כונס נכסים שנתמנה על ידי בית המשפט, לצורך מימושה של אגרת חוב, יש לראותו כפקיד בית המשפט ועליו לבצע את מלאכתו לא רק לטובת הנושה, אשר לבקשתו נתמנה, אלא אף לטובת החברה החייבת, וכן לטובת כלל הנושים לסוגיהם השונים, ועליו לבצע את מלאכתו ביושר ובהגינות ובתום לב. לעיתים קרובות מלאכה זו אינה קלה כלל ועיקר, והיא כרוכה בעריכת איזונים בין אינטרסים לגיטימיים שונים, בין אלו שבין הנושים לבין החייב, ובין אלו שבין הנושים בינם לבין עצמם. בעניין זה, נדרש בית המשפט לעיתים מזומנות, להעמיד את החלטותיו של כונס הנכסים בביקורת, על מנת לוודא כי בעשותו את מלאכתו לא סטה באופן משמעותי מקיום חובותיו הללו. במסגרת סמכות הפיקוח והבקרה הנתונה לבית המשפט על פעולותיו של כונס הנכסים, מצויה אף הסמכות לבחון הסכמים שנעשו בין כונס הנכסים ובין צדדים שלישיים, לאשרם או לדחותם, הכל לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, תוך שימת לב לאינטרסים הלגיטימיים המתנגשים של הגורמים הרלוונטיים השונים. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביקורת שיפוטית על כונס נכסים: הנכס נשוא הדיון, הינו החניון (להלן: "החניון"), הנמצא בפרויקט ככר האודיטוריום ברח' שד' הנשיא 134, חיפה (להלן: "הפרויקט"). בעלת הזכויות בחניון הינה עיריית חיפה (להלן: "העירייה"), והיא, התקשרה, בשנת 1997, עם חברת צמנטכל ב.קוטיק בע"מ (להלן: "צמנטכל"), בהסכם להחכרת המגרש שבו נמצא הפרויקט כולו, ובכלל זה, החניון. בשנת 1998 התקשרה צמנטכל עם חברת רומטק מימון בע"מ (להלן: "רומטק") בהסכם על פיו ישתפו שתי החברות פעולה באופן שרומטק תממן 30% מכל עלויות הפרויקט, ובתמורה למילוי התחייבויותיה כאמור, תהיה זכאית לקבל 30% מרווחי הפרויקט, ותהא אחראית בכיסוי 30% מהפסדיו, ככל שיהיו. בשנת 2001 התקשרה צמנטכל עם חברת רם חן חניונים חיפה 2001 בע"מ (להלן: "רם חן"), בהסכם למכירת זכויותיה בחניון לרם חן. רם חן לוותה כספים מבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") ולהבטחת התחייבויותיה כלפי הבנק שעבדה לטובת הבנק בשעבוד קבוע את הון המניות הבלתי נפרע שלה וכן את המוניטין שלה, וכן שעבדה בשעבוד שוטף את כל נכסיה וזכויותיה מכל מין וסוג שהוא, לרבות את זכויותיה החוזיות בחניון, ועשתה לטובת הבנק אגרת חוב ושטרי משכון בהתאם. רם חן לא עמדה בתחייבויותיה כלפי הבנק, בעל השליטה בה ומנהלה מר ראובן גרוס הלך לעולמו, ורם חן נותרה חייבת כספים רבים, הן לבנק בגין האשראי שהועמד לה על ידו, והן לעירייה, בגין חובות ארנונה אשר לטענת העירייה עמדו על סך של כ 8.5 מיליון ₪. הבנק, בעל השעבוד, ניהל משא ומתן הן עם רם חן, ועם משפחת גרוס המנוח, והן עם עיריית חיפה, וזאת על מנת להגיע לפתרון אשר יאפשר לבנק להיפרע, ולו גם באופן חלקי, בגין יתרת הכספים שרם חן נותרה חייבת לו. במסגרת מאמציו למציאת פתרון כאמור, ניהל הבנק משא ומתן למכירת הזכויות בחניון הן עם רומטק על ידי מנהלה מר זאב גורה, והן עם חברת אופטימום מניב בע"מ (להלן: "אופטימום") על ידי מנהלה מר צבאג. מר גורה הציע לבנק כי ירכוש את הזכויות בחניון תמורת סך של 6 מיליון ₪, ולאחר מכן העלה את הצעתו לרכישת הזכויות, באמצעות חברה הנמצאת ככל הנראה בשליטתו (אור-רעי נכסים בע"מ), בסך של כ 8.6 מיליון ₪. על פי התרשמותו של הבנק, למר גורה לא היו האמצעים לרכישת החניון, ואף לא יכול היה לעמוד בדרישת הבנק להפקדת 10% מסכום הרכישה המוצע, ומשכך, העדיף הבנק להתקדם בניהול המשא ומתן אל מול אופטימום. ברקע לניהול המו"מ עם אופטימום כאמור, היה אף הליך משפטי שנקטה בו אופטימום כנגד הבנק, בבית המשפט המחוזי בירושלים, שבו עתרה אופטימום להוצאת צו מניעה אשר ימנע מן הבנק למכור את החניון לצד שלישי אחר. במצב דברים זה, תוך שהוא שהוא מביא בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ובכלל זה, אף את התביעה שהגישה אופטימום כאמור, ואשר טמנה בחובה סיכון של השהיית מימוש הבטוחה לתקופה משמעותית, החליט הבנק כי הפתרון העדיף מבחינתו הינו הגעה להסכם עם אופטימום. ואכן, הבנק הגיע להסכם עם אופטימום על פיו תרכוש אופטימום את החניון בסכום של 8.5 מיליון ₪. הבנק אף הגיע להסכם עם עיריית חיפה על פיו כנגד קבלת סך של מיליון ₪, תסכים העירייה לאפשר את העברת הזכויות בחניון לאופטימום, וזו, האחרונה, הסכימה לממן את הסך הנ"ל מכיסה, וזאת בתשלום לעירייה אשר יבוצע עד תאריך 30/12/09. הבנק, קיבל אף את הסכמת רם-חן חניונים למימוש אגרת החוב שבידי הבנק וכן את הסכמתה למינוי כונס נכסים לשם כך, וכן את הסכמתה למכירת הזכויות לאופטימום תמורת הסך של 8.5 מיליון ₪ כאמור לעיל. הבנק הגיש הבקשה בתיק זה לאכיפת השעבודים על פי אגרת החוב, וזאת על דרך של מינוי כונס נכסים, ובתאריך 10/1/11, קבלתי את הבקשה, וזאת מנימוקיה, ומכוח הסכמת הצדדים וכן הסכמתה של עיריית חיפה, כאמור לעיל, והוריתי על מינויו של עו"ד יעקב ריבנוביץ ככונס נכסים לשם אכיפת השעבודים. הואיל ובבקשת הבנק נאמר, בין היתר, כי רומטק טוענת לזכויות בחניון, הוריתי בהחלטתי הנ"ל כי עותק מן הבקשה וההחלטה יעביר כונס הנכסים לרומטק, וזו תהא רשאית להגיש כל בקשה שתמצא לנכון בעניין זה. רומטק הגישה אכן בקשה (בקשה מס' 4), ובה טענה כי יש להורות שהשעבודים לטובת הבנק וכן צו מינוי כונס הנכסים על זכויות רם-חן בחניון, אינן חלות על זכויות שרכשה רומטק בחניון, דהיינו 30% מן הזכויות בו. עוד טענה רומטק כי יש להורות לכונס הנכסים ולבנק שלא לממש את זכויות רם-חן בחניון אל מול אופטימום אשר ההתקשרות עימה, ככה טענה, לא נערכה בהליך תקין, וכי יש להעדיף הצעת חברה אחרת, אור-רעי נכסים בע"מ (להלן: "אור רעי"), חברה הקשורה עם רומטק, אשר הצעתה, ככה טענה, הינה גבוהה יותר, או לחילופין, כי יש לקיים מכרז או הליך של התמחרות פומבית בקשר עם מכירת הזכויות בחניון. רומטק טענה בבקשתה כי על בסיס ההסכם שלה עם צמנטכל, יש לראותה לא רק כשותפה ברווחי הפרויקט, אלא, כבעלים ממש של זכויות המקרקעין בפרויקט, ובכלל זה בחניון. לביסוס טענתה זו, טענה רומטק, בין היתר, כי רשות המיסים חייבה אותה בתשלומי מס רכישה בגין העסקה שלה עם צמנטכל. הבנק טען בתגובתו כי על פי ההסכם שבין צמנטכל לרומטק לא רכשה רומטק כלל וכלל זכויות במקרקעין הללו, אלא השתתפה במימון הפרויקט כנגד זכות להשתתף ברווחיו, הא ותו לא. בעניין זה, הוסיף הבנק והדגיש כי על פי ההסכם התחייבה צמנטכל ליצור לטובת רומטק שעבוד מדרגה שניה על 30% מהנכס, וכי הוסכם במפורש כי במסמכי השעבוד ייקבע כי עם חתימתו של כל הסכם למכירת שטח משטחי הפרויקט, השטח האמור ישוחרר אוטומטית מתחולת השעבוד ללא צורך בקבלת הסכמה של רומטק, והיא הנותנת כי רומטק לא נתכוונה כלל לרכוש זכויות במקרקעין עצמם, אלא זכויות אובליגטוריות ליהנות מרווחי הפרויקט בלבד. עוד הוסיף הבנק וטען כי על פי סעיף 8.3 להסכם הרי שבמסגרת ההתחשבנות שבין צמנטכל לרומטק, לגבי 30% מרווחי הפרויקט, אשר יגיעו לרומטק, זכאית תהיה צמנטכל להציע לרומטק לרכוש 30% מהשטחים שהושכרו בפרויקט, ואם אלו הם פני הדברים הרי על כורחך אתה אומר, שאין לרומטק זכויות קנייניות בפרויקט, שאם לא כן, מה ההיגיון בתשלום רווחיה על ידי מכירת 30% מהשטחים המושכרים? לתגובתו צירף אף הבנק עותק ממכתב ששלחה רומטק למס שבח מקרקעין ובו טענה כי חוק מס שבח מקרקעין אינו חל על ההסכם שבינה ובין צמנטכל, שכן "לא מוקנות לרומטק כל זכויות במקרעין בבניה או בתכנון", וכי המדובר בהסכם מימון בלבד. באשר לטענה כי יש להעדיף את הצעת אור-רעי טען הבנק כי בעל השליטה באור רעי מר זאב גורה הודה במסגרת המשא ומתן שניהל עם הבנק כי אין ברשותו האמצעים לרכישת הנכס, וכי רצונו לרכוש הנכס מותנה במציאת משקיע אחר, ועניין זה של איתנותו הכספית של מר גורה, עורר ספק ברצינות הצעתה של אור רעי. בעניין זה הוסיף הבנק וטען כי הצעתה של אור רעי לרכוש את החניון תמורת סך של כ 8,6 מיליון ₪, התייחסה לרכישת 70% מן הנכס בלבד, שכן אור רעי מניחה שאכן רומטק הינה בעלת 30% מזכויות הקניין בחניון, אך אור רעי לא הייתה מוכנה להתחייב, אם יוכח שאין הדבר כן, לשלם לכונס סך של 12,3 מיליון ₪, שהוא הסכום הנגזר מהצעתה, בגין הזכויות הקנייניות בחניון כולן. הבנק הוסיף וטען בתגובתו כי הצעתה של אופטימום, לרכוש את החניון בתמורה לסכום של 8,5 מיליון ₪ בתוספת מע"מ, הינה הצעה טובה יותר. ראשית, אופטימום התחייבה כי בנוסף לסכום התמורה המוסכם היא תישא אף בהוצאות הליך הכינוס לרבות שכר טרחת הכונס, ובנוסף לכך, על פי ההסכם שהושג עם אופיטימום, התחייבותה לשלם את סכום התמורה המוסכם תעמוד על כנה, גם אם יתברר, על פי פסק-דין של בית משפט, כי רומטק היא אכן בעלת 30% מן הזכויות במקרקעין, ולפיכך היא תוכל לרכוש מן הכונס רק 70% מן הזכויות בחניון. עוד הוסיף הבנק כי אל מול החששות שהתעוררו בקשר ליכולתה של אור רעי לעמוד בתחייבויותיה, הרי שלאופטימום יכולת כלכלית מוכחת, ואף מטעם זה הצעתה עדיפה על פני הצעתה של אור רעי. הבנק אף הוסיף כי עיריית חיפה, שהיא בעלת הנכס הסכימה למכירה לאופטימום, על בסיס התרשמותה מאיתנותה הכלכלית של אופטימום, ומיכולתה להפעיל את החניון, ועל פי ההסכם שהושג עם העירייה, אופיטימום אף העמידה סך של 1 מיליון ₪, לפקודת העירייה בגין חוב הארנונה שרבץ על החניון. ההתנגדות של רומטק למימוש הבטוחה על דרך של מכירת הזכויות בחניון לאופטימום, לא הייתה ההתנגדות היחידה, ונוספה אליה אף התנגדות של חברה נוספת - סאמיט אחזקות נדל"ן בע"מ (להלן: "סאמיט") אשר הגישה בקשה (בקשה מס' 7), ובה עתרהכי בטרם תאושר כל עסקה למכירתן של הזכויות בקניון, יבוצע הליך של התמחרות אשר בו תוכל היא ליטול בו חלק. סאמיט הבהירה בבקשתה כי היא חברה ציבורית שעיקר עיסוקה הינו השקעה בנדל"ן מניב, וכי היא מחזיקה בנכסים רבים, בארץ ובעולם, בשווי של כ 5 מילארד ₪. סאמיט הוסיפה כי היא רכשה את זכויותיה של צמנטכל בפרויקט עצמו, רכישה הכפופה עדיין לאישור בית המשפט של חדלות פרעון, מחמת היותה של צמנטכל חברה בפירוק, ויש לה עניין ברכישת הזכויות אף בחניון המצוי בפרויקט, על מנת להפוך את החניון ואת הקניון המצוי בפרויקט "למקשה מסחרית אחת". הבנק והכונס התנגדו לבקשתה של סאמיט, וטענו, בין היתר, כי בראש וראשונה, אין לסאמיט כל מעמד בעניין אישור המכירה על ידי כונס הנכסים. סאמיט איננה מבעלי המניות ברם חן, ואין היא נושה שלה כלל וכלל, ואין לה כל זכות שבדין להתנגד למכירה, ולדרוש קיומה של התמחרות, כפי שדרשה. הבנק והכונס הטעימו כי הצדדים הרלוונטיים אשר מימוש הבטוחה יכול להשפיע על זכויותיהם ,דהיינו הבנק כנושה מובטח, רם חן - החייבת, ועיריית חייפה הן כבעלת זכויות החכירה בחניון, והן במעמדה כנושה, בגין חובות הארנונה הרבים, כל אלו נתנו הסכמתם להתקשרות עם קבוצת אופטימום, ובמצב דברים זה, ההתקשרות עימה אינה עניין לסאמיט לענות בו. והכונס הטעים בתגובתו כי בטרם הגיע להסכמות עם אופטימום חשש כי יתקשה למצוא קונים לחניון, וביקש להבטיח מראש, אף בטרם מינוי כונס הנכסים, את מכירת החניון. אופטימום הסכימה להתחייב לרכוש את החניון במחיר המוסכם, וכן לשאת בהוצאות הכינוס, רק במידה שייחתם עימה הסכם מראש, לפני מימוש השעבוד. הואיל והליך הכינוס עצמו כרוך בהוצאות ניכרות ובכללן תשלומים בעבור הפעלת החניון, ביטוח, תשלומי ארנונה לעירייה, חשש הכונס כי במידה ולא תתבצע עסקה מהירה למכירת החניון, עלולות הוצאות הכינוס לנגוס באופן משמעותי בשוויו. במצב דברים זה, טען הכונס כי החלטתו לממש הבטוחה על ידי מכירתה לאופטימום נבעה משיקולים ענייניים וסבירים, ומשנתקבלה אף על דעת החייב, ועל דעת העירייה, הן כנושה והן כבעלים, אין כל מקום להיענות לבקשת סאמיט, ולהתערב בשיקול דעתו של הכונס ובהסכמה שהושגה. כונס הנכסים הגיש מצידו בקשה, בהסכמת רם חן-החייבת, והבנק-הנושה המובטח,למתן הוראות לאישור מכירת הזכויות בחניון לאופטימום, על פי ההסכם שהוגש עימה (בקשה מס' 11). רומטק ואור-רעי, ציינו בתגובתן לבקשה כי הבקשה, אשר הוגשה לבית המשפט ב 17/4/11, הובאה לעיונם רק ביום 2/5/11. הם הטעימו, שוב, כי הצעתם לרכוש את החניון בסך של 8,625,018 ₪, הינה גבוהה מהצעת אופטימום, והיא מתייחסת גם למקרה בו יקבע כי הרכישה הינה בגין 70% מהזכויות בחניון. באשר לזכויות רומטק בחניון, ציינו הם כי עניין זה עומד לדיון בבקשה שהוגשה במסגרת תיק הפירוק של צמנטכל, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני כבוד סגנית הנשיאה אלשייך (פש"ר 1707/04), , אשר עניינה בקשה למתן הוראות שהגיש מפרק צמנטכל כנגד רשות המיסים, בקשר לזכויות רומטק בפרויקט ובחניון, וכי בעניין זה, טרם ניתנה הכרעה. הבקשות התלויות ועומדות נקבעו לדיון ליום 11/5/11 ובדיון שבו הצדדים על עמדותיהם כפי שבאו לידי ביטוי בתגובותיהם. בעניין זה ראוי לציין כי רומטק ואור רעי טענו, כי החלטתו של הכונס להתקשר עם אופיטימום דווקא, לא נבעה משיקולים ענייניים, אלא בשל יחסים מיוחדים שקיימים, כביכול, בין בנק לאומי - הנושה המובטח לבין מנכל אופטימום מר צבאג, אשר בעבר היה, כך נטען, בעל תפקיד בבנק לאומי. לטענתו, טובת הכלל מחייבת לקיים הליך של התמחרות אשר יבטיח כי בעל ההצעה הגבוהה יותר ירכוש את הזכויות בחניון. אף סאמיט שבה על טענותיה והטעימה כי היא מבקשת שיתקיים הליך של התמחרות, במסגרתו היא מתכוונת להציע הצעה גבוהה יותר מסכום התמורה על פי ההסכם עם אופטימום, ובא כוחה אף הציג ערבות בנקאית על סך של 10,000,000 ₪, אשר מרשתו הוציאה ואשר אמורה להבטיח את התמורה שבה תרכוש את החניון ככל שתתקיים התמחרות והיא תזכה בה. טענתה של סאמיט הייתה כי רם חן רשאית הייתה להגיע להסכם עם אופטימום, בהסכמת הבנק בעל השיעבוד, שלא באמצעות בית המשפט, אך משבחר הבנק לממש את הבטוחה על דרך של כינוס נכסים, אין הבנק כנושה יכול לסרב להצעה המיטיבה עימו יותר מהצעת אופטימום, ומעת שמתקיים הליך של כינוס נכסים, הרי לכלל הציבור יש מעמד בהליך זה, וההליך מן הדין שיהא פומבי, ויאפשר לכל צד ג' שהוא, המעוניין בכך, להגיש הצעתו. הכונ"ר צידד בעמדתה של סאמיט, וטען כי הליך הכינוס מחייב קיומה של התמחרות פומבית, על מנת שמציעים נוספים יוכלו להציע הצעותיהם, ואפשר והתמורה שיציעו תהא גדולה יותר מן התמורה המוסכמת עם אופיטימום, ומצבו של החייב ישתפר בשל כך. בדיון נכח אף עו"ד שלמה ורטהיים, שהוא משמש כדירקטור ברם חן, והוא שב ובאר את הנימוקים שעמדו בפני רם חן בעת שהסכימה למהלך של מימוש הבטוחה שנתנה לבנק, על דרך של מכירת החניון לאופטימום, והדגיש כי האינטרס של רם חן היה להגיע בהקדם האפשרי להסכם אשר יפטור אותה מיתרת החוב כלפי הבנק, ומשהושג הסכם כאמור בין הבנק ובין אופיטימום אשר זכה אף להסכמתה של העירייה, אין כל מעמד למציעים אחרים ויש לאשר את ההסכם ללא דיחוי. הכרעה: השאלה הדורשת הכרעה בענייננו היא, האם, על בסיס התשתית העובדתית שנתבררה, יש להתערב בשיקול דעתו של הכונס, ולכפות עליו, הר כגיגית, לממש את איגרת החוב על דרך של קיום הליך פומבי של התמחרות. על דרך העיקרון, אכן, כונס נכסים שנתמנה על ידי בית המשפט, לצורך מימושה של אגרת חוב, יש לראותו כפקיד בית המשפט ועליו לבצע את מלאכתו לא רק לטובת הנושה, אשר לבקשתו נתמנה, אלא אף לטובת החברה החייבת, וכן לטובת כלל הנושים לסוגיהם השונים, ועליו לבצע את מלאכתו ביושר ובהגינות ובתום לב. לעיתים קרובות מלאכה זו אינה קלה כלל ועיקר, והיא כרוכה בעריכת איזונים בין אינטרסים לגיטימיים שונים, בין אלו שבין הנושים לבין החייב, ובין אלו שבין הנושים בינם לבין עצמם. בעניין זה, נדרש בית המשפט לעיתים מזומנות, להעמיד את החלטותיו של כונס הנכסים בביקורת, על מנת לוודא כי בעשותו את מלאכתו לא סטה באופן משמעותי מקיום חובותיו הללו. במסגרת סמכות הפיקוח והבקרה הנתונה לבית המשפט על פעולותיו של כונס הנכסים, מצויה אף הסמכות לבחון הסכמים שנעשו בין כונס הנכסים ובין צדדים שלישיים, לאשרם או לדחותם, הכל לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, תוך שימת לב לאינטרסים הלגיטימיים המתנגשים של הגורמים הרלוונטיים השונים. המקרה בו עסקינן, הוא מעט יוצא דופן מן המקרים הרגילים הנידונים בבית משפט של חדלות פרעון, במובן זה שבעלי האינטרסים הלגיטימיים הרלוונטיים אינם מצויים בקונפליקט זה עם זה, בכל עניין הנוגע לדרך מימושה של אגרת החוב. הבנק שהוא נושה מובטח, אשר היקף הכספים המגיעים לו מן החייבת מגיעים כדי 27,000,000 ₪, מוכן לוותר לחייב על יתרת החוב כנגד תשלום סכום התמורה, כפי שסיכם עם הרוכש הפוטנציאלי. משהסכים החייב לכך, ומשהסכים לכך אף הנושה הנוסף (עיריית חיפה), ומשלא קיים בזירת ההתדיינות גורם נוסף אשר הסדר זה עשוי לפגוע בציפיותיו הלגיטימיות, אין לראות סיבה של ממש להתערב בשיקול דעתו של הכונס, ולחייב אותו להמשיך בניסיונותיו, על מנת להשיג תמורה גבוהה יותר בעבור החייב. בעניין זה סאמיט ואור רעי הינם צדדים שלישיים, אשר האינטרס שלהם לרכוש את הנכס, ואפילו בתמורה שאפשר ותעלה על התמורה שסוכמה עם אופטימום, אינו אינטרס אשר יש לאזן אותו, אל מול האינטרסים של הנוגעים בדבר. לדעתי, אין כל פסול בכך שהכונס, עובר להגשת הבקשה לאכיפת אגרת החוב, הגיע להסכמה מותנית עם קונה פוטנציאלי, ובלבד שבעשותו כן פעל בתום לב, ומתוך שיקולים עניינים, ובבקשתו לאכיפת אגרת החוב, אף שטח את התשתית העובדתית בפני בית המשפט, ללא כחל וסרק. על פי התרשמותי התנהלותו של הכונס הייתה סבירה ביותר, ונראה כי הוא הפעיל שיקול דעת לגיטימי בעת שהעדיף התקשרות עם אופטימום על פני ההצעה המתחרה. הטענה של רומטק ואור-רעי, כאילו החלטתו של הכונס להתקשר עם אופטימום הונעה משיקולים זרים, ובהם רצון להיטיב עם מנהל אופטימום בשל קשריו בעבר עם הבנק, נראית טענה סתמית, ללא כל ביסוס. במצב דברים זה בו כל הצדדים בעלי העניין מסכימים לעסקה עם אופטימום ותומכים בה, ולא נראה כי דבק בעסקה זו רבב של חוסר הגינות, או העדר תום לב, או פגיעה בציפיות הלגיטימיות של צדדים אחרים, איני רואה סיבה של ממש להתערב בה, ולהורות לכונס כי, בניגוד לדעת הנושה והחייב, עליו לבטל ההתקשרות עם אופטימום ולבצע מהלך של התמחרות פומבית. באשר לבקשתה של רומטק בדבר זכויותיה בחניון,(בקשה מס'4) נראה כי לעניין זה נדרש כעת בית המשפט המחוזי בתל- אביב בדונו בבקשה שהגיש מפרק צמנטכל, (בקשה מס' 92 בתיק פש"ר 1707/04) ומשכך, אין בדעתי להידרש לה כעת, והצדדים יודיעו על תוצאות הדיון הנ"ל עם קבלת ההחלטה, שאז ייקבע גורל המשך הדיון בבקשה. בקשתה של סאמיט, נשוא בקשה 7 - נדחית. מנימוקי בקשה מס' 11, ומשהצהירה אופטימום כי התמורה שתשלם עבור רכישת הזכויות בחניון, על פי ההסכם, לא תשתנה אף אם ייקבע שרומטק היא אכן בעלים של 30% מן הזכויות בחניון, איני רואה סיבה שלא לאשר לכונס הנכסים לחתום על ההסכם למכירתו של החניון לאופטימום, וזאת על פי ההסכם שצורף לבקשה. החניון ימכר לאופטימום כשהוא נקי מכל עיקול או שיעבוד או זכות אחרת של צד שלישי, על פי הוראות סעיף 34א לחוק המכר. הכונס יהיה רשאי להעביר לנושה המובטח - הבנק, את מלוא התמורה שתתקבל בגין מכירת החניון, בניכוי ההוצאות השונות בקשר עם המכירה וההפעלה וכן בניכוי שכר טרחת הכונס, וזאת כנגד קבלת כתב שיפוי מאת הבנק, על פיו יתחייב הבנק להחזיר לכונס כל סכום שיועבר אליו, על פי דרישתו הראשונה של הכונס. הכונס יכין פסיקתא לחתימתי. אין צו להוצאות כינוס נכסים