קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול צו סגירת עסק: זוהי בקשה לביטול צו לסגירת עסק - קיוסק שבבעלות המבקש, ברחובות (להלן: "הקיוסק"), שניתן על פי סעיף 23 (א) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים"). הצו נשוא הבקשה 1. הצו לסגירת הקיוסק ניתן על ידי רפ"ק רפי בוארון, סמת"ח תחנת רחובות, למשך 30 יום החל מתאריך 17.3.11 (להלן: "הצו"). 2. בקיוסק נתפסו שקיות ובהן חומרים מסוגים שונים: 43 שקיות סמארט ג'וקר, 34 שקיות נייס גיא, 27 שקיות מבסוטון, 49 שקיות סקאי ומבחנות רבות. 3. הצו ניתן לאחר שנערך למבקש שימוע, בנוכחות בא כוחו. 4. בהחלטה נשוא הצו נרשם, כדלקמן: "בעסק נמצאה כמות גדולה של חומרים מסוכנים. בעל המקום החזיק את החומרים בנפרד בתוך מזוודה אפורה מתחת לדלפק, דבר המחזק את הראיה כי בעל המקום היה מודע באיסור במכירה והחזקה של החומרים האלו. בשיקול בין שמירה על זכות הקניין של בעל המקום אל מול סכנת שלום הציבור ומכירת חומרים מסוכנים לציבור, אני מעדיף את שלום הציבור ולפיכך המקום יסגר למשך 30 יום". טענות המבקש 5. בפי המבקש שלוש טענות עיקריות: ראשית, המבקש טוען כי אין מדובר בחומר מסוכן שיש בו כדי לסכן את הציבור, ולחלופין, המבקש לא ידע שמדובר בחומר מסוכן ו/או בחומר שהחזקתו אסורה והוא רכש את החומרים כנגד חשבוניות מס כדין. שנית, המבקש טוען כי למשיבה אין סמכות חוקית להורות על סגירת העסק מכוח סעיף 23 (א) לחוק רישוי עסקים, ולכל היותר, בסמכותה להגיש נגד המבקש כתב אישום. שלישית, המבקש טען להפלייה, שכן עסק אחר נסגר בגין אותם חשדות ל- 7 ימים בלבד. טענות המשיבה 6. המשיבה טענה כי בקיוסק נתפסו 152 שקיות של חומרים שונים, שאין עליהם כל רישום של המרכיבים אותם הם מכילים, והם נתפסו בתוך מזוודה מתחת לדלפק. השקיות נשלחו לבדיקה מעבדתית, אך תוצאות הבדיקה אורכות זמן, וקיימת חוות דעת לפיה החומר מסוג מבסוטון הוא חומר מסוכן. המבקש בחקירתו מסר פרטים מעורפלים, ולגבי העסק השני מדובר במקרים שונים מבחינה עובדתית. דיון והכרעה 7. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה, מהטעמים שיפורטו להלן. 8. על פי ההלכה הפסוקה, בית המשפט לא ימיר את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בשיקול דעתו, אלא יבחן האם שיקול הדעת של הרשות הופעל בתום לב ועפ"י שקולים עניינים וסבירים. על מנת שבית המשפט יתערב בהחלטה מנהלית, עליו להשתכנע שנפל פגם ממשי בשיקול הדעת של הרשות המנהלית. במקרה דנן, המבקש לא שכנע בטענותיו כי נפל פגם של ממש בשיקוליו של קצין המשטרה בעת שהורה על מתן הצו. 9. יש לדחות את טענת המבקש שקצין המשטרה פעל בחוסר סמכות, כפי שיובהר. סעיף 23 (א) לחוק רישוי עסקים קובע, כדלקמן: "קצין משטרה בדרגת רב-פקד ומעלה רשאי לצוות בכתב על סגירה לאלתר של חצרים שבהם עוסקים במכירת משקאות משכרים, אם נוכח שהדבר דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור שהופר, ומותר למשטרה להשתמש בכוח באופן סביר כדי לבצע צו סגירה כאמור; צו לפי סעיף קטן זה תקפו יהיה לתקופה שפורשה בו, ובלבד שלא תעלה על 30 יום, ויחולו עליו הוראות סעיף 22 כאילו היה צו הפסקה מינהלי". אין חולק כי לקיוסק רישיון למכירת משקאות משכרים. בהחלטה אליה הפנה ב"כ המבקש במהלך טיעוניו, של בית משפט לענייניים מקומיים בתל אביב - 9418-02-10 אייל לוזון נ' משטרת ישראל, נקבע כי המחוקק בחר לתת סמכות סגירה לקצין משטרה למקום "שעוסק במכירת משקאות משכרים", ונקט בלשון רחבה ולא בכדי, כלומר, כל עסק העוסק במכירת משקאות משכרים יכנס לגדרי הסעיף. בהחלטה נקבע: "...שמירה על שלום הציבור היא תכלית שעמדה ביסוד חקיקה זו, ויש לפרש את החוק על פי הפרשנות התכליתית". עוד אציין כי באותה החלטה הודגש כי בתי המשפט העניקו תוקף לצו סגירה על פי סעיף 23 לחוק רישוי עסקים, גם מקום בו בתי עסק שנסגרו לא הגישו משקאות משכרים לצריכה במקום, וקיימת הפניה למספר החלטות שניתנו על ידי בתי המשפט כאמור. בית המשפט הוסיף וקבע בהחלטה כי פרשנות מצמצמת לפיה הסמכות היא רק לסגירת עסק שמגיש משקאות משכרים לצריכה במקום ההגשה אינה מתיישבת עם התכלית החקיקתית של שמירת שלום הציבור (ראה למשל צ"א (ראשל"צ) 14821-08-10 שירן פרץ נ' מדינת ישראל). לפיכך, יש לקבוע, שצו הסגירה ניתן במסגרת סמכותו של קצין המשטרה. 10. טרם התקבלה חוו"ד מז"פ לגבי תוכן השקיות שנתפסו. המשיבה הציגה חוו"ד של רוני ברקוביץ מהיחידה למאבק בפשע פרמצבטי במשרד הבריאות, לגבי החומר הידוע בשם המסחרי "מבסוטון". על פי חוות הדעת, מדובר בחומר קנבינואיד סינטטי המשמש כאגוניסט מלא של הרצפטורים הקנבינואידים CB2, CB1. הרצפטור CB1 התגלה כרצפטור המתווך לשינוים התנהגותיים ונמצא בעיקר בריכוזים גבוהים במערכת העצבים המרכזית. הרצפטור CB1 קשור גם לאפקט הפסיכוטרופי. הקנבינואידים הסינטטיים הם בעלי פעילות דומה לזה של קנביס אך יחד עם זאת אינם כוללים קנבינואידים וידועים בשם הכולל ספייס. לפי חוו"ד התחושות הנוצרות בהשפעת הקנבינואידים הסינטטיים חזקה הרבה יותר מאשר THC. כלומר, מחוות הדעת עולה כי מדובר בחומר שהשפעותיו הרסניות ופוגעניות. 11. במסגרת דיון בבקשה לביטול צו לסגירת עסק אין צורך בהוכחת קיומן של ראיות מעבר לכל ספק סביר, ודי להצביע על פוטנציאל המסוכנות של החומר שנמכר לשלומו של הציבור. הדברים שנכתבו בחוו"ד מצביעים על פוטנציאל המסוכנות של החומר. 12. כמו כן, אין אישור של כל גורם מוסמך להפצת החומרים שנמכרו בקיוסק, והם אינם נמצאים בפיקוח שום גורם מוסמך. על גבי השקיות לא מופיע פירוט התכולה שלהן, והן לא קיבלו כל אישור ממשרד הבריאות, ודי בכך כדי להוות סכנה לבריאות הציבור. שלום הציבור דורש שלא ימכרו בבתי עסק חומרים היכולים לסכן את הציבור, וכאשר אין חולק שנמכרו בקיוסק חומרים כאלו, החלטת קצין המשטרה לסגור את העסק הינה סבירה, ואף מעבר לכך. המבקש עצמו טען בשימוע שנערך לו כי אם היה יודע שמכירת החומרים אינה חוקית, והוא נגד מכירת חומרים כאלה. 13. התרשמתי כי שמירת שלום הציבור דורשת את מתן הצו לסגירת הקיוסק, וטענות המבקש לא הפריכו את המסקנה הזו. בחנתי את טענת ב"כ המבקש ביחס לזכות היסוד של חופש העיסוק, ואני סבורה כי באיזון בין זכות יסוד זו לבין האינטרס של שמירה על שלום הציבור, גובר האינטרס של שלום הציבור ובטחונו. 14. אני דוחה את טענת ב"כ המבקש לפיה היה על המשטרה להודיע לבעלי הקיוסקים כי עליהם להימנע ממכירת החומרים קודם למתן צו הסגירה. אני סבורה כי הנושא של מכירת החומרים לבני נוער ולציבור בכלל חוזר ועולה באמצעי המדיה השונים, ולכן, מדובר בטענה מיתממת. 15. ב"כ המבקש הציג בדיון שתי חשבוניות לפיהן המבקש רכש את החומרים - חשבונית אחת, שהתאריך הרשום עליה הוא 1.5.11 בגין רכישת מוצרי עישון נייס גיא מעסק בשם "מתוק באמסטרדם", וחשבונית שניה שהתאריך הרשום עליה הוא 3.5.11 בגין רכישת 100 שקיות נייס גאי מעסק בשם "כ.ל.ס" ללא כתובת. לטענת המבקש מדובר בטעות ברישום התאריכים. תמוה כי בשתי החשבוניות נפלה טעות ברישום התאריכים, ויצוין כי אף שמדובר בתשלומים בסך של כמה אלפי שקלים, התשלום בשתי העסקאות נעשה במזומן. מאחר שהמבקש רכש 100 שקיות של החומר נייס גאי, ונתפסו אצלו 34 שקיות נייס גאי בלבד, מכאן שהמבקש הצליח להפיץ כמויות ניכרות מהחומר הזה ובזמן קצר. 16. העובדה שהמבקש מצא לנכון להחזיק את השקיות במזוודה סגורה מתחת לדלפק מעידה לכאורה על כך שהוא עצמו סבר שאין זה מן הראוי להציג את השקיות במקום נראה, כפי שהוא נוהג לגבי שאר הסחורה בקיוסק. 17. אני מקבלת את טענת המשיבה שאין מדובר בהפליה בין המבקש לבין בעל עסק אחר בשם שי אליאס, וזאת לאור טענתה כי באותו עסק נתפסה כמות קטנה של חומר, ולא הופרכה טענת בעל העסק שהחזיק בחומר לשימוש עצמי, וזאת לאחר שעיינתי בפרוטוקול השימוע שנערך לו. לסיום 18. לאור העובדה שנמצאה בקיוסק של המבקש כמות לא מבוטלת של חומרים, שיש בהם חשש לפגיעה בשלום הציבור, לא מצאתי כי יש צו פגם המצדיק התערבות של בית המשפט. לפיכך, בקשת המבקש נדחית וצו הסגירה יישאר בתוקפו. 19. לאור העובדה שעסקו של המבקש נסגר ל- 30 יום, ולאור השלכות הצו על יכולתו להתפרנס, החלטתי שנהוג לפנים משורת הדין ולא ליתן צו להוצאות. צו סגירהצוויםסגירת עסק