קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פסק בורר נגד חברה בפירוק: בפני בקשה לביטול פסק בורר שניתן כנגד חברה, חודשים מספר לאחר הכנסה להליכי פירוק, אף כנגד הערב שערב לחובותיה. בעלי הדין ורקע עובדתי מבקש הביטול, מר אביב שקד (להלן: "שקד") הינו מנהלה של חברה יזמית בשם "החברה לפיתוח ירוק בחן בע"מ" (להלן: "החברה"), הנמצאת כיום בהליכי פירוק, ואשר קיבלה על עצמה, כיזמית, לבצע את עבודות הבנייה והפיתוח במסגרת הרחבת קיבוץ בחן. מבקשת האישור, חברת מודל הנדסה, חברה לבניין בע"מ (להלן: " מודל") הינה קבלנית בניין. ביום 24.12.08, ולאחר שמודל זכתה במכרז שפורסם על-ידי החברה- המזמין, נחתם בין שתי החברות חוזה לפיו התחייבה מודל לבצע את עבודת הבנייה של 110 בתים במסגרת פרוייקט הרחבת הקיבוץ. עבודת הבנייה החלה אולם התעכבה מעת לעת בעיקר עקב קשיי נזילות אליהם נקלעה החברה, בגינם עוכבו התשלומים שהגיעו למודל. בחודש יוני 2009, ולאחר עיכוב נוסף בתשלומים למודל, התחייב שקד לערוב להתחייבויותיה של החברה כלפי מודל. העבודות נמשכו ועמן גם התשלומים. בחודש אוקטובר 2009 התגלעו בשנית חילוקי דעות בין שתי החברות, והגם שהוסכם ביניהן כי היחסים החוזיים ביניהן יגיעו לידי סיום, לא תמו המחלוקות. מודל טענה כי לא שולמו לה החשבונות בגין עבודות שביצעה עד לסיום ההתקשרות ביום 1.11.09, ומנגד, טענה החברה לקיזוזים בגין עבודה לקויה ואיחורים בביצוע. מודל הגישה לבית המשפט תביעה כספית נגד החברה ונגד שקד ונתבע נוסף על סך 4,346,94 ש"ח ואילו החברה הגישה תביעה שכנגד על סך 7,990,694 ₪. שתי התובענות הועברו להכרעה במסגרת בוררות בפני הבורר המהנדס ד"ר יואב סרנה (להלן: "הבורר"). הליכי חדלות פירעון כפי שאראה להלן, נעוץ עיקרה של המחלוקת בתיק זה בהיכנסה של החברה להליכי חדלות פירעון. ביום 23.1.11 הוגשו לבית המשפט המחוזי מרכז בקשה לפירוקה של החברה, בהסכמתה, וכן בקשה למינוי מפרק זמני. ביום 24.1.11 מונה עו"ד עומר גדיש כמפרק זמני לחברה. ביום 15.6.11 ניתן נגד החברה צו פירוק קבוע ועו"ד עומר גדיש מונה כמנהל מיוחד. ביהמ"ש מינה כנאמנים את עורכי הדין אליעזר אשל, איתן לירז וכן עו"ד טל מתוק. ביום 15.8.11 הוציא הבורר תחת ידיו את פסק הבוררות נשוא ענייננו. הסכם הבוררות בהסכם הבוררות, שאינו נושא עליו תאריך, הסכימו בעלי הדין, בין היתר, כי הבורר יופטר מהדין המהותי, כי לא יהיה קשור לדיני הראיות וכי עיקרי הדיונים בישיבות הבוררות יתועדו על ידי הבורר או מי מטעמו. הבורר חוייב לנמק את הפסק, משהפיסקה לעניין הפטר מהנמקה, נמחקה ע"י הצדדים. עוד הסכימו בעלי הדין כי "הבורר יהא רשאי להיעזר במהנדס מטעמו בניהול הבוררות" (סעיף 3.3.3) וכן "הבורר יהא רשאי לפעול גם כמומחה ו/או כמעריך, הכל לפי שיראה לבורר במהלך הבוררות" (סעיף 3.5.1). הבורר אף רשאי למנות מומחה "אם מצא כי הדבר נדרש לבירור או סכסוך..." (סעיף 3.5.2). הבוררות מאחר ולא הוגשו לי פרוטוקולים המתעדים את ישיבות הבוררות, ומאחר ושקד טוען שלא נתקיימה כלל בוררות - מחד גיסא, ומודל טוענת כי נתקיימו גם נתקיימו ישיבות בוררות כסדרן, וכי הבורר הופטר מניהול פרוטוקולים - מאידך גיסא, לא ניתן להימנע מסקירת הישיבות שנתקיימו במהלך הבוררות, ככל שאלו עולות מן התיעוד ומהתכתובת הקיימים, כמו גם מעדויות בעלי הדין. ביום 5.9.10 התקיימה ישיבת הבוררות הראשונה שהיתה פורמלית במהותה. בימים 25.10.10 וכן 13.12.10 התקיימו ישיבות נוספות בנוכחות המהנדסים מטעם שתי היריבות ובנוכחות מהנדס ממשרדו של הבורר אשר מונה לצורך זה. ביום 2.1.11 נתקיימה ישיבת בוררות אשר מודל טוענת כי היתה ישיבת הוכחות. ביום 14.8.11 נתקיימה ישיבה בנוכחות עורכי הדין בלבד. בעלי הדין הגישו לבורר הררי מסמכים הכוללים את כל ההתחשבנות שבין הצדדים וכן פרוטוקולים של מסירת הדירות למשתכנם. טענות הצדדים טענות שקד למבקש הביטול טענות כרימון כנגד פסק הבוררות, אולם לאחר ברירת הבר מן התבן ניתן למקד את הטענות המהותיות בשני ראשים מרכזיים: א. משנתמנה לחברה מפרק זמני, תמה סמכותו של הבורר לדון בעניינה של החברה, וזו הוקנתה מרגע זה ואילך רק לבית המשפט שלפירוק. מטבע הדברים, פסק בוררות שניתן לאחר שהוצא כנגד החבר גם צו פירוק זמני וגם צו פירוק קבוע - בטל ומבוטל. עוד נטען כי משחיובו של שקד היה חיוב נלווה לחיובה העיקרי של החברה, לא ניתן היה לדון אף בעניינו, בטרם הכריעה הערכאה המוסמכת, קרי: ביהמ"ש שלפירוק, להבדיל מהבורר, בחיוביה של החברה לה ערב, כולל תביעתה הנגדית נגד מודל. ב. לא נתקיים כלל הליך בוררות כמשמעו בחוק וכמצופה מהליך שכזה. הבורר קיים שתי ישיבות מקדמיות בלבד, ולמעט שתי פגישות בין המומחים, שהתקיימו ללא נוכחות הבורר, כי אם בנוכחות נציגו, לא התקיים כל דיון לגופו של עניין, אף לא הוגשו סיכומים וממילא לא היה למבקש הביטול יומו בביהמ"ש. טענות מודל מודל טוענת כי שקד הכשיל במכוון ובמודע את הליך הבוררות, התעלם מפניותיו של הבורר ומדרישותיו להתקדם בהליך הבוררות. הבורר "נאלץ" לרדוף אחרי שקד על מנת לקבל ממנו את המסמכים הדרושים ולקיים את הבוררות כסדרה. לדוגמא, מפנה מודל למכתבו של הבורר מיום 14.2.11 שם קובל הבורר על כי פניותיו לבא-כוח שקד אינן נענות ועל כי אינו מצליח לקבל תשובה מפיו. הבוררות היתה מקצועית טהורה, ומשכך לא הייתה כל מניעה כי המומחים מטעם שני הצדדים יפגשו עם מומחה שמונה על-ידי הבורר לצורך ליבון השאלות המקצועיות. יתרה מכך, גם שקד הסכים לכך ועתה הוא מנוע מלטעון את ההיפך. באשר לטענה לפיה אמור היה הבורר לקטוע את הבוררות לאור סעיף 267 לפקודת החברות, טוענת מודל כי כל החומר וכל המידע כבר נצטבר בידי הבורר עוד טרם מתן צו הפירוק ומשכך רשאי היה להכריע גם בעניינה של החברה. מכל מקום, חברת מודל מבקשת לאשר רק את פסק הבוררות, ככל שהוא מתייחס לשקד עצמו, שהרי צו הפירוק איננו מתייחס אליו באופן אישי ולא היווה כל מניעה להכרעה בעניינו שלו. דיון והכרעה 1. ראשית יש להסיר מסדר היום את טענת שקד לפיה לא נתקיימה כלל בוררות ולפיה חרג הבורר מתפקידו משאפשר קיומן של ישיבות שהתנהלו בין המומחים, אך בהעדרו. אין לשכוח כי הבוררות שהתנהלה בין הצדדים היתה מקצועית באופייה, ומעיון בכתבי הטענות לא נצפית טענה בעלת אופי משפטי או אחר. מודל שימשה כקבלן שביצע את העבודות בשטח ומעת לעת הגישה את חשבונותיה. מהות התביעה שהוגשה מטעמה התבטאה בחשבונות שהוגשו על ידה עד לעזיבתה את האתר וטרם שולמו, כאשר מנגד טענה החברה לטעויות בחשבון, לנזקים, לפיצוי בגין איחור במסירה ולקיזוזים שונים. מטבע הדברים מדובר בבוררות מקצועית, ולא מצאתי כל פסול בכך שהבורר מינה מומחה מטעמו (ואין מדובר בסטז'ר או בעוזר - כטענת שקד, כי אם במהנדס ממשרדו של הבורר) על מנת ללבן את טענות כל צד ועל מנת לנסות להגיע להסכמה ולצמצם את הפערים. הסכם הבוררות עליו חתמו הצדדים קובע כי הבורר יהא רשאי להיעזר במהנדס מטעמו בניהול הבוררות, כי יהא רשאי לפעול גם כמומחה ו/או כמעריך, וכי יהיה רשאי למנות מומחה אם ימצא כי הדבר נדרש . הנה כי כן, אין כל פסול בקיום פגישות בין מהנדסי שני הצדדים לבין מומחה הבורר, ותועלתן של פגישות אלו לצידה, אף הוסכמה ע"י הצדדים. 2. טענת שקד לפיה לא הותר לו להעיד במסגרת הבוררות אינה טענה כנה. מהתכתובת שבין הבורר לבין בעלי הדין ניתן ללמוד כי הבורר "חיזר" אחרי החברה ושקד, וביקש לקבוע דיונים ולסיים את הליך שמיעת הבוררות, אולם הללו השיבו כי יש להמתין להחלטת ביהמ"ש, אף גררו רגליים טרם מתן צו הפירוק הזמני. רק משהודיע הבורר כי ביכולתו להשלים את פסק הבוררות על בסיס החומר שהוצג לו, הודיע ב"כ שקד במכתבו מיום 7.7.11, כי הוא עומד על כך שפסק הבוררות לא יינתן ע"י הבורר "מבלי שהזדמן לו להשמיע את עדיו ולחקור את עדי הצד השני". יתרה מכך, המחלוקת שעמדה להכרעה לא היתה מחלוקת עובדתית, שיש להכריע בה לפי אמינות עד כזה או אחר, אלא הצטמצמה לשאלות חשבונאיות מקצועיות, לגביהן ניתנה למומחה מטעם החברה ההזדמנות להביע את דעתו ולהעיר את הערותיו במהלך שתי ישיבות נתקיימו עם מומחה הבורר. 3. הטרוניה בגין אי הגשת הסיכומים אינה במקומה, שהרי ביום 20.6.11 הודיע הבורר לב"כ שקד כי אין לו התנגדות להגשת סיכומים, וכדבריו: "אני מוכן להתיר לך להגיש סיכומים שלך לבוררות. במידה ותבחר זאת, אאפשר, כמובן, גם לצד השני להגיש סיכומים. לאחר מכן בדעתי לסכם את פסק הבוררות". שקד לא ניצל את הזכות שניתנה לו להגשת הסיכומים ומשכך, לא ילין אלא על עצמו בלבד. גם הטענה לפיה לא תיעד הבורר את עיקרי הישיבות אינה מקובלת עלי מששקד לא טרח לפנות לבורר ולבקש ממנו העתקי התיעוד. שמא ישנו תיעוד כזה שלא נתבקש כלל? הרי לישיבות שנתקיימו ביום 5.9.110 וביום 14.8.11 - נמצא גם נמצא תיעוד. 4. ראוי להדגיש כי בורר איננו יכול לכפות על בעלי דין להגיש ראיותיהם, וכמו ביהמ"ש, בחלוף זמן ובהינתן דחייה אחר דחייה, רשאי הוא לפסוק את הדין בשים לב לראיות שהוגשו בפניו עד למועד נתינת פסק הדין, ובלבד שהודיע לצדדים על כוונתו לעשות כן, והם בחרו להתעלם מהודעתו זו. 5. לעומת זאת, אין מנוס מקבלת טענת שקד לפיה לא היה מוסמך הבורר להמשיך בבוררות לאור מתן צו פירוק זמני שלאחריו ניתן גם צו פירוק קבוע, הגם שאינני חוברת לטענות הקשות שהושמעו נגד הבורר באשר להמשכת ההליכים. שקד והחברה יצרו אצל הבורר, שאיננו משפטן אלא מהנדס בהכשרתו, מצב של חוסר בהירות: מחד גיסא, הורו לו לקטוע את הליך הבוררות ולהמתין למתן החלטת ביהמ"ש שלפירוק לפיה ייאסר או יותר המשך ההליכים, ומאידך גיסא, לא המציאו לו כל החלטה שיפוטית, למרות בקשותיו החוזרות והנשנות, והותירו אותו במשך חודשים ארוכים ללא מענה ענייני. הבורר כתב לצדדים פעם אחר פעם כי עליהם להמציא לו החלטה שיפוטית הקובעת מה עליו לעשות, שכן אם לא יקבל החלטה שיפוטית המחייבת אותו לקטוע את הבוררות, יסיים אותה ויוציא תחת ידיו פסק בוררות. "הנני חוזר על כוונתי, שבאם לא אקבל כל הסכמה אחרת ביניכם, או הנחיה מביהמ"ש, בכוונתי להשלים את הבוררות..." (מכתבו מיום 21.2.11), "עדיין לא קיבלתי את החלטת ביהמ"ש בהקשר להמשך הבוררות. באם כוונתכם לעצור את המשך הבוררות, הינכם מתבקשים להמציא לי החלטת ביהמ"ש בנדון. באם לא אקבל את אחת משתי החלטות הנ"ל, בכוונתי, כפי שהודעתי, להמציא לכם פסק בוררות... (מכתב מיום 7.4.11). וכן: "מאז מכתבי שבסימוכין לא חלה כל התקדמות מצידכם בהמשך הבוררות, לא קיבלתי את החלטת ביהמ"ש...(מכתבו מיום 15.5.11). הנה כי כן, הבורר חזר ודרש להמציא לו החלטה מטעם ביהמ"ש המאשרת לו להמשיך את הליך הבוררות או המחייבת אותו להפסיקו, ומשלא קיבל החלטה שכזו לאחר המתנה של חודשים, ולאחר שחזר והתריע בנדון בפני הצדדים, רשאי היה להניח, באי היותו משפטן, כי אין מניעה להוציא את פסק הבורר. לא זו בלבד שהבורר המבולבל המתין עד בוש, שכן לא הומצאה לו כל החלטת בימ"ש, אלא שהוברר כי ככל הנראה לא הוגשה לביהמ"ש שלפירוק כל בקשה הקשורה להליך הבוררות, אם באשר להמשכו ואם לקטיעתו, כך שכבוד הבורר יכול היה להמתין, למרבית הצער, עד לביאת המשיח, כך שלא ניתן להלין עליו כי החליט לסיים את הסאגה הבלתי מכובדת. 6. יחד עם זאת, ועם כל הבנתי לרצונו הכנה של הבורר להשלים את המלאכה בה החל ולסיים את הליך הבוררות בפסק הבוררות, לא היה הבורר רשאי לעשות כן לאור מניעה חוקית ולאור מחסום שנקבע בדין. סעיף 267 לפקודת החברות התשמ"ג- 1983 קובע: "משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות ביהמ"ש ובכפוף לתנאים שייקבע". אינני רואה צורך להכביר מלים באשר לרציונל העומד בבסיסה של הוראה זו. אציין ואומר, כי משלב זה ואילך מרוכזים כל ההליכים נגד חברה שבפירוק ומטעמה תחת אכסניה אחת, וביהמ"ש שלפירוק הוא שמופקד על הליך בירור התביעות ומנצח על המלאכה. משלב זה ואילך ביהמ"ש הוא שמגן על הנושים ומחיל עליהם את עקרון השוויון באופן המונע מצב שנושה פלוני יטול את כל הקופה לסילוק חובו בעוד שנושים אחרים יוותרו בלא כלום. הדרך שהותוותה ע"י המחוקק באשר לבירור תביעות של נושים, ואין בילתה, הינה הגשת הוכחת חוב המתבררת ע"י המפרק. רק כאשר ביהמ"ש שלפירוק מתיר הגשתו או המשכו של הליך מחוץ למסגרת הפירוק, רק אז ניתן יהיה לברר תובענה שלא באמצעות המפרק אלא באמצעות הליך נפרד. 7. בענייננו, הודיע ב"כ שקד לבורר בהזדמנות הראשונה על מתן צו הפירוק הזמני, ואף הסביר לו את משמעותו המשפטית, כך שלא ניתן לטעון כי שקד מנוע מלהעלות את טענת חוסר הסמכות. כאמור, צו הפירוק הזמני ניתן ביום 24.1.11 וכבר ביום 16.2.11 הודיע עו"ד אשלגי לבורר כי החברה נכנסה לפירוק זמני וכי זהו "דבר שמעכב כל הליך נגדה. במצב דברים זה אבקש שהות של מספר ימים לדון עם המפרק בנושא בוררות זו". לא זו בלבד שעו"ד אשלגי כפר בסמכותו של הבורר להמשיך את הליך הבוררות נגד החברה, אלא הוא אף כפר במכתבו זה בסמכות הבורר להמשיך את הבוררות נגד שקד באופן אישי, בהיות החוב הנטען כנגדו חוב נלווה, וכדבריו: "נראה לי שאביב שקד הוא לא יותר מאשר ערב לחוב (ככל שקיים) של ירוק בחן, ולפיכך גם בנושא זה יש לדון עם המפרק...". גם במכתבו מיום 17.2.11 הבהיר עו"ד אשלגי את הסוגיה המשפטית השוללת לטעמו מהבורר את הסמכות להמשיך ולנהל את הבוררות, לא רק ביחס לחברה אלא גם ביחס לשקד באופן אישי: "שאלת האפשרות להמשיך לתבוע ערב מקום שבו לא הוכר בכלל קיומו של חוב לחייב העיקרי (וכלל לא ברור אם יוכר, כי הרי ברור כי לנוכח פירוקה של החברה לפיתוח ירוק בחן תידרש מודל הנדסה להגיש הוכחת חוב למפרק - הוכחת חוב שלאחר ההכרעה בה - לשבט או לחסד - תהיה למודל הנדסה גם האפשרות לערער עליה לביהמ"ש המוסמך) איננה שאלה זניחה שלבורר הנכבד הסמכות להכריע בה אגב אורחא. מדובר בשאלה משפטית מובהקת, אשר במידה ותידרש בה הכרעה - אזי הכרעה זו תצטרך להימסר לביהמ"ש המוסמך". ברוח זו אף נכתבו לבורר מכתבים נוספים ביום 4.5.11 וביום 17.5.11, בהם נאמר לבורר כי לפי הדין אין הוא רשאי להמשיך בהליכים משפטיים נגד החברה, והוא נתבקש להמתין להכרעת בימ"ש 8. יתרה מזאת, לא רק עו"ד אשלגי הודיע לבורר כי אינו רשאי להמשיך בהליך הבוררות ועליו להמתין להחלטת ביהמ"ש, אלא שגם המפרק הזמני בעצמו עשה כן. ביום 15.3.11 שלח המפרק הזמני לבורר את כתב המינוי כמפרק זמני וכן פסיקתא חתומה ע"י ביהמ"ש,וכתב לו: "לאור האמור לעיל הסמכות להתיר המשך הליכים לרבות המשכם של הליכי הבוררות שבכותרת, נתונה אך ורק לביהמ"ש של הפירוק ובמסגרת תיק הפירוק... בנסיבות אלו אבקשך לעכב את הפסק על מנת ליתן שהות בידי הח"מ לקבל את אישורו של ביהמ"ש של פירוק להמשיך ולנהל את ההליך". גם בכובעו כמנהל מיוחד, פנה עו"ד גדיש אל הבורר ובמכתבו מיום 28.6.11 שב והודיע לו: "לאור האמור לעיל, הסמכות להתיר המשך הליכים, לרבות המשכם של הליכי הבוררות שבכותרת, נתונה אך ורק לביהמ"ש של הפירוק ובמסגרת תיק הפירוק. בנסיבות אלו אבקשך פעם נוספת לעכב הליכי הבוררות, לרבות מתן פסק בוררות, ככל שזה נוגע לחברה". 9. עיון בפסק הבורר מעלה כי הוא ניתן לא רק נגד שקד אלא גם נגד החברה עצמה. כותרת הפסק הינה: "פסק בוררות בין מודל הנדסה חברה לבנין בע"מ ובין החברה לפיתוח ירוק בחן בע"מ ומר אביב שקד". הפסק המשתרע על 4 עמודים מכיל בעיקרו את ההתחשבנות שבין חברת מודל לבין החברה שבפירוק ואת הנימוקים שהביאו את הבורר לתוצאה הסופית לפיה קיימת יתרה לחובת החברה שבפירוק ולזכות מודל. גם הסיפא לפסק המכיל את התוצאה האופרטיבית מתייחס הן לחברה והן לשקד, וכאמור בה: "לפי טבלת הריכוז המצ"ב, על המזמין לשלם לקבלן סך של 2,395,847 ₪... תשלום זה ישולם לקבלן תוך 30 יום ממועד הוצאת פסק בוררות זה ע"י המזמין או ע"י אביב שקד שנתן התחייבות לחוב המזמין לקבלן". 10. נותר, איפוא, לברר את השאלה האם ניתן להפעיל על פסק הבוררות את עקרון העיפרון הכחול ולהפריד בין החיוב כנגד החברה, הבטל מעיקרו, לבין חיובו האישי של שקד. למרות אי הנוחות הכרוכה בכך, הגעתי לכלל מסקנה כי גם חיובו של מר שקד לוקה בקיצורי דרך המפקיעים, לפחות בשלב זה, את חיובו האישי. יש לזכור כי ההסכם נשוא עסקת היסוד נכרת בין שתי החברות בלבד, מבלי ששקד עצמו צד לו. שקד חתם על ערבות מאוחרת יותר, בחודש יוני 2010, לחובות החברה, אם אכן יהיו כאלה כלפי מודל. מדובר בחיוב נלווה להבדיל מחיוב ישיר ועצמאי. חיוב הערב הינו חיוב טפל לחיוב העיקרי, ללא כוח חיות משלו, שכן באין חוב לחייב העיקרי, אין גם חוב לערב. אשר על כן יש לברר בשלב הראשון אם לחברה אכן חוב כלפי מודל, ורק בהינתן תשובה חיובית ומכומתת ניתן לחוב את שקד בגין חוב זה. משהבורר לא היה מוסמך לברר את חובה של החברה, ממילא מתבקשת המסקנה כי אף לא יכול היה להכריע בשלה זה בחובו של שקד עצמו. תוצאה עגומה זו הייתה נמנעת לו בעל התפקיד היה רק פונה בבקשה פשוטה לבית המשפט שלפירוק ומבקש הוראות בדבר המשכת הליכי הבוררות, או הפסקתם. בולט המחדל שעה שאחד משלושת הנאמנים בתיק הפירוק היה לא פחות מאשר עו"ד אליעזר אשל, שותפו של עו"ד אשלגי, אשר אצלו הופקדו כספי משתכנים שנועדו לתשלום בעבור שרותי פיתוח והכשרת המגרש, ואשר ידע גם ידע להגיש בקשות לתיק הפירוק. 11. אין מנוס מן המסקנה לפיה על חברת מודל להגיש הוכחת חוב למפרק, במסגרתה יהיה על המפרק לברר גם את הטענות הנגדיות מטעם החברה בכל הנוגע לליקויים בבניה, איחור במסירה וכו'. והיה והוכחת החוב תוכרע לחובת החברה ולזכות מודל, אזי תקום זכותה של זו האחרונה להיפרע באופן אישי משקד עצמו, מחוץ למסגרת תיק הפירוק. עם כל הבנתי לשיקולי היעילות שהנחו את הבורר, אשר השתלבו עם מחדל אי הגשת הבקשה למתן הוראות לבית המשפט שלפירוק, חוששתני שקיצור הדרך שמט את השטיח מתחת לחוקיות ההליך. התוצאה היא שאין מנוס ממתן החלטה בדבר בטלות פסק הבוררות מיום 15.8.11. לאור העובדה שמודל נאלצה לשלם את חלקו של שקד בשכר טרחת הבורר על מנת לקבל את פסק הבוררות, לאור המחדל באי הגשת הבקשה למתן הוראות, ולאור הצהרתו ההוגנת של ב"כ שקד לפיה "כמובן שאינני מתנגד שיחייבו את שקד להשיב למודל את מה ששילמה למודל כחלקנו בבוררות", אני מתנה את ביטול הפסק בתשלום ההחזר תוך 30 יום מהיום. יישוב סכסוכיםבוררפירוק חברהביטול פסק בוררות