלכו דחף המבקש את המתלונן בשתי ידיו ואמר לו "אל תתקרב אלי אני אזיין אותך" וכן בעט במתלונן והפליא בו את אגרופיו. כתוצאה ממעשי התקיפה נגרמו למתלונן חבלות בדמות שטפי דם בבית החזה הקדמי העליון בצד ימין ובצד שמאל. במהלך המאבק ניסה המתלונן להרגיע את המבקש תןך שהוא מבקש ממנו שוב ושוב להפסיק את התנגדותו, אך המבקש המשיך להתנהג באגרסיביות כשהוא מסנן לעבר המתלונן שהוא יזיין אותו ויהרוג אותו. בהמשך ותוך זמן קצר הגיעה ניידת משטרה למקום והמבקש הובל לתחנת המשטרה. במהלך הנסיעה איים המבקש על המתלונן באומרו "אני אדפוק כדור לאשתו ולו, אני ארצח אותם אחד אחד אחרת לא קוראים לי קנינו, אני דפוק שלא אשפזתי אותו ולא קרעתי לו את הצורה, כשאני אצא הם יראו מי זה קנינו, אם הייתי יודע שזה תיק, הייתי מפוצץ אותו מכות, ככה אני יושב פה סתם כשאני יוצא, אני והוא נלך לעולם הבא, השרמוטה הזה יחד עם אשתו ואני ומשפחתו לעולם הבא אני ארצח אחד אחד אחרת לא קוראים לי קנינו השרמוטה הזה הרס לי את החיים" (אישום ראשון). ביום 09/06/10 בסביבות השעה 17:00 בבית המעצר ניצן ברמלה עת התקיים למבקש ראיון קבלה ע"י העובדת הסוציאלית קילל המבקש את המתלונן ואף ציין כי במידה וייאסר כשישתחרר יפגע במתלונן באשתו ובילדיו ולאחר מכן ישלח יד בנפשו. המבקש סינן ואמר "אני אהיה אושרנקו הבא" (אישום שני). ביום 30/04/10 בסביבות השעה 02:10 נהג המבקש ברכב יונדאי בכביש 4466 סמוך לחנות "פלורוז" שבצומת שילת. באותה עת נערך מחסום פתע משטרתי לאיתור נהגים בגילופין. במעמד זה נמסרה למבקש הודעה על איסור שימוש ברכב והוא זומן לסור לתחנת המשטרה לצורך בדיקה חוזרת. במהלך בדיקת הרכב במחסום פנה המבקש לשוטר (בוחן התנועה) בצעקות ואמר לו "אתה בן זונה, מזדיין, אוכל בתחת, אני אזיין אותך עד העצם, אתה זבל, אתה עני מרוד". בהמשך ותוך כדי כתיבת הדו"ח אמר המבקש לשוטר: "אני אכניס לך שטרונגול כזה גדול ביום ראשון, אני אזיין אותך כזה חזק שאתה לא תדע איך זה בא לך" והוסיף: " אני שם זין עליך ואל תדאג יהיה בסדר אני אזיין אותך" (אישום שלישי). ביום 02/05/10 בסביבות השעה 10:50 הגיע המבקש לתחנת משטרת מודיעין לצורך הבדיקה החוזרת. במהלך הבדיקה פנה המבקש לשוטר ואמר לו "אל תדאג, אני אבוא רעול פנים לבית הכנסת שלך ואני אזיין אותך, אל תדאג אני אתן לך מכות כאלה שאתה לא תשכח, אני אגוע רעול פנים" (אישום רביעי). עיקר טענות המבקש: אליבא דהגנה, יש מקום לבטל את האישומים הראשון, השלישי והרביעי על בסיס הטענה של הגנה מן הצדק וזאת על שום התנהלות הרשות בעניינו של המבקש כמפורט להלן: המבקש הואשם בין היתר בעבירות של תקיפת שוטר עם זאת לטענתו דווקא השוטר היה זה שתקף אותו ונהג כלפיו באלימות. לדבריו הטענה בדבר אלימות השוטר עלתה כבר בראשית חקירתו והמבקש אף הציג חבלות על גופו. בנוסף לתמיכה בטענתו עומדות הודעות של אזרחים בלתי תלויים אשר מסרו עדותם במשטרה בנדון. לאור זאת הגיש המבקש באמצעות בא כוחו תלונה כנגד השוטר במח"ש. בהמשך פנה המבקש לרשות, פעם אחר פעם, במסגרות שונות וחרף פניותיו הרבות לרשות - בפועל תלונתו לא נחקרה על ידי המדינה. לפיכך טוען המבקש כי אין המדינה רשאית להגיש כתב אישום בטרם מח"ש בדקה את חומר הראיות, בטרם הגיעה למסקנה בנדון וסגרה את התיק מן הטעם של העדר עניין לציבור הואיל ויש בהתנהלות זו משום אפליה פסולה בין אזרח לשוטר. טענתו האמורה נסמכת על פסיקה רבה שצרף רובה ככולה מבית משפט השלום.  בטיעוניו בעל פה מפרט ב"כ המבקש את התנהלות אל מול הרשויות. בהקשר זה מציין כי למעשה פעל המבקש בכל דרך שעמדה לו החל בתלונה שהגיש וכלה במכתבים, בפניות ובעררים מטעמו אשר יש בהם כדי להצביע על התנהלות הרשות - וזאת כמפורט להלן:   ·         הטענה לפיה נהג השוטר באלימות כלפי המבקש עלתה כבר בדיון בהארכת מעצרו מיום 13/06/10. פרוטוקול הדיון מצביעה על כך שכבוד השופטת פרנקל, לאחר שעיינה באמרות העדים שהתייצבו למסור עדות במשטרה ובחומר החקירה התרשמה כי לכאורה היתה אלימות שהופנתה כלפי החשוד אך גם החשוד נהג באלימות. בהחלטתה הורתה כבוד השופטת פרנקל להאריך את מעצרו ובד בבד הורתה למשטרה להעביר את התיק לחקירת מח"ש לאלתר (מב/1 וראו מכתב ב"כ המבקש מיום 13/06/10 בנדון מב/2). ·         בדיון מיום 15/06/10 הוגש כתב אישום בעניינו של המבקש וכבוד השופטת פרנקל האריכה מעצרו של המבקש. בשלהי החלטתה מציינת כבוד השופטת כי הסנגור יפנה בהמלצתה למח"ש ויוודא מדוע עד היום חרף העובדה שהתיק הגיע לחקירות לא זומן המשיב לחקירה (מב/3 וראו בהקשר זה מכתביו של ב"כ המבקש למח"ש מיום 16/06/10 - מב/4 ומיום 22/06/10 - מב/5). ·         החלטת מח"ש באשר לתלונה (תיק מח"ש 3284/10, להלן: "התלונה הראשונה") התקבלה ביום 22/07/10 (מב/6). בראשיתה התנצלות על השיהוי במענה למכתב ב"כ המבקש. לגופו של עניין מציין המכתב כי חומר החקירה הועבר למח"ש לשם קבלת אישור שפיטה בהתאם לנהלים במקרים בהם שישנן תלונות הדדיות של שוטר ואזרח. עוד נכתב כי לאחר בחינת חומר הראיות ושקילת מכלול השיקולים הוחלט לסגור את התיק בעילה של "אין עניין לציבור". עוד עולה מן המכתב כי לאחר קבלת מכתבו של ב"כ המבקש נבחן התיק בשנית ולטעמם לא היה מקום לשנות את ההחלטה הואיל ולא התקיימו נסיבות חדשות המצדיקות זאת. ·         ביום 25/07/10 הגיש המבקש ערר ליועמ"ש על תשובת מח"ש האמורה (מב/7). ·         בין לבין פונה ב"כ המבקש פעם נוספת למח"ש בבקשה כי תפתח חקירה בעניינו (ראו מכתבו מב/8 מיום 28/12/10). ביום 02/01/11 מתקבל מכתב ממח"ש (מב/9) המציין כי תיק מח"ש הועבר לטיפול מחלקת העררים בפרקליטות המדינה בעקבות ערר של המבקש על החלטת מח"ש לסגירת התיק. לפיכך הגוף המוסמך לדון בבקשה הנה מחלקת העררים בפרקליטות המדינה. ·         בהמשך נדחה הערר שהגיש המבקש על החלטת מח"ש לסגור את תיק החקירה. המכתב מעם מחלקת העררים (מב/10 מיום 12/01/11) מציין כי המשנה לפרקליט המדינה מר יהושע שפר בחן את הפנייה, החומר המצוי בתיק החקירה, המלצת מח"ש וחוות הדעת בנושא הפנייה ולא מצא לנכון לשנות מההחלטה לסגור את התיק. עוד עולה מן המכתב כי מן החומר עולות גרסאות סותרות וכי גרסת השוטר נתמכת בעדויות אשתו ובעדויות עוברי אורח, בדו"ח פעולה, בתמונות ובתיעוד הרפואי של השוטר שעל גופו נמצאו חבלות ושטפי דם בחזהו. עוד עולה מן המכתב כי הגשת כתב האישום בגין תקיפת שוטר ועבירות נוספות ועל בסיס ההלכה המשפטית הנוהגת ישנו חיזוק למסקנה כי בנסיבות אין מקום להתערב בהחלטת מח"ש של סגירת התיק. עוד מפנה ב"כ המבקש ל"התנגשות" נוספת (כדבריו) עם שוטר אחר מאזור מודיעין מיום 29/04/10 בגינה הגיש המבקש תלונה עצמאית למח"ש - תיק מח"ש 2541/10 (להלן: "התלונה השניה"). ·         החלטת מח"ש בנדון הנה מיום 24/05/10 (מב/11). מן ההחלטה עולה כי התלונה נבדקה ולאחר עיון במכלול החומר ושקילת במכלול הנסיבות המסקנה היא כי לא יהיה נכון לפתוח בחקירה פלילית וזאת מטעמים הנוגעים לבחינת העניין הציבורי הכולל בחקירת התיק. עוד נכתב כי המקום המתאים לבדיקת התלונה כעולה מחומר החקירה היא היחידה לתלונות הציבור במשטרת ישראל ואכן תלונת המבקש הועברה לשם. באשר לתלונה זו צרף המבקש את המסמכים הבאים: מב/12 (22/06/10) ערר על ההחלטה האמורה של מח"ש (וראו הודעת מח"ש לפיה הפנייה התקבלה- מ/14 מיום 19/7/10 ומ/15 מיום 22/02/11 ממנו עולה כי טרם הסתיים הטיפול בערר שבנדון). ·         במקביל התקבלה תגובת לשכת מפקד מרחב השפלה (מ/13) מיום 20/6/10 המציינת כי לאחר בירור הנסיבות ולאור העובדה שהוגש כתב אישום אינם מוצאים להמשיך בבירור וכי הטענות יוכלו להתברר בפני בית המשפט ובנסיבות אלו תיגנז התלונה כתלונה שלא הובררה עד תום. ·         מאוחר יותר ובמסגרת "הודעה לבית המשפט" מיום 05/04/11 עדכן ב"כ המבקש כי התקבלה ההחלטה בערר בנוגע להחלטה לסגור תיק זה. מן המכתב עולה כי המשנה לפרקליט המדינה בחן את הפנייה, החומר בתיק החקירה, המלצת מח"ש וחוות הדעת בנושא הפניה ולא מצא לשנות מההחלטה לסגור את התיק. ההחלטה סוקרת את טענות המבקש בדבר התנכלות השפלה ודחיפתו על ידי שוטר ומציינת כי מהודעת המבקש עולה כי קילל את השוטר. עוד עולה מן ההחלטה כי לאחר בחינת טיב התלונה ואופי השימוש בכוח הנטען, בהתחשב בהתנהגות המבקש כעולה מדבריו ומחומר החקירה ונוכח ההליך הפלילי כנגד המבקש שכולל אישומים נשוא הערר - נדחה הערר. במסגרת תגובתו בכתב מבקש ב"כ המבקש להדגיש כי הטענה המשפטית מופנית לעניין התנהלות המאשימה ומח"ש ואין היא מסתמכת על גופן של הראיות אלא על פסיקה שניתנה במקרים זהים על פי אופיים ומהותם לעניינו של המבקש. באשר לנוהל "אישור שפיטה" עליו הצביעה ב"כ המאשימה בתגובתה בכתב ובעל פה מציינת ההגנה כי על בסיס הפסיקה אשר צורפה אין להסתתר מאחורי הנוהל ולטעון כי הרשות פעלה כמתחייב. עוד עולה מתגובת ב"כ המבקש כי טענות המאשימה לפיה טענת הגנה מן הצדק היא מעין ערעור על החלטות המדינה וכי ראוי כי היה לו למבקש לפנות לבג"צ - הנן משוללות בסיס (ראו סעיפים 29-33 לתגובת המבקש). בהקשר זה מדגיש ב"כ המבקש כי טענת המאשימה לפיה יש לאבחן את הפסיקה שהוגשה על ידי ההגנה לעניינו של המבקש מן הטעם שבה לא הוגשו עררים על החלטות מח"ש יסודה בטעות או חמור מכך היא מלמדת כי הפסיקה אשר הגיש לא נבחנה כלל ועיקר על ידי המאשימה (ראו תגובתו תחת סעיפים 43-47). לגופה של טענה מציין המבקש כי אף אם דובר בטענה מוצדקת אזי אין בה כדי לסייע למאשימה הואיל ואין הפסיקה מלמדת על דרישה למצות את ההליכים מול היועמ"ש ואל מול זה יש לזקוף לזכות המבקש את התנהלותו העיקשת למיצוי ההליכים אל מול המדינה בטרם העלאת טענת הגנה מן הצדק. נוכח הדברים טוען המבקש כי יש לקבל טענתו ולבטל את האישומים הראשון, השלישי והרביעי בכתב האישום.   טענות המשיבה:  התביעה מתנגדת לטעמים ולהנמקות שהציג המבקש וטוענת כי אין מקום לבטל את כתב האישום בנסיבות תיק זה. בדיון בפני ציינה ב"כ המאשימה כי מח"ש בדקה את תלונת המבקש באופן רציני וענייני. בדיקתה העלתה כי יש לסגור את החקירה בנדון וכן נתנה "אישור שפיטה" למקרה דנן.  בטיעוניה בכתב מפרטת כי ביום 13/06/10 ובטרם הוגש כתב אישום ניתן אישור מח"ש להגשת כתב אישום המציין כי לאחר בחינת חומר החקירה שבנדון אין כוונת מח"ש לפתוח בחקירה בגין תלונת המבקש ולאור האמור רשאית המאשימה להגיש כתבי אישום בגין העבירות המיוחסות לו כלפי שוטר. במסגרת תגובתה בכתב מוסיפה המאשימה כי למעשה טענת המבקש מתייחסת אך ורק לאישום הראשון ועל כן אישומים 2-4 עומדים על כנם. עוד מציינת המאשימה כי מח"ש בדקה את טענת המבקש ואת חומר החקירה ובסופו של דבר החליטה כפי שהחליטה. בתוקף היות ההחלטה החלטה מנהלית קיימת זכות להגיש עליה ערר כפי שנעשה במקרה זה. אלא שגם המשנה לפרקליט המדינה סבר כי לא נפל פגם בהחלטה לסגור את התיק ולא מצא לנכון לשנותה. נוכח הדברים סבורה המאשימה כי מיצה המבקש את זכותו לערר ועומדת לפניו הדרך לתקוף את ההחלטה בבג"צ. משכך טוענת המאשימה טענת המבקש בבית המשפט הנה למעשה תקיפת החלטת היועמ"ש "במעטפת של הגנה מן הצדק" כלשונה, אשר אינה מתיישבת עם המקרה הנדון (ראו סעיפים 41,42 לתגובתה). עוד היא מציינת כי לאחר שנבחן חומר הראיות בידי מח"ש והמשנה לפרקליט המדינה אין מקום להידרש להן במסגרת זו (סעיף 47 לתגובתה). בהקשר זה מעלה המאשימה ספק אם מדיניות שיפוטית ראויה הנה כי בית המשפט יבחן את שיקול דעת הרשות אף אם זו נעשית במסגרת תקיפה עקיפה (ראו סעיף 37 לתגובת המאשימה). מתגובתה עולה כי יש לאבחן את הפסיקה שצרפה ההגנה שכן לא הוגשו בה עררים על החלטות מח"ש כבמקרה דנן (סעיף 48 לתגובתה).  סיכומו של דבר, אליבא דמאשימה עניינו של המבקש נבחן על ידי פרקליטי מח"ש ובהמשך על ידי המשנה לפרקליטות המדינה ואלה גם אלה החליטו לסגור את התיק. בהתנהלות המתוארת של הרשות לא הוכחה התנהגות שערורייתית של התביעה או מח"ש, אף לא רשלנות או אכיפה בררנית. בנוסף לא ניתן לומר כי קיומו של ההליך הפלילי הנדון יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות או שלא ניתן להבטיח למבקש משפט הוגן (ראו האמור בתגובתה סעיפים 43,45).   דיון ומסקנות:  הגנה מן הצדק, הנה חידוש של העשורים האחרונים ועם זאת היא מעוגנת היטב ביסודות המשפט הישראלי כעולה מן הדיון הנרחב במסגרת הכרעת הדין בת"פ 4063/06 מ"י נ' צחי הנגבי ( ניתן ביום 13/07/10) להלן: "פרשת צחי הנגבי"). בפרשה זו ישנה סקירה מעמיקה ומפורטת של ההגנה והבסיס לה וממנה עולה כי כבר במסגרת ע"פ 2910/94 יפת ואח' נ' מדינת ישראל פד' נ (2) 221 (להלן: "פרשת יפת") קבע כבוד השופט לוין כי המבחן לעניין "הגנה מן הצדק" הינו מבחן "ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות". רוצה לומר כי מדובר במקרים נדירים בהם המאשימה מתעמרת בנאשם ומעשיה מעוררים זעזוע ופגיעה קשה בתחושת הצדק. כבוד השופט קדמי דקדק וקבע כי יש ליישם את דוקטרינה הגנה מן הצדק רק במקרים של התנהגות בלתי נסבלת של הרשות וחוסר הגינות קיצוני שלה (פרשת יפת בעמ' 465). עקרונות אלו חזרו ונשמעו בפסיקת העליון וראו לעניין זה בג"צ 1563/96 כץ נ' היועץ המשפטי לממשלה פד' נה' (1) 529 ובג"צ 6781/96 אולמרט נ' היועץ המשפטי לממשלה פד' נ (4) 793). בהמשך ריכך בית המשפט העליון את המבחנים לתחולת ההגנה מן הצדק במסגרת ע"פ 4855/02 מ"י נ' ד'ר בורוביץ, פ"ד נט (6) 776 (להלן: "פרשת בורוביץ")  - ראו לעניין זה טענת ב"כ המבקש בתגובתו עלי כתב בסעיפים 14-16 לרבות ההפניה להחלטת כבוד השופט אדם. בפרשת בורוביץ האמורה קבע בית המשפט העליון כי ההגנה תחול כאשר קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות אם כי לא נסוג מן האמרות כי מדובר "במהלך קיצוני" ו"במקרים חריגים ביותר". בתוך כך הובהר כי תכלית ההגנה מן הצדק היא עשיית צדק עם הנאשם ולא ביקורת על רשויות האכיפה. בנוסף נקבע כי הערכים העומדים על הפרק והדורשים איזון הנם כדלקמן: "ההכרעה בשאלה, אם המקרה שלפני בית המשפט מצדיק את החלתה של הגנה מן הצדק, אמורה לשקף איזון נאות בין מכלול הערכים, העקרונות והאינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי. מן העבר האחד, ניצבים האינטרסים התומכים בהמשך קיומו של ההליך, ובהם: העמדת עבריינים לדין ומיצוי הדין עימהם; הוצאת האמת לאור; קיומם של מנגנוני גמול, הרתעה וענישה; שמירה על ביטחון הציבור; והגנה על זכויותיו של הקורבן הנפגע. ומן העבר השני, ניצבים האינטרסים השוללים, במקרה הקונקרטי, את המשך קיומו של ההליך, ובהם: הגנה על זכויות היסוד של הנאשם; פסילת מהלכיה הנפסדים של הרשות והרתעתה מפני נקיטת מהלכים דומים בעתיד; שמירה על טוהר ההליך השיפוטי; ושמירת אמון הציבור בבית-המשפט" (סעיף 21 לפסק הדין). בפרשת בורוביץ התקבע המבחן התלת שלבי המוזכר בין היתר בתגובות המאשימה (סעיף 25 לתגובתה) וההגנה (סעיף 13 לתגובה): במסגרת השלב הראשון על בית המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים וזאת במנותק לשאלת האשמה או החפות של הנאשם. בהימצא פגמים ניתן לעבור לשלב השני. במסגרת השלב השני על בית המשפט לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגמים, יש משום פגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות. במסגרת זו נבחנים הערכים, העקרונות והאינטרסים המוזכרים לעיל. היה ולאחר איזון ובחינה מדוקדקת תעלה המסקנה כי ישנה פגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות יש לעבור לשלב השלישי של המבחן. במסגרת השלב השלישי נבחן הסעד הראוי שיש ליתן נוכח הפגמים בהליך. במסגרת זו יש לבחון גם האם ניתן לרפא את הפגמים באמצעים מידתיים וקלים מביטול כתב האישום. בשנת 2007 תוקן סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי ועוגנה בחקיקה ראשית ההגנה מן הצדק. הסעיף קובע בהאי לישנא: " 149. לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות ובהן-... (10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית ". פסיקה מאוחרת קבעה כי אמות המידה מפרשת בורוביץ', המרוככים ביחס למבחני פרשת יפת ממשיכים לחייב את בית המשפט בבואו לבחון האם יש לקבל את הטענה לפי ההגנה האמורה. כך גם עומד המבחן התלת שלבי. עוד נאמר בפסיקה המאוחרת כי הגנה זו צפויה להתפתח במשפט הישראלי (ראו חעמ(אריאל) 464-08 מפקד כוחות צה"ל באיו"ש נ' בצלאל , ניתן ביום 21/6/10. פסק הדין מונה את הפסיקה המאוחרת בנדון ובה ע"פ 7041/06 מ"י נ' לימור (2007)). לעניין זה ראו דברי כבוד השופט מלצר בע"פ 371/06 פלוני נ' מדינת ישראל : "ההגנה מן הצדק... ראויה להתפרש על בסיס המבחנים המנחים שנקבעו בע"פ 4855/02 מ"י נ' בורוביץ... כנקודת מוצא [הדגשות במקור - א.ר.]. ואולם היא בהחלט צפויה להתפתחויות נוספות בעתיד. אלו יביאו לכך שערכים של צדק והגינות משפטית ילוו - עתה במצוות המחוקק - את ניהול ההליך הפלילי (לרבות באשר להחלטה בדבר הגשת כתב אישום), כך שלא תיווצר "סתירה מהותית" (ולא רק כזו שהיא "חריפה" ו"דוקרת את העין") בין העקרונות הנ"ל לבין הצורך בהעמדה לדין ובניהול המשפט."   ומן הכלל אל הפרט:  עמדת ההגנה הנה כי התנהלות הרשות באופן המפורט על ידה מקימה את טענת הגנה מן הצדק, על בית המשפט לדון בה ולעמוד לצידו של המבקש ובסופו של יום לבטל את האישומים הרלוונטיים לטענתו האמורה. בלב הטענה עומדת הטרוניה כלפי סגירת תיקי החקירה במח"ש בה בעת שישנן טענות בדבר אלימות מצידו של השוטר כלפי המבקש מן התלונה הראשונה ותלונות של התנכלות ודחיפות של שוטר כלפי המבקש מן התלונה השניה. ומנגד מוגש כתב אישום שעניינו אישומים הנוגעים לאלימות שנקט בה לכאורה כלפי אותו שוטר וכן התנהלותו כלפי השוטר הנוסף נשוא התלונה השניה. התנהלות זו אליבא דהגנה נגועה בחוסר שוויון ויש בה כדי לפגוע בתחושת הצדק וההגינות במידה המצדיקה את ביטול האישומים. בחינת טענת המבקש נעשית לאור ההחלטות שניתנו על ידי הרשות ביחס לתלונותיו. אם כן זה המקום לצטט את ההחלטות הנוגעות לעניינו של המבקש ולבחון אותן לאור הפסיקה שצורפה על ידי ב"כ הצדדים. באשר לתלונה הראשונה - ביום 22/07/10 התקבלה החלטת מח"ש בנדון (מב/6) הקובעת כדלקמן: "לאחר שבחנו חומר ראיות זה, ושקלנו את מכלול השיקולים הנוגעים לדבר, לרבות העובדה שנמצאו ראיות לכאורה המצדיקות הגשת כתב אישום נגד מרשך בגין האירוע האמור החלטנו לסגור את התיק בעילה של 'אין עניין לציבור'. לאחר קבלת מכתבך אשר בסמך, בחנו שוב את התיק ולא מצאנו מקום לשנות את החלטנו הואיל ולא מתקיימות נסיבות חדשות המצדיקות את שינוי ההחלטה. מרשך רשאי לערור על החלטנו זו בפני היועץ המשפטי לממשלה..." (הדגשה אינה במקור). מב/10 מיום 12/01/11 הנו ההחלטה על דחיית הערר שהגיש המבקש על החלטת מח"ש לסגור את תיק החקירה. כאמור מן המכתב עולה כי המשנה לפרקליט המדינה מר יהושע שפר בחן את הפנייה, החומר המצוי בתיק החקירה, המלצת מח"ש וחוות הדעת בנושא הפנייה ולא מצא לנכון לשנות מההחלטה לסגור את התיק. עוד מפרטת החלטת הערר כך: "העיון בחומר המצוי בתיק החקירה העלה כי נמסרו גרסאות סותרות באשר לאופן התרחשות האירוע, ואל מול גרסת מרשך עומדת גרסת הנילון המעלה התרחשות שונה לאירוע, לפיה מרשך התפרץ עם רכבו לעבר המדרכה בה הלך, המשיך בנסיעה פרועה וכמעט דרס עוברי אורח, לרבות את הנילון, אשתו ובתו שהיו עמו, ולאחר מכן אף תקף את הנילון לאחר שזה ניסה לעכבו. גרסת הנילון נתמכת בהודעתה של אשתו שצפתה במתרחש, עדות מספר עוברי אורח שהיו במקום, דו"ח פעולה של שוטר מתנדב שגבה מהנילון את גרסתו הראשונית וכן תמונות ותיעוד רפואי של הנילון בהן נמצאו חבלות ושטפי דם בחזהו". (הדגשה אינה במקור). בשלהי המכתב נכתב כי חיזוק להחלטה שלא להתערב בהחלטת מח"ש נמצא בעובדה שהוגש נגד המבקש כתב אישום בגין תקיפת שוטר ועבירות נוספות ועל פי ההלכה המשפטית הנוהגת. באשר לתלונה השניה - ביחס לאירוע מיום 29/4/10 ניתנה החלטת מח"ש ביום 24/05/10 (מב/11). מן ההחלטה עולה כי לאחר בדיקה ועיון במכלול החומר ושקילת מכלול הנסיבות המסקנה היא כי לא יהיה נכון לפתוח בחקירה פלילית "וזאת מטעמים הנוגעים לבחינת העניין הציבורי הכולל בחקירת התיק". עוד נכתב כי המקום המתאים לבדיקת התלונה כעולה מחומר החקירה היא היחידה לתלונות הציבור במשטרת ישראל ואכן תלונת המבקש הועברה לשם. במקביל התקבלה תגובת לשכת מפקד מרחב השפלה (מ/13) מיום 20/6/10 המציינת כך: "לאחר בדיקת נסיבות הארוע ומשהוברר כי בגין האירוע בגינו התלוננת הוגש כנגדך כתב איום בגין תקיפת שוטר, איומים, העלבת עובד ציבור איני מוצאת מקום להמשיך בברור. את טענותיך תוכל להעלות בפני בית משפט הנכבד במסגרת ניהול כתב האישום שהוגש כנגדך. בנסיבות אלה תיגנז התלונה כתלונה שלא הובררה עד תה עד תום". בסיפאת המכתב נאמר כי על החלטה זו ניתן לערור לקצינת תלונות הציבור של מחוז המרכז. מאוחר יותר התקבל הערר על החלטת מח"ש אשר דחתה אותו מן הנימוקים הבאים: "לאחר בדיקת המשנה לפרקליט המדינה בחן את הפנייה לרבות את החומר המצוי בתיק החקירה. את המלצת המחלקה לחקירות שוטרים וחוות דעת בנושא פנייתך, ולא מצא לנכון לשנות מההחלטה לסגור את התיק". ובהמשך ההחלטה נכתב כך: "תלונת מרשך עניינה טענות לפיהן הנילון, שוטר ממרחב השפלה מתנכל לו, וכי קילל ודחף אותו בשני אירועים שונים. עיון בחומר החקירה המצוי בתיק החקירה העלה כי מרשך ציין בהודעתו שקילל את הנילון במהלך. כמו כן נגד מרשך הוגש כתב אישום בגין מספר אישומים ובין היתר, בגין האירועים נושאי הערר, בגינם מיוחסות למרשך עבירות איומים והעלבת עובד ציבור. נוכח האמור ולאחר בחינת מכלול נסיבות העניין, לרבות טיב התלונה ואופי השימוש בכח הנטען כלפי הנילון, בהתחשב בהתנהגות מרשך במהלך האירועים כפי שעולה מדבריו ומחומר החקירה המצוי בתיק וכן נוכח ההליך הפלילי המתנהל נגד מרשך בו יוכל לשטוח את מלוא טענותיו נגד הנילון, לא מצאנו להתערב בהחלטה על סגירת התיק, והערר נדחה" (הדגשה אינה במקור).   בחינת נוסחי מכתבי התשובה של מח"ש בשני המקרים כמו גם בחינת תוכנן של החלטות הערר מלמדות כי נעשתה בדיקה אל מול חומר החקירה. בתלונה הראשונה מציינת מח"ש כי נבדק חומר החקירה ועל בסיסו הוחלט לסגור את התיק בעילה של חוסר עניין לציבור. בהמשך כאשר התקבל מכתב נוסף מעם המבקש נעשתה בחינה חוזרת אולם בהעדר נסיבות חדשות נותרה ההחלטה על כנה. אם לא די בכך אזי החלטת הערר מפרטת את חומר החקירה שנבחן. ההחלטה מציינת כי עלו גרסאות סותרות באשר לאופן בו התרחש האירוע. מצד אחד עומדת אמנם גרסת המבקש אולם מנגד עומדות גרסאות השוטר ואשתו. לכאורה לו היו מסתפקים בעדויות השניים ניתן היה לחשוב כי מדובר בסיטואציה ראייתית  של מילה מול מילה שהרי ניתן להעלות על הדעת שהשוטר ואשתו בבחינת "היינו הך" לצורך תיאור הנסיבות. ברם ההחלטה מציינת כי גרסת המבקש לארוע סותרת אף גרסאות של עוברי אורח במקום וכן את דו"ח הפעולה של השוטר המתנדב. בנוסף לזאת הגיליון הרפואי והתמונות מתיק החקירה מלמדות כי על גופו של השוטר נמצאו חבלות ושטפי דם בחזהו.  אף ביחס לתלונה השניה הנוגעת לטענות לפיהן שוטר התנכל לו ודחפו בשתי הזדמנויות שונות, לכאורה עולה מן ההחלטות כי נעשתה בחינת חומר החקירה - בעניין זה ישנה התייחסות מפורשות לנסיבות ולהודעת המבקש אשר ממנה עולה כי קילל את השוטר (ראו האמור בהחלטת הערר), נבדקו הנתונים והנסיבות באשר לטיב התלונה אופי השימוש בכוח שנטען והתנהלות המבקש ואף נשקלו מכלול השיקולים לרבות "העניין הציבורי" והעובדה כי טענות המבקש ימצאו מקומן בהליך הפלילי המתנהל נגדו. יוצא אפוא כי עיון בהחלטות סגירת התיקים הנוגעים לשתי התלונות וכן החלטות הערר בהתאמה, מעלה כי הנסיבות וחומר הראיות נבחנו לעומק וישנה התייחסות לחומרים מתוך תיקי החקירה לרבות הפניה לגילון רפואי ותמונות. סגירת התיקים נומקה תוך שנמסר הסבר מניח את הדעת המתבסס כאמור על בדיקת הראיות. בהקשר זה ובהערת אגב אציין כי חלק מפסיקת השלום הנוגעת לעניין דנא מתייחסת להבחנה שבין סגירת תיק החקירה מן הטעם של חוסר עניין לציבור לבין סגירת התיק מן הטעם של חוסר ראיות מספיקות. כאשר מדובר בסגירת התיק בשל קביעה ערכית של אין אינטרס ציבורי בחקירת התלונה אזי מדובר בקביעה בעייתית כל עוד לא הובא לה הסבר מניח את הדעת (ראו למשל דבריו של כבוד השופט אדם בת"פ 3213/09 מ"י נ' סופר פס' 10,20 ו-46 להחלטה המתבססים בין היתר על טענת הסנגור שמפנה לאבחנה שנעשית באוביטר בע"פ (י-ם) 2139/08 מ"י נ' סנדור רחמים (להלן: "פרשת סנדור"). על רקע הדברים ומשבוחנת אני את הנתונים על בסיסם ניתנו ההחלטות ביחס לשתי התלונות ובפרט באשר להחלטות הערר מוצאת אני כי אף אם ישנו שימוש טרמינולוגי בהעדר "עניין לציבור" עדיין נעשית בחינת מכלול השיקולים, הנתונים וחומרי החקירה ולפיכך אף אם אבחנה בין שתי העילות כמוצג לעיל מקובלת עלי אזי שבמקרה דנן ההחלטות כאמור ניתנו תוך שנמסר הסבר מניח את הדעת המושתת על בחינת חומר הראיות ומכלול הנסיבות. לאור האמור לא ניתן להסיק כי במקרה שבפני לא בוצעה חקירה כלל, כפי שעולה מן הפסיקה אליה הפנתה ההגנה: כך למשל במסגרת ת"פ 39669-03-10 משטרת ישראל נ' מנחם נקבע בין היתר כי לא בוצעה חקירה אלא הליך בירור אצל קצין תלונות הציבור, לא נאסף חומר ראיות ולא נחקרו השוטרים המעורבים וזאת בניגוד מובהק למקרה של המבקש שהרי ביחס לשתי התלונות נבחנו הראיות. גרסת השוטר, אשתו ועוברי אורח נבחנה אל מול גרסת המבקש במסגרת התלונה הראשונה. אמנם במסגרת התלונה השניה הופנה התיק לקצינת תלונות הציבור של מחוז המרכז, אולם בהחלטת הערר ישנה התייחסות מפורשת לחומר החקירה, לטיב התלונה ולכוח שנטען כי הופעל על המבקש. רוצה לומר כי במקרה שבפני המסלול לא היה של הימנעות מבירור טענות האזרח כלפי השוטר, וודאי אך מהטעם של חוסר עניין לציבור. באופן דומה החלטת כבוד השופטת טל תדמור-זמיר מת"פ (קריות) 29435-04-10 מ"י נגד מיה שגב (להלן: "פרשת שגב") לפיה יש לבטל את כתב האישום נגד הנאשמת התבססה על הדברים הבאים: "כעולה מהחומר שפורט בפרק הרקע העובדתי, מח"ש לא זו בלבד שהחליטה לסגור את התיק נגד השוטרים מהעדר עניין לציבור, אלא אף בחרה שלא לפתוח בחקירה מהטעם האמור ובכל העצימה את הפגם בהתנהגותה... הגשת כתב אישום טרם בדיקת טענות חשוד כלפי שורים לקויה באופן מהותי ויש בה כדי לפגוע בזכויות החשוד" (הדגשה במקור). והשוו להחלטה בת"פ (חד') 1860/07 תביעות חדרה- משטרת ישראל נ' מרסיאנו דוד (מטעם ההגנה) במסגרתה קובע סגן הנשיא, כבוד השופט מוחסן במפורש כי "מהמכתב של מח"ש מיום 2.12.07 שהוצג בפני עולה תמונה כי ביום 20.4.04 הודיעה מח"ש לנאשם כי היא סוגרת את תלונת הנאשם, ללא חקירה, 'משיקולים של עניין ציבורי'"(הדגשה אינה במקור). לא כך היו פני הדברים במקרה של המבקש. עוד ראו נסיבות ת"פ (עכו) 1866/06 מ"י נ' שמואל ניסן (מטעם ההגנה) המלמדות כי במקרה האמור לא די שלא נבדקה תלונת הנאשם אלא לא קוים כלל נוהל "אישור שפיטה" הגם שטענת הנאשם לפיה הותקף על ידי השוטרים הועלתה בדיון להארכת מעצרו והשופט הדן הורה להעביר הפרוטוקול למח"ש (באופן המזכיר את נסיבות התיק שבפני). כאמור בפרשייה זו טענת הנאשם "כלל לא נחקרה בטרם הגשת כתב האישום כפי שעולה מתגובת ב"כ המאשימה... כי לא אותרה תלונה.."(פרשת ניסן, תחת פס' 5). במקרה זה אף בוצע חטא על פשע ולשם ניסיון ריפוי הפגם העבירה המאשימה את כל החומר מאוחר יותר והחלטת מח"ש היתה לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור וזאת מבלי שהתלונה נחקרה או התבררה. נוכח האמור בוטל כתב האישום אך יש להזכיר עוד כי כב' השופט אלטר מציין בשלהי החלטתי כי "סביר להניח שאילו היה מדובר במעשה תקיפה חמור שבוצע בשוטרים- ולא רק בדחיפות, כפי שזה במקרה שבפניי - שכתוצאה ממנו היו נגרמות חבלות לשוטרים הייתי קובע כי במקרה כזה גובר האינטרס שלי מיצוי הדין עם הנאשם על הצורך בפסילת מהליכה הנפסדים של מח"ש..." (הדגשה שלי- נ.ד.). ויודגש לפחות ביחס לתלונה הראשונה עולה מן הערר כי בחומר החקירה מצויות תמונות וגיליון רפואי המצביע על חבלות בגופו של השוטר ושטפי דם בחזהו. אף כב' השופט אדם בת"פ 3213/09 מ"י נ' אשר סופר מבסס החלטתו על כך שתלונת הנאשם נסגרה על ידי מח"ש מבלי לבדוק אותה וכלשונו "... השתכנעתי כי מכיוון שמח'ש כלל לא חקרה את התלונה הנגדית, כך שתפגע הגנתו של הנאשם, וכאשר אין הסבר מניח את הדעת לסגירת התיק מהעדר עניין ציבורי, אין מנוס מקבלת הבקשה בשלב זה" (שם, תחת ס' 55). עוד צרף ב"כ המבקש החלטה נוספת מת"פ 3680/09 מ"י נ' טל ואח' (מיום 04/04/2011) שניתנה על ידי כבוד השופט אורי בן-דור (בימ"ש השלום י-ם). החלטתו מבטלת כתב אישום אשר ייחס לנאשמים עבירות תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר בשל הגנה מן הצדק בעילה של אכיפה בררנית. עיון בהחלטה מלמד כי שני הנאשמים בתיק האמור התלוננו על כך שהוכו נמרצות על ידי השוטרים. התביעה העבירה את החומר למח"ש וזו הודיעה לתביעות במכתב כי "סגרו את התיק 'ללא חקירה משיקולים של עניין לציבור'. בית המשפט מוצא כי אין זה צודק להגיש כתב אישום בעוד שטענות בדבר אלימות שוטרים אינן נחקרות כלל משיקולים של עניין לציבור. שונים הם פני הדברים מן הנסיבות במקרה שבפני שהרי תלונת המבקש נבחנה על ידי מח"ש כך גם חומר החקירה ונשקלו השיקולים הרלוונטיים. עוד יצוין כי מן ההחלטה עולה כי בפרשייה זו נדחה הערר שהוגש על החלטת מח"ש מטעמים פרוצדוראליים של חלוף 30 יום ממתן ההחלטה. זאת בשונה מהמקרה שבפני אשר בחן את החלטת מח"ש ואת מכלול הנסיבות לרבות החומר שעלה מן החקירה כמפורט בהחלטה המנומקת.  זה המקום להדגיש כי מקבלת אני את שנטען על ידי ההגנה ושנכתב בפרשת שגב אשר הוזכרה לעיל "...ברי לכל כי בית המשפט אינו דן בטענת הגנה מן הצדק כערכאת ערעור על החלטות המדינה אולם יחד עם זאת, נוכח שנקבע בפסיקה ברי גם כי בית המשפט הוא הגורם המוסמך והוא שצריך לבון משמעות קבלת ההחלטות על ידי הרשות המנהלית". לצד זאת יש לזכור את היקפו של שיקול דעת התביעה ובעניין זה אפנה לפסיקה המצוטטת בפרשת סנדור: "מתחם שיקול הדעת הנתון ליועץ המשפטי לגורמי הפרקליטות בעניין העמדה לדין פלילי של נאשם הוא רחב ביותר.. פועל יוצא מכך הוא כי נתון לתביעה מינעד רחב של אפשרויות פעולה בתחום ההעמדה לדין, שנקיטה בכל אחת מהן, אפילו שונות זו מזו, עשויה לעמוד במבחן הסבירות. בגדר מתחם שיקול דעת נרחב, נתונה בידי הגורם המחליט היכולת לבחור בין אופציות פעולה שונות, אפשריות, שכל אחת עשויה לקדם דרכה את המטרות הטמונות בתכלית הפעולה. במצב כזה, נתון בידי הגורם המחליט מרחב תמרון רחב באשר לדרך השיקלול בין הגורמים  הרלבנטיים השונים. כרוחב היקפו של כוח זה, כן קטן הקיפה של עילת אי-הסבירות, ומצטמצם כוח ההתעברות של הביקורת השיפוטית" (בג"צ פלונית (א') נ' היועמ"ש, ניתן ביום 26/02/08, פסקה 12 לפס"ד של כבוד השופטת פרוקצ'יה). המותב בפרשת סנדור מציין כי דברים אלה - אודות שיקול הדעת הרחב הנתון לרשות התביעה בעניין העמדה לדין כוחם יפה בהתאמה גם לעניין הנדון - דהיינו תלונות הדדיות של אזרח ושוטר והחלטות הרשות בעניין. הואיל ובמקרה דנן נבחנו חומר הראיות והנסיבות האופפות בכל אחת משתי התלונות דומה כי שיקול הדעת של התביעה בעניין דנא אינו נגוע בחוסר סבירות או בשרירות העלולים לפגוע בעקרונות הצדק וההגינות המשפטית. לאור האמור אינני סבורה כי נפלו פגמים בהליך העמדתו לדין של המבקש, לא מצאתי כי הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית אף איני מוצאת כי התביעה הפעילה את שיקול דעתה באופן בלתי שוויוני ומפלה. עיון בהחלטות הנוגעות לתלונות המבקש מעלות כי נבחן חומר הראיות ועל בסיסו והן על בסיס האינטרס הציבורי הוסק כי יש לסגור את התיקים. החלטות אלו נבחנו בערר. במסגרתו נבחן חומר הראיות וישנו פירוט על בסיסו נדחו העררים. על כל אלה מוצאת אני כי ההגנה לא הצליחה לבסס את הטענה לפיה מעשי הרשות נכנסו בשערי ההגנה מן הצדק ולפיכך אין מקום להורות על מחיקת האישומים כמבוקש. למעלה מן הנדרש אציין כי פסיקה עדכנית אשר צרפה המאשימה מבית המשפט המחוזי ע"פ 10726-01-11 מ"י נ' קנדרו מיום 24/03/11 (הרכב: כבוד השופט שפירא - אב"ד, כבוד השופט גרשון וכבוד השופט קיסרי), קובעת לכאורה כי גם מקום בו לא נחקרה תלונת נאשם במח"ש - ויצוין כי אין זה המקרה בפני - ביטול כתב האישום אינו הסעד ההולם ויש מקום לקיים את ההליך הפלילי אשר יכול ובמסגרתו תושמענה טענות כנגד שוטרים במידה שישנן. ודוק: אמנם החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה על בסיס נתונים אחר מן המקרה שבפני - כך למשל דובר במי שלא מיצה את ההליכים אל מול הרשות, לא התייצב במח"ש ואף לא תקף את ההחלטה בהליך של ערר או בפניה לבג"צ - אולם חרף השונות דומני כי אמירתו הכללית של בית המשפט אשר אינה מוגבלת למקרה מסוים עשויה להיות נכונה גם למקרה שבפני: "מעבר לכך, סבורים אנו כי יצירת זיקה מיידית בין מחדל בחקירת שוטרים ובין קיום של הליך פלילי מעוררת בעיות אשר ראוי למנוע. הליך פלילי צריך להתברר כאשר על בית משפט, במקרה זה, לזמן את השוטרים ולשמוע את מכלול הטענות ויכול היה בית משפט לקבוע לאחר שמיעת העדויות כי למעשה המשיב הוא זה שהותקף ולא להיפך. ביטול כתב אישום עקב אי ביצוע פעולת חקירה במח"ש אינו הסעד הנכון ויכול גם לגרום לתמריץ שלילי להגשת תלונות סרק נגד שוטרים באופן שבו תוצף מח"ש בתלונות וכתוצאה מאי חקירה ראויה יטענו טענות שעניינם להגנה מן הצדק. ראוי היה, על כן, לקיים את ההליך, לברר את הטענות ובמסגרת פסק דין יכול היה בית משפט גם להתייחס להתנהגות השוטרים, אם יימצא כי התנהגות זו אינה ראויה וכן להתייחס לכל החלטה שקיבל מח"ש"(הדגשה אינה במקור). כך או אחרת החלטתי מושתתת על העובדה שלטעמי לא הצליחה ההגנה לבסס טענתה בנסיבות האופפות תיק זה. בשולי החלטה אציין כי אין באמור כדי להביע עמדה באשר לתלונות המבקש ואף לא בנוגע לאישום שהוגש כנגדו - עניין זה מסור יהיה מטבע הדברים, למותב אשר ישמע את ההוכחות בתיק גופו. משטרהמשפט פליליביטול כתב אישוםמח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים)