קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול מאסר בגין אי תשלום קנס: 1. העותר, יליד 1972, מרצה מאסר רביעי, לתקופה של 4 שנות מאסר, 5 חודשים ו- 180 ימים החל מיום 30.3.09 בגין עבירות של מרמה ועושק, שינוי זהות של רכב או חלק מרכב, קשירת קשר לביצוע פשע, קשירת קשר לביצוע עוון, עבירות נגד הסדר הציבורי, החזקת רכוש גנוב (קבלת כלי רכב גנובים), ואי תשלום קנס (180 ימי מאסר). עניינה של עתירה זו הנה בקשת העותר להורות על ביטול הפעלת מאסר למשך 180 יום בגין אי תשלום קנס. 2. ביום 24.5.09 נדון העותר בת.פ. 3639/07 (בימ"ש שלום בראשל"צ) למאסר בפועל לתקופה של 58 חודשים, בניכוי ימי המעצר, וכן לתשלום קנס בגובה 30,000 ₪ שישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1.1.10, או 6 חודשי מאסר תמורתו. עוד נקבע בגזר הדין כי "אי תשלום אחד התשלומים במועדו יביא לפירעון מיידי של כל יתרת הסכום". 3. ביום 25.5.09 זומן העותר ע"י רשם בית סוהר השרון לראיון התראה על אי תשלום קנס בו הוזהר כי במידה ולא ישלם את הקנס בהתאם להחלטת בית המשפט יופעל המאסר שנקבע חלף הקנס. העותר חתם על טופס שכותרתו "פקודת מאסר בגין אי תשלום קנס" והצהיר כי בכוונתו לשלם את הקנס במועד שנקבע אך בפועל לא עשה כן עד היום. ביום 1.10.10 הוצאה פקודת מאסר לתקופה של 180 יום עקב אי תשלום קנס. העותר קיבל הודעה על הפעלת הפקודה והוחתם על טופס המאשר כי הוא מודע להפעלת המאסר לתקופה של 180 ימים, באופן מיידי , ביום 1.12.10. נימוקי העתירה 1. במהלך החודשים ספטמבר ודצמבר 2010 הגישו העותר ורעייתו בעצמם, וכן באמצעות עורכת דינו של העותר דאז, בקשה למרכז לגביית קנסות, להקלה משמעותית בתשלום הקנס, לאור מצבה הכלכלי של המשפחה (ראה נספחים ב' ו- ג' לעתירה). לאחר משלוח הבקשות הנ"ל נוצרה אי הבנה כאשר רעייתו של העותר הבינה שהתקבלה תשובה חיובית לבקשתה וכי הקנס בוטל. מנגד, נודע לעותר בדיעבד כי עורכת דינו דאז קיבלה תשובה שלילית בנוגע להפחתת הקנס, אך היא לא יידעה אותו על כך. העותר היה משוכנע כי הקנס בוטל אך לימים הופעל עונש מאסר בן 6 חודשים בגין אי תשלום הקנס. 2. העותר לא חולק על כך שהוא חתם על המסמך שכותרתו "פקודת מאסר בגין אי תשלום קנס" אך טוען שלא הוסבר לו שעליו להגיש בקשה לביהמ"ש לדחיית תשלום הקנס. הוא המתין לקבלת תשובה מהמרכז לגביית קנסות, ובזמן זה למעשה הוא ריצה מאסר בגין אי תשלום הקנס. לדבריו, הוא קיבל את ההודעה מקצין האגף, כשהוא היה במהלך עבודה במטבח, ובנסיבות האמורות התבקש לחתום וחתם על טופס פקודת המאסר. 3. ב"כ העותר מבקשת כי יאפשרו לעותר לשלם את הקנס ללא תוספת פיגורים לאחר שחרור העותר ממאסר, לאור העובדה שהוגשה בקשה לעיכוב הליכים, וההליכים לא עוכבו מכיוון שהוא מרצה עונש מאסר. כן טענה בעתירה כי על שותפו של העותר לביצוע העבירות הוטל לשלם את הקנס רק כחודש לאחר שחרורו ממאסר. במהלך הדיון בפני הצהירה ב"כ העותר כי העותר מוכן לשלם את הקנס באופן מיידי. תגובת המשיבה 1. העותר היה מודע להפעלת פקודת המאסר, חתם על טופס המאשר זאת והצהיר שהוא מתכוון לשלם את הקנס במועדו. כמו כן, במענה לעתירה שהגיש המשיב, אשר נדונה ביום 30.3.11, ציין העותר במפורש כי הוא שפוט לתקופה של 4 שנים, 5 חודשים ו- 180 ימים. 2. סעיף 46 לחוק העונשין קובע במפורש כי מקום בו מרצה אסיר מאסר והוטל עליו מאסר בשל אי תשלום קנס, יופסק המאסר הפלילי לשם נשיאת המאסר בשל אי תשלום הקנס וישוב ויימשך כשתסתיים תקופת המאסר בגין אי תשלום הקנס. 3. במספר הזדמנויות נתן בית המשפט תוקף להתנהלותו של המשיב, שפעל בהתאם להוראות החוק והפסיקה, כאשר קבע שלאחר תום תקופת המאסר בגין אי תשלום הקנס אין לבטל את תקופת המאסר אותה כבר ריצה העותר בגין אי תשלום הקנס. דיון והכרעה 1. סעיף 46 לחוק העונשין תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק") קובע סדר נשיאת מאסר פלילי ומאסר בגין תשלום קנס כדלקמן: " ... היה בין תקופות המאסר מאסר בשל אי תשלום קנס, ישא אותו תחילה לפני כל מאסר פלילי אחר, ואם היה במאסר פלילי בעת שהוטל עליו מאסר בשל אי תשלום קנס, יופסק אותו מאסר לשם נשיאת המאסר בשל אי תשלום הקנס וישוב ויימשך משתם המאסר האמור". ברע"ב 1104/11 עודה עומר נ' שירות בתי הסוהר, , מיום20.3.11 קבע כב' השופט רובינשטיין בסעיף 7 לפסה"ד: "משסיים המבקש לרצות את תקופת המאסר שהושתה עליו בגין אי תשלום הקנס לא ניתן עוד להפחית מן המאסר ולשלם את הקנס בהתאם. בשלב זה לא ניתן לבטל בדיעבד את תקופת מאסרו של המבקש אותה ריצה בגין הקנס גם אם, כטענתו, הוא לא היה מודע לכך שמועד תשלום הקנס היה מיידי (בג"צ 60/83 שעת נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לז(1) 754, 1983)". וראה גם ע"פ 1909/09 עזאיזה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), , מפי כב' הנשיאה בייניש, מיום 6.4.10. 2. סעיף 1 ז לפקנ"צ 04.23.00 קובע כי: "מאסר עקב אי תשלום קנס קודם לכל מאסר פלילי אחר. אם הגיעה פקודת המאסר לבית הסוהר בעת שהאסיר היה נושא מאסר פלילי רגיל, יופסק מרוץ המאסר הפלילי והאסיר ישא את המאסר עקב אי תשלום הקנס ורק עם סיומו ימשיך לשאת את יתרת המאסר הפלילי הרגיל". סעיף 3 לפקנ"צ הנ"ל קובע נהלים בדבר מתן הודעה לאסיר על הפעלת עונש מאסר בגין אי תשלום קנס כדלקמן: א. "התקבלה בבית הסוהר פקודת מאסר בשל אי תשלום קנס כנגד האסיר, יוזמן האסיר למשרד הרישום, תובע לידיעתו הפקודה ויוסבר לו מה משמעותה". ב. "האסיר יתבקש לחתום על טופס "הפעלת פקודת מאסר בשל אי תשלום קנס". ג. 1. " הרשם יבהיר לאסיר כי זכותו להגיש בקשה לבית המשפט לדחיית מועד ביצוע עונש המאסר בגין אי תשלום הקנס" . 3. במקרה נושא העתירה העותר חתם ביום 25.5.09 על טופס בענין הפעלת מאסר בגין אי תשלום קנס וחתם על פקודת המאסר בגין אי תשלום הקנס ביום 1.12.10 כשמצויין במפורש על גבי הטופס כי במידה והעותר ישלם את הקנס, תקוצר תקופת המאסר לפי היחס שבין הסכום ששולם לקנס כולו. מכאן שהיה ידוע לעותר כי משהחל לרצות את תקופת המאסר בגין אי תשלום קנס אין ביכולת המשיב להחזיר לעותר את מניין ימי המאסר, גם אם ישולם הקנס במלואו (דבר שלא עשה עד היום) אלא רק באופן יחסי בגין התקופה שטרם ריצה. 4. העותר לא צרף לעתירה את התשובות שקיבל לפניות שפנה בעצמו ובאמצעות באת כוחו דאז למרכז לגביית קנסות ולא הביא כל ראייה להוכחת טענתו שלא הוסברה לו זכותו לפנות לביהמ"ש בבקשה לדחות את מועד תשלום הקנס (בקשה שלא הגיש עד היום) ולהוכחת טענתו באשר לנסיבות החתמתו על הטופס הנ"ל. 5. לאור האמור לעיל חלה על התנהגות המשיב בכל הקשור להפעלת המאסר חלף אי תשלום הקנס חזקת תקינות מעשה המינהל כפי שנקבעה ע"י כב' השופט רובינשטיין בסעיף ו' להחלטתו ברע"ב 1104/11 עומר נ' שב"ס הנ"ל כדלקמן: "בכל הנוגע לטענות המבקש, כי המשיב הפר את חובתו (לפי פקודת הנציבות) להבהיר לו את השלכותיו של אי-תשלום הקנס במועד, אפנה לטופס המצוטט בפסקה ב' עליו חתם המבקש - ואשר אינו מותיר הרבה מקום לספק: "במידה והופעלה הפקודה, לא ניתן יהיה לבטל את ימי המאסר שרוצו בפועל". אכן, בהמשך פקודת נציבות 04.23.00 (אשר צורפה אך בחלקה, הלא-רלבנטי, לבקשה) נאמר: א. "התקבלה בבית הסוהר פקודת מאסר בשל אי תשלום קנס כנגד האסיר, יוזמן האסיר למשרד הרישום, תובע לידיעתו הפקודה ויוסבר לו מה משמעותה". ב. "האסיר יתבקש לחתום על טופס "הפעלת פקודת מאסר בשל אי תשלום קנס". ג. (1) "הרשם יבהיר לאסיר כי זכותו להגיש בקשה לבית המשפט לדחיית מועד ביצוע עונש המאסר בגין אי תשלום הקנס...". ואין בפנינו תיעוד לגבי היקף ההסברים שניתנו למבקש (למשל לגבי הסברים שניתנו לו בדבר האפשרות לבקש את דחיית מועדו של ריצוי המאסר). ואולם, מעבר לחזקת תקינותו של ההליך המינהלי (רע"ב 9677/06 עווידה נ' ועדת השחרורים שליד בית הסוהר השרון (לא פורסם) ), והעובדה שקיומו של ראיון במסגרתו הוחתם המבקש על הטופס אינו במחלוקת, הנה בנסיבות הנוכחיות - כאשר הקנס שולם לאחר ריצוי מלוא התקופה - ההסבר שניתן וצוטט מעלה ברור ונהיר. עוד אוסיף, כי טענות עובדתיות מסוג זה (ובפרט בנסיבות בהן אין חולק כי המבקש הוחתם על הטופס הנדרש, וטענתו היא להיעדר ההסבר הראוי) דורשות פירוט עובדתי נרחב יותר, שלא לומר תצהיר". אני דוחה את העתירה. מאסרקנס