קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול עסקת מכר ע''י כונס הנכסים בתיק הוצל''פ: 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ מיום 10.6.10 בה נדחתה בקשת המבקשים להורות על ביטול עסקת מכר, שנערכה ע"י כונס הנכסים בתיק ההוצל"פ. 2. לאחר קיום דיון בבקשה ועפ"י תקנה 120א' לתקנות ההוצל"פ החלטתי לתת רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והערעור הוגש ולהכריע בו לגופו . רקע 3. המשיבה 1 פתחה תיק הוצל"פ למימוש שעבוד על מקרקעין הידועים כחלקה 98 בגוש 30168 (להלן: "הנכס") שנרשם על הנכס ביום 18.1.20004 נוכח חובות מס רכוש. ביום 3.9.06 מינתה רשמת ההוצל"פ כונס נכסים, בין היתר, למכירת הנכס נוכח אי תשלום החובות הנ"ל והערה על כך נרשמה על הנכס ביום 13.9.06. ביום 3.10.06 נערך הסכם מכר בין כונס הנכסים לבין המשיב 2, שאושר בהחלטת רשם ההוצל"פ ועל פיה נרשם המשיב הנ"ל כבעלים ביום 24.5.2007. 4. אין חולק כי ביום 16.8.06 נרשמה על הנכס הערה לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין . הערה זו נרשמה בגין החלטה וצו עיקול מיום 19.7.06 לטובת ביה"ד הרבני האזורי בירושלים ועל פיה - " אין לעשות בנכס שום פעולה הטעונה רישום ללא אישור ביה"ד" . לטענת המבקשים, הואיל ומונו כנאמנים של הקדש ע"ש המנוח חיים אברהם רדליך ז"ל, עפ"י צו מינוי של בית הדין להקדשות שבבית הדין הרבני אזורי בירושלים מיום 24.12.09, פנו ללשכת רישום המקרקעין כדי לבצע את הרישום על כך . או אז, גילו להפתעתם כי בוצעה העברת הזכויות עפ"י צו רשם ההוצל"פ, וכי הנכס נרשם ע"ש המשיב 2. לאחר שפנו לכונס הנכסים וקיבלו את מלוא המידע, פנו לרשם ההוצל"פ בבקשה לביטול המכירה, ובקשתם נדחתה בהחלטה נשוא הבר"ע כדלקמן: "יובהר, כי צו עיקול מאת ביה"ד הרבני, גם אם מועד רישומו קודם למועד מינוי כונס הנכסים, נדחה הוא בפני השעבוד מכח פקודת המיסים (גביה), אשר היה קיים זמן רב לפניו. לפיכך, מועד מינוי כונס הנכסים בשל השעבוד, מקבל משמעות מינורית - והעיקול אשר הוטל, אמור לחול על יתרת התמורה לאחר המימוש והוצאותיו. בנסיבות אלו אין טעם לדון בנושא ביטול המכירה, הגם שבמקרים נדירים בלבד תבוטל מכירה בחלוף זמן כה רב ולאחר שזכויות הקונה נרשמו במרשם הרלוונטי. הכונס יגיש בתוך 30 ימים, דו"ח מפורט ובקשה לחלוקה התמורה אשר הצטברה, ויצרף נסח רישום היסטורי הנוגע לנכס, לצורך בדיקת זכויות מכח כל העיקולים אשר נרשמו." 5. עוד טרם התנהל דיון במעמד הצדדים, הגישה המשיבה 1 בקשה להגשת ראיות נוספות ולהשלמת תגובתה, ובמסגרת הראיות החדשות, ולנוכח בדיקה שערך גם כונס הנכסים, התבררו העובדות כדלקמן: א. כעולה מצוואת המנוח אברהם רדליך משנת תרצ"ז , ציווה האחרון את ביתו בגבעת שאול שישאר בית כנסת לעולמים, ואת החדרים שבחדר בית הכנסת בהתאם לקושן בספר דיר יאסין 4 דף 43. ב. לאור צוואת המנוח נעשתה פניה לבית הדין הרבני בשנת תשי"ב (1952) בה נתבקש בית הדין הרבני למנות אפוטרופסים למקרקעי המנוח. ג. ב-ט' שבט תשי"ב מינה בית הדין הרבני אפוטרופסים כנ"ל ובמסגרת כתב המינוי הופקדו האפוטרופסים על ביתו של המנוח ע"מ לטפל בו, לפקח עליו, למנוע כניסת זרים שיחזיקו בו ללא רשות ועוד. ד. עפ"י רישום לשכת רישום המקרקעין בירושלים, ספר דיר יאסין 4, דף 43, הוסדר להיות גוש 30168 חלקה 6. ברם, הנכס נשוא הבקשה שעליו נרשמה גם ההערה לטובת ביה"ד הרבני כאמור ,ידוע כחלקה 98 בגוש 30168. ה. כעולה מאישור של שמאי מקרקעין מוסמך חלקה 98 הנ"ל, היא חלקה מלבנית, לא רגולרית בשטח 219 מ"ר, מצויה בשכונת מגורים - מקביל לרחוב נג'ארה. הנכס אינו בנוי בניית קבע, אך כולל גרוטאות ומבנים ארעים חלקיים, בחזיתו- צמחיה עבותה וגרוטאות, כך שאין גישה לפנים המגרש. טענות הצדדים 6. לטענת ב"כ המבקשים, נרשם צו העיקול הנ"ל עוד בטרם מינויו של כונס הנכסים מטעם המשיבה 1, וברור שהאחרון ידע על רישום ההערה ובחר להתעלם ממנה. יתר על כן, עפ"י החלטת המינוי של כונס הנכסים, היה עליו להודיע לבעל העיקול או הערה על ההחלטה בדבר מינויו ככונס נכסים. למרות זאת לא פנה האחרון לבית הדין הרבני האזורי בירושלים, ואילו היה עושה כן היה מגלה כי הנכס הינו הקדש מנוהל ע"י מי מהמבקשים.כמו כן כונס הנכסים גם לא מילא אחר החלטת רשם ההוצאה לפועל, לא המציא נסח עדכני לתיק, ולא הפנה תשומת לב רשם ההוצאה לפועל לרישומה של ההערה. לגופה של עסקת המכר נטען, כי זו לא נעשתה בתום לב, שעה שהמשיב 2 שהיה מיוצג ברכישה, ידע על ההערה והעיקול לטובת בית הדין או היה עליו לדעת, שכן בטרם חתם על ההסכם עם כונס הנכסים, יכול היה ללמוד עליה מתוך נסח הרישום. לשיטת המבקשים כל הטענות הנ"ל מובילות למסקנה כי התרשלותו ומחדליו של כונס הנכסים מחייבים ביטול עסקת המכר, במיוחד כשמדובר בהערה שהיתה רשומה לטובת ההקדש, וכי זה נכנס לתוקף עוד בשנת תשי"ב. משכך נטען, כי טעה כב' רשם ההוצל"פ עת דחה את הבקשה לביטול המכר בלא לקיים דיון במעמד הצדדים, ובחר שלא להתייחס בהחלטתו לטענות הקשות שהעלו המבקשים, ואשר לא קיבלו מענה מטעם כונס הנכסים להתנהלותו הכושלת בטרם המכירה. יתר על כן, הנכס שנמכר ע"י כונס הנכסים הינו קרקע המצויה בצמוד לנכס השייך להקדש, אשר המבקשים נאמנים עליו, וחיבור שתי החלקות יחדיו יש בו כדי להשביח את שתיהן יחד, בעוד שהחלקה הנמכרת ערכה שווה הרבה פחות, שכן לא ניתן לבנות עליה. במצב זה, למרות רישום הזכויות ע"ש המשיב 2, יוכל האחרון להתפצות בגין נזקיו מול כונס הנכסים. מכל המשיבים הגיב רק ב"כ המשיבה 1 והתנגד לבקשה והוא אף היחיד שהתייצב לדיון. לטענתו, ביטול המכירה בנסיבות העניין הוא צעד קיצוני ביותר שיש בו פגיעה חמורה בזכויות צד ג' - המשיב 2, ובמיוחד לאחר שזה נרשם כבעלים במקרקעין עוד ביום 24.5.07. כמו כן, ההקדש בא לעולם רק ביום 24.12.09, מכוח שטר ההקדש שצורף לבקשה, וזאת לאחר מינוי כונס הנכסים ואישור המכר. בהתבסס על השלמת הראיות נטען כי ממילא עולה עפ"י המסמכים הנ"ל, שהנכס היחיד השייך להקדש עפ"י קביעת בית הדין הרבני הינו ביתו של המנוח ואילו הנכס שנמכר באמצעות כונס הנכסים אינו אותו הנכס . ב"כ המשיבה 1 ציין כי למרות הטעות והתקלה שנפלו אצל כונס הנכסים, אין בכל אלה כדי להצדיק ביטול עסקת מכר גמורה, וממילא לאחר שהתברר כי הנכס שנמכר אינו שייך להקדש, אין כל הצדק ומקום לביטול המכירה. יתר על כן, לא עלה בידי המבקשים להוכיח כי מדובר במקרה קיצוני של קנוניה בין הכונס לקונה, כפי הפסיקה אליה היפנו בבקשתם. דיון 7. למעשה, אין מחלוקת, כי טרם מינוי כונס הנכסים מטעם המשיבה 1, היתה רשומה הערה בדבר העדר איסור פעולה בנכס ללא אישור בית הדין הרבני. עוד אין חולק, ובכך הודה ב"כ המשיבה 1 בהגינותו, כי כב' רשמת ההוצאה לפועל לא הופנתה לכך בבקשת כונס הנכסים, לא טרם מינויו, לא לאחר מינויו ואף לא במהלך ביצוע עסקת המכר עם המשיב 2. ביטול מכר 8. הלכה פסוקה שעליה חזרו בתיהמ"ש רבות הדגישה את מידת ההקפדה המתחייבת בהליכי מכר במסגרת ההוצאה לפועל . כנאמר: " מכירת נכס לשם גביית חוב של בעליו היא מהלך חמור וקיצוני הפוגע בזכות הקניין שלו לשם מימוש זכות אחרת. לפיכך יש להקפיד במיוחד על כך שכל ההליכים ייעשו תוך הקפדה מלאה על הוראות הדין ועל כך שיתנהלו בהגינות וביושר. " (ראה רע"א 2404/01 וקנין נ' בראון,פ"ד נו(1) 913 ) עוד נקבע כי בדיון בבקשה לביטול עסקת מכר על ביהמ"ש להידרש למשולש האינטרסים הכולל הן את הזוכה, החייב וצד ג' המעורבים בעסקה והן את האינטרס הרחב יותר של חייבים בכלל ונושים של חייבים ,המעוניינים בהגשת הצעות רבות להשתתפות בהליכי מכר כנ"ל כך שיביאו למיקסום התועלת של ההליכים הנ"ל בלא שצדדי ג' המציעים להשתתף יהיו חשופים לאפשרות ביטול העסקה. כנאמר: " מטרת חוק ההוצאה לפועל ,תשכ"ז ,והתקנות שהותקנו לפיו היא - להחיש ולפשט את הליכי ההוצאה לפועל. ......טובת החייבים שנכסיהם מוצעים למכירה פומבית דורשת ,שמציעים רבים ישתתפו במכירה ,כדי שיציעו מחירים שאינם נופלים מהשווי של הנכס. דבר זה לא יושג,אלא אם המציע יידע ,שתוך זמן קצר יוברר, אם הוא זכה בנכס,הוא לא יהיה צפוי לאחר מכן לסכנה,שהמכירה תבוטל". (ראה ע"א 555/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ,פ"ד כו(1) 793 , 800 וכן רע"א 4891/04 שמואל וינקלר נ' בנק הפועלים ( ). לכן , נקבע כי לאחר אישור סופי של דבר מכר ע"י רשם ההוצל"פ, שומה על ביהמ"ש לנהוג במידה רבה של זהירות וניתן יהיה לבטל את העסקה רק במקרים חריגים ביותר, בעיקר בשל פגם מהותי בהליך המכירה . (ראה רע"א 583/88 פרוקומרץ ואח' נ. שטנדר ואח' ,פ"ד מב (4) 281; וכן רע"א 5080/97 אברהם כהן נ. עו"ד רום, פ"ד נב (2) 332) הדגש שהושם על מהותיות הפגם הוציאה מכלל המקרים את הפגמים השוליים גם אם נפלו והביא לקביעת רשימה בלתי ממצה של עילות המטות את הכף לאי ביטול עסקת המכר כמו כאשר חל שיהוי בהגשת הבקשה,הקונה היה תם לב ומקום שהחייב נמנע מניצול ארכות שניתנו לו. (ראה רע"א 10518/08 רדואן סקאס נ' עו"ד דורון זר,כונס נכסים ( ) מנגד, מורה ההלכה הפסוקה כי פגמים מהותיים נמצאו במקרה של קנוניה בין הקונה לכונס או אם ידע הראשון על פגמים מהותיים בעסקה (ראה רע"א 5080/97 הנ"ל ) ,ואילו פגם מובהק חל במקרה שבו הליכי המכר לא היו ידועים לחייב . (ראה ע"א 583/88 הנ"ל , רע"א 8646/01 אסקבל תיירות בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , תק על 2002 (1) וכן רע"א 667/01 עיזבון אל רחמן דרביה ז"ל נ' היפר מטל בע"מ ) לכן איפוא ,יש להחיל את האמור מקל וחומר לגבי צד ג' בעל הערת אזהרה על המקרקעין שלא היה מיודע בהליכי המכר. אני סבורה כי מהותיות הפגם הנ"ל ותיקונו גוברים במקרה דנן על פגיעה לכאורית בזכויותיו העדיפות של בעל השעבוד או של הקונה. מהכלל אל הפרט 9. אני סבורה, כי המקרה שבפני הוא המקרה החריג שמחייב את ביטול המכירה. הגם שאין חולק, כי זכות השעבוד לטובת המשיבה 1 היא בגדר שעבוד ראשון, ובמקרה דנן גם מכוח מועד רישומו הוא גובר על כל זכות ועיקול הרשום על הנכס, הרי אין ספק כי טרם אישור המכירה לא התוודע רשם ההוצאה לפועל להערה בדבר איסור דיספוזיציה וממילא לא ניתנה למבקשים זכות הטעון בעניין. על פי תוספת ראיות שהציגו המבקשים מצידם, במעמד הדיון ,בדמות תצהירו של עו"ד יוסף שחור עולה תמיהה לגבי התנהלותו של כונס הנכסים בעניין ידוע המבקשים אודות הליכי המכר. על פי המוצהר ע"י עו"ד שחור שכן משרדו במבנה צמוד למבנה בית הכנסת ברח' נג'ארה 36 בירושלים. לטענתו, ידע כי הנכסים הידועים כגוש 30168 חלקות 98 ו-41, הינם נכסי הקדש המנוח אברהם רדליך, וזאת עקב פניה בעבר של גבאי בית הכנסת בבקשה לפעול לרישום הנכס באופן מסודר ע"ש ההקדש באמצעות הנאמנים, למרות שבסופו של דבר הרישום לא יצא אל הפועל. מתוקף כך, צדה את עינו מודעה בעיתון גלובס בדבר תחליף המצאה אל החייב רדליך אברהם. בעקבות כך, יזם שיחה עם משרדו של כונס הנכסים ביום 10.7.06, ועדכן עו"ד במשרדו בכך שמדובר בנכס של הקדש, ובעובדה שהמנוח נפטר לפני שנים רבות, ולכן יש לפנות תחילה לבית הדין הרבני בירושלים בעניין. כונס הנכסים לא התייצב לדיון וטענות אלו לא הופרכו ע"י המשיבים. מכאן, יש לקבע כי שעה שכונס הנכסים לא הביא בפני רשמת ההוצל"פ עובדה זו, התעלם מנפקותה ולא טרח לפנות לבית הדין הרבני או למבקשים- אם במסירת הודעה על מינוי כונס הנכסים, אם בקבלת תגובתם לבקשותיו -הרי פגע באופן מהותי בהליך המכר. לא זו אף זו, עסקת המכר למול המשיב 2 לא כללה דבר וחצי דבר בעניין ההערה הנ"ל, ומתוך הסכם המכר עולה לכאורה כי נמכרה לו זכות נקיה ללא שעבוד וללא זכות לצד ג'. אני סבורה כי גם הטענות בדבר עדיפותה של זכות השעבוד לטובת המשיבה 1 לא יכולות לעמוד לאחרונה כנגד ביטול עסקת המכר, שהרי, שאלת תחרות הזכויות , אם בכלל, היא ענין נפרד להכרעה ובודאי שהיה מקום לאפשר למבקשים לתת דעתם על דרישת החוב שביסוד בקשת המימוש שהוגשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. במאמר מוסגר יצוין כי במקרה דנן מתחרות שתי זכויות שאינן שקולות ,שהרי, האחת יונקת כוחה מחיוב כספי והשניה מהכרזת מעמד הנכס כהקדש. הטעות ברישום 10. לטענת ב"כ המשיבה 1 נוכח העובדה שההקדש שמכוחו טוענים המבקשים נרשם על מקרקעין אחרים ממילא אין מקום להורות על ביטול העסקה . לטעמי, אין טענה זו יכולה להתגבר על הפגם המהותי בהליכי המכר כמתואר לעיל ולכן למעלה מן הצורך אתייחס אליה שלא יהיה חשש שמא הביטול יעשה לשווא. בתגובתו לתוספת הראייתית של המשיבה 1 טען ב"כ המבקשים כי מלבד התנגדותם להגשתה בשל השהוי הרי, כל המסמכים הנ"ל אינם רלבנטיים מאחר ואין חולק שהנכס נשוא בקשת רשות הערעור הוכרז כהקדש ע"י בית הדין להקדשות, ואף נרשמה הערת אזהרה בגינו בלשכת רישום המקרקעין. ולכן, אם מבקשת המשיבה 1 לתקוף את החלטת בית הדין, עליה לפנות לערכאה המוסמכת.לטענתו, הסמכות לדון בבקשה לביטול או רישום הקדש על נכס הינו לבית הדין להקדשות, שהרי הוא שקבע שהנכס הינו הקדש, ורק בסמכותו לבטלו. לגופם של מסמכים, טענו המבקשים, כי מעיון בנסח היסטורי של חלקה 6 בגוש 30168 אשר משקף את הרישום בספר דין יאסין 4 דף 43, עולה כי המנוח לא היה מעולם רשום כבעלים של הנכס הנ"ל, וכיום קיים במקום בית מגורים משותף. מכאן ניתן ללמוד חד משמעית, שמלכתחילה היה מדובר בטעות ברישום, שכן הרישום הנכון של הנכס , הינו ספר דין יאסין 4 חלקה 83. ועל כן, כנראה המדובר היה בטעות ברישום במכתב הרבנות הראשית בארץ ישראל. 11. אין ספק כי טענות כנגד הכרזת הנכס כהקדש או טעות ברישומו, אינן יכולות להתברר, לא בפני רשם ההוצל"פ וגם לא בפני ביושבי כערכאת ערעור. המחלוקת בין הצדדים עלתה בין היתר בשאלה, עד כמה יש בטענה הנ"ל כדי להשליך על ביטול המכירה, ועל מי הנטל לתקוף את ההקדש הרשום בנסח הרישום. אמנם, לו ניתן היה להשתכנע לכאורה כבר במעמד זה כי ההקדש חל על מקרקעין אחרים, לא היה מקום להורות על ביטול המכר גם אם נפל בו פגם מהותי, שהרי ממילא אם אין ההקדש חל על הנכס שנמכר, לא תמצא תועלת בביטול עסקת המכר שתחזור על כנה לנוכח כך. אני סבורה, כי למרות טענות ומסמכים שהוצגו ע"י המשיבה 1, לא עלה בידי האחרונה להצביע לכאורה כי בפועל עסקינן בנכס אחר. מתוך שטר ההקדש, ובעיקר רישום ההחלטה בדבר עיקול, עולה כי ההתייחסות היא לחלקה 98 בגוש 30168. על כך חזר בית הדין הרבני האזורי בירושלים גם בשנת 09' ונכס זה נמכר בתיק ההוצל"פ. אם אכן קיימת טעות ברישום, יתכבד ב"כ המשיבה 1 ויפנה לערכאה המוסמכת להוכחת טענתו. במאמר מוסגר יצוין, כי מסמכי המבקשים, במיוחד הנסח ההיסטורי המתייחס למקרקעין האחרים (חלקה 6 בגוש 30168), מפריכים לכאורה את טענת ב"כ המשיבה 1, למרות מסקנתו העולה מהמסמכים שהגיש. יתר על כן, אין חולק, כי ההערה בדבר איסור דיספוזיציה נרשמה על חלקה 98, והעדר פניה לבית הדין הרבני ולאפוטרופסים על ההקדש, היא הפגם המהותי היורד לשורשו של הליך המכירה, ומחייב את ביטול המכר. מועד תחולתו של ההקדש 12. לטענת ב"כ המשיבה 1 עפ"י סעיף 17(ב) לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979, תחילתו של ההקדש היא רק עם העברת השליטה בנכסי ההקדש לידי הנאמן. מתוך שטר ההקדש ניתן להבין כי נכסי ההקדש נמסרו רק ב-24.12.09,המאוחר למכירה וכל עוד לא הועברה השליטה בהקדש לידי הנאמנים אין לו תחולה. מכאן שאין הוא יכול להתגבר או לדחות את השעבוד הראשון לטובת המשיבה 1, שעליו אין חולק. גם שאלה זו אינה נתונה להכרעת רשם ההוצל"פ לפיכך, למעלה מן הצורך יצוין כי טענת המבקשים שההקדש נוצר במקרה דנן עוד בשנת תשי"ב, שאז מונו אפוטרופסים והחזקה בנכס הועברה לידיהם לא נסתרה. כראייה לטענתם, הפנו המבקשים לכתב המינוי מיום ט' שבט תשי"ב,שאף הוגש ע"י ב"כ המשיבה ועל פיו מונו הרבנים ר' מאיר חדש והרב ר' ישראל זיסל רבורץ - מנהלי ישיבת בית מדרש לתורה. כמו כן ,בהחלטת כב' בית הדין הרבני אזורי ירושלים שכותרתה: "החלטה וצו עיקול", שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין בירושלים מיום 10.8.06, צוין כדלקמן: "הואיל והמנוח חיים אברהם רדליך ז"ל הרשום כבעלים של נכס בית הכנסת בשכונת גבעת שאול, ירושלים, הידוע כגוש 3016 חלקות 98 ו-41, וכהקדש ע"ש הצדיק ר' מאיר מפרמישליאן זצ"ל. והואיל והאפוטרופסים הקודמים שמונו על ידי ביה"ד הרבני האזורי בירושלים ביום ט' שבט תשי"ב הלכו לעולמם, וביה"ד מבקש למנות אפוטרופסים אחרים במקומם, מחליט ביה"ד ומצווה: א. ממנים בשלב זה את הרב משה חדש שליט"א ב. ביה"ד ידון במינוי אפוטרופסים לאחר שיתקבלו המלצות הרב מ.חדש שליט"א והסכמת המועמדים. ג. עד למינוי האפוטרופסים והסדרת רישום הנכס ע"ש האפוטרופסים, על רשם המקרקעין ירושלים, לרשום עיקול על הנכס לטובת הקדש רדליך ע"ש הצדיק ר' מאיר מפרמישליאן זצ"ל, ולציין שאין לעשות בנכס שום פעולה הטעונה רישום ללא אישור ביה"ד." מכאן ניתן ללמוד ראייה, כי הצו הנ"ל דן למעשה בהחלפת נאמנים ע"י בית הדין הרבני האזורי בירושלים שמינה את האפוטרופסים הקודמים עוד בשנת תשי"ב, וכי יש יסוד לטענת המבקשים בדבר העברת נכסי ההקדש לידיהם של הראשונים קודם לרישום השעבוד לטובת המשיבה 1. מכל מקום, וכאמור, גם בעניין זה לא עמדתה המשיבה 1 בנטל הפרכת טענת המבקשים. זכויות צד ג' - המשיב 2 13. אין חולק כי הבקשה שבפני בעלת השלכה משמעותית ביותר לגבי המשיב 2, שהוא רוכש הנכס על פי העסקה, והוא עלול להיפגע כתוצאה מההחלטה בבקשה. יחד עם זאת עליו הנטל להוכיח בין היתר כי רכש את הנכס בתום לב לרבות תוך אי ידיעה על זכויות המבקשים אם הוא מבקש אמנם להתנגד לביטול המכר. המשיב 2 לא טרח כאמור להגיב לבקשה ואף לא התייצב לדיון במעמד הצדדים . אמנם המבקשים חזרו בהם מטענה בדבר קנוניה בין המשיב 2 לכונס הנכסים אולם, מקום שהאחרון לא טרח להתנגד או להתייצב לדיון ולהשמיע התנגדותו וכטענת ב"כ המבקשים, בחר להיות אדיש לתוצאת בקשה זו, מעידה גם כן שאינו מגלה התנגדות לביטול עסקת המכר. לסיכום 14. אני מקבלת את הערעור ומורה כי החלטת כב' רשם ההוצל"פ מיום 10.6.10 בטלה. כפועל יוצא מכך, בטל אישור עסקת המכר, בנכס הידוע כגוש 30168 חלקה 98. אני משיתה על המשיבה 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5000 ₪. כינוס נכסיםהוצאה לפועלעסקת מכר