קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול צו הפסקת עבודות: 1. כללי: לפניי בקשה להורות על ביטולם של צו הפסקת העבודות וצו ההריסה המנהליים, אשר הוצאו ע"י יו"ר משיבה 2 ביום 12/5/2011 כנגד בנייה בלתי חוקית המצויה במקרקעין שבהחזקת המבקשים. המדובר בבנייה הכוללת הקמתם של קירות גבס, קונסטרוקציית ברזל וכיסוי ברזנט בשטח של כ-750 מ"ר. למעשה, מדובר באוהל גדול מימדים. לטענת המבקשים, הצווים נושא הבקשה הוצאו שלא כדין. ראשית, המבקשים טוענים כי המבנה נושא הבקשה הינו מבנה זמני שהקמתו לא דורשת היתר בנייה; שנית, כי בנייתו של האוהל נסתיימה מעל ל-60 יום והאוהל אוכלס מעל ל-30 יום טרם הגשת התצהיר ליו"ר משיבה 2 (להלן: המועד הקובע), ועל כן ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת; ושלישית, כי התצהירים המבססים את הצווים לוקים בחסר, שכן למצהירים לא הייתה כל ידיעה על מועד הקמת האוהל, איכלוסו, הפעילות המתבצעת בו וכיו"ב. לטענת המשיבות, הצווים נושא הבקשה בדין יסודם, שכן האוהל הינו מבנה קבוע הדורש היתר בנייה לצורך הקמתו, ובניית האוהל ואיכלוסו טרם נסתיימו במועד הקובע. הדיון בבקשה התקיים לפניי ביום 24/5/2011. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שבתיק, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. 2. דיון והכרעה: 2.א. "זמניות" המבנה: לטענת המבקשים, האוהל הינו מבנה זמני הבנוי מקונסטרוקציה קלה אשר ניתן לפירוק בתוך שעות ספורות, ועל כן הקמתו לא דורשת היתר בנייה. אין בידי לקבל טענה זו. כפי שניתן להתרשם מן התצלומים אשר הוגשו לבית המשפט (סומנו ת/1 ות/2), המדובר באוהל גדול המשתרע על שטח של כ-750 מ"ר, הבנוי מקונסטרוקציית מתכת המקובעת לקרקע באמצעות חיבור מוטות הקונסטרוקציה לתושבות בטון, אשר נוצקו במיוחד למטרה זו. נדמה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי האוהל נושא הבקשה מהווה "בניין" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק) (ראו ע"פ 697/85 גולדשטיין נ' הועדה המקומית לוד (פורסם במאגרים המשפטיים) ). לפיכך, יש לבחון האם בנייתו של האוהל מהווה "הקמתו של בניין" הטעונה היתר בנייה בהתאם להוראות סעיף 145(א)(2) לחוק. לעניין זה הפסיקה קבעה שני מבחנים מצטברים: "מקובל עלי, כי כדי שהצבתו של מבנה תהווה "הקמה", כלשון הסעיף, יש צורך במידה מסוימת של קביעות (ראה ע"א 160/55 [1], בעמ' 1231מול אות השוליים ו) . קביעות זו היא המבחינה, למשל, בין סוכה, שמקים לו אדם ליד ביתו לצורכי החניית רכבו, לבין סוכה - באותה מתכונת, באותם ממדים ובאותו מקום - שמקים לו אדם כדי לחוג בה את חג הסוכות ולארח בה את האושפיזין. הצבתה של הסוכה הראשונה "הקמה" היא, והיתר היא צריכה, ואילו השנייה - שאני. אני מוכן אף לקבל, שהכוונה המלווה את הצבתו של המבנה היא אינדיקאציה, שאפשר ללמוד ממנה על קיומה או על העדרה של אותה קביעות. מה שאיננו מקובל עלי הוא, שזוהי האינדיקאציה היחידה, כפי שמציע לנו הפרקליט המלומד, וכי יש להתעלם כליל ממשך הזמן בפועל, דהיינו מהמבחן האובייקטיבי. להשקפתי, שני המבחנים - הסובייקטיבי והאובייקטיבי הינם שיקולים שיש לשקול אותם יחדיו כדי ללמוד על קיומה או על העדרה של הקביעות. לא הרי כוונה לאחסן מבנה ליום-יומיים כהרי כוונה לאחסנו מספר חודשים - אפילו מתכוון המאחסן בשני המקרים לאחסון זמני. מקובל עלי לעניין זה ניסוחו של שופט השלום המלומד, כי בשלב מסוים הופכת "הכמות" של משך הזמן ל"איכות" של קביעות". (ראו ע"פ 697/85 הנ"ל) יישומם של שני מבחנים אלה על מקרה שלפניי מוביל למסקנה כי בנייתו של האוהל הינה "הקמת בניין" הטעונה היתר בנייה. אליבא דמבקשים עצמם, האוהל משמש לאירוח אירועים ולהכנה וממכר של מאכלי קייטרינג לתושבי אשדוד כחלק מפעילות גן האירועים המופעל ע"י המבקשים במקרקעין (ראו ס' 9 לבקשה). מטבע הדברים, לא מדובר בפעילות קצרת טווח או זמנית ביסודה. כמו כן, אף לשיטת המבקשים האוהל עומד במקומו מאז סוף פברואר-תחילת מרץ 2011, דהיינו כמספר חודשים. על כן, לטעמי במקרה דנן מתקיימים הן המבחן האובייקטיבי והן המבחן הסובייקטיבי שנקבעו בע"פ 697/85 הנ"ל, ומשכך - אין בידי לקבל את טענת המבקשים לפיה בנייתו של האוהל לא דורשת קבלת היתר בנייה. משלא נתקבל (ואף לא נתבקש) היתר בנייה להקמת האוהל, הרי שהקמת האוהל מהווה בנייה שלא כדין האסורה לפי החוק. 2.ב. "מניעת עובדה מוגמרת": טענתם החלופית של המבקשים הינה כי בנייתו של האוהל נסתיימה יותר מ-60 יום טרם המועד הקובע וכי האוהל אוכלס יותר מ-30 יום טרם המועד הקובע, ולפיכך ביצועם של הצווים נושא הבקשה אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת. גם טענה זו אין בידי לקבל. הצווים נושא הבקשה הוצאו ע"י יו"ר משיבה 2 ביום 11/5/2011. התצהירים אשר על בסיסם הוצאו הצווים מתארים ממצאים אשר נמצאו בביקורם של שני מפקחים מטעם המשיבות במקרקעין של המבקשת ביום 9/5/2011. בתצהירים אלה מציינים המפקחים כי בניית האוהל טרם הסתיימה וכי האוהל טרם אוכלס, נוכח העובדה כי בתוך האוהל מצויים קירות גבס חשופים אשר טרם עברו שפכטל וטרם נצבעו וכי האוהל הינו ריק. לתצהירי המפקחים צורפו תצלומים מיום הביקור, בהם ניתן להבחין כי האוהל ריק וכי באוהל מוצב קיר גבס חשוף ולא צבוע. בעדותם לפניי העידו המפקחים כי זה היה ביקורם היחיד במקום טרם הגשת התצהירים ליו"ר משיבה 2, וכי לא הבחינו בעת ביקורם בעבודות בנייה כלשהן המתבצעות בפועל בתוך האוהל או בסמוך לו. מטעם המבקשים העידו שלושה עדים - מר אמיל כהן, אחד ממנהליה של מבקשת 1, מר אלכסנדר מוזיקנטסקי, שף המועסק ע"י מבקשת 1, וכן מר אייל דבסטני, קבלן חשמל, הגברה ותאורה של מבקשת 1. מר אמיל כהן העיד כי בנייתו של האוהל הסתיימה בסמוך ליום 21/2/2011, וכי הפעילות המסחרית באוהל מתקיימת מאז תחילת חודש מרץ 2011 (ראו ס' 11-12 לתצהירו של אמיל כהן; פרוט' מיום 24/5/2011, עמ' 11, ש' 18-20). מר אמיל מוזיקנטסקי העיד כי האוהל הוקם בתחילת חודש מרץ 2011, כי מעת הקמתו שימש האוהל פעם בשבוע לממכר מאכלי קייטרינג, וכי באוהל לא התנהלו אירועים. עוד העיד העד כי אינו נוהג לצאת מן המטבח ולהיכנס לאוהל (ראו פרוט' מיום 24/5/2011, עמ' 12, ש' 1-10). יצוין כי עד זה לא הגיש תצהיר טרם עדותו. מר אייל דבסטני העיד כי סיים את עבודות תשתית החשמל והתאורה באוהל עד תחילת חודש מרץ 2011 (ראו פרוט' מיום 24/5/2011, עמ' 12, ש' 30-39). בחקירתו הנגדית העיד העד כי התאורה באוהל משתדרגת כל הזמן, שכן זוהי תאורה עיצובית, וכי התאורה הקבועה הותקנה לאחר ל"ג בעומר, קרי, לאחר יום 22/5/2011 (ראו פרוט' מיום 24/5/2011, עמ' 13, ש' 19-20). יצוין כי גם עד זה לא הגיש תצהיר טרם עדותו. בנוסף, יחד עם תגובתם לסיכומי המשיבות הגישו המבקשים 12 חשבוניות מתאריכים 6/3/2011-27/5/2011, אשר לטענתם מוכיחות כי מאז הקמתו של האוהל בתחילת מרץ 2011 במקום התקיימה פעילות מסחרית המעידה על כך כי האוהל אוכלס יותר מ-30 יום טרם המועד הקובע. כידוע, על הטוען לבטלותו של צו הריסה מנהלי מוטל הנטל להוכיח התקיימותן של אחת מעילות הבטלות הקבועות בסעיף 238א(ח) לחוק (לעניין זה ראו רע"פ 634/97 נקש ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בני ברק (פורסם במאגרים המשפטיים) ; תל"פ (ב"ש) 214/09 הגן המלכותי קייטרינג בע"מ אולמי רויאל גארדן נ' עירית באר-שבע (פורסם במאגרים המשפטיים) ; ב"ש (רמלה) 2874/02 אבו ע'אנם נ' עיריית לוד (פורסם במאגרים המשפטיים) ). לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי כי המבקשים לא הרימו נטל זה. 2.ב.1. סיום הבנייה יותר מ-60 יום טרם המועד הקובע: טענות המבקשים לפיהן בניית האוהל הסתיימה יותר מ-60 יום טרם המועד הקובע נותרו טענות בעלמא שלא נתמכו בראיות כדבעי. כך למשל, המבקשים לא הציגו כל אסמכתא המעידה על מועדי ביצוע עבודות הבנייה, חרף הצהרתם בפניי כי יביאו לעדות את המנופאי אשר הפעיל את המנוף ששימש להקמת האוהל (ראו פרוט' מיום 24/5/2011, עמ' 4, ש' 27-28). לא מצאתי כי יש בעדויותיהם של עדי המבקשים כדי לסתור את האמור בתצהיריהם ובעדויותיהם של עדי המשיבות, לפיהן עבודות הבנייה טרם הסתיימו במועד הקובע. על פי עדויות עדי המשיבות, במועד הקובע טרם הושלמה בנייתו של קיר הגבס המהווה את אחת מפאות האוהל. עובדה זו נתמכת בתצלומים מיום 9/5/2011, בהם ניתן להבחין בקיר גבס חשוף ולא צבוע מוצב באחת מפאות המבנה. כפי שניתן להתרשם מן התצלומים, קיר זה מחובר לקונסטרוקציית המתכת של האוהל בחיבורי קבע, ולכן לדידי הוא מהווה חלק אינטגראלי ממבנה האוהל. אין מחלוקת כי ביום בו צולם התצלום (דהיינו ביום 9/5/2011) קיר הגבס עמד על מכונו אולם לא הושלמה צביעתו. כפי שנקבע בפסיקה, מועד סיום הבנייה הינו המועד בו הבנייה מוכנה לאיכלוס ולשימוש כמקובל ע"י בני אדם: "גם אם תרצו לומר כי השימוש שלו ייעדו המבקשים את הבניה - בניה כזו מתאימה לו ומספיקה לו, הרי שלא ייתכן גם במבנה של קירות וגג לומר שנסתיימה בנייתה בצורתה זו כפי שראה בית המשפט היום. הפירוש שיש לתת לסיום בניה לפי סעיף 238א(ח) לחוק הוא סיום כל השלבים של הבניה שיאפשרו את האיכלוס כמקובל על ידי בני אדם. לא ייתכן לומר על מבנה כי גמור הוא אם עדיין יש בו ערימות של חומר בניה, פתחים חשופים והקירות ללא כוחלה..." (ראו ע"פ 1/84 דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה (פורסם במאגרים המשפטיים) - הדגשה שלי - נ.ש.מ.) ברי כי האוהל, כפי שהוא נראה בעת ביקור המפקחים במקום ביום 9/5/2011, לא היה מוכן לשימוש כמקום לאירוח ולהכנה וממכר מזון - בתצלומים מיום 9/5/2011 נראה אוהל ריק עם תאורה מינימאלית, כאשר אחד מקירותיו הינו חשוף לחלוטין ללא שפכטל או צבע. זאת ועוד, באחד מן התצלומים מיום 9/5/2011 אשר צורפו לסיכומי המשיבות נראה ציוד בנייה וכן שק חול בסמוך לאוהל. לטעמי, יש בכל אלה - קיר חשוף, היעדר תאורה מספקת וקיומו של ציוד בנייה מחוץ לאוהל - כדי לבסס את טענת המשיבות לפיה בנייתו של האוהל טרם נסתיימה במועד הקובע. לא זו אף זו, לטענתו של מר אמיל כהן, קיר הגבס נצבע ביום 10/5/2011, קרי יום אחד לאחר ביקור המפקחים במקום (ראו פרוט' מיום 24/5/2011, עמ' 11, ש' 31), ומעדותו של מר אייל דבסטני עולה כי תאורת הקבע הותקנה בין יום 22/5/2011 (ל"ג בעומר) לבין יום 23/5/2011, המועד בו נערך ביקור נוסף של המפקחים במקום וצולמו תצלומים נוספים בהם נראית תאורת קבע מותקנת בתקרת האוהל (כאשר הדיון בבקשה התקיים כאמור ביום 24/5/2011). לדידי, התנהלות זו מחזקת את עמדת המשיבות לפיה במועד הקובע בניית האוהל טרם נסתיימה. 2.ב.2. איכלוסו של האוהל יותר מ-30 יום טרם המועד הקובע: לא מצאתי כי יש בחשבוניות אשר הוגשו ע"י המבקשים כדי להוכיח כי האוהל אוכלס יותר מ-30 יום טרם המועד הקובע. כל שניתן ללמוד מחשבוניות אלה הוא כי מבקשת 1 קיימה פעילות מסחרית כלשהי הקשורה בקייטרינג בתקופה שבין יום 6/3/2011 לבין יום 27/5/2011, אולם אין בהן כדי להצביע על טיבה המדויק של פעילות זו ולהוכיח כי פעילות זו התקיימה באוהל דווקא, כנטען ע"י המבקשים. כמו כן, בתצלומים מיום 9/5/2011 נראה בבירור אוהל ריק, ללא כל ציוד שיכול לשמש להכנה ואחסנה של מוצרי מזון. המבקשים לא העידו אף עובד מטעמם אשר יכול ועסק בהכנה וממכר של מזון בתוך האוהל, וכן לא העידו אף לקוח שיכול והשתמש בשירותי הקייטרינג של המבקשים. בעדותו של מר מוזיקנטסקי אין כדי לגשר על פער ראייתי זה ולא מצאתי ליתן לעדות זו משקל גבוה, נוכח העבודה כי עדותו אינה מפורטת דיה, וכי אף לדברי העד עצמו הוא לא נכנס כלל אל האוהל. אף בעדותו של אייל דבסטני אין כדי לסייע למבקשים, שכן אף לדבריו לא ראה במו עיניו כי במקום מתבצעת פעילות מסחרית של ממכר מזון (ראו פרוט' מיום 24/5/2011, עמ' 12, ש' 36-37). נוכח כל אלה, הרי שאין בידי אלא לקבוע כי המבקשים לא הרימו הנטל המוטל עליהם גם בעניין זה ולא הצליחו לסתור את טענת המשיבות לפיה האוהל לא היה מאוכלס במועד הקובע. 2.ג. פגמים בתצהירי המפקחים: לא מצאתי לקבל את טענת המבקשים לפיה התצהירים של המפקחים לוקים בחסר מהותי ההופך את הצווים שניתנו על בסיס תצהירים אלה לבטלים מעיקרם. הדברים האמורים בתצהירים מבטאים את שראו עיני המפקחים ביום 9/5/2011 בביקורם במקום - קיר גבס חשוף ללא שפכטל וצבע ואוהל ריק. לדידי, די בתמונת מצב זו כפי שנגלתה לעיני המפקחים, אנשי מקצוע העוסקים בתחום הבנייה, כדי להובילם למסקנה כי עבודות הבנייה באוהל טרם נסתיימו. זאת ועוד, מצבו של האוהל הנגלה מן התצלומים שצולמו ע"י המפקחים ביום 9/5/2011 עולה בקנה אחד עם המתואר בתצהירים, ועל כן לא מצאתי כל יסוד לטענה כי המתואר בתצהירים אינו משקף את המציאות כהוויתה בעת ביקור המפקחים במקום. לטעמי, די במצבו של האוהל כפי שנגלה לעיני המפקחים בעת הביקור כדי לבסס את האמור בתצהירים ואת מסקנתם לפיה בנייתו ואיכלוסו של האוהל טרם נסתיימו, ולא היה על המפקחים לערוך בירורים נוספים מעבר לכך, כטענת המבקשים. 3. סוף דבר: משהוכח בפניי כי הבנייה נושא הצווים בוצעה שלא כדין וכי ביצוע הצווים דרוש היה לשם מניעת עובדה מוגמרת, הנני מוצאת כי הצווים נושא הבקשה בדין יסודם וכי אין בידי להורות על ביטולם מכוח סעיף 238א(ח) לחוק. על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. צו הפסקת העבודות ייכנס לתוקף באופן מיידי, ואילו צו ההריסה המנהלי ייכנס לתוקף בתום 30 יום מהיום. לפנים משורת הדין, לא מצאתי ליתן צו להוצאות. צו הפסקה מנהליצווים