הביקורת השיפוטית על צו הריסה מנהלי הוסדרה במסגרת סעיף 238 א (ח) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") כדלקמן: "לא יבטל ולא יתלה בית המשפט צו הריסה מנהלי, אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". בר"ע 273/86 חנניה פרץ נגד יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה פ"ד מ (2) 445, בעמ' 447, נידונה שאלת היקף הביקורת השיפוטית לפי סעיף זה, ושם נקבעה מפי כב' הנשיא שמגר מסגרת צרה כדלקמן: "סעיף 238 א' הקנה זכות ערעור לבית המשפט. אולם המחוקק הגביל את סמכות ההתערבות של בית המשפט. בית המשפט אינו שב ובוחן את השאלה בהרחבה שעמדה בעיקרה לפני הרשות המנהלית ואינו נכנס בנעליה. הוא גם אינו בגדר רשות שיפוטית הבוחנת, למשל, אקט עונשי והיכולה לדוגמא, לתת את דעתה לנסיבות אישיות חדשות. בית המשפט הוגבל מבחינת הטעמים שבעטיים הוא יכול לבטל או אפילו להתלות את צו ההריסה המנהלי לשניים בלבד ואם מתקיים האחד מן השניים, קמה לבית המשפט הסמכות להפעיל את שיקול דעתו ולבטל או לדחות את הצו". ברע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו נגד עורקבי פ"ד מח (2) 397 הרחיב כב' השופט זמיר סמכות זו וקבע כדלקמן: "הכלל הוא שבית המשפט, המבקר צו הריסה מנהלי, יכבד את לשונו של סעיף 238 א (ח) ולא יתערב בפגמים שאינם מנויים באותו סעיף... כלל זה כפוף לחריג אחד: שצו ההריסה נפגם בפגם חמור כל כך העושה את הצו לבטל מעיקרו" (ר' גם בג"ץ 699/88 חשאן נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה (לא פורסם) , רע"פ 47/92 טיר נ' יו"ר הועדה המקומית ירושלים, פ"ד מו (1) 699, 701)". בעת"מ 3518/02, רמזי יוסף רג'בי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז (1) 196 נקבע: "כאשר הטענה היא טענה של חוסר סמכות, או כאשר מדובר בפגם חמור שתוצאתו היא בטלות מעיקרא של הצו. ההכרה בסמכות הרחבה מאפשרת לנפגע להשיג בפני בית-משפט השלום על צו הריסה מינהלי, אף כאשר מדובר בפגמים הנוגעים לשיקול-הדעת של הרשות המינהלית שהוציאה את הצו בתנאי שהתוצאה של הפגם הינה בטלות מעיקרא...... בית משפט השלום ידון בכל טענה התוקפת את צו ההריסה המנהלי מתוך מודעות לכך שסמכות הביקורת המסורה לו היא צרה, וכי היקף התערבותו בהעדר העילות המנויות בסעיף ‎238א(ח) הוא צר ומוגבל לאותם פגמים חמורים העלולים להביא את בית המשפט בסופו של ההליך להצהרה על בטלות צו ההריסה. " סעיף 238 א' לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 שכותרתו "צו הריסה מינהלי" קובע: (א)   הוקם בנין חורג, לרבות ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, או הוחל בהקמתו של בנין כאמור, רשאי יושב ראש הועדה המקומית לצוות בכתב שהבנין, או אותו חלק ממנו שהוקם או הוחל בהקמתו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, ייהרס, יפורק או יסולק, ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד מהנדס הועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך, המציין כי - (1) לפי ידיעתו הוקם הבנין ללא היתר או שהבנין חורג ובמה הוא חורג; (2) לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבנין או שנסתיימה לא יותר משישים ימים לפני יום הגשת התצהיר; (3) ביום הגשת התצהיר, אין הבנין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים ימים; לצו כאמור ייקרא "צו הריסה מינהלי". (ז) (1) הרואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מינהלי רשאי לבקש מבית המשפט את ביטולו (ח) לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבנייה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. תכליתו של סעיף 238 א' לחוק התכנון והבניה שמכוחו מוצאים צווי הריסה מינהליים על ידי ראשי ועדות התכנון והבניה היא מתן מענה מיידי ויעיל למיגורה של תופעת הבנייה הבלתי חוקית תוך שמירה על שלטון החוק - בכלל ועל דיני התכנון והבנייה - בפרט. צווי ההריסה המינהליים נועדו לסלק על אתר בנייה בלתי חוקית בעודה בראשיתה כדי למנוע קביעת עובדות מוגמרות בשטח (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד לח (1) 494; רע"פ 273/86 פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד מ (2) 445, 447; רע"פ 5738/00 סלאמה נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (לא פורסם); רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט (3) 577. נפסק לא אחת כי צווי הריסה מינהליים הם אחד מהאמצעים החשובים והאפקטיביים שהוקנו לרשויות התכנון לשם אכיפה יעילה של חוקי התכנון והבניה ומיגור עבירות הבניה באיבן (רע"פ 9230/06 חברת א.מ.ש תלפיות בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה (ניתן ביום 5.12.06). עוד נאמר כי חיוני לפעול בדרך זו של הוצאת צווי ההריסה המינהליים נוכח מימדיה הרחבים של הבניה הבלתי חוקית והצורך לעקור מן השורש תופעה פסולה זו שהיתה לרעה חולה במחוזותינו (רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מדינת ישראל, פס"ד מיום 25.7.06). ברע"פ 6076/02 ירדנה שמר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה (תקדין על 2002 (3) 2904) נקבע על-ידי כב' השופט טירקל: "הליך של צו הריסה מנהלי ראוי לו שיהיה אמצעי מהיר ויעיל המאפשר תגובה על אתר לבניה בלתי חוקית". כך גם ברע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ת"א יפו נ' עורקבי, פד"י מח (2) 403, 404-397 נאמר: "הפיקוח על הבניה מתמודד לא פעם עם אנשים הפורצים את גדר החוק ומקימים בניינים שלא כחוק, אם מטעמים של רווח כספי ואם מטעמים של מצוקה אישית... משום כך יש צידוק וצורך במכונה יעילה למלחמה בבניה שלא כחוק. צו ההריסה המנהלי נועד להיות מכונה כזאת, אך די שחלק אחד של המכונה יעלה חלודה כדי שהמכונה כולה תושבת". בע"פ 10505/03 אזולאי נ' מד"י, פד"י נח (2) 625 עמ' 627 נקבע לעניין זה כדלקמן: "צו הריסה מנהלי מיועד מעצם טבעו לשמש מענה מיידי ויעיל לבנייה בלתי חוקית ולמנוע יצירת עובדות מוגמרות בשטח אשר יקשה לשנותן". יפים לענייננו אף דברי כב' השופט א.רובינשטיין בע"פ 11000/07 פלוני נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד בערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי לעיכוב ביצועו של צו הריסה מינהלי: "המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מילים על "מכת מדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים. אין סיבה להוציא את הרוח ממפרשי הרשויות המבקשות להיאבק בכך ככל יכולתן ולרפות את ידיהן. על הבונים שלא כדין לידע, כפי שנכתב בפי המשיבה בבית המשפט המחוזי, כי כספם מושם על קרן הצבי, בתי המשפט גם מצווים ליתן יד לכך" הריסת מבנהצו הריסהצווים