קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול צו לסגירת מועדון: הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים 1. ביום חמישי, 14.4.11, הגישה המבקשת בקשה לבטול צו סגירה מינהלי שניתן באותו יום למשך תקופה של 21 ימים, עד ליום 4.5.11, כנגד מועדון "קונסטנטין" שבבעלות המבקשת (להלן - צו הסגירה) על פי סעיף 23 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח - 1968 (להלן - החוק), וכן בקשה לעיכוב ביצוע צו הסגירה עד לאחר מתן ההחלטה בבקשה. 2. הטענה העיקרית בבקשה היתה כי צו הסגירה הוצא לאחר שלטענת המשיבה אירע ביום 12.4.11 אירוע אלימות בתוך המועדון ושבו נדקר נער במהלך מסיבה לבני 15-16, בעוד שלטענת המבקשת מדובר באירוע שלא אירע במועדון ושאין לו כל קשר למועדון. 3. לאור הספק בעניין מיקומו של האירוע, האם בתוך המועדון או שמא מחוץ לו וללא כל קשר אליו, ניתנה החלטה ביום 14.4.11 לפיה הדיון במעמד שני הצדדים יתקיים מיד לאחר חג הפסח, ביום 20.4.11 בשעה 09:00, וניתן צו לעיכוב ביצוע צו הסגירה של המועדון עד למועד האמור, וזאת על מנת לצמצם את הפגיעה בחופש העיסוק של המבקשת עד לבירור עניינה. 4. המשיבה הגישה ערר לביהמ"ש המחוזי על עיכוב ביצוע צו הסגירה (25640-04-11) שנדון ביום ששי, 15.4.11 בפני כב' השופט ר' יעקובי. בהחלטתו קבע כב' השופט יעקובי , כי לבקשת שני הצדדים ולנוכח חשיבות העניין, יוקדם הדיון בבקשה לגופה בבית משפט השלום כבר ליום ראשון 17.4.11 , והוסיף כי גם אם לא יתקיים הדיון במועד האמור - עיכוב הביצוע של צו הסגירה יחול רק עד יום 17.4.11 בשעה 13:00, וככל שיהיה צורך לבקש עיכוב בצוע מעבר לכך - תוגש בקשה בענין זה. 5. בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, התקיים דיון בבקשה במעמד שני הצדדים בים 17.4.11. לאחר שמיעת הצדדים , ובהתחשב בכמות החומר שהוגש, ובכך שהדיון נערך ערב חג הפסח, נקבע כי החלטה בבקשה תינתן, ככל שניתן, עד יום 20.4.11 ועד למתן ההחלטה עוכב ביצוע צו הסגירה, ובלבד שהאירועים שיתקיימו במועדון עד למתן ההחלטה, דהיינו בימי החג, יהיו אירועים של אנשים בוגרים וכן אירועים שהוזמנו מראש לתאריכים האמורים. טענות המבקשת 6. לטענת המבקשת, ביום 12.4.11 נערך במועדון אירוע פרטי לבני נוער בגילאי 15-16, ללא אלכוהול ו/או משקאות משכרים. קצת לאחר חצות הבחין מאבטח המועדון בנער שעמד בסמטה מחוץ למועדון והחזיק בבטנו. המאבטח הבחין שיש לנער חתך בבטנו ומיד הזעיק את כוחות המשטרה ומד"א. בעל המועדון ביחד עם קצין המשטרה שהגיע למועדון, סקרו במשך שעה ארוכה את כל סרטי מצלמות האבטחה של אותו ערב, ולטענת המבקשת, מסקנתו החד משמעית של קצין המשטרה היתה כי לא אירע כל אירוע אלימות בתוך המועדון, ולראיה לא נסגרה המסיבה והאירוע נמשך עד לסיומו. עוד נטען, כי בעל המועדון הוא זה שפנה למחרת לקצין הרישוי ביוזמתו וסיפר לו על המקרה, ואף מסר למשטרה את כל תיעוד המצלמות. 7. המבקשת טוענת כי לא היה כלל מקום להוצאת צו סגירה לפי סעיף 23 לחוק הואיל ואין מחלוקת שבאירוע נשוא צו הסגירה לא נמכרו ולא סופקו במועדון משקאות משכרים. 8. עוד טוענת המבקשת, כי צו הסגירה ניתן בשרירות לב, בחוסר מידתיות, ותוך פגיעה אנושה בחוק יסוד: חופש העיסוק, לאחר שלא נערך שימוע כדין הואיל ועד למתן צו הסגירה המשיבה לא בדקה בעזרת מצלמות האבטחה, באופן אובייקטיבי וחד משמעי האם אירוע האירוע במועדון אם לאו. במהלך הדיון ביום 17.4.11 הוסיף ב"כ המבקשת לענין זה: "לשמחתי הרבה, מה שהמשטרה לא עשתה אנחנו עשינו ועברנו על מצלמות האבטחה. אני מראה סרט שממנו עולה שהילד ככל הנראה נשרט מאיזה שהוא זיז או מדף בתוך המועדון, אחרי שהוא נשרט, הוא הראה בגאווה ובצחוק את השריטה לחבריו ויצא מהמועדון כשהוא הולך באופן רגיל, בלא שהוא אמר למאן דהוא שקרה משהו ורק לאחר מכן כשהוא היה בחוץ, המאבטח ראה שהוא מחזיק את הבטן והזמין את כוחות הביטחון" (פרוטוקול עמ' 2 ש' 22-24, ועמ' 3 ש' 2-1). 9. לטענת המבקשת, לאחר פשרה שהושגה בין הצדדים לגבי סגירת המועדון בת.א. 2315-02-11, בעקבות אירוע אחר, הוכנה תכנית אבטחה מקיפה שאושרה על ידי המשטרה, לא הוגש מעולם כתב אישום נגד המועדון ולא היו בו מקרי אלימות , על אף שמדובר במועדון שקיים כבר מספר שנים ומתקיימים בו עשרות רבות של אירועים ועוברים בו עשרות אלפי אנשים. טענות המשיבה 10. לטענת המשיבה, כפי שהוצגה בפני בית המשפט המחוזי במסגרת הערר (פרוטוקול עמ' 4 ש' 19-1) ובפני בית משפט זה ביום 17.4.11 (פרוטוקול עמ' 7-5, לרבות תיק המשטרה שהוגש) - האירוע התרחש בתוך המועדון ולא בחוץ, אולם נעשה הכל כדי ליצור מצב מוטעה ומדומה שכביכול האירוע התרחש ברחוב, בלא קשר למועדון. 11. עוד נטען, כי אין לראות את אירוע האלימות האמור במנותק מהאירועים הקודמים לרבות הפשרה שהושגה לגבי סגירת המועדון במסגרת ת.א. 2315-02-11 , והודגש כי דווקא העובדה שצו הסגירה הוצא רק ביום 14.4.11, יומיים לאחר המקרה ובעקבות שימוע שנערך, מצביעה על כך שהמשיבה אינה ממהרת לסגור עסק משום הפגיעה שיש בכך בחופש העיסוק וצו הסגירה הוצא רק לאחר שנשמעו טענות המבקשת והתקבל החומר המודיעיני הרלבנטי. דיון והכרעה 12. ראשית, יש לדון בטענה המקדמית של המבקשת לפיה לא היה כלל מקום להוציא צו סגירה למועדון לפי סעיף 23 לחוק הואיל ובאירוע לא סופקו משקאות משכרים. סעיף 23(א) לחוק קובע: "קצין משטרה בדרגת רב פקד ומעלה רשאי לצוות בכתב על סגירה לאלתר של חצרים שבהם עוסקים במכירת משקאות משכרים אם נוכח שהדבר דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור שהופר...". מנוסח החוק, וכן מהפסיקה עולה, כי די בכך שמדובר בעסק שעוסקים בו במכירת משקאות משכרים על מנת להקנות את הסמכות לסגירתו בצו מינהלי, ואין נפקא מינא אם באירוע ספציפי שלגביו מבקשת המשטרה להפעיל את סמכותה לפי החוק נמכרו בפועל משקאות משכרים אם לאו. הואיל ובמועדון נשוא הבקשה נמכרים בדרך כלל משקאות משכרים ו/או ישנה יכולת למבלים בו לרכוש במקום משקאות משכרים - על כן דין טענת המבקשת בדבר בטלותו של צו הסגירה מעיקרו, להידחות. 13. אשר לצו הסגירה לגופו, הואיל ומדובר בהחלטה מינהלית יש לבחון את סבירותה במשקפי המשפט המינהלי, בשים לב למכלול הנסיבות והשיקולים, ובכללם מצד אחד זכויות היסוד של בעל העסק ופרנסתו, ומאידך - הצורך לשמור על בטחון הציבור ושלומו. כאשר מדובר בשני ערכי יסוד המתנגשים ביניהם, על ביהמ"ש לערוך את האיזון ולבחון, בכל מקרה לגופו, איזה ערך יסוד גובר בנסיבות הענין, האם אינטרס הפרט או האינטרס הכלל. 14. לאחר ששמעתי את כל טענות הצדדים, ולאחר שצפיתי בסרטוני מצלמות האבטחה, הן באותם קטעים שהוצגו על י די המבקשת והן באותם קטעים שהוצגו על ידי המשיבה, ועיינתי בחומר החקירה בתיק המשטרה, לרבות דוח סודי ביותר שהוצג בפני, הגעתי למסקנה כי במקרה דנן גובר אינטרס הכלל על אינטרס הפרט ואין מקום לבטול צו הסגירה. 15. כאמור לעיל, בבקשתה ניסתה המבקשת להרחיק עצמה לחלוטין מהאירוע ובדיון מיום 17.4.11 העלתה סברה כי הנער נשרט מזיז או ממדף בתוך המועדון. הן מחומר החקירה והן מהסרטונים שהוצגו בביהמ"ש עולה כי הנער היה גם היה בתוך המועדון בעת האירוע. הודעתו של הנער, שנגבתה בבית החולים "ביקור חולים" זמן קצר לאחר האירוע, סותרת את עמדת המבקשת ועולה ממנה כי הוא הרגיש דקירה בהיותו במועדון, הלך לשירותים לשטוף את הדם הרב שירד לו ואז מישהו הוציא אותו החוצה ושם טופל על ידי המאבטחים ואף הוזמן אמבולנס. ההודעה סותרת את עמדת המבקשת ואף עולה ממנה כי לכאורה נעשה ניסיון על ידי המבקשת לטשטש את האירוע בתוך המועדון, דבר חמור ביותר כשלעצמו, המצביע על חשש מצד המבקשת מפני סגירת המועדון עקב האירוע. 16. זאת ועוד, המבקשת גם ניסתה להמעיט מחומרתו של האירוע על ידי טענה כי לא היה כל אירוע אלימות בתוך המועדון וככל הנראה הנער נשרט מזיז או ממדף כפי שפורט לעיל. דא עקא, כי מסיכום אשפוז של בית החולים שבתיק החקירה עולה כי הנער אושפז ביום 12.4.11 ושוחרר ביום 14.4.11, דבר המצביע על פגיעה חמורה בהרבה מזו שלגביה טוענת המבקשת, פגיעה מדקירה בעצם חד, ככל הנראה - סכין. 17. אמנם המבקשת הציגה תכנית אבטחה מרשימה אשר אושרה על ידי המשטרה הכוללת בין היתר סינון הנכנסים למתחם על ידי בדיקה גופנית על ידי מגנומטר ובדיקת כבודה (עמ' 19 לפק"מ האבטחה) אולם נראה שאין היא פועלת בדקדקנות בהתאם לנוהל, שכן לא ברור כיצד הוחדר החפץ החד לתוך המועדון במסגרת האירוע נשוא צו הסגירה. זאת ועוד, גם כאשר מדובר באירוע המיועד לבני נוער שבמסגרתו לא מסופק אלכוהול, על המבקשת להיערך ולקחת בחשבון כי בני הנוער עלולים להשיג אלכוהול במקום אחר מחוץ למועדון, עם כל המשתמע מכך לגבי התנהלותם בתוך המועדון. יצויין כי באירוע דנן עולה מתיק החקירה שהן הנער הנדקר והן חברו שנגבתה ממנו הודעה שתו אלכוהול. חברו של הנער אמר במפורש בהודעתו כי קנה בקבוק אלכוהול מחוץ למועדון ושתה ממנו, ואילו בסיכום האשפוז של הנדקר נאמר בפרק "הסתכלות כללית" - "ריח אלכוהול מהפה". 18. בנסיבות שפורטו לעיל, ובמיוחד לנוכח הניסיון מצד המבקשת להרחיק עצמה מהאירוע, נראה כי החלטת המשיבה ליתן צו סגירה היתה סבירה, ומצטרפת אני לעמדה שהובעה בפסיקה כי אין צורך להמתין עד אשר אדם ייפצע באופן חמור מאוד כדי שניתן יהיה לראות באירועי אלימות במועדונים סיבה מוצדקת לסגירתם. 19. לגבי משך תקופת הסגירה של המועדון - הואיל וניתן עיכוב בצוע צו הסגירה והמועדון היה פתוח בפועל בתקופה שביו 14.4.11 ועד למועד מתן החלטה זו - נראה שהתקופה שנותרה עד יום 4.5.11 הינה מידתית, ואין מקום להתערב בכך. סוף דבר 20. לאור כל האמור - צו הסגירה נותר על כנו והבקשה לביטול נדחית. צו עיכוב בצוע צו הסגירה מבוטל בזאת החל מהיום , 20.4.11 . צו סגירהצווים